א שנת תרע"ח ב ענין החתימה דהו"ר אחר שכבר נחתם בנעילה, י"ל עפ"י דברי המדרש בפסוק ועם נברא יהלל י' ר' יצחק פתח קריי' בדורות הללו וכו' שהקב"ה בורא אותן ברי' חדשה וכו' ומה עלינו לעשות ליקח לולב ואתרוג ונקלס להקב"ה, ונראה כי התחדשות הבריאה מתחלת מסוכות, וע"כ אז הוא ראשון לחשבון עונות: ג והנה … להמשך קריאה
א שנת תרע"ז ב ענין ערבה הניטלת בפ"ע, והקפה היא בלולב, יש לומר, דהנה חמש הרגשות הן ראי', שמיעה, ריח, טעם, מישוש, ויש לומר דאתרוג מקביל לחוש הראי' ע"פ מה דאיתא בספה"ק, שלשון אתרוג נגזר מלשון רגוג, וכל עץ נחמד למראה, מתרגם כל אילן דמרגג למחזי, וכן כי תאוה הוא לעינים מתרגם ומרגג אילנא לאסתכלא … להמשך קריאה
א שנת תרע"ו ב ענין ערבה הניטלת בפ"ע אחר שניטלת כל ימות החג בצירוף הלולב, יש לומר עפ"י דברי כ"ק זקני האדומו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק בדברי המדרש פ' חיי שרה וירץ לבן אל האיש החוצה אל העין, מעייני' לי', עומד על הגמלים על העין, מעיין גרמי', ע"כ, ופירש מעייני' לי' שהסתכל במהותו של אליעזר כמה … להמשך קריאה
א שנת תרע"ד ב איתא בספרים שהקפות שבסוכות והו"ר הן דוגמת הקפת חומת יריחו, ונראה לפרש דהנה יריחו נקראת ע"ש הריח כדאיתא ברש"י, וריח הוא פנימית הדבר, וע"כ הוא דבר שהנשמה נהנית ממנו כבש"ס ברכות (מ"ג:), כי הנשמה באשר היא פנימית אינה נהנית אלא מדבר פנימי, וע"כ הניחו דשנה של יריחו למי שיבנה בהמ"ק בחלקו, … להמשך קריאה
א שנת תרע"ג ב ויש ליתן טעם למה נקרא הושענא רבא, דהנה ערבה אין לה טעם וריח ורומזת לאיש שאין בו לא תורה ולא מצות, ובחג מצרפין גם אותו להאגד וכמו חלבנה בסמני הקטורת, וא"כ יש להבין למה ניטלין בהו"ר הערבה בפ"ע: ג אך יש לומר דהנה אין ארור מדבק בברוך, וראיתי בספר אחד שדייק … להמשך קריאה
א שנת תרע"ב ב להבין מה הוא ענין החתימה בהו"ר, דהנה ענין חותם בגשמיות הוא כדי שיהי' משומר שלא ישלוט זר במעין חתום, ולעומת זה הוא ברוחניות, והוא עפ"י מאמרם ז"ל תינוק בן יומו חי אין צריך לשמרו מן העכברים, עוג מלך הבשן מת צריך לשמרו מן העכברים, כי רוח חיים וצלם אלקים שעל האדם … להמשך קריאה
א שנת תרע"א ב מה שנוטלין בהו"ר ערבה בפ"ע ובכל הימים היתה נאגדת באגודה, הענין דאחר שראתה הערבה בעצמה שאין בה לא טעם ולא ריח ונתבטלה לאחרים עי"ז נחשבת ונוטלת לעצמה, ובמקדש ניטלת כל ז' בעצמה, שבמקדש הי' יִראֶה ירָאֶה ואז בנקל לכל איש לראות שפלות עצמו ואם רואה שפלות עצמו אף שבאמת הוא כן, … להמשך קריאה
א שנת תרפ"א ב יש להתבונן בענין לולב שאינו ניטל בשבת אלא ביום ראשון ובזמן שבהמ"ק קיים אפי' בגבולין, והנה בלולב שתי מצוות יש בו, יום ראשון ואפי' בגבולין, וכל החג במקדש אבל לא בגבולין, אלא אחר החורבן התקין ריב"ז זכר למקדש, והנה ביום הראשון כתיב ולקחתם, ובכל שבעת הימים במקדש כתיב ושמחתם, והנה במדרש … להמשך קריאה
א שנת תרע"ח ב יש להתבונן בענין לולב דניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד, ואינו דוחה שבת אלא יום ראשון, ודווקא בזמן שבהמ"ק קיים, ונראה דהנה במדרש בשכר ולקחתם לכם ביום הראשון אני נגלה לכם ראשון ופורע לכם מן עשו שנקרא ראשון ובונה לכם בהמ"ק שנקרא ראשון ומביא לכם את מלך המשיח שנקרא ראשון, ומשמע … להמשך קריאה
