א ועתה לא יבצר מהם. במדרש רבה (נח פ' לח) מלמד שפתח להם הקב"ה פתח של תשובה שנאמר ועתה ואין ועתה אלא לשון תשובה, כמד"א (דברים י׳:י״ב) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה, והם אומרים לא. אמר הקב"ה יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. היינו האיר להם שאי אפשר להגיע לתקיפות … להמשך קריאה
א ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל. בזוה"ק נח (עד.) ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים. רבי שמעון פתח והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה. פתיחה זו רומזת ענין בנין המגדל. שהיה דוגמא לבנין בית הבחירה בירושלים זה לעומת זהקצאנביא כאן מקור עניין זה במי השלוח ח"ב פרשת נח ד"ה ויאמר ה': כי ענין … להמשך קריאה
א ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים. במדרש רבה (פ' לח) ותנחומא כאן, זה שאמר שלמה (משלי כ״ז:כ״ב) אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו, כך עמדו דורו של אנוש קראו שמו של הקב"ה לע"ז שנאמר אז הוחל לקרוא בשם ה', והקב"ה הציף שלישו של עולם שנאמר הקורא למי … להמשך קריאה
א הוא היה גבור ציד לפני ה' על כן יאמר כנמרוד גבור ציד לפני ה'. ותהי ראשית ממלכתו בבל. היינו שנמרוד היה בקי בסדר כחות ומדות ההנהגה שהקב"ה מנהיג את עולמו, וכאשר הבחין באיזה גוון ולבוש ומדה שבחר השי"ת להנהיג בה את עולמו, היה יכול לצוד ולאסור את ענין הכח הזה במאסר תחת ידו, שעל … להמשך קריאה
א וידע את אשר עשה לו בנו הקטן. איתא בש"ס (סנהדרין ע.) ובמדרש, יש אומרים רבעו ויש אומרים סרסו, והענין הוא, לרמז שע"י זה שנשתכר דעתו מטרדת חמדות עוה"ז, והסתפק עצמו בחיים של עולם עובר, ומצא נייחא מחיים כאלה שהם רק לפי שעה, ועי"ז הפסיד עולם קיים, במה שלא הנחיל לזרעו השארה קיימת לעולמי עד, … להמשך קריאה
א ויחל נח איש האדמה ויטע כרם וישת מן היין וישכר. אמר אאמו"ר ז"ל התפשט עצמו כאן בשלשה דברים שנכללו ברמיזת התיבה, שנאמר לו, תחתים שנים ושלשים תעשה. שנתבאר לעיל (ענין יט) שהם מורים על העצה שנתן לו שיכניס עצמו בשלשה דברים שהקב"ה אוהבן, מי שאינו כועס ואינו משתכר ומעביר על מדותיו. וכאן אחר שיצא … להמשך קריאה
א ויהיו בני נח היוצאים מן התיבה. בתנחומא (נח סי' יז) ויהיו בני נח שעשה להם הקב"ה הויה בעולם, אבל בדורות הראשונים הוא אומר (יחזקאל כ״ו:כ״א) בלהות אתנך ואינך ותבוקשי ולא תמצאי עוד לעולם, בלהות אתנך כלא היו, ואינך עכשיו, ותבוקשי לעוה"ב, ולא תמצאי עוד לעולם לעתיד לבוא. אבל ישראל היו והם עכשיו ועתידים להיות. … להמשך קריאה
א וזכרתי את בריתי אשר ביני וביניכם. היינו, כי מסיבת ההסתרה עצמו, שנדמה לענן אשר השי"ת הסתיר עצמו מבני אדם ומרוחק מהם, מזה הענין בעצמו נצמח עיקר בקיעת האור של וזכרתי את בריתי. וכמו שנמשך ענין זה ג"כ על הלבוש, שבעת שהענן מכסה אור השמש, נמשך אחריו מטר ותבואה, וכדכתיב (תהילים קד) המכסה שמים בעבים … להמשך קריאה
א והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן. בענני ענן על הארץ, היינו בעת התגברות ההסתרה. והחושך יכסה ארץ אז ונראתה הקשת בענן, שיתגלה עוצם התקיפות והבהירות שנמצא בההעלם, שענין הקשת הוא להזכיר מדת יום בלילה. וכן בנפש האדם, באם יפול מדעתו הרחבה ויבוא ליראה גדולה אולי לא יחפוץ ה' במעשיו, כי במה נחשב … להמשך קריאה
