שפת אמת, במדבר, מטות י״ב

א

תרמ"ו

ב

בענין מלחמת מדין שדרשו חז"ל שיניך כעדר (העזים) [* הקצובות] ע"ש בשיה"ש שכולם מתאימות שלא הקדימו תפילין ש"ר לשל יד. ולבאר הענין דכתיב נקום נקמת בני ישראל כו'. עפ"י מ"ש כבר דעתה התחיל בחי' תורה שבע"פ ולכן הי' ע"י קנאת פינחס. וכמו כן כל המלחמה במדין הי' רק כפי הכעס שהי' לבנ"י. וז"ש החלצו מאתכם כו'. ובס' אוה"ח כ' שנבררו אותן שאין להם הרהור בחטא דשיטים ע"ש. וכפי הקנאה והשנאה שהי' בלבם כך גברו. ולכן השאירו הטף והנשים שלא היו יכולים יותר. ואח"כ כשקצף משה רבינו ע"ה. בזו השנאה רבה שהי' למרע"ה ניתן להם כח גם לכלות הטף. וז"ש ועתה הרגו כל זכר כו'. שניתן להם עתה זה הכח כנ"ל. ולכן לא הלך מרע"ה בעצמו שבחי' מרע"ה הוא תורה שבכתב דור המדבר. ועתה התחיל התורה בבחי' התעוררות התחתונים. וב' אלו הם התפילין של יד ושל ראש. של יד הוא לחבר התחתונים לעליונים. וע"י הקשירה לשעבד הכח והלב אליו ית' זוכין אח"כ להארה הבאה מלמעלה והוא בחי' תפילין של ראש שדרשו חז"ל שם ה' נקרא עליך זה תפילין שבראש ע"ש. וכ"כ וקשרתם כו' והיו לטוטפות משמע כי תפילין ש"ר הוא הארה הבאה מלמעלה. ויתכן כי הל"ב שיניים שיש באדם ואיתא בספרים כי הם בחי' ל"ב נתיבות חכמה דכמו בגשמיות הדעת של האדם הוא בראש. ובפיו נמצא ג"כ הדעת בחוש הטעם ובחוש הדיבור. וי"ל דזה שנחלקו ששה עשר למעלה וכמו כן למטה שהוא כנ"ל שהדעת בא בכח המעשה שלמטה בידים וגוף וחלק אחד בא ממוח שבראש. וכן הוא בפנימיות. ולכן כתיב על התפילין למען תהי' תורת ה' בפיך שזוכין לדעת בב' התפילין כנ"ל. וכתיב שכולם מתאימות שצריך להיות המעשה נמשך אחר הדעת ולא להתחכם יותר מדאי. ואותן הנשמרים שיהי' הדעת כפי המעשה נאמר עליהם שכולם מתאימות וז"ש שלא הקדימו כו'. וכמו כן בש"ק זכור ושמור הוא ב' אלו [כמ"ש בזוהר פינחס] דשמירה בלב בחי' תש"י נגד הלב וזכירה במוחא ביום שבת שהוא בחי' תפילין ש"ר לזכרון בין עיניך. ולכן הדיבור בשבת אינו כשל חול כמ"ש חז"ל בפסוק ודבר דבר. וכלל ענין הנדרים והשבועות הוא ג"כ בחי' תורה שבע"פ שע"י דיבור איש הישראלי חל המצוה לאסור איסור שנעשה איסור. ומענין זה הוא כל סייגים וגזירות חז"ל שנאמר עליהם לא תסור ולזה זכו בנ"י עתה לכן כתיב ראשי המטות. [ואפשר לכך נסמך לרגלים כי מסתמא בכל עליות רגל שהתאספו בנ"י כא' תיקנו שם הסנהדרין בלשכת הגזית רוב התקנות]. וכמו דבפרט כל איש איתא במד' אחר המדריגות ה' אלקיך תירא כו' תעבוד כו' תדבק כו'. באמת משפט וצדקה. אח"כ ובו תשבע. כן בכלל אחר שהלכו מדריגת תורה שבכתב במ' שנה במדבר זכו לבחי' הנדרים והשבועות כנ"ל:

ג

במדרש ומקנה רב כו' ג' מתנות כו' אל יתהלל חכם כו'. פי' שדורש שהי' להם קנין באלה הנכסים יותר מדאי. לכן נק' בכתוב ומקנה רב וכמ"ש רש"י ז"ל שעשו מטפל עיקר. דבודאי זה העושר שייך להם. אך כתיב אל יתהלל שלא יהי' עיקר השמחה מאלה הדברים כמ"ש חז"ל חסידים ראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן עראי לכן עיקר השמחה בזאת יתהלל כו' השכל וידוע כו'. וממילא אלו ואלו נתקיימו בידן ועל זה כתיב באלה חפצתי. ומצד זה יכול להתהלל שיש לו מנוחה לידע את ה':