א אלה תולדות נח וגו'. כתיב (תהילים צ״ב:א׳-ב׳) מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון. הודאה הוא שהאדם כופף קומתו ומבטל עצמו נגד השי"ת מכל וכל. והיינו במקום שהרצון עומד לנגד עיני האדם גלוי ומפורש. אבל במקום שאין הרצון מפורש לעיני האדם, והיינו בשעה שהשי"ת מגלה מדותיו, ואז נקרא השי"ת עליון שמנושא … להמשך קריאה
א אלה תולדות נח וגו'. כתיב (ישעיהו נ״ח:י״ג) אם תשיב משבת רגלך עשות חפצך ביום קדשי וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכובד וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר. אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דבר. רגלך, היינו גמר ותכלית התעלמות והתלבשות כח האדם, שהדעת מתעלם … להמשך קריאה
א ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר (ישעיהו מ״ט:ג׳). הנה כתיב (משלי כ״א:כ׳) אוצר נחמד ושמן בנוה חכם וכסיל אדם יבלענו. היינו כל האוצר שיש להשי"ת נצרך הכל להאדם. ובאמת כל הברואים צריכים להשפעת השי"ת. אך שבני ישראל צריכים את הכל, כי מכל הדברים יקחו לעבוד את הש"י, וכן איתא במדרש רבה (בראשית … להמשך קריאה
א איתא במדרש רבה (בראשית פ' א) מנין שהאבות עלו במחשבה להבראות קודם שנברא העולם שנאמר (הושע מ) כענבים במדבר מצאתי ישראל. והענין בזה, כדכתיב (ירמיהו ב׳:ב׳) זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך. חסד נעוריך, הכוונה על ההתחלה, שהישראל מנדב את לבו לגשת אל עבודת ה', זה הוא רק מחסדו ונדיבת לבו להתקרב להשי"ת, מפני … להמשך קריאה
א ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה. איתא במסכת חולין (דף קלט:) משה מן התורה מנין שנאמר בשגם הוא בשר, וצריך להבין מה היתה שאלת הגמרא, האם מעט הוא מה שנזכר משה כמה פעמים בתורה. אבל הענין בזה הוא, כי הנה אנו רואים שאחר לידת משה … להמשך קריאה
א אז הוחל לקרוא בשם ה'. איתא בגמרא (חולין דף קלט:) המן מן התורה מנין שנאמר המן העץ. אסתר מה"ת מנין שנאמר (וילך לא) ואנכי הסתר אסתיר. והענין בזה הוא, כי אדם הראשון שהיה יציר כפיו של הקב"ה, והיה לו מבטח עוז לתלות כל מעשיו ומחשבותיו בהקב"ה ולא בעצמו, הנה לפלא הוא מדוע נפל בדעתו … להמשך קריאה
א ולשת גם הוא ילד בן ויקרא את שמו אנוש אז הוחל לקרא בשם ה' זה ספר תולדות אדם ביום ברא ה' וגו'. הנה מכאן התחילה התחזקות הבריאה, ע"י שהתחיל השי"ת ליטע בעולם מדת היראה והצמצום, כי בעת התגלות השם הוי"ה ב"ה בלבד נתבטל העולם ממציאות מחמת הבהירות, כדאיתא בזוה"ק (פקודי רס.) שמא שלים דא … להמשך קריאה
א ויאמר למך לנשיו וגו' כי איש הרגתי לפצעי וילד לחבורתי. הענין בזה, כי הדורות הראשונים היו נגד מלכות בית דוד. כמו שביאר בזה אאמו"ר הגה"ק ז"ל, כי אדם הראשון נתן מחייו לדוד המלך, כדאיתא בזוה"ק (וישלח קסח.), ולכן לא היה חסרונם מדת כעס שהוא מבחינת חמה, כי מלכות בית דוד הוא מבחינת סיהראריגהעשרים דורות … להמשך קריאה
א איתא בתנחומא (בראשית יא) שלמך היה סומא, היינו שהיה מורגל לגמרי ברציחה, ולא היתה לו שום בחירה. כי בזה שתיקן תובל קין כלי זיין לרוצחים, בירר בזה כל הששה דורות שלפניו עד קין שהם רוצחים באמת. ולכן הרג למך לקין שהיה מורגל ברציחה אף בלי דעת, ואח"כ כיון שראה למך שהוא הוליד רוצח כזה … להמשך קריאה
א ויאמר לו ה' לכן כל הורג קין שבעתים יקם וישם ה' לקין אות. ואיתא במדרש (תנחומא בראשית י) שבת נעל בפניו. היינו שלפי שעה היה נראה שיש בו מעט כוונה לשם שמים, רק עד שבעה דורות נתברר שהוא רוצח. והענין בזה, דהנה טענת קין היה השומר אחי אנכי, היינו שלא היה לו בחירה, שכל … להמשך קריאה
א והאדם ידע את חוה אשתו. וכל הפרשה, עד ויאמר ה' אל קין אי הבל אחיך ויאמר לא ידעתי השומר אחי אנכי. לא ידעתי, היינו שלא היה לו בחינת דעת שהוא קו האמצעי בין חכמה ובינה, וקו האמצעי מורה על בחירת האדם להטות עצמו לכאן ולכאן. וזהו, השומר אחי אנכי, היינו שקין טען שרואה מפורש … להמשך קריאה
א ויקרא האדם שם אשתו חוה כי היא היתה אם כל חי. היינו שמתחלה היתה אם של כל דבר, וכדאיתא במדרש תנחומא (בראשית א) שיש אש שחורה ויש אש לבנה, אש לבנה היא רחוקה מן האדם מאד ואין פועלת בו כלל, ואש שחורה קרובה להאדם ופועלת בו. וזהו דכתיב (ואתחנן ד) כי ה' אלהיך אש … להמשך קריאה
א ויקרא האדם שם אשתו חוה כי היא היתה אם כל חי. והענין בזה הוא, כמו שנתבאר בספר מי השלוח (חלק א פ' בראשית ד"ה ויאמר האדם) כי חוה ניתנה לו באמת לעזר שישמע לדבריה, ורק החטא היה שההסתה באה מצד הנחשראנביא כאן לשון קדשו של המי השלוח כאן (ח"א פ' בראשית ד"ה ויאמר האדם) … להמשך קריאה
א ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל. הנה כל הלמודים שהיו להשי"ת עם הדור הזה היה שיתלו החסרון בעצמם, כי זאת היה קשה עליהם, מפני שהיו בתקיפות מאד להיותם קרובים אל המאציל ב"ה, וראו מפורש שהשי"ת בראם ומנהיג אותם, ולכן לא היו יכולים לתלות בעצמם החסרון. והשי"ת לימד אותם … להמשך קריאה
א אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן. הנה מבריאת האדם ועד כאן כתיב הוי"ה אלהים והנחש הסתיר השם הוי"ה. והענין בזה היה, כי באמת בכל האילנות בכלל היה חיים וגם בעץ הדעת, רק שבעץ הדעת היה מעט מותרות, ומצד שם אלהים הכל מותרות, כי אלהים הוא דין, לכן כל מה שהאדם עושה … להמשך קריאה
א ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים. הנה מבריאת האדם עד פרשת הנחש נאמר הוי"ה אלהים. והנחש הסתיר השם הוי"ה ב"ה רק אמר השם אלהים בלבדקפוכמבואר במי השלוח ח"ב פרשת בראשית ד"ה אלה תולדות: הנה עד אחר בריאת אדם לא כתוב רק שם אלהים, ואחר בריאת אדם כתוב ה' אלהים, כי אז יצא מפורש … להמשך קריאה
א והנחש היה ערום מכל חית השדה וגו'. ענין הנחש מתייחס אל מאמר הכתוב (פ' תצא כה) כי ינצו אנשים יחדו וגו' וקצותה את כפה כמבואר במי השלוח (ח"א פרשת בראשית ד"ה ויאמר אל האשה ובגליון שם על הדף) וזה החטא מאדם הראשון היה קודם שבא לתוך הגוף מזה העולם, וכדאיתא בזוה"ק (קדושים פג.) אדם … להמשך קריאה
א ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבוששו. הנה היה בענין הזה עצה עמוקה מרצון השי"ת, להכניס מדת הבושה בלב אדם הראשון, שיהיה נקבע בלבו מדת הבושה, שהיא היראה, והיא עיקר קיום העולם. וכדאיתא (במסכת נדרים כ.) למען תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו זו הבושהקפאוביאור זו הבושה שביראה מבואר לקמן פרשת ויחי אות יא … להמשך קריאה
א ולאדם לא מצא עזר כנגדו ויפל ה' אלהים תרדמה וגו'. ויבן ה' אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויביאה אל האדם. והענין בזה הוא, כי בשביל כל הברואים לא רצה להשפיל עצמו לנשא אותם ולהגביהם למדרגה גבוהה, יען שלא היה כדאי הריוח שיהיה לו מהם אחר שיגביהם לעומת החסרון שישיגנו בעת שישפיל … להמשך קריאה
א מכל עץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו. ביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זללה"ה (מי השלוח ח"א פרשת בראשית ד"ה ויצו) שלעתיד כשיתוקן החטא מאדם הראשון, אז יהיה צירוף הפסוקים מכל עץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת טוב, ואחר זה יהיה הכתוב ורע לא תאכל. כי השי"ת יברר שלא אכל רק … להמשך קריאה
א ועץ החיים בתוך הגן. וצריך להבין, הלא גם עץ הדעת טוב ורע היה בתוך הגן, דכתיב, ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו. אבל ביאור זה הוא, כי מצד שם הוי"ה ב"ה היה עץ החיים בתוך הגן, כי אצל עץ הדעת כתיב השם אלהים. וביאור דבר זה הוא, כי העץ אינו … להמשך קריאה
א וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה וגו' ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל. וצריך להבין, למה מתחלה כתיב ויברא אלהים את האדם ולא כתיב שם שנאסר עליו העץ הדעת, רק אח"כ גבי וייצר. וגם שלא נמצא ההמלכה על בריאה, שלא נאמר קודם ויברא אלהים וגו' נברא אדם. … להמשך קריאה
א ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. ואיתא במדרש רבה (פ' יב) למלך שהיו לו כוסות ריקים אמר המלך אם אני נותן לתוכן חמין הם מתבקעין צונן הם מקריסין מה עשה המלך ערב חמין בצונן ונתן בהם ועמדו. כך אמר הקב"ה אם בורא אני את העולם במדת הרחמים הוי חטייה סגיאין, במדת הדין האיך העולם … להמשך קריאה
א וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' אלהים על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה. ואיתא בגמרא (חולין דף ס:) מלמד שעמדו דשאים על פתח קרקע עד שבא אדם והתפלל עליהם וירדו גשמים. והענין בזה הוא, שתחלה לא היה רק שם אלהים שמזה השם מסתעפים כל … להמשך קריאה
א וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' אלהים על הארץ. ואיתא בליקוטי תורה מהאריז"ל (פ' נח ד"ה קץ כל בשר) הפירוש על כי לא המטיר היינו כי לא היה עוד המבול. וביאור דבר זה הוא, כענין שאמרו בגמרא (חגיגה יב.) כי גערה הוא אחד מן הדברים … להמשך קריאה
א אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וגו'. היינו, שמקודם שהיה השי"ת מאיר באור השם הוי"ה ב"ה רק בהשם אלהים לא היה שיח, היינו שלא היה התחברות זה עם זה וכל אחד עמד בפני עצמו. כי הגם שהבהמות שהיו אז לא הוצרכו להתכלל בהאדם … להמשך קריאה