א
המוכר מין ונמצא מין אחר או רע ונמצא יפה ובו ס"א:
המוכר לחבירו מין ממיני פירות ונתן לו מין אחר אין כאן מכר ושניהם יכולים לחזור בהם כיצד מכר לו חטים לבנות ונמצאו אדומות או איפכא או יין ונמצא חומץ או איפכא או עצים של זתים ונמצאו של שקמה או איפכא אבל אם מכר לו חטים יפות ונמצאו רעות לוקח יכול לחזור בו אפילו לא נתאנה בסכום והמוכר אינו יכול לחזור בו אפילו הוקרו ואם מכר לו רעות ונמצאו יפות אפילו לא נתאנה בסכום מוכר יכול לחזור בו והלוקח אינו יכול לחזור אפי' אם הוזלו מכר לו רעות ונמצאו רעות יפות ונמצאו יפות אע"פ שאינם יפות שאין למעלה מהם ולא רעות שאין למטה מהם ויש אונאה שתות אין אחד מהם יכול לחזור בו אלא קנה ומחזיר אונא': הגה מכר לו בשר בחזקה שהוא מין איל מסורס ונמצא שאינו מסורס המקח קיים ומחזיר לו אונאתו אא"כ ידוע שהלוקח איסטניס שאינו אוכל כלל בשר איל שאינו מסורס והוא הדין בכל כיוצא בזה. (ת"ה סי' שכ"ב) מכר לו כסף בחזקת כסף צרוף ונמצא כסף סיגים המקח קיים ומחזיר לו האונאה דהכל מין כסף (מרדכי פרק הספינה והגהות מיימוני פרק ט"ז דמכירה):
באר היטב חשן משפט
רל״ג
א
איפכא. בחלוקות אלו אפילו אם המין שני הוא עדיף וביוקר יותר מהמין שהתנה עמו בשעת מכירה אפ"ה גם הלוקח יכול לחזור בו וכן איפכא למוכר כיון דהוא מין אחר לגמרי יאמר לו במין זה אני חפץ אע"פ שהוא ביוקר יותר משא"כ ברעות ונמצאו יפות כיון דהכל מין אחד וכל העולם ניחא להו ביפות יותר מברעות מש"ה א"י לחזור בו אלא זה שנתאנה. סמ"ע:
ב
בסכום. ה"ט כיון דיש קפידא בשם יפות ורעות דכמה בני אדם מדקדקים לקנות דוקא יפות אפילו ביוקר ולא רעות אפילו בזול. שם:
ג
הוקרו. והיינו דוקא כשלא נתאנה הלוקח כדי בטול מקחו דאז אינו ודאי שיחזור בו הלוקח אבל אם נתאנה כדי בטול מקח דמסתמא יחזור בו ואין שם מקח עליו ס"ל לרבינו יונה והרא"ש והטור דגם המוכר יכול לחזור בו וכמ"ש הטור בסי' רכ"ז ס"ז ואף שלא כ"כ כאן נראה דסמך בזה אמ"ש שם מיהו המחבר והרמ"א לא כתבו דעה זו גם בסי' רכ"ז מטעם דהרי"ף והרמב"ם ס"ל דהמוכר אינו חוזר בכה"ג ע"ש. שם:
ד
כסף. צ"ע דמ"ש מיפות ונמצאו רעות וז"ל המרדכי שם מכר כסף סיגים בחזקת צרוף אין יכול לחזור בו אבל זהב ונמצא כסף או להיפך שניהם יכולים לחזור בו ע"כ וי"ל דה"ק אין שניהם יכולים לחזור אלא לוקח וקרוב להגיה אין המוכר יכול לחזור בו וכן הוא בראב"ן סי' ק"ה המוכר כסף בחזקת סיגים ונמצא צרוף המוכר יכול לחזור בו צרוף ונמצא סיגים לוקח יכול לחזור בו דתנן התם יפות ונמצאו רעות לוקח יכול לחזור בו כו' ע"כ שוב מצאתי במרדכי ס"פ המפקיד תשו' מהר"מ במכר לו טבעת של זהב ונמצא עופרת בתוכה הוי מקח טעות כמו שחמתית ונמצא' לבנה יין ונמצא חומץ וכ"כ הרמ"א בקצרה בסי' רלב סי"ח וע' בתשו' רשד"ם ס"ס שפ"ה כ' ג"כ דסברת אביאסף סברת יחיד היא והקשה עליו מיפות ונמצאו רעות ע"ש עכ"ל הש"ך (א"ה לדעתי החלושה מ"מ נראה לחלק בין ההיא דטבעת או כלי שקנה לההיא דהכא דמיירי שקנה נסכא של כסף דראוי להתיכו ולעשותו צרוף רק דהוצאת וטרחת ההתכה היא על המוכר וכן משמע ברשד"ם שם שסיים וז"ל ומ"מ פשיטא דע"כ לא קאמר אביאסף אלא בכסף סיגים דבכלל מאתים מנה ד"מ דבכלל עשרה דרהמי כסף סיגים יש ח' מכסף צרוף וא"כ הרי יש שם שיעור כסף צרוף שמכר לו כיון דודאי אית לן למימר דמיירי כשאין שם אונאה וכמו שכן ראיתי בדברי מהרר"י קארו משא"כ בשאר דברים כמו נייר וכיו"ב עכ"ל הרי בהדיא כמ"ש וק"ל):
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רל״ג
א
א) ל' הטור וכ"כ הרמב"ם ריש פי"ז מהל' מכירה משנה פ"ה דב"ב ד' מדות במוכרין וכו' שם דף פ"ג ע"ב וכ' ה"ה שם שזה בשינוי חפץ לגמרי ופי' אע"פ שאין אונאה בזה המקח
ב
ב) שם ס"ב ושם ברמב"ם רפי"ז ושם במשנה
ג
ג) כ' ה"ה בשם מפרשים שאע"פ שאין אונאת שתות בין אלו לאלו בדמי המקח מכר יכול לחזור בו דהוי קצת כשינוי חפץ מחפץ שאם רצה המתאנה יכול לחזור בו ולבטל מקחו רשאי אבל לא המוכר לפי שאינו שינוי החפץ לגמרי
ד
ד) שם ריש דף פ"ד וכמימרא דרב חסדא שם
ה
ה) כתב ה"ה משנה שם ופי' כלומר שהטעה הלוקח את המוכר וא"ל חטים שלך רעות הן ונמצאו שהן מן היפות מוכר שנתאנה יכול לחזור בו ולא לוקח
ו
ו) שם ס"ג ושם ברמב"ם ושם במשנה
ז
ז) ל' הרמב"ם שם
ח
ח) והביא ראי' מפ"ק דביצה ריש ד"ז ביעי דפחיא למאן וכו' והרב ב"ח תמה בזה האיך מאכילין לאדם ע"כ דבר שאין מקובל על נפשו ותו הלא התנה בפי' שיהא איל מסורס ודמי לחטין יפות דנמצאו רעות דלוקח יכול לחזור בו והבא ראיה לזה וכו' מפני שלא יעלה על הדעת לו' במי שדעתו לקנות דבר חשוב שיהא בידו של המוכר להשלים לו בהרבה מן הגרוע או בדמים ☜ושכן עיקר הלכה למעשה וע' בסי' רצ"ב סי"ז ובמ"ש שם
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רל״ג
א
אפי' לא נתאנה כו'. אע"פ שאינם כו'. כ"פ הרמב"ם למתני':
ב
מכר לו בשר כו'. כמ"ש בפ"א די"ט ז' א מ"ד האי לאכילה כו' למנ"מ כו':
(ליקוט) מכר לו בשר כו'. מההיא דפ"ק די"ט גבי ביעי דפחיא קא' מ"ד לאכילה כו' וס' טובה לדעת הרמב"ן שדימוהו לדבר שבמנין לדעתו שמשלים אבל הרא"ה ור"ן ברפ"ב דקדושין דחוהו וכ' דשם אותבינהו ולא אפרוח דאפסדינהו ולא אפשר לחזור אבל בלא"ה דומה ליפות ונמצאו רעות וכ"כ ב"ח ועמש"ל סי' רלב ס"א (ע"כ):
ג
אא"כ ידוע כו'. אע"ג דלרוב העולם שוה לאכילה כמ"ש בפ"ב דב"ב לדידי דאנינא דעתאי כו':
ד
מכר לו כסף כו'. צ"ע וכי עדיף מיפות ונמצא רעות ואביאסף מפ' למתני' יפות כו' מדין אונאה וכר' נתן דידו על העליונה דמתני' בפ"ד דב"מ כוותיה מי שהוטל עליו כו' וכ"מ בגמ' אר"ח מכר כו' ותנא תונא כו' אבל רשב"ם כ' במתני' דמתני' הוא אפי' לדידן ע"ש וכ"ש לפי' הרמב"ם דאפי' לא נתאנה:
הגהות אמרי ברוך על שלחן ערוך חושן משפט
רל״ג
א
ש"ך א' צ"ע דמ"ש כו'. נ"ב י"ל דשאני גבי כסף שאין שינוי בעצמות הכסף שבנסכא רק שיש אצלו סיג נחושת וכדומה וכשמנכין זה מן המשקל הרי הכסף שבתוך אותו הנסכא כמזוקק ומה לי אם ליטרא א' כסף מזוקק או ב' ליטרות שחציו כסף וחציו נחושת ואין מקום תביעה רק נידון הוצאת הזיקוק ויעוין לעיל סי' רל"ב ס"ח:
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רל״ג
א
לבנות ונמצאו אדומות כו'. בחלוקה זו אפי' אם המין השני הוא עדיף וביוקר יותר מהמין שהתנה עמו בשעת מכירה אפ"ה גם הלוקח יכול לחזור בו וכן איפכא במוכר כיון דהוא מין אחר לגמרי יאמר לא במין זה אני חפץ אע"פ שהוא ביוקר יותר משא"כ ברעות ונמצאו יפות כיון דהכל מין א' וכל העולם ניחא להו ביפות יותר מברעות מ"ה אינו יכול לחזור בו אלא זה שנתאנה:
ב
אפי' לא נתאנה בסכום ה"ט כיון דיש קפידא בשם יפות ורעו' דכמה בני אדם מדקדקים לקנות דוקא יפות אפילו ביוקר ולא רעות אפילו בזול:
ג
והמוכר א"י כו' והיינו דוקא כשלא נתאנה הלוקח כדי ביטול מקח דאז אין ודאי שחוזר בו הלוקח אבל אם נתאנה הלוקח כדי ביטול מקח דמסתמא יחזיר בו הלוקח ואין שם מקח עליו ס"ל לר' יונה והרא"ש והטור דגם המוכר יכול לחזור בו וכמ"ש הטור בסי' רכ"ז ס"ז ואף שהטור לא כתב כן כאן נראה דסמך בזה אמ"ש בסי' רכ"ז ומיהו המחבר ומור"ם לא כתבו דעה זו גם בסי' רכ"ז מטעם דהרי"ף והרמב"ם ס"ל דהמוכר אינו חוזר בכה"ג ע"ש:
ד
אע"פ שאינן יפות שאין למעלה מהן כו' עד אין אחד מהם יכול לחזור גם בזה דמכר לו רעות ונמצא רעות מהן ה"א דיכול לחזור בו הלוקח דיאמר כיון דאין אלו שקניתי אני חוזר מגוף מקח מאיזה טעם שיש לו שחוזר בו קמ"ל:
ה
שאינו אוכל כלל דאז ה"ל לגביה כמכר לו יפות ונמצא רעות דהלוקח חוזר בו וכנ"ל:
ו
כסף בחזקת כסף צרוף. עמ"ש מור"ם דינים כאלו בסי' שלפני זה סי"ח והב"י כתבם בסי' זה "ובע"ש כתבם בסי' שלפני זה וכתבם פה ולא ידעתי תרתי למה לי:
נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט
רל״ג
א
לוקח יכול לחזור בו ולא מוכר. והנה אם נתאנה בשתות ותובע האונא' דבר זה יש ללמוד מחידושי הרמב"ן ב"ב ומוכח מדבריו שם דלמאן דס"ל דבביטול מקח אין המאנ' יכול לחזור מטעם דיכול לומר אי לאו דאוניתן וכו' רק כשהמתאנ' תובע האונאה א"כ ה"ה ביפות ונמצא רעות הדין הוא דהוי ביטול מקח ומה"ט המתאנ' יכול לחזור בו ולא המאנה והוא מה"ט דאמר בש"ס שם משום דיכול לומר אי לאו דאוניתן לא מצי הדרת וכו' וממילא כשיש אונאה שתות אף ביפות ונמצא רעות כשהמתאנ' תובע אונאתו יכול המאנה לחזור בו כמו בשאר ביטול מקח ומהתימא על המחבר שפוסק כדיע' זו בסי' רך"ז סעיף ד' (ועיין סמ"ע שם) וכאן השמיט דין זה דאם יש אונאה שתות ותובע האונא' דאף המאנה יכול לחזור אמנם לדעת הרא"ש שהביא הרמ"א שם דבביטול מקח אף המאנ' יכול לחזור ויפות ונמצא רעות לא הוי בביטול מקח נגד המוכר נראה דיכול הלוקח לתבוע האונא' ג"כ כשנתאנה שתות (עסמ"ע ס"ק ג' יש ט"ס וצ"ל ומיהו המחבר לא כתב דיעה זו ותיבת מור"ם הוא ט"ס):
ב
אע"פ שאינן יפות. עסמ"ע ס"ק ד' עד ה"א דיכול לחזור בו הלוקח וכו' לשונו אינו מדוקדק דאדרבא ה"א דהמוכר יכול לחזור בו כיון שיש ג"כ רעות שלמטה הימנו וקמ"ל דאין יכול לחזור בו:
ג
המקח קיים ומחזיר לו אונאתו והוא מת"ה סי' ך"ב שלמד דין זה מביצה ד"ז כהאי דאמר ביעי דפחיא ולכאורה נרא' דהעיקר כדברי הב"ח דהר"ן פ' האיש מקדש גבי אחין שחלקו סתר זה ע"ש ובודאי נשמט מת"ה דברי הר"ן ונראה דהוי ספיקא דדינא ולשיטת הרמ"א ה"ה כל דבר שנראה לב"ד שאין קפידא כל כך:
ד
כסף סיגים עש"ך ס"ק א' שפסק דהמקח בטל ואף דיכול לצרפו ולתקנו מ"מ הא צריך הוצאות ודמי להא דפסחים ו' בהמשכיר בית בחזקת בדוק ונמצא שאינו בדוק ועמ"ש בספרי מקור חיים שם וגם הכא לא חזי למלאכתו ובלתי הוצאות:
נתיבות המשפט, חידושים על שולחן ערוך חושן משפט
רל״ג
א
לבנות ונמצאו אדומות. ואפילו אם המין השני הוא עדיף:
ב
לוקח יכול לחזור ולא מוכר. ע"ב דאם נתאנה יותר משתות ותובע האונאה מה דינו:
ג
והמוכר אי"ל. היינו כשלא נתאנה הלוקח כדי ביטול מקח אבל אם נתאנה הלוקח כדי ביטול מקח תלוי במחלוקת בסימן רכ"ז אי המאנה יכול לחזור בו (סמ"ע):
ד
ונמצא שאינו מסורס. ע"ב דדין זה הוא ספיקא דדינא:
ה
שאינו אוכל. דאז היו לגביה כיפות ונמצא רעות (סמ"ע) וצ"ע אי בעינן שיהיה המוכר מכירו שאינו אוכל מזה כמו בסי' רל"ב סכ"ג:
ו
דהכל מין כסף. והש"ך חולק וס"ל דהוי כיפות ונמצאו רעות:
פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט
רל״ג
א
מכר לו בשר כו' ומחזי' לו אונאתו. עיין בתשובת ושב הכהן סי' ס"ד שכתב דבתה"ד מקור דין זה מבוא' להדיא דהך מחזיר לו אונאתו היינו אפי' אם הוא פחות משתות לא אמרינן דהוה מחילה. וע"ש עוד שכתב שדין זה של התה"ד צע"ג כאשר כבר הרגיש בב"ח (הובא בבאה"ג אות ח') ע"ש ועיין בספר שער משפט מ"ש בזה:
ב
דהכל מין כסף. עבה"ט עד א"ה לדעתי החלושה נראה לחלק בין ההיא דטבעת או כלי כו' ועי' בתשובת ושב הכהן סי' ס"ד שמחלק ג"כ הכי וכ' דבזה מיושב גם כן מה שהקשה השולחן ערוך מיפות ונמצאו רעות דהתם א"א לעשות מן הרעות יפה מה שאין כן בכסף סיגים שיכול לעשות מהן כפי שהתנה ליתן לו כסף צרוף רק שיופחת מהמשקל וזה מנכה לו ולכן אין חילוק בין אם האונאה שתות או פחות או יותר משתות ובכל ענין המקח קיים ומחזיר לו אונאה כדקיי"ל בר"ס רל"ב וכל דבר שבמדה ובמשקל ובקנין לעולם חוזר והיינו שמשלים לו החסרון וזהו שכ' המרדכי אין יכולין לחזור וכוונתו ששניהם א"י לחזור והיינו שהמוכר צריך להשלים לו מה שיופחת לעשות כסף צרוף והלוקח צריך לקבל ומ"ש הרמ"א דהכל מין כסף ר"ל לאפוקי אם נמצא סיגים כ"כ שאינו נקרא בשם כסף כלל כו' ומה שהקשה הש"ך מראב"ן שכ' המוכר כסף כו' עד לוקח יכול לחזור בו יש לפרש דברי הראב"ן בשני פנים או דמיירי שמכר לו כלי של כסף ואשמעינן דהוי כיפות ונמצאו רעות דאפי' בפחות מכדי אונאה חוזר או דמיירי שמכר לו כסף וח"ל שהמשקל הוא כך וכך ולכן שפיר יכול הלוקח לחזור אם מכר לו בחזקת צרוף ונמצא סיגים משום שאם יעשה ממנו צרוף יופחת מהמשקל ויכול הלוקח לומר איני רוצה אלא במשקל כך וכך וכמ"ש הטור סי' רל"ב ס"ג בשם הראב"ד במכר לו שק מלא אגוזים ואמר שיש בו סאה כו' והאריך עוד בזה ומסיק וכ' שהדין ברור דאם מכר לו כסף בחזקת צרוף ונמצא סיגים שניהם אין יכולים לחזור רק שהמוכר משלים לו מה שנפחת מהמשקל ואין חילוק בין אם הוא שתות או פחות או יותר ואין לחלק ולומר דדוקא אם מכר לי במשקל דהיינו כל ליטרא בכך וכך ונמצא סיגים הוא דמשלים לו אפי' אם הוא פחות משתות אבל אם מכר ל' חתיכה בלא משקל בכך וכך נימא דאם הפחת פחות משתות א"צ להשלים דלא הוה כדבר שבמשקל כיון שלא מכר לו במשקל דזה אינו כן כי מהיכי תיתי לומר כן כיון שמכר לו החתיכה של כסף כמות שהיא וכהיום נמצא שהיא סיגים ואם יעשה מהן צרוף יופחת מכמות שקנה ממנו מאי טעמא לא יכול לחזור אפי' אם הוא פחות משתות כמו בדבר שבמשקל לכן לפע"ד בכל ענין צריך המוכר להשלים לו שיהי' כסף צרוף כ"כ כפי שקנה ממנו ואז גם הלוקח א"י לחזור אבל במוכר כלי בחזקת שהוא צרוף ונמצא סיגים יכול הלוקח לחזור וכל זה נראה לפע"ד לדינא עפ"ד ע"ש:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
רל״ג
א
[סמ"ע אות ג] ומור"ם לא כתבו. נ"ב מור"ם כתב דיעה זו סי' רכ"ז ס"ד:
ב
[ש"ך אות א] ועיין תשו' רשד"ם סס"י קל"א. נ"ב שפ"ה:
ג
[ש"ך בא"ד] מיפות ונמצאו רעות. נ"ב עיין מחנה אפרים הל' אונאה סי' ו':
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
רל״ג:א׳
א
דהכל מין כסף צ"ע דמ"ש מיפות ונמצא רעות וז"ל המרדכי שם מכר כסף סיגים בחזקת צרוף אין יכולים לחזור בו אבל זהב ונמצא כסף או להפך שניהם יכולים לחזור בו ע"כ וי"ל דה"ק אין שניהם י"ל אלא לוקח וקרוב להגיה אין המוכר יכול לחזור בו ולישנא דב"י הכי דייק וכן הוא בראב"ן סוף ק"ה המוכר כסף בחזקת סיגים ונמצא צרוף מוכר יכול לחזור בו צרוף ונמצא סיגים לוקח יכול לחזור בו דתנן התם יפות ונמצאו רעות לוקח יכול לחזור בו כו' ע"כ שוב מצאתי במרדכי ס"פ המפקיד תשובת מהר"מ במכר לו טבעת של זהב ונמצא עופרת בתוכ' הוי מקח טעות כמו שחמתי' ונמצאת לבנ' יין ונמצ' חומץ וכ"כ מור"ם בקצרה בסי' רל"ב סי"ח וע' בתשובת רשד"ם ס"ס קל"א כ' ג"כ דסברת אביאסף סברת יחיד הוא והקשה עליו מיפות ונמצאו רעות ע"ש:
חכמת שלמה על שולחן ערוך, חושן משפט
רל״ג
א
ס"א ואם מכר לו יפות ונמצאו רעות וכו'. נ"ב עיין מ"ש בזה בחיבורי לתורה. שנת תר"ח דהיינו דוקא בשאר קנינים ולא לקח דמים או שנתן לו חליפין ולא מעות אבל אם לקח מעות ממש א"י לחזור בו והוא חידוש דין. ושם כתבתי טעמא דהא מילתא עוד כתבנו שם דאם לוי מכר לאחד איזה דבר וכבר שהלוקח הוא שמעון ואח"כ נודע לו שהוא ראובן א"י לחזור בו ולא הוי מקח טעות עיי"ש שהוכחתי כן מסי' קפ"ג ודוק:
שם בס"א המוכר לחברו וכו'. נ"ב הנה לכאורה נקל ללמוד מן הש"ס דפסחים דף מ"ח ע"א דין חדש דאמרינן שם הא בחסיסתא הא במעליותא אר"פ ש"מ גריען חיטי חסיסתא מחיטי מעליותא טפי מדגריען שערי וכו'. ופרש"י שם דנ"מ לענין מקח וממכר. ולכאורה נראה כוונתו שנדע אם מכר לו חטים יפות לקמח אם נותן לו אח"כ רעות צריך ליתן לו שליש יותר. ובשעורים צריך ליתן לו רביע יותר אם כן היה מוכח מזה דמה שכתבו הפוסקים ביפות ונמצא רעות בטל המקח היינו אם אין מוסיף לו יותר אבל אם רוצה להוסיף לו יותר מחויב הלוקח ליקח ממנו בע"כ אך באמת אין מזה ראיה די"ל דהתם מיירי שלא אמר לו חיטין אלו וכדומה רק שמוכר לו חטים יפות סתם אז יכול ליתן רעות טפי לפי השיעו' אבל אם מכר לו חטים אלו והראה לו שאותו מוכר לו ואמר לי שהם יפות ונמצא רעות כיון דאלו מכר לו יכול לו' שאינו רוצה באחרים אף שיתן לו טפי פורתא ואף אי מכר לו סתם יש לפקפק וי"ל אם מכר לו חטים יפות בשום ענין אין יכול לית' לו רעות אף אם יוסיף לו כמה וכמה וכוונת הש"ס כגון שמכר לו סתם חטים בזהב כפי השער שהי' אז דרך משל ביפיו קם לזהב אז. אם רוצה ליתן לו חטין רעות צריך ליתן לו שליש יותר ובשעורים רבע יותר או הכוונה שהתנה עמו שיתן לו חטים שיעשו כך וכך קמח אז צריך ליתן לו יפות כך ושליש רעות יותר ובשעורים רבע יותר ותמוה על הפוסקים הראשונים והאחרונים שלא הביאו דין זה כלל ודוק:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב חשן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות אמרי ברוך על שלחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
נתיבות המשפט, חידושים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5