באר מים חיים

א כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנ ו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים וגו'. וכל אומן שונא בן אומנותו (בראשית רבה י"ט, ד') ועל כן הזהיר דוקא לאכול מהאחרים בכדי להשביע משאר אילני מאכל למנוע אתכם מהעץ הנפלא הלזה. ב או יאמר כי יודע אלהים וגו' על פי אשר כתבנו למעלה (בפסוק ויצמח ה' אלהים … להמשך קריאה

א ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמתון. הרשע כשמעו אמרי חוה אשר כל האילנות הזהירם דוקא לאכול ורק מזה אסר. אז פער פיו לבלי חוק על ה' ואמר לא מות תמתון לא תמות בנגיעה ולא תמות באכילה והצליח ברשעו כי דחפה עד שנגעה ואמר לה כשם שאין מיתה בנגיעה וכו'. ועיקר דבריו היה מה … להמשך קריאה

א ותאמר האשה אל הנחש מפרי עץ הגן נאכל ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון. השיבתו תשובה כוללת על כל דבריו מה שרצה לאסור להם אכילת עצי הגן. הן על דרך הגדר, והן בדרך שאלה איך היתה דבר ה'. ואמרה לו, הנה בפירוש צונו ה' להיות … להמשך קריאה

א והנחש היה ערום מכל וגו' ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן. כבר כתבנו בפסוק (לעיל ב', ט"ו) ויצו ה' על האדם, קצת דרך ערמות הנחש שהיה בדברי רשעו שאמר להם שראוי שיצדקו הרבה בדבר ה' לאסור להם אף המותר שלא לנגוע בכל עצי הגן לגדר פרישות אכילת עץ … להמשך קריאה

א ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יִתְבֹּשָשוּ. נראה פירושו מלשון (שמות ל"ב, א') כי בֹשֵש משה, פירוש המתנה. כלומר שלא המתינו בזיווגם עד בוא יום השבת קודש. ועל ידי זה נשכם הנחש, כי אם המתינו עד שבת לא היה ביכולת שום בריה להרע להם כמו שאיתא בדברי האר"י ז"ל. ועל כן נרמז בתיבת יתבששו … להמשך קריאה

א על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד. צריך להבין אומרו על כן מה טעם לזה ממה שלמעלה. וכי במה שהיא עצם מעצמו מוכרח לעזוב את אביו ואמו. ונראה כי אמרו חז"ל (סנהדרין נ"ח.) על כן יעזוב איש את אביו אחות אביו ואת אמו אחות אמו מכאן שאסר להם … להמשך קריאה

א ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת. צריך להבין אומרו זאת הפעם וכבר דרשו חז"ל בזה. והנראה דהנה יש אהבה ואחוה ודביקות בין איש לאחיו או לאחותו וכמו כן יש אהבה ודביקות בין איש לאשתו והחילוק ביניהם אח ואחיו אינם מתפרשין זה מזה לעולם ותמיד דביקין … להמשך קריאה

א ויבן ה' אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה. האריך הכתוב לספר בזה כמה טרח הקב"ה בשביל העזר לאדם. שלא תאמר הלא משל האדם לקח ומה עשה הוא בזה על כן ויבן וגו' כי לקח אחת מצלעותיו וכיון שהיה עצם מעצמיו ודאי היה דומה לו. והקב"ה בנאה באופן שתהיה ראויה לאשה וכמו שאמרו … להמשך קריאה

א ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעותיו וכו' צריך לדעת למה הוצרך הקב"ה להפיל תרדמה ללקיחת הצלע. הכי ח"ו היה לקיחתו כדרך חתיכת רופאי אדם בשר החי עד שמרוב הכאב מוכרחים להשקות את האדם סם של שינה. חלילה כזאת בחוקו יתברך שמו. ורש"י ז"ל פירש שלא יראה האדם חתיכת הבשר שממנו … להמשך קריאה

א ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה ולאדם לא מצא עזר כנגדו. לכאורה הנה כבר קרא שמות לכל. כאומרו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו וכן מפורש בתרגום אונקלוס וכל די הוה קרי ליה אדם נפשא חיתא הוא שמיה ומה כפל עוד לקרוא להם שמות. ונראה כי כאן … להמשך קריאה

א ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו. צריך לתת לב למה הביאו אל האדם שיקרא להם שמות, ולמה לא קרא הקב"ה בעצמו שמות לברואיו. ונראה לפי שאמרו חז"ל (בראשית רבה י"ז, ד') כתיב … להמשך קריאה

א ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות. הנה לכאורה היה די באזהרת אכילת עץ הדעת לבד וממילא ישמע שהותר לו אכילת שאר עצי הגן ולמה הוצרך להתיר לו בפירוש מכל עץ הגן אכל תאכל. גם על מה … להמשך קריאה

א ויקח ה' אלהים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה. לכאורה פסוק זה מיותר כולו כי כבר כתיב (שם ח') וישם שם את האדם אשר יצר. ונראה לומר כי הנה אמרו חז"ל (בראשית רבה ט"ו, ד') וישם שם ר' יהודה אמר עילה אותו כמה דאת אמרת (דברים י"ז, ט"ו) שום תשים עליך מלך פירוש … להמשך קריאה

א ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. נודע מעלת העדן שאמר עליה הכתוב (ישעיה ס"ד, ג') עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו כמו שאמרו חז"ל (ברכות ל"ד:). וכן הוא בשירת אקדמות בלא שלטא ביה עין בגו עדן גינתא. והוא מעלה אשר לא שזפתו עין רואה ומזה ראה מעלת הגן. ועוד מעלה על מעלה … להמשך קריאה

