שקל הקדש, שער השתיקה ועת דבר נכוחה

א

לעולם אין חרטה בשתיקה, ובדבור תהי תמיד חרטה,
והלא טוב לך אשר תדום ותחשה מאד משתהי דובר ותחטא.

ב

אם לא תהי דובר תהי מושל עלי כל מאמריך ומפעליך,
כי אם תדבר, הרשות מידך יצא והמה ימשלו עליך.

ג

מה לך לדבר דברה, אם נודעה תביא לך נזק וגם היא תכשילך,
ואם תתחרטה על השתיקה באחת, על דברך רוב פעמים.

ד

מכאוב שתיקה לך / טוב מכאב מאמר,
כי כל כאב דבור / רע הוא מאד ומר:

ה

אסור לשון ואותה אל תשלח לבל תשים עלי ראשך אשמים,
ואם תתחרטה על השתיקה באחת, על דברך רוב פעמים:

ו

אצור את לשונך / כמו תאצור אוצר,
ואם לא תהי שומרה, / לנפשך מאד יצר.

ז

אם תבחרה מוסר כדת / וכחוקה,
תבחר במחסום / את פיך ובשתיקה.

ח

בפי כל האנוש מכשול לנפשו, כחתף יארוב איש תחת לשונו,
לרגלה יהיה נכשל ונענש / בכל דבר ויכפיל את יגונו.

ט

ראה נברא אשר ברא לך שוכן בשמים,
באזנים ועינים, ואפים ורגלים,
כרעים וכפים, חלצים ושוקים,
ולשון חד בתוך מסגר ולא תמצא לשונים.
והכין לושתי חומות, שפתים ושנים,
ולכן על דבריך יהיה מקשיב בכפליים,
וללשון תשו אוצר הוא לשומרו לחיים.

י

בפי כל האנוש אורך לחייו, ימי חלדו ומותו בין לחייו.

יא

מה טוב בשכל יהיה עודף על מענה פיהו ומדבריו,
אכן בעודף מדברותיו על שכלו משנאו הוא וראש צריו.

יב

אם תחשה מדבר פחדך יגבר,
על כן ומוראך יקל [ברוב] דבר.

יג

מה טוב דבר מסיר נזק / ממך או מביא תועלת,
אם אין זה טוב לך שתחשה, כי אין לך בו שום תוחלת.

יד

איש מדבריו רב משכלו, כל מדבריו יהיו עליו,
אך אם שכלו יהיה יותר, כל מדבריו יהיו אליו.

טו

ממעיט אמריו / ממעיט שגגות,
מרבה דבריו / מרבה דאגות.

טז

אם תוך ביתך בעוד לילה תדבר,
קחה מוסר והשפיל דבריך וניביך,
אם מבעוד יום שמע וקשוב בעת תחשב,
טרם תדבר ראה את כל סביביך.

יז

מכשול לשון אדם יחייב את ראשו ולדבריו יהי נספה,
אך אם יהי נכשל במועצותיו, פתאום יהי נגף ויתרפא.

יח

בינה אנוש משכיל יסוד דברי עולם, ושים לבך לבינתם,
יתחלקו כולם לארבעה ראשים, דעה סודם חקור אותם,
יש בם תחלתם לתועלת, אכן תהי ירא לאחריתם,
מהם בלי נזק ותועלת אין בם, לזאת תשנא בדברתם,
גם יש אשר בם תהיה מוצא נזק בראשיתם ותכליתם,
[עוד יש אחריתם טוב ויטיבו יחד בראשיתם,]
על כן שלשה תעזוב וזנח, וקחה לך מהם רביעיתם.

יט

בכל עתים שור חוה, / ודבר האמת טוב משתיקה.

כ

דבר חכם ישיב אף וחימה, ויש מלה משיבה הנקמה.

כא

חכם לבב יה דובר ומציל, / ויציל באשר ישתוק פעמים
ובדבריו מנוחה לענוים, / ולגאים במשטוח חרמים.

כב

אל יבטח אדם / בדברותיו,
כי אם אנוש / מופלג בחכמותיו.

כג

ואין לאנוש כבוד / כמו דבר
דבור עלי אופניו / ועל יושרו,
יתן עטרת פז / עלי ראשו,
ישים רביד זהב / בצוארו.

כד

מדבר שוא וינצל באמרו, מאד טוב מאשר ישתוק בדבר,
וטוב עצל עשות שקר ומרמה מאד מאיש ממהר בם ונשבר.

כה

מכל משמר שמור פיך, / אז תנצל כצבי מיד,
ושתיקה לך טוב מדבר, / וחרוזיה מניין מ י ד.