באר מים חיים, בראשית ג׳:א׳

א

והנחש היה ערום מכל וגו' ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן. כבר כתבנו בפסוק (לעיל ב', ט"ו) ויצו ה' על האדם, קצת דרך ערמות הנחש שהיה בדברי רשעו שאמר להם שראוי שיצדקו הרבה בדבר ה' לאסור להם אף המותר שלא לנגוע בכל עצי הגן לגדר פרישות אכילת עץ האסור מפני פחד ה' ומוראו. ובזה, או שתכבד עליהם המשא לשבת בגן ולא ליהנות מארזים אשר נטע ה' וישליכו מעליהם מכל וכל ויאכלו כל העצים עם עץ הנאסר. או שיחזיקו צדקתם שלא לאכול משאר עצי הגן ויצדקו הרבה בזה וירשיעו הרבה במקום אחר לאכול העץ כי מלא תוסף יבואו ללא תגרע באחד משני האופנים הללו ועיין שם. וזה אומרו אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן כלומר הן אמת אשר אף בודאי אמר אלהים בלבו (כי אמירה היא מחשבת הלב) שמעצמכם תעשו זאת שלא תאכלו מכל עצי הגן לגדר ופרישה משער ההיתר שלא לבוא אל האיסור. ובזה הכביד העבודה עליהם עד אשר לא יוכלו שאת.

ב

ואולם עוד אני רואה ערמת רשעו בדברים האלה להכניס דבריו בדרך שאלה. וכה אמר לה לשאול את פיה אם אף אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן ואם כה דיבר ה' אין ספק שזה שהוא לצד גזירת מלך על עבדיו, או מחמת שהגן כולו קודש ואסור לזר ליקרב אליו, או משארי טעמים הכמוסים עמדו ובודאי אין עליכם כי אם להיות פי מלך שמור ולקבל גזירתו שלא למרות עיני כבודו. ואך אם לא אסר לכם אלא עץ הדעת הנה דברים בגו כי מה נשתנה קדושת זה העץ משארי עצים נטיעות ה' אם לא לאשר יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו והייתם כאלהים וגו' כאשר נפרש להלן על סדר הפסוקים.

ג

עוד יאמר הכתוב אף כי אמר וגו' על פי המבואר בזוה"ק (בראשית מ"ט:) וזה לשונו: והנחש היה ערום וגו' הא איתער יצר הרע לאחדא בה בגין לקשרה לה בתיאובתא דגופא ולאתערא לגבה מלין אחרנין דיצר הרע אתענג בהו וכו' עד כאן. ופירוש שרצה שתתמשך אחרי הנאות הגופניות. ועוד איתא בזוה"ק (יתרו צ"ג:) לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, פסקא טעמא בכל הני תלת ואי לאו דפסקא טעמא לא הוי תקונא לעלמין ויהא אסור לן לקטלא נפשא בעלמא אף על גב דיעבור על אורייתא. ולאולדא למחדי באתתיה חדוה דמצוה, ולמיגנב דעתיה דרביה באורייתא וכו'. ובמה דפסקא טעמא אסור ושרי. והנה נודע אומרם ז"ל (פסחים כ"א:) כל מקום שנאמר לא תאכל וכו' אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע וכו' ולזה אמר הנחש אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן פירוש שאסר לכם להתהנות בשום הנאה בדבר מדברי העולם כי אכילה הנאה הוא. ואף לאולדא ולמחדי באתתא חדוה דמצוה וכדומה, אסר לכם. וזה ודאי דבר שאי אפשר הוא, וממילא אתם מותרים בכל להתהנות בתאוות הגשמיות. והשיבה מפרי עץ הגן נאכל, כלומר מחדוה דמצוה והנאתה שהוא הפרי לבד זך ונקי בלתי שום תערובת הנאות גשמיות עצמו זה נאכל ומותר. ומעץ הדעת טוב ורע שיכוון אדם להנאות גופו וגם למצוה, זה אסור. לא תאכל ממנו, כי אש היא עד אבדון תאכל (איוב ל"א, י"ב). היום יהנה מעט, ולמחר הרבה עד אשר מן ההיתר יומשך אל האיסור. וכבר אמר החכם בחכמתו (משלי כ"ט, כ"א) מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון.