צדקת הצדיק קכ״ט

א

‏[קכט] מיד שאדם רוצה לשוב הרי הוא בא לטהר והמשפט לסייע אותו כמ"ש ביומא (לח:) ‏וכשמסייעין אז ממילא ניתוסף בו רוח טהרה והוא מוסיף לבוא לטהר ואז חוזר הסיוע מלמעלה ‏ביתר שאת וממילא מוסיף למטה לבוא לטהר וכך חוזר חלילה עד שמפתח כחודו של מחט נעשה ‏כפתחו של אולם כמשאז"ל (שהש"ר ה ב). ומאין בא שפעמים אדם רוצה לשוב ואין נגמר וכד"ש ‏פושעי ישראל מליאין חרטות ר"ל היינו כמ"ש במדה"נ בזוה"ח סו"פ בראשית כי בשעה שאדם רוצה ‏לשוב אז הוא הקטרוג הגדול מיצר ולכך זמן הקטרוג בר"ה [שנקרא בהמצאו ועת רצון] ע"ש ור"ל ‏בקיטרוג היינו אם מגיעו ע"פ משפט לסייעו. בטענות שונות שיש לו. ולכך צריך לבקש רחמי שמים ‏בעת שבא ליטהר על הסיוע. והעצה נגדו הוא השמחה והבטיחות בלב שבודאי הש"י ברוב רחמיו ‏וחסדיו יקבלו בתשובה שלימה לפניו. ותוכו רצוף המרירות הגדול על חטאו שזה ממש דוגמת ‏תשר"ת שעושין בר"ה כידוע דהתקיעות הם לשמחה ושברים תרועה היינו גנוחי גנח וילולי ייליל ‏כמשאז"ל ועי"ז מתערבב השטן. ולכך נא' מזמור לדוד בבוא אליו נתן וגו' שהוא הפשוטה שלפניה ‏בשמחה וזמרה בטוח שהש"י יעננו [ובכל מזמור של בקשה שבתהלים סופו לעולם בישועה ונחמה ‏כענין פשוטה לאחריה. וגם כי באמת בתשובה שלימה אז משיג תיכף בשעתא חדא ברגעא חדא ‏האור והגילוי וזהו השמחה שלאחרי' וכד"ש בדמעתי ערשי וגו' ותיכף אח"כ כי שמע ה' קול בכיי וגו' ‏וכן בכ"מ. ושלפני' הוא כענין טרם יקראו ואני אענה ובודאי כשהקב"ה עונה הוא בכל העולמות ‏ומרגיש תיכף לב האדם גם קודם הקריאה קצת שמחה ובטיחות. וכשהאדם מתאמץ לבבו להיות כן ‏אף שאינו כן מעצמו ע"י העניי' דהש"י מ"מ ע"י פעולות לבו עושה רושם למעלה שיהי' כן כענין ה' ‏צלך כנודע. ‏