——–
א. דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות (ח.ב)
פירש רש"י – למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? לפי שכשראה אהרון חנוכת הנשיאים חלשה אז דעתו שלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה: חייך, שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומיטיב את הנרות.
וצריך להבין, מדוע חלשה דעתו של אהרון, הלא חלקו גדול משל הנשיאים, בהיותו מקריב הקורבנות בכל ימי המילואים יותר מהם? [רמב"ן]
ב. עוד קשה – מדוע ניחמו הקב"ה דווקא בהדלקת הנרות ולא ניחמו בהקטרת הקטורת שהיה מקטיר בוקר וערב, וכפי ששבחו הכתוב -"ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך"?
ג. עוד קשה, הלא מנחת חביתין וכל קורבנות יום הכיפורים ועבודתו אינם כשרים אלא באהרון הכהן. רק לו ישנה הזכות להכנס לפני ולפנים והוא קדוש ה' הזוכה לשרת בהיכלו ולברך בשמו. א"כ מדוע לא ניחמו הקב"ה בכך? [רמב"ן]
ד. ועוד יש להבין – מדוע ניחם הקב"ה דווקא את אהרן. הרי מן הסתם היו עוד כמה אנשים גדולים שקינאו בנשיאים על שזכו להקריב קורבנות לפני ה', ומדוע ניחם רק את אהרן?
ה. ויאמרו האנשים ההמה אליו אנחנו טמאים לנפש אדם למה נגרע לבלתי הקריב וכו' (ט.ז)
איתא בסיפרי -"ויאמרו האנשים ההמה אליו"- מגיד שהיו אנשים כשרים וחרדים על המצוות.
שואל הגר"מ רובמן: כיצד מוכח מתוך הדברים שהיו אלה אנשים כשרים וחרדים על המצוות?
ו. למה נגרע לבילתי הקריב את קרבן ה' במועדו (ט.ז)
פירש רש"י – אמר להם אין קודשים קרבים בטומאה, אמרו לו יזרק הדם עלינו בכוהנים טהורים ויאכל הבשר לטמאים (יש גורסים לטהורים).
מקשה הגר"מ פיינשטיין [בדרש משה]: מה בקשו הטמאים להרוויח בזה שיקריבו טהורים את קורבנם, הרי הגמ' בפסחים [דף סא ע"א] אומרת שנקרב לטמאים פסול? ואף אם היתה כוונתם לצרף את קורבנם לטהורים ויקרב עבור הטמאים והטהורים גם יחד – עדיין לא תהיה להם תועלת בכך, שהרי הם לא יצאו בכך ידי חובתם?
ז. דבר אל בני ישראל לאמר איש איש כי יהיה טמא לנפש וכו'. בחודש השני בארבעה עשר יום בין הערביים יעשו אותו וכו' (ט.י-יא)
יש לידע, מפני מה זכו הטמאים לקורבן מיוחד, שנגרם בזכותם ונקבע לדורות, ואף נכתבה עליהם פרשה מיוחדת?
ח. ויסעו מהר ה' דרך שלושת ימים וכו'. ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויבך (י.לג-לה)
איתא בתוס' שם בשם מדרש ילמדנו -"ויהי בנסוע הארון וכו'"- שנסעו מהר ה' דרך שלושת ימים כתינוק הבורח מבית הספר והולך לו כך היו בורחים מהר סיני. אמר הקב"ה לא נסמוך פורענות לפורענות אלא נפסיק בפרשת "ויהי בנסוע הארון".
ויש להבין, מדוע נחשבה נסיעתם מהר ה' כ"פורענות". הלא עשו זאת על פי ציווי ה', ככל המסעות שנסעו ישראל?
ט. דרך שלושת ימים (י.לג)
פירש רש"י – מהלך שלושת ימים הלכו ביום אחד שהיה הקב"ה חפץ להכניסם לארץ מיד.
ויש לתמוה, הרי איתא בהדיא ברש"י -"דרך שלושת ימים"- מהלך שלושת ימים הלכו ביום אחד שהיה הקב"ה חפץ להכניסם לארץ מיד. מבואר, שהיו צריכים לנסוע ולמהר לצורך כניסתם לארץ ישראל. מדוע א"כ, נחשב להם הדבר לפורענות במה שנסעו מהר ה'?
י. עוד צ"ב, הרי אם נסיעתם נחשבת לפי המדרש הנ"ל כ"פורענות", מדוע עשה הקב"ה שדרך מהלך שלושת ימים יהיה רק יום אחד, הרי נסיעה זו איננה הדבר הנכון בעיני ה' יתברך, ומדוע קיצר להם הקב"ה את הדרך?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }
יבואר ע"פ יסודו של הגר"מ רובמן זצ"ל בספרו זכרון מאיר בעניין פטור ממצווה הוא צער לאדם. ואל"ד – לביאור הענין יש להקדים את דברי הגמרא – בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים. דורות הראשונים היו מכניסים פירותיהם דרך טרקסמון כדי לחייבן במעשר. דורות האחרונים מכניסין פירותיהן דרך גגות דרך חצרות דרך קרפיפות כדי לפוטרן מן המעשר. דאמר רבי ינאי אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה את פני הבית [ברכות לה].
למדנו כאן על דרך שבה ניתן לבחון את דרגתו של האדם באהבת ה' יתברך – דורות האחרונים הקפידו אמנם שלא להכשל בעוון אכילת טבלים. ועשו הכל כדי שאפשר יהיה לאכול את הפירות כדת וכדין אך דא עקא. הדרך שבה נקטו מעידה על ירידת הדורות באהבת ה'. אילו היו בדרגתם של בני דורות הראשונים לא היו מחפשים "עצות" כיצד "להסתדר" עם ההלכה. שכן אוהבי ה' אינם מבקשים להיפטר מחיובים אלא אדרבה מחפשים הם דרכים כיצד להתחייב במצוות.
כאשר אנו עוקבים אחרי הדין ודברים שבין האנשים שהיו טמאים לנפש אדם לבין משה רבינו מבינים אנו היטב מדוע זכו לתואר "כשרים וחרדים על המצוות" בסרבם לקבל את דין הפטור מקורבן פסח ובהעלותם טיעונים שונים כדי להתחייב במצווה. הוכיחו את חרדתם על המצוות. עכ"ד.
ומן הסתם אותו אדם אשר איננו מחפש להיפטר מן המצוות, בודאי אף שומר על המצוות אשר התחייב לקיימן בדקדוק רב. אדם גדול ובן יקר הוא לפני אביו.
אף כשנפטר אדם מאיזו מצווה מצד איזה פטור כלשהו, אל לו להיות שמח בהיפטרו מעול המצווה, אלא עליו להרגיש לפחות מעט צער על שלא זכה לקיים את אותה מצווה, כי על אף שנפטר מאותה מצווה אין לו לשמוח בביטולה.
ויכול אדם לבחון בכך את אהבתו לבוראו יתברך, ולהתבונן אם עולה שמחה בליבו על היפטרותו מן המצווה או מרגיש הוא צער מכך שלא זכה לקיים את אותה מצווה.
כן הוא גם במקום שזכה חבירו לקיים איזו מצווה והוא לא זכה לקיים מצווה זו, יכול האדם לבחון את עצמו אם הצטער בכך או לא. ככל שיגדל צערו מכך, ידע גודל אהבתו לבוראו.
א"כ מבואר – כי "אוהבי ה'" מחפשים דרכים כיצד להתחייב במצוות, ומצטערים על איבוד קיומן.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיא הראשונה מתורצת – חלשה דעתו של אהרון מפני שלא זכה לקיים המצווה בה זכו הנשיאים, על אף כי זכה הוא להקריב כל ימי המילואים, בכל זאת אהבתו את ה' היתה כל כך גדולה, עד שהיתה לו תשוקה לקיים עוד מצווה אשר לא זכה בה ואחרים זכו בה.
