א ויהי מקץ שנתים ימים וגו'. ברוך ה' יום יום וגו' (תהלים סח). איתא בזוה"ק (מקץ קצג:) יום יום אלו שנתים ימים כמד"א ויהי מקץ שנתים ימים וכו'. הענין בזה, דהנה שני ימים הם שנכפל בהם כי טוב יום שלישי ויום ששי (כדאיתא במי השלוח ח"א מקץ ד"ה ויהי [ב]), ואין הפירוש בזה שנתחדשה טובה … להמשך קריאה
א ויהי מקץ שנתים ימים וגו'. ברוך ה' יום יום וגו' (תהלים סח). איתא ע"ז בזוה"ק (מקץ קצג:) יום יום אלו שנתים ימים כד"א ויהי מקץ שנתים ימים וגו'. והענין בזה הוא, ששני ימים הם שנכפל בהו כי טוב, יום שלישי ויום ששי. ביום שלישי נבראו כל פרנסת האדם, וביום ששי נברא בו עיקר החיים … להמשך קריאה
א ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם וגו'. ביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זללה"ה (מי השלוח ח"א מקץ ד"ה ויהי [ב]) ששנתים ימים מורה על כלל הטובות שברא השי"ת בשני ימים בשלישי ובששי. בשלישי נבראו כל הדשאים ועץ פרי כל פרנסת האדם. וביום ששי נברא בו עיקר החיים כבוד והתנשאות, והוא צורת אדם המנושא על כל … להמשך קריאה
א ויהי מקץ שנתים ימים וגו'. שנתים ימים היינו כדאיתא במי השלוח (ח"א מקץ ד"ה ויהי [ב]) שזה מרמז על יום השלישי ויום הששי. ביום שלישי נבראו כל צרכי האדם ופרנסתו, שבזה צריך האדם לברר את עצמו שיוכל לקבל הטובה, להכיר בה שרק השי"ת הוא הנותן ומשפיע לו כל זאת. ובששי נברא שורש החיים, היינו … להמשך קריאה
א ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם וגו'. ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר (ישעיהו מ״ט:ג׳). בזוה"ק (בהר קיא:) ורזא דמלה תרין דרגין אינון לעילא דאצטריך בר נש לאתעטרא בהו ואינון רזא דמהימנותא ואינון חד. חד רזא דעבד וחד רזא דבן. והאי עבד אקרי אדון כל הארץ. בן כמה דאוקימנא בני בכורי ישראל … להמשך קריאה
א וירא שר האפים כי טוב פתר ויאמר אל יוסף וגו' ויען יוסף ויאמר וגו' בעוד שלשת ימים ישא פרעה את ראשך מעליך ותלה אותך על עץ וגו'. זשה"כ (ישעיהו מ״ג:ד׳) ואתן אדם תחתיך, כי בזה הפתרון נרמז עמקות גדול. היינו ששר המשקים מורה על חלק האומות, כענין דאיתא בש"ס (סוכה מט:) מגמע אגמיע, והיינו … להמשך קריאה
א והיא כפורחת עלתה נצה. היינו בשעה שהפרח נופל ומתגלה הפנימיות שבתוכו. והענין בזה הוא, שבעוה"ז מנהג השי"ת הנהגתו ע"י לבושים המסביבים את הפנימיות ומעשה המצות, אבל לעתיד אז לא יכנף עוד מורך ולא יהיה עוד שום מעשה המצות ולבושין, וכדכתיב (ישעיהו ס״ג:ג׳) וכל מלבושי אגאלתי, היינו שאז יגאל השי"ת את הלבושין וימאס בהם. לכן … להמשך קריאה
א ובגפן שלשה שריגים. איתא ע"ז בש"ס (חולין צב.) גפן אלו ישראל. שלשה שריגים אלו שלשה רגלים שעלו ישראל לרגל והקריבו קרבנות וכו'. והיא כפורחת שהתחילו ישראל לפרות ורבות וכו'. הענין בזה כדאיתא בש"ס (פסחים פז:) לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין העכו"ם אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, כלום אדם זורע סאה אלא להכניס ממנה … להמשך קריאה
