הנהגת הציבור בעת הברכה

——– בעת הברכה, יעמדו הציבור ולא יביטו בכהנים, כדי שלא יסיחו דעתם מהברכה. וכתוב בזוהר, שאותה שעה עת רצון היא בכל העולמות, ומתברכים העליונים והתחתונים, ואין הדינים שולטים. (קכח סכ"ג. ו של) פנים מול פנים – הקהל צריך לעמוד כשפניהם מול פני הכהנים ולא לאחוריהם. על כן הנוהגים שהאב נותן את ידיו על ראש בניו, … להמשך קריאה

ד. קטנות אמונה אצל צדיקים

——– הגמרא בסוטה (מח) דורשת על הפסוק: "כי מי בז ליום קטנות", מי גרם לצדיקים שיתבזבז שולחנם לעתיד לבוא, קטנות אמונה שהיתה בהם". והשאלה מפורסמת, היאך מצד אחד איירי בצדיקים ומאידך קרי להו "קטני אמנה". והענין יובן על פי מה שאמר הגר"י מסלנט זצ"ל: "יכול אדם להיות צדיק ואפילו חסיד וקדוש בפרט מסויים, ויחד עם … להמשך קריאה

פסוק המתחיל ומסתיים באות צ-א

——– [ויקרא פרק-יג-יא]&nbsp צָרַעַת נוֹשֶׁנֶת הִוא בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן לֹא יַסְגִּרֶנּוּ כִּי טָמֵא הוּא: [משלי פרק-כז-טז]&nbsp צֹפְנֶיהָ צָפַן רוּחַ וְשֶׁמֶן יְמִינוֹ יִקְרָא: ——– לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי … להמשך קריאה

משנה בבא מציעא פרק ט – חק לישראל

——– א. הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ, מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִקְצֹר, יִקְצֹר. לַעֲקֹר, יַעֲקֹר. לַחֲרש אַחֲרָיו, יַחֲרש. הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. כְּשֵׁם שֶׁחוֹלְקִין בַּתְּבוּאָה, כָּךְ חוֹלְקִין בַּתֶּבֶן וּבַקַּשׁ. כְּשֵׁם שֶׁחוֹלְקִין בַּיַּיִן, כָּךְ חוֹלְקִין בַּזְּמוֹרוֹת וּבַקָּנִים. וּשְׁנֵיהֶם מְסַפְּקִין אֶת הַקָּנִים: (א) המקבל שדה. באריסות, למחצה לשליש ולרביע. או בחכירות, בכך וכך כורין לשנה: לחרוש אחריו. אחר הקצירה או העקירה, כדי … להמשך קריאה

משנה בבא בתרא פרק י – חק לישראל

——– א. גֵּט פָּשׁוּט, עֵדָיו מִתּוֹכוֹ. וּמְקֻשָּׁר, עֵדָיו מֵאֲחוֹרָיו. פָּשׁוּט שֶׁכָּתְבוּ עֵדָיו מֵאֲחוֹרָיו וּמְקֻשָּׁר שֶׁכָּתְבוּ עֵדָיו מִתּוֹכוֹ, שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִים. רַבִּי חֲנִינָא בֶן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, מְקֻשָּׁר שֶׁכָּתְבוּ עֵדָיו מִתּוֹכוֹ, כָּשֵׁר, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ פָשׁוּט. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִאֵל אוֹמֵר, הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה: (א) גט פשוט. שטר פשוט כעין שלנו שאינן תפורים ומקושרין. וכל שטר קרוי גט: … להמשך קריאה

פֶּרֶק שִׁשִּׁי [רמד] – ספר מנורת המאור עם פירוש

לְעוֹלָם יָדוּר אָדָם בִּמְקוֹם תּוֹרָה, כִּדְגָרְסִינָן בְּפֶרֶק רַבִּי מֵאִיר: תַּנְיָא: אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קִסְמָא: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּפָגַע בִּי אָדָם אֶחָד וְנָתַן לִי שָׁלוֹם וְהֶחֱזַרְתִּי לוֹ שָׁלוֹם. אָמַר לִי: רַבִּי, מֵאֵיזֶה מָקוֹם אַתָּה? אָמַרְתִּי לוֹ: מֵעִיר גְּדוֹלָה שֶׁל חֲכָמִים וְשֶׁל סוֹפְרִים אֲנִי. אָמַר לִי רַבִּי: רְצוֹנְךָ שֶׁתָּדוּר עִמָּנוּ בִמְקוֹמֵנוּ וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ … להמשך קריאה

להשתטח על קברי הצדיקים – מצוות הארץ: בהלכה ובאגדה

——– מותר לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ, כדי להשתטח על קברי הצדיקים, כל שדעתו לחזור לארץ ישראל. כיון שיש בזה ענין של מצוה להשתטח על קברי הצדיקים, שיתפללו עלינו, וכמו שמצאנו בכלב בן יפונה שהלך ונשתטח על קברי אבותינו הקדושים, ואמר: "אבותי, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת המרגלים". (כן פסקו הגאונים הגדולים רבי אברהם מיוחס … להמשך קריאה

גמרא בבא קמא דף פ' ע"א – חק לישראל

——– תָּנוּ רַבָּנָן מַעֲשֵׂה בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁהָיָה גּוֹנֵחַ מִלִּבּוֹ וְשָׁאֲלוּ לָרוֹפְאִים וְאָמְרוּ אֵין לוֹ תַּקָּנָה עַד שֶׁיִּינַק חָלָב רוֹתֵחַ מִשַּׁחֲרִית לְשַׁחֲרִית וְהֵבִיאוּ לוֹ עֵז וּקְשָׁרוּהָ לוֹ בְּכַרְעֵי הַמִּטָּה וְהָיָה יוֹנֵק מִמֶּנָּה מִשַּׁחֲרִית לְשַׁחֲרִית. לְיָמִים נִכְנְסוּ חֲבֵירָיו לְבַקְּרוֹ כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אוֹתָהּ הָעֵז קְשׁוּרָה בְּכַרְעֵי הַמִּטָּה חָזְרוּ לַאֲחוֹרֵיהֶם וְאָמְרוּ לִסְטִים מְזוּיָין בְּבֵיתוֹ שֶׁל זֶה וְאָנוּ נִכְנָסִים אֶצְלוֹ … להמשך קריאה

קבורה – ספר פלא יועץ

אמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות ח א) על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא זו קבורה, כי יש כמה שאינם זוכים לקבורה והיו למאכל לכלבים ולחית השדה ועוף השמים ולדגי הים. ויש נקברים בבזיון רחמנא לצלן, ויש שמתים ביום טוב ראשון ונקברים על ידי גויים, ויש שמתים בערב שבת בין השמשות ולנים שני לילות … להמשך קריאה

דברים ששומעים מ"סתם אנשים", האם יש להתיחס לכך ברצינות

——– כתיב (בראשית יח, ט): "ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן וגו', ותצחק שרה בקרבה וגו', ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה וגו', היפלא מה' דבר" וגו'. דברי הקב"ה לאברהם "למה זה צחקה שרה" מעוררים תמיהה רבתי שהרי שלשה אנשים בדמות ערבים מגיעים לביתה, ולכך אברהם אומר להם "יקח נא מעט … להמשך קריאה

יג. לא יועיל להינצל מבלבולי וספיקות אמונה בדרך חקירה ומשא ומתן, ואדרבא בכך תסתבך יותר אמונת האדם, ובפרט כל זמן שאינו נקי משוחד התאווה

——– העולם מחפש עצות להינצל מספיקות ובלבולי אמונה ובחלקם מנסים הצלחתם בחקירות ופילוסופיה, למדנו כי זו טעות, ולא יועיל ולא יציל לימודים שכאלה את הנבוכים, אדרבא לימוד זה יסבך ויביך אותם יותר ויותר, אחר שלא רואים למצוא את שורש הבעיה שהיא שוחד התאווה, ואם כן כיוון שהשרץ בידם שהוא השוחד – שום טהרה לא תועיל … להמשך קריאה

סעי' כ' – יכנס שיעור שני פתחים ואח"כ יתפלל, היינו ח' טפחים מהפתח פנימה ואם לא פתוח הפתח לרה"ר ויש לו מקום קבוע, מותר. וכן לא ימהר להתפלל מיד אלא ישהה שיעור הילוך שתי פתחים. – ספר מנחת שי

——– בברכות ח. אמר רב חסדא לעולם יכנס אדם שיעור ב' פתחים ויתפלל שנאמר לשמור מזוזות פתחי. ופירש רש"י שיעור שני פתחים רוחב יכנס לפנים שלא ישב סמוך לפתח דנראה עליו כמשאוי עיכוב בית הכנסת ויהיה מזומן סמוך לפתח לצאת. וכתוב בארחות חיים (סי' סח) יכנס שיעור שני פתחים שהם ח' טפחים דשיעור פתח אחד … להמשך קריאה

מִצַּד אֶחָד, יָדוּעַ וּמְפֻרְסָם רָעַת הַהֶרְגֵּל וְקִיּוּם הַמִּצְווֹת "כְּמִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה". וּמֵאִידָךְ מְבַקְּשִׁים אָנוּ בְּכָל יוֹם "וְתַרְגִּילֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ"?

——– בקשתנו "ותרגילנו בתורתך" היינו שמבחינה המעשית נהיה מורגלים וזריזים לקום ולקיים המצוות, עד שיהא באופן טבעי אצלנו , וכמו למשל: האדם הרי באופן טבעי נבדל ממאכלות אסורות, אין לו אף יצר לעבור על איסורים כעין אלו, וכמו כן מלחלל שבת, מלגנוב וכיוצא, האדם מורגל בהם עד שאין לו אף מחשבה חלילה לחטוא בהן, או … להמשך קריאה

ו. בכל שנה בוכים אנו בתשעה באב שבו חווינו את תכלית שיפלותנו, על מנת להפיק את התועלת מתכלית הגלויות, שמטרתן להתבונן ב"רחקנו מעל אדמתינו" וכו'

——– וזו היתה הרגשת כל ישראל בשעת החורבן, שהנה והגיעו לשפל המדריגה, לראות את בית המקדש נשרף מול עיניהם והמה הולכים בשלשלאות של ברזל לבבל, והרהרו בנפשם על סיבת ירידתם, ובכו על כך, וכנאמר: "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו", ועשו בכיה גדולה, וכמו שאמר להם ירמיה אלמלי בכיתם קודם לכן לא היה נעשה … להמשך קריאה

א. התבטאות השכינה על גדל צערה – תפארת ישראל

——– מובא בשל"ה הקדוש (מסכת שבועות פרק נר מצוה) בקבוץ החברא קדישא של מרן הבית יוסף שנתגלתה עליהם השכינה בליל חג השבועות, וזה לשונו: "ובעת שהתחלנו למוד המשנה ולמדנו שני מסכתות, זכנו בוראנו ונשמע את הקול המדבר בפי החסיד נר"ו (הוא מרן ה"בית יוסף"), קול גדול בחתוך אותיות, וכל השכנים היו שומעים ולא מבינים, והיה … להמשך קריאה

סימן תי – דין החזיק בדרך כדי לקנות שביתה – ערוך השולחן

——– א זה שנתבאר בסוף הסימן הקודם דרק למי שהוא בדרך התירו לו לקנות שביתה בריחוק מקום, כגון לומר 'שביתתי במקום פלוני', ולא להיושב בביתו, מיהו לפעמים יש שגם היושב בביתו דינו (כאילו) [כאלו] הוא בדרך. כגון מי שהיה בביתו, ורצה לקנות שביתה במקום פלוני, והלך לשם להגיע למקום פלוני ולומר 'שביתתי במקום הזה', והחזיק … להמשך קריאה

סימן שיא – דיני מת בשבת ושאר טלטול מן הצד – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן שיא – דיני מת בשבת ושאר טלטול מן הצד א מֵת שֶׁמֻּטָּל בְּמָקוֹם שֶׁיָּרֵא עָלָיו מִפְּנֵי הַדְּלֵקָה, אִם יֵשׁ כִּכָּר אוֹ תִּינוֹק מְטַלְטְלוֹ א עַל יְדֵיהֶם; וְאִם אֵין לוֹ כִּכָּר אוֹ תִּינוֹק, אִם יֵשׁ לוֹ שְׁתֵּי מִטּוֹת מְטַלְטְלוֹ עַל יְדֵי שֶׁיַּהַפְכֶנּוּ ב מִמִּטָּה לְמִטָּה דַּהֲוָה טִלְטוּל מִן הַצַּד; וְאִם אֵין לוֹ לֹא זֶה וְלֹא … להמשך קריאה

