באר מים חיים, בראשית ב׳:ו׳

א

ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה. כלומר אשר לא תוכל להיות השקת פני אדמה בגשמי רצון ברכה ונדבה אם לא באדים העולים מן הארץ כי אד לשון שבר מלשון (דברים ל"ב, ל"ה) כי קרוב יום אידם וגו' כי המשבר ומכניע תאוות מורשי לבבו הבאים מכוחות הדין, לה' אל עליון זה הגורם להוריד על הארץ מטר השמים שהוא מיתוק הדין ברחמים. ועל כן אמרו חז"ל שם בלשונם אתיא חקר חקר מברייתו של עולם כי ברייתו של עולם כן היה ששיתף רחמים בדין על כן אמרו (תענית ז':) גדול יום הגשמים כיום שנבראו שמים וארץ, הכל על דרך הזה כנאמר. וכל זאת עדיין לא היה בארץ ועל כן וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה וגו'.

ב

ראיתי לתת טעם על הה"א זעירא שנכתב כאן בתיבת בהבראם. והוא על דרך מאמר חז"ל (ברכות י"ג.) תני בר קפרא כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה וכו' עד מתיב ר' יוסי בר אבין ואיתימא ר' יוסי בר זבידא אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם אמר לו התם נביא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא מאי דהוי מעיקרא. ופירש רש"י מסדר שבחיה דמעיקרא, אשר בחרת בו בהיות שמו אברם ושמת שמו אברהם וכן הוא מפורש בירושלמי ברכות. עוד אמרו (בנדרים ל"ב:) ואמר ר' אמי בר אבא כתיב אברם וכתיב אברהם בתחלה המליכו הקב"ה על רמ"ג אברים ולבסוף על רמ"ח, אלו הן שתי אזנים שתי עינים וראש הגויה ופירש רש"י שבתחלה המליכו הקב"ה על אבריו שהם ברשותו ליזהר מעבירה אבל עיניו ואזניו של אדם אינם ברשותו שהרי על כרחך יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבסוף כשנימול המליכו הקב"ה אפילו על אלו שלא יסתכל ולא ישמע כי אם דבר מצוה וכו' עד כאן. והנה נודע מה שאמרו (בראשית רבה י"ב, ט') וזה לשונם: אלה תולדות השמים והארץ בהבראם אל תקרי בהבראם אלא באברהם כלומר כל תולדות שמים וארץ היה בזכות אברהם דכתיב (נחמיה ט', ו') אתה עשית את השמים וגו' כל האנוקים (פירוש משא) הזה בשביל מה, בשביל אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם ושמת שמו אברהם עד כאן. ועבור זה נכתב כאן ה"א זעירא להורות אשר גם בהיות שמו אברם היה די בזכותו לברוא העולם למענו כי בחר בו אלהים אף בהיות שמו אברם בהיות שכבר מלך על כל האברים אשר היו ברשותו והיה מיחד לבבו ומחשבתו ודיבורו ומעשיו וכל תנועותיו הידועות לו, לשם ה' שלא יזיז בשום אבר ואבר ולא להרהר ולחשוב בשום מחשבה ולא לדבר בשום דיבור קל ולא לעשות שום עשיה כי אם הנוגע לכבוד שם ה' ולתורה ומצוות שהורהו אל עליון כמאמר חז"ל (יומא כ"ח:) קיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא ניתנה והכל מרוב חמדת תשוקת אש בוערת אשר היה חומד ומתאוה להיות מרכבה לאל עליון. מאז היה ראוי לברוא העולם למענו. ואף אחר המילה שזכה מאת ה' להינתן לו גם האברים שאינם ברשותו. הנה זה מתת אלהים הוא, ואז ודאי היה זכותו גדול עד מאוד ביתר שאת ועוז. ולכן לא היה יכול בלתי לעשות הה"א זעירא כי היה נשמע אשר לא גרם זכות הבריאה כי אם אברהם ולא אברם ולא כן הוא. כי מאז בחר ה' בו ואין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו וכיון שמלך על האברים שברשותו מה לו לעשות עוד ואם אמנם אשר קדמה ידיעת ה' בעת הבריאה אשר יקרא שמו אברהם. לכן כתב הה"א וכתבה זעירא והבן.