א צריך ללכת עמו מיל צ"ע דשם (דף ל"ג) איתא ז"ל תנא ומדדה עמו עד פרסה וכן ברי"ף וברמב"ם וברא"ש וברבינו ירוחם וגם בפסקי הרא"ש ובס"י באשר"י ובש"ע ודוחק לומר להגיה גם פה בדברי רבינו פרסה במקום מיל מאחר שבכל ספרי רבינו הנדפסים והנכתבים כתוב מיל וגם לא שום א' מהגאונים ב"י ומ"ו ר"ס ורא"פ … להמשך קריאה
א והא דתניא כו' עד וכתב הרמ"ה וכו' החכם המרשים כתב ז"ל הרמ"ה דוחה דברי רב פפא ופוסק כסתם ברייתא עד כאן לשונו וב"י הביאו ודחה דבריו ע"ש והעלה פירושו כמ"ש בפרישה רק שדבריו קצת סתומים וגם מדברי רבינו שכתב דברי הרמ"ה שלא בלשון פלוגתא מוכח שפי' שהרמ"ה להוסיף בא ודבריו דהרמ"ה נראה לו מוכרחים … להמשך קריאה
א מציאת בנו ובתו הקטנים כו' זה לשון המשנה פרק קמא דמציעא (דף י"ב מציאת בנו ובתו הקטנים כו' הרי אלו שלו מציאת בנו ובתו הגדולים כו' הרי אלו שלהן ומפרש ר' יוחנן בגמרא לא גדול גדול ממש ולא קטן קטן ממש אלא גדול וסמוך על שולחן אביו זהו קטן קטן ואינו סמוך על שולחן … להמשך קריאה
א טלית שמונח חציה ע"ג עמוד כו' מקור דברים הללו הן ממ"ש התוס' בב"מ (דף ט') בד"ה הואיל ויכול לנתקו ולהביאו אצלו שכתבו התוס' שם ז"ל תימה דמשמע דאם נתקה שהוא קונה כו' משום שע"י הוגבה למעלה מג' ומ"ש מעני המנקף בראש הזית (כתבו רבינו בסיהן רע"ג סי"ג) שאין בו גזל אלא מפני דרכי שלום … להמשך קריאה
א לפיכך אם היה צבי כו' ב"מ (דף י"א) תנן ראה אותן רצין אחר מציאה אחר צבי שבור אחר גוזלות שלא פרחו ואמר זכתה לי שדי זכתה לו היה צבי רץ כדרכו או שהיו גוזלות מפריחין וא"ל זכתה לי שדי לא אמר כלום ובגמרא א"ר יודא א"ש והוא שעמד בצד שדהו ופרש"י דאז משתמרת על … להמשך קריאה
א אלא מוכרן מיד לשון הגמרא תפילין שם דמיהן ומניחן לאלתר כתב ב"י ז"ל וכבר כתבתי בסמוך שהרא"ש כתב דהיינו מניחן בראשו ואח"כ כתב ומיהו אפשר דיניח הדמים אצלו קאמר ודברי רבינו כאן כדברי הרא"ש האחרונים אבל דברי הרמב"ם בפי"ג דגזילה כדבריו הראשונים עכ"ל ול"נ דודאי גם דעת רבינו כדברי הרא"ש הראשונים היא שנויה דהרא"ש … להמשך קריאה
א מכאן ואילך שם דמיהן ומניחן פרש"י מוכרן כו' שם (דף כ"ח) הביא לשון ברייתא דקתני בה מכאן ואילך שם דמיהן ומניחן ופרש"י ז"ל מוכרן ויניח הדמים אצלו וכתב עליו הרא"ש ז"ל משמע לפירושו שצריך למוכרו בב"ד דאל"כ מה לו (פי' להברייתא וכמ"ש בסמוך) להזכיר שומא הול"ל מוכרן ומניח הדמים ולישנא דשם דמיהן לא משמע … להמשך קריאה
א שהלכו בעליו למד"ה אבל אם הם בעיר כלשון רבינו כן הוא לשון הרא"ש ע"ש וק"ק שהדיוקים סתרי אהדדי ונראה דבסיפא דוקא קאמר וכמש"ר בסמוך אצל פקדון דספרים דחייב כשאין עמו בעיר ולקמן (בס"ס רצ"ב) דכתב בפקדון דכסות וספרים ז"ל בד"א שאין המפקיד עמו במדינה אבל כשהוא עמו כו' מזה לא קשיא דשם לשון הגמרא … להמשך קריאה
א והרמב"ם כתב אפילו בסימן מובהק כו' וא"א הרא"ש ז"ל כתב כו' טעם פלוגתתן כבר כתבתי בפרישה ויש לדקדק אדברי הרא"ש שלפי דעתו לא יתיישב לשון המשנה דתנן בה אמר את האבדה ולא אמר סימניה לא יתן לו ומפרש רב ספרא אליבא דר"נ דקיי"ל כוותיה דר"ל ולא אמר סימנים מובהקים שבה וכמ"ש לשונו בפרישה וא"כ … להמשך קריאה
א שהרי אין מחזירין אלא בסימן מובהק המ"מ כתב ברפי"ג מהלכות גזילה ואבידה אלא הרמב"ם שכתב ג"כ כן וכמ"ש לשונו בפרישה ז"ל. דע שג' מיני סימנים הן יש סימנים מובהקים ביותר כגון נקב יש בצד אות פלוני וכיוצא בו ומחזירים עליו אבידה ד"ת לד"ה והרי הן כעדים ושאר סימנים חשובים כגון מדת ארכו ורחבו ומשקלו … להמשך קריאה
א א"ל אביו אל תחזיר את האבידה משנה פ' א"מ (דף ו') ומפורש בברייתא שם (דף ל"ב ע"א) הטעם משום דכתיב איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה' כולכם חייבים בכבודי ומקשה הגמרא אהא למה לי טעמא תיפוק ליה משום דמצות כיבוד עשה הוא והשבת אבידה עשה ולא תעשה כו' ומשני מהו דתימא … להמשך קריאה
א ובכל מקום מכניסין כליהם מפני הגנבים עם כלי ישראל מפני דרכי שלום בירושלמי ס"פ הניזקין ז"ל תניא עיר שיש בה עכו"ם וישראל מעמידים גבאי עכו"ם וגבאי ישראלים וגובין משל עכו"ם ומשל ישראל ומתפרנסין עניי עכו"ם ועניי ישראל ומבקרין חולי עכו"ם וחולי ישראל וקוברין מתי עכו"ם ומתי ישראל ומנחמין אבילי עכו"ם ואבילי ישראל ומכניסין כלי … להמשך קריאה
א ולא עוד אלא שהיה איסור כו' ז"ל הגמרא בפרק הנשרפין (סנהדרין דף ע"ו ע"ב) דכתיב למען ספות הרוה את הצמאה לא יאבה ה' סלוח לו ופרש"י מראה עצמו שהשבת אבידה אינה חשובה לו מצות בוראו ?ריה כותיים שהם שבעים ואינם צמאים לעבודת יוצרם נקראים כן וישראל צמאים לעבודתו וז"ל הרמב"ם פי"א דהלכות אבידה והחזיר … להמשך קריאה
א ולא יטול כל שכר ביטול כו' ז"ל המשנה (סוף דף ל') היה בטל מסלע לא יאמר לו תן לי סלע אלא נותן לו שכרו כפועל אם יש שם ב"ד מתנה בפני ב"ד אין שם ב"ד בפני מי יתנה שלו קודם ובגמרא (סוף דף ל"א) תנא כפועל בטל כו' אמר אביי כפועל בטל של אותה … להמשך קריאה
א בד"א שהיה בעל החמור שם וזה לא התנה כו' עד חייב ליתן לו דמי חמור שלו הנה אעתיק לפניך לשון המשנה והגמרא ולשון הרא"ש ומתוכן נעמוד בקל על מש"ר בשני הסימנים (רס"ד ורס"ה) ז"ל המשנה פרק הגוזל בתרא (בבא קמא דף קט"ו סוף ע"א) זה בא בחבית של יין כו' (ובגמרא אמרינן שם עליה … להמשך קריאה
א אלא יחזירנה מן השדה כו' ואז יניחנה זה אינו מלשון הרא"ש וב"י השיג עליו וכתב ז"ל ונראה שדעת הרא"ש ע"פ גירסת הספרים (פי' הגמרות) שלנו (והעתקתי גירסתם בפרישה) היא שאפילו בשדה אינו חייב להחזיר דהא לפי גירסתם או הוא חייב אף בעיר או הוא פטור אף בשדה וכיון דסבר דנקטינן לקולא פטור אף בשדה … להמשך קריאה
א אלא במסכתא ופוריא ואושפיזא כו' כבר כתבתי בפרישה פרש"י אבל הרמב"ם ספי"ד דגזילה נראה שהיה לו פי' אחר שכתב ז"ל כיצד היה עוסק במסכתא דנידה ואומר במקוואות אני שונה כדי שלא ישאלוהו שאלה בענין נידה או שישן במטה זו ואומר בזו אני ישן שמא ימצא שם קרי או שנתארח אצל שמעון ואומר אצל ראובן … להמשך קריאה
א וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל לשון ב"י הרא"ש כתב פירש"י ופי' התוס' ולא הכריע ולכן אני תמה על מה שכתב רבינו על דברי ר"י וכ"כ הרא"ש עכ"ל ואני אומר דודאי מוכח שדעתו כדעת התוס' חדא דלבתר מ"ש נקטינן לחומרא מכל הני שינויי כו' כתב ז"ל ורב פפא לא פליג אשינויא דרב זביד דמפליג בין כובא … להמשך קריאה
א אם צרורים כו' שהקשר סימן לשון המשנה (דף כ"ו ע"ב) אם היו צרורין נוטל ומכריז ע"כ ופרש"י ואם היו צרורין הוה סימן או קשר או מנין שבהם ע"כ וברי"ף והרמב"ם ורא"ש כתבו סתם חייב להכריז ורבינו שכתב שקשר הוה סימן כתב הב"י ע"ז ז"ל רבינו נקט קשר וה"ה למנין דהוה סימן ויותר נראה לומר … להמשך קריאה
א אבל מצא ב' בדין יכריז דעת רבינו כרש"י ז"ל שפי' למה שאמרו התם (דף כ"ד ע"א) מצאן שנים שנים חייב להכריז ר"ל שני בדים או שני מחרוזות ע"ש וז"ל ב"י ויש לתמוה שני בדים אמאי חייב להכריז דילמא דרך נפילה הוא כדאמרינן במצא ב' מטבעות או ג' ואינם עשויין כמגדלות דאמרינן דילמא אתרמויי אתרמי … להמשך קריאה
א ואיני יודע למה פסק כר' יהודא ע' בב"י שכתב דמחלוקת הרמב"ם והרא"ש ס"ל דתלוי בגירסת המשנה (דריש פרקין) דהרמב"ם גריס אלו מציאות שלו כו' מצא פירות מפוזרות כו' הרי אלו שלו דברי ר' מאיר ר' יהודא אומר כל דבר שיש בו שינוי חייב להכריז כו' וכיון דפלוגתא דר' מאיר ור"י היא הו"ל הלכה כר"י … להמשך קריאה
א ויכריז מטבעות מצאתי וזה יאמר ג' הן עיין ברמב"ם בפי"ו שכתב סתם חייב להכריז ולא פי' אופן ההכרזה משמע שיכול להכריז איזה שירצה מנין או טבעת אבל מלשון הרי"ף שהביא מימרא דרבינא דאמר טבעא מכריז משמע דטבעא דוקא מכריז וכן נראה דעת הרא"ש שכתב ז"ל והמוצא מכריז טבעא והאובד יאמר ג' היו כו' ותרי … להמשך קריאה
א וכן לשונות דארגמן חשיבי ועיגולי דבילה כו' מידי דמיכל הוא וחשיבי כו' וגיזי צמר כו' טעמים אלו שהזכיר רבי' כתב הרא"ש ז"ל וכתב ב"י ז"ל ויש לתמוה עליו למה החליף שיטת הגמרא שאמרו (בדף כ"א) עיגולי דבילה כו' אגב דיקירי ממשמש בהו ואפשר שהוא ז"ל לא היה מפרש יקירי מלשון כובד אלא מלשון חשיבות … להמשך קריאה
א דשמא שותפין הן כו' ואחד מהן מחל כו' דברי רבינו אלי ומ"ש בסמוך (סעיף ו') מבוארים שם בגמרא (דף כ"ו) מימרא דר"נ ורבא אלא שבגמרא הם מסודרים בהיפך ע"ש והתוספות הקשו שם אהא דאמרינן אימור שותפים נינהו וחד מינייהו אחיל למנתיה גבי חבריה ז"ל אמאי לא אמרי' חיישינן שמא שנים מהן שותפין ולא מייאשי … להמשך קריאה
א כתב הרמב"ם היתה שוה פרוטה בשעת מציאה כו' כבר כתבתי פירושו בפרישה ונ"ל שכן דעת המ"מ שכתב על דברי הרמב"ם ז"ל ואע"ג דמסקינן בגמרא דבעינן שתהא ש"פ בשעת אבידה ובשעת מציאה לכ"ע כיון דשוה בשעת מציאה פרוטה חייב בכך והכי משמע התם באלו מציאות עכ"ל המ"מ ור"ל דלא תימה כיון דקפיד רחמנא שתהא ש"פ … להמשך קריאה
א ג' ימים זה אחר זה כו' ז"ל המשנה (דף ל') מצא חמור או פרה רועין בדרך אין זו אבידה ובגמרא אטו כל הני דאמרינן לאו אבידה הוי אמר רב יודא ה"ק איזו היא כלל אבידה שהוא חייב בה מצא חמור כו' עד ולעולם אמר רב יודא אמר רב עד ג' ימים ה"ד אי בלילותא … להמשך קריאה