א יום שבת חוה"מ ב בטור (סי' ת"צ) בשם ר' האי גאון, שלכן מפטירין ביום בוא גוג, משום דבסוכות תהי' מלחמת גוג ומגוג, ונראה ליתן טעם לדבר, עפ"י מה שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה, היות כל זכותו של יפת היא, מהא דויקח שם ויפת את השמלה, ושם אמרו ז"ל הטעם דכתיב ויקח ולא ויקחו, משום … להמשך קריאה
א שנת תרע"ז ליל שבת חוה"מ ב בזוה"ק ח"ג (רפ"ג.) מזמנין לשבעה יומין דסוכות בשבעה מיני דאינין לולב, ואתרוג, וג' הדסים, וב' בדי ערבה, עכ"ל, נראה לפרש, דאף דהם נחשבים, ארבעה מינים לבד, היינו משום דבמדרש שהם כנגד ארבעה ראשי וחשובי האברים שבאדם, ליחדם לעבודת השי"ת, ובגשמיות הם רק ארבעה, אבל בהא דמזמנין בהו לשבעה … להמשך קריאה
א שנת תרע"ד ב הנה מצות לולב מדאורייתא במקדש שבעה ובמדינה יום אחד, ומדרבנן שאף בזמן המקדש אין לולב דוחה שבת אלא ביום הראשון בלבד בין במקדש בין בגבולין, ויש להתבונן בזה: ג ונראה לומר דהנה במדרש וכן בגמרא דלולב ומיניו רומזים לכתות שבישראל ויעשו כולם אגודה אחת, אך הנה ידוע דאין דעתן של בני … להמשך קריאה
א שנת תרע"ג ב יש ליתן טעם מדוע אין אנו אומרים שלום עליכם בליל ש"ק בחוהמ"ס, עפ"י מה שכבר אמרנו, ענין שלום עליכם מלאכי השלום שהם המלאכים המלווים את הנשמה יתירה מעולם עליון, והם מוסרים אותה להמלאכים המלווים את האדם, וטעם צורך המלאכים מפני שלרוחק מעלת הנשמה בעולם העליון לעומת האדם שהוא בעוה"ז צריכין לאמצעים, … להמשך קריאה
א שנת תרפ"א ב ענין הגנה שבסוכה, דהנה העוונות מתכפרין בר"ה ויוהכ"פ, וידוע לשון רש"י דכפרה היא לשון סילוק וקינוח, והיינו דמכל עבירה נברא מלאך משחית והוא עצמו הוא המייסר את האדם בסוד תיסרך רעתך, וכאמרם ז"ל כל העובר עבירה מלפפתו ומוליכתו לגיהנם, ולשון מלפפתו היינו שדבוקה בי, וכפרה שהיא סילוק וקינוח היינו שנתפרדה ממנו … להמשך קריאה
א שנת תר"פ ב בזוה"ק ח"ג (ק':) ברעיא מהימנא כדין וישב ביום ההוא עשו לדרכו אימתי בשעת נעילה דהא אתפרש מעמא קדישא וקב"ה שביק לחוביהון וכפר עלייהו, כיון דהאי מקטרגא אזיל בההוא דורונא ואתפרש מנייהו בעי קב"ה למחדי בבנוי מה כתיב ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית וגו', ע"כ קרא שם המקום סכות, כיון דיתבו … להמשך קריאה
א שנת תרע"ט ב סוכות זמן שמחתינו, בפשיטות י"ל שהשמחה היא מחמת מחילת עונות ביוהכ"פ, וכענין שבויקרא רבה (פרשה ל"ו) יפה נוף משוש כל הארץ, שלא הי' אחד מישראל מיצר כשהי' בהמ"ק קיים, למה שהי' אדם נכנס לשם מלא עוונות והי' מקריב קרבן ומתכפר לו אין שמחה גדולה מזו שהי' יוצא צדיק עכ"ל, ומובן דמה … להמשך קריאה
א שנת תרע"ח ב הנה בחג זה יש ארבע מצוות נוספות על שאר החגים סוכה, ולולב, ניסוך המים, וערבה, ונראה עפ"י דברי הזוה"ק ח"ג (צ"ט:) ביומא דר"ה נפיק יצחק בלחודוי וקרי לעשו לאטעמא לי' תבשילין דכל עלמא כל חד כפום ארחוי כו' וקרי לעשו ואמר וצודה לי ציד ועשה לי מטעמים והביאה לי ורבקה אמרה … להמשך קריאה
א יום ב' ב במדרש ישראל ואומ"ה באין ומקטרגין לפני הקב"ה בר"ה ולית אנן ידעין מאן נצח, אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקב"ה ולולביהן ואתרוגיהן בידן, אנו יודעין דישראל אינון נצוחייא, ונראה לפרש דהנה במדרש (פ' כ"א) מבואר ששרי אומ"ה באין ומקטרגין על ישראל לפני הקב"ה, ואומרים לפניו, רבש"ע אלו עע"ז ואלו עע"ז, אלו מג"ע … להמשך קריאה
א ליל ב' ב במשנה (נ"א.) ולא הי' חצר בירושלים, שאינה מאירה מאור בית השואבה, פירש"י לפי שהמנורות גבוהין חמשים אמה, והר הבית גבוה, והאורה זורחת בכל העיר, וכותל מזרחי שהוא לסוף עזרת נשים, הי' נמוך כדאמרינן בסדר יומא והמנורות עולין למעלה הימנה: ג ויש להבין התינח רוח מזרחי שכותל המזרחי לא הי' מפסיק, אינך … להמשך קריאה
א שנת תרע"ז יום א' ב במדרש משכר לקיחה אתה למד שכר לקיחה, במצרים אגודת אזב בכמה הוית טימיא דידי' בד' מיני והוא גרם לישראל לירש ביזת הים ביזת סיחון ועוג, ביזת ל"א מלכים, לולב שעומד על האדם בכמה דמים וכמה מצות יש בו עאכו"כ, ויש להבין מי לא מצינו מצות שעולין לאדם ביוקר הרבה … להמשך קריאה
א שנת תרע"ו ב כתיב (הושע י"א ג') ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו, וברש"י שמות (י"ד כ') משל למהלך בדרך ובנו מהלך לפניו, באו לסטים לשבותו נטלו מלפניו ונתנו לאחריו, באו זאבים מאחריו נתנו לפניו, באו לסטים לפניו וזאבים מאחריו נתנו על זרועו ונלחם בהם, כך ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו: ג ונראה … להמשך קריאה
א שנת תרע"ד ב במדרש מאן דנקיט באיין בידו הוא נצח דינא, ויש להבין הלוא גם זולתינו יכולין ליקח זה בידיהם ומה סימן הוא זה, ונראה דהנה במדרש דלולב הוא כינוס כל ראשי האיברים שבאדם להיות לאחדים להודות ולהלל לשמו יתברך, והנה ידוע שהעבירות מושכין את האדם לאחור ואינם מניחין לו לצמצם את המחשבה והרצון … להמשך קריאה
א שנת תרע"ג ב ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכות, על כן קרא שם המקום סכות, ויש לדקדק למה לא קרא שם המקום בית, על שם הבית שבנה להנפשות שהם העיקר, אלא קרא סוכות על שם הסכות שעשה להמקנה שהוא הטפל: ג ונראה דהנה ברעיא מהימנא ח"ג (ק':) שהוא רמז על ישראל … להמשך קריאה
א שנת תרע"ב ב יש להתבונן במצות סוכה שאמר הכתוב באספך מגרנך ומיקבך, ואמרו ז"ל מכאן שעושין סוכה מפסולת גורן ויקב, ומחובר פסול לסכך בו, דהנה החג נקרא חג האסיף באספך את מעשיך מן השדה, וידוע דכל עניני גשמיות הם משל וצל לעניני רוחניות, ובכן מובן דכמו בגשמיות שאז זמן אסיפה מכל תבואת השדה, כן … להמשך קריאה
א מוצאי יו"כ ב ענין מוציוהכ"פ והשמחה שעושין בו יש לומר דהנה איתא בספה"ק דסוכות הוא דוגמת בהמ"ק ונתקיים הביאני המלך חדריו, והנה ידוע שקודם בנין בהמ"ק היתה צריכה להיות מקודם מחיית עמלק, שהרי עמלק הוא המפריד ואין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זכר עמלק, והוא היפוך בנין בהמ"ק שהוא חיבור כל ישראל … להמשך קריאה
א שנת תרפ"א ערב יו"כ ב בזוה"ק ח"ג (ק'.) ברעיא מהימנא דר"ה הוא דוגמא ליום שקיבל יעקאע"ה את הברכות מיצחק, ועשי"ת הם דוגמא להא דברח יעקב שדה ארם, ויוהכ"פ הוא דוגמא להצלתו מן עשו, ושעיר המשתלח להדורון ששלח לו, וסוכות להא דיעקב נסע סכותה: ג ונראה דהנה ר"ה מלשון ראשו של אדם משכן השכל, ושכלו … להמשך קריאה