א תרנ"ג ב במדרש מפני מה זכו המסעות שנזכרו בתורה שקבלו את ישראל כמ"ש המארח ת"ח בתוך ביתו כו' אתה מוצא עתיד המדבר להיות ישוב אתן במדבר כו' שיטה כו' ודרך הקודש יקרא כו' ע"ש. ועתיד ישוב להיות מדבר ואשים כו' הריו שממה כו'. הענין הוא דכתיב לא תהו בראה לשבת יצרה ובנ"י בכח התורה … להמשך קריאה
א תר"נ ב בפסוק כי אתם באים כו' זאת הארץ אשר תפול כו' בנחלה כו' לגבולותי' כו'. ובמד' הדור אתם ראו כו' ארץ מאפלי' כו' ע"ש. וכבר בארנו במ"א כי כשנכנסו בנ"י לא"י אז נתגלה בארץ ישראל הקדושה המוכנת לה ולא לחנם נתחבטו האבות ומשה רבינו ע"ה לארץ ישראל. וכתיב אשר אראך כו' שא"י היא … להמשך קריאה
א תרמ"ט ב בענין המסעות שנכתבו בתורה וכתיב אשר יצאו מארץ מצרים. כי הנה הליכות בני ישראל באלה המסעות הי' שלא בדרך הטבע ונכתב לזכור נפלאות השי"ת כמ"ש תכרת את כל הדרך כו'. והוא ג"כ לזכור זכות בנ"י כמ"ש זכרתי כו' לכתך אחרי כו' בארץ לא זרועה. ובאמת אין מבוא ללכת באלה המקומות רק בנ"י … להמשך קריאה
א תרמ"ז – תרמ"ח ב במדרש נחית נוטריקון כו'. הרמז הוא כי אלה המסעות שכ' מרע"ה על פי ה' הוא שבמדבר תקנו בנ"י כל אלה המקומות לדורות. וכל הדרכים שהיו מסוכנים ומשוקעים תחת הסט"א ובהליכת בני ישראל נתיישרו. וז"ש המד' כי לא הוצרכו לברוח כו'. פי' שיש מלחמה וישועה לשעה שהיו מסוכנים והשי"ת הציל אותם … להמשך קריאה
א תרמ"ו ב תלה הכתוב אלה המסעות ביצ"מ שגם בהם נאמר מוצאיהם שכל המקומות הללו הוצרכו לתשועת ה' כמ"ש ויהי בנסוע הארון כו' קומה ה'. ואלה המלחמות שהי' להם שע"ז נק' צבאות ה' כמ"ש אשר יצאו כו' לצבאותם להיות נלחמים מלחמות ה' ולתקן כל המקומות אלו כדאיתא במדרש שנזכרו בתורה אלו המסעות שעתידין להיות ישוב. … להמשך קריאה
א תרמ"ה ב בפסוק אלה מסעי כו' מוצאיהם למסעיהם כו' מסעיהם למוצאיהם. כי הנה האדם נקרא מהלך וצריך תמיד לילך ממדריגה אל מדריגה אחרת. ואותן הגדולים שבדור המדבר הלכו תמיד ממסע למסע וכל מסע הי' מלחמה חדשה כדכתי' בנסוע הארון כו' ויפוצו אויבך כו'. משנאיך הם הסט"א שמשניאין לאדם העול תורה ומצות. וכמ"ש ואהבת את … להמשך קריאה
א תרמ"ד ב מפ' מסעי בקיצור ג בפסוק אלה מסעי כו' אשר יצאו מארץ מצרים כו'. תלה הכ' המסעות ביצ"מ להודיע כמו שיציאת מצרים הי' גאולה לדורות כמ"ש למען תזכור כו' כל ימי חייך. כן כל המסעות הללו היו הכנה לכל הדורות שתקנו מקומות המסוכנים כמ"ש מדבר הגדול והנורא. וכל מסע הי' מלחמה בפני עצמה … להמשך קריאה
א תרמ"ג ב במדרש הבורח מה שיחלל השבת כו'. הענין כי המסעות היו מקומות שהוצרכו להלחם עם הסט"א כמ"ש ויהי בנסוע כו' קומה ה' ויפוצו אויבך. ובודאי באלה הנסיעות הי' מושרש כל הגלות שנתקיים עתה בפועל ואז הי' בשורש דכ' אלה מסעי בנ"י סתם שהמה המסעות שצריכין בנ"י לעבור ולתקן אותם המקומות תמיד. אכן אז … להמשך קריאה
א תרמ"ב ב בע"ה מטות מסעי ג בפסוק אלה מסעי כו' תלה הכתוב המסעות ביציאת מצרים. כי ידוע שכל אלה המקומות היו צריכין תיקון ע"י הליכות בנ"י שם. וי"ל כי אלה הנ' מסעות מ"ב וח' שחזרו לאחוריהם הם המה הנ' פעמים יצ"מ שנזכר בתורה. דאיתא בזוה"ק חמשין זימנין אידכר. להודיע שהיו צריכין לצאת משערי טומאה … להמשך קריאה
א תרל"ט ב בפסוק זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה כו' ובמד' שהראה הקב"ה למרע"ה דור ודורשיו כו'. כי בודאי הכנענים לא ראו מעולם בחי' ארץ ישראל. ואכן ע"י הכנת בני ישראל בכניסתם לשם אז ירד משמים בחי' ארץ ישראל לא"י הגשמיי כמ"ש ז"ל ביהמ"ק שלמטה מכוון כו' וכמו כן א"י וירושלים. וזאת הארץ הפנימית … להמשך קריאה
א תרל"ה ב ויכתוב משה כו' מוצאיהם למסעיהם כו' כי אלו המסעות היו בפרטות ענין המ"ט שערי טומאה שיצאו מהם בכלל ביציאת מצרים ואח"כ תקנו בהמסעות בפרט. ועם ז' מסעות שחזרו הם מ"ט. וזה מעלה גדולה למרע"ה שחזר לבנ"י כל תהלוכות הנהגתו מיציאת מצרים עד ביאתם לארץ. וכן צריך להיות לכל איש ישראל שנקרא מהלך … להמשך קריאה
א תרל"ד ב במדרש על ערי מקלנו טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך. בגמ' דייקי בפ' יתמו חטאים מן הארץ חוטאים לא כ' רק חטאים כו'. וכמו כן יש לדייק בפסוק זה יורה חטאים. כי החטא עושה רושם כמ"ש ז"ל שנברא משחית מכל חטא והוא להורות שאין עונש החטא ע"י שמורד בו ית' … להמשך קריאה
א תרל"ג ב מסעיהם למוצאיהם כו' הלשונות בתחלת הפסוק וסוף הפ' מהופכים. י"ל כי הכתוב תולה המסעות ביצ"מ ונראה שאחר כל המסעות נגמר יציאת מצרים. כי בכל מסע נתרחקו יותר ממצרים עד שבאו לארץ ישראל. וצריך להיות הרצון של האדם בפרישותו מגשמיות כדי להתדבק בהשי"ת שיוכל להיות בר לבב. אבל לא מצד שנבזה בעיניו הגשמיות. … להמשך קריאה
א תרל"ב ב ב"ה מטות מסעי ג המסעות שנכתבו בתורה מוצאיהם כו' שיש מקומות שאין להם קיום רק ע"י שמתרחק האדם מהם ככל עניני עוה"ז שבטולם זה קיומם. ונק' מסעות שהמסע משם הוא המעלה שעי"ז זכו להיות נזכר בתורה ויש להם מקום ועי"ז עצמו מתוקנים להיות נק' מקום לעצמו כנ"ל. וכן צריך כל אדם לזכור … להמשך קריאה
א תרל"א ב ב"ה מסעי בקיצור ג אא"ז מו"ר ז"ל הגיד הטעות בצרה תקלוט כבצר. כי ההורג נפש בשגגה אין לו מקום בעצמו [כמ"ש ולארץ לא יכופר כו'] אך השי"ת נותן לו מקום לגלות שמה. וזה בצר. היא החיזוק והתוקף שנותן השי"ת ויוכל לחזק בזה. וכ"כ כי התורה קולטת כמ"ש בגמ' בצר במדבר כו' וזאת … להמשך קריאה
א תרס"א ב בענין הנדרים ושבועות דכתיב לא יחל דברו לא יעשה דבריו חולין מכלל שכח הדיבור קודש והוא כח הפה שזכו בנ"י בכח התורה. וכל מ' שנה שעסק עמהם משה רבינו ע"ה בתורה קבע בהם כח הקול ולשון הקודש. לכן צוה להם על שמירת הדיבור. ונסמכה הפרשה לתמידין ומוספין להיות התפלות במקום תמידין כמ"ש … להמשך קריאה
א תר"ס ב וידבר משה אל ראשי המטות כו' זה הדבר כו' ובמד' אפילו באמת אי אתה רשאי לישבע אלא אם יש בך מדות הללו כו' לכן נמסר הנדרים אל ראשי המטות. דהנה נדר הוא מלשון דירה להיות חל שם שמים על דבר הנדור שעד עתה הי' דבר הרשות וע"י הנדר חל עליו מצות הנדר. … להמשך קריאה
