——–
מובא בגמרא: מכריז רבי אלכסנדרי: "מאן בעי חיי, מאן בעי חיי" (מי רוצה חיים), כניפו ליה כולי עלמא ואתו לגביה, אמרו ליה: "הב לן חיי" (כולם התקבצו אליו ואמרו: "תן לנו חיים"), אמר להו: "מי האיש החפץ חיים, נצור לשונך מרע", שמא יאמר אדם הואיל ונצרתי לשוני מרע אלך ואגרה בשינה תלמוד לומר: "סור מרע ועשה טוב", ואין טוב אלא תורה שנאמר: "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו".
מעשה דומה לזה מצינו במדרש (ויקרא רבה טז, ב): "מעשה ברוכל אחד שהיה מחזר בעיירות הסמוכות לצפורי והיה מכריז ואומר: "מאן בעי למזבן סם חיים" (מי רוצה לקנות סם חיים), אודיק עליה עלמא (כולם נתקבצו אליו, אך רק הסתכלו ולא קנו), ר' ינאי הוה יתיב ופשיט בטרקליניה (ישב בטרקלין ועסק בתורה), אמר ליה: "תא סק להכא זבין לי" (בוא, עלה אלי ומכור לי), אמר ליה: "לית את צריך ולא כדמותך" (אתה ושכמותך אינכם צריכים), אטרח עליה, סליק לגביה, הוציא לו ספר תהלים מכורך, הראה לו פסוק זה: "מי האיש החפץ חיים וגו' נצור לשונך מרע". אמר ר' ינאי: "אף שלמה מכריז: "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" – שומר מצרעת נפשו". אמר ר' ינאי: "כל ימי הייתי קורא מקרא זה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט, עד שבא רוכל זה והודיעני", לפיכך משה מזהיר את ישראל "זאת תהיה תורת המצורע" – המוציא רע".
והנה במעשה הרוכל יש לדקדק, מה זה משנה אם היה רוכל או חנווני שהוצרך להודיע שהיה המכריז רוכל, גם לשון מחזר צריך ביאור כי לשון זה שייך על החוזר לאחוריו והיה לו לומר מסבב, ומה העניין בזה שהיו העיירות סמוכות לצפורי. ולמה נאמר שהראה לו ספר תהלים מכורך, ומה היתה כוונת ר' ינאי שהוסיף לו ראיה מספר משלי, שאמר: "שומר פיו ולשונו וכו'".
ומצינו גם שינויים בין הכרזת הרוכל ובין הכרזת רבי אלכסנדרי:
הרוכל הכריז: "מי רוצה לקנות סם חיים", הזכיר לשון קניה, ורבי אלכסנדרי הכריז: "מי רוצה חיים", ולא הזכיר קנין, וגם לא הזכיר שום סם.
אצל הרוכל נאמר: "אודיק עליה עלמא" משמע שלא ביקשו לקנות כלום ממנו אלא רק הביטו עליו, ואילו אצל רבי אלכסנדרי כולם נאספו לקנות ממנו.
ה'כלי יקר' (פרשת מצורע) כתב ליישב כל זה עפ"י הנאמר בגמרא (ערכין טו:): "אמר רבי חמא בר חנינא: "מאי תקנתיה (מהי תקנתו) של מספר לשון הרע? אם תלמיד חכם הוא, יעסוק בתורה, שנאמר: "מרפא לשון עץ חיים", ואין "לשון" אלא לשון הרע שנאמר: "חץ שחוט לשונם", ואין "עץ חיים", אלא תורה, שנאמר: "עץ חיים היא וגו'", ואם עם הארץ הוא, ישפיל עצמו, שנאמר: "וסלף בה שבר ברוח". רבי אבא בר חנינא אמר: "סיפר אין לו תקנה, שכבר כרתו דוד ברוח הקודש, שנאמר: "יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות", אלא מאי תקנתו שלא יבוא לידי לשון הרע? אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה וכו'".
בגמרא מובאת מחלוקת בין רבי אבא בר חנינא, לבין רבי חמא בר חנינא. רבי אבא סובר שמי שנכשל וסיפר לשון הרע, אין לו תקנה, כי לשון הרע הוא כמו חץ, שלאחר שנורה אינו יכול לעוצרו, כך גם דיבור אסור של לשון הרע, כבר נתפשט בכל העולם, ואינו יכול לחזור בו, לכן מן הדין אין לו תקנה כלל, אולם יש תקנה שלא יבוא לידי לשון הרע והיא ע"י לימוד התורה ושפלות. אבל רבי חמא סבר שיש תקנה גם למי שכבר נכשל וסיפר, ודייק זאת מהפסוק: "מרפא לשון עץ חיים", ש"מרפא" הוא לשון רפואה, ואין צריך לרפואה אלא מי שכבר חולה.
במעשה המובא לעיל, רבי אלכסנדרי שהכריז: "מי רוצה חיים", סובר כמו רבי אבא שמי שכבר סיפר לשון הרע, אין לו תקנה, על כן הלך למקומות כאלו בהם לא היו בעלי לשון הרע, והיה מזהירם ומלמדם דרך שמירת הבריאות שלא יבואו לידי לשון הרע, והיה מכריז: "מי רוצה חיים", ולא הזכיר לשון סם וגם לא הזכיר לשון קניין, לפי שמי שבריא אינו צריך לסם רפואה, רק לעצות כיצד לשמור על בריאותו ולהתרחק מן הדברים המזיקים שלא לבוא לידי חולי, ועצות אפשר לקבל חינם. לכן גם כולם נקבצו ואמרו: "תן לנו חיים", כלומר עצות כיצד לשמור על הקיים, והוא ענה להם מתוך הפסוק: "מי האיש החפץ חיים, נצור לשונך מרע", שאמנם, הבריא שאינו מספר לשון הרע אינו צריך לתרופה, אך אינו יכול להרשות לעצמו שלא לעשות כלום וללכת לישון, אלא עליו לנצור לשונו ע"י "העשה טוב", שזה לימוד התורה.
אולם הרוכל מהמעשה השני, סבר כר' חמא, שיש תקנה אפילו למי שכבר סיפר, וידע זה מניסיון, כי גם הוא היה פעם "רוכל", כלומר, הולך רכיל ורגיל בלשון הרע, ואחר כך נתן אל לבו לשוב בתשובה וביקש דרכי הרפואה שהזכירו חז"ל, תלמיד חכם בתלמוד תורה, ועם הארץ על ידי שפלות רוח. וראה כי התרופות הללו הועילו לו, על כן מלאו לבו לזכות הרבים ולהחזיר בתשובה באותם מקומות שידע שיש בהם בעלי הלשון, כדי שלא יבואו לידי צרעת ויצטרכו לקורבנות ציפורים העושים מעשה פטיט. על זה נאמר שהיה מחזר בעיירות הסמוכות לציפורי, כלומר באותן עיירות בהן היו מרבים לפטפט ולספר רכילות ולשון הרע. הוא גם הכריז: "מי רוצה לקנות סם חיים", כי הם היו חולים הצריכים לסמי הרפואה, ותרופות צריכים לקנות במחיר מלא.
ולפי שאותם אנשים, כבר היה רגיל על לשונם לספר לשון הרע, ונעשה להם כהיתר, על כן לא ביקשו לקנות כלום ממנו ואדרבא "אודיק עליה", כלומר, הביטו עליו, כי דרך מואסי התוכחה שמביטים אחרי המוכיחם, לראות אם ימצאו בו שמץ פסול כדי להשיב לו: "תקן קודם את עצמך", לכך אמרו לו: "אתמול היית רוכל, הולך רכיל, והיום אתה רוצה לתקן דרכינו?! קשוט עצמך תחילה".
רבי ינאי סבר בתחילה כמו רבי אבא, שמי שנכשל בזה, אין לו תקנה. הוא קרא לאותו רוכל שסבר שהפסוק: "מרפא לשון עץ חיים" מדבר דווקא במי שכבר סיפר לשון הרע, לכן אמר לר' ינאי: אתה ושכמותך אינכם צריכים. מכל מקום ר' ינאי ביקש לדעת מהי התרופה, והרוכל הראה לו ספר תהלים כרוך, לרמז שלא דקדקו בזה מספיק, כי לפי הפשט האמתי (להוציא מדעת ר' אלכסנדרי), הפסוק: "מי האיש החפץ חיים וגו'", מדבר על מי שכבר נכשל ודיבר לשון הרע, שגם לו יש תקנה ע"י לימוד התורה הקדושה.
ר' ינאי קיבל את הדברים, והוסיף ראיה מהפסוק במשלי: "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" – אם כוונת הפסוק: "מי האיש וגו'" שאין תקנה למי שדיבר, רק יש תקנה למי שלא דיבר, א"כ, לא מובן מה מוסיף המלך שלמה בפסוק: "שומר פיו ולשונו", אולם לפי מה שנתחדש שהפסוק בתהלים מדבר על מי שכבר נכשל בדיבורו, שיש לו תקנה, א"כ מובן, ששלמה מוסיף שאף מי שאינו מדבר לשון הרע צריך להוסיף שמירה על שמירתו ולהזהר מלשון הרע.
ועל זה אמר ר' ינאי: "כל ימי לא הייתי יודע היכן מקרא זה פשוט", והיינו פסוק: "שומר פיו ולשונו", כי היה סבור שמי שסיפר, אין לו תקנה, ואם כן היה קשה לו מה הוסיף שלמה על דברי אביו, עד שבא רוכל זה והודיע שפסוק מי האיש החפץ חיים מדבר במי שכבר סיפר ואם כן שומר פיו ולשונו מדבר במי שלא סיפר עדיין.
בספר 'חובות הלבבות' כתב, שהמדבר לשון הרע יוצא נקי מכל נכסיו הרוחניים ומאבדם. לעתיד לבא, ליום הדין, מראים מצוות להרבה בני אדם שלא עשו אותן המצוות, ויאמרו: "הלא לא עשינו כל זה". וישיבו להם: "אותם שספרו עליכם רע, הם עשו אלו המצוות, ונוטלים אותן מהם ונותנים לכם". וכן לרשעים מראים עברות שלא עשו, וכשיאמרו: "הלא לא עשינו", ישיבו להם: "אלו העברות שעשו אותם כל אותם אנשים שספרתם עליהם לשון הרע, ונטלו מהם ונתוספו עליכם".
המלאך המגיד, אמר למרן ה'בית יוסף': "וגם בעניין הקמות אשר קמו נגדך, אין להרהר, כי הם לא יזיקוך אלא הועילו, כי מי שאומר לשון הרע על חברו, מנכין לו מזכיותיו ונותנים וכו' הוא אמת ויציב, ואילו היו יודעים בני אדם דבר זה, היו שמחים כשהיו שומעים שאומרים רע עליהם, כאלו נותנים להם מתנת כסף או זהב".
ומעשה באחד מן החכמים שספרו עליו רע, וכשנודע לו הדבר, שלח דורון לאותו שסיפר עליו, וכתב לו: אתה שלחת לי דורון מזכיותיך, ואני גמלתי לך בדורון זה ששלחתי לך.
יהודי שהיה רגיל מאוד בלשון הרע, הגיע פעם לאדמו"ר צדיק, וביקש תיקון לעוון זה. אמר לו הרב לשחוט תרנגול ולמרוט לו את הנוצות. את בשר העוף לחלק לעניים ואת הנוצות לפזר ברוח. אותו אדם עשה בדיוק מה שהרב אמר וחזר לשאול אם בזה נגמר ה"תיקון". ענה לו הרב שעכשיו רק מתחילים את התיקון. הרב ציווה עליו ללכת ולאסוף את כל הנוצות שפיזר. נבהל היהודי ושאל כיצד יכול הוא לאסוף את הנוצות שכבר התפזרו ברוח?! ענה לו הרב: "נוצות שפיזרת לפני שעה אין אתה יכול לאסוף, לשון הרע של שנים אתה חושב לתקן על רגל אחת?!
בזוהר הקדוש נאמר: "יש רוח אחת שעומדת על כל אותם מדברי לשון הרע, שכאשר מתעוררים בני אדם בלשון הרע או אדם אחד שמתעורר בלשון הרע, אז מתעוררת אותה הרוח הרעה הטמאה שלמעלה, הנקראת 'סכסוכא', והיא שורה על אותה התעוררות של לשון הרע שפתחו בה בני אדם, והיא עולה למעלה וגורמת בזו ההתעוררות של לשון הרע מוות וחרב והרג בעולם, אוי לאותם שמעוררים לאותו צד רע ולא שומרים פיהם ולשונם ולא חוששים על זה, ולא יודעים כי בהתעוררות שלמטה תלויה ההתעוררות שלמעלה בין לטוב בין לרע".
כתב ה'חפץ חיים': "כְּלָל הוּא בְּכָל הָעִנְיָנִים, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. וְלָכֵן כְּמוֹ שֶׁהָאָדָם כּוֹבֵשׁ אֶת עַצְמוֹ וּבוֹלֵם פִּיו מִלְּדַבֵּר דִּבְרֵי גְּנוּת עַל חֲבֵרוֹ וּלְעוֹרֵר מְדָנִים עָלָיו, כֵּן לְמַעְלָה אֵין הַמְקַטְרֵג יָכוֹל לִפְתֹּחַ פִּיו לְדַבֵּר קַטֵּגוֹרְיָֹא. לֹא כֵן אִם נִמְצָא, חַס וְשָׁלוֹם, דֵּלָטוֹרְיָא בְּיִשְׂרָאֵל מִלְּמַטָּה, לְבַד מַה שֶּׁמְּעוֹרֵר בָּזֶה לְמַעְלָה הַבַּעַל דֵּלָטוֹרְיָא עַל עַצְמוֹ קַטֵּגוֹרְיָא עֲבוּר עֲוֹנוֹתָיו, הוּא מְעוֹרֵר כֹּחַ הַקַּטֵּגוֹרְיָא עַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁעַל יְדֵי זֶה בָּא הַשָּׂטָן וּמְקַטְרֵג עַל יִשְׂרָאֵל עֲבוּר עֲוֹנוֹתֵיהֶם וְתוֹבֵעַ דִּין עֲלֵיהֶם וְכִבְיָכוֹל מֻכְרָח לְהַעֲנִישָׁם עֲבוּר זֶה, וּמִי גָּרַם כָּל זֶה? הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע מִלְּמַטָּה".
אם ישראל עושים עברות בלא לשון הרע, נבראים מלאכים מקטרגים בלא פה, שלא יכולים לומר לשון הרע ולהלשין, אבל כאשר אומרים לשון הרע, אותם מלאכים מקבלים פה, ומקטרגים.
מכל האמור רואים אנו כמה חמור הוא עוון לשון הרע, אשר מעורר את השטן לקטרג על עם ישראל, וכמה מפסיד מי שנכשל בזה. הדרך להינצל מזה העוון היא ע"י לימוד הלכות שמירת הלשון, וספרי המוסר המעוררים על זה (כמו ה'חפץ חיים, שמירת הלשון'), וכאשר יעסוק האדם בזה תהיה לו מודעות, וילמד להיזהר מלספר ומלשמוע לשון הרע ורכילות.
ויהי רצון שנזכה לשמור פינו ולשוננו ובכך נזכה לבניין בית מקדשנו, שייבנה במהרה בימינו, אמן.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד –
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב יעקב שליט"א
ספר באר יעקב – אגדות הש"ס
דרשות, חידושים וביאורים באגדות חז"ל על הש"ס
לע"נ יצחק בן לולו
הרב יעקב יעקב שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5