בית יעקב על התורה, בראשית נ״ח

א

וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה וגו' ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל. וצריך להבין, למה מתחלה כתיב ויברא אלהים את האדם ולא כתיב שם שנאסר עליו העץ הדעת, רק אח"כ גבי וייצר. וגם שלא נמצא ההמלכה על בריאה, שלא נאמר קודם ויברא אלהים וגו' נברא אדם. אבל הענין בזה הוא, כי בריאה הוא גבוה במעלה מיצירה ועשיה, שבריאה הוא יש מאין ויצירה הוא יש מיש, ועשיה הוא גמר הפעולה ויציאה לפועל. ולכן בבריאה לא היה מהצורך להמלך כי על זה ודאי יהיו מסכימים, היינו על אדם דבריאה, וכדאיתא בתיקוני זהר (תקון יט מב) דתלת אדם אינון וכו' יען כי אז היה כלו טוב ולא היה יכול לחטוא כלל, מפני שכתיב ויברא אלהים, שהשם הזה הוא לבוש לשם הוי"ה ב"ה, כדאיתא בזוה"ק (משפטים צו:) ודא הוא בבגדו בה לבושא יקירא דמלכא פריש עלה, והלבוש הוא השם אלהים. ומפני שהוא רק לבוש לשם הוי"ה, הוא כמו שליח שלא יוכל לוותר מאומה רק עושה שליחותו. ומפני שבכח הצמצום מהשם הזה נברא הבריאה, לכן נסתעף מזה השם שהבריאה נשארת בצמצומה, שלא תוכל להתפשט מאומה ולצאת חוץ מגבול הראוי^קסולעיל פרשה זו אות נג.. אבל השם הוי"ה ב"ה, שהוא החיות מכל הברואים כדכתיב (נחמיה ט׳:ו׳) ואתה מחיה את כולם, בזה השם מראה השי"ת כחו, שמניח להברואים להתפשט שיהיה נראה להם שיש להם הויה בפני עצמם ואין עליהם שום שוטר ומושל. ולכן מצד הבריאה לא היה שום חטא כלל. ומה שנראה (מהתיקוני זהר מב. שהובא למעלה) כי גם באדם דבריאה היה החטא, דאיתא שם, אדם דברא ליה עלת העלות בדיוקנא דיליה, ההוא גרם דאסתלק עלת העלות, הענין בזה הוא, שהפגם היה מצד שנגמר ביצירה ועשיה, אבל מצד הבריאה בשרשה אין שום חטא כלל, ועל כן לא כתיב קודם ויברא ההמלכה נברא אדם. אבל כשרצה השי"ת לשתף את השם הוי"ה ב"ה ולבראות את האדם דיצירה, כמ"ש וייצר ה' אלהים, שהוא למטה מבריאה, על זה שאל השי"ת לכל הברואים. וכדאיתא בהאר"י ז"ל (לקוטי תורה פ' תשא ד"ה ועתה הורד עדייך) שהשאלה היה לכל הארבעה יסודות שיתנו הם מכחם ליצירת האדם^קסזעיין לעיל פרשה זו אות לט ובהערה קכ שם, אות מא ובהערה קכה שם.. וכן איתא בתיקונים (תקון סט דף קטז:) דכל ספירה יהבת ביה חולקיה, היינו כי כל הכחות הצטרפו וסייעו ונתנו מכחם ליצירת האדם, כי על ידו יתערבו כל המדרגות והאדם ימלוך עליהם. וכל הברואים כשיכללו בהאדם, היינו במה שיאכל מהם ויהנה מהם במלבוש ודירה ושאר ההצטרכות, וילך בכח האכילה וההנאה ההיא לשבח ולהלל את השי"ת, בזה יתעלו כל הברואים על ידו^קסחכמבואר לעיל פרשה זו אות נד.. וכן גם יוכל להיות להם הירידה על ידו, כי אם הוא יעשה הלא טוב בעיני ה', אז יהיה גם להם השפלה. ועל כן היתה השאלה להם, אם ירצו ליכנס בספק להצטרף עם האדם על סמך זה שירויחו על ידו, ולקבל על עצמם אחריות הפסדם אם יבולע להם על ידו, כי אין חבין לאדם אלא בפניו. וזה עצמו הוא הטעם שלא נאסר לו אז העץ הדעת במקום שכתוב ויברא אלהים את האדם, כי אז לא שייך צווי להיותו בלתי בעל בחירה, רק אחר וייצר שהוא למטה במדרגה מבריאה, אשר אז נשתתף השם הוי"ה ב"ה ונעשה בעל בחירה, אז שייך הצווי ונאסר לו העץ הדעת^קסטכל העניין מבואר בהרחבה בלקוטי תורה לרבנו האריז"ל פרשת בראשית בתחילתו עיי"ש ונלקט כאן כמה גרגרים מתוך דבריו הנוגעים לעניננו: ומ"ש בתחילה נעשה אדם, שהוא עשיה ואח"כ בריאה וכו'. כי הדיבור היה מזו"ן דאצילות, ולא שאל אלא על אדם דעשיה, שהוא עתיד לחטוא, ע"ז שאל וכו'. ואח"כ אמר ויברא אלהים את האדם בצלמו, דהיינו אדם דבריאה ולכן אמר ויברא. ואדם דעשיה לא הוצרך להזכיר שנעשה, דפשיטא כיוון ששאל עליו, די הדבור בזה לעשותו וכו'. ולאדם זה דבריאה לא היה צווי שלא יאכל מעץ הדעת, כי להיות זה העולם ברור מקליפות, לא היה בו חשש כלל וכו'. עיי"ש כל העניין באריכות.: