א [קלד] פעמים נדמה לאדם שכבר שב ונמחלו חטאיו ואחר זמן חוזר ומתעורר להתמרמר על חטאיו ומרגיש ששני המחשבות אינם דמיון. ובאמת שניהם אמת דקיי"ל (יומא פו: ) עבירות שהתודה יוה"כ זה חוזר ומתודה ביוה"כ הבא ואפי' בעבירות שההלכה דלא זז משם עד שמוחלין לו והרי גם זה אמת. רק כמו שאין שיעור לכל מעלות … להמשך קריאה
א [קלג] התורה היא פועלת בלב האדם כמ"ש המאור שבה מחזיר למוטב וע"ש כך נקרא תורה. אבל יש ד"ת שהם מן השפה ולחוץ כמ"ש בחלק (קו:) על דואג וע"ז נא' למה זה וגו' ולב אין וזה נקרא פטטיא דאורייתא דג"כ טבין להביא האדם לידי תורת אמת כמ"ש שמתוך כו' [כמ"ש לעיל אות נט] אם אין … להמשך קריאה
א [קלב] בעוה"ז העיקר הוא טהרת הלב כמ"ש רחמנא לבא בעי. והיינו כי שם משכן היצר ושם הוא היגיעה. אבל העוה"ב שהוא הנייחא שם העיקר הוא בחכמה שבמוח וכמ"ש בי"ה ה' צור עולמים בי' העוה"ב וה' העוה"ז. וידוע שהי' רומז לחכמה וה' לבינה שבלב. [וא' העוה"ז כפרוזדור ומי שלא התקין עצמו בו אין יכול לכנוס … להמשך קריאה
א [קלא] שורש נפשות כל ישראל הוא ממקור החיים וכמ"ש כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב [ואפי' אותם שמנו שם מישראל יש להם תיקון ע"י דורשי רשומות ע"ש בסנהדרין (קד:) ]. ודבר זה נתגלה לראשונה בביאור גמור ע"י בלעם שכל פרשתו הוא על ענין מעלה זו של ישראל שאפי' יגדילו חטאים זו על זו אין … להמשך קריאה
א [קל] אע"פ שהבחירה נתונה לאדם מ"מ אין אדם יכול להשתנות משרשו ועיקרו וכאותה שא' בסנהדרין (מד.) אע"פ שחטא ישראל הוא משום דהוא משרשא וגזעא קדישא וכ"א בברכות (כט.) טבא לא הוה בישא אם לא ברע מעיקרו וכ"א בחגיגה (טו:) טינא היתה בלבם וכן להיפך בישא לא הוה טבא אע"פ שלא רצו רז"ל לגלות זה … להמשך קריאה
א [קכט] מיד שאדם רוצה לשוב הרי הוא בא לטהר והמשפט לסייע אותו כמ"ש ביומא (לח:) וכשמסייעין אז ממילא ניתוסף בו רוח טהרה והוא מוסיף לבוא לטהר ואז חוזר הסיוע מלמעלה ביתר שאת וממילא מוסיף למטה לבוא לטהר וכך חוזר חלילה עד שמפתח כחודו של מחט נעשה כפתחו של אולם כמשאז"ל (שהש"ר ה ב). ומאין … להמשך קריאה
א [קכח] כשאדם עושה עבירה כענין עת לעשות וגו' ובכל דרכיך וגו' מ"מ צריך כפרה על העבירה שעשה וכאותה שאמרו (ברכות לא:) דמתענין ת"ח בשבת וצריך למיתב תעניתא לתעניתי' וכן בסנהדרין (כו:) סברי מצוה קעבדי ומ"מ צריכה כפרה וכן משרע"ה בשבירת הלוחות וגרם עי"ז שכחת התורה כמשאז"ל (עירובין נד.) אלמלא כו' אע"פ שהסכים הקב"ה על … להמשך קריאה
א [קכז] סימן לתשובה גמורה ושנתקבלה תשובתו על עון זה דהוז"ל ובכלל קלקול הברית הוא כאשר נפתחו לפניו מראות האלהים. ר"ל שרואה ומכיר שהש"י נכחו שדבר זה נקרא אצל דוד המע"ה רוח קדשך וששון ישעך כי א' בב"ר ר"פ וירא ע"פ מבשרי אחזה אלוה דלשמירת ברית בשר תיכף מגיע מחזה וירא וגו' והנה בע"ת א' … להמשך קריאה
א [קכו] מאן דמזכי לחייביא מועיל ג"כ לתקן זה. שהוא נקרא לוקח נפשות וכמשז"ל ע"פ ואת הנפש אשר עשו בחרן שהוא כאלו עשאם ונפש משיב את הנפש [ומעון דהוז"ל כשנעשו מזדונות זכיות ואותם נפשות נלקחים לקדושה מוסיף שפע גדול ונמצא דהי' מזכה לחייביא בזה. וחטאו ממש מעין דוגמא דתיקונו וע"ז א' (סנהדרין ע:) בדבר שקלקלו … להמשך קריאה
א [קכה] צדקה לעניים ג"כ מועיל לתקן עון הוז"ל ובכלל לכל מה שאז"ל חייב מיתה מועיל צדקה כמ"ש דתציל ממות וכמשאז"ל פ"ק דב"ב (יא.) ולעון זה ביחוד דע"י שמחי' נפשות ואז"ל שם כל המקיים נפש א' מישראל כאלו קיים עולם מלא ובכלל העולם ג"כ אותם נפשות עשוקות. מחיים ממש. ובלבד שיהי' לעני הגון דבלא"ה אין … להמשך קריאה
א [קכד] איסור דהוז"ל הוא בכלל מצוה דפר"ו כנראה מד' התוס' סנהדרין (נט רע"ב) וכמ"ש בחי' ולכן ע"י מצות פר"ו בכונה הראוי' לשם ה' יוכל ג"כ לתקן מה שחטא באיסור זה ולקלוט אותן טיפין לקדושה כי כל לאו הבא מכלל עשה העשה הוא תיקון הלאו. וגם בלא"ה א' בוי"ר (פר' כא) כי באבר שעשה בו … להמשך קריאה
א [קכג] וע"י לימוד תורה ביגיעה נתקן עון דהוז"ל כי אז"ל בנדה (יג.) דחייב מיתה ובודאי כל דברי חכמים לרחם על הבריות ולהמשיך טובה וחיים לעולם. וכונתם במקום שא' חיוב עונש על האדם היינו שבעונש זה מתכפר כמ"ש בסנהדרין (מז:) בחייבי מיתת ב"ד דמיתתם כפרתם. כי ראו שקשה למצוא כפרה [וכמו בעון זה ר"ל] ומצאו … להמשך קריאה
א [קכב] קיי"ל בשבת (עא.) שהחטאת הבא לכפר החטא גורר אותו חטא גם פעם אחר שעשהו יעו"ש. ונלמד ג"כ מזה בתשובה שזוכה לכפרה נתכפר לו גם פעמים אחרים שעשה דבר זה כי חטא גורר חטא. ושם אי' בלא יודע דחייב אשם תלוי. והיינו שא"א להתכפר בחטאת ע"ז וכמ"ש באדר"נ (פרק ל) ונזכר הענין ג"כ בתר"י … להמשך קריאה
א [קכא] בכל התורה כולה לא נזכר בפירוש עון דהוצאת ז"ל רק נזכר שנענשו דור המבול וער ועונן (וידוע דער הוא ניצוץ משיח שירד פעם ראשון לעולם ובא לתקן עון דדור המבול עי' מ"ש לעיל אות ק"ט וקי"א] כי לא הי' אפשר לכתוב האיסור בפירוש מאחר שהש"י יסד בטבע העולם שיארע זה ג"כ לאדם באונס … להמשך קריאה
א [קכ] מי שמזכה לחייביא א"א שלא ידבק בו מאומה. וכידוע המשל ע"ז ממי שגורף ביבין [ובזה יובן צחות לשון רז"ל (מ"ר ר"פ וארא) נוח הי' לשלמה להיות גורף ביבין כו' ע"ש במדרש [אבל בגמ' דשבת נ"ו ב' אי' שמש לד"א והכל א' ואכ"מ] ר"ל שהוא לא רצה להוכיחן ולהיות גורף ביבין שלא ידבק בו … להמשך קריאה
א [קיט] כל הספורים שבתורה ובגמ' מדברים מופלאים שנעשו. שם עצמו יש הכח לעשי' ההוא כי כל ד"ת חיים וקיימים ושם יש החיות לאותו דבר וכמ"ש בתיקונים סוף תיקון נ"ה כי מפסוק והמכתב מכתב אלהים הוא יצא שם הכותב. ומפסוק ה' אלהים נתן לי לשון לימודים ונו' שם הדורש. ובס' עבודת ישראל פ' חיי מפסוק … להמשך קריאה
א [קיח] מי שהוא ת"ח שאפי' שיחת חולין שלו צריכה לימוד כמשז"ל (סוכה כא:) אז יש בו כח גם בשיחת חולין לתקן נפשות שהוא ממש ד"ת וכמו שא' ז"ל (עירובין נד:) שכל שיחתן תורה וכמו שתמצא בתורה כמה ספורי מעשיות וכן בתלמוד כמה דברים נראים כסיפורי חול והם תורה ממש ככל דברי תורה. וכל הגדול … להמשך קריאה
