א ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם והייתי להם לאלהים. מגוריך מורה על הפעולות שאדם מתיירא מהם מלשון מגור ופחד (זוה"ק וישב קפ.) ומאיזה פעולה יפחד לב האדם, מארץ כנען, והוא במקום שאדם נכנע תחת הפעולה שלא היה לו ידיעה בה לא בתחלה ולא בסוף, כי במקום שהיה … להמשך קריאה
א ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם והייתי להם לאלהים. מגוריך הוא מלשון יראה ופחד מגור מסביב (זוה"ק וישב קפ.), והוא שקודם שיש לאדם קנין בהשפעת ה', אזי יעבוד את השי"ת ביראה ורעדה לכלכל במשפט דבריו. אבל אחר שיש לאדם קנין בה, אזי תהיה לו לאחוזת עולם ולא … להמשך קריאה
א אני הנה בריתי אתך וגו'. הענין בזה הוא, שהשי"ת אמר לאאע"ה שמצדו ית' הוא נולד מהול בלי התפשטות, ומצדו ית' אין לו שום צורך לצמצום, אכן אתה מצדך תשמור את בריתי לצמצם את עצמך, וע"י זה יהיה לך חלק בהתקשרות שיש לך בהשי"ת. ומהיכן נקח כח באדם לצמצם את עצמו מצדו, אך עי"ז שהשי"ת … להמשך קריאה
א התהלך לפני והיה תמים. להבין הענין הוא, שאף כי אמר לו השי"ת אני הנה בריתי אתך, שזה מורה שהוא דבוק בהשי"ת אף בלי שום פעולה מצדו, אכן הלשון "לפני" מורה שהאדם מצדו יכיר איך שהוא דבוק בהשי"ת, לזה צריך האדם לפעול ולעבוד. והוא, כי באמת אין בכח שום אדם לנטות מרצון השי"ת וכדכתיב (מלאכי … להמשך קריאה
א ויאמר ה' אל אברהם אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים. הענין בזה, דהנה נמצאים שמות הקדושים שרחוקים הם מתפיסת האדם ולא יגיע שמה בפעולותיו, וכענין דכתיב (איוב ל״ה:ז׳) אם צדקת מה תתן לו. וזה השם "שדי" הוא שמרכין עצמו להברואים שיגיעו אליו בפעלם הטוב, וכענין שמצינו בזוה"ק (בא לז.) דנחית בכתרוי מכתרא לכתרא … להמשך קריאה
א ויאמר ה' אל אברם אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים. הענין שלא נאמרה לו זו המצוה עד שהיה קרוב למאה שנה. כי אם היה מל את עצמו קודם זה, אזי היו נדחים ממנו כמה וכמה עבודות מעבודת ה' שלא היה לו צורך בהם. והוא, כי כל המצות שרשם הוא ברזא דמצות מילה, שמורה … להמשך קריאה
א אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים. זה השם שד"י מורה על שהשי"ת מודד לכל בריה מקומה הראוי לה ומשגיח על הקטן כגדול, לא כבשר ודם שנמצא אצלו דברים עיקרים ודברים שהם אצלו כטפל ומותר ואין לו צורך בהם, אבל אצל השי"ת כל הענינים הם בהשתוות בלי שום הבדל, ע"ז מורה השם שד"י שיש … להמשך קריאה
א אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים. הענין בזה, דהנה השם אל מורה על נהירו דחכמתא, כדאיתא בזוה"ק (צו ל: אחרי סה.) שכל ההשפעה היא משם הוי"ה והשם שד"י מצמצם השפעת השי"ת. והנה כח ההולדה שמתהווה בהצורת אדם, וביותר בהולד בן זכר, הוא מהשפעת השם הוי"ה, ומזה יולד בריה שתוכל להתפשט ולהוות עוד יותר … להמשך קריאה
א ויאמר ה' אל אברם אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים. בזה רמז לו השי"ת לאבינו אברהם שמבלעדי השי"ת אין שום שלימות לשום בריה בעולם, וע"ז מורה זה השם שד"י, שיש די באלהותו לכל בריה (כדאיתא ברש"י כאן). והענין בזה הוא, דהנה כמו שסטר שמאלא נבראת חסר (וכמש"נ באריכות לעיל ענין לח), כן הציב … להמשך קריאה
א ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים וירא ה' אל אברם ויאמר אליו אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים. הנה זה השם שוכן בכלל ישראל, ומעיד בהם שאין שום ישראל חפץ בהתפשטות להתפשט את עצמו בטובה. כי מי שמתפשט עצמו בטובה, אזי אין לו שום הכרה שהטובה באה לו מהשי"ת ושהוא מושל בעולמו … להמשך קריאה
א ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ וגו' את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמוני וגו'. הנה אלו השלשה אומות אדום ועמון ומואב בקליפה, הם מכוונים לעומת השלשה ספירות הראשונים כתר חכמה בינהרבעיין לקוטי תורה להאריז"ל פרשה זו ד"ה את הקיני וזל"ק: הנה בא"י יש י' אומין נגד י' מדות … להמשך קריאה
א והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה. עובר לא נאמר אלא עבר, והוא שהשי"ת הראה לו השמחה והנייחא שיהיה לישראל אז, אחר כל הסבלנות שיסבלו בעולם ויתבררו בשלימות, לכן נאמר לשון עבר, שהראה לו השי"ת מה שכבר עבר ומה יהיה בסופה שיתן להם אחרית ותקוה, וביום ההוא תגדל הרנה והשמחה בישראל, … להמשך קריאה
א ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם. במדרש (לך רבה מד) היה אבינו אברהם יושב ותוהה כל אותו היום ואמר במה אברורכמבואר במי השלוח ח"א פרשת חקת ד"ה זאת חקת: ולעתיד יברר הקב"ה שגם לפי שעה לא היה צער לשום נפש מישראל. ובתפארת יוסף מסכת מגילה (ט:) ד"ה ואף: שהשי"ת יראה לעתיד, שמכל אלו … להמשך קריאה
א וירד העיט על הפגרים וישב אותם אברם. הובא ע"ז בדרשת חכז"ל (פרקי ר"א פרק כח) והובא ברש"י ז"ל על מקומו שבזה נרמז שיבוא דוד בן ישי לכלותם ואין מניחין אותו מן השמים עד שיבא מלך המשיח. ולהבין הענין, למה השיב אברם את העיט הרומז על דוד בן ישי, הוא כענין דאיתא בזוה"ק (שלח קעג:) … להמשך קריאה
א אל תירא אברם וגו'. הענין שאאע"ה נתיירא אחר שהצליח ונעשה לו נס הוא, כי באומות אם ישפיע להם השי"ת טובה, אזי יתפשטו בה בשטף זדון ולהאבידם על ידה מעל פני האדמה. שאני בישראל הוא, שאף בעת שאנפי מלכא נהירין, גם אז לא יסמכו את עצמם על זה התקיפות שיתפשטו את עצמם בהטובה, אכן הם … להמשך קריאה
א אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר אל תירא אברם וגו' שכרך הרבה מאד. במדרש (לך רבה מד) לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר, תאמר אותן אוכלוסין שהרגתי היה בהם צדיק אחד וירא שמים אחד. שהיה מתפחד אולי לא היה רצון ה' במלחמתו זאת, וע"ז מורה לשון מחזה, שלא היה לו … להמשך קריאה
א ויאמר אברם אל מלך סדום הרמותי ידי אל ה' וגו' אם מחוט ועד שרוך נעל וגו'. הענין שלא רצה אברהם אבינו ליהנות מזה, הלא מצד הדין היה זוכה לעצמו בכל הרכוש שהציל מהגייס, וכמו שהפסק דין מובא בש"ס (בבא קמא קיד.) המציל מן הנהר ומן הגייס וכו' הרי אלו שלו, ולמה לקח מפרעה מתנות … להמשך קריאה
א וברוך אל עליון אשר מִגֵן צריך בידך. מִגֵן מורה על שהשי"ת הסביבם והקיפן שלא יוכלו לפנות ולברוח אנה ואנה ומסרם ליד אברהם אבינו בעל כרחייהו שימיתם. והענין בזה הוא, דאית מָגֵן ואית מִגֵן. מָגֵן היינו הגנה ושמירה, שהשי"ת מקיף את האדם ושומרו שינצל מכל רע ומגין עליו. ומִגֵן היינו שהשי"ת הקיפם סביב וסגר אותם … להמשך קריאה
א ומלכי צדק וגו' והוא כהן לאל עליון ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון וגו' וברוך אל עליון וגו'. בזוה"ק (לך פז.) בעא קוב"ה למיפק כהונתא משם כדכתיב ברוך אברם לאל עליון כיון דאקדים ברכתא דאברהם לברכתא דמאריה אמר ליה אברהם וכי מקדימין ברכתא דעבדא לברכתא דמאריה מיד אתיהיבת כהונתא לאברהם וכו' אתה כהן לעולם … להמשך קריאה
א ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון. בזוה"ק (לך פז.) בעי קוב"ה למיפק כהונתא משם כו' אתיהיבת כהונתא לאברהם וכו'. כהן הוא שעל ידו נשפעים כל הטובות וכל ההשפעות, ולכן כאשר ראה מלכי צדק שעתה הוא אברהם אבינו הנבחר לשרת לה', שעל ידו ילכו ההשפעות, הוציא לחם ויין, לרמז לו … להמשך קריאה
א כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם. הענין שאח"ז כתיב לזרעך נתתי, ואמרו ע"ז במדרש (לך מד) שאף מאמרו של הקב"ה מעשה, ולמה כתיב כאן אתננה. אכן הענין בזה הוא, דהנה מצד השי"ת אין שום חילוק באמת מקודם הנתינה לאחר הנתינה, אך כל החילוק הוא מצד האדם המקבל שפעת … להמשך קריאה
א וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו וגו'. ויאמר ה' לא כתיב כאן רק וה' אמר, משמע מזה, שעוד קודם זה היה מאמר ה' מוכן להאמר לאברהם אבינו ע"ה שתנתן לו ארץ כנען, אכן השי"ת הסתיר זאת עד עתה מפני לוט שהיה עמו, בכדי שלא יפיג ויופסד מאמר ה', שכן שמו מעיד עליו … להמשך קריאה
א וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו וגו'. ויאמר ה' לא כתיב כאן רק וה' אמר, משמע מזה שכבר היה דבר ה' נכון להאמר לו עוד קודם, והעיכוב היה מפני לוט שהיה עוד עמו. והענין בזה הוא, כי לוט עשה על הגוון כמו שפעל אברהם אבינו ועשה, אברהם היה עוסק בהכנסת אורחים ובגמילות … להמשך קריאה
א וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו שא נא עיניך וראה וגו' צפונה ונגבה וקדמה וימה. הענין שלא נאמר ויאמר ה' אך וה' אמר, משמע מזה שכבר היה זה הדיבור עצמו מוכן להאמר אליו רק שנתעכב. והענין הוא, כי באמת חפץ השי"ת תמיד בטובת האדם להיטיב לו כפי אשר יוכל שאת, וכדכתיב (תהילים … להמשך קריאה
א וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואהלים. הענין שבאברהם לא כתיב אהלים רק בלוט כתיב אהלים. דהנה מה שהלך אאע"ה להציל את לוט שנולדו ממנו שבבי בישי דירושלים, כדאיתא בש"ס (סנהדרין צו:) עמון ומואב שבבי בישי דירושלים הוא, כי שורש האור הוא אברהם אבינו, אכן הכלים הוצרך להוציא מלוט, ואצל לוט לא … להמשך קריאה
א ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה וגו' ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה ויאמר אל שרי אשתו וגו' והיה כי יראו אותך המצרים וגו' והרגו אותי ואותך יחיו אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפש בגללך. בזוה"ק (לך פא:) איתא על זה, דחמא עמה שכינתא וכו' כמה דכתיב אמור לחכמה אחותי את. … להמשך קריאה