א שמח"ת ב בילקוט דבר אחר וזאת הברכה זאת וזאת הן וכבושיהן לפי שהוא מקנתרן בראשו של ענין מזי רעב ולחומי רשף לפיכך הוא אומר בסופו אשריך ישראל, נראה לפרש דהנה כתיב ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך, והגיד כ"ק הרבי ר"ב זצללה"ה מפרשיסחא, דהנה הברכות לעולם באין מהכנעה ושבירת הלב וכמ"ש מגביה שפלים עד … להמשך קריאה
א יום שמ"ע ב עשו לי סעודה קטנה כדי שאהנה מכם, נראה לפרש דהנה כתיב אחות לנו קטנה, ויש לפרש שישראל נקראו אחות שתעודתם לאחית את כל באי העולם להשי"ת, וכבמדרש שדורש על אברהם שאיחה את כל באי עולם כזה שמאחה את הקרע, וכן לומר לפי הדרשות דקאי על ישראל, קטנה שהיא מקטנת עצמה מכל … להמשך קריאה
א שנת תרפ"א ליל שמ"ע ב בזוה"ק ח"ג (רפ"ג.) מצה בה מזמנין לשבעה יומין דפסח, מזמנין לשבעה יומין דסוכות בשבעה מיני דאינון לולב ואתרוג וג' הדסים וב' בדי ערבה וכו', ויש להתבונן שמ"ע דאין בו ז' מיני אילין במה מזמנין לי': ג ונראה דהנה ענין דיו"ט צריך הזמנה, כי ביו"ט מאיר מאור שנברא ביום הראשון, … להמשך קריאה
א שמח"ת ב בירושלמי ובמדרש בענין שני יו"ט של גליות כסבור הייתי שאני מקבל שכר על שתיהן ואיני מקבל שכר אלא על אחת, והפירוש שהקדושה נתחלקת לשני הימים, ונראה דהנה בזוה"ק פ' אמור (צ"ג:) דיו"ט מאיר בו מאור שנברא ביום ראשון דכתיב בי' כי טוב, אך הלוא הוא נגנז מפני הרשעים שלא ישתמשו בו לטנופי … להמשך קריאה
א שנת תר"פ שמ"ע ב אך לרבות לילי יו"ט האחרון לשמחה, ודעת רש"י סוכה (מ"ח) ותוס' פסחים (ע"א.) שקו"ח יום השמיני שהוא עיקר שחייב בשמחה, ונראה שמ"מ באשר קרא אתי ללילה, ונלמד היום מהלילה, הלילה נחשבת יותר כבש"ס זבחים (פ"ט.) שיסוד אין כתיב באשם להדיא אלא שנלמוד ממקום אחר נחשב חטאת דכתיב בי' יסוד להדיא, … להמשך קריאה
א שמח"ת ב במדרש וזאת הברכה ומהיכן למדו מאבות העולם למה שלא הי' אחד מתחיל אלא ממקום שפסק חבירו כיצד אברהם בירך את יצחק מנין שנא' ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק וכו' כענין שנא' ויתן לך האלקים עמד יצחק לברך את יעקב אמר ממקום שפסק אבא משם אני מתחיל אבא הפסיק ביתן אף … להמשך קריאה
א שמ"ע ב במשנה ריש תענית מאימתי מזכירין גבורות גשמים ר"א אומר מיו"ט הראשון של חג, ר' יהושע אומר מיו"ט האחרון של חג א"ל ר"י הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה בחג למה הוא מזכיר, א"ל ר"א אף אני לא אמרתי לשאול אלא להזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו, א"ל א"כ לעולם יהא מזכיר: ג … להמשך קריאה
א שנת תרע"ט ליל שמ"ע ב בגמ' סוכה (מ"ח.) והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט האחרון לשמחה או אינו אלא יו"ט הראשון כשהוא אומר אך חלק ומה ראית וכו' מרבה אני לילי יו"ט האחרון שיש שמחה לפניו ומוציא אני לילי יו"ט הראשון שאין שמחה לפניו, ויש להבין מה מעלה היא זו שיש שמחה לפניו הלא … להמשך קריאה
א שמח"ת ב ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל, ויש להבין מ"ש הכא שם ישורון, ומי סני שם יעקב או ישראל, ושם זה לא נזכר בתורה אלא בשלשה מקומות, הכא, ובפ' האזינו וישמן ישורון ויבעט, ולקמן אין כאל ישורון, וטעמא בעי: ג ונראה דהנה בספרי יחד שבטי ישראל כשהם עושים אגודה אחת … להמשך קריאה
