שפת אמת, במדבר, מסעי י״ד

א

תר"נ

ב

בפסוק כי אתם באים כו' זאת הארץ אשר תפול כו' בנחלה כו' לגבולותי' כו'. ובמד' הדור אתם ראו כו' ארץ מאפלי' כו' ע"ש. וכבר בארנו במ"א כי כשנכנסו בנ"י לא"י אז נתגלה בארץ ישראל הקדושה המוכנת לה ולא לחנם נתחבטו האבות ומשה רבינו ע"ה לארץ ישראל. וכתיב אשר אראך כו' שא"י היא סתים וגליא. וכשבנ"י נכנסו לתוכה נתגלה הקדושה. לכן היתה צריכה גבולים שלא תתפשט הקדושה לחוץ. וכן איתא ביעקב אע"ה ויחן כו' פני העיר פרשנו שבבוא הצדיק נגלה זיוה והדרה של א"י ולכן רמזו חז"ל שקבע תחומין. וזהו עצמו הענין בש"ק שיורד בו נשמה והארה יתירה לכן יש תחום שבת. כי הבדלה תליא בדעת כמ"ש חז"ל אם אין דעת הבדלה מנין וכ"כ וירא כו' האור כי טוב ויבדל כו'. ובמד' צדק לבשתי וילבשני כו' הארץ אשר תפול לכם לכם היא ראוי' כו' ע"ש. והפי' כי בנ"י וא"י הם דביקות וחיבור א' וכשבנ"י נכנסו לא"י קבלו הם נשמה יתירה והארץ קיבלה תוספות קדושה דכתיב גוי אחד בארץ. וכמו שיש זמנים מיוחדים שבתות ויו"ט שמוכנים לנשמה והארה יתירה כך במקומות מוכנים שיתגלה בהם הנשמה וכ"כ נותן נשמה לעם עלי'. לכן כשנכנסו לארץ ישראל קבלו נשמה יתירה. ובאמת הנשמה יתירה מתגלה כפי האחדות וכמ"ש בש"ק דמתאחדת ברזא דאחד כמו כן כתיב גוי אחד בארץ. וכמו כן תקון הארץ תליא כפי הכנת בנ"י. לכן כשחטאנו כתיב ויצא מבת ציון כו' הדרה. וז"ש אם ארץ מאפליה. כי הקב"ה לא הסתיר מהם דבר וגילה להם כל הפנימיות ורב טוב הצפון בא"י כמ"ש זאת הארץ אשר תפול כו'. אבל אחר החטא נחשכו המאורות ולא החזירו בנ"י הארץ כמו שניתנה להם. וז"ש להם הנביא אם ארץ מאפלי'. רמז להם שנחשך האור בחטאם. ואמת כי א"י שהי' מקודם ארץ כנעני. הי' מקודם מקום מקולקל ביותר כדאיתא בתו"כ פ' אחרי אבל לבנ"י נתגלה האור והוסר החשיכה והאופל. וז"ש ארץ מאפלי':