דרישה, חושן משפט רס״ו:א׳

א

ולא עוד אלא שהיה איסור כו' ז"ל הגמרא בפרק הנשרפין (סנהדרין דף ע"ו ע"ב) דכתיב למען ספות הרוה את הצמאה לא יאבה ה' סלוח לו ופרש"י מראה עצמו שהשבת אבידה אינה חשובה לו מצות בוראו ?ריה כותיים שהם שבעים ואינם צמאים לעבודת יוצרם נקראים כן וישראל צמאים לעבודתו וז"ל הרמב"ם פי"א דהלכות אבידה והחזיר להן ה"ז עובר עבירה עכ"ל. לכאורה נראה שהוא ז"ל מפרש עליו הכתוב אומר למען ספות כו' כפשטא דקרא לפרש"י ותרגומו בפרשת נצבים שפירשו שמרבה הישראל עוונות שגגות על עוונות זדונות וה"נ ישראל מחשב ליה לעבירת שגגה שאין כוונתו לעשות עבירה וניתוסף לו עבירת שגגה זו על הזדונות שעשה כבר ואינו ר"ל שגורם במה שמחזיק ידו שיוסיף עוד עבירת שגגות על הזדונות דאם כן לא הול"ל שמרבה לעשות שגגות דהרי עושה מעשיו בזדון ובפשיעה: וכתב הרמב"ם ואם מחזירה לו כו' כ"כ בפי"א דאבידה וכתב עוד שם ז"ל ובמקום שיש חילול השם אבידתו אסורה וחייב להחזירה עכ"ל וכתב ב"י מ"ש ואם החזירה לקדש השם כו' ה"ז משובח הוא מהירושלמי ומ"ש ובמקום שיש חילול השם כו' היינו ממה דאמרינן בפרק הגוזל (בבא קמא דף קי"ג ע"ב) תניא ר"פ בן יאיר אומר במקום שיש קידוש השם אפילו אבידתו אסור אלא שר"פ נקט קידוש במקום חילול השם ומ"ש חייב להחזירה נראה דהיינו לומר דאע"ג דלא אתאי לידיה חייב להשיבה כיון שיש בדבר חילול השם אם לא ישיבנה כגון שמצא במקום רוב ישראל שיחשוב הכותי שישראל גנבוה עכ"ל ואין דבריו נ"ל דא"כ מנין להרמב"ם לפסוק נגד לשון משמעות ר"פ דהרמב"ם כתב ה"ז משובח בקידוש ור"פ חייב להחזירה קאמר בקידוש גם מה ענין קידוש השם לחילול השם דחילול השם שייך לומר במקום שיש רוב ישראל וכמ"ש בפרישה משא"כ בקידוש השם דמיירי אפי' במקום דרוב כותים דאז מכ"ש דיתפארו ישראל ע"י השבה זו לכן נ"ל דר"פ קידוש השם דוקא קאמר ולא חילול השם ומיירי בשכבר בא אבידתו לידו דאז אם יש קידוש השם אסור לו להחזיק בידו והכי דייק ל' אבידתו אסורה והרמב"ם שכתב במקום קידוש השם שהוא משובח היינו שמחזיר אחריה להשיבה דבזה אין צד איסור עליו דהרי אין האבידה בידו אבל משובח מיהא היה והוא מהירושלמי: ומ"ש ואם יש חילול השם כו' היינו לומר שאז חייב נמי למיהדר בתרא כדי שלא יאמרו ישראלים גנבוה ממנו וכמ"ש בפרישה: