הֵיאַך יֵשׁ לְאִשָּׁה לִנְהֹג צְנִיעוּת לְיַד אֲחֵרִים?

——– א. נָשִׁים וּבָנוֹת צְרִיכוֹת לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יֵשְׁבוּ רֶגֶל עַל רֶגֶל וּבִפְרָט בְּנוֹכְחוּת גְּבָרִים, שֶׁיְּשִׁיבָה כָּזֹאת עֲלוּלָה לִגְרֹם לְגִלּוּי הַגּוּף. וְכֵן כְּשֶׁיּוֹשְׁבוֹת עַל הָרִצְפָּה אוֹ עַל סַפְסָל נָמוּךְ (כְּגוֹן בְּתִשְׁעָה בְּאָב), יִזָּהֲרוּ לְבַל יִתְגַּלֶּה גּוּפָן. ב. אִשָּׁה שֶׁיּוֹשֶׁבֶת בַּחֲנוּת נַעֲלַיִם וּמוֹדֶדֶת אֶת הַנַּעֲלַיִם, צְרִיכָה לִזָּהֵר שֶׁלֹּא תַּעֲלֶה אֶת רַגְלָהּ עַל אֵיזֶה כִּסֵּא אוֹ שְׁרַפְרַף, כֵּיוָן … להמשך קריאה

סעי' ה' – פתח בית הכנסת יהיה ממול ארון הקודש. – ספר מנחת שי

——– בתוספתא מגילה פרק ג' הי"ד אין פותחין פתחי בית כנסיות אלא למזרח שכן מצינו בהיכל שהיה פתוח למזרח שנאמר והחונים לפני המשכן קדמה לפני אוהל מועד מזרחה. וכ"פ הרי"ף והרא"ש וכתבו התוס' הטעם שהפתח יהיה מול ההיכל שכשהם נכנסים יהיו משתחוים מול ההיכל ולכן תמיד יהיה הפתח מול ההיכל ואנו שמתפללים למזרח הפתח יהיה … להמשך קריאה

ויחי יום שני תורה – חק לישראל

——– יכוין בקריאת ארבע פסוקים אלו שהם כנגד דֲ דמילוי יו"ד דשם ב"ן להשאיר בו הארה מתוספת הרוח משבת שעברה: (ג) וַיּ&#1444ֹאמֶר יַֽעֲקֹב&#1433 אֶל-יוֹסֵ&#1428ף אֵ&#1445ל שַׁדַּ&#1435י נִרְאָֽה-אֵלַ&#1445י בְּל&#1430וּז בְּאֶ&#1443רֶץ כְּנָ&#1425עַן וַיְבָ&#1430רֶךְ אֹתִֽי: וַאֲמַר יַעֲקֹב לְיוֹסֵף אֵל שַׁדַּיאִתְגְּלִי לִי בְלוּז בְּאַרְעָא דִכְנָעַןוּבָרִיךְ יָתִי:(ד) וַיּ&#1443ֹאמֶר אֵלַ&#1431י הִֽנְנִ&#1444י מַפְרְךָ&#1433 וְהִרְבִּיתִ&#1428ךָ וּנְתַתִּ&#1430יךָ לִקְהַ&#1443ל עַמִּ&#1425ים וְנָ&#1448תַתִּ&#1436י אֶת-הָאָ&#1447רֶץ הַזּ&#1435ֹאת לְזַרְעֲךָ&#1445 אַֽחֲרֶ&#1430יךָ … להמשך קריאה

ניעור בגד מאבק ועפר

ההלכות לדעת הרב עובדיה זיע"א בלבד. ——– בגד שהתלכלך מאבק או עפר, מותר לנערו, אף אם הוא חדש, שחור, ומקפיד שלא ללובשו בלי ניעור. כן דעת רוב ככל הראשונים [רבנו חננאל, תוספות, הראב"ד, הרשב"א, המגיד משנה, הרא"ש, הר"ן, המרדכי ועוד, שלא שייך ליבון וכיבוס מאבק ועפר אלא רק מטל ומים. (ה"ע ג רכד)] וכן פסק … להמשך קריאה

