שיחות עבודת לוי צ״ג

א

מאמר צ"ג – ברכת הרואה בנר חנוכה

ב

א) הברכה על ראיית נר חנוכה אין דוגמתה בשאר מצות

ג

והנה איתא במס' שבת (כ"ג א'), "אמר רב יהודה, יום ראשון הרואה מברך שתים ומדליק מברך שלש, מכאן ואילך מדליק מברך שתים ורואה מברך אחת". וכוונת הגמ' היא שמי שאינו מדליק את המנורה, אע"פ שאינו יכול לברך "להדליק נר של חנוכה", אעפ"כ יכול הוא לברך ברכת "שעשה נסים". הלכה זו צריכה ביאור, היכן מצינו חיוב ברכה למי שאינו מקיים את המצוה?

ד

ב) זכותו של יפת הוא בפיו ועיניו ולכן הנצחון על יון הוא ג"כ בפינו ובעינינו

ה

ונראה לבאר דבר זה בהקדם דברי המדרש בבראשית רבה (נח פרשה ל"ו סי' ה') על הפסוק (נח ט', כ"ב), "וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ", וכתב המדרש, "אמר רבי יעקב בר זבדי, מה טעם עבד יוצא בשן ועין, מהכא וירא ויגד". ומבואר מדברי המדרש שחם בן נח חטא בעיניו [כדכתיב "וירא"] ובפיו [כדכתיב "ויגד"] כשראה את ערות אביו והגיד לשני אחיו בחוץ, ונתקלל על ידי נח להיות עבד עבדים לאחיו, אלא שאם ילקה בעינו או בשינו יוצא לחירות, שאז נתקן הפגם שנעשה על ידי עיניו ופיו של חם.

ו

והנה יפת ושם לא זלזלו בכבוד אביהם ולכן במקום עבדות זכו לגדולה. וכל כוחה של מלכות יון [שבאה מיפת] הוא בזכות פעולתו של יפת שלא חטא בעיניו ובפיו כיון שלא הסתכל בערות אביו ולא דיבר אודותיו כמו שעשה חם אחיו.

ז

ויש לומר שמטעם זה הנצחון על מלכות יון כולל שני חלקים אלו, דהיינו העינים והפה, שאנו חייבים להודות ולהלל בפינו, וגם יש מצוה לראות את הנרות בעינינו, וממילא יש ברכה על הרואה נר חנוכה שכאמור הוא דבר שלא מצינו בכל מקום, שמי שאינו מקיים את המצוה בעצמו עדיין מברך על ראייתה.

ח

יש לנו ללמוד מוסר השכל מזה, איך כל מעשה קטן חשוב הוא עד מאד, שהרי מה שעשה יפת היה נראה לנו כדבר קטן, ואעפ"כ נשאר זכות אותו מעשה להרבה דורות. והנה יש אנשים שנכנסים לעצבות כיון שזה מעורר פחד על שכל חטא קטן הוא באמת דבר גדול. אבל אין זה מועיל להאדם להתרכז על צד החטא, אלא יש לנו ללמוד מזה שכל מצוה שאנו עושים הוא דבר גדול עד מאד ולכן ראוי לנו לשמוח על זה.