קונטרס זיקה י״ט

א

יט) והנה בירושלמי תמן (יבמות פ"ג ה"א) אמרינן לדברי ר' שמעון דסבר אם קדמו וכנסו יקיימו, דוקא שבעלו שניהן כאחת, אבל בעל ראשון אומר לשני שיבעול, לא בעל הראשון אסור לבעול בעילה שניה, שמא ימות אחד מהן (פירוש השני) ונמצא כבא על אחות יבמתו [פירוש שתפול ותזקק לפניו השניה, וצריך לחלוץ לה, א"כ בעיל אחות יבמתו]. תני מת השני הראשון מוציא את אשתו בגט, [פירוש הך שכנס קודם שמת אחיו, ואשת אחיו בחליצה, ואפשר דכוון למשנתנו דלקמן פרק החולץ (שם מא, א) שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה כו', מת יבם מוציא אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה] ופריך לא ר' שמעון היא [פירוש דהא אמרת לר"ש דוקא שכנסו שתיהן כאחת, הא לא כנס השני אסור הראשון בבעילה שניה, שמא ימות השני וצריך לחלוץ לאחותה] ולדידיה מאי חיישת, דהא כי ימות אחיו הלא שתי אחיות יבמות שנפלו פוטר ר"ש בשניה מן החליצה ומן היבום [וכשיטת הירושלמי דדוקא בשניה] אר"ז קיימתיה, כל יבמה שנראית לצאת בחליצה אינה מותרת בלא חליצה ע"כ, מוכח מדבריו, דלר"ש שתי אחיות שנפלו לפני שני יבמין ומת אחד צריכות שתיהן חליצה מן היבם, ודוקא היכי דמתחלת נפילה נפלו לפני יבם אחד פוטר בשניה לגמרי, ואפשר דאזיל לפי שיטתו דזיקה לר"ש קונה ומשיירת, ודוקא ביבם אחד, הא בשני יבמין לא, כדאמר ר' זירא גופיה בירושלמי פ"ג ה"ג, עד דאנא תמן שמעית טעמא, תמן זיקת שני יבמין אינה זיקה וזיקה נופלת למקום זיקה, ברם הכא זיקת יבם אחד אין זיקה נופלת למקום זיקה, וא"כ ר' זירא לר"ש לטעמיה אזיל, ולכך במת אח אחד הרי זיקת שניהן בבת אחת בא אל היבם השני, ולכך צריכות חליצה, אבל לר' לעזר דפרשתי שיטתו באות י' דלא מחלק כלל בין זיקת יבם אחד לשני יבמין, וסובר לר"ש כשכונס יבמתו הראשונה פקעה זיקת השניה למפרע, והראשונה ככנוסה אצלו משעת נפילה הראשונה, ואין זיקה נופלת למקום זיקה, אפשר דכשנפלו לשני יבמים ומת אחד כונס [אותה שכנס קודם] והשניה נפקא בלא חליצה ומותרת לשוק, ונכון בס"ד: