שולחן ערוך, יורה דעה קל״ג: שלא להשתכר ביין נסך ולא לעשות ממנו סחורה. ובו ז' סעיפים: – עם 17 מפרשים

א

שלא להשתכר ביין נסך ולא לעשות ממנו סחורה. ובו ז' סעיפים:
כשם שאסור למכור סתם יינם וליהנות בו כך אסור להשתכר בו לפיכך ישראל שנשכר לעובד כוכבים לעשות לו מלאכה אפילו בסתם יינם או שהשכיר לו חמורו או ספינתו להוליכו בו או מרתיפו להניחו בו שכרו אסור בהנאה ואם נטל ממנו מעות בשכרו שוחק וזורה לרוח או מטיל לים נתן לו פירות יוליכם לים המלח או ישרפם ויקבור העפר בבית הקברות אפילו לקח בשכרו קרקע או בהמה שאינם נאסרים בהשתחוה להם ועבדן החמירו בהם לאסרם בהנאה: הגה ועיין לעיל סימן קכ"ג דבזמן הזה מקילין לענין היתר הנאה מסתם יינם ולכן אין להחמיר באלו הדינים רק ביין נסך גמור:

ב

השכיר לו חמורו לרכוב עליו אע"פ שהניח לגינו של יין עליו או שהשכיר לו ספינתו להוליך בה סחורתו אף ע"פ שנותן בה גם מאכליו ומשקיו שכרו מותר כיון שעיקר השכירות לא היה בשביל יין נסך:

ג

עובד כוכבים ששכר את הפועל ואמר לו העבר לי מאה חביות של שכר במאה פרוטות ונמצאת אחת מהן יין שכרו כולו אסור כיון שיש ביניהם שוה פרוטה משכר היין נסך שאם היה פחות משוה פרוטה מותר בדיעבד ואם אמר לו העבר לי כל חבית בפרוטה ונמצא ביניהם חבית של יין שכר חבית של יין אסור והשאר שכרו מותר ולכתחילה אסור לעשות כן:

ד

היה עושה עמו ביין בחנם ממשכנים מנכסיו כנגד שכרו:

ה

לא יהא ישראל משמש ומוזג לעובד כוכבי' ביין נסך וכן אסור להיות תורגמן לעובד כוכבים למכור יין נסך וכן אסור ליתן יין בכלי ביד עובד כוכבים המכריז להטעימו שכיון שנגע בו העובד כוכבים נעשה יין נסך וכשמכריזו ומטעימו (ס"א ומראהו וכן הוא בב"י ובכל בו) נהנה הישראל מיין נסך:

ו

אפילו אמר לו העובד כוכבים שמור בחנם חבית זו של יין נסך אע"פ שפטור אם נשברה או נאבדה מכל מקום מיצר הוא אם תשבר או תאבד מתוך שמירתו ורוצה הוא בקיומו ואסור:

ז

ישראל ששכרו עובד כוכבים לשבר לו חבית של יין נסך אע"פ שרוצה בקיומם שלא ישתברו מאליהם עד שישברם הוא ויטול שכרם שכרו מותר ותבא עליו ברכה מפני שממעט בתיפלה:

א

לים. (פי' שוחק ומטיל לים) וכתב הט"ז (וסתם ים משמע כל ים) וא"צ ים המלח כמו דצריך גבי פירות לפי שהפירות הם בעין ובסתם ים הולכין ספינות ושמא ימצאם א' ויהנה מהם:

ב

הקברות. דשם אין עשוי לזרוע כ"כ ב"י הטעם והב"ח פסק דאם נטל שכרו קודם המלאכה שכרו מותר לאחרים והשיג עליו הש"ך ע"ש:

ג

להחמיר. מיהו לכתחילה ודאי אין להשכיר עצמו או ביתו וכליו לסתם יינם כ"כ הב"י (בשם א"ח):

ד

שעיקר. אע"ג דמן הדין יכול להניח עליו לגינו אפ"ה הואיל שאם לא הניח עליו לגינו אינו יכול לומר לו נכה לי משכר הלגין הרי הוא כאילו לא שכרו לכך. ש"ס:

