שיחות עבודת לוי כ״ג

א

מאמר כ"ג – תורה תבלין

ב

א) שינוי בתכונות הנפש לא שייך בדרך הטבע

ג

כתב הרמב"ן בתחילת הפרשה (ל"ב, ד'), "נכתבה הפרשה הזאת להודיע כי הציל הקדוש ברוך הוא את עבדו וגאלו מיד חזק ממנו, וישלח מלאך ויצילהו, וללמדנו עוד שהוא לא בטח בצדקתו והשתדל בהצלה בכל יכלתו".

ד

ונראה שכוונת הרמב"ן היא שיעקב אבינו הוצרך לנס כדי להנצל מעשו אחיו, ואע"פ שצדיק כיעקב אבינו בודאי יזכה לנס, מכל מקום לא רצה לסמוך על הנס, לכן השתדל בהצלה בדרך הטבע בכל יכולתו.

ה

והנה יעקב אבינו לא הוצרך לשינוי בחוקי הטבע, אלא הוצרך רק שעשו אחיו לא יתנפל עליו להורגו ויתנהג עמו באחווה. מזה מוכח ששינוי טבעו של עשו מאכזריות לאחווה הוא בגדר נס, וגם בזה שייך הכלל שאין סומכין על הנס.

ו

יסוד זה ששינוי בתכונות הנפש של האדם הוא בגדר נס מבואר בבבא בתרא (ט"ז א'), "אמר רבא, בקש איוב לפטור את כל העולם כולו מן הדין, אמר לפניו רבונו של עולם בראת שור פרסותיו סדוקות, בראת חמור פרסותיו קלוטות, בראת גן עדן בראת גיהנם, בראת צדיקים בראת רשעים, מי מעכב על ידך". ור"ל שכמו שטבע העולם הוא שפרסות השור סדוקות, כמו כן טבע העולם הוא שאיש פלוני יהיה צדיק ואיש אלמוני יהיה רשע.

ז

ב) התורה יכולה לשנות את האדם כנגד דרך הטבע

ח

אולם הגמ' שם אומרת שחבריו של איוב השיבו לו, "ברא הקב"ה יצר הרע, ברא לו תורה תבלין". ור"ל שע"י התורה אפשר להפוך רשע לצדיק למרות שהוא כנגד חוקי הטבע.

ט

ויעוין באגרת המוסר של רבי ישראל סלנטר זצ"ל שביאר שיש שתי בחינות ב"תורה תבלין". האחד היא "בחינה גשמית", דהיינו שהתורה משפיעה על האדם באופן שמובן לנו, שאם ילמוד את התורה של עבירה מסויימת ישריש בעצמו את החומר של אותה עבירה, שאם רוצה להשמר מעניני גאוה ילמוד את המאמרים של חז"ל המדברים על הגאוה, ואם רוצה להתחזק בשמירת דיני ממונות ילמוד בעיון את הסוגיות של דיני ממונות, וכן בכל העבירות.

י

אבל יש גם "בחינה רוחנית", דהיינו שהתורה ג"כ משפיעה לנו בדרך רוחני באופן שאינו מובן לנו, והוא מה שאמרו חז"ל במס' סוטה (כ"א א'), "תורה בעידנא דעסיק בה מגנא ומצלא וכו'", דהיינו שהתורה מצלת אותו מן החטא, ואפילו אם ילמוד "שור שנגח את הפרה" התורה תצילנו מחטא של לשון הרע וכדומה. אולם, לא תועיל לו בחינה הרוחנית אם לא יקדים לזה את בחינה הגשמית.

יא

אלא שיש סכנה בדבר זה, שהאדם עלול לחשוב שכדי לתקן את נשמתו צריך ללמוד רק מה שמועלת לעצמו, כדי שבחינה הגשמית ובחינה הרוחנית של לימוד התורה תצילנו מעבירות. אבל באמת לא זו הדרך, וכבר הזהירנו החתם סופר בהקדמתו לשו"ת חלק יו"ד שהאדם מחוייב ללמד לאחרים ויש יותר שכר וסייעתא דשמיא כשילמוד עם אחרים, ע"ש שהאריך בזה. ולכן לא יפה היא מה שמקצת בחורים לומדים בחדריהם בערב ואינם לומדים בבית המדרש. אם ילמדו בבית המדרש יש בזה חיזוק לתלמוד תורה דרבים, ועוד שיכול לעזור למי שאינו מבין את הגמ' בעצמו.

יב

ומסופר על רבי איצלה זצ"ל שכשהיה לומד בבית המדרש היו הבעלי בתים מבקשים ממנו לבאר להם פירוש המלים בגמ' שהיו לומדים והיה לומד עמהם, אע"פ שבאותו זמן היה יכול ללמוד בעצמו ולחדש חידושי תורה נפלאים.