לפ"ז גם הקושיות ב' וג' מתורצות – מסביר הרמב"ן בפי', לתרץ ע"פ מאי דאיתא במדרש רבה [טו.ו], אמר לו הקב"ה למשה: לך אמור לאהרון אל תתירא. לגדולה מזו אתה מתוקן… הקורבנות נוהגים רק בזמן שבית המקדש קיים אבל הנרות נוהגים לעולם וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינם בטלים לעולם.
ומסביר הרמב"ן: כי רמז הקב"ה לאהרון בזה על נס חנוכה. שלעתיד לבא בזמן בית שני יתרחשו ניסים ונפלאות ע"י בניו החשמונאים מתתיהו ובניו. וזהו מה שאמר הקב"ה לאהרון – כי הקורבנות נוהגים רק בזמן שבית המקדש קיים, בשונה מהדלקת הנרות שקיימים לעולם.
ונראה להוסיף בדברי הרמב"ן, שלכן דווקא בהדלקת הנרות הקב"ה ניחם את אהרון מפני שגם שם הכוהנים-החשמונאים הצטערו על שלא זכו לקיים את מצוות הדלקת הנרות, וזכו משום כך לכל נס החנוכה וכו', לכן ניחמו הקב"ה דווקא בהדלקת הנרות, שהיות והצטער, זכה שבני בניו יצטערו כצערו. ויזכו שיקבע לדורות חג על אותו נס שנעשה להם בזכות צערם.
לפ"ז גם הקושיא הרביעית מתורצת – דווקא את אהרון ניחם הקב"ה, היות ודווקא הוא "חלשה דעתו" ולא רק קינא קינאה גרידא, אלא "הצטער" שלא זכה בקיום מצוות הנשיאים, לכן דווקא אותו שייך לנחם.
לפ"ז גם הקושיות ה', ו' וז' מתורצות – כאשר אנו עוקבים אחר הדין ודברים שבין האנשים אשר היו טמאים לנפש אדם לבין משה רבינו, מבינים אנו היטב מדוע זכו לתואר "כשרים וחרדים על המצוות" והפסוק קראם "אנשים".
בסרבם לקבל את דין הפטור מקורבן פסח ובהעלותם טיעונים שונים אף שאינם נכונים כדי להתחייב במצווה, כל זה מפני שהצטערו על שלא זכו לקיים את מצוות הפסח, על אף שנפטרו ממנה. לכן נקראו "אנשים" ולכן מובן מדוע טענו טענות אף שאינן נכונות – הכל בכדי להתחייב במצוות ה'.
לפ"ז מובן, מדוע נכתבה פרשה מיוחדת לאותם אנשים, ואף זיכו הם לדורות את חג פסח שני – הכל מכח צערם אשר הצטערו מהפסד מצווה שנפטרו ממנה.
ולפ"ז גם הקושיות ח', ט' וי' מתורצות – הנסיעה עצמה אשר נסעו עם ישראל אינה נחשבת לפורענות כלל, שהרי אף קיצר להם הקב"ה את הדרך. אלא הדרך בה נסעו מהר ה' כדכתב המדרש -"כתינוק הבורח בבית הספר והולך לו"- שמחתם מנסיעתם מהר ה' ללא שום צער אף לא במעט, על שנוסעים הם מן הקדושה כתינוק השמח ביציאתו מבית הספר ובורח ממנו – היא "הפורענות".
לכן נחשבה להם נסיעתם כ"פורענות", אף שהיה הדבר ע"פ ציווי ה', ואף כי רצון ה' היה שיגיעו במהרה לארץ ישראל להכניסם אליה. אך מ"מ, לא היה להם לעשות זאת בשמחה כל כך גדולה, כי שמחת הבריחה מן הקדושה, מבטאת חסרון רוחני עמוק בכל עבודת ה'.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5