א תרנ"ט ב אמרו חז"ל משה רבינו ע"ה התנבא בכה אמר ה' נוסף ע"ז נתנבא בזה הדבר. כבר כתבנו כי זה ההפרש בין עשרה מאמרות קיום הטבע ובין עשרת הדיברות שהוא עצם הדיבור, ובח' זו מיוחדת רק לבנ"י כמ"ש שמעה עמי ואדברה שבחי' הדיבור מיוחד רק לבנ"י כמ"ש ואשים דברי בפיך. ולכן נאמר לא יחל … להמשך קריאה
א תרנ"ח ב במדרש ונשבעת חי ה' באמת כו' אי אתה רשאי לישבע אלא אם יש בך מדות הללו ה' אלקיך תירא כאותן שנק' יראי ה' אברהם איוב יוסף. דנדרים ושבועות נמסרו לבנ"י בכח האמת שיש להם כדכ' תתן אמת ליעקב. לכן תולין הנדר בו. נדר לאביר יעקב. כי אמת הפירוש שלא יוכל להשתנות וזה … להמשך קריאה
א תרנ"ו ב במדרש ונשבעת חי ה' באמת כו'. אפילו אמת אינו רשאי לישבע עד שיהי' כאותן שנק' ירא ה' כו'. ואותו תעבוד אם אתה מפנה לבך ואין לך עבודה אחרת אלא זו כו'. פי' באמת הוא בחי' זו שדורש אותו תעבוד כי ע"י הכרת אחד האמת אז יוכל להיות שאין לו עבודה אחרת כו' … להמשך קריאה
א תרנ"ד ב לא יחל דברו. אמרו חז"ל הוא אינו מיחל ואחרים מוחלין לו. הענין הוא כי האדם נקרא מדבר. וזה היתרון שיש לו על כל הברואים וצריך להיות הדיבור מנהיג לכל האדם להיות נמשך אחרי הדיבור. כי דיבור נק' על שם ההנהגה שהוא עיקר האדם שע"ז חל שם שמים כמ"ש ויפח באפיו כו' לנפש … להמשך קריאה
א תרנ"א ב אחז"ל כל הנביאים נתנבאו בכה אמר ה' מוסיף עליהם משה בזה הדבר. ענין הפרש זה כמו החילוק בין עשרה מאמרות לעשרת הדיברות. כי מאמר היא רק לחוץ להודיע הרצון יהי רקיע. יהי מאורות. ודיבור הוא פנימיות עצם הדיבור. כענין שם מדבר שנקרא האדם מדבר. ולא אומר. כי הדיבור הוא בעצם לא במקרה … להמשך קריאה
א תר"נ ב במדרש אילו רצה מרע"ה לחיות כמה שנים הי' חי שכ' נקום כו' אחר תאסף אלא להגיד שבחו של משה רבינו ע"ה שאמר בשביל שאחי' יתעכב נקמת ישראל כו'. וצריך ביאור למה לי' האי טעמא והלא מצווה ועומד הוא. נקום. אבל הענין הוא כי הרוצין לנקום וללחום מלחמת מצוה צריך להיות בלי שום … להמשך קריאה
א תרמ"ט ב במדרש ג' מתנות זכה באחת מהן זכה בכל חכמה גבורה עושר בזמן שהן מתנת שמים ובאין בכח התורה כו' דכ' לקח טוב נתתי. שבנ"י צריכין ליקח הכל בכח התורה כי התורה נקראת ראשית שהיא שורש כל הבריאה. ובנ"י נקראו ראשית שכל הדברים צריכין לקבל בדביקות שורש הראשית עפ"י התורה ואז מתקיים בידן. … להמשך קריאה
א תרמ"ז ב במדרש ונשבעת חי ה' כו'. אפילו באמת אי אתה רשאי לישבע אלא אם יש בך מדות הללו ה' אלקיך תירא כו'. כי ענין השבועות והנדרים ניתן לצדיקים והוא כח הפה שניתן לבנ"י וכמו שמצינו כל התקנות מחכז"ל. והן הן מצות השי"ת. אך שכן הי' רצונו ית' שחכמי ישראל יוציאו הדברים מכח אל … להמשך קריאה
א תרמ"ו ב בענין מלחמת מדין שדרשו חז"ל שיניך כעדר (העזים) [* הקצובות] ע"ש בשיה"ש שכולם מתאימות שלא הקדימו תפילין ש"ר לשל יד. ולבאר הענין דכתיב נקום נקמת בני ישראל כו'. עפ"י מ"ש כבר דעתה התחיל בחי' תורה שבע"פ ולכן הי' ע"י קנאת פינחס. וכמו כן כל המלחמה במדין הי' רק כפי הכעס שהי' לבנ"י. … להמשך קריאה