א לט) ובהתימי את דברי הנני לבאר פה דבר אחד בגמרא (דף יז, ב). איצטריך סד"א הואיל וחידוש הוא דקא משתרי ערוה גביה אימא עד דמייחדי באבא ובאמא צריכא, ופירושו עפ"י דברי הירושלמי פ"א ה"א, עד שאתה למד כל העריות מאחות אשה לאיסור למד כל העריות מאשת אחיו להיתר כו'. ר' לעזר בשם ר' אבין … להמשך קריאה
א לח) ובהא דהזכרנו מחלוקת הבבלי וירושלמי בהך דמאמר אם הוא קונה דבר תורה, דשיטת הבבלי דמאמר אינו קונה דבר תורה, רק מדברי סופרים, אולם בדברי רבי שמעון נראה מהבבלי דמספקא ליה אם מאמר קונה קנין גמור מן התורה או אינו קונה כלל אף מדברי סופרים, כן הבינו רבוותא קדמאי בשיטת ר"ש, ואולם כשאני לעצמי … להמשך קריאה
א לז) ובירושלמי פרק ה' הלכה ב', על בבא דמתניתין עשה מאמר וחלץ צריכה הימנו גט [ביבמה אחת] להיידא מילי חליצה פוסלת פוטרת, שאם יבוא אחר ויקדש את הצרה תפסי בה קדושין, בא אחר וקדשה, מכיון שנעקר הימנה זיקת המת תפסי בה קדושין, או מאחר שהיא צריכה הימנו גט למאמרו לא תפסי בה קדושין [ופירוש … להמשך קריאה
א לו) והנני להעיר עוד דבר אחד אשר הוא ענין נוגע לענינים שונים, וזה הוא. דאמרינן לקמן (דף נ"ב ע"ב) בפלוגתא דרבי ורבנן האומר התקדשי לי במאמר יבמין כו', דכו"ע חליצה פסולה אינה פוטרת, ועיין רא"ש (יבמות פ"ה סימן ו') שהאריך בשיטת רב אלפס דפסק לקמן דלדידן בכל גווני מקודשת, דבאמת הא דאמר הגמרא יש … להמשך קריאה
א לה) ובזה אמרתי לפרש במה פליגי לעיל (דף ח, א) דקאמר הגמ' דבעי קרא לנשא מת ומת ואח"כ נשא חי, דסד"א הואיל ואשתרי אשתרי, ורבא קאמר ערוה לא צריכה קרא, והא צריך קרא להכי, וכבר הקשו זה תוס' שם ד"ה רבא אמר. ולפ"ז נראה, דנחזי ונתבונן בעיקר מלתא דהואיל והותרה הותרה, דמאן מפיס הכי, … להמשך קריאה
א לד) והנה בדף מ"א ע"א אמרינן שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה כו', מתה אשתו מהו ביבמתו, רב ור"ח דאמרי מתה אשתו מותר ביבמתו, דהואי יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתרה הראשון, ומתיב רב המנונא מהך דתניא בברייתא (והמציין ציין למשנה כ"ט ובדותא היא) ג' אחין ב' נשואין כו', ועשה בה מופנה מאמר, … להמשך קריאה
א לג) אולם בדברי רבינו צ"ע, שבפרק ו' הלכה י"ח (הל' יבום) עשה שמעון מאמר ביבמתו אשת ראובן, ומת קודם שיכנוס אותה, הרי לוי חולץ לצרתה ולא מייבם, שאין המאמר קונה ביבמה קנין גמור, שלמה לנו עשה בה מאמר, תיפוק ליה אפילו לא עשה בה מאמר הואי ג"כ צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו בזיקה, … להמשך קריאה
א לב) והנה בהך דינא דבבא ב' דתוספתא לעיל, אם מת הנשוי נכרית ולא הספיק אחד מבעלי אחיות לעשות מאמר ביבמתו עד שמת. הנה למ"ד יש זיקה נראה פשוט דמתסרא מחמת צרת אחות אשה בזיקה, וכן פירש רבינו שלמה הך דאמר בגמרא (יבמות ל, ב) זו היא למעוטי מת בלא גירש, עיין רש"י (ד"ה זו … להמשך קריאה
א לא) והנה הרשב"א ז"ל (יבמות כז, א ד"ה אבל) הקשה על שיטת רבינו (הל' יבום פ"ז ה"י) דפסק דחליצת שניות ומכש"כ חייבי לאוין אינה פוטרת צרתה, דהויא חליצה פסולה, מתוספתא ערוכה פרק ו' (ה"ה) היתה איסור מצוה או איסור קדושה חלץ לה ובא עליה פוטרת צרתה, והך ברייתא הובאה לעיל במכלתין כ' ע"ב, אך … להמשך קריאה
א ל) והנה יש לנו להעיר בדברי רבינו שפסק בפרק ז' הלכה ד' (הל' יבום) אם קדם אחד מן האחין וחלץ לאחרונה הותרה הראשונה לשאר האחין, שהרי הזיקה שאסרה אותה הסירה אחיו בחליצתו, וזהו כר' יוחנן, דאמר (יבמות כז, ב) אחיות א"י מי שנאה, ויבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להתירה הראשון, ולפ"ז איך פסק … להמשך קריאה
א כט) אחרי שהעלינו דהעיקר כדעת החכ"צ ז"ל, ראיתי למרן הגר"א בביאוריו להלכות יבום (אבן העזר) סימן קס"ד ס"ק י"ח, על מש"כ (שם בשו"ע ס"ז) ואם ילדה ולד שנגמרו סימניו ואין ידוע אם כלו חדשיו אפילו מת ביום שנולד הר"ז מוציאה בגט וחולץ לה, ואח"כ תהיה מותרת לאחרים, ע"ז כתב, עמש"ש שלמד ממה שכתבו הרמב"ן … להמשך קריאה
א כח) אולם לעיקר דינו של הרשד"ם, נראה כהחכ"צ ז"ל, מהא דירושלמי פרק ר' גמליאל (יבמות פ"ה) הלכה א', כמה דאמר ר' שמעון המאמר קונה או לא קונה, כן הוא אומר הגט פוטר או לא פוטר, נשמעינה מן הדא, ר' שמעון אומר הבעילה בזמן שהיא בתחילה אין אחריה כלום, הא בסוף יש אחריה כלום, בבעילה … להמשך קריאה
א כז) ובזה נראה לפרש הך דאמר בפרק ב"ש (יבמות) דף קי"א ע"א אי ר"נ אימא סיפא, מי שהיה נשוי שתי יתומות קטנה וחרשת כו' כיצד תקנתן, חרשת יוצאת בגט וקטנה תמתין עד שתגדיל ותחלוץ כו', אלא אי אמרת ר' נחמיה הא אמר ביאה פסולה פטרה, אלא ש"מ רבנן היא. והנה פשטיות הגמרא צ"ב, איך … להמשך קריאה
א כו) וראיתי בספר בני דוד פלקין שהביא בשם המשנה למלך ראיה מהא דתניא בקדושין נ"ב ע"א לזה חמשה בנים ולזה חמשה בנות כו' וחליצה מאחת מהן, והכא מספקא לן שמא היא גרושת אחיו, ולא מצי ליבמה, ואפ"ה סגי בחליצה מאחד מהן, ואינה צריכה חיזור, יעו"ש. ונראה לכאורה, דבקדושין שלא נמסרו לביאה, כמו דאמר אחת … להמשך קריאה
א כה) ונראה להביא ראיה להחכ"צ, מהא דאמרו פרק האומר (גיטין דף סג, ב) הוי עובדא ואצרכה רב יצחק ב"ש ב"מ גט וחליצה, תרתי, גט מחיים, וחליצה לאחר מיתה, דהוי ליה להגמרא לומר דהוי עובדא ויבמה אחר הבעל, ומספקא לדינא אם הא דלא חזרה שליחות אצל הבעל הוי גט, ונמצא דמספיקא אינו יכול ליבמה, והוי … להמשך קריאה
א כד) ובזה נסתר מה שהביא החכ"צ בתשובה סימן (כ"ח) [ק"ח] ראיה לסתור סברת רשד"ם (סימן קנ"ח), דאם הניח אשה מעוברת, והולד מת תוך למ"ד, דאסור לייבמה, שמא הבן קיימא, דהוי חליצה פסולה וצריך חיזור, והביא החכ"צ ראיה מהך דפרק כיצד (יבמות כג, ב) לזה שנים ולזה שנים, אחיו של זה חולץ לאחת ואחיו של … להמשך קריאה
א כג) עוד ראיתי להתבונן בתלמודין (דף כז, א) א"ר אבא בר ממל הא מני ב"ש היא, דתנן ב"ש מתירין הצרות לאחין, א"ה יבומי כו', כריב"ן דאמר בואו ונתקן להן לצרות שיהיו חולצות ולא מתייבמות. וצריך להבין, דלב"ש דאמרי במתניתין (שם כו, א) אם קדמו וכנסו יקיימו, א"כ גם חליצת אחיות לא הוי חליצה פסולה, … להמשך קריאה
א כב) ולפי מש"כ באות כ' לצדד לפום תלמודין דאם ימות ותפול ג"כ השניה לפניו פטורות מן החליצה לר"ש, נראה דבזה יתפרש שמועה בתלמודין ריש פרק ד' אחין (יבמות כו, א) לעולם אין זיקה, משום דקא סבר אסור לבטל מצות יבום, א"ה תלתא נמי כו', דנדחקו רבנן קדמאי על לשון אי הכי, ולפי זה אתי … להמשך קריאה
א כא) ולאחר התבוננות יתכן הא דאמר עבר ובעל, משום דבסיפא דמשנה (יבמות כח, ב) תנן איסור מצוה או איסור קדושה חולצות ולא מתייבמות, ובבלי מפרש דאתיא ככולי עלמא, ומשום גזירה דאיסור מצוה דעלמא, דמשוי לה כערוה למיפק בלא חליצה. אולם בירושלמי (פ"ג ה"ג) הגירסא ור"ש פוטר גם בסיפא [וזה מצאנו רבות דפליגי התלמודים בגירסות … להמשך קריאה
א כ) והתבוננתי בדברי ר' לעזר על הך דר"ש דאמר (שם פ"ג ה"א) והוא שעבר ובעל משמע דלכתחילה אסור, רק כשעבר ובעל, ומסייע מזה למה שפרשתי שם, דר' לעזר סבר דוקא אם כנס נפקע זיקת חברתה מעיקרא, אבל חלץ לראשונה לא נפקע זיקת חברתה, רק אדרבא זיקת החלוצה נפקע מעיקרא עיי"ש. ולכך תנא עבר ובעל, … להמשך קריאה
א יט) והנה בירושלמי תמן (יבמות פ"ג ה"א) אמרינן לדברי ר' שמעון דסבר אם קדמו וכנסו יקיימו, דוקא שבעלו שניהן כאחת, אבל בעל ראשון אומר לשני שיבעול, לא בעל הראשון אסור לבעול בעילה שניה, שמא ימות אחד מהן (פירוש השני) ונמצא כבא על אחות יבמתו [פירוש שתפול ותזקק לפניו השניה, וצריך לחלוץ לה, א"כ בעיל … להמשך קריאה
א יח) הנה נתברר מזה דבר פשוט, ומפורש בירושלמי, וגם רבנן בתוספות הערו בו, דאין צרת ערוה רק משעת נפילה, הא המקדש אחות יבמתו אחרי מות אחיו, אף על גב שהיא ערוה ופקע זיקתה, עיין תוספות (דף טז, א) ד"ה בני צרות, בכ"ז צרתה מתייבמת, ובזה יתברר לן טעמא דיהיב רבא בתלמודא דילן פ"ק (דף … להמשך קריאה
א יז) אולם בשתי הסברות שהסברנו לעיל יש לנו להכריע דהעיקר כסברא השניה, וזה הוא, דרבנן בתוספות (יח, ב ד"ה אומרים) והרשב"א (שם) בדבריו הארוכים, עמדו בהא דאמר ר"א (בדף כט, ב) אף אנן נמי תנינא, [דמאמר אינו קונה לב"ש קנין גמור] דתנן ב"ש אומרים יקיימו יקיימו אין לכתחלה לא, ואי ס"ד מאמר קונה קנין … להמשך קריאה
א טז) אך דא שבארנו שבודאי גם ש"ס דילן מודה דבצרת אחות זקוקתו הבאה לאחר מיתה מתייבמת, דלא עדיפא מקידש אחותה אחרי שמת אחיו, ונפלו לפניו שתי נשיו ליבום, דצרת אחות ארוסתו מתייבמת דאין צרה לאחר מיתה, וכבר הותר בה איסור אשת אח, ובמאי קא מיתסרא, א"ש טובא, דלפי מה שהכריחו רבנן בתוספות שם (כז, … להמשך קריאה
א טו) ונבאר עוד סוף לשון הירושלמי שם (פ"ג ה"א), מה אם אחות חלוצתו כו', כאן שיש איסור אחיות לא כש"כ, פירוש, צרותיהן ג"כ חולצות ולא מתייבמות, בתו פשיטא לך שיהא צרה, פירוש, ואף על גב דלא נזכר במשנתנו צרות, מ"מ פשיטא דהוא הדין צרות, ומייתי ראיה דתני סיפא היתה אחת מהן אסורה על האחד … להמשך קריאה
א יד) ודע דלפי מה שפירשתי לעיל אות יו"ד, נראה נא בהא דהירושלמי בעי פרק ג' ה"א, אם צרת אחות זקוקתו אסירא, ופשיט ק"ו מצרת אחות חלוצתו וז"ל, מה אם אחות חלוצתו כשיהא מדבריהם נתנו חכמים לה צרה, כאן שיש איסור אחיות לא כש"כ, ופירוש, למאן דאמר (שם כו, א) דאם עבר וכנס יוציא הרי … להמשך קריאה