א איתא במסכת בבא מציעא (פו:) למה לי תלתא פרים בחד סגי, אמר רבי חנן בר רבא כדי להאכילן שלש לשונות בחרדל. הענין בזה, כי הלשון הוא מן המתנות כהונה, כי הלחיים שנתנו לכהן היה עם הלשון, ואברהם אבינו היה כהן כדכתיב (תהלים קי) אתה כהן, וכאן נתן המתנות כהונה להמלאכים והוא הלחיים עם הלשון, … להמשך קריאה
א ויאמר שוב אשוב אליך וגו'. בזוה"ק (וירא קב:) שוב אשוב שוב ישוב מבעי ליה דהא מפתחא דא למפקד עקרות בידא דקוב"ה איהו ולא בידא דשליחא אחרא וכו' אלא ודאי קוב"ה דהוה קאים עלייהו אמר מלה דא כו' ותא חזי בכל אתר דכתיב ויאמר סתם או ויקרא סתם הוא מלאכא דברית כו'. מלאך הברית היינו … להמשך קריאה
א ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדך יקח נא מעט מים וגו' וסעדו לבכם וגו' כאשר דברת. ענין אכילת המלאכים אצל אברהם אבינו הוא, כי אף שמצינו כמה וכמה ד"ת שיצאו מפי האומות כמו ע"י בלעם, היה אצלם רק דרך העברה ולא נבלעו בגופם. אבל אצל אברהם אבינו היו … להמשך קריאה
א וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו. הענין בזה, כי כשהצדיק עושה מצוה אז נעשה רושם בכל העולם, ע"כ רצה אברהם אבינו לראות מה הוא הרושם אשר נעשה בעולם ע"י קיימו מצות ה'. וראה שלשה אנשים, כי מלאך הוא שליש העולם, והראה לו הקב"ה שכל העולם עומד בזכותו וכדאיתא במי השלוח פרשה זו … להמשך קריאה
א וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו. הענין שבאו המלאכים אצל אברהם אבינו ע"ה אחר שמל עצמו, כי מתחלה, בראשית בריאת העולם קטרגו המלאכים על בריאת האדם ואמרו מה אנוש כי תזכרנו כדאיתא (בראשית רבה ח). כי באמת אין דמיון וערך להכרת כבוד שמים שהמלאכים מכירין לההכרה שבני אדם יושבי חושך מכירין. וכדאיתא (חולין צא:) … להמשך קריאה
א באלוני ממרא. בתנחומא (וירא ג) ולמה באלוני ממרא. יתברך שמו של הקב"ה שאינו מקפח שכר כל בריה שלשה אוהבים היו לו לאברהם ענר אשכול וממרא כו'. שלשה אוהבים אלו רומזים על שלש דעות שיש באדם. ענר, משמע דבר שהוא מנוער ונפרד ממנו, והוא שישמור עצמו מדברים שהם חוץ לגופו, והיינו להיות מנוער וריק שלא … להמשך קריאה
א איתא בתנחומא (ריש פרשת תצוה) ילמדנו רבינו קטן לכמה נמול, כך שנו רבותינו קטן נמול לשמונה, בא וראה שאין חביב לפני האדם יותר מבנו והוא מל אותו כו' כדי לעשות רצון בוראו כו' ולא עוד אלא אדם הולך ולוה וממשכן עצמו ומשמח אותו היום כו'. הענין בזה הוא, כי השי"ת ברא באדם אבר, שאם … להמשך קריאה
א והוא יושב פתח האהל. הענין בזה, כי השי"ת ברא באדם אותו האבר, ואם האדם לא יצמצם עצמו בזה אזי יוכל להעביר עצמו מן העולם, יותר מע"י הקנאה והכבוד שמעבירין ג"כ מן העולםנחוכן מבואר לקמן פרשת מקץ אות ל וזל"ק: וכל כח הולדה הוא מזה המקום, ואם יצמצם אדם את עצמו בזה האבר, אזי הוא … להמשך קריאה
א וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האהל וגו'. אספרה אל חק ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך (תהילים ב׳:ז׳). תרגומו דהאי קרא אשתעי קיימא דה'. הענין בזה, דהנה כל מה שנמצא בעוה"ז מתיישן כדכתיב (תהילים ל״ז:כ״ה) נער הייתי וגם זקנתי ודרשו בש"ס (יבמות טז:) פסוק זה שר העולם אמרו. שר … להמשך קריאה
א וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האהל כחם היום. וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה (מלאכי ג׳:כ׳). ביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה (מי השלוח ח"א וירא ד"ה וירא [א]) שבאמת הוא רק עוז וחדוה במקומו, וכל היראות הם מבחינת שמ"י, שהשי"ת הציב שער בעוה"ז שע"י זה השער יהיה להברואים תפיסה … להמשך קריאה
א וירא אליו ה' וגו'. איתא ע"ז בש"ס (ב"מ פו:) אמר רבי חמא ברבי חנינא אותו היום יום שלישי של מילה של אברהם אבינו היה ובא הקב"ה לשאול באברהם. הענין בזה, אף שביום הראשון ושני גדול הכאב יותר מביום שלישי, אכן מפני שאז הוא עיקר השלימות ויוכל האדם ליזוק, לכן צריך לו שמירה בדברי תורה. … להמשך קריאה
א וירא אליו ה' וגו'. בתנחומא (ראה) לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שָנִים, אל תקרי שָנִים אלא שְנַיִם מילה ופריעה. עשר תעשר. הענין בזה, דהנה השי"ת הציב בעולם שכל ההנהגה הוא ברזא דדכר ונוקבא, שמתחלה כשיתחיל האדם לעסוק בתורה ומצות אזי דומות עליו כמשא אשר יכבד עליו, וזה הוא מבחינת שם הק' … להמשך קריאה
א וירא אליו ה' והוא יושב פתח האהל כחם היום. לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים (משלי ל״א:כ״א). שלג מורה על דבר שנתייאשו ממנו שכבר היה פעם אחת ונאבד, והאדם מתייאש ממנו שלא יהיה לו עוד כזה הדבר, והשי"ת מצדו ברא עוד הפעם מחדש זה הדבר בעצמו כמו שהיה מקודם, וכדכתיב (איוב … להמשך קריאה
א וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האהל כחם היום. אליו מורה, שהשי"ת נתגלה אליו במדתו מדת החסד, וכדאיתא גם בזוה"ק (וירא צח.) לההוא דרגא דיליה. והוא, כי בעת שהאדם עומד לנוכח השי"ת אזי איננו חסר לנפשו כלום, אכן כאשר יסתר מעט מנגד פניו אזי נראה לו לאדם שחסר לנפשו. ולזה, כאשר נמול … להמשך קריאה
א וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האהל וגו'. בזוה"ק (וירא צח.) וירא אליו ה' לההוא דרגא דמליל עמיה מה דלא הוה מקדמת דנא. והענין בזה הוא, כדכתיב (ישעיהו ס׳:א׳) קומי אורי כי בא אורך, והוא כי הדברי תורה ומצות נראים בעוה"ז לאדם כגזירות וחוקים, ודומות עליו לעול ולמשא אשר יכבד עליו, אכן … להמשך קריאה
א וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האהל כחם היום. בזוה"ק (וירא צח.) תא חזי דעד לא אתגזר אברהם לא הוה עליה אלא האי דרגא, כיון דאתגזר מה כתיב וירא אליו ה' למאן דהא לא כתיב וירא ה' אל אברם, דאי לאברם מאי שבחא הכא יתיר מבקדמיתא עד לא אתגזר וכו' אלא רזא … להמשך קריאה
א וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האהל וגו'. בזוה"ק (וירא צז.) רבי חייא פתח הנצנים נראו בארץ, כד ברא קוב"ה עלמא יהב בארעא כל חילא דאתחזי לה וכלא הוה בארעא ולא אפיקת איבין בעלמא עד דאתברי אדם וכו' כגוונא דא שמים לא יהבו חיליהון לארעא עד דאתא אדם, הדה"ד וכל שיח השדה … להמשך קריאה
א וירא אליו ה' באלוני ממרא וגו'. כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי אי זה בית אשר תבנו לי וגו' ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי (ישעיהו ס״ו:ב׳). הענין בזה, דהנה כל הכחות אף הגדולים ביותר הם כלם כאין נגדו ית', כי אף השמים שמרמזים על בהירות וגודל יראה, … להמשך קריאה
א וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האהל כחם היום. מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון וגו' (תהילים ל״ו:ח׳). חסדך, היינו כדאיתא בזוה"ק (תצא רפא.) איזהו חסיד המתחסד עם קונו, שהאדם מצדו פונה את עצמו מכל עסקיו בלתי לה' לבדו. יקר היינו מה שאין ביד אדם להגיע לזה מצד מעשיו, … להמשך קריאה
א וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האהל כחם היום. מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון (תהילים צ״ב:א׳-ב׳). זה היום הוא כדאיתא בזוה"ק (בשלח מז:) אם תשיב משבת רגלך וכו' האי מאן דמזמין אושפיזא ביה בעי לאשתדלא ולא באחרא. והוא, כי כל הטובות שבעולם הזה בהתפשטות כל הששה ימים … להמשך קריאה
א איתא בעץ חיים (שער אונאה – שער לג – פרק ג) בסוד מצות מילה ופריעה הוא כל הלכות אונאה פחות משתות ושתות ויתר משתותרסטוכן מבואר העניין בלקוטי תורה – טעמי המצוות לרבנו האריז"ל פרשת לך, שער המצוות פרשת לך.. כמו שנמצא באונאה פחות משתות שנמחל. ושתות שקנה מקח ומחזיר אונאה. ויתר על שתות שבטל … להמשך קריאה
א ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמולו בשר ערלתו. זה שאמר הכתוב (תהלים כה) סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם. והוא, שהשי"ת צוהו והודיעו מצותו זאת בעוד דהיה בכחו השלימיי, כי אחר מאה שנה אזי האדם הוא כעבר ובטל מן העולם, לזה קודם שנכנס לשנת המאה צוה לו השי"ת את בריתו, שזה הוא השורש מכל המעשים, … להמשך קריאה
א ויאמר אלהים אל אברהם שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה וגו'. בזה המאמר הראה השי"ת לאאע"ה שמצדו יתברך הוא מבורר ומצומצםרסבעיין לעיל אות מט ובהערות שם., כענין דאיתא בש"ס (ע"ז כז.) אתתא כמאן דמהילא דמיא, ואף בלי שום פעולה מצדם. אכן ע"ז נמצא קטרוג מה נשתנו אלו מאלו, מאחר שאינו … להמשך קריאה
א והיה לאות ברית ביני וביניכם וגו'. הענין בזה הוא כדאיתא במס' אבות (פ"ב) בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך. והוא, כי מדת אברהם הוא מדת החסד להתפשט ולהרבות טוב לכל, היפך מאנשי סדום שרצו למנוע מדת החסד לבל ייטיבו לשום אדם, וכדאיתא עליהם בש"ס (סנהדרין קט.) שאמרו בואו ונשכח תורת … להמשך קריאה
א ואתה את בריתי תשמור. הכתוב הזה מרמז על עבודה מצד האדם, באם ירצה להבין בתפיסתו להכיר מפני מה בחר בו ה' להתקשר עמו בברית, אזי יצטרך לעבודה לשמור את מצות ה', ולזה נקרא זו המצוה בזוה"ק (וירא צח:) פתח האהל, שזה מורה על ההכרה זו לידע בנפשיה מפני מה בחר בו ה'רסעיין לעיל פרשת … להמשך קריאה
א ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען והייתי להם לאלהים. איתא בספרי (סוף פ' שלח) על מנת שאהיה לכם לאלהים. וברבה (אמור כח) איתא שבזכות העומר יירשו ישראל את הארץ. והענין בזה הוא, כי בארץ ישראל נמצא אור צפון וגנוז, ומגמתה היא שמשתוקקת מאד להמשך אחר הברואים שיעלו את האור … להמשך קריאה