הלכות קיום יחסי אישות ותשמיש, איך מקיימים יחסים לפי ההלכה

מאמר זה לא בא להחליף לימוד בספרים כגון שולחן ערוך או פוסקי זמנינו שדיברו מהנושא, אלא לתת בתמצית את הלכות אישות ואיך לקיים יחסים על פי ההלכה. לכל שאלה בנושא הלכות אישות (וגם בנושאי נידה ונושאים אחרים כמו כשרות וכו') ניתן לפנות בכל שעה לטלפון זה: 072-2602020 או בווצאפ: 0543198126 (מענה אנונימי ב10 שפות) מפעם לפעם כתבנו שאלות וכו' בלשון שבה מדברים העולם בכדי שכל אחד יוכל להבין את ההלכות – אף ללא רקע תורני.

מקורות להלכות בשולחן ערוך והפוסקים – בסוף העמוד.

כמה נקודות חשובות וכלליות לפני ההלכות

האם מותר לקיים יחסי אישות עם גרושה, אלמנה  או רווקה (גם בזוגיות)?

• אסור לזוג שאיננו נשוי לשמש, ואם שמשו, הדבר נקרא ביאת זנות – במידה ושימשו גם יעברו על כרת של נידה שזה עונש למות מוקדם להיכרת מעולם הבא (כמובן ניתן לתקן על ידי תשובה).
• אסור לאישה שאיננה נשואה לטבול אפילו לאיש המיוחד לה (בן זוג, חבר או כל הגדרה אחרת).

יחסי אישות לאחר גירושין –

• זוג שרוצים לחזור אחד אל השניה ולא התחתנו בשנית (במידה ומותר להם) – אסור לשמש אחד עם השני אלא אם התחתנו כדת וכדין להלכה.

קיום יחסים בזמן נידה/ שהאישה איננה טהורה:

• זוג נשוי כדת משה וישראל מותר לשמש אך ורק בזמן טהרה, כלומר רק לאחר קיימה את כל ההלכות הקשורות בטהרה ולאחר שהאישה עשתה שבעה נקיים וטבלה במקווה כשר.
• מצווה לשמש בליל טבילתה (מרצונה כמובן).

מצוות עונה

• אחת משלושת המצוות מהתורה (דאורייתא) שאיש נשוי מחוייב לאשתו היא מצוות עונה.
• מצוות עונה היא כפי כוחו ועיסוקו של אדם. מצוות העונה היא לרצון האישה.
• כל אדם חייב לשמש עם אשתו בליל טבילתה, והזוהר הקדוש החמיר בזה מאוד.
• טיילים – מי שאין לו טרדות פרנסה ומיסים ובריא חייב לשמש בכל יום (כמובן ברצון אשתו).
• פועלים – שעובדים בעיר שלהם, וישנים בבית שלהם חייבים במצוות עונה פעם בשבוע.
• בגמרא מובאות דוגמאות נוספות מהם נלמד על החובה של כל אדם לפי העיסוק שלו וכמה הוא נמצא בבית כגון החמרים – פעם בשבוע, הגמלים פעם בחודש והספנים פעם בשישה חודשים. כל אחד צריך לשאול חכם איך יעשה בהקשר של העבודה שלו, עצימות העבודה (כמו פועל/אינסטלטור/עובד כפיים שעבודתו קשה) או אנשים שנמצאים במתחים גבוהים וכו', אנשים שעובדים במשמרות וכו'.
• עונת תלמיד חכם – בליל טבילתה ובלילות שבת. כיום שתלמידי חכמים לא לומדים בעצימות כמו בעבר כתבו שישמש פעמים בשבוע, כמובן שיש אפשרות להתקדשות יתרה שישמש בלילי שבתות וליל טבילתה בכל זאת. וגם מהצד שהשני אם מכיר בעצמו ובאשתו שיש צורך יתר על כך, ישמש יותר כפי כוחו ויעשה לשם שמיים. – כל אחד יכול לנהוג בעונת תלמיד חכם בהסכמת אשתו.
• מי שאשתו מתקשטת או מתייפה בשבילו חובה עליו לשמש (כמובן לרצונה) ואפילו אם חיוב העונה שלא איננו באותו היום (כמו תלמיד חכם שאשתו תתקשט במהלך ימות החול).
• כמו כן חייב אדם לפקוד את אשתו ולשמש עימה בזמנים אלו: בליל הטבילה, לפני שהוא יוצא לדרך ויש מהראשונים והאחרונים שסוברים גם שחוזר מהדרך, מי שמכיר באשתו שמעוניינת בכך.
• חיוב עונה לא תלוי בפריה ורביה וחייב בו גם חכם וחסיד וגם מי שאשתו מעוברת/מניקה/זקנה (שאינה  יכולה להביא ילדים יותר).
• אדם חלש יכול לבקש מחילה מאשתו ולפייס אותה ופטור מתשמיש.
• הבא מהדרך או היוצא לדרך ואשתו נידה צריך לפייסה בדברים. אם אשתו סמוכה לוסת – צריך לרצות אותה ולפייס אותה בדברי אהבה – ואם לא מתרצת חייב לשמש עימה.

האם חייב לקיים יחסים אחרי מקווה?

כן, חובה על האיש לקיים יחסים עם אשתו אחרי המקווה, והזוהר החמיר בזה מאוד. אך אם האיש או האישה מוחלים זה לזו ולהפך, אזי זה מותר מצד הדין – אך לא טוב.

אין לי יחסי אישות עם בעלי מה עושים?

• אם הבעל לא רוצה לקיים יחסים ניתן לפנות לרב שיגשר בינהם, ואם הוא לא רוצה – הוא מפר את הכתובה ויכולה לבקש להתגרש חס ושלום – לפעמים מצב כזה  יכול להעיד שיש בעיה אחרת כגון סרטונים וכו' וזה צריך בדיקה ועזרה פרטנית וניתן לצאת ממצבים כאלו עם עזרה של רב/מטפלים.

האם אישה חייבת ביחסי אישות?

כן ולא, האיש מחוייב לאשתו ליחסים, וגם האישה חייב לאיש ביחסים – אך אי אפשר לאנוס את האישה לקיים יחסים – ואם עשה כך – היא נחשבת אנוסה. אישה שלא רוצה לקיים כלל יחסים יכולה לצאת מהנישואין ללא כתובה. הנכון ביותר במידה וישנו חס ושלום מצב כזה – לפנות לייעוץ שכן לרוב אישה שלא רוצה לקיים יחסים תעשה זאת מסיבות שונות כמו: טראומה גופנית, פגיעות מיניות מהעבר, מצבים לאחר לידה, סכסוך עם הבעל ועוד.

מצוות פרו ורבו

• מצווה מהתורה על כל אדם להביא לעולם בן אחד ובת אחת, וצריך להשתדל להתחתן בכל כוחו ואפילו מוכרים ספר תורה שבהיכל בשביל זה (שאסור למכור אותו סתם ככה אלא בכדי לקנות בו ספר תורה יותר מהודר).
• במידה ולא קיים פרו ורבו חייב להשתדל בכך ולפקוד את אשתו בכל עונה (כפי שציינו למעלה).
• במידה וכבר קיימו פריה ורביה מצווה עליו להוליד עוד ילדים שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת-זַרְעֶךָ, וְלָעֶרֶב אַל-תַּנַּח יָדֶךָ"
• במידה ורוצים להשתמש באמצעי מניעה, לא יעשו את זה על דעת עצמם אלא ישאלו רופא/ה מהצד הרפואי ורב מהצד ההלכתי. כמו כן אנו מציינים שאסור בתכלית להשתמש בקונדום – והשימוש בו הוא זרע לבטלה. וכן, אנו מדגישים שחובה לשאול חכם איך לפעול בנושא זה ולא להסתמך על דעת/ו או מה ששמעו מחברות/ים
• הרבה מאמצעי המניעה גורמים לזרע לבטלה ואיסורים נוספים ואף יכולים לגרום לאיסורים נוספים כמו נידה ולכן חובה להתייעץ עם רב פוסק בנושא לפני החלטה על אמצעי מניעה.
• בהמשך נפרט בנושא אמצעי מניעה.

דינים כלליים

• לאדם ראוי להרגיל את עצמו לקדושה וטהרה בכל הנוגע לנושא התשמיש ויחסים.
• אדם משמש עם אשתו ברצונה בלבד, ואם לא נחשבת אנוסה.
• אסור לנבל את הפה בשעת תשמיש כמו בכל מצב אחר, כלומר אסור לדבר דברים גסים בין בני הזוג – ואמרו רבותינו זכרונם לברכה אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו מגידין לו בשעת הדין.
• אסור לדבר בשעת תשמיש אלא על מה שקשור לתשמיש, כלומר אסור לדבר על נושאים אחרים, אבל מותר לדבר דברים שגורמים לקרבה אך שאינם גסים.
• במידה והאישה בכעס על האיש אין לשמש אלא עם היא מרוצה לו, כלומר שהיא התפייסה והיא רוצה בתשמיש בקרבה שלו.
• צריך לשמש בצניעות, כך שלא ישמעו את הזוג, לא ידעו שהזוג משמש, בשעה שמתארחים נפרט בהמשך.
• ואין לדבר על התשמיש עם בני אדם ולפרסם את כך שקיימו יחסים, כמו כן אסור לאישה לספר לאף אחד שהיא טבלה אלא לאיש שלה.

האם מותר לקיים יחסי אישות ברכב?

• אסור לשמש במקומות ציבוריים או בפרהסיה אלא בבית, דירה ולא ברכב.

איך צריך לשמש:

אמר האר"י הקדוש בשער הגלגולים הקדמה י:

…וְהִנֵּה אֶפְשָׁר שֶׁבְּעֵת זִוּוּגָם יִתְקַדְּשׁוּ עַצְמָם שְׁנֵיהֶם בְּכַוָּנוֹת מִצְוָה וּקְדֻשָּׁה. אוֹ יִהְיֶה כַּוָּנַת שְׁנֵיהֶם שֶׁלֹּא לְשֵׁם מִצְוָה, אֶלָּא לַהֲנָאַת עַצְמָם וּלְרָעָה. אוֹ יִהְיֶה כַּוָּנַת הָאָב לְטוֹבָה וְהָאֵם לְרָעָה, אוֹ לְהֶפֶךְ. וְאָמְנָם אִם שְׁנֵיהֶם נִתְכַּוְּנוּ לִדְבַר מִצְוָה, יִהְיֶה הַוָּלָד הַהוּא צַדִּיק גָּמוּר בְּאוֹר הַמַּקִּיף וּבְאוֹר פְּנִימִי. וְאִם שְׁנֵיהֶם נִתְכַּוְּנוּ לְרָעָה, יִהְיֶה הַבֵּן הַהוּא רָשָׁע גָּמוּר בְּאוֹר מַקִּיף וּבְאוֹר פְּנִימִי. וְאִם הָאָב נִתְכַּוֵּן לְטוֹבָה, וְאִמּוֹ לְרָעָה, אָז יִהְיֶה אוֹר הַמַּקִּיף שֶׁל הַבֵּן צַדִּיק. וְאוֹר הַפְּנִימִי, רָשָׁע. וּבְהֶמְשֵׁךְ הַזְּמַן יָכוֹף הַמַּקִּיף אֶת הַפְּנִימִי, וְיִהְיֶה צַדִּיק גָּמוּר, לְפִי שֶׁהַמַּקִּיף כּוֹלֵל בְּתוֹכוֹ אֶת הַפְּנִימִי, וּמֵהֶפְכּוֹ לִזְכּוֹת. וְאִם הָאָב נִתְכַּוֵּן לְרָעָה וְהָאֵם לְטוֹבָה, אָז הַמַּקִּיף רַע וְהַפְּנִימִי טוֹב, וּבְהֶמְשֵׁךְ הַזְּמַן יָכוֹף הַמַּקִּיף הָרַע אֶת הַפְּנִימִי הַטּוֹב, וְיִהְיֶה רָשָׁע גַּם הוּא:

• אמרו על רבי אליעזר שהיה משמש באימה ויראה כמי שכפאו שד, כלומר שהוא לא היה משתדל על ההנאה שלו, אלא להפך, הוא היה עסוק באשתו וכן שלא יהיה בעל תאווה וכו'.
• מותר ורצוי להרהר בשעת תשמיש בדברי מצווה וקדושה, אך לדבר בדברי תורה אסור.
• אסור לאיש לסרב לאשתו להתפשט וכן האישה אסורה לסרב להתפשט בשעת תשמיש, אם רוצים מצד צניעות להישאר לבושים, חייב שתהיה הסכמה לנושא – אך מצווה עליו להישאר עם ציצית עליו מונחת על צאוורו וכיפה (והעיקר ציצית) וכך היה נוהג האר"י זיע"א.
• הבא מבית הכסא (שירותים – קטנים או גדולים) צריך לחכות כ9 דקות עד שישמש מפני ששד בית הכסא מתלווה אליו ואז אם משמש יהיו לו חס ושלום בנים נכפים, ומדובר דווקא בבית כסא קבוע ואם התפנה בשדה או בבית כסא שאיננו קבוע איננו צריך להמתין.
• המתעורר משנתו – בקישוי איבר ימתין עד שהקישוי ירד ורק לאחר מכן ישמש מכיוון שהקישוי לא היה מאשתו אלא מחלום ואם יש חשש זרע לבטלה יכול לשמש מיד.
• כיוון המיטה – הטוב ביותר לכוון את המיטה בין מזרח למערב (הראש במזרח), ואם איננו יכול יכוון את מיטה בין צפון לדרום (הראש בצפון), אם אינו יכול יהיה ראשיהם לדרום – ואם אינו יכול יכוון את המיטה בכל אופן רק שראשיהם לא יהיו למערב. במידה ולא ניתן לשנות את כיוון המיטה ישתדלו לשמש שראשיהם למזרח.

ישנה מצווה מהתורה להתקדש ובפרט בנושא הזה של אישות/צניעות והיא: "דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" והכוונה היא שאל אף שדברים אלו מותרים (כמובן באופנים המותרים) על האדם להשתדל לקיים יחסי אישות מתוך קדושה וצניעות ולא מתוך תאווה.

ככל שהאדם משתדל להתקדש, כך ילדיו יהיו יותר קדושים והוא מושך להם קדושה וטהרה. אל אף זאת, כל אחד צריך לדעת בעצמו היכן הוא אוחז ולא לנסות לעלות במדרגות שלא שייכות לא – שלא חס ושלום יפול יותר מכך, ואזהרה זאת בעיקר נוגעת לנשים שכן כותבת הגמרא "אשה פרושה… …הרי אלו מכלי עולם" שהיא צריכה גם להכיר את המצב של האיש שלה ולהשתדל לנהוג כמדרגתו, כמובן מרצונה וכו'.

צניעות בתשמיש, תשמיש בזמן שיש תינוק או אדם בחדר

בנושא זה יש מדרגות וחסידות:

• אסור לשמש מן הדין בפני אנשים ערים, ואפילו שלא ישמו לכך לב.
• מעיקר הדין מותר לשמש בזמן שנמצאים בחדר אנשים ישנים, אך זה איננו מומלץ כלל ואין זו דרך צניעות, כמובן במצב כזה צריך להיות שקטים לחלוטין וכמובן אם ניתן שתהיה מחיצה שמסתירה מה טוב.
• במידה ויש תינוק עד גיל שנה או שנתיים שאיננו יודע לדבר כלל מותר לשמש בפניו, אך למעלה מגיל זה אסור – ואם הוא יודע לדבר אסור לשמש כנגדו.
• אסור לשמש בזמן שיש תינוק במיטה, ואם יש תינוק באותה המיטה הוא נעשה נכפה, ואם מניח עליו את ידו מותר, אך ורק במידה והוא קטן מבן שנה.
• מידה טובה להשים מחיצה בין התינוק לזוג.
• מידת חסידות וכך הכי טוב לנהוג שלא יהיה באותו חדר אף אחד כולל חיות. "אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: אַרְבָּעָה דְּבָרִים הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא שׂוֹנְאָן וַאֲנִי אֵינִי אוֹהֲבָן וְכוּ', וְהַמְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בִּפְנֵי כָּל חָי"

תשמיש בזמן שמתארחים

אסור לשמש בזמן שהזוג מתארח משום צניעות אלא אם מתקיימים התנאים הבאים:

• הם משמשים באופן שקט.
• החדר שלהם מיוחד להם ולא יכנסו שם ילדים או אנשים אחרים.
• ישמשו מעל מגבת או סדינים שלהם שהם הביאו, והטוב ביותר מעל מגבת.
• אם יש ספרי קודש בחדר ולא יכולים לעשות מחיצה בינם לבין הספרים, או שאין להם סדינים או מגבת משלהם ימחלו זה לזה ולא ישמשו ואפילו אם זה ליל הטבילה.
• במידה וזה ליל טבילתה ו/או יש חשש לזרע לבטלה יש להקל בלבד שיכסו את הספרים, במידה ולא ניתן לכסותם יכסו בשמיכה את כל גופם עד מעל הראש ומתחת לרגליים.

האם מותר לקיים יחסי אישות ביום? והתכסות בשעת תשמיש

• חובה להתכסות בשעת תשמיש גם בלילה ואפילו בחושך מוחלט כי "מלא כל הארץ כבודו" והשם יתברך שונא את מי שמשמש מיטתו שאיננו מכוסה וזה נחשב לגסות רוח וחוסר צניעות.
• אסור לשמש באור, בין אם זה אור ממנורה/ירח/תאורת חוץ/נר.
• אסור לשמש ביום, אלא בשעת הדחק ויצרו מתגבר עליו או שאשתו מתקשטת ורוצה שיתן דעתו עליה – וגם אז, חייבים להתכסות לגמרי (גם מעל הראש) בכיסוי שיאפיל לגמרי עליהם וגם הבית יהיה אפל (כלומר להוריד תריסים/וילונות, לכבות אורות וכו')

קיום יחסי אישות עם בגדים

• אם האישה מסכימה לאיש להיות עם בגדים מותר להם להיות עם בגדים, אך אם לא מסכימה הדבר אסור  והוא חייב להוריד את הבגדים, אך ציצית וכיפה יכול להשאיר (כמובן בהסכמה) ואת הציצית ישים על הצוואר – כך היה נוהג גם האר"י הקדוש.

יחסי אישות בבוקר

• במידה והיחסים נעשים לפני זריחת החמה – אין בכך בעיה כלל וזה נחשב כלילה.
• במידה והיחסים נעשים לאחר הזריחה – ישנם כל הדינים של יום ממש.

תנוחות התשמיש ודרך התשמיש – איזה תנוחות מותרות לפי ההלכה?

שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי דּוֹסְתַּאי בְּרַבִּי יַנַּאי: מִפְּנֵי מָה אִישׁ פָּנָיו כְּלַפֵּי מַטָּה (בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ) וְאִשָּׁה פָּנֶיהָ לְמַעְלָה כְּלַפֵּי הָאִישׁ? – זֶה מִמָּקוֹם שֶׁנִּבְרָא, וְזוֹ מִמָּקוֹם שֶׁנִּבְרֵאת (הוּא מִסְתַּכֵּל בָּאֲדָמָה שֶׁנּוֹצַר הֵימֶנָּה, וְהִיא מִסְתַּכֶּלֶת בּוֹ שֶׁנּוֹצְרָה מִמֶּנּוּ בִּזְמַן בְּרִיאַת הָעוֹלָם).