סימן תקלא – דיני גלוח בחל המועד – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תקלא – דיני גלוח בחל המועד א מִצְוָה לְגַלֵּחַ בְּעֶרֶב יוֹם טוֹב. ב אֵין מְגַלְּחִין א בַּמּוֹעֵד, אֲפִלּוּ אִם לֹא גִּלַּח קֹדֶם מוֹעֵד. ג אֲפִלּוּ אִם הָיָה ב אָנוּס וּמִפְּנֵי כָּךְ לֹא גִּלֵּחַ בְּעֶרֶב יוֹם טוֹב, אֵינוֹ מְגַלֵּחַ בַּמּוֹעֵד; וְהוּא הַדִּין לְמִי שֶׁהָיָה חוֹלֶה וְנִתְרַפֵּא בַּמּוֹעֵד. ד וְאֵלּוּ מְגַלְּחִין בַּמּוֹעֵד; מִי שֶׁיָּצָא מִבֵּית הַשִּׁבְיָה … להמשך קריאה

סימן תרכו – דיני סוכה שתחת האילן או תחת הגג – ערוך השולחן

——– א הסוכה צריכה להיות תחת אויר השמים. ואם היא תחת דבר אחר – פסולה. כדתניא (סוכה ט ב): "בסוכת תשבו" – ולא בסוכה שתחת סוכה, ולא בסוכה שתחת האילן, ולא בסוכה שבתוך הבית. והדרש הוא משום דכתיב "בסוכת" חסר וי"ו, דמשמע סוכה אחת, ולא שני סככין. וזהו פשוט דהסוכה האחת תהיה מסוככת כהלכתה, והיינו … להמשך קריאה

סימן תרכז – דין הישן תחת המיטה ותחת הכילה ופירס סדין – ערוך השולחן

——– א כשם שהסוכה צריכה להיות תחת אויר השמים, כמו שכתבתי בסימן הקודם, כמו כן האדם היושב והישן בסוכה צריך להיות תחת אויר הסוכה, ולא תחת אויר אחר המפסיק בין הסוכה להאדם. ולפיכך שנו חכמים במשנה (ריש פרק שני): הישן תחת המיטה בסוכה – לא יצא ידי חובתו. ואוקימנא בגמרא כשהמיטה גבוה עשרה, דהוה אוהל … להמשך קריאה

ניעור מעיל ניילון

ההלכות לדעת הרב עובדיה זיע"א בלבד. ——– מעיל גשם שאינו עשוי מבד אלא רק מניילון, מותר לנערו אפילו בכח מהמים שעליו, כיון שאין המים נספגים בו, ואין כאן חשש סחיטה כלל. (ה"ע ג רכג) ——– לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים לזכות הרב המחבר האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם … להמשך קריאה

מַה דִּין שֵׁרוּת צְבָאִי וּלְאֻמִּי לְאִשָּׁה?

——– אָסוּר בְּאִסּוּר מֻחְלָט לְבָנוֹת לְהִתְגַּיֵּס לְשֵׁרוּת צְבָאִי, וְאַף לְשֵׁרוּת לְאֻמִּי, וְכָל כְּבוּדָּה בַּת מֶלֶךְ פְּנִימָה לִהְיוֹת תַּחַת הַשְׁגָּחַת הוֹרֶיהָ, וּכְבָר הוֹרוּ על כָּךְ כָּל גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא בְּיֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר, וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכָל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ. (שם) ——– לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים לזכות הרב המחבר האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל … להמשך קריאה

נביאים – מלכים א – פרק ב – חק לישראל

——– (ז) וְלִבְנֵ&#1448י בַרְזִלַּ&#1444י הַגִּלְעָדִי&#1433 תַּֽעֲשֶׂה-חֶ&#1428סֶד וְהָי&#1430וּ בְּאֹכְלֵ&#1443י שֻׁלְחָנֶ&#1425ךָ כִּי-כֵן&#1433 קָרְב&#1443וּ אֵלַ&#1428י בְּבָרְחִ&#1429י מִפְּנֵ&#1430י אַבְשָׁל&#1445וֹם אָחִֽיךָ: וְלִבְנֵי בַרְזִלַּי גִּלְעֲדָאָה תַּעֲבִיד טִיבוּוִיהוֹן בְּאֹכְלֵי פָּתוֹרָךְ אֲרֵי אִנּוּןסַפִּיקוּ צוֹרְכִי בְּמַעֲרְקִי מִן קֳדָםאַבְשָׁלוֹם אָחוּךְ: (ח) וְהִנֵּ&#1443ה עִ&#1440מְּךָ שִֽׁמְעִ&#1448י בֶן-גֵּרָ&#1445א בֶן-הַיְמִינִי&#1454 מִבַּחֻרִים&#1426 וְה&#1444וּא קִֽלְלַ&#1433נִי&#1433 קְלָלָ&#1443ה נִמְרֶ&#1428צֶת בְּי&#1430וֹם לֶכְתִּ&#1443י מַחֲנָ&#1425יִם וְהֽוּא-יָרַ&#1444ד לִקְרָאתִי&#1433 הַיַּרְדֵּ&#1428ן וָאֶשָּׁ&#1448בַֽע ל&#1444וֹ בַֽיהוָה&#1433 לֵאמֹ&#1428ר אִם-אֲמִֽיתְךָ&#1430 בֶּחָֽרֶב: וְהָא עִמָּךְ … להמשך קריאה

תקנז. מצות על האונס שישא אנוסתו. – ספר החינוך

שנצטוה האונס נערה בתולה שישא אותה לאשה ושיתן לאביה חמשים כסף שנאמר (דברים כב כט) ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף. משרשי המצוה. כדי ליסר הנבלים מן המעשה הרע הזה ושלא יהיו בנות ישראל כהפקר, שאם יחשב האונס למלאת נפשו בה וילך לו יקל בעיניו לעשות כן פעמים הרבה, אבל אם בדעתו שתהיה … להמשך קריאה

סימן תקלב – דין נטילת צפרנים בחל המועד – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תקלב – דין נטילת צפרנים בחל המועד א מֻתָּר לִטֹּל צִפֹּרְנַיִם בֵּין דְּיָד בֵּין דְּרֶגֶל, אֲפִלּוּ בְּמִסְפָּרַיִם. { הַגָּה: אֲבָל יֵשׁ מַחְמִירִין } א { וְאוֹסְרִים; וְכֵן הוּא הַמִּנְהָג לְהַחְמִיר שֶׁלֹּא לִטְּלָן, בֵּין } ב { בְּסַכִּין בֵּין בְּמִסְפָּרַיִם, אִם לֹא לְצֹרֶךְ מִצְוַת } ג { טְבִילָה שֶׁנּוֹטְלָן כְּדַרְכָּן בַּחֹל } (סְמַ"ק וְתוֹסָפוֹת). ב … להמשך קריאה

שפשוף הבגד

ההלכות לדעת הרב עובדיה זיע"א בלבד. ——– בגד שהתלכלך מבוץ או תבשיל וכדומה, אסור לתפוס בשני צידיו ולשפשפו, מפני שנראה כמלבן. אבל מותר לנקותו בשינוי, דהיינו שיתפוס בצידי הבגד מבפנים וישפשף, או שיגרד את הלכלוך בצפורן אפילו מבחוץ, שאז לא נראה כמלבן, וגם נשאר רושם מהלכלוך. ומה שהבוץ מתפורר, אין בזה איסור, כי אין טוחן … להמשך קריאה

סעי' א' – אין נוהגים קלות ראש בבית הכנסת ובבית מדרש. – ספר מנחת שי

——– במגילה כח. ת"ר בתי כנסיות אין נוהגים בהם קלות ראש. וכתב הטור כגון שחוק והיתול ושיחה בטלה וכ"פ מרן בתי כנסיות ובתי מדרשות, אין נוהגין בהם קלות ראש כגון: שחוק והתול ושיחה בטילה. וכתב המ"ב (ס"ק א') הטעם, שביהכ"נ הוא מקדש מעט ובמקדש כתוב את מקדשי תיראו. עוד כתב (ס"ק ב') אפילו שיחת חולין … להמשך קריאה

תקנח. שלא יגרשנה כל ימיו. – ספר החינוך

שנמנע האונס מלגרש אנוסתו לעולם, ועל זה נאמר (דברים כב כט) תחת אשר ענה לא יוכל שלחה כל ימיו. משרשי המצוה. וקצת דיניה וכל ענינה, כתוב במצות עשה שלו שבסדר זה (מצוה תקנז), וקחנו משם. וזה הלאו אמרו זכרונם לברכה במסכת מכות (טו, א) שכבר קדמהו עשה, והעשה הוא מה שאמר הכתוב ולו תהיה לאשה. … להמשך קריאה

מַה בְּעִנְיַן הוֹפָעוֹת וּסְרָטִים?

——– אֵין לִשְׁמֹעַ שִׂיחוֹת וְהַרְצָאוֹת שֶׁל "קַלֵּי דַּעַת" אוֹ שֶׁל "קַלּוּת דַּעַת", וּבְיִחוּד לְהִזָּהֵר מֵהוֹפָעוֹת שֶׁל בַּדְחָנִים וּמֵהַצָּגוֹת שֶׁאֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה מֵהֶם, וּלְהִזָּהֵר מִן הַסְּרָטִים וְכָל עִנְיָנִים הַמְּסִירִים אֶת הַלֵּב מֵאָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וּבִמְיֻחָד יֵשׁ לָשִׂים לֵב לְכָל זֹאת לְהַשְׁגִּיחַ הֵיטֵב עַל הַבָּנִים וְהַבָּנוֹת. ("אוהל ברכה") ——– לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים … להמשך קריאה