א ויצמח ה' אלהים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וגו'. הנה הרב האלשיך האריך בזה לבאר באופן אשר שייך לְכַנוֹת גם בעולמות עליונים דוגמות אילנות. ולפי דעתי נראה שעיקר שם אילן הוא למעלה, ודוגמתו על הארץ נקרא גם כן אילן על שם המושאל, כמו ידות הכלים שנקראים יד בבחינת המושאל מיד האדם וכן אוזן … להמשך קריאה

א ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר וגו'. צריך להבין למה מזכיר שם מלא על נטיעת הגן וכבר נתעוררו חז"ל בזה (בראשית רבה ט"ו, א'). גם זה סותר לכאורה למה שאמרו (עיין בבראשית רבה י"ב, ט"ו) בתחילה עלה במחשבה לבראות במדת הדין וראה שאין מתקיים ושיתף מדת הרחמים וזה … להמשך קריאה

א וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה וגו'. אמרו חז"ל בזה (בראשית רבה י"ד, ג'-ה') וייצר שני יצירות יצר טוב ויצר הרע. יצירה בעולם הזה ויצירה לעולם הבא יצירה מן התחתונים ויצירה מן העליונים. יצירה מן התחתונים אוכל ושותה כבהמה פרה ורבה כבהמה וכו', יצירה מן העליונים עומד כמלאכי השרת מדבר כמלאכי השרת … להמשך קריאה

א ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה. כלומר אשר לא תוכל להיות השקת פני אדמה בגשמי רצון ברכה ונדבה אם לא באדים העולים מן הארץ כי אד לשון שבר מלשון (דברים ל"ב, ל"ה) כי קרוב יום אידם וגו' כי המשבר ומכניע תאוות מורשי לבבו הבאים מכוחות הדין, לה' אל עליון זה הגורם … להמשך קריאה

א וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וגו' עד כי לא המטיר ה' אלהים על הארץ ואדם אין וגו'. צריך לדעת למה יזכיר שם מלא על כי לא המטיר וכי זאת מדת החסד שלא ימטיר על הארץ ולא היה לו להזכיר כי אם שם אלהים המורה על הדין. ויתכן לומר על פי מה שאיתא בזוה"ק … להמשך קריאה

א אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים וגו'. צריך לדעת למה כפל דבריו לספר הבריאה והעשיה, תולדות השמים והארץ בהבראם. ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. ואפשר שרמז למה שאמרו חז"ל (בראשית רבה א', י"ג) רבנן אומרים בשר ודם בונה בנין בשעה שהבנין עולה בידו הוא מרחיב ועולה ואם לאו שרואה שלא … להמשך קריאה

א ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו. כלומר שהאיר והופיע רב הבהקת אור טובו וחסדו וחין הדר זיו ברכתו יתברך שמו לענג עולמו מזיו שכינתו לקרבם ולקשרם אליו. והטעם כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות. כלומר כל מלאכתו אשר ברא בששת ימי בראשית הכל הוא לעשות, שישראל יעשו ויעבדו בכל טורח … להמשך קריאה

א ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבות ביום השביעי וגו'. כלומר הנה אלהים השלים וגמר כל מלאכתו ביום השביעי. ובמה, וישבות ביום השביעי, בזה ששבת ועשה אותו יום מנוחה ושמחה, אשר זה היתה תכלית המחשבה בבריאת כל מעשה שמים וארץ, בזה נגמר ונשלם תכלית עשייתן. ובזה יומתק דברי רבותינו (בראשית רבה י', ט') … להמשך קריאה

א ויכלו השמים והארץ וכל וגו'. רבו הפירושים בפסוק הזה ואענה גם אני את חלקי. כי הנה ידוע אשר עיקר כל בריאת העולמות שלמעלה ושלמטה היה בשביל יום השבת, כמאמרנו בתפילה אתה קדשת את יום השביעי לשמך תכלית מעשה שמים וארץ, כלומר שזה כל תכלית מעשה שמים וארץ, והטעם נראה לפי קט שכלי לצד שעיקר … להמשך קריאה

א וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. אמרו חז"ל (בראשית רבה ט', ח') והנה טוב זה מדת הטוב, מאד זה מדת יסורין שעל ידיה הבריות באין לחיי העולם הבא. וצריך להבין דבריהם בזה. כי הנה הן אמת אשר אם יחטא האדם וצריך לו לקבל יסורין למרק גופו ולזכך נשמתו לבוא על ידי … להמשך קריאה

א ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע וגו' עד לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ וגו' את כל ירק עשב לאכלה. שינה לכתוב באדם לכם יהיה לאכלה ולא כן גבי חיה ועוף. כי הנה כל בחינת האכילה לא ניתן באדם כי אם בכדי להעלות הניצוץ הקדוש המונח בתוך המאכל ההוא המחיה … להמשך קריאה

א ויברך אותם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו וגו'. צריך להבין כפל הצווי פרו ורבו ומלאו את הארץ. ואולי פרו ורבו ירמוז על עיקר תולדותיהם של צדיקים שהוא מעשים טובים, כמו שאמרו חז"ל (בראשית רבה ל', ו'). כי על ידי מעשים טובים של הצדיקים נעשה יחוד קודשא בריך הוא ושכינתא, ומזה באין הנשמות לעולם. … להמשך קריאה