מה מותר ומה אסור ביחסי אישות

• מותר לאיש לעשות עם אשתו כל מה שירצה ברצונה ובאיזה תנוחה שירצו.

האם מותר לאשה להיות למעלה?

• אף על פי כן, הטוב ביותר הוא שדרך התשמיש תהיה שהוא למעלה והיא למטה – פנים אל פנים. ודבר זה חשוב ביותר הן מצד הפשט והן מצד הקבלה.
• כל תשמיש שאיננו פנים בפנים – כלומר, לא רק שהפנים יהיו אחד מול השניה אלא גם הגוף כולו – הוא תשמיש פחות טוב מבחינה רוחנית, אך מותר מצד הדין.
• הוא למטה והיא למעלה – דרך עזות. אין זה אומר שזה אסור, אבל זה לא טוב.
• שניהם כאחד (כלומר לא למעלה ולא למטה) זוהי דרך עיקש.
• כל תנוחה אחרת וכו' הולכת לפי הכללים שנתנו למעלה עדיף שלא לשמש כך, אך זה יהיה מותר.
• כמו כן לא טוב לשמש לא בעמידה, לא בישיבה, ולא בכל דרך אחרת הטוב ביותר שהוא למעלה והיא למטה, לא בהטיה ולא בשום דרך אחרת.
• תשמיש המיטה בעמידה – מותר אך פחות טוב, אך צריך שלפחות אזור של איברי הרבייה יהיה מכוסה בשמיכה (מדין "מלא כל הארץ כבודו").
• יחסי אישות בישיבה – מותר אך פחות טוב, אך צריך שלפחות אזור של איברי הרבייה יהיה מכוסה בשמיכה (מדין "מלא כל הארץ כבודו").
• מצווה לנשק את האישה בפה בזמן תשמיש והדבר נכון הן מצד הפשט והן מצד הקבלה.
• האם מותר לשמש במקלחת? תשמיש במקלחת/אמבטיה אסור מכיוון שיהיו חייבים לשמש באור בכדי לא ליפול, להחליק וכדומה – וגם אם יכבו את האור יכולים ביתר קלות להחליק וזה סכנה מוחשית (רוב התאונות של אנשים בבית קורות במקלחת/אמבטיה).
• תשמיש בבריכה פתוחה אסור מכיוון שאיננו בבית דירה.
• תשמיש בבריכה מקורה צנועה אסור כמו במקלחת מאותם חששות.
• מצד בריאות לא ישמש שהוא עומד או יושב על אף שדבר זה מותר מן הדין מכיוון שדבר זה גורם נזק.
• אסור להסתכל לאישה באותו מקום (הנקבות שלה).
• זוג שבגלל מחלה לא יכולים לשמש באופן קבוע פנים בפנים ישאלו חכם איך הטוב ביותר לעשות.
• לאחר שהזריע האיש, אין לצאת מיד, אלא ימתין עד שיצאו ממנו כל טיפות הזרע שהם עדיין מחוברים, וטוב להאריך בזה מאוד (גם מצד הקשר שלהם) וישאר במיטה גם לאחר מכן איתה במיטה בכדי שלא תרגיש האישה שנגמרה החיבה מיד לאחר המעשה.

כמה פעמים מותר לקיים יחסי אישות?

• כמה שבני הזוג רוצים, הרמב"ם בהלכות דעות אומר שלא טוב לשמש הרבה מכיוון שזה מחליש את הגוף.
• מותר להשתמש בג'ל סיכוך, בשבת אסור למרוח אותו אם הוא סמיך, אם הוא נוזלי – מותר למרוח ג'ל סיכוך.

האם מותר לקיים יחסי אישות בשבת?

• יש מצווה לקיים יחסים בשבת מצד עונג שבת.

האם מותר לקיים יחסי אישות אחרי קריאת שמע:

• כן, יש אפילו עדיפות בכדי שיוכלו לישון יחד לאחר מכן מבלי לקום וכו'.

ביאה שלא כדרכה (באחוריים), ביאה דרך איברים (בפה או יתר הגוף)

בלשון העם: האם מותר לפי ההלכה להכניס לאישה מאחורה? האם מותר לבעול מאחור?

לשולחן ערוך: תשמיש (יחסי מין) באחוריים, בפה, או ביד  (או יתר הגוף) אסור (בית יוסף אבן העזר סימן כ"ה "ודבר קשה הוא להתיר לו להכשל בהוצאת זרע לבטלה אפילו באקראי ושומר נפשו ירחק מזה ומכיוצא בו וכבר כתבתי בזה") כפי שיתבאר בהמשך, לדעת הרמ"א (שיטת האשכנזים) יהיה מותר לשמש כך כל עוד לא יוצר זרע מחוץ לנרתיק. אך על דבר זה רבי נחמן מברסלב אמר שהנכון הוא לקיים את המצוות לפי שורת הדין, אבל בנושא הזה (זרע לבטלה) הנכון הוא להחמיר תמיד. ומבואר בדבריו, ומהזוהר הקדוש וכן מהגמרא שכך שיוצא זרע לבטלה חס ושלום נמשך על האדם: עניות, מיתת בנים (לא עלינו), עצבות, ייסורים, מחלות, בעיות עם הילדים, בעיות בשלום בית וכן כמעט כל צרה קטנה כגדולה – ואם הדבר במזיד (מכוון) גם מתחייבים בכרת.

כמובן שהתשובה מועילה להכל, וצדקה ותיקון הכללי מתקנים את הפגם של זרע לבטלה – אך גם זה לא בשלמות (בשלמות כמו שכותב רבי שמשון ברסקי כתב שרק בציון רבי נחמן מברסלב שהבטיח שיתקן את מי שיבוא אליו ולא ישוב עוד למעשיו הרעים – התיקון שלם)

ועוד כתב למתירים לעצמם בנושא זה הרב מרדכי אליהו (לכל הדעות, ולא רק לדעת הרב אליהו זיע"א):

"וכתבה התורה פרשת "בן סורר ומורה" בסמיכות לפרשת "יפת תואר" ללמדך שכל הנושא יפת תואר, אף שהיא מותרת לו (כמו ביאה דרך איברים או שלא כדרכה – בפה, בצורות נוספות או באחוריים), סופו להוליד ממנה בן סורר ומורה, שלא התירה התורה "יפת תואר" אלא כנגד היצר הרע. ומכאן ילמד אדם, שאף על פי שיש דברים המותרין לו – אין דבר טוב יוצא מהן. והגמרא מונה פגמים שיכולים לבוא בולד, כאשר דרך התשמיש (איך שמקיימים את היחסים) אינה בדרך ישרה אף על פי שהיא מותרת"

דרכי טהרה לרב מרדכי אליהו זיע"א עמוד 269 (תקף לכל הדעות והמנהגים)

• לספרדים ולאשכנזים: יהיה הדבר אסור, אך גם מי שסומך על המקלים –  הזרע חייב לצאת רק בנרתיק (מקום התשמיש הרגיל) ולא בשום מקום אחר. (כפי שיתבאר הדבר לא מצוי ולכן בעל השולחן ערוך כותב "
• ודבר קשה הוא להתיר לו להכשל בהוצאת זרע לבטלה אפילו באקראי ושומר נפשו ירחק מזה ומכיוצא בו וכבר כתבתי בזה"
• גם למי שמתיר-  והיתר זה איננו אלא למי שיצרו תוקפו, אך זה כמו שהקדמנו כ"אשת יפת תואר" כלומר שזה מביא פגמים בילדים (ואפילו כבר יש לו ילדים). רבי יוסף קארו (מחבר השולחן ערוך) כותב: "שמתאוה לבא על אשתו שלא כדרכה שריא וכתב הרא"ש שם דהאי שינויא בתרא עיקר ודבר קשה הוא להתיר לו להכשל בהוצאת זרע לבטלה אפילו באקראי ושומר נפשו ירחק מזה ומכיוצא בו וכבר כתבתי בזה" (בית יוסף אבן העזר סימן כ"ה). ועוד כתבו הרבה מהראשונים והאחרונים שהדבר זה הוא אסור לחלוטין (האגור סימן שלו, מרדכי תשל"ב, ריטב"א, רשב"ץ מגן אבות ג, ספר חרדים פרק ס"ד שהחמיר בזה מאוד, השלה בשער האותיות ועוד) אך למי שנמצא במקום זה מבחינת שמירת הברית והקדושה יכול לשמש שלא כדרכה אך יזהר בתכלית שלא לפלוט שם זרע – כי זה נחשב לזרע לבטלה.

האם מותר לאשה לנשק באותו מקום? או בלשון העם – האם מותר לרדת לאישה לפי ההלכה:

• האם מותר לבעל ללקק באותו מקום (לנשק/ללקק/לרדת) – הדבר אסור. לגבר אסור לנשק באותו מקום (לשון חז"ל – כלומר כל מגע עם הפה באותו מקום). כתוב בגמרא שהרואה במקום ההוא של האישה גורם לעיוורון לצאצאיו, נישוק באותו המקום גורם למחלת הנפילה לילדיו ועוד דברים לא טובים. ונאמר על דבר זה שאסור גם משום "בל תשקצו את נפשותיכם". כלומר הדבר מוליד טומאה באדם. וכך גם נפסק בשולחן ערוך.

ההפרש בין גבר לאישה במקרה הזה איננו נובע מכך שהדבר בסדר באופן מוחלט, אלא מכיוון שהגבר מגיע עם מטען גדול יותר של תאווה (קביעת חז"ל) וישנם אנשים שנמצאים במצב זה שיצרם מתגבר עליהם עד כדי כך שאם התורה לא הייתה מתירה את הנושא הם היו מגיעים לזרע לבטלה, ניאוף, בגידות ועוד… לכן התורה מצד אחד מתירה את זה, אך אומרת במפורש לאותו הגבר – תתעלה לאט לאט ותגיע למקום שלא תעשו את זה, כי הדבר לא טוב ומוליד גם בנפש של הזוג בעיות וכן בילדיהם. ריבוי של לימוד תורה (בפרט לימוד הלכות נידה באופן קבוע – עצה מהרב מרדכי אליהו זיע"א) ודברים המביאים לידי טהרה (מקווה, צדקה, תהילים) מוריד את יצר הרע בהקשרים האלו.

מקום פליטת הזרע

נציין בפירוט מקומות בהם אנשים שואלים שבהם ניתן לפלוט זרע (בלשון העולם, לגמור)

• האם מותר לפלוט זרע בפה / האם מותר לגמור בפה לפי ההלכה? לא.
• האם מותר לפלוט זרע באחוריים? לא.
• האם מותר לפלוט זרע על יתר הגוף? לא.
• האם מותר לגמור בפי הטבעת? לא
• האם מותר לגמור בחוץ לפי ההלכה? לא
• האם מותר לבלוע זרע לפי ההלכה? לא
• מותר לפלוט זרע אך ורק בתוך הנרתיק בלבד (איבר הנקבי של האישה) – כלומר, לא עליו, לא בצורה חלקית בפנים ובחוץ, לא לשמש תשמיש מלא ויצא הזרע לפלוט אותו בחוץ.

לסיכום – מותר לפלוט זרע אך ורק בתוך הנרתיק (איבר הנקבי של האישה, בתוכו).

אמצעי מניעה, מניעת הריון לאישה, אמצעי מניעה לגבר לפי ההלכה

• מניעת הריון איננה דבר שהאיש או האישה (וגם שניהם) שמחליטים לבד אלא על בסיס פסיקה של רב.
• מניעת הריון יכולה להיות ביטול מצוות עשה של פרו ורבו, יכולה להיות ביטול של הוראת התורה "לערב אל תנח ידך" ועוד.
• מניעת הריון יכולה לגרום לזרע לבטלה במקרים שונים ובמקרים אחרים אף בעיות של נידה וכו'. לכן גם בבחירת האמצעי מניעה יש לשאול רב.

נביא כאן את האמצעי מניעה לאיש ולאישה שמותרים וכאלו שאסורים, כל מה שלא נציין לא צויין מכיוון שזה אסור:

• קונדום אסור, והשימוש בו יהיה זרע לבטלה, והשימוש בו אסור גם אם יש בו חור.
• גלולות מותרות, אך מזיקות לבריאות האישה, לכן אל אף השימוש הרווח בהם, עדיף להשתמש בדברים אחרים.
• vcf מותר (קוטל זרע)
• שימוש בשיטות כמו המודעות לפוריות, שימוש במכשיר דייזי וכו' – מותרים וטוב להשתמש בשיטות אלו גם בשילוב עם vcf.
• התקן תוך רחמי בחלק מהמקרים מותר וחלק אסור, לכן צריך להתייעץ עם רב לפני ההתקנה. ישנם התקנים שגורמים להרבה הכתמות ודימומים ועדיף שלא להשתמש בהם בעקבות בעיות נידה. כמו כן – גם אם הותר מניעת הריון על ידי רב, שימוש בהתקן לרוב נעשה לתקופה של לפחות שישה חודשים, ולכן אם רוצים למנוע עם התקן הריון – יש לציין זאת לרב.
• יתר אמצעי המניעה רובם ככולם אסורים, ניתן לשאול רב פוסק במה עוד ניתן להשתמש לפי מצב הזוג והאישה בפרט.

כמה זמן אחרי התקן אפשר לקיים יחסים?

• לאחר הסרת התקן ישנו דימום, וצריך לשאול רב מורה הוראה ירא שמיים איך לנהוג – לרוב האישה נטמאת וצריך להמתין שבעה נקיים לאחר שנגמר הדימום ואז לטבול במקווה כשר ורק לאחר מכן יהיה ניתן לשמש שוב.

יחסי אישות אחרי לידה

• מותר לשמש רק לאחר שהאישה נטהרה.
• במידה והאישה לא רוצה מחמת כאב וכו' האיש ישתדל להמתין ולא ילחץ על אשתו וכו' – כמובן צריך לשאול בזה מורה הוראה איך לנהוג וכו'
• מותר להשתמש בג'ל סיכוך, בשבת אסור למרוח אותו.

זמן התשמיש

• הזמן הטוב ביותר הוא בלילי שבתות שזה נחשב גם כמצווה של "עונג שבת", ואם משמשים אחר חצות לילה יכולים להמשיך נשמה גבוהה מאוד מאוד לילד (מעולם האצילות), וגם נעשים תיקונים גדולים מזה ואף נמשכת על האדם קדושה עליונה מכך.
• ליל הטבילה נחשב כליל שבת, ומצווה לשמש אז, והזוהר הקדוש כותב דברים קשים על האיש המונע מאשתו תשמיש בליל טבילתה.
• ליל יום טוב וראש חודש נחשבים כליל שבת לעניין תשמיש, אך אין בהם חיוב לתשמיש למצוות עונה. מצווה לשמש במיוחד בליל שביעי של פסח, ליל ראשון (יום טוב) של סוכות ומותר בחול המועד גם לתלמיד חכם שלא משמש כל השבוע.
• תשמיש ביום ציינו למעלה תחת "תשמיש באור"
• הזמן הטוב ביותר גם לאדם המשמש בכל יום ולא רק בעונת תלמיד חכם (משבת לשבת וליל טבילתה) הוא לאחר חצות ליל, אך אם קשה לאשתו להמתין וכו' ישמש לפני כן.
• אסור לשמש ביום כיפור מדאורייתא (מדין תורה) וצריכים לנהוג בהרחקות כמו בנידה.

יחסי אישות בראש השנה, תשעה באב, יום כיפור וימים טובים

• אסור לשמש מיטתו בתשע באב וצריכים לנהוג בהרחקות כמו בנידה אך מקילים בנגיעה לצורך (כמובן שהיא בטהרה). גם בתשעה באב דחוי אין לשמש וכו' ובתשעה באב דחוי אם יש חשש לזרע לבטלה יכול לשמש. טוב שלא לשמש בעשירי באב.
• לא טוב לשמש על פי האר"י הקדוש בימים אלו: ליל ראשון של פסח (ליל הסדר), ליל שבועות, בכל ראש השנה (שני הימים), ליל שמחת תורה – ובחוץ לארץ טוב להחמיר בשני הימים טובים. אם ליל טבילתה בימים אלו צריכים לשמש בהם (כמובן לא ביום כיפור ותשעה באב).
• אסור לבטל מצוות עונה בשביל חסידות, מצוות עונה היא דאורייתא וחסידות היא – חסידות!

האם מותר לקיים יחסי אישות בסוכה

• כן, אם זה בצניעות, שלא ידעו מכך אנשים אחרים וכמובן לא ישמעו או יראו אותם – יש בכך אפילו מעלה.

האם מותר לקיים יחסי אישות בהריון, קיום יחסים בהריון לפי ההלכה:

• כן. אין בכך הגבלה, כמובן – שישמש בנחת שלא יגרום דימום או חוסר נוחות לאשתו.

האם מותר לגמור בפנים בזמן הריון (לפלוט זרע באותו מקום)?

• אסור לפלוט זרע "לא בפנים" כלומר שלא באותו איבר (נרתיק) לא בהריון ולא שלא בהריון.

בני תשע מידות, ודברים שאסורים באופן כללי

בני תשע מידות הן מצבים בהם יהיה אסור לשמש, ואם משמשים יש לכך השלכות רעות על הילדים עד שאמרו חכמים "עֲשָׂרָה הֵם כְּמַמְזֵרִים וְאֵינָם מַמְזֵרִים" ועוד שהם נוטים למרידה ופשיעה בהשם יתברך – ודינים אלו שייכים גם במעוברת, מינקת וזקנה (כלומר שאינה יכולה להביא ילדים יותר) והם דין מוחלט ולא מידת חסידות – כמו כן, הוא נקרא מורד ופושע במידה ועובר עליהם.

• בני אנוסה – המקיים עם אשתו יחסים שלא לרצונה ואפילו שאיננה מרוצה כל כך (כלומר לא עושה את זה מרצון אלא מהכרח) וחייב אדם לפייס את אשתו לפני תשמיש.
• בני שנואה – זה הבא על אשתו בשעה ששונא אותה בלבו, אפילו אם היא בדרך כלל אהובה עליו. ואם היא בדרך כלל שנואה אך באותה השעה רצויה לו ואין דעתו לגרשה מותר.
• בני נידוי – במידה והוא או היא בנידוי (של בית דין וכו') אסור לשמש.
• בני נידה – שהיא נידה (בטומאה) והם משמשים ילד זה פגום והוא בכלל המורדים והפושעים.
• בני תמורה – כשהוא חושב על אישה אחרת (בפרט אם הוא נשוי ל2 נשים) תוך כדי, ובפרט אם היא אישה שאיננה יהודיה.
• בני מורדת / בני מריבה– אישה שמקיימת יחסים תוך שאיננה רוצה בו כבעלה, ואף אם מתרצת לביאה, זוהי ביאת זנות שכן היא לא מקיימת את הביאה לשם קירוב אלא לשם זנות. אם התרצתה אליו וגם רוצה בו כבעל באותה השעה ילדהם אינם נחשבים בני מורדת. בני מריבה – יש מפרשים זוג שמתקוטטים יומם ולילה אסורים בקיום יחסים שאין הביאה אלא לזנות ולא לאהבה ואם יוולדו מאותה ביאה ילדים יהיו כפושעים ומורדים.
• בני שכרות – אם הוא או היא שיכורים אסור לשמש, ודווקא שיכורים שנתבלבלה דעתם, אך אם שתו והתבסמו אין בכך איסור. חתן וכלה צריכים להיזהר בכך ביותר.
• בני גרושת הלב – איש שבדעתו לגרש את אשתו אסור לשמש עימה אף על פי שבאותה שעה מתרצה ואוהב אותה. ואם היא יודעת מכוונתו ונתרצת לו ואינם שונאים זה לזו מותר.
• בני עירבוביה – האיש או האישה החושבים על איש/אישה אחרת בזמן תשמיש. (לכן משתדלים שלא לשמש בתחילת הלילה לדוגמא)
• בני חצופה – אם אישה תובעת את בעלה בפה לתשמיש (שאומרת לו שהיא רוצה לשמש בפה) אסור לשמש, אך אם היא רומזת או מתקשטת זו מצוות עונה וחייב לשמש עימה.
• בני ישנה – אסור לשמש ואשתו ישנה לגמרי, אם מנמנמת מותר, אם אשתו ישנה אסור להעיר אותה לתשמיש במיוחד אלא אם הוא חושב שהיא תשמח בכך.
• לאחר הדברים האמורים למעלה, חשוב לציין שאסור לאישה למנוע מבעלה יחסים בכדי "לחנך אותו" או "לעשות לו קושי" / "לנקום בו" וכו' או להשתמש בזה ככוח נגדו. כמובן שאם היא בכעס עליו וכו' היא תמחל לו או שהוא ירצה אותה והטוב ביותר שתמיד ימחלו הזוג אחד לשני וכו' ולא יהיו בריב (שכתוב "לא תהיו כקורח ועדתו" כלומר שאסור להחזיק במחלוקת).

לאחר התשמיש

• לאחר שהזריע האיש, אין לצאת מיד, אלא ימתין עד שיצאו ממנו כל טיפות הזרע וישאר במיטה גם לאחר מכן איתה במיטה בכדי שלא תרגיש האישה שנגמרה החיבה מיד לאחר המעשה.
• איש שמכיר בעצמו שיגיע לכדי קרי בעקבות חיבוק ממושך ושינה בצמידות יתרחק מאשתו לאחר זמן (חצי שעה).
• נטילת ידיים – אחר התשמיש יטלו שניהם ידיים ואפשר ליטול ללא כלי 3 פעמים לסירוגין. אין איסור ללכת ד' אמות ללא נטילה זו. יש ליטול לפחות ב86 סמ"ק, וטוב להזדרז ליטול נטילה זו.
• אין להזכיר שום דבר שבקדושה כל עוד הזרע עליו בין אם לח ובין אם יבש. לכן ישטוף או ינגב את עצמו – בשבת אין לנגב בבגד רטוב או לח..
• אם לא קראו קריאת שמע שעל המיטה – יקראו.
• אחר התשמיש לא תניק האישה אלא לאחר 36 דקות ואם התינוק בוכה ומצטער ניתן להניק תוך 18 דקות – ואם התינוק בוכה מאוד מאוד תיטול ידיה ותניק מיד.
• טוב שהאיש יטבול אחר התשמיש ביום התשמיש לפני התפילה. ואם יכול גם יגיד תיקון הכללי.

כשיש ספרי קודש בחדר

• אסור לשמש כשיש ספר תורה בחדר, ואפילו ספר תורה פסול.
• במידה ואין חדר אחר, יכול לעשות מחיצה ויוכל לשמש – גבה המחצה צריך להיות לפחות כ-80 ס"מ, וארכה 192 ס"מ, המחיצה צריכה להיות אטומה ושלא תזוז מהרוח. תוך כדי שבת אסור לעשות מחיצה כזאת. יתר הדינים בנושא ספר תורה, יש לשאול חכם.
• חדר שיש בו ספרי קודש מודפסים (כגון חומש/גמרא וכו') ותפילין ומזוזות – מותר לשמש בו במידה והם מכוסים ב2 כיסויים מקלים שאם לדוגמא יש תפילין בתוך הניילון שמכסה גם את הטלית וגם את התפילין יהיה מותר להוסיף לו עוד כיסוי אחד ולשמש.
• מגילות קלף של מגילת אסתר וכדומה או ספרי קודש הכתובים בכתב יד אשורית, יעטוף ב2 כיסויים.
• ספרים מודפסים כגון גמרא, משניות וכו' – יעטוף בעוד כיסוי אחד במידה ויש להם כריכה. בגד מקופל נחשב כ2 כיסויים.
• ניתן לעשות מחיצה בין הספרים למיטה או להשים את הספרים בארון המחזיק 40 סאה וזה נחשב כ2 כיסויים.
• את הספרים המכוסים אין להניח על המיטה.
• ניתן לשמש כשיש תמונה של צדיקים בחדר, אך לא תמונות של משפחה וכו'.
• לגבי נושאים שונים – יש ללמוד בשולחן ערוך/לשאול חכם.

דברים שטוב לנהוג לפני תשמיש

• מצווה לתת צדקה לפני תשמיש (לתת ביום ולא בלילה – אם התשמיש לאחר חצות ניתן לתת גם בלילה).
• לשמח את אשתו, ליצור קרבה ואהבה. הכוונה לא רק לפני התשמיש עצמו אלא לאורך כל היום כולו ואפילו טוב לפני כן.
• ישבח אדם את אשתו לאורך אותו היום, וגם ימים לפני כן על מעשיה ועל הנקודות הטובות שלה.
• לרצות את האישה בחיבוק, נישוק, פרחים/כל דבר שמשמח אותה. להשאיר לה פתק, לכתוב לה משהו על המראה שלה, לקנות לה משהו שמראה אהבה אפילו תכשיט.
• ישנה מצווה לשמח את האישה לאורך התשמיש ולהנות אותה, על ידי ליטופים, מגע, נישוקים. שימוש באותו מקום עם האצבעות באופן שהיא נהנת מכך וכו'.
• לפני מעשה ותוך כדי המעשה גם אם הגבר לא מרגיש כך יתנהג ממש כאילו הוא בפעם הראשונה עם אשתו, יראה התרגשות, שמחה וממש ישתדל שאשתו תרגיש בכך (כמובן לא בצורה מעושה ושנראית כ"משחק")
• לא ישמש בתשמיש באופן חטוף, ורק יפייס את יצרו אלא ידאג שהיא תהנה, תשמח ותהיה מרוצה באמת.
• מי שלא נוהג בדברים אלו אין דעת חכמים נוחה ממנו ודרכו כשל עם הארץ שעליו נאמר: "תַּנְיָא הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל הַמַּשִּׂיא בִּתּוֹ לְעַם-הָאָרֶץ – כְּאִלּוּ כּוֹפְתָהּ וּמַנִּיחָה לִפְנֵי אֲרִי, מָה אֲרִי דּוֹרֵס וְאוֹכֵל וְאֵין לוֹ בֹּשֶׁת-פָּנִים, אַף עַם-הָאָרֶץ מַכֶּה וּבוֹעֵל וְאֵין לוֹ בֹּשֶׁת-פָּנִים".
• אשה צריכה גם להיות שותפה בצורה צנועה ונכונה להראות לבעלה קרבה ואהבה, וכמו כן תעשה דברים שלא תתגנה עליו: לא תאכל באותו יום שום/בצל שלא תסריח, לא תאכל דברים מביאים לידי גזים והפחה, לא ישתו שכר בלילה הזה שלא תתגנה.
• טוב ששני בני הזוג יגיעו לתשמיש נקיים וכמובן לא מסריחים מזיעה וכו', ריח פה וכו' וכו'.
• טוב לטבול לאיש באותו יום שמשמשים בו. וכמובן לאחר התשמיש
• טוב להתפלל לפני התשמיש (לאו דווקא מיד לפני) צירפנו תפילות בתחתית הדף.
• כמו כן צירפנו תפילה על זרע של קיימא.
• יש נוהגים לומר לשם ייחוד, הבאנו גם אותו בסוף

תשמיש בזמן חולי

אמר הרמב"ם (וכך נפסק להלכה):

• "הוֹאִיל וֶהֱיוֹת הַגּוּף בָּרִיא וְשָׁלֵם מִדַּרְכֵי הַשֵּׁם הוּא, שֶׁהֲרֵי אִי-אֶפְשָׁר שֶׁיָּבִין אוֹ יֵדַע דָּבָר מִידִיעַת-הַבּוֹרֵא וְהוּא חוֹלֶה, לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהַרְחִיק אָדָם עַצְמוֹ מִדְּבָרִים הַמְאַבְּדִין אֶת הַגּוּף, וּלְהַנְהִיג עַצְמוֹ בִּדְבָרִים הַמַּבְרִין וְהַמַּחְלִימִים". "שִׁכְבַת-זֶרַע הִיא כֹּחַ-הַגּוּף וְחַיָּיו וּמְאוֹר-הָעֵינַיִם, וְכָל שֶׁתֵּצֵא בְּיוֹתֵר הַגּוּף כָּלֶה וְכֹחוֹ כָּלֶה וְכוּ', הוּא שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ: 'אַל-תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ' "
• לָכֵן עוֹנַת תַּלְמִידֵי-חֲכָמִים מִלֵּיל-שַׁבָּת לְלֵיל-שַׁבָּת, שֶׁבְּשַׁבָּת כֹּחוֹ שֶׁל אָדָם חוֹזֵר וּמִתְחַדֵּשׁ, וְלֹא יֵחָלֵשׁ וְלֹא יְאֻנֶּה לוֹ כָּל רָע, לְפִי שֶׁכְּבָר קִבֵּל כֹּחַ שֶׁיּוּכַל לְהַשְׁפִּיעַ מִמֶּנּוּ. וּלְפִיכָךְ אָמַר: "אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ (לֵיל-שַׁבָּת) וְעָלֵהוּ לֹא-יִבּוֹל, וְכֹל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ"
• אדם חולה אסור בתשמיש עד שיבריא ויחזור לאיתנו.
• מי שהקיז דם או שעשה תרומת דם, באותו יום לא ישמש.
• מי שעייף ביותר, לדוגמא לאחר טיול או יום עבודה קשה (בעבודה פיזית) לא ישמש באותו יום שלפניו ואחריו (כנ"ל בהקזת דם).
• אסור לשמש שהוא שבע ובטנו מלאה, ולא כשהוא רעב אלא לאחר שנתעכל המזון במעיו.
• לא ישמש אם הוא עמד במהירות אלא ינוח מעט ואז יכול לשמש. (במאמר מוסגר, לא טוב לעמוד במהירות תמיד)
• אם משמש בכל אותם זמנים ומקרים בציינו למעלה, יכול לגרום לעצמו או לילדיו שיבואו מאותה ביאה סכנות בריאותיות.
• כל מה שנאסר מצד חולשה כמו שציינו ברשימה זו, מותרים במידה ויש חשש לזרע לבטלה ואז יהיה מותר לשמש.