ה

כולו. כתב הש"ך ולא מהני הולכת הנאה לים המלח כדלקמן סימן קל"ד דאפשר שאילו הודיעו מתחילה שאינו רוצה להעביר לו אותו חבית שמא לא היה שוכרו כלל:

ו

פרוטה. כתב הט"ז צ"ע שלא חשיב התנא במשנה פ' הזהב דחשיב שם ה' פרוטות הם היה לו לחשוב גם דבר זה דיין נסך אינו אוסר בפחות משוה פרוטה (ובנה"כ תירץ דתנא ושייר ע"ש):

ז

חבית. כתב הט"ז בזה א"צ לים המלח אלא יניחנו אצל העובד כוכבים ויקבל השאר משא"כ ברישא דכבר נקרא שם איסור הכל בתערובות:

ח

ולכתחלה. אפי' אין ביניהם שוה פרוטה. ב"י בשם הרשב"א:

ט

ממשכנים. פי' הב"ד יקחו ממנו משכון בעבור הנאתו שיחזיק לו העובד כוכבים טובה על זה וכתב רש"ל קנסא בעלמא הוא עכ"ל הט"ז:

י

מיצר. ואף אם העובד כוכבים אומר לו בפירוש שלא יחזיק לו בשביל זה טובה כלל אפ"ה אסור מטעם שרוצה הוא בקיומו עכ"ל הט"ז:

א

משנה עבודת כוכבים דף ס"ג:

ב

שם בגמרא:

ג

שם בעובדא דההוא גברא וכו' וה"ה לשאר כלים:

ד

טור וכ"כ הרשב"א וכתב לפי שכיון שאסור בהנאה משום לתא דעובד כוכבים נוהג בהן כדרך שנוהג בעובד כוכבים:

ה

שם וכ"כ הרשב"א ושכן מפורש בירושלמי:

ו

שם במשנה:

ז

טור וב"כ הרשב"א והוא נלמד מדין הסמוך:

ח

שם במשנה וכאוקימתא דרבא דף ס"ה:

ט

טור בשם הרשב"א מהא דאמרינן ואם בנה שכרו מותר וכו' מכוש האחרון לית ביה שוה פרוטה וכו' שם דף י"ט:

י

שם בשם הרשב"א וכ"כ בשם הירושלמי וכ"כ הר"ן והטעם משום דישראל מצווה לבטל עבודת כוכבים והוא רוצה בקיומה:

יא

שם ושם:

יב

הרשב"א בתשובה:

יג

א"ח וכל בו בשם הראב"ד:

יד

טור בשם הרשב"א:

טו

בעיא שם בגמ' דף ס"ג ונפשטא:
(°) פירוש עבירות ערוך:

א

לפיכך ישראל כו'. שם במתני':

ב

או שהשכיר כו'. שם:

ג

או מרתיפו. א"ח בשם הר"מ והגמ"ר והביאו מהרמ"פ סי' ע"ו. מהנ"ל:

ד

שוחק כו'. עבה"ג וכמ"ש בסי' קמ"ו סי"ד:

ה

נתן לו פירות כו' או כו'. גמ' שם ועתוס' שם ד"ה אתי לזבולי וא"ת כו' והר"ן תירץ דע"כ לא שרי ר"י זוז"ג אלא דיעבד כמש"ש מ"ח ב' ואין נוטעין כו' והא דקאמר שוחק כו' משום דקאזיל לאיבוד וספק מזבלי וספק לא מזבלי ואת"ל מזבלי ה"ל זוז"ג ושרי אבל הכא דודאי מזבלי ואסור לכתחלה והוא בגי' תוס' שם אתי לזבולי וע"כ ל"פ רבנן אלא בזורה לרוח אבל במטיל לים ל"פ וז"ש יוליכם כו' ובמעות שוחק כו':

ו

אפילו לקח כו'. ירושלמי נתן לו קרקע בשכרו בכל אתר איתמר אין קרקע נאסר וכאן איתמר נאסר נתן לו בהמה בשכרו בכל אתר איתמר אין דבר שיש בו רוח חיים נאסר וכאן אתמר דבר שיש בו רוח חיים נאסר הכל אסור אינו אסור אלא כדי שכרו היה עושה בטובת הנאה אתה ממשכנו מנכסיו עד כדי שכרו:

