א אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. שמים נקרא מה שמשפיע השי"ת בטובו בלי שום יגיעה ועבודה מהאדם, וזהו חלקו של משה ע"ה שנקרא שבתקנאמי השלוח ח"א פרשת פנחס ד"ה ויקרב.. ולכן תיקן משה רבינו ע"ה ברכת הזן את העולם בטובו דייקא וכדאיתא בגמרא (ברכות מח:), ובזכות משה ירד המן … להמשך קריאה
א אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. ובמדרש רבה (בראשית יב) איתא משל למלך שהיו לו כוסות ריקנים אמר המלך אם אני נותן לתוכן חמים הם מתבקעין צונן הם מקריסין מה עשה המלך ערב חמין בצונן ונתן בהם ועמדו. כך אמר הקב"ה אם בורא אני את העולם במדת הרחמים הוי … להמשך קריאה
א ולהבין הענין שלא נאמר בכל מעשה בראשית הלשון דיבור רק אמירה, מפני שדיבור נופל על דבר שהוא מפורש ובהתגלות, לא כן לשון אמירה שהוא בחשאי, וכדאיתא בזה"ק אמור (דף פח:) אמור אל הכהנים ר' יצחק אמר בלחישו. והנה בבריאת העולם היתה ההסתרה מאד, עד שנדמה להבריאה שיש לה הויה בפני עצמה. והעכו"ם שלום תמיד … להמשך קריאה
א איתא בגמ' (ר"ה דף לא.) תניא ר' יהודה אומר משום ר' עקיבא בראשון מה היו אומרים לה' הארץ ומלואה (תהילים כד) על שם שקנה והקנה ושליט בעולמו. והענין בזה הוא, שאז היה עדיין במחשבה והתחלת הבריאה היתה מבראשית, כמאמרם ז"ל (מגילה כא:) בראשית נמי מאמר הוא. והמאמר בראשית הוא כדכתיב (איוב כ״ח:כ״ז-כ״ח) אז ראה … להמשך קריאה
א איתא בזוה"ק (ויקרא יא:) עשרה מאמרות במעשה בראשית ועשרה מאמרות במתן תורה. ואיתא בגמ' (מגילה כא:) הני תשעה הוי, בראשית נמי מאמר הוא, דכתיב (תהלים לג) בדבר ה' שמים נעשו. וכדאיתא בספר יצירה (פרק א' מ"ד) עשר ולא תשע. והענין בזה הוא, כי בראשית הוא נגד המאמר אנכי שהוא נסתר וכולל הכל, וכמו שמתחיל … להמשך קריאה
א ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו. איתא במדרש רבה (בראשית יא) ברכו במן וקדשו במן. והענין בזה, כי בשבת מצמצם השי"ת את האדם ואינו נותן לו מקום לפעולותיו, ואם כי באמת גם בכל ששת ימי המעשה השי"ת הוא הפועל והמשפיע, אבל זה ההפרש, שבששת ימי המעשה ניתן רשות להאדם לסייעו (כביכול), והוא כענין … להמשך קריאה
א ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו. ואיתא במדרש רבה (בראשית יא) ברכו במן, שכל ימות השבוע עומר אחד ובערב שבת שני עומרים, וקדשו במן, שלא ירד בו כל עיקר. וענין המן הוא כדאיתא (באבות פ"ה) שנברא בין השמשות, והיינו שהוא כלול מעולם הזה ומעולם העליון, ובשבת יש ג"כ חיבור מעולם התחתון לעולם העליון. … להמשך קריאה
א וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ויהי ערב ויהי בקר יום הששי. איתא במדרש רבה (פרשה ט) מלמד שהיה הקב"ה בונה עולמות ומחריבן כו' ואמר דין הניין לי יתהון לא הניין לי. המדרש מדייק זאת ממה שכתוב, ויאמר אלהים יהי אור, משמע שמתחלה היו עולמות שלא רצו באור ונתבטלו, ואיתא במדרש … להמשך קריאה
א וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ויהי ערב ויהי בקר יום הששי. איתא במדרש רבה (בראשית ט) מלמד שהיה הקב"ה בונה עולמות ומחריבן בונה עולמות ומחריבן ואמר דין הניין לי יתהון לא הניין לי. ולהבין זאת, הלא בטח לא עשה השי"ת דבר שיחרב אח"כ. אכן אמיתת הענין בזה הוא, שהשי"ת רצה … להמשך קריאה
א ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע וגו'. הנה נראה מהכתובים האלו ההבדל שבין מאכלי האדם ובין מאכלי הבהמה, אשר במאכלי האדם כתיב עשב זורע זרע ובמאכלי הבהמה כתיב ירק עשב. והענין בזה, כדאיתא בזוה"ק (בראשית דף כד:) שהעולמות המה כגלדי בצלים, היינו שכל עולם ועולם הוא לבוש להעולם שלמעלה ממנו, … להמשך קריאה
א ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע וגו' ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זורע זרע לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ ולכל עוף השמים ולכל רומש על הארץ אשר בו נפש חיה את כל ירק עשב לאכלה. והענין בזה הוא, שלאדם ניתן עשב זורע זרע, היינו מה שקיים לעד … להמשך קריאה
א ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם. ואיתא בזוה"ק (במדבר קיז.) כיון דאמר בצלמו מאי בצלם אלהים ברא אותו, אלא ודאי תרין דרגין דכלילן דכר ונוקבא חד לדכר וחד לנוקבא וכו'. חד לדכר, היינו מה שהשי"ת משפיע אור להאדם שיכיר שהשי"ת הוא המשפיע, וחד לנוקבא, היינו הכלי המקבל. … להמשך קריאה
א ויאמר אלהים נעשה אדם. הלבוש מהאדם הוא החלון שדרך שם רואין את הש"י כל אחד כפי שורש נפשו. וכן מצינו בהנביאים, שהיו רואין את הש"י בלבושים ובמקומות משונים זה מזה, ובאמת כתיב (ישעיהו ו׳:ג׳) מלא כל הארץ כבודו, רק החלון שהעמיד השי"ת אשר דרך שם יהיו רואין אותו מפורש, בזה היה ראית הנביא. וכשהיו … להמשך קריאה
א ויאמר אלהים נעשה אדם. איתא בתיקונים (תיקון סט דף קטז:) ובהאר"י הקדוש ז"ל (לקוטי תורה פ' תשא ד"ה ועתה הורד עדייך) שאמר הקב"ה לכל הברואים, שטוב להם שיהיה אדם, שהוא כלול מכל הברואים ויכלול אותם יחד. והיינו, כי ע"י האדם יכולים להשפיע אחד לחבירו. כי קודם בריאת האדם היו יראים להשפיע אחד לחבירו, כי … להמשך קריאה
א ויאמר אלהים נעשה אדם. עיקר בריאת העולם היה למען בריאת האדם אשר בו נראה כח השי"ת וגדולתו, כי בהאדם נתחברו גוף ונפש יחד, שבאמת הם שני הפכים, ואיך יוכלו להתחבר אם לא כי יד ה' עשתה זאת, אשר הוא אחד ומיוחד ומאחד את כל ההפכים. כי בצבאי מעלה אינו ניכר כל כך גדולתו יתברך, … להמשך קריאה
א איתא (במס' חולין דף ס.) בשעה שאמר הקב"ה למינהו נשאו דשאים ק"ו בעצמן ומה אילנות שאין דרכן לצאת בערבוביא אמר הקב"ה למינהו אנו על אחת כמה וכמה, מיד כל אחד ואחד יצא למינו, פתח שר העולם ואמר (תהילים קד) יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו. הנה כבר ביארנו למעלה ההפרש שבין הדשאים והאילנות, … להמשך קריאה
א תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עושה פרי. ואיתא (במס' ר"ה דף יא.) תניא ר"א אומר, מנין שבתשרי נברא העולם שנאמר ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי, איזהו חודש שהארץ מוציאה דשאים ואילן מלא פירות הוי אומר זה תשרי. ר' יהושע אומר מנין שבניסן נברא העולם, שנאמר ותוצא … להמשך קריאה
א ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא. והענין בזה שנאמר ביום השלישי שני פעמים כי טוב, מפני שבו נבראו מאכלי האדם שיש בהם איסור היתר. והם שני ענינים מתחלפים אשר תכליתם הוא ענין אחד, להיות מתגדל הכבוד שמים, כי על הדברים המותרים ישבח ויפאר ליוצרו שחננו בטובו ונתן לו כח לקבל הטובה. אבל גם מדברים האסורים … להמשך קריאה
א ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עושה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ וגו' ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עושה פרי אשר זרעו בו וגו'. ואיתא במדרש רבה (פ' ה) שהצווי היה שתוציא עץ שטעם עצו ופריו שוה והיא לא עשתה כן אלא עץ עושה פרי … להמשך קריאה
א ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי. הנה כמו שנמצא הפרש בין דשא וירקות שהם אינם אלא לשנה אחת ולא בתמידות, ובין אילנות שהם תמידים להיותם נטועים פעם ראשונה, ואחר כן עולה השרף ומשקה אותם ומחדש יצמחו מזרעם אשר יזרעו בארץ ולא יפסקו לעולם. כן הוא הענין בצורת אדם, שהרשעים הם … להמשך קריאה
א ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד. איתא במדרש רבה (בא פ' טו) תנחומא (פ' חיי) אל מקום אחד זה מקום לויתן. והביאור בזה הוא, כי לויתן נקרא שורש זווג התמידיקיבענין זה של הלויתן מובא בזוהר הקדוש בשלח (נ:) וזה לשונו שם: רבי יהודה אמר כתיב (תהילים ק״ד:כ״ו) שם אניות יהלכון לויתן … להמשך קריאה
א איתא בזוה"ק (בראשית טו.) גליף גליפו בטהירו עילאה בוצינא דקרדינותא, היינו אור בתערובות החשך. והענין בזה הוא, שהשי"ת מדד בתבונתו שיהיה אור והסתר בשוה זה לעומת זה, כי באם היה האור בהפלגה גדולה אז היה הגוף נתבטל במציאות, ואם היה החשך וההעלם בהפלגה לא היה להאדם כח להתגבר על הרע. ולכן אמר שם בזוה"ק … להמשך קריאה
א ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. הענין בזה הוא, שהאור הראשון היה גדול מאד עד שלא היו הברואים יכולים לקבלו, ולכן צמצם השי"ת את האור הזה למען יהיה מושג בתפיסת האדם. ולכן כתיב ויהי ערב היינו הצמצום, ואח"כ ויהי בקר. וכמו שאמר בזה אאמו"ר זללה"ה דמשום זה נאמר (ישעיהו מ״ה:ז׳) יוצר אור ובורא חשך, … להמשך קריאה
א ויאמר אלהים יהי אור. כתיב (ישעיהו ס״ו:ב׳) כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי וגו' ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וגו'. שמים נקרא כח המחשבה וכסא נקרא הבטוחות. וביאור זה, שבמחשבה יש בטוחות להאדם שלא יהיה נוטה מרצונו יתברך, לפי שכל זמן שהדבר הוא במחשבתו, עדיין יש לו הבחירה לכבוש יצרו … להמשך קריאה
א ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור. בהמאמר יהי אור נכללו כל הברואים ואחר כך נסתעפו לפרטים. ואור מורה שכל הברואים יוכלו להתחבר ולהתקרב להשי"ת, יען כי בבריאת העולם נתהווה הסתרה גדולה, והבריאה נתרחקה מאד מהשי"ת, עד שלא ידעה איך תוכל להתקרב להשי"ת. ואשר באמת לפלא גדול הוא מדוע עשה ה' ככה להבריאה שהיתה נכללת … להמשך קריאה
א ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור. להבין איך שייך לשון חשך קודם שנברא העולם, ולפני הש"י כתיב (תהילים קל״ט:י״ב) גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר וגו'. אבל הענין בזה הוא, לפי שהשי"ת העלה ברצונו הפשוט לבראות העולם למען ייטיב לבריותיו. ויען כי זה האור הקדמון היה אור גדול עד שאין בכל הבריאה … להמשך קריאה