——–
ולכן להשיג קדושה ופרישות קשה מאד, דבייתר ענייני עבירות ממש כמידות ובתאוות רעות, לא כ"כ מקפידין על בצבוצי גאווה שעולים בלב האדם להענישו מיד על נטילת זכאות הסייעתא דשמיא ממנו ולהכשילו בעוון, אחר שסוף סוף זה עוון ממש, ואותו אדם בא ליטהר ממנו, אולם המקפץ למדריגות קדושה ופרישות או כמו כן לעליה מיוחדת בהשגת תורה ויראת שמים, ורוצה לעלות בסולם גבוה גבוה, בנקל יותר שהגאווה תזיק לו מיידית ותחייבהו בשלילת זכאות הסיוע מן השמים, אחר שמי ביקש זאת מידו רמוס בגאווה את נפשו באמצעות מדריגות שיתכן שעדיין אינו ראוי להם, ואף אם ראוי להם, ובפרט שחובה על האדם להעפיל להשיגם, שהרי "קדש עצמך במותר לך" הוא חובה ולא רשות, אולם אחר שאין זה כי אם בגדר חסידות יותר בנקל הוא שיפול מכך לבל ירום לבבו.
ובפרט נוסף מסוכנת היא הגאווה שבחסידות, מהגאווה שתיתכן בשמירת עיקרי הדינים, לפי שהשומר עצמו בעיקרי הדינין במה יתגאה? בכך שהוא לא עובר על דברי השו"ע?! הלא מחוייב הוא בכך, אולם הגאווה מתוצאת הצלחה של קדושה ופרישות קשה היא מאד, לפי שבכך קרוב האדם להחשיב עצמו כקדוש ופרוש, ובקלות יטעה בעצמו לדמות עצמו אל קדושי עליון, כידוע ומצוי למי שעולה לפרישות וקדושה ועדיין לא מתוקן די במידותיו, ובפרט מי אינו לקוי במידת הגאווה?
וכמו כן בענין המידות, הכובש יצרו ממידות ותאוות רעות שמחוייבות המה אצל האדם – הגאווה מההצלחה בהן אינה מביאה לגסות ולהתרברבות אחר שבין כה מחוייב האדם בהם ועושה את חובתו, שהרי מחוייב בהם כמו בייתר דיני השו"ע, שאין כ"כ גאווה בקיומם, אחר שמחוייב כל אחד ואחד בהם, וכאמור מהם לא מהר ימנע הקב"ה סיועו מהאדם אחר שחיוני בהם הסיוע היות והם מחוייבים, ועל מה שלעיכובא יש סייעתא דשמיא יותר מהפחות לעיכובא, כידוע גם בתחום החומרי שמובטח האדם יותר במוכרח לו מאשר במה נחשב לו כמותרות. כמו כן במה שמחוייב האדם להזהר בלאוין ועשין אזהרות דרבנן ובמידות ובתאוות רעות, רחוק יותר שינטל ממנו הס"ד לסיבת גאווה, אחר שלעיכובא הוא לישמר מהם, אלא א"כ גאוותו תסרח ויתועב בעיני ה', שאז כאמור יעמידוהו על מקומו להראותו עדיין כמה הוא לקוי וכמה יש עליו עוד לעבוד.
מה שאין כן החפץ לזכות למדריגות הקדושה והפרישות שהמה בבחינה מסויימת – בייחס לדינא דשו"ע נחשבים מעל מחוייבות האדם, חייב שינהג בהם בענווה בתכלית, דאל"כ בנקל יפול מהם אחר שקבלם "במתנה" כמבואר במסילת ישרים, ולא כמו ענייני המחוייבות המוטלות עליו שאמנם נסתייע מה' בהם ומבלי סיוע מה' לא היה משיגם, מכל מקום יש לייחס להם לשון "קנין" כביכול בלשון מושאל, בחסדי ה' שכן מחשיב זאת לנו כאילו וההצלחה מעמלינו ויגיענו, אולם בקדושה הגדר הוא "מתנה" שאין לנו בו משלנו כלום, ומתנה זו היא על תנאי שלא יתגאה האדם בה, ומתנה על תנאי יותר בנקל ליטול מהאדם מאשר את קניינו, וע"ז רמזו רז"ל בדבריהם (מרגניתא דרבי מאיר): "אוי לו למי שהעולם מטעים בו", לא נאמר "שהעולם טועים בו" אלא "מטעים בו", דהיינו מי שהעולם טועה בו להחשיבו לצדיק יותר ממה שהוא – זה עדיין לא כ"כ נורא אחר שמכיר הוא לפחות את עצמו, האסון הגדול למי שהעולם הצליח להטעותו, ובכך שמחשיבים אותו לצדיק טועה הוא לחשוב שכך הוא באמת.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בים דרך – בראשית
אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5