א [קיז] כל מי שנקי מחטאי התאוה צריך שמירה יתירה בעניני כעס ורציחה שהוא עלול להם וכידוע דלא תרצח ולא תנאף הם ב' הפכים והם ימין ושמאל ברע. [וכמו ששמעתי על ירבעם בן נבט שנקרא אפרתי דר"ל שלא ראה קרי מימיו ושם אמו צרועה היסוד שלו כעס]. וכל זרעא דיוסף הם שומרי הברית כנודע ורציחה … להמשך קריאה
א [קסו] ע"י הטעיות שיש בד"ת שטועה ואח"כ עומד על האמת שזה קרא ישעי' מכשלה כמ"ש בחגיגה (יד.) דר"ל ד"ת עי"ז לוקח אותם נפשות דהוצאת ז"ל שבאים מצד יצה"ר שקראו ישעי' מכשול כמ"ש בסוכה (נב.) והוא בפר' הצדיק אבד שנדרש על עון זה כמש"ל אות מ"ה. ומכשול היינו לפני עור באין רואה. וכן זה בחלום … להמשך קריאה
א [קטו] כשמחדש דבר בתורה צריך שלא יהי' מצד שום נגיעה בלב שרוצה כך או להתפארות או לחלוק על דברי זולתו וכיוצא. רק מצד התשוקה לידע האמת ואז אפי' טועה נקרא ד"ת ודברי אלהים חיים שהרי נזכר בתלמוד דברי הטועים ושנדחו מהלכה שגם ההו"א הוא ד"ת. שכך יסד הש"י מושכל ראשון ואח"כ הגעה לאמת וגם … להמשך קריאה
א [קיד] מי שהוא ת"ח הוא לוקח נפשות ומלקט ניצוצות מנפשות קדושות שנתפזרו בעמקי תהום רבה. ע"י לימוד תורתו כל דבור של תורה מוציא אותם השייכים לו וכמ"ש ולוקח נפשות חכם. וגם נפשו עצמו כמ"ש (מ"ר ריש פתי' איכה) המאור שבה מחזיר למוטב. אבל בזה יש מדרגות שלפעמים כשהיא בעומק רע ר"ל כ"כ עד שנחבשה … להמשך קריאה
א [קיג] פרי צדיק הוא עץ חיים וכמ"ש בב"מ (פה.) גבי ברי' דר"א בר"ש אף שהי' נראה לא כן. דבוודאי הצדיק מוליד נפשות יקרות [וע"ח היינו תורה שהוא א' עם הנפשות] ועד"ז ג"כ מ"ש האריז"ל ברוחין ושו"ל שהוליד אדה"ר היו דור שעבוד מצרים. וכן י' טפין שיצאו מיוסף הם י' הרוגי מלוכה. רק שצריך לזה … להמשך קריאה
א [קיב] תאות היצר של האדם הוא מתוקף התאוה של או"א בעת הריונו וכמ"ש דוד המע"ה במזמור כאשר בא וגו' הן בעוון חוללתי וגו' וכמ"ש במדה"נ וירא (קי"ב א') שהמקדש עצמו בשע"ת לא מסתפו בניו מיצה"ר ולכך בת כהן שזינתה את אביה היא מחללת ואפי' הוא בג"ע דנין אותו על דבר זה. ולכך נראה ליוסף … להמשך קריאה
א [קיא] בעקבתא דמשיחא העיקר הוא רק להוציא יקר מזולל ורק במקום יצה"ר ותגבורת עונות משם יקחך דייקא ע"י תשובה כמ"ש בחלק (צח.) בן דוד בא בדור שכולו חייב. ונפש כזה הוא מחלקו של משיח וכן דוד המע"ה נקרא שהקים עולה של תשובה. כידוע דכנס"י רגליה יורדות כו' ר"ל. ובעקבי משיח הנפשות מן הרגלין ושם … להמשך קריאה
א [קי] כל תולדות האדם הוא מן הש"י [שע"כ א' בריש תענית דמפתח של עקרות רק בידו] כמ"ש ממני פריך נמצא משא"כ אל אחר אסתריס ולא עביד פירין כדאי' בזוהר וכ"א בקידושין (מ.) עבירה אין לה פירות. והנה גם רוחין ושו"ל שנולדים מהוצאת ז"ל הם נקראים תולדותיו כמ"ש בזוהר (ח"א נד ב) ע"פ נגעי בני … להמשך קריאה
א [קט] ובעקבי משיח מתגבר מאד עון זה וכמ"ש בס' ר"ח כי כמעט אין אדם בדורו שניצול. כי כל הנפשות שיצאו עד אברהם אע"ה נוטעו בזרעו אח"כ כמשז"ל (יבמות סג.) ע"פ ונברכו בך כל גויי הארץ לשון הברכה [וזה נא' לטעם על ההודעה מסדום שגם הם נברכו בו והיו צריכים הכנה יתירה לשיתוקנו כמ"ש האריז"ל … להמשך קריאה