א שנת תרע"ח שמ"ע ב בפייט מערבית מחיל אל חיל הולכים, נסעו מסוכה ולשמוח בשמיני נמלכים, הנה נמלכים הוא לשון עצה כמ"ש דניאל ד' להן מלכא מלכי ישפר עלך, ויש להבין מה עצה שייכת בזה: ג ונראה לפרש דהנה כבר אמרנו דשמחה היא ענין גבוה כמ"ש עוז וחדוה במקומו, ושמחה של מצוה היא גירא בעיני … להמשך קריאה
א שמח"ת ב אדומו"ר הכהן הגדול זצללה"ה מאלכסנדר הגיד טעם מנהג שאין הכהנים נושאין כפיהם בשמחת תורה משום שעם ברכת משה אין אנו צריכים לברכת כהנים ואם היו נושאין כפיהם הי' ביזוי לברכת משה עכ"ד, ויש להבין דבילקוט פ' נשא איתא אמרה כנס"י לפני הקב"ה רבש"ע לכהנים אתה אמר לברכנו אין אנו צריכין אלא לברכתך … להמשך קריאה
א ליל שמח"ת ב והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט האחרון לשמחה, אף דליל יו"ט הראשון אינו מחויב בשמחה, והענין יש לומר דהנה שמחה היא התגלות הנעלם שבלב, וכאשר מתגברת השמחה מתפשטת אפי' לאיברים החיצונים עד שמביאה לידי ריקוד לפעמים, והנה בלילה הוא זמן התעלמות וכל הנבראים הם בבחי' שינה שהחיות מתקבצת לפנימית הלב עד … להמשך קריאה
א שמ"ע ב בש"ס ר"ה (י"ז.) ב"ה אומרים רב חסד מטה כלפי חסד, ר' אליעזר אומר כובשו שנאמר ישוב ירחמינו יכבוש עונותינו, ר' יוסי בר' חנינא אמר נושא שנא' נושא עון ועובר על פשע, פי' הר"ח כובשו כלומר משקעו כדכתיב יכבוש עינותינו ותשליך עכ"ל, ובודאי או"א דא"ח, דודאי בעוד העונות בתוקפם קשה מאוד לעשות תשובה … להמשך קריאה
א שנת תרע"ז ליל שמ"ע ב במדרש פנחס (פ' כ"א) זש"ה יספת לגוי ה', אמרה כנס"י לפני הקב"ה, רבון העולם הוספת שלוה לדור המבול שמא הקריבו פר אחד ואיל אחד לא דיין שלא כבדוך, אלא אמרו [סור ממנו וגו' לדור הפלגה ואמרו] הבה נבנה לנו עיר, וכן לסדומים וכן לפרעה וכו' לא דיין שלא הקריבו … להמשך קריאה
א שמח"ת ב והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט האחרון לשמחה, משמע דעיקר השמחה היא בסוכות דבו כתיב השמחה ושמ"ע מרבויא דקרא מפקא לי', וידועים דברי הש"ס זבחים (פ"ט.) דחטאת קודמת לאשם מפני שדמה ניתן על ארבע קרנות ועל היסוד, אף שאשם נמי טעון יסוד, מ"מ מאחר דבחטאת כתיב להדיא ובאשם נפקא לי' רבויא נחשב … להמשך קריאה
א שנת תרע"ו שמ"ע ב ביום השמיני עצרת תהי' לכם ובזוה"ק דבכל ימות החג ניתנות השפעה לכלל העולם כמה דתנינן ובחג נידונין על המים, ובשמ"ע נותנים לישראל בלחודייהו, וזהו עצרת תהי' לכם לכם דייקא ולא לאומה"ע: ג ונראה לפרש דהנה יש להתבונן דכל ימי החג הם משובעים במצות, לולב, וסוכה, וערבה, וניסוך המים, ובשמ"ע אין … להמשך קריאה
א שנת תרע"ד שמ"ע ב במדרש קשה עלי פרידתכם עכבו עמי עוד יום אחד, ויש להבין מאי עצה היא זו הלוא כל קושי הפרידה הוא משום דביקת האהבה שנצמחת מן קדושת החג, ואם יעכבו עוד יום אחד תגדל האהבה עוד יותר, ויותר תהי' קשה אח"כ הפרידה, ועוד אמאי לא מצינו זה בשאר המועדים שכולם אהובים, … להמשך קריאה
א שמח"ת ב עניין יו"ט שני של גליות, דהנה ידוע דלכל שני דברים הרחוקים זה מזה צריכין לממוצע, והנה יו"ט הוא גבוה מאד וכבר כתבנו בשם אדומו"ר הרי"ם זצללה"ה מגור שמאיר בו מאור שנברא ביום הראשון ע"כ נקראים ימים טובים עכת"ד, והנה האור ההוא גנוז, ומובן שאין לו שום שייכות לימי החול, וצריך לממוצע, והנה … להמשך קריאה
א שנת תרע"ג שמ"ע ב יש ליתן טעם למה אין בשמיני עצרת ולא בחג השבועות, שום מצוה מעשיית, אלא שביתה ממלאכה לבד, ונראה דהנה כתב הרמב"ן בפסוק אם תעירו אם תעוררו את האהבה עד שתחפץ, דאם באה לאדם אהבה אלקית צריך להניחה בחפץ של מצוה עכת"ד, ונראה דהוא כמו כלל העולם שהאור אלקי מוטמן בכלים … להמשך קריאה
א שמח"ת ב הענין שמחת תורה אמר כ"ק זקיני זצללה"ה מקאצק שהוא על מה שנלמוד להבא, כי על לשעבר מי הוא זה שיכול לומר שכבר למד עכת"ד, ואף שמצינו שעושין סעודה לגמרה של תורה, זה נלמד משלהמע"ה, שראה שהחלום נתקיים צפור מצייץ ויודע מה אמר, אבל לא כן אנחנו השפלים, ואולי גם שם הפי' על … להמשך קריאה
א שנת תרע"ב שמ"ע ב בפייט נסעו מסוכה ולשמוח בשמיני נמלכים, נראה שבכוונה ועצה נסעו מסוכה, והיינו דכל שבעת הימים צא מדירת קבע ושב בדירת עראי, ואמר כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שעולם הטבע נקרא דירת קבע באשר הנהגה זו היא בקביעות, והנהגה שבדרך נסיי היא דירת עראי שהיא רק לפעמים, ולזכר נסי ישראל במדבר יושבין … להמשך קריאה
א שמח"ת ב ויהי בישורון מלך, להבין למה יחס אותם הכתוב כאן בשם ישורון, הענין דלשון מלכות נופלת רק אם עושין מחמת ציווי המלך, לא מחמת דעתו ורצונו של אדם מחמת עצמו רק הוא נמשך אחר ציווי השי"ת, אך זה הוא אם הוא עומד ישר כאשר בראו השי"ת כמ"ש כי עשה את האדם ישר לא … להמשך קריאה
א שנת תרע"א שמ"ע ב עצרת היא בלא כלי המצוות מחמת שהיא למעלה מהכלים, דבכל ימי הסוכות המצוות הן כלים לקדושת היום, והטעם הוא שהאהבה שבאה לאדם להשי"ת ביו"ט מחמת ההתקרבות והתגלות אלקית תהי' בחפץ המצוה שלא ילך לצד אחר ח"ו, ושמ"ע אינו צריך שמירה דאז הוא למעלה מהכלי: ג ובזה מובנת הגמ' יומא (ב':) … להמשך קריאה
א שנת תרפ"א ב ענין החותם שבהו"ר אחר החותם שבנעילה, ובהאריז"ל שחותם הוא אותיות חומת, והם חומת ציון וחומת ירושלים, ונראה לפרש דהנה ציון גמטריא יוסף, ובמדרש תנחומא שלהי פרשת ויגש כל מה שאירע ליוסף אירע לציון, וירושלים מתייחסת ליהודה ודוד, שם עיר מלכות ישראל מרכבה למלכות שמים, וידוע שמדת יוסף שמירת ברית המעור, ומדת … להמשך קריאה
א שנת תר"פ ב ענין ערבה הניטלת בפני עצמה, כבר הגדנו במאמרי סוכות, שר"ה מכפר על ע"ז, ויוהכ"פ על ג"ע, וסוכות על שפ"ד, ולולב על לה"ר שמגדילה עבירות כנגד ע"ז ג"ע שפ"ד, ע"כ לעומת עבירה שבלשון התיקון נמי בלשון להודות והלל, ולעומת שלה"ר עושה פירוד בין איש לאיש, באה מצות לולב באגודה לעשות כולם כאיש … להמשך קריאה
א שנת תרע"ט ב ענין הו"ר יש להתבונן בו, מאחר שהוא יום השביעי של חג, וידועים דברי המדרש אמור כ"ט דכל השביעין חביבין, ולא עוד אלא שבו הוא מסירת הפיתקין וגמר החתימה, למה אין בו איסור מלאכה וקדושה יתירה מכל ימי חוה"מ, וגם בעיקר ענין החתימה יש להתבונן הלוא כבר היתה החתימה בנעילת יוהכ"פ, ועוד … להמשך קריאה