סימן תרכח – דין סוכה שתחת סוכה – ערוך השולחן

——– א גזירת הכתוב הוא שסוכה שתחת סוכה, אף על פי שגם העליונה כשרה, מכל מקום התחתונה פסולה משום סוכה שתחת סוכה, דכתיב "בסוכת תשבו", וכתיב "בסוכת" חסר וי"ו, לומר לך: בסוכה אחת תשבו, ולא בסוכה שתחת סוכה. ולכן סוכה שתחת סוכה: העליונה – כשרה, והתחתונה – פסולה. ולא אמרינן: כשם שהעליונה פוסלת התחתונה, כמו … להמשך קריאה

כתובים – משלי – פרק יא – חק לישראל

——– (ה) צִדְקַ&#1443ת תָּ&#1453מִים תְּיַשֵּׁ&#1443ר דַּרְכּ&#1425וֹ וּ&#1437בְרִשְׁעָת&#1431וֹ יִפֹּ&#1445ל רָשָֽׁע: צִדְקְתָא דִתְרִיצֵי תִפְצֵי אִנוּן וּבָזוֹזֵיבְשִׁלּוּמְהוֹן מִתְאַחֲדִין: (ו) צִדְקַ&#1443ת יְ&#1453שָׁרִים תַּצִּילֵ&#1425ם וּ&#1437בְהַוַּ&#1431ת בֹּגְדִ&#1445ים יִלָּכֵֽדוּ: צִדְקַתְהוֹן דִּתְמִימֵי תְתָרֵץ אוֹרְחָתֵיהּ וּבְרִשְׁעֵיהּנָפֵל רַשִּׁיעָא: צדקת ישרים תצילם ובהות בוגדים ילכדו . בהוות שהם עושים הם נלכדים והמקרא מסורס הוא כלומר ובוגדים בהוות ילכדו : (ז) בְּמ&#1444וֹת אָדָ&#1443ם רָ&#1453שָׁע תֹּאבַ&#1443ד תִּקְוָ&#1425ה וְתוֹחֶ&#1430לֶת … להמשך קריאה

סימן תקלג – מלאכות המתרים בחל המועד – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תקלג – מלאכות המתרים בחל המועד א מֻתָּר לִטְחֹן קֶמַח לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, אֲפִלּוּ א כִּוֵּן מְלַאכְתּוֹ בַּמּוֹעֵד, וְלָקֹץ עֵצִים מֵהַמְחֻבָּר וּלְהַטִּיל שֵׁכָר, בֵּין שֶׁל תְּמָרִים בֵּין שֶׁל שְׂעוֹרִים, לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד; וְשֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, ב אָסוּר. וּמִיהוּ אֵינוֹ צָרִיךְ לְצַמְצֵם, אֶלָּא עוֹשֶׂה בְּהַרְוָחָה, וְאִם יוֹתִיר יוֹתִיר; אֲבָל לֹא ג יַעֲרִים לִטְחֹן אוֹ לַעֲשׂוֹת { שֵׁכָר … להמשך קריאה

סימן תרכט – מאיזה דבר צריך להיות הסכך – ערוך השולחן

——– א הסכך צריך להיות מדבר שאינו מקבל טומאה, וגידולו מן הארץ, כמו: עצים, ועלים, וענפים, ותבן, וקש. ולמדנו ממאי דכתיב: "חג הסוכות תעשה… מגרנך ומיקבך". והיינו: פסולת הגורן, והם הקשין והתבן, ופסולת היקב, שהם הזמורות. ד"מגרנך" – ולא גרנך, "מיקבך" – ולא יקבך. דהתבואה והענבים מקבלים טומאה. וכן מצינו בנחמיה (ח) כשעלו מן הגולה … להמשך קריאה

בהמשך – לא משתמשים שום שימוש בבית הכנסת ובבית המדרש. אין אוכלים ושותים ומתקשטים ומטיילים בהם ולא נכנסים מפני החמה והגשמים. – ספר מנחת שי

——– בבריתא שם אין אוכלים בהן ואין שותים בהן ואין נואתין בהן ואין מטיילין בהם ואין נכנסין בהן בחמה מפני החמה והגשמים מפני הגשמים. ואין נואתין פירש"י אין מתקשטין לתוכן, וכ"כ הטור. וכ"פ מרן ואין אוכלים ושותים בהם ולא מתקשטין בהם ולא מטיילין בהם ולא נכנסים בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים. וכתב בביה"ל … להמשך קריאה

