באר מים חיים, בראשית ב׳:כ״א

א

ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעותיו וכו' צריך לדעת למה הוצרך הקב"ה להפיל תרדמה ללקיחת הצלע. הכי ח"ו היה לקיחתו כדרך חתיכת רופאי אדם בשר החי עד שמרוב הכאב מוכרחים להשקות את האדם סם של שינה. חלילה כזאת בחוקו יתברך שמו. ורש"י ז"ל פירש שלא יראה האדם חתיכת הבשר שממנו נבראת ותתבזה עליו. וזה לבד אינו מספיק כל כך הלא אמרו חז"ל (סוטה מ"ז.) ג' חינות הן, ואחד מהן חן אשה על בעלה, והנותן חן לכל אשה בעיני בעלה גם לה היה יכול לתת חן שלא תתבזה עליו. וגם רש"י ז"ל לא פירש זאת על ויפל תרדמה. כי אם על ויישן ויקח וגו'.

ב

ונראה כי פסוק זה נמשך למה שלפניו במה שקרא שמות לכל הבהמה והראה בזה חכמתו על כל מלאכי מעלה כנאמר לעיל. ומזה נמשך למה שאמרו חז"ל (בראשית רבה ח', י') שטעו המלאכים ובקשו לומר לפניו קדוש שסברו אלהים הוא, מה עשה הקב"ה הפיל עליו תרדמה וידעו הכל שהוא אדם וכו'. ונמצאת למד אשר שתים נצמח מקריאת השמות. אחד, שהאדם יתבע בת זוגו כנזכר. והשני, טעות המלאכים. על כן ויפל תרדמה שלא יטעו בו המלאכים וכאשר נרדם ויישן לקח אחד מצלעותיו אז, לטעם כל דהוא שלא תתבזה מאחר שבלא זה היה ישן לקח אז הצלע ועל כן פירשהו רש"י אצל ויישן והבן. ועבור זה נרשם טעם אתנחתא בתיבת ויישן כי קאי למה שלמעלה שעיקר השינה היה בשביל טעות המלאכים ולא בשביל ויישן ויקח כדי שעל ידי השינה יוכל ליקח צלע ממנו, רק כיון שהיה ישן בלא זה לקח את הצלע לטעם שלא תתבזה וכאמור. ובזה נכון הכל מה שלכאורה סותר מאמר המדרש הלז את דברי הכתוב שמשמע ממנו שהפלת תרדמה היה בשביל לקיחת הצלע ובדברינו הכל נכון. ועל כן כתב בו שם מלא ויפל ה' אלהים כי היה בזה רחמים ודין כי השינה אחד מששים במיתה והוא בחינת הדין ואך עשאו שלא יטעו בו והוא מבחינת הרחמים כי כשם שנפרעין מן העובד כך נפרעין מן הנעבד והבן.