צפנת פענח

א פן ד' ביאור פסוק ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלקי' וגו', ויסב אלקים את העם וגו', ויקח משה את עצמות [יוסף] עמו כי השבע השביע וגו', והעליתם את עצמותי מזה אתכם וגו' (יג, יז-יט). והקשו, ויקח משה את עצמות הל"ל לעיל בסדר היציאה, מה שאין כן בפרשה זו הוא רק חזרת דברים … להמשך קריאה

א פן ג' י"ל על המשך הפסוקים ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם וגו', ויסב אלדי' את העם דרך המדבר ים סוף וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים וגו' (יג, יז-יח). דכתבתי במקום אחר בשם הר"ן (הדרוש העשירי) דיש ב' כוחות באדם, א' כח הדמיון, ב' כח השכלי, וכל האיברים והחושים שבאדם נשמעין יותר … להמשך קריאה

א פן ב' ביאור ויהי בשלח פרעה את העם וגו', וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים וגו' ויקח משה את עצמות יוסף עמו וגו', ויגד למלך מצרים כי ברח העם ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו ויאסור את רכבו ואת עמו לקח עמו וגו', ויאמר מצרים … להמשך קריאה

א ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלהים דרך ארץ כו' וחמושים עלו בני ישראל וגו', ויקח משה את עצמות יוסף עמו כי השבע וגו' (יג, יז – יד, ד). ובש"ס דסוטה (יג.) חכם לב יקח מצות (משלי י, ח) זה משה, שכל ישראל נתעסקו בביזה כו'. ב והספיקות רבו: א' מה זה להזכיר … להמשך קריאה

א בספרי (דברים א, ב) פ' בא, אמר רבי בנאה היום אתם יוצאים בחדש האביב (יג, ד) וסמיך לי' (יג, ה) והי' כי יביאך, מלמד שאילו זכו ישראל ליום אחד היו נכנסים לארץ. עכ"ל. ויש להקשות, חדא, למה דוקא ליום אחד היו נכנסין. ב' קשה, דאיך אפשר לומר שלא הי' זכות לישראל, אם כן לא … להמשך קריאה

א ביאור משנה דאבות (פ"ב מ"ו) לא כל המרבה בסחורה מחכים ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש. והוא תמוה, מדקאמר לא כל המרבה בסחורה מחכים, משמע דדרך הטבע ראוי שיהי' המרבה בסחורה מחכים, והוא היפוך הסברא, כי מהיכא תיתי יהי' מרבה בסחורה מחכים, וכן הקשה רש"י. ועוד, לשון מחכים משמע מחכים לזולתו. ב ונראה לי … להמשך קריאה

א בפסוק ראו כי רעה נגד פניכם (י, י). ודרשו חז"ל (ילקוט רמז שצב, רש"י עה"פ) יש כוכב אחד ששמו רעה כו'. וקשה, אם כן מה זה שאמר (י, יא) לא כן לכו נא הגברים וגו', יש לתמוה מאחר שראה שרעה נגד פניהם איך ילכו הגברים. ב ונראה לי, דכתבתי במקום אחר קרב אל המזבח … להמשך קריאה

א ברש"י (שמות י, א) בא אל פרעה – והתרה בו. ויש לדקדק ל"ל לרש"י לפרש זה, וכי תימא דבלאו הכי הוה אמינא דהביאה הי' למילי אוחרא, אם כן השתא נמי מנין לו לרש"י זה, מאחר דאינו מפורש בפסוק. ועוד מה כ"י אני הכבדתי, איזה נתינת טעם שייך בזה מהד' לשונות של כי. ב ועוד … להמשך קריאה

א בפסוק אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת זאת וגו' (קהלת ז, י). ונשאלתי, הא כתיב (איכה ד, כא) חדש ימינו כקדם, והוא כסותר פסוק זה. ב ונראה לי, כי מבואר בפסוק (יחזקאל א, יד) והחיות רצוא ושוב, כי אי אפשר שיעמוד אדם על מדריגה אחד, רק עולה ויורד, וזהו … להמשך קריאה

א בפסוק והן לא יאמינו לי וגו' (ד, א). ויש להבין הלא כתב הרמב"ם (הל' מלכים פי"א ה"ג) שאם יבא אחד לומר שהוא משיח ויעשה אותות ומופתים מכל מקום אין אנו מחוייבים להאמין לו כו'. ב' בפסוק (ג, יב) וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה, … להמשך קריאה

א בפסוק ויאמר משה אדני למה הרעות[ה] לעם הזה ולמה זה שלחתני (עי' ה, כב), ופירש רש"י הרעות לשון הפעיל הוא, הרבה רעה אליהם. וי"ל, דלפי זה משמע דעיקר קפידתו הי' על שהרבה רעות להם, ובאמת קשה דגם על רעה אחת יש לתמוה על איזה אשמה הי' להם זה, וכי תימא בהדי כבשא דרחמנא למה … להמשך קריאה

א בפסוק ויאמר משה אל ה' הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים (ו, יב), וכבר הקשו בזה רבים וכן שלמים על קושיא זו, דאיכא למיפרך דמה לישראל שכן הי' להם קוצר רוח. ומלבד קושיא זו י"ל הלא כבר התנצל על זה באומרו (ד, י) לא איש דברים אנכי גם … להמשך קריאה

א במדרש, איש מצרי הצילנו מיד הרועים (ב, יט), לפי שהיו בנות יתרו מחזיקים טובה למשה שהצילן מיד הרועים, אמר משה אותו מצרי שהרגתי הוא הציל אתכם, כי עבורו ברחתי הנה, לכך אמרו לאביהם איש מצרי הצילנו, כלומר מי גרם לזה שיבוא אצלינו, איש מצרי שהרג. ויאמר למה עזבתן קראן לו ויאכל לחם (ב, כ), … להמשך קריאה

א בפסוק ויזכור [אלהים] את בריתו את אברהם ואת יצחק ואת יעקב (ב, כד). וי"ל, ל"ל את בכל אחד ואחד. ב ונראה לי, דאיתא בפרק ט' דבבא מציעא (פה:) בריש ירחא נגלה אליו עד דמשי אברהם ומצלי כו', ולוקמינהו בהדדי. ומשני, אם כן אתי משיח בלא זימנא. וידוע פירוש רש"י בפ' כי תשא (שמות ל, … להמשך קריאה

א במדרש פ' שמות (שמ"ר א, ח), ויקם מלך חדש (א, ח), רבנן פתחין פתחא מהכא (הושע ה, ז) בד' בגדו בנים זרים ילדו עתה יאכלם חדש את מלכיהם שחדש עליהם. ב ותחלה נראה לי לתרץ ש"ס (סוטה יא.) כן רבו וכן פרוץ לא נאמר, אלא כן ירבה (א, יב), רוח הקודש מבשרתן כן ירבה … להמשך קריאה

א ברש"י, (י, כב) חשך למה הביא עליהם, שהיו ישראל באותו הדור רשעים, ולא היו רוצין לצאת ומתו בג' ימי אפלה כדי שלא יראו המצרים כו'. ועוד שחפשו ישראל וראו כליהם וכשיצאו היו שואלין והן אומרים אין בידינו כלום, אומר לו אני ראיתיו בביתך כו'. ב וכבר הקשו רבים וכן שלימים, למה הקשה דוקא במכת … להמשך קריאה

א בגמרא שם (ברכות ג:) רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב (תהלים קיט, סב) חצות לילה אקום להודות לך, וכתיב (שם, קמח) קדמו עיני אשמורות, הא כיצד, ד' משמורות הוי הלילה וכו'. ורבי נתן סבירא לי' עד שלש שעות, שכן דרך מלכים וכו'. ודוד בפלגא דלילה קאי, הא מאורתא קאי, שנאמר (שם, קמז) קדמתי בנשף … להמשך קריאה

א בגמרא הנ"ל (ברכות ג:) חצות לילה אקום להודות לך (תהלים קיט, סב), השתא משה לא ידע שנאמר כחצות וגו', ודוד הוה ידע. ומשני רב אשי, דוד הוה ידע ומשה הוה ידע, אלא שלא יטעו איצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי, דאמר מר למוד לשונך לומר איני יודע שמא תתבדה ותאחז, ע"כ. ופירש רש"י דאמר מר … להמשך קריאה

א במסכת ברכות דף ג' (ע"ב) ודוד מי הוי ידע פלגא דלילה אימת, השתא משה לא ידע דכתיב (יא, ד) כחצות הלילה אני יוצא, מאי כחצות, אילימא דאמר הקב"ה כחצות, מי איכא ספיקא קמי שמיא, אלא דאמר לו למחר בחצות כי השתא, ואתי איהו ואמר כחצות, אלמא דמספקא לי', ודוד הוי ידע. ומשני, דוד סימנא … להמשך קריאה

א במדרש (שמ"ר יד, ג) ויהי חושך אפילה (י, כב), בג' ימי אפילה נתן הקב"ה חן העם וכו', שאמרו המצרים אלו היו רוצים לשקר כבר היו נוטלין בג' ימי אפילה ולא היינו מרגישין וכו' לקיים מה שנאמר (בראשית טו, יד) ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, והדא הוא דכתיב (י, כג) [ו]לכל בני ישראל הי' אור … להמשך קריאה

א בפסוק ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים החדש הזה לכם ראש חדשים דברו וגו' (יב, א-ג). פירש רש"י (פסוק ג), והוא מכילתא (בא, ג), וכי אהרן מדבר והלא כבר נאמר (עי' שמות ז, ב) (ו)אתה תדבר, אלא חולק[י]ן כבוד זה לזה והדיבור יוצא מבין שניהם, כאילו שניהם מדברים. והקשה המזרחי, דלמא אתה … להמשך קריאה

א ביאור פסוק ויאמר פרעה לכו עבדו את ה' מי ומי ההולכים ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותינו בצאנינו ובבקרינו נלך כי חג ה' לנו ויאמר יהי(') כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם לא כן לכו נא הגברים כי אותה אתם מבקשים (י, ח-יא), ע"כ. ב ולהבין מקראי קודש, נראה לי לעורר … להמשך קריאה

א פן ז' בפסוק בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אותותי אלה בקרבו ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים וגו' (י, א-ב). ויש להקשות, א' דהל"ל לך אל פרעה. ב' כי אני הכבדתי את לבו, אם כן תקשה קושית הרמב"ם בח' פרקים (פ"ח), דאם … להמשך קריאה

א פן ו' בפסוק בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי וגו' (י, א). וכבר הקשה הרמב"ם בשמונה פרקים (פרק ח) דלפי זה שהי' פרעה מוכרח במעשיו, בלי שום בחירה הקשה את לבו, והעונש למה. וכן מצינו במ"ד שהקשה איזה מזה. הגם דתשובתו בצדו, וכנזכר שם, לפי שבחמשה מכות … להמשך קריאה

א פן ה' ביאור פסוק בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וגו' למען שתי אותותי אלה קרבו וגו' (י, א). והספיקות כתבתי לעיל, יעו"ש. ב לבאר זה נבאר סיום מסכת סנהדרין (קיג:) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם (דברים יג, יח), כל זמן שרשעים בעולם חרון אף בעולם וכו', מאן רשעים, אמר רב … להמשך קריאה

א פן ד' בפסוק ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אותותי אלה בקרבו (י, א). והספ[י]קות רבו: א' קושית הזוהר (ח"ב לד.) הנ"ל, הל"ל לך אל פרעה. ב' הקשה הרמב"ם (הל' תשובה פ"ו ה"ג) מאחר שהכביד את לבו אם כן התראה למה. ג' מה … להמשך קריאה