שיחות עבודת לוי צ״ה

א

מאמר צ"ה – משנכנס אדר מרבין בשמחה

ב

א) תמיהה על רש"י בתענית

ג

איתא במס' תענית (כ"ט א'), "אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב, כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה, אמר רב פפא הלכך בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי לישתמיט מיניה באב דריע מזליה ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליה". ומבואר שיש שמחה מיוחדת בחודש אדר, והמזל של בני ישראל הוא חזק מאד בחודש זה, ולכן מי שיש לו דין עם נכרי ישתדל ללכת לערכאות לדון עם הנכרי בחודש אדר דוקא.

ד

אולם יעוין ברש"י שכתב (בד"ה משנכנס אדר), "ימי נסים היו לישראל, פורים ופסח". ודבריו תמוהים, שאם הריבוי שמחה הוא בשביל שפורים ופסח הם ימי נסים, א"כ למה לא נאמר שיש ענין של "מרבין בשמחה" גם בחודש ניסן?

ה

ב) דברי התנחומא שכפיית הר כגיגית היתה בשביל תורה שבע"פ

ו

ונראה לבאר את דברי רש"י בהקדם ביאור דברי הגמ' בשבת (פ"ח א'), "'ויתיצבו בתחתית ההר' (יתרו י"ט, י"ז), אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא, מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם". ופשטות דברי הגמ' היא שבני ישראל לא קבלו את התורה ברצון והוצרכו לכפייה ע"י שהקב"ה כפה עליהם את ההר כגיגית.

ז

והקשו התוס' (בד"ה כפה) שכבר הקדימו נעשה לנשמע, וא"כ קבלת התורה היתה ברצון גמור ואיך אמרה הגמ' שקבלת התורה היתה בכפייה, וע"ש מה שתירצו.

ח

ובאמת קושיא זו הוקשה ע"י המדרש תנחומא (נח סי' ג'), שכתב "ולא קבלו ישראל את התורה עד שכפה עליהם הקדוש ברוך הוא את ההר כגיגית שנאמר 'ויתיצבו בתחתית ההר', ואמר רב דימי בר חמא א"ל הקדוש ברוך הוא לישראל אם מקבלים אתם את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם, ואם תאמר על התורה שבכתב כפה עליהם את ההר, והלא משעה שאמר להן מקבלין אתם את התורה ענו כולם ואמרו נעשה ונשמע מפני שאין בה יגיעה וצער והיא מעט, אלא אמר להן על התורה שבע"פ שיש בה דקדוקי מצות קלות וחמורות והיא עזה כמות וקשה כשאול קנאתה". ומבואר מהמדרש תנחומא שקבלת התורה ברצון היתה רק על תורה שבכתב, והוצרכו לכפייה בשביל קבלת תורה שבעל פה.

ט

ונראה לומר שכוונת התנחומא היא שתורה שבעל פה היא ארוכה מארץ מדה [שבאמת התורה שבעל פה שבידינו היא רק חלק קטן ממה שהיתה בשנים קדמוניות, כמבואר בב"מ (פ"ד א') שעל כל הלכה ששמע ריש לקיש מרבי יוחנן היה מקשה כ"ד קושיות, ורבי יוחנן היה משיב לו כ"ד תירוצים, וכעין זה איתא בשבת (ל"ג ב') ברבי שמעון בן יוחאי ורבי פינחס בן יאיר, ע"ש. עוד מצינו בעבודה זרה (י"ד ב') שמסכת עבודה זרה של אברהם אבינו היתה בו ד' מאות פרקים, ויש לנו רק חמש], ולכן היו יראים לקבל את עול תורה שבעל פה, והוצרכו לכפייה.

י

ג) קבלת התורה של פורים היא בלי אתערותא דלעילא

יא

ונראה ליישב את קושיית התוס' באופן אחר, שהנה בני ישראל שבאותו דור ראו את הנסים של עשר מכות וקריעת ים סוף וראו גם את השכינה שורה על הר סיני, ומרוב התפעלות קבלו את התורה. ונמצא שלא באו לאמונה בהקב"ה ולקבלת התורה ע"י עצמם וע"י שכלם, אלא ע"י אתערותא דלעילא, שהקב"ה הראה להם הרבה נסים גלויים ודברים נפלאים עד שלא היו יכולים לחשוב אחרת מרוב ההתפעלות. כמובן, אמונה כזו לא תתמיד, ודורות הבאים שלא ראו כל זה ולא הרגישו את ההתפעלות לא ימשיכו לקבל את התורה ברצון, ולכן הוצרכו לכפייה בשביל הדורות הבאים.

יב

בזה נראה לבאר גם את המשך הגמ' בשבת, "אמר רבא אף על פי כן הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב (אסתר ט', כ"ז) 'קימו וקבלו היהודים' קיימו מה שקיבלו כבר". ונראה שהביאור בזה הוא, שקבלת התורה של מעמד הר סיני היתה מתוך נסים גלויים וקיבלו את התורה מרוב ההתפעלות ולא מכח שכלם. אבל קבלת התורה של פורים היתה מחמת אתערותא דלתתא, שכלל ישראל הכירו מעצמם ע"י שכלם את גדלות הקב"ה מתוך הטבע. קבלה זו יש לה קיום, מאחר שבאו להכרה זו מעצמם. ולכן אמר רבא "הדור קבלוה בימי אחשורוש" ששוב אין צריך לכפיית הר כגיגית, שמעתה קבלת התורה תמשיך להיות ברצון גם לדורות הבאים.

יג

ונראה שבזה יש לבאר את השמחה המיוחדת של פורים, שידוע הוא שהאדם מחבב את מה שמשיג בכחות עצמו יותר ממה שניתן לו מאחרים. ולכן כל מה שהשיגו ישראל ביציאת מצרים ומעמד הר סיני לא היה חביב להם כל כך, מאחר שהכל היה ע"י אתערותא דלעילא ולא מכחות עצמם כלל. אבל האמונה בהקב"ה וקבלת התורה שהשיגו ישראל בימי אחשורוש היתה מכח הכרת שכלם ולא ע"י אתערותא דלעילא, ולכן הוא חביב להם מאד, וגורם לשמחה מופלגת.

יד

ועפ"ז נראה ליישב את קושייתנו למה מרבין בשמחה רק באדר ולא בניסן, והלא פסח הוא ימי נסים לישראל כמו פורים. אבל לפי מה שנתבאר מבואר ששמחת ימי הנסים של פסח אינה שלימה מאחר שהוא ע"י אתערותא דלעילא, אבל שמחת ימי הנסים של פורים היא שמחה יתירה שהיא מחמת מה שהשגנו מעצמנו, ולכן רק משנכנס אדר מרבין בשמחה.

טו

ד) הגר"א לא קיבל מגידים מן השמים

טז

והנה אנו מוצאים דוגמא ליסוד זה בדברי הגר"ח מוואלאזין בהקדמתו לביאור הגר"א לספרא דצניעותא, שכתב על הגר"א, "והעולה על כולם, הן הן גבורותיו ונוראותיו, כי לא הראה את נפשו טוב רק בעמלו אשר עמל בחכמה ובדעת ובכשרון, ואחר רב יגיעותיו וכאשר חסו עליו מן השמים ונתגלו לו מעיינות החכמה רזין דרזין נסתרין דסתרין זו היה אצלו מתת אלקים, וזולת זה נפשו לא רצה בם, אף כי רצו למסור לו מן השמים בלא שום עמל ויגיעת בשר רזין וסתרין עליוני עליונין על ידי מגידים מארי דרזין ושרי התורה, לא נשא עיניו לזה, עמו היתה וריחקה".

יז

ומבואר מדברי הגר"ח שהגר"א היה יכול לקבל סודות התורה על ידי מגידים מן השמים בלי שום עמל ויגיעה, ומיאן לקבלם כיון שהיה רוצה שתורתו תהיה מתוך יגיעת עצמו ועמלותו.

יח

ה) הימים נפעלים כפי ענין התחלת בריאתם

יט

והנה בכל שנה מתעוררת אותה השפעה של קבלת התורה שהיתה בימי מרדכי ואסתר, וכמו שכתב בשו"ת הרשב"א (חלק ג' סי' ר"צ), "שהימים נפעלים כפי ענין התחלת בריאתם". ולכן יש סגולה מיוחדת בחודש אדר לעלייה בתורה, והריבוי שמחה של אדר הוא טפל לעיקר מעלת חודש אדר שהיא קבלת התורה. ובודאי שבלי הכנה לא יזכה האדם לסגולות החודש ויום הפורים, אבל אם יכין את עצמו ע"י התחזקות בתורה אז יזכה לשמחה האמיתית של חודש אדר ויום הפורים.