בזמן צרה

• אסור לשמש בזמן שהציבור שרוי בצער כגון מלחמה או רעב.
• מי שאין לו בנים או שלא קיים פריה ורביה (שאין לו בן ובת) או מי שחושש מזרע לבטלה מותר בתשמיש אף בזמנים אלו.
• בליל טבילה מותר לשמש כשיש לציבור צער, אך לא כשיש רעב.

אבלות לא עלינו

• אסור לאבל בתוך השבעה לשמש, אך אין דיני הרחקות כמו בנידה.
• דין זה נוהג גם שהאיש וגם שהאישה חס ושלום אבלים לקרבה ראשונה – בפטירת אב, אם, בן, בת, אח ואחות.
• במידה ויש אבלות דחויה כגון ברגלים, איסור תשמיש לא בטל ואסור לשמש.
• במקרים מיוחדים צריך לשאול חכם.

ספרים מומלצים בנושא

בנוסף מומלץ ללמוד את הספרים הבאים בנושא:

• בנין הבית – הרב משה שוחטוביץ
• נעימות נצח – הרב יעקב שכנזי
• שושנת העמקים – הרב יעקב שכנזי

תפילות:

תפילה לפני תשמיש

וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, מָלֵא רַחֲמִים, קָדוֹשׁ וְנוֹרָא, קָדוֹשׁ עַל כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת, שֶׁתַּשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ קְדֻשָׁתְךָ הָעֶלְיוֹנָה, וְתַעַזְרֵנוּ לְהַכְנִיעַ וּלְשַׁבֵּר וְלָכֹף אֶת יִצְרֵנוּ הָרָע לְהִשְׁתַּעְבֶּד לָךְ, וְנִזְכֶּה לִכְפּוֹת וּלְשַׁבֵּר אֶת תַּאֲוֹתֵינוּ הָרָעוֹת וּלְבַטֵּל תַּאֲוַת נִאוּף מֵאִתָּנוּ לְגַמְרֵי. וְתִתֶּן לָנוּ מָגִנֵּי אֶרֶץ, צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, שֶׁיִּהְיוּ מְגִינִים עָלֵינוּ וִיבַטְּלוּ מֵאִתָּנוּ תַּאֲוָה הָרָעָה הַזֹּאת, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לְהַכְנִיעַ וּלְשַׁבֵּר וּלְבַטֵּל הַחוֹתָם דִּקְלִפָּה, וּלְתַקֵּן הַחוֹתָם דִּקְדֻשָּׁה, וְתַצִּיל אוֹתָנוּ תָמִיד מִמִּקְּרֵה לָיְלָה. וְתַעֲזֹר וְתוֹשִׁיעַ וְתָגֵן עָלֵינוּ, שֶׁנִּזְכֶּה לְהִתְקַדֵּשׁ בְּזִוּוּגֵינוּ בִּקְדֻשָּׁה גְדוֹלָה וְלֹא נִהְיֶה רְגִילִים חָלִילָה בְּתַאֲוָה זֹאת אֲפִלּוּ בְּהֶתֵּר, רַק לְהִתְרַחֵק מִתַּאֲוָה זֹאת בְּכָל מִינֵי הַרְחָקוֹת. וּתְרַחֵם עַל פְּלֵטָתֵנוּ שֶׁנִּזְכֶּה מֵעַתָּה לִשְׁמֹר מְעַט לֵחוּת וְשַׁמְנוּנִית שֶׁבְּגוּפֵנוּ לִבְלִי לְהוֹצִיאוֹ לַחוּץ חַס וְשָׁלוֹם עַל־יְדֵי תַאֲוָה זֹאת, רַק נִזְכֶּה לִשְׁמֹר מְאֹד לֵחוֹתֵינוּ וְשַׁמְנוּנִיוֹתֵינוּ לְהַעֲלוֹתָם אֶל הַמֹּחַ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה גְדוֹלָה.

וְנִזְכֶּה לְבָרֵר וּלְהַעֲלוֹת כָּל הַלֵּחוּת וְהַשַּׁמְנוּנִית מִפְּגַם "הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ" לְתִקּוּן הַחוֹתָם דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהוּא תִקּוּן הַמֹּחִין. וְיִתְחַזֵּק וְיִתְחַדֵּשׁ מֹחִי וְדַעְתִּי בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה גְדוֹלָה, בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת, וְיִתְנוֹצְצוּ הַמֹּחִין שֶׁלִּי בְּחָכְמָה וַהֲבָנָה יְתֵרָה בְּכָל פַּעַם בִּקְדֻשָּׁה גְדוֹלָה. וּתְזַכֵּנוּ לִקְדֻשַּׁת הַתְּפִלִּין בֶּאֱמֶת שֶׁהֵם חוֹתָם הַקְּדֻשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ. אָבִינוּ מֶלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם, אֵל חַי חֶלְקֵנוּ צוּרֵנוּ, צַוֵּה לְהַצִּיל יְדִידוּת שְׁאֵרֵינוּ מִשַּׁחַת לְמַעַן בְּרִיתְךָ אֲשֶׁר שַׂמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ, כִּי אַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ, חָתַמְתָּ אוֹתָנוּ בְּחוֹתָם אוֹת בְּרִית־קֹדֶשׁ. רַחֵם עָלֵינוּ בְּרַחֲמֶיךָ הַגְּדוֹלִים וְהַנּוֹרָאִים, וְעָזְרֵנוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ וְשָׁמְרֵנוּ מֵעַתָּה, שֶׁנִּזְכֶּה מֵעַתָּה לִשְׁמֹר אֶת הַחוֹתָם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה. הַצִּילֵנוּ נָא מֵחוֹתָם דְּסִטְרָא אַחֲרָא, כִּי אַתָּה "כֹל תּוּכָל וְלֹא יִבָּצֵר מִמְּךָ מְזִמָּה, כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעוֹשֵׂה נִפְלָאוֹת אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ", וּמִי יֹאמַר לְךָ מַה תַּעֲשֶׂה.

חוּס וַחֲמֹל וְרַחֶם נָא עָלֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ, וְתֵן לָנוּ כֹחַ הַמָּגִינֵי אֶרֶץ, שֶׁנִּזְכֶּה לְבָרֵר וּלְהַעֲלוֹת מֵחוֹתָם דִּקְלִפָּה לְחוֹתָם דִּקְדֻשָּׁה, כָּאָמוּר, גַּאֲוָה אֲפִיקֵי מָגִנִּים סָגוּר חוֹתָם צָר: וְזַכֵּנוּ לְקַיֵּם מִצְוַת תְּפִלִּין כָּרָאוּי בְּכָל פְּרָטֶיָה וְדִקְדּוּקֶיהָ וְכַוָּנוֹתֶיהָ וְתַרְיַ"ג מִצְוֹת הַתְּלוּיִּים בָּהּ, וּבְלֵב טוֹב וּבְשִׂמְחָה גְדוֹלָה, כָּרָאוּי לִשְׂמֹחַ וְלָגִיל וְלָשׂוּשׂ מְאֹד, כְּשֶׁאָנוּ זוֹכִים לְהִתְעַטֵּר בַּעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת הַתְּפִלִּין הַקְּדוֹשִׁים וְהַנּוֹרָאִים מְאֹד שֶׁהֵם כִּתְרֵי דְּמַלְכָּא. וּבִזְכוּת קְדֻשַּׁת הַשִּׁבְעָה רָאשִׁים שֶׁל הַתְּרֵין "שִׁינִין" הַקְּדוֹשִׁים שֶׁבַּתְּפִלִּין, שֶׁהֵם "שִׁין" שֶׁל שְׁלשָׁה רָאשִׁים ו"שִׁין" שֶׁל אַרְבַּע רָאשִׁים, נִזְכֶּה לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ קְדֻשַּׁת משֶׁה מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל הָאֲמִתִּי שֶׁכָּלוּל מִכָּל הַשִּׁבְעָה רוֹעִים, וּבִזְכוּתָם וְכֹחָם שֶׁל משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְשֶׁל כָּל הַשִּׁבְעָה רוֹעִים, וּבִזְכוּת כָּל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, נִזְכֶּה לְשַׁבֵּר וּלְבַטֵּל תַּאֲוַת נִאוּף מֵאִתָּנוּ, וּלְשַׁבֵּר הַחוֹתָם דִּקְלִפָּה, וּלְתַקֵּן בְּכָל מִינֵי תִקּוּנִים הַחוֹתָם דִּקְדֻשָּׁה. חָתְמֵנוּ לְחַיִּים אֲמִתִּיִּים, מֶלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים, לְמַעַנְךָ אֱלֹהִים חַיִּים. גּוֹאֵל מִמָּוֶת וּפוֹדֶה מִשַּׁחַת, הַצִּילֵנוּ מִבְּאֵר שַׁחַת. הַצִּילֵנוּ נָא בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, מִן הַשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת.

פְּדֵה אוֹתָנוּ מֵעַזּוּת הַתַּאֲוֹת רָעוֹת, וּבִפְרָט מֵעַזּוּת הָרָע שֶׁל תַּאֲוַת נִאוּף. פְּדֵה עַמְּךָ מֵעַזִּים, צֹאנְךָ מִיַּד גּוֹזְזִים, עֲשֵׂה עִמָּנוּ פֶלֶא לְחַיִּים. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה לְבַד יוֹדֵעַ, מִי וָמִי עוֹמְדִים עָלֵינוּ בְּכָל עֵת, אֲשֶׁר רוֹצִים לְהִתְגַּבֵּר חַס וְשָׁלוֹם, לִסְגּוֹר וְלַחְתּוֹם אוֹתָנוּ חַס וְשָׁלוֹם, בְּכַמָּה וְכַמָּה חוֹתָמוֹת דְּסִטְרָא אַחֲרָא, חוֹתָם עַל חוֹתָם, גָּדַר בַּעֲדִי וְלֹא אֵצֵא הִכְבִּיד נְחָשְׁתִּי. אֲבָל אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהִים אֱמֶת, וְחוֹתָמְךָ אֱמֶת, בְּךָ לְבַד בָּטָחְנוּ וְעַל חַסְדְּךָ הַגָּדוֹל בֶּאֱמֶת נִשְׁעָנְנוּ. בְּיָדְךָ נַפְקִיד רוּחֵנוּ, פְּדֵה אוֹתָנוּ יְהֹוָה אֵל אֱמֶת בַּאֲמִתְּךָ הַצְמִיתֵם. שַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר כָּל חוֹתָמֵיהֶם אֲשֶׁר חָתְמוּ עָלֵינוּ, הוֹצִיאֵנוּ נָא מֵחוֹתָם דִּקְלִפָּה, הַעֲלֵנוּ מְהֵרָה וְקַדְּשֵׁנוּ וְטַהֲרֵנוּ מִכָּל הַטֻּמְאוֹת וּמִכָּל הַזֻּהֲמוֹת. זַכֵּנוּ לְשַׁבֵּר תַּאֲוַת נִאוּף לְגַמְרֵי בֶאֱמֶת. חָתְמֵנוּ נָא בְחוֹתָם דִּקְדֻשָּׁה, חוֹתָם עַל חוֹתָם, לְבַל יִגְּעוּ בָנוּ זָרִים מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. וַחֲתֹם לְחַיִּים טוֹבִים כָּל בְּנֵי בְּרִיתֶיךָ, בִּזְכוּת הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים אֲשֶׁר הֵם חוֹתָמֶךָ, אֲשֶׁר בָּהֶם בָּרָאתָ וְחָתַמְתָּ עוֹלָמְךָ מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף.

בִּזְכוּתָם וְכֹחָם תַּמְשִׁיךְ עָלֵינוּ כֹחַ הַמָּגִינֵי אֶרֶץ, עַד שֶׁנִּזְכֶּה עַל־יָדָם לְהַעֲלוֹת וּלְבָרֵר, מֵהֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ לְחוֹתָם הַקְּדֻשָּׁה, וְיִתְנוֹצְצוּ הַמֹּחִין שֶׁלָּנוּ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה גְדוֹלָה בְּשֵׂכֶל זַךְ וָצַח. וְיִהְיֶה שִׂכְלֵנוּ וּמֹחֵנוּ "הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם": וּתְרַחֵם עָלֵינוּ וְתַעַזְרֵנוּ לְצַמְצֵם אֶת מֹחֵנוּ וְשִׂכְלֵנוּ בְּצִמְצוּם דִּקְדֻשָּׁה, וְנִשְׁמֹר אֶת מֹחֵנוּ מְאֹד לְבַל יֵצֵא חוּץ מִן הַגְּבוּל חַס וְשָׁלוֹם, וַאֲפִלּוּ בִּקְדֻשָּׁה לֹא יַהֲרֹס מֹחֵנוּ לָצֵאת חוּץ מֵהַגְּבוּל שֶׁיֵּשׁ לָנוּ, וּבַמֻּפְלָא מֵאִתָּנוּ לֹא נִדְרשׁ וּבַמְּכֻסֶּה מִמֶּנּוּ לֹא נַחְקֹר, רַק בַּמֶּה שֶׁהֻרְשֵׁינוּ נִתְבּוֹנֵן בְּשֵׂכֶל אֲמִתִּי, בְּשֵׂכֶל חָרִיף וּמָהִיר, בְּשֵׂכֶל זַךְ וָצַח, בְּשֵׂכֶל נָכוֹן וֶאֱמֶת וְיַצִּיב וְקַיָּם וְיָשָׁר וְנֶאֱמָן כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב, וְתַעֲזֹר לָנוּ וּלְכָל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וְתַמְשִׁיךְ עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד קְדֻשַּׁת הַצִּמְצוּם הַשַּׁיָּךְ לְשִׂכְלוֹ, לְבַל יַהֲרֹס מֹחוֹ לָצֵאת מִן הַגְּבוּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ, כִּי אַתָּה אֵל שַׁדַּי שֶׁיֵּשׁ דַּי בֶּאֱלָהוּתְךָ לְכָל בְּרִיָּה, שֶׁכָּל בְּרִיָּה וּבְרִיָּה מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף יֵשׁ לוֹ דַי וּגְבוּל וְצִמְצוּם בֶּאֱלָהוּתְךָ, שֶׁאָסוּר לוֹ לָצֵאת בְּשִׂכְלוֹ חוּץ מֵהַגְּבוּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ. אֵל שַׁדַּי תֶּן לָנוּ רַחֲמִים, וְתַשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ קְדֻשַּׁת הַתְּפִלִּין מִשָּׁרְשָׁם, שֶׁהֵם הִתְנוֹצְצוּת הַמֹּחִין הַקְּדוֹשִׁים עִם הַצִּמְצוּם הַקָּדוֹשׁ שֶׁל כָּל הַמֹּחִין לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי עֶרְכּוֹ וּמַדְרֵגָתוֹ:

מספר ליקוטי תפילות ב, תפילה ה'

תפילה להיפקד בזרע של קיימא

אבינו אב הרחמן שמע תפילתנו ותאזין שוועתנו, שיהיו כל העקרות נפקדות לטובה חיש קל מהרה, ויולידו ברחמיך בנים חיים וקיימים. ויתרבו עמך בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר וכשם שגברו רחמיך על אבינו הראשון, אחד היה אברהם אבינו ואשתו שרה אימנו אשר זכרתם לטובה, ותפקדם לעת זקנותם ונתת להם את יצחק, והבטחתם להרבות זרעו ככוכבי השמים כן יהמו נא מעיך ורחמיך על כל עקרות עמך בית ישראל אשר עיניהם תולות אליך לבד שתתן להם זרע של קיימא לעבודתך וליראתך. רחם עליהם למענך ופוקדם לטובה ומלא משאלותם ברחמים, ותעתר להם ותשמע תפילתם, ותיתן להם הריון חיש קל מהרה. ויזכו להוליד זרע של קיימא וישמחו אביהם ואמם בהם ויזכו לגדלם לתורה ולחופה ולמעשים טובים לאורך ימים ושנים טובים – אמן !

מספר ליקוטי תפילות

לשם ייחוד לפני תשמיש

"לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא-בְּרִיךְ-הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ וְכוּ', הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְקַיֵּם מִצְוַת הַזִּוּוּג לְהִזְדַּוֵּג עִם אִשְׁתִּי לְדָבְקָא גּוּפָא בְּגוּפָא, כַּכָּתוּב: "וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד",  לְתַקֵּן שֹׁרֶשׁ מִצְוָה זוֹ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתִּתֶּן לִי וּלְאִשְׁתִּי כֹּחַ וִיכֹלֶת וְעֵזֶר וְסִיּוּעַ וַהֲכָנָה בְּזִוּוּג זֶה, לְהַמְשִׁיךְ שֶׁפַע רַב וּבְרָכָה מִמְּקוֹר הָעֶלְיוֹן לְכָל הָעוֹלָמוֹת הַקְּדוֹשִׁים וּלְנַפְשֵׁנוּ רוּחֵנוּ וְנִשְׁמָתֵנוּ, וּכְשֵׁם שֶׁזָּכוּ רָחֵל וְלֵאָה, אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶן אֶת בֵּית-יִשְׂרָאֵל, לְהוֹלִיד בָּנִים צַדִּיקִים וַחֲכָמִים וּנְבוֹנִים וּתְמִימִים וִישָׁרִים וְטוֹבִים, כֵּן תּוֹלִיד לִי אִשְׁתִּי בָּנִים צַדִּיקִים וַחֲכָמִים וּנְבוֹנִים וַחֲזָקִים, וְיִזְכּוּ לְזִקְנָה וְשֵׂיבָה, וְנִשְׂמַח אֲנִי וְאִשְׁתִּי בָּהֶם וּבִבְנֵיהֶם וּבִבְנֵי-בְנֵיהֶם, וְיִזְכּוּ לִנְשָׁמָה קְדוֹשָׁה עֶלְיוֹנָה חֲצוּבָה מִמָּקוֹר עֶלְיוֹן. וּכְשֵׁם שֶׁעָשִׂיתָ עֵזֶר וְסִיּוּעַ בְּזִוּוּג יַעֲקֹב וְלֵאָה, כַּכָּתוּב: "וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא… וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן חֲמִישִׁי… וַתִּקְרָא שְׁמוֹ יִשָּׂשכָר",  וְזָכָה לִהְיוֹת הוּא וְזַרְעוֹ חֲכָמִים וּנְבוֹנִים בַּתּוֹרָה, כַּכָּתוּב: "וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים",  כֵּן יִהְיֶה עַתָּה עֵת רָצוֹן וְתַעַזְרֵנִי וּתְסַיְּעֵנִי בְּזִוּוּג זֶה שֶׁאֲנִי מִזְדַּוֵּג וְשׁוֹכֵב עִם אִשְׁתִּי וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן, "וִיהִי נֹעַם ה' אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ" (תהלים צ, יז).

עוד נקודות:

איך מקיימים יחסים בפעם הראשונה?

התשובה לא באינטרנט, יש לפנות למדריכת כלות ולמדריך חתנים יראי שמיים מוסמכים על ידי גוף כשר.

האם מותר לבעל לבגוד באישתו שלא רוצה לקיים איתו יחסי אישות, האם מותר לגבר נשוי לבגוד?

לא, זה זנות, וגם כרת עם נידה.

האם אפשר לגמור בפנים בזמן מחזור?

הדבר אסור, אסור לזכר ונקבה לגעת אפילו בזמן שהם לא נשואים, כל שכן שאסור להם לקיים יחסים כלשהם, ובפרט לקיים יחסים מלאים בזמן מחזור שזה נידה גמורה (איסור כרת שבגללו אפשר שנשמתו תיכרת משורשה העליון ו/או למות טרם זמנו) ועוד איסורי תורה רבים מאוד – והרמב"ם פסק (אל אף שלא נפסק ככה בשולחן ערוך) שזה ביהרג ובל יעבור, כלומר שאם באים להכריח אותו לקיים יחסים עם אישה נידה לדעת הרמב"ם הוא צריך למות ולא לעשות את זה.

כמו כן, גם בזמן שלא יוצא דם (בשאר החודש) כלומר שאין מחזור – אסור להם לקיים יחסים בשום פנים ואופן וגם ביתר הזמן היא נחשבת נידה וכן זה איסור כרת. בנוסף דבר כזה יכול לגרום למחלות קשות ומחקרים מראים שאישה שמקיימת יחסים בזמן נידה מעלה מאוד את הסיכוי שלה לסרטן הרחם.

ביאה שלא כדרכה עם גויה – האם מותר?

לא הדבר אסור בכרת. וכן גויה נקראת תמיד נידה ועוד איסור של בת אל נכר שהוא מהאיסורים החמורים ביותר בתורה.

ביאה שלא כדרכה בנידה האם מותר?

לא, זה בדיוק כמו בזמן הטהרה – והדין הוא בכרת על זרע לבטלה ואיסור נידה.

האם מותר לבעל להסתכל באיבר המין של אשתו?

לא – הדבר אסור, נתבאר בפוסקים ובשולחן ערוך שהדבר אסור – להסתכל על יתר הגוף מותר להסתכל בזמן טהרה – הדבר מותר. אך נכון לא להתבונן סתם וכו'

מקורות

להלן אסוף של מקורות ראשיים (שולחן ערוך, בית יוסף, ראשונים ואחרונים, בן איש חי, הרב מרדכי אליהו ועוד) לפי סעיפי ההלכה מתוך המאמר:

---

קיום יחסים בזוגיות שאינה נשואה

• אסור לזוג שאיננו נשוי לשמש – "ביאת זנות":

  • שולחן ערוך, אבן העזר סימן כ"ו סעיף א'

  • רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק א'

קיום יחסים בזמן נידה

• איסור תשמיש בזמן נידה וזמן טהרה:

  • שולחן ערוך, יורה דעה סימן קפח, סימן קצח–קו, אבן העזר סימן כא–כב

  • דרכי טהרה, פרק הלכות נידה (הרב מרדכי אליהו)

  • בן איש חי, שנה שניה, פרשת ויקרא, הלכה ג'

מצוות עונה – חיוב היחסים לפי עיסוק הבעל

• מצוות עונה, תדירות לפי מקצוע:

  • שולחן ערוך, אבן העזר סימן ע"ו סעיף א'

  • רמב"ם, הלכות אישות פרק יד הלכה א–ב

  • גמרא, כתובות דף סב ע"ב

  • בן איש חי, שנה שנייה, פרשת ויצא

  • דרכי טהרה, פרק כ' (הרב מרדכי אליהו)

יחסים בליל טבילה

• מצווה לשמש בליל טבילתה:

  • שולחן ערוך, אבן העזר סימן ע"ו סעיף ג'

  • דרכי טהרה, פרק ט"ז (הרב מרדכי אליהו)

    Related Post

    1. משנה אבות ו

       ו א שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק…

    2. משנה אבות ה

       ה א בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא…

    3. משנה אבות ד

       ד א בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי…

האם אישה חייבת ביחסי אישות?

• האיש והאישה חייבים במצוות עונה (האיש מדין "שארה כסותה ועונתה" והאיש מדין "מורדת"):

  • שולחן ערוך, אבן העזר סימן עו, סעיפים א–ג

  • רמב"ם הלכות אישות, פרק יב הלכה י

  • בן איש חי – ויקרא שנה א', סעיף יב

מצוות פרו ורבו

• החובה על בן ובת:

  • שולחן ערוך, אבן העזר סימן א' סעיף א–ג

  • רמב"ם, הלכות אישות פרק ט"ו–ט"ז

אמצעי מניעה והוצאת זרע לבטלה

• קונדום – איסור מדין זרע לבטלה:

  • שולחן ערוך, אבן העזר סימן כג סעיף א', בית יוסף שם

  • זוהר החדש בראשית לח

  • דרכי טהרה, עמוד 269 (הרב מרדכי אליהו)

• גלולות/התקן – צויין כמותר בחלק מהמקרים; התייעצות עם רב/רופא חובה

  • ראו ספרי הרב מרדכי אליהו "דרכי טהרה", הלכות אמצעי מניעה

דיבור, מחשבה וכוונה בתשמיש

• אסור לנבל את הפה, לדבר בגסות/דברים אחרים:

  • שולחן ערוך, אבן העזר סימן כה סעיף ב'–ג'

  • בן איש חי, ויקרא, הלכות אישות

  • דרכי טהרה פרק כ', סעיף ד' (הרב מרדכי אליהו)

צניעות – מקום, כיסוי, חדר וספרי קודש

• איסור תשמיש בפרהסיה/מקומות ציבוריים:

  • שולחן ערוך, אבן העזר סימן כה סעיף א'

• כיסוי הגוף, תשמיש בשבת, לפני זריחת החמה:

  • שולחן ערוך או"ח סימן ר"מ

  • בן איש חי, הלכות אישות

• ספרי קודש בחדר– הצורך במחיצה/כיסוי:

  • שולחן ערוך, אורח חיים סימן רמ"ג סעיף ב'

  • דרכי טהרה, פרק ספרי קודש (הרב מרדכי אליהו)

  • בן איש חי, פרשת עקב שנה שניה

תנוחות תשמיש

• דרך הישרה (פנים לפנים) עדיפה, אך כל דרך ברצון מותרת:

  • שולחן ערוך, אבן העזר סימן כה סעיף ב', בית יוסף שם

  • רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כא

  • בן איש חי, ויקרא

  • דרכי טהרה, סימן תנוחות תשמיש

תשמיש במקלחת/אמבטיה/בריכה

• אסור מדין סכנה וגילוי:

  • בן איש חי, שנה א' ויקרא, סעיף א'

  • דרכי טהרה, הלכות מקום תשמיש, הרב מרדכי אליהו

תשמיש בימים מיוחדים (שבתות, חגים, תשעה באב, יום כיפור)

• אסור בתשעה באב, יום כיפור; מצווה בשבת וליל טבילה:

  • שולחן ערוך, אה"ע, סימן עו סעיף ג' (שבת)

  • בן איש חי, ויקרא

  • דרכי טהרה (הרב מרדכי אליהו)

הסתכלות על איברי האישה

• אסור לאיש להסתכל במקום הערווה:

  • שולחן ערוך, אבן העזר סימן כה סעיף ב'

  • בית יוסף אבן העזר סימן כה

  • דרכי טהרה פרק כ' סעיף הסתכלות

פליטת זרע – מקום המותר והאסור

• אך ורק בנרתיק (בתוך):

  • שולחן ערוך, אבן העזר סימן כה סעיף ב', וברמ"א שם (לשכת בעלי התר)

  • בית יוסף אבן העזר סימן כה

  • בן איש חי, ויקרא

  • דרכי טהרה עמוד 269, הרב מרדכי אליהו

בני תשע מידות (מצבים אסורים/פגומים):

• כשאשתו שנואה, נידה, שיכרות, בנים בתשמיש בעל כוונת זרות וכו':

  • שולחן ערוך, אבן העזר סימן כה

  • רמב"ם הלכות איסורי ביאה

  • בן איש חי, ויקרא

  • דרכי טהרה, סימן בני תשע מידות

נטילת ידיים, ואיסור הזכרת דברי קדושה:

• אחרי תשמיש, נטילת ידיים:

  • שולחן ערוך, אורח חיים סימן ד, משנה ברורה שם

  • בן איש חי, עקב שנה ב'

  • דרכי טהרה, פרק טהרת הגוף

תנאים נוספים: ריח, אוכל, חולי, זמן עייפות; העדפת קדושה, תפילה, צדקה

• הרמב"ם דעות ד' / הלכות אישות / בן איש חי / דרכי טהרה