א ויהי ה' את יוסף. איתא ע"ז במדרש (וישב פו) הא עם שאר השבטים לאו. א"ר יודן לבהמי שהיו לפניו י"ב בהמות טעונות יין נכנסה אחת מהם לחנותו של עכו"ם הניח י"א והלך לו אחריה, אמרו לו מה אתה מניח י"א והולך לך אחר האחת אמר להם אלו ברשות הרבים הם ואיני חושש להן שמא … להמשך קריאה
א ויוסף הורד מצרימה. בתנחומא (וישב) פתח ילמדנו רבינו מה להבדיל על נר של עכו"ם. כך שנו רבותינו אסור להבדיל על נר של עכו"ם במוצאי שבת וכו', שבשעה שבקש הקב"ה לקיים גזירת ידוע תדע בקטן שבשבטים עשה שליחותו ונמכר יוסף במצרים. הענין שקורא את יוסף קטנן של שבטים, הלא היו בין השבטים צעירים ממנו לימים. … להמשך קריאה
א וירא שם יהודה בת איש כנעני ושמו שוע ויקחה ויבא אליה. הענין שיהודה נשא אשה בזה הזמן הוא, בראותו שעלה עליו הגורל להביא הכתונת לאביו יעקב ומיאן להתנחם על בנו יוסף, הבין מזה שטעה בכוונתו. שהיה נראה לו מתחלה שכמו שמאברהם ויצחק נולדו סיגים ופסולת שנפרדו לגמרי מהקדושה, ישמעאל מאברהם ועשו מיצחק, כן ח"ו … להמשך קריאה
א וירד יהודה מאת אחיו ויט עד איש עדלמי. עדולם מורה על שנתמעט האור במאוד, כענין דכתיב (מיכה א׳:ט״ו) עד עדלם יבא כבוד ישראל, והוא שאז נעלם ונסתר האור ולא נשאר רק מעט בכדי שיהיה לו הויה וקיום. אכן אח"ז התגבר יהודה בכחו הגדול וקנה קדושה והרחיב את האור. והענין בזה, דהנה השי"ת הציב בעולם … להמשך קריאה
א וירד יהודה וגו' ויט עד איש עדלמי וגו'. ענין סמיכות אלו הפרשיות הוא, שאחר שנמכר יוסף הצדיק למצרים ולא נולד עוד אורו של מלך המשיח פרץ וזרח, אזי עגמה נפש השבטים ורבה עצבותן, כי מדת יוסף הצדיק הוא יפה תאר ויפה מראה, והוא הממשיך כל השפעת טובה מהשי"ת לעולם הזה, ולזה כשהיה בבית אדוניו … להמשך קריאה
א ויהי בעת ההוא וירד יהודה מאת אחיו ויט עד איש עדלמי וגו' ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה וגו'. הענין בזה, כדאיתא בזוה"ק ששבט יהודה הוא סיהרא דלית לה מגרמה כלום, שכל אורה הוא רק ממה שהשמש זורחת בתוכה ומאיר בה, וכן הם כל פעולות זה השבט, שמתחלה הוא אבן מאסו הבונים, ואח"ז … להמשך קריאה
א ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו ויט עד איש עדלמי וגו'. עדולם מורה על שאז נתקטן האור מאד ולא נשאר רק אור נוצץ כדוגמת אור הנר שכבה והולך, וכדאיתא ע"ז במדרש רבה (וישב פה) עוד היורש אביא לך יושבת מרשה עד עדלם יבא מלכן וקדושן של ישראל עד עדולם יבא כבודן של ישראל … להמשך קריאה
א וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף. זשה"כ (עמוס ב׳:ו׳) על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים וכדאיתא ג"כ בתנחומא (וישב) עמדו ומכרוהו בעשרים כסף לכל אחד מהם שני כסף לקנות מנעלים לרגליהם וכו' בעבור נעלים. הענין בזה הוא, שנעל מרמז על הלבושין, וכדאיתא בש"ס (תענית כג:) כד מטי לעורקמא דמיא סיים מסאני אמר הכא … להמשך קריאה
א ויאמרו זאת מצאנו הכר נא הכתנת בנך היא אם לא וגו'. איתא בתנחומא (מקץ ו) וברבה (מקץ לא) האומר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתום. האומר לחרס ולא יזרח זה יעקב ובעד כוכבים יחתום אלו השבטים. הענין בזה הוא, שבמכירת יוסף אף שבאמת חי היה, מ"מ היה מפחד ומתיירא כ"כ עד שנדמה לו שהשי"ת … להמשך קריאה
א וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף. עשרים כסף היינו כל הצורת אדם, כי בעשרים כסף נמצא מאה מעין, ומעה הוא מטבע שלב האדם הומה אחריה, והוא מלשון הכתוב (שיר השירים ה) מעי המו, שהוא לשון פעיה והומה, שהאדם פועה והומה אחר הפסד שויה מזו המטבע ומשתוקק להשיגה, וכדאיתא בש"ס (סוטה יב.) שמעוי הוא לשון … להמשך קריאה
א וישבו לאכל לחם. איתא ע"ז במדרש רבה (שם פד) א"ר אחוה בר זעירא עבירתן של שבטים זכורה היא לעולם תקוה היא לעולם, וישבו לאכל לחם מאכיל לחם לכל באי העולם. הענין בזה, כי יוסף הצדיק הוא האור של כל ישראל, שע"י שמירת הברית וצמצומי האדם יזכה לראות פני המלך ה' ביפיו מפורש לנכח פניו. … להמשך קריאה
א וישבו לאכל לחם. איתא ע"ז במדרש רבה (וישב פד) א"ר אחוה בר זעירא עבירתן של שבטים זכורה היא לעולם תקוה היא לעולם. וישבו לאכל לחם מאכיל לחם לכל באי העולם. הענין בזה הוא, שהמדרש מבאר לנו איך שבשבטי ישרון לא היה שום דבר לבטלה, רק השי"ת חשב וצירף כל פעולותיהן שפעלו, אכן הם עצמם … להמשך קריאה
א וישבו לאכל לחם וגו' והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נשאים נכאת וצרי ולוט וגו'. איתא ע"ז במדרש רבה (וישב פד) א"ר אבא בר כהנא והלא אין דרכן של ישמעאלים להיות טעונים אלא עורות ועטרן, אלא ראה מה זימן הקב"ה לאותו צדיק באותה שעה שקים מלאים בשמים כדי שתהא הרוח מנשבת בהן מפני ריחן … להמשך קריאה
א וישבו לאכל לחם וישאו עיניהם ויראו והנה אורחת ישמעאלים וגו' ויעברו אנשים מדינים וגו' וימכרו את יוסף לישמעאלים וגו'. הענין בזה, למה מתחלה קוראם הכתוב בשם ישמעאלים ואח"ז נקראים בשם מדינים ואח"ז נקראו עוד הפעם בשם ישמעאלים. אכן ישמעאל הוא קליפת התאוה. ומדין מורה על כעס מלשון מדינים וריב. וקליפת תאוה אינה מרוחקת עוד … להמשך קריאה
א וישבו לאכל לחם. איתא ע"ז במדרש רבה (וישב פד) א"ר אחוה בר זעירא עבירתן של שבטים וגו' מאכיל לחם לכל באי עולם. הענין בזה הוא, שהמדרש מבאר לנו שכל הויית והתקיימות העכו"ם בעולם הוא רק כל עוד שישראל לא נתבררו בשלימות, ועל הגוון נמצא מקום טענה אף על פעולתן של ישראל מה בין אלו … להמשך קריאה
א וישבו לאכל לחם. איתא ע"ז בתנחומא (תשא) וישבו לאכל לחם א"ר יהודה בר שלום ישיבה אחת שישבו השבטים בעצה אחת למכור את יוסף כלכלה את העולם שבע שנים בשני רעבון. אם עבירותיהן כלכלו והעמידו את העולם זכיותיהן על אחת כמה וכמה. ואף כאן, מי גרם לשבטים בפרשת שקלים שיתנו כופר נפשותיהן מעשה העגל, ואם … להמשך קריאה
א וימצאהו איש וגו'. איתא בזוה"ק (וישב קפד.) ובתנחומא (וישב) איש זה גבריאל והוא הממונה על דרגא דחלמא, כדאיתא בזוה"ק (ויצא קמט:). והוא אחר שהלך יוסף מיעקב אביו אל אחיו ובא באם הדרך, התחילו רעיוניו לבהלו והיה נבוך בדעתו אם לילך אם לאו, כי אמר מי יאמר זכיתי לבי וטהרתי מחטאתי, ונדמה לו עצמו שכל … להמשך קריאה
א ויבא שכמה. מקום שכם היה בימי שבטי ישרון כמו באר שבע בימי האבות הקדושים שנאמר בה (וירא כא) כי שם נשבעו שניהם, ששם הוא נשיקת תרין סטרין סטרא דקדושה וסטרא דמסאבו ואין ביניהם רק כחוט השערה, ושם הם כל הבירורין שבין ישראל לעמים, לפעמים צריך ללקט מהם ולברר שאף בהם נמצא טובה ופעמים להיפך, … להמשך קריאה