בית יעקב על התורה, לך לך כ״ז

א

וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואהלים. הענין שבאברהם לא כתיב אהלים רק בלוט כתיב אהלים. דהנה מה שהלך אאע"ה להציל את לוט שנולדו ממנו שבבי בישי דירושלים, כדאיתא בש"ס (סנהדרין צו:) עמון ומואב שבבי בישי דירושלים הוא, כי שורש האור הוא אברהם אבינו, אכן הכלים הוצרך להוציא מלוט, ואצל לוט לא היו להכלים שום חשיבות, כענין דאיתא בזוה"ק (לך עח:) וימנע מרשעים אורם, מרשעים דא תרח אורם דא אברהם. והוא שלא היה לתרח מצדו שום חלק בהאור שהיה באאע"ה^קסאכמו שנתבאר במי השלוח ח"א פרשת נח ד"ה בעשרה, וכמבואר בתפארת החנוכי על זהר פ' לך (עח:) ד"ה דבר אחר: שאף כי תרח נראה שהוא הצנור שדרכו עבר אברהם, ושורש אברהם היה נמצא בו, מ"מ לא נחשב אברהם לבן תרח, שבמקום הזה הבדיל הש"י בין אברהם לדורות הקודמים, ואין לתרח שום חלק ויחס בקדושת אברהם. והוא, כי כל מה שיגיע להאדם הוא רק במקום שיש לו השגה ועובד את הש"י, זה הוא חלקו. אבל במקום שאינו משיג ואינו עובד את הש"י בזה, כל מעשיו אף שנצמח מהם כבוד שמים, אבל אם אינו בעבודתו בבחירה ודעת, אינו נקרא על שמו. וזהו וימנע מרשעים אורם, שהאור שנטמן אף בשרשם נעלם מהם ואין להם שום קנין בו. וכן מבואר בתפארת יוסף פרשת זכור ד"ה זכור: כדאיתא בזוה"ק (לך עח:) וימנע מרשעים אורם (איוב ל״ח:ט״ו) וימנע מרשעים דא תרח ובני ביתיה אורם דא אברהם וכו'. והיינו כמו שביאר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה, דהנה באמת לא שייך לומר שיש לתרח שום התיחסות לאברהם אבינו, מאחר שהיה ממש היפך ממנו, ולזה לא שייך לומר שתרח הוא הצינור שדרך עליו עבר אברהם אבינו, ורק אין לו שום חלק באור של אברהם אבינו, מאחר שעשה היפך ממש מאאע"ה. וזה, וימנע מרשעים, אורם דא אברהם, שתרח אין לו שום חלק באור של אברהם אבינו, ורק אברהם נחשב לבריה חדשה.. וכן היה בלוט, שבהיות הכלים אצלו לא היה בהם שום אור, אכן כשנתכללו הכלים באאע"ה הכניס בהם אור, אבל ללוט לא היה שום חלק בזה האור מצדו רק הכל מצד אברהם. כמו שמעט שמן הדולק יועיל להדליק ממנו כמה נרות, אבל מי שאין לו נר דולק ממה ידלק. והסיבה שהוצרך להציל את לוט הוא, יען כי אורו של אברהם כמו שהוא בלי התפשטות זה היה אף בעולם העליון, ומה חידש בבואו בזה העולם. משמע מזה שרצון השי"ת הוא שיתפשט אורו בזה העולם, מאי משמע, שאף בהכלים הנראים היפך מטובה אף אותם מילא טוב ורצון השי"ת, שכן נולדו אח"כ מלוט רות המואביה ונעמה העמונית, שיצא מהם המלך דוד נעים זמירות ישראל, שהיה לו התכללות מכל הקדושת אבות וקדושת כל ישראל^קסבכדאיתא בשער הפסוקים לרבנו האריז"ל פרשת לך סימן יד ד"ה ויקחו: כי לוט היא הקליפה וכו'. והנה בתוך קליפות לוט נתערבו ב' פרידות טובות, רות ונעמה העמונית כנזכר במאמרי חז"ל. ובכל נשמה מאלו השניים, כלולים כמה וכמה נשמות, עד סוף כל הדורות. הלא תראה, כי כל זרע מלכות בית דוד יצאו מהם וכו'. ונתבאר עוד שם בפרשת וירא סימן יט ד"ה ותאמר., ועל הגוון היה נראה ההיפך מזה, וכדאיתא במדרש (לך מא) מצאתי דוד עבדי היכן מצאתיו בסדום, מכל מקום היה בחיר ה' וכדכתיב (דה"י ב ו) לא בחרתי בעיר וגו' ולא בחרתי באיש וגו' ואבחר בירושלים וגו' ואבחר בדוד וגו'^קסגכמו שביאר בכמה מקומות במי השלוח עיין ח"א פרשת לך ד"ה לך הובאו דבריו לעיל אות ח בהערה מט. וכן שם ד"ה ומלכי צדק.. וכמו שעיר ירושלים היה נראה על הגון שמשם הדינין יוצאין, ובאמת יצאו משם כל החסדים וכל השפעות טובות לישראל^קסדכמבואר במי השלוח ח"א פרשת בשלח ד"ה ללכת: כתיב (תהילים ס״ח:ל״ו) נורא אלקים ממקדשיך אל ישראל הוא נתן עז ותעצמות. נורא אלקים, היינו אף שבאמת יש להפחיד ולירא מפניו, אך במקום בהמ"ק אשר משם יוצאת היראה כמ"ש נורא אלקים ממקדשך, שם נותן עוז ותעצומות לעמו ישראל. וע"ז נאמר ברוך אלקים, היינו שאל יחוש האדם כי פן עי"ז יפסוק ההשפעה. ע"ז מסיים ברוך אלקים היינו שיש לו מקור חיים שהוא נובע תמיד ואינו מפסיק.: