ד. כל השקעה נושאת בסופה פרי ואין להתעצל או להתייאש מלהשקיע בזולת

——– ועוד ראה שם כמה יש ללמוד ממעשה דרבי פרידא, היאך אין להתייאש לעולם ממי שנראה לנו שאינו מקבל ולכאורה אין תועלת מההשקעה בו, אלא זה יש להאמין שבכל פעם ופעם ישנו רושם קל המטפטף בלב השומע, ועובדה שלרוב לאחר השקעה מרובה רואים תועלת, ומהיכן התועלת לבסוף בודאי מהרושם שנוצר מההתחלה, שאם לא הרושם שנוצר … להמשך קריאה

כתובים – משלי – פרק טז – חק לישראל

——– (יג) רְצ&#1443וֹן מְ&#1453לָכִים שִׂפְתֵי-צֶ&#1425דֶק וְדֹבֵ&#1430ר יְשָׁרִ&#1443ים יֶאֱהָֽב: רְעוּתֵיהּ דְּמַלְכָּא שִּׂפְוָתָא דְצִדְקְתָא וּמִלְּתָאדִתְרִיצֵי רָחֵם: תועבת מלכים עשות רשע . דבר תעוב הוא לדיינין ואין הגון להם לעשות רשע : (יד) חֲמַת-מֶ&#1445לֶךְ מַלְאֲכֵי-מָ&#1425וֶת וְאִ&#1430ישׁ חָכָ&#1443ם יְכַפְּרֶֽנָּה: חֶמְתֵּיהּ דְּמַלְכָּא מַלְאֲכֵי דְמוֹתָא אִנוּןוְגַבְרָא חַכִּימָא נִדְעֲכִנֵיהּ: חמת מלך . הוא כמלאכי מות כשלוחי מיתתם : ואיש חכם יכפרנה . … להמשך קריאה

רעד. שלא יבעל כהן גדול אלמנה. – ספר החינוך

שלא יבעל כהן גדול אלמנה ואפילו בלא קדושין, שנאמר (ויקרא כא טו) ולא יחלל זרעו בעמיו, ואמרו בקדושין (עח, א) כהן גדול באלמנה לוקה שתים, משום לא יקח, ומשום ולא יחלל, כלומר, שאם נשאה ובעלה לוקה שתי מלקיות, ואם בעלה מבלי שקדשה לוקה אחת משום לא יחלל, וכמו שאמר רבא שם, ומודה רבא באלמנה לכהן … להמשך קריאה

יז. הכניעה תביא לאדם להגיע למדריגת "הקדושה" המבוארת ב"מסילת ישרים" (פכ"ו).

——– ובפרט במדריגות הקדושה והפרישות שהנם בעצם מרוממים את האדם מאד, נאמר על כך במס"י (פכ"ו): "הקדושה תחילתה עבודה וסופה מתנה". כי למדריגות פרישות שהם היפך טבע הגוף של האדם, לא יתכן לאדם להגיע אליהם אפילו באופן של "כבישה", ולא מבעיא באופן של "עקירה", ועל האדם מוטל להתחיל לעבוד ולבסוף יזכה בדרך מתנה, וא"כ כאמור … להמשך קריאה

הַיֵּשׁ אֵיזֶשֶׁהוּ סְגֻלָּה לִמְנֹעַ כְּנִיסַת רוּחַ?

——– אֵין הָרוּחַ יָכוֹל לִכָּנֵס בְּפֶתַח שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מְזוּזָה (נשמת חיים דף קיא, א), כְּמוֹ כֵן הוּבָא בְּמַעֲשֵׂה רוּחַ בְּקַארְץ שֶׁנִּכְנַס הָרוּחַ דֶּרֶךְ מַרְתֵּף הַפָּטוּר מִמְּזוּזָה, כְּבָר הוּבָא בְּסֵפֶר הַכַּוָּנוֹת וּמַעֲשֵׂה נִסִּים (קושטאנטינה שנת ת"פ) מַעֲשֶׂה בְּרוּחַ שֶׁהוּצָא מֵחוֹלָה בִּצְפַת הָיָה חוֹזֵר אֵלֶיהָ וּמַבְהִיל אוֹתָהּ. שָׁלַח הָאֲרִ"י אֶת ר' חַיִּים וִיטַאל לִבְדֹּק אִם הַמְּזוּזָה כְּשֵׁרָה, … להמשך קריאה

משנה גיטין פרק ו – חק לישראל

——– א. הָאוֹמֵר הִתְקַבֵּל גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי אוֹ הוֹלֵךְ גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי, אִם רָצָה לַחֲזוֹר, יַחֲזוֹר. הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה הִתְקַבֵּל לִי גִטִּי, אִם רָצָה לַחֲזוֹר, לֹא יַחֲזוֹר. לְפִיכָךְ אִם אָמַר לוֹ הַבַּעַל אִי אֶפְשִׁי שֶׁתְּקַבֵּל לָהּ אֶלָּא הוֹלֵךְ וְתֶן לָהּ, אִם רָצָה לַחֲזוֹר, יַחֲזוֹר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף הָאוֹמֶרֶת טוֹל לִי גִטִּי, אִם רָצָה … להמשך קריאה

ז. זכות קיומינו עתה הינו בזכות השרידים שבידיהם מעין מעשה פינחס – קנאות

——– וכאן נבוא לתירוץ נפלא על קיום עם ישראל ושרידתו. הרי בחטא בנות מואב נגזרה גזירת כליה לולי פינחס שעמד בפרץ נתבונן, וכי הכי עתה אין בינינו חטא בנות מואב? הלא ההתבוללות נוראה הן בארץ וביותר בחו"ל, חטא בנות מואב שהיה בזמן עם ישראל במדבר הינו קטן ביחס לחטא בת אל נכר המצוי ביננו היום, … להמשך קריאה

משנה יבמות פרק ו – חק לישראל

——– א. הַבָּא עַל יְבִמְתּוֹ, בֵּין בְּשׁוֹגֵג, בֵּין בְּמֵזִיד, בֵּין בְּאוֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן, אֲפִלּוּ הוּא שׁוֹגֵג וְהִיא מְזִידָה, הוּא מֵזִיד וְהִיא שׁוֹגֶגֶת, הוּא אָנוּס וְהִיא לֹא אֲנוּסָה, הִיא אֲנוּסָה וְהוּא לֹא אָנוּס, אֶחָד הַמְעָרֶה וְאֶחָד הַגּוֹמֵר, קָנָה. וְלֹא חָלַק בֵּין בִּיאָה לְבִיאָה: (א) הבא על יבמתו. שוגג. כסבור אשה אחרת היא: מזיד. לשם זנות ולא … להמשך קריאה

סימן רנג – דין כירה ותנור לתן עליה הקדרות בערב שבת – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן רנג – דין כירה ותנור לתן עליה הקדרות בערב שבת א כִּירָה שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה כִּקְדֵרָה וְשׁוֹפְתִין עַל פִּיהָ קְדֵרָה לְמַעְלָה, וְיֵשׁ בָּהּ מָקוֹם שְׁפִיתַת שְׁתֵּי קְדֵרוֹת, אִם הֻסְקָה בְּגֶפֶת שֶׁהוּא פְּסֹלֶת שֶׁל זֵיתִים אוֹ בְּעֵצִים, אָסוּר לִתֵּן עָלֶיהָ תַּבְשִׁיל מִבְּעוֹד יוֹם לְהַשְׁהוֹתוֹ עָלֶיהָ, אֶלָּא אִם כֵּן נִתְבַּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ וְהוּא מִצְטַמֵּק (פי' הוֹלֵךְ וְחָסֵר) … להמשך קריאה

סימן שנד – דיני בור ואשפה שברשות הרבים – ערוך השולחן

——– א בור ברשות הרבים העומד סמוך לרשות היחיד, והבור עמוק י' ורוחב ד' – מותר לטלטל מתוכו לרשות היחיד, דמרשות היחיד לרשות היחיד קא מטלטל. ובזה אין רבותא כלל, אלא אפילו הבור אינו ממש אצל רשות היחיד, אם אינו רחוק ד' טפחים – מותר לטלטל ממנו לרשות היחיד, ומותר למלאות ממנו מים להכניס, ואף … להמשך קריאה

מַה נַּעֲשֶׂה עִם תְּפִלָּה שֶׁמִּתְפַּלֵּל אָדָם עַל יִסּוּרָיו וְלֹא נַעֲנֶה?

——– לאדם נדמה שהתפילה נועדה כדי להינצל מיסורים, והוא להיפך, היסורים נועדו כדי להתפלל, ולא התפילה בשביל להינצל מיסורים. דהיינו התפילה היא מטרה ולא אמצעי. ברגעים אלו כשאדם מתפלל זהו כבר רווח לעצמו, בין יקבל משאלת לבו בין לא, עצם זה שהאדם זוכה להתקרב לבורא להכירו, ולהבין שהינו תלוי בו – אלו הם רגעיו התכליתיים … להמשך קריאה

משנה סוטה פרק ז – חק לישראל

——– א. אֵלּוּ נֶאֱמָרִין בְּכָל לָשׁוֹן, פָּרָשַׁת סוֹטָה, וִדּוּי מַעֲשֵׂר, קְרִיאַת שְׁמַע, וּתְפִלָּה, וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, וּשְׁבוּעַת הָעֵדוּת, וּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן: (א) אלו נאמרין. פרשת סוטה. דכתיב (במדבר ה') ואמר אל האשה בכל לשון שהוא אומר: וידוי מעשר. בערתי הקדש מן הבית כו', אומר בכל לשון שירצה, דכתיב (דברים כ"ו) ואמרת לפני ה' אלהיך, בכל לשון שאתה … להמשך קריאה

חסרונותיו של אדם קצובים – מצוות הארץ: בהלכה ובאגדה

——– אומרת הגמרא (בבא בתרא י ע"א): כשם שמזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה, כך חסרונותיו [ההוצאות] של אדם קצובים לו מראש השנה". ומעשה ברבן יוחנן בן זכאי שראה בחלומו במוצאי ראש השנה, שבני אחותו יצטרכו להפסיד בשנה זו שבע מאות דינרים. מה עשה? במשך השנה, היה הולך מידי פעם ומתרים אותם לצדקה. לקראת … להמשך קריאה

סימן שנה – דיני גזוזטרא ובית הכיסא שעל המים – ערוך השולחן

——– א שנו חכמים במשנה דעירובין: (פ"ז:) "גזוזטרא שהיא למעלה מן המים – אין ממלאין הימנה בשבת, אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוה י' טפחים, בין מלמעלה בין מלמטה." והכי פירושו – דהנה ימים ונהרות כרמלית הם, כמ"ש בסימן שמ"ה, וממילא דאסור למלאות מים מהנהר העוברת אצל כותל בית, ויש חלון בהכותל, ולהכניס המים … להמשך קריאה

ב – איסור הסתכלות

——– א. בב"י כתב מהארחות חיים, אסור להסתכל באשת איש מן התורה שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, ואסור להסתכל בפנויה מדברי קבלה שנא' ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה וכו', ואמרו חז"ל כל המסתכל בעריות קשתו ננערת. ב. איסור הסתכלות בעריות [באופן שיבואר] הוא מן התורה, ובפנויה שאינה נדה אסור מדברי קבלה. … להמשך קריאה

הָרוּחַ בָּא לְבַדּוֹ אוֹ בְּלִוּוּי עִם אֲחֵרִים?

——– רַבֵּנוּ הָאֲרִ"י הַקָּדוֹשׁ (בשער רוח הקדש עמוד פ"ח) כָּתַב: וְדַע, כִּי הָרוּחַ הַהוּא אֵינוֹ בָּא יְחִידִי, אֶלָּא שָׂטָן אֶחָד מַחְזִיק בּוֹ וּמוֹלִיכוֹ נָע וְנָד עַל דֶּרֶךְ זֶה לְהַשְׁלִים פִּרְעוֹן עֲווֹנוֹתָיו. וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר אֶלָּא בִּרְשׁוּתוֹ, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נוֹתְנוֹ שׁוֹטֵר עָלָיו, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר פָּרָשַׁת בֹּא (מא ע"ב): רָשָׁע, יֵצֶר-הָרָע שׁוֹפְטוֹ. וְזֶה … להמשך קריאה

גמרא גיטין דף ס"ד ע"ב – חק לישראל

——– וְכָל שֶׁאֵינָה יְכוֹלָה לִשְׁמוֹר וְכוּ'. תָּנוּ רַבָּנָן קְטַנָּה הַיּוֹדַעַת לִשְׁמוֹר אֶת גִּיטָהּ מִתְגָּרֶשֶׁת. וְשֶׁאֵינָה יוֹדַעַת לִשְׁמוֹר אֶת גִּיטָהּ אֵינָה מִתְגָרֶשֶׁת. וְאֵיזוּ הִיא קְטַנָה שֶׁיּוֹדַעַת לִשְׁמוֹר אֶת גִּיטָהּ כָּל שֶׁמְּשַׁמֶּרֶת גִּיטָהּ וְדָבָר אַחֵר מָאי קָאָמַר אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן הָכִי קָאָמַר כָּל שֶׁמְּשַׁמֶּרֶת דָּבָר אַחֵר מַחֲמַת גִּיטָהּ. מַתְקִיף לָהּ רַב הוּנָא בַר מָנוֹחַ הָא שׁוֹטָה בְעַלְמָא … להמשך קריאה

גמרא סוטה דף לח ע"ב – חק לישראל

——– בִּרְכַּת כֹּהֲנִים כֵּיצָד. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְאַוֶּה לְבִרְכַּת כֹּהֲנִים שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ו): וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם. וְאָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כָּל כֹּהֵן שֶׁמְּבָרֵךְ מִתְבָּרֵךְ. וְשֶׁאֵינוֹ מְבָרֵךְ אֵין מִתְבָּרֵךְ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יב) וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ. וְאָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כָּל כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ עוֹלֶה לְדוּכָן … להמשך קריאה

תפילת שמונה עשרה

——– תפילת העמידה נקראת "תפילת שמונה עשרה", על שם שמונה עשרה ברכות שיש בה. [ועיין בהרחבה בשער האגדה אימתי ומדוע תקנו זאת?] ואולם, אם נספור את הברכות, ניווכח כי תשע עשרה ברכות הן, ומדוע אפוא נקראת "תפילת שמונה עשרה"? התשובה לכך, כי באמת בתחילה כשתיקנו עזרא הסופר ואנשי כנסת הגדולה את נוסח התפלה, תיקנו שמונה … להמשך קריאה

רעד – יש רשעים שעובדים ויגעים כל ימיהם – קיצור ליקוטי מוהר"ן

יֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁעוֹבְדִים וִיגֵעִים כָּל יְמֵיהֶם כְּדֵי לעקר עַצְמָם מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי אֵין לָהֶם תַּעֲנוּג מֵהָעֲבֵרוֹת וְהַתַּאֲווֹת שֶׁלָּהֶם מֵחֲמַת הַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ עֲדַיִן בְּתוֹכָם, עַל כֵּן הֵם יְגֵעִים כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעוּ לִכְפִירָה גְּמוּרָה, אֲבָל הַיַּהֲדוּת שֶׁבָּהֶם אֵינָהּ מַנַּחַת אוֹתָם, וְדַע שֶׁיֵּשׁ מֵהֶם כְּשֶׁמַּגִּיעִין לִכְפִירָה גְּמוּרָה בְּלִי סָפֵק אֶל הָאֱמֶת, אָז תֵּכֶף מֵתִים וְאָז … להמשך קריאה

הַחֵלֶק הַשְּׁלִישִׁי בִּגְבִיַּת הַצְּדָקָה וְסֵדֶר חִלּוּקָהּ – ספר מנורת המאור עם פירוש

((( וְיֵשׁ בּוֹ שְׁנֵי פְרָקִים))) ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים. בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה … להמשך קריאה

יח. לחפץ להשיג קדושה ומדריגות בעליה בתורה ויראת שמים, הדקדוק עליו במידת הכניעה קפדני יותר

——– ולכן להשיג קדושה ופרישות קשה מאד, דבייתר ענייני עבירות ממש כמידות ובתאוות רעות, לא כ"כ מקפידין על בצבוצי גאווה שעולים בלב האדם להענישו מיד על נטילת זכאות הסייעתא דשמיא ממנו ולהכשילו בעוון, אחר שסוף סוף זה עוון ממש, ואותו אדם בא ליטהר ממנו, אולם המקפץ למדריגות קדושה ופרישות או כמו כן לעליה מיוחדת בהשגת … להמשך קריאה

פטור ממצווה הוא צער לאדם – אפיקי אליהו על התורה

——– א. דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות (ח.ב) פירש רש"י – למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? לפי שכשראה אהרון חנוכת הנשיאים חלשה אז דעתו שלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה: חייך, שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומיטיב את הנרות. … להמשך קריאה

הקנאה התאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם – תפארת ישראל

——– מובא ברמב"ן בשם הזהר, שחטא המרגלים נבע מחמת כבוד, לפי שיראו וחששו שבהכנס עם ישראל לארץ ישראל לא יתמשך תפקידם כראשי בני ישראל, ולכך העדיפו להשאר במדבר לשם המשך תפקידם. וכמו כן נאמר בחז"ל על יוצאי מצרים, שאחד מחמשה יצאו ממצרים והשאר מתו במכת החשך, והסבה לאלו שמתו על סרובם לצאת ממצרים בחשבם שבכאן … להמשך קריאה

בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְּגָדֶיךָ לְבָנִים – דובב שפתי ישנים

——– ו', ד': וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר. פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : *(((יומא כ"ג ע"ב.))) אֵין זוֹ חוֹבָה, אֶלָּא דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁלֹּא יְלַכְלֵךְ בְּהוֹצָאַת הַדֶּשֶׁן בְּגָדִים שֶׁהוּא מְשַׁמֵּשׁ בָּהֶן תָּמִיד. אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל: *(((שבת קי"ד ע"א. ראה שם שלמד זאת רבי יוחנן מהפסוק (משלי ח', ל"ו): … להמשך קריאה

מַדּוּעַ הָאָדָם בְּטִבְעוֹ שׂוֹנֵא לִהְיוֹת בְּעַצְבוּת?

——– נשמת האדם חוצבה ממקום קדוש, ובקדושה לא שורה עצבות כלל, וככל שהקדושה רבה וגדולה יותר, כן השמחה שם הינה ביותר, וכמו בבית המקדש, שם היתה השמחה ביותר, שכן כשהכהנים היו בדוכנם – היו הלויים בשירם ובזמרם. ועוד אמרו מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו. ומובא בספר "ברית מנוחה" (דרך הב' … להמשך קריאה

דילוג לתוכן