גמרא שבועות דף לח ע"ב – חק לישראל

——– תָּנוּ רַבָּנָן: שְׁבוּעַת הַדַּיָּינִין אַף הִיא בִּלְשׁוֹנָהּ נֶאֶמְרָה. אוֹמְרִים לוֹ הֱוֵי יוֹדֵעַ שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נִזְדַּעְזַע בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּסִינַי לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹקֶיךָ לַשָּׁוְא. וְכָל עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה נֶאֱמַר בָּהֵן וְנַקֵּה. וְכָאן נֶאֱמַר לֹא יְנַקֶּה. וְכָל עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ וְכָאן מִמֶּנּוּ וּמִמִּשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ה) אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ … להמשך קריאה

גמרא סנהדרין דף קי"ב ע"א – חק לישראל

——– הַחֲרֵם אוֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ וְכוּלֵי. תַּנוּ רַבָּנָן (דברים יג) הַחֲרֵם אוֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּה פְּרַט לְנִכְסֵי צַדִּיקִים שֶׁבְּחוּצָה לָהּ. וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ לְרַבּוֹת נִכְסֵי צַדִּיקִים שֶׁבְּתוֹכָהּ. שְׁלָלָהּ וְלֹא שֶׁל שָׁמַיִם. וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ לְרַבּוֹת נִכְסֵי רְשָׁעִים שֶׁחוּצָה לָהּ. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן מִפְּנֵי מַה אָמְרָה תוֹרָה נִכְסֵי צַדִּיקִים שֶׁבְּתוֹכָהּ יֹאבְדוּ מִי … להמשך קריאה

אָדָם הַלּוֹמֵד מוּסָר וּבִפְרָט בְּעִנְיְנֵי אֱמוּנָה וּבְכָךְ אָמְנָם מִתְחַזֶּקֶת הַכָּרָתוֹ, אוּלָם הֲרֵי בְּכָךְ מֵעַתָּה הַתְּבִיעָה תְּהֵא עָלָיו בְּיוֹתֵר, הַאִם בְּשֶׁל כָּל נָכוֹן לְהִמָּנַע מִלִּמּוּד הָאֱמוּנָה וּלְהַמְשִׁיךְ בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה?

——– בְּסֵפֶר "דַּרְכֵי הָעֲבוֹדָה" להגר"י לְוִינְשְׁטֵיְן מֵבִיא שָׁם שאלה זוֹ (עמ' יח) וּתְשׁוּבָתוֹ בְּשֵׁם הַסַּבָּא מִקֶּלֶם, עָדִיף לְהַגְדִּיל אֶת הַהַכָּרָה בָּאֱמוּנָה בַּה' וּבִמְחֻיָּבוּת הָאָדָם כְּלַפֵּי בּוֹרְאוֹ, כִּי גָּדוֹל מְאֹד שְׂכָרָהּ שֶׁל עֶצֶם הַהַכָּרָה, וְאַף שֶׁהֶפְסֵדָהּ בְּצִדָּהּ לִהְיוֹת מֵעַתָּה נִתְבָּע יוֹתֵר, מִכָּל מָקוֹם גָּדוֹל שְׂכָרָהּ מֵהֶפְסֵדָהּ. ——– לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים לזכות … להמשך קריאה

מַה גָּרוּעַ יוֹתֵר, אָדָם שֶׁמַּכִּיר בְּחֶסְרוֹנוֹ וּבְדַלּוּת יְדִיעוֹתָיו וְעֶרְכּוֹ אֶלָּא שֶׁנּוֹהֵג הוּא בְּגַאֲוָה טִפְּשִׁית וְדוֹרֵשׁ כָּבוֹד עַל אַף הֱיוֹתוֹ מוּדָע שֶׁהוּא כְּלוּם, אוֹ אַחֵר שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג בְּגִנּוּנֵי גַּאֲוָה וּשְׂרָרָה וּבוֹרֵחַ מִן הַכָּבוֹד, אוּלָם בִּפְנִימִיּוּתוֹ מִתְהַלֵּךְ הוּא בָּרְחָבָה לְהַחְשִׁיב עַצְמוֹ יוֹתֵר מֵאֲחֵרִים?

——– יש לדעת כי גווני בעלי מדת הגאוה רבים הם, וכולם גרועים – תועבת ה' כל גבה לב, אלא שנידונים הם לפי עניינם. ונציג כמה מגווני בעלי מדות הגאוה: א. יש בו ומתגאוה אף בחיצוניותו. ב. יש בו ומתגאה בפנימיותו בלבד. ג. אין בו ומתגאה אף בחיצוניותו. ד. אין בו ומתגאה בפנימיותו בלבד. ונבארם: א. … להמשך קריאה

שלב. מצות קדוש שנת היובל. – ספר החינוך

לקדש שנת החמשים כמו שנת השמטה. כלומר, בבטול העבודה בארץ והפקר הצומח בה, שנאמר (ויקרא כה י) וקדשתם את שנת החמשים שנה. ובאר הכתוב שענין הקדשה הוא שיהיו פרותיה ותבואתה נפקרים, ושיהיו העבדים יוצאין מתחת יד האדון, שאמר הכתוב אחר כן, וקראתם דרור בארץ לכל יושביה. כלומר, חרות לעבדים, כי יובל הוא קדש תהיה לכם … להמשך קריאה

ג. גזל ב"היתר"

——– איזו "בעלת-בית" תתרצה בפועלת נקיון שתפקידה לעבוד ארבע שעות ברצף – זמן אפשרי לגמור נקיון בית – המפסיקה באמצע לשיחת טלפון או לפטפט ולהעביר את הזמן, ועוד לבוא לסוף ארבע השעות ולבקש שכר מלא אחר שחצי מהנקיון טרם הושלם מבזבוז הזמן?! ואילו אצלנו – לא מורגש בכך שום עוול ואונאה, הן מצד התשלום שמקבלים … להמשך קריאה

סימן תיא – מי שהיה ביתו במזרח, ונתן העירוב במערב – ערוך השולחן

——– א מי שאמר לשלוחו מבעוד יום: '(ערב) [עירב] לי במערב ביתי' והלך ועירב לו, והוא עצמו הלך לענייניו אחר כך למזרח ביתו, והיה שם בין השמשות בזמן קניית השביתה. אם נתן השליח את העירוב להלאה מביתו למערב כל כך רחוק, עד שמהעירוב עד מקום שהוא עומד למזרח ביתו הוי יותר מאלפים – ממילא מובן … להמשך קריאה

זוהר בלק דף רי"א ע"א – חק לישראל

——– הֵן עָם כְלָבִיא יָקוּם וְגוֹמֵר. מָאן עַמָּא תַקִּיפָא כְיִשְׂרָאֵל. בְּשַׁעְתָּא דְאִתְנְהִיר צַפְרָא קָם וּמִתְגַבֵּר כְּאַרְיָא לְפוּלְחָנָא דְמָארֵיהוֹן בְּכַמָּה שִׁירִין בְּכַמָּה תוּשְׁבְּחָן מִשְׁתַּדְּלֵי בְאוֹרַיְתָא כָל יוֹמָא וּבַלַּיְלָה לֹא יִשְׁכַּב וְגוֹמֵר כַּד בָּעֵי בַר נָשׁ לְמִשְׁכַּב עַל עַרְסֵיהּ מְקַדֵּשׁ שְׁמָא עִלָּאָה אַמְלִיךְ לֵיהּ לְעֵילָא וְתַתָּא כַמָּה גַרְדִּינֵי נִמּוּסִין מִתְקַשְּׁרָן קָמַיְיהוּ בְשַׁעְתָּא דְפַתְחִין פּוּמְהוֹן עַל עַרְסַיְיהוּ בִשְׁמַע … להמשך קריאה

אדם חייב להבין שכל מה שרואה שומע וכו' יש סיבה לדבר

——– במילים אלו של חז"ל "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ מכריזין עליו מלמעלה", כללו בזה שאין שום דבר בבריאה שנעשה במקרה, הכל מדוקדק ומחושבן לחלוטין עד פרטי הפרטים הקטנים ביותר, אין שום דבר בבריאה או תזוזה בבריאה שנעשה סתם כך. ניתן משל לדבר. אדם הולך ברחוב ועובר ליד עמוד חשמל, לפתע עיניו נתקלות … להמשך קריאה

דילוג לתוכן