שיחות עבודת לוי ו׳

א

מאמר ו' – נס וטבע

ב

א) דרך הקב"ה לקרב את הנס לטבע

ג

ומכל החי מכל בשר שנים מכל תביא אל התיבה להחיות אתך זכר ונקבה יהיו (נח ו', י"ט). כתב הרמב"ן, "ידוע כי החיות רבות מאד, ומהן גדולות מאד כפילים וכראמים וזולתם, והרמש הרומש על הארץ רב מאד, גם מעוף השמים מינים רבים אין להם מספר וכו', והנה יצטרך להביא מכולם שיולידו כמותם, וכאשר תאסוף לכולם מאכל אשר יאכל לשנה תמימה לא תכיל אותם התיבה הזאת ולא עשר כיוצא בה, אבל הוא נס, החזיק מועט את המרובה, ואם תאמר יעשנה קטנה ויסמוך על הנס הזה וכו', עשו אותה גדולה למעט בנס, כי כן הדרך בכל הנסים שבתורה או בנביאים לעשות מה שביד אדם לעשות, והשאר יהיה בידי שמים".

ד

למדים אנו מדברי הרמב"ן שדרך הקב"ה לקרב את הנס לטבע ככל האפשר, ואף אם אי אפשר להתנהג לגמרי בדרך הטבע, מכל מקום הנס יהיה קרוב לטבע, וכמו שדורשי רשומות אמרו ש"הטבע" בגימטריא "אלקים" (עי' פרדס רמונים שער י"ב פרק ב').

ה

ב) ההנהגה עם צדיקים היא למעלה מן הטבע

ו

אולם בגמ' מבואר שיש אנשים שזכו להנהגה שהיא למעלה מן הטבע, ואצלם לא מיעט הקב"ה בנס כלל, וכמו שמסופר בגמ' בתענית (כ"ה א') אודות רבי חנינא בן דוסא, שפעם אחת הדליקה בתו חומץ במקום שמן, ואמר לה רבי חנינא בן דוסא, "מי שאמר לשמן וידלוק הוא יאמר לחומץ וידלוק", והנר דלק עד מוצאי שבת והביאו ממנו אש להבדלה. עוד מסופר שם ששכינתו בנתה בית, והקורות לא היו ארוכות כמדת הבית, ואמר לה רבי חנינא בן דוסא שהקורות תתארכו, והתארכו עד שבלטו מן הבית אמה מכאן ואמה מכאן. ומוכח שרבי חנינא בן דוסא זכה לחיות במדרגה שהיא למעלה מן הטבע וזכה להרבה נסים אפילו באופן שהקב"ה היה יכול לעוזרו בדרך הטבע בלי להזדקק לנס.

ז

ונראה לומר בזה, שצדיקים שעובדים את הקב"ה במסירות נפש למעלה מטבעם, זוכים מדה כנגד מדה שהקב"ה נוהג עמהם למעלה מן הטבע. יסוד זה מבואר מתוך הגמ' בברכות (כ' א'), "אמר ליה רב פפא לאביי מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא וכו', אמר ליה קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם וכו'". ומבואר שמי שמוסר נפשו בשביל הקב"ה [דהיינו שהוא מוותר על כבודו בשביל כבוד שמים] זוכה למדרגה זו שהקב"ה עושה עמו נסים.