צפנת פענח, בא י׳

א

בפסוק ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים החדש הזה לכם ראש חדשים דברו וגו' (יב, א-ג). פירש רש"י (פסוק ג), והוא מכילתא (בא, ג), וכי אהרן מדבר והלא כבר נאמר (עי' שמות ז, ב) (ו)אתה תדבר, אלא חולק[י]ן כבוד זה לזה והדיבור יוצא מבין שניהם, כאילו שניהם מדברים. והקשה המזרחי, דלמא אתה תדבר לאהרן אבל לישראל אמרו שניהם, אי נמי לאהרן אתה תדבר שיאמר לפרעה, אבל לישראל אמרו שניהם. ודברי דוד הקשה מנין לו זה, יעו"ש. ולי נראה לתמוה, למה לא פירש רש"י והמכילתא בפ' וארא דכתיב (ו, יג) וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים וכו', וגם כן כאמור.

ב

ונראה לי ב' קושיות אלו לבד הי' אפשר לבאר קושיא חדא באיד(י)ך, דרש"י בא לתרץ ב' קושיות אלו, אלא דיש עוד ב' קושיות בפסוקים, לכן נראה דמבאר אלו על ידי ב' ראשונות, ואיני צריך לתרץ כמו שתירצו רש"י והמכילתא, דבלאו הכי אתי שפיר.

ג

והוא, דקשה קושיא ג', דאח"כ בעשיה כתיב (עי' יב, כא) ויקרא משה לזקני ישראל וגו', והא הצווי הי' לשניהם. ד' קשה, וילכו ויעשו בני ישראל כאשר צוה את משה ואהרן כן עשו (יב, כח), שהוא מיותר, ורש"י פירש שאף משה ואהרן עשו, וקשה הא הוא מתרי"ג מצות ומהיכי תיתי שיצאו מהכלל ולא יעשו הפסח. ואף שנתנו המפרשים טעם לזה, אינו מספיק.

ד

ונראה לי על פי מה שכתבתי לעיל בטענות פרעה, שחושדן לנביאי שקר מכח מה דאין שני נביאים מתנבאין בסגנון אחד (סנהדרין פט.), עד שהוצרך הקב"ה לומר באמת למשה ואהרן כדי שיאמר כל אחד בסגנון, וכמו שכתבתי לעיל.

ה

ובזה יובן כוונת רש"י דציין במה שאמר הקב"ה דבר"ו וגו', וכוונת קושיתו הוא מאחר דכתיב (יב, א-ג) ויאמר ה' אל משה ואל אהרן, משמע דהנבואה יצאה מפי הקב"ה לשניהן, ועל כרחך צריך שיאמר כל אחד בסגנון בפני עצמו, ואם כן איך אמר דבר"ו אל כל עדת בני ישראל וגו' דמשמע דשניהם יאמרו בסגנון זה הנאמר כאן, והוא בלתי אפשר וכנזכר, לזה בא רש"י לתרץ קושיא זו ואמר וכי אהרן מדבר וכו', אלא חולק[י]ן כבוד זה לזה וכאילו שניהם מדברים, ובאמת הי' הדיבור רק לאחד, כך כוונת[ו] לתרץ קושיא זו.

ו

אבל באמת איני צריך לתירוץ זה, דאכתי קשה קושיות המזרחי הנ"ל לרש"י, ולכך נראה לי דברים כמשמען, דבאמת כל אחד אמר בסגנון אחר, וז"ש ויקרא משה לזקני ישראל וגו', היינו משה אמר בסגנון שלו ואהרן באמת אמר מסגנון אחר, ואין בו צורך לכותבו לדורות, רק נבואת משה נאמרה בתורה.

ז

וזה שאמר בסוף הפרשה כפל כאשר צוה את משה ואת אה"רן כן עשו, ר"ל בפסח מצרים עשו כאשר הי' הנבואה למשה ולאהרן, שהי' לכל אחד בסגנון בפני עצמו, וכך עשו כאשר נאמר לכל אחד, אף שהי' שינוי ביניהם, מכל מקום קיימו ועשו כדברי שניהם, מה שאין כן בפסח דורות כאשר נכתב בתורה כך יעשו, וק"ל.