תקנט. שלא ישא סריס בת ישראל. – ספר החינוך

שנמנע מי שנפסדו לו כלי המשגל עד שאינו ראוי להוליד, על ידי מכת אדם או בהמה או עץ, כלומר, שלא היה בידי שמים, מלשא בת ישראל, ועל זה נאמר (דברים כג ב) לא יבא פצוע דכה וכרות שפכה בקהל יי. משרשי המצוה. להרחיק ממנו לבלתי הפסיד כלי הזרע בשום צד (עי' מורה נבוכים ח"ג פמ"ט), … להמשך קריאה

בגד ונעלי עור

ההלכות לדעת הרב עובדיה זיע"א בלבד. ——– מותר לתת מים על בגד עור או על נעלי עור [שלא במקום השרוכים] לנקותם, ובלבד שלא ישפשף. [והכלל שאמרנו לעיל: "שרייתו זהו כיבוסו", הוא רק בבד ולא בעור שהוא קשה.] (סימן שב ס"ט. ב עח) ——– לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים לזכות הרב המחבר האתר … להמשך קריאה

סימן תקלד – דיני כבוס בחל המועד – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תקלד – דיני כבוס בחל המועד א אֵין א מְכַבְּסִין בַּמּוֹעֵד. וְאֵלּוּ שֶׁמְּכַבְּסִין; הַבָּא מִמְּדִינַת הַיָּם, וְהַיּוֹצֵא מִבֵּית הַשִּׁבְיָה וּמִבֵּית הָאֲסוּרִין, וּמְנֻדֶּה שֶׁהִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים בָּרֶגֶל, וּמִי שֶׁנָּדַר שֶׁלֹּא לְכַבֵּס וְנִשְׁאַל בָּרֶגֶל וְהִתִּירוּ לוֹ, וּמִטְפְּחוֹת ב הַיָּדַיִם, וּמִטְפְּחוֹת הַסְפָרִים, וּמִטְפְּחוֹת הַסַפָּג, וּבִגְדֵי קְטַנִּים, וּבַעֲלַת הַכֶּתֶם שֶׁנִּמְצָא בַּמּוֹעֵד, וּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא ג חָלוּק אֶחָד; … להמשך קריאה

משנה שבת פרק יב – חק לישראל

——– א. הַבּוֹנֶה כַּמָּה יִבְנֶה וִיהֵא חַיָּב. (הַבּוֹנֶה) כָל שֶׁהוּא, וְהַמְסַתֵּת וְהַמַּכֶּה בַפַּטִּישׁ וּבַמַּעֲצָד. הַקּוֹדֵחַ כָּל שֶׁהוּא, חַיָּב. זֶה הַכְּלָל, כָּל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה וּמְלַאכְתּוֹ מִתְקַיֶּמֶת בַּשַּׁבָּת, חַיָּב. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף הַמַּכֶּה בַקֻּרְנָס עַל הַסַדָּן בִּשְׁעַת מְלָאכָה, חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִמְתַקֵּן מְלָאכָה: (א) הבונה. שאמרו באבות מלאכות, כמה יבנה ויהיה חייבִ כל שהוא: … להמשך קריאה

מַה בְּעִנְיַן יְצִיאָה וְטִיּוּל בָּרְחוֹב לְאִשָּׁה?

——– כָּתַב הָרַמְבַּ"ם (פ"ג מהלכות אישות הי"א): "לְפִי שֶׁכָּל אִשָּׁה יֵשׁ לָהּ לָצֵאת וְלֵילֵךְ לְבֵית אָבִיהָ לְבַקְּרוֹ, אוֹ לְבֵית הָאָבֵל [לְנַחֵם אֲבֵלִים] אוֹ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה [דְּהַיְנוּ לַשְּׂמָחוֹת הַמִּשְׁפַּחְתִּיּוֹת הַמְּצוּיוֹת], אוֹ לִגְמֹל חֶסֶד לְרֵעוֹתֶיהָ אוֹ לִקְרוֹבוֹתֶיהָ, שֶׁאֵינָהּ בְּבֵית הַסֹּהַר שֶׁלֹּא תֵּצֵא וְלֹא תָּבוֹא, אֲבָל גְּנַאי הוּא לָאִשָּׁה שֶׁתִּהְיֶה יוֹצְאָה תָּמִיד פַּעַם בַּחוּץ וּפַעַם בָּרְחוֹבוֹת, וְיֵשׁ לַבַּעַל … להמשך קריאה

דילוג לתוכן