א ויאמר אלהים זאת אות הברית אשר אני נותן ביני וביניכם וגו' את קשתי נתתי בענן וגו'. זאת רומז על מדת היראה והצמצום, כדאיתא בזוה"ק (אחרי ס:), והוא אות הברית, כדאיתא בתיקונים (תיקון לז) בזמנין דמתעברין מעלמא אתגליא אות הברית. את קשתי נתתי בענן. כי הנה קשת רומז על מי שיש לו תקיפות עצום ומבטח … להמשך קריאה
א ואני הנני מקים את בריתי אתכם ואת זרעכם אחריכם. בכריתת ברית הזה של בני נח לא כתיב לדורות עולם כמו שכתוב אצל אאע"ה (לך יז) והקימותי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדרתם לברית עולם. כי ענין הכריתת ברית לבני נח היה רק בעניני עוה"ז, שלא ישחת עוד העולם הזה אבל לא לחיי … להמשך קריאה
א ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש וגו' שופך דם האדם באדם דמו ישפך וגו' ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה. ענין קישור הפסוקים הללו מורה, שצריך למחות ולמחוק שורש הכעס מלב האדם מכל וכל, ורומז הכתוב באזהרת ועונש הרציחה, שופך דם האדם באדם דמו ישפך, היינו כדכתיב (במדבר ל״ה:ל״ג) ולארץ לא יכופר לדם אשר … להמשך קריאה
א כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה. הענין מה שהותר בשר לנח ובניו בלבד ולא לאדם הראשון, והמפרשים (עיין רמב"ן בראשית א, כט) נתנו טעם מפני שנמלטו על ידו, ועדיין התמיה במקומה לפי זה למה הותרו לו דגים שבים, מאחר שלא נמלטו ע"י התיבה כלל. אולם הענין הוא, כי ידוע שהשי"ת אינו עושה … להמשך קריאה
א ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ. כל רמש אשר הוא חי וגו' כירק עשב נתתי לכם את כל. ענין הכתוב הזה ומה שהוצרך לכפול עוד הפעם שיהיה מוראם על החיות, אף שמיד לאחר בריאת העולם שהיו עוד כל הברואים במדרגה גבוהה שכל אחד הכיר את שרשו, ומ"מ נאמר לאדם (בראשית א׳:כ״ח) ורדו בדגת … להמשך קריאה
א ויברך אלהים את נח ואת בניו ויאמר להם פרו ורבו וגו'. אף שלאדם הראשון כבר נאמר פרו ורבו, אבל כאן הוא ברכה קיימת. וכדאיתא בליקוטי תורה להאריז"ל (פ' בראשית ד"ה קץ) ע"פ וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ, שי"ח ר"ת "שם יפת חם" כי לא המטיר ה' על הארץ, שלא היה עדיין מבול בעולם … להמשך קריאה
א עוד כל ימי הארץ זרע קציר. במאמר זה הבטיח לו השי"ת כי לא יחריב עוד עולמו חורבן כללי, לפי שעד עתה השקיף השי"ת על מעשה העולם כפי מה שהם עומדים לפני עומק רצונו יתברך, ולכן לא היה תקומה לשום בריה, כי מי יאמר זכיתי לבי כדכתיב (איוב כ״ה:ה׳) הן שמים לא זכו בעיניו וגו'. … להמשך קריאה
א עוד כל ימי הארץ זרע וקציר. זה מרמז שכפי ערך הצמצום שיעמיד האדם כלי לקבל שפע מאת השי"ת כה ירד לו השפעהקמטכמו שמבואר במי השלוח ח"א פרשת עקב ד"ה והיה אם שמוע: כפי היראה והצימצום שאדם מצמצם א"ע בעבור כבוד הש"י כן יקבל שכר וכן ישפיע לו הש"י הרווחה. ועיין עוד תפארת יוסף מסכת … להמשך קריאה
א עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה לא ישבותו. נכפל בכולם וא"ו החיבור להורות ענין התיקון שהגיע להעולם משבועה זו ועלה למדרגה יותר מושלמת משלפנים. שבכאן נשלם יסוד עולם התיקון להיות קיים ועומד לדורות, שכן בכל פעם נתחזק יסוד העולם והגיע אל תיקונו בשלימות יותר משלפנים. וכדאיתא בזוה"ק (במדבר … להמשך קריאה
א ולא אוסיף עוד להכות את כל חי. ענין כפילת השבועה לא אוסיף ולא אוסיף, הוא בא לחזק השבועה שלא ישתנה לעולם בשום פנים. וכדאיתא בש"ס (שבועות לו.) שבכפל דברים הוי שבועהקמאנתבאר בתפארת יוסף מסכת חגיגה (י.) ד"ה היתר: ביאור הענין, כי מה שנתאמת האדם בלב זולתו עד שמאמין לו זאת נקרא שבועה. כמו שביאר … להמשך קריאה
א לא אוסיף לקלל עוד את האדמה כי יצר לב האדם רע מנעוריו. להבין מה זה הוא נתינת טעם, הלא איתא במדרש (תנחומא תזריע ט) על פסוק (תהילים ה׳:ה׳) לא יגורך רע אין הרע גוררתו, היינו שמצד השי"ת אין שום רע כללקלוכמבואר בתפארת יוסף פרשת אמור ד"ה ויאמר ד': כי מצד השי"ת אין שום רע … להמשך קריאה
א ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף. להבין לשון אל לבו כדאיתא בזוה"ק (לך פג.) שבלב שורה הקוסטא דחיותא, לפי שהלב הוא נקודת החיים מכל הגוף כולו, ועד"ז הצדיקים הגדולים שבדור הם הלב של הדור בכללה, שהם הקוסטא דחיותא מכל הדור, כדאיתא בש"ס (ברכות ו':) כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה ואמרו ז"ל (שם) … להמשך קריאה
א וירח ה' את ריח הניחוח ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף לקלל עוד את האדמה. ענין שבועה זו שנועדה לנח מה שאמר ה' אל לבו, שלא נזכר בפירוש בפסוק שנאמר לנח, ובמדרש מוכח שדור הפלגה ידעו מהשבועה, וידיעה זו היתה לנח ע"י מה שהרגיש בנפשו אשר הוסכם והוקבע בלבבו שבועה שלא יוסיף עוד להתפשט … להמשך קריאה
א וישלח את העורב ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים מעל הארץ. ביאר אאמו"ר זללה"ה במי השלוח (ח"א ד"ה וישלח) כי העורב רומז על כעס, ורצה נח בזה שלא ימצא לגמרי מדת הכעס בעולם, ולשון וישלח מורה על כוונה זו, כמו דאיתא בזוה"ק (אחרי עב.) ע"פ אנכי אשלח גדי עזים מן הצאן (בראשית ל״ח:י״ז) למלכא … להמשך קריאה
א וישאר אך נח. בתנחומא (סי' ט) רב הונא אמר יצא גונח וכוהה דם מפני הצינה, ולא אמר כמו ר' יוחנן בשם ר"א בר' יוסי הגלילי שהכישו ארי, מפני שכל הנכנסים לתבה שבו להתעלם בשרשם כעובר בבטן אמו, כי לא נשפע עליהם משפע הטבע כל אותה השנה, כדאיתא במדרש רבה (פ' לג) שלא שמשו המזלות … להמשך קריאה
א וישאר אך נח. במדרש בראשית רבה (פ' כט) אף נח לא היה כדאי אלא שמצא חן, דכתיב ונח מצא חן. היינו שהשי"ת מצדו אינו נצרך כלל להבריאה שיוכר כבודוקכדכמו שכתיב (תהילים כ״ה:ו׳) זכור רחמיך ד' וחסדיך כי מעולם המה, כי באמת קודם בריאת עולם ג"כ אין שייך לומר שהיה חסר כבוד שמים ח"ו, וכבוד … להמשך קריאה
א מכל אשר בחרבה מתו. איתא בש"ס סנהדרין (קח.) ולא דגים שבים. שורש הענין בזה, אף שהדגים פרוצים ביותר מכל הברואים, כדאיתא בש"ס ב"ב (עד:) דגים פריצי, והיה הדין נותן שהדגים ישחתו ביותר מכל הברואים, רק מטעם שאין להם כח בחירה, לפי שמשכנם במים שרומז לעלמא דאתכסיא, ושרשם למעלה בעתיקא קדישא, כדאיתא באדרא נשא (קכט.) … להמשך קריאה