ז

(ליקוט) שאם היה פחות כו'. עבה"ג דהתם ג"כ אי לאו מכוש אחרון לא ה"ל אגרא כלל אלא משום דאין משפט השכר בפחות מש"פ. הרשב"א והר"נ (ע"כ):

ח

ולכתחלה כו'. דרוצה בקיומו כמש"ש ס"ג ב' ואפילו בחנם כמ"ש בתוספתא השוכר את הפועל ולעתותי ערב א"ל הולך את הלגין במקום פלוני אע"פ שאין הישראל רשאי לעשות כן שכרו מותר ולעתותי ערב טובת הנאה בעלמא הוא וערש"י ס"ה א' ד"ה ולעתותי כו' ובירושלמי הנ"ל היה עושה עמו כו' וז"ש בסדה"ו היה כו' לא כו' אפילו כו':

א

ומוזג. עבה"ט של מהרי"ט ז"ל ועיין בתשובת הרדב"ז ח"א סימן כ"ב שכתב דראוי להחמיר אף בסתם יינם עיין שם:

א

כשם כו'. כלומר דל"ת כדקס"ד מעיקרא דש"ס ר"פ בתרא דעבודת כוכבים דהוי בעי למימר דיי"נ דמי לשביעית דמכירה אסור ושכרו מותר אלא לא דמי לשביעית אלא משום קנס החמירו ביי"נ דשכרו ג"כ אסור כדמסיק ש"ס התם וזה פשוט ודלא כהב"ח שנדחק מאד בביאור הש"ס ומתוך כך פי' דאם נטל שכרו קודם המלאכה שכרו מותר לאחרים ע"ש:

א

שוחק כו'. ע"ל סימן קמ"ו סעיף י"ד:

א

שאינן נאסרין בהשתחוה כו'. כדלקמן סימן קמ"ה:

א

ולכן אין להחמיר כו'. מיהו לכתחלה ודאי אין להשכיר עצמו או ביתו וכליו לסתם יינם וכן כתב ב"י בשם א"ח בשם מהר"מ ע"ש:

א

כיון שעיקר כו'. אע"ג דמן הדין יכול להניח עליו לגינו אפ"ה הואיל שאם לא הניח עליו לגינו אינו יכול לומר לו נכה לי משכר הלגין הרי הוא כאלו לא שכרו לכך. ש"ס:

א

כולו אסור. ולא מהני הולכת הנאה לים המלח כדלקמן סימן קל"ד דהכא כיון שקבלנות היא כולי אגרא אחדא וחדא יהיב ליה וגם אפשר שאלו הודיעו מתחלה שאין מעביר לו אותו חבית שמא לא היה שוכרו כלל כן הסכימו רוב הפוסקים וכ"פ ב"י והאחרונים:

א

שאם היה פחות מש"פ כו'. זה למד מהרשב"א מעבודת כוכבים (בש"ס די"ט ע"ב) גבי מכוש אחרון לית ביה ש"פ ולפי מה שכתבו התוס' שם אין ראייה ואדרבה משמע מדבריהם דאפי' פחות משוה פרוטה אסור בעבודת כוכבים אלא דהתם היינו טעמא דעובד כוכבים אינו מקפיד אמכוש אחרון וע"ש וע"ל סי' קמ"ג ס"ק ד':

א

ולכתחלה אסור לעשות כן. אפילו אין ביניהם ש"פ. ב"י בשם הרשב"א:

א

או מטיל לים. פי' שוחק ומטיל לים וסתם ים משמע כל ים ואין צריכין ים המלח כמו דצריך גבי פירות לפי שהפירות הם בעין ובסתם ים הולכין ספינות ושמא ימצאם אחד ויהנה מהם:

ב

בבית הקברות. דשם אין עשוי לזרוע כן כתב ב"י טעם למה הצריכו בית הקברות ותמוה לי למה לא כתב כמו שכתבו התוס' שם דיבור המתחיל ולקברינהו כו' וז"ל ונראה שצריך לקוברן מעט בעומק פן יבוא לחטט אחריהם ולאחר שנעשה עפרא אין לחוש שמא יקחם לזבל דאין דרך לחטט אחר הקברים משום זבל עד כאן לשונו נ"ל פירוש דבריהם דמתחלה אמר פן יבא לחטט אחריהם דהאפר עצמו יש בו צורך לכמה דברים וע"כ חשו שמא יבא ליקח האפר לאיזה דבר ואחר כך הוקשה להם דהא יש לחוש שמא יקח מן העפר אפילו כשהוא בעומק והיינו לאחר שנעשה עפר דאלו כל זמן שהוא אפר אינו מצמיח כמ"ש בסימן כ"ח ע"כ כתבו התוספות דלאחר שנעשה עפר דהיינו כשמונח זמן רב שב הכל לעפר ואז מצמיח ויקחם לזבל לזה תירצו כיון שמונחת בבי קברי אין דרך לחטט בקברים פירוש במקום קברים אחר הזבל משא"כ אם הי' מונח במקו' אחר שפיר יש לחוש שמא יקח ממנו לזבל כנ"ל פירוש דבריהם וקשה לי על הב"י למה לא הלך ג"כ בדרך זה ולמה לו לחפש טעם מלבו והוצרך לומר אח"כ דאם נמצא אפר בבור לא יקחוהו דמוכחא מילתא דהוא מאיסור אין שייך בזה דאינשי גנבו וחפרו וכל זה ללא צורך דכבר נתבאר בתוס' שזכרנו הטעם לזה:

ג

ולכן אין להחמיר באלו הדינים כו'. בתשובת מהר"ם פדווא"ה סי' ע"ו מביא הגהות מרדכי שאסור להשכיר מרתף שלו לעובד כוכבים להשים בו יין נסך ואין חילוק בין בזמן הזה לזמן חכמי התלמוד אלא לענין ליקח יין נסך בחובו ולמזוג לעובד כוכבים יין נסך אסור אבל מיין שלנו מותר למזוג להם ודין הראשון מביא ג"כ ב"י בשם א"ח בשם הר"ם ורבינו ירוחם:

ד

שהניח לגינו. הטעם דאם לא יניח הלגין שם לא ינכה משכירתו בשביל זה:

ה

שכרו כולו אסור. בטור כתוב בשם הראב"ד מיהו יש לו תקנה על ידי שיוליך הנאה לים המלח שכר אותו חבית וכתב בפרישה בשם רש"ל דהיינו אם כבר קבלם משמע דכל שלא קבל עדיין אין שייך תקנה זו יאסור לקבלם ומו"ח ז"ל כתב אף אם לא קבלם עדיין יש תקנה זו דיוליך אותו הנאת חבית לים המלח והשאר מותר לקבל ומביא ראייה ממה שכ' סעיף ד' דממשכנין כנגד שכרו דש"מ דאף קודם שיעשה לו העובד כוכבים טובת הנאה כנגד קבלת שכרו מהני הא דממשכנין כנגד שכרו ע"כ ולע"ד נראה לא כדברי זה ולא כדברי זה דעיקר הטעם הוא כמ"ש ת"ה הארוך דקי"ל כר' אליעזר דאמר פרק כל הצלמים יוליך הנאה לים המלח והיינו אפילו בחבית שנתערבה בין החביות ואם כן כל שכבר נעשה התערובות למה לא יועיל הולכת הנאתו לים המלח דמה בכך שהמעות עדיין ביד העובד כוכבים אלא דקודם הקבלה גם כן אין שייך לומר שיוליך משלו לים המלח דאם יקבל אח"כ כל השכר יקבלנו באיסור ומה מועיל מה שכבר הוליך משלו אלא יקבלנו כולו מן העובד כוכבים ואח"כ יוליך אחד מהם לים המלח או האחד שקיבל תחילה מהעובד כוכבים ואף אם לא יוליך אחד מהם ממש אלא ממה שיש לו כבר משלו די בכך כיון שכבר יש בידו אחד של איסור ולא יהנה מאותו סך ששוה האיסור משא"כ בקודם לו:

ו

פחות משוה פרוטה מותר בדיעבד. צריך עיון למה לא חשיב התנא במשנה פ' הזהב דחשיב שם חמשה פרוטות הם היה לו לחשוב גם דבר זה דשכר יין נסך אינו אוסר בפחות משוה פרוטה:

ז

שכר חבית של יין אסור. בזה אין צריכין לים המלח אלא יניחנו אצל העובד כוכבים ויקבל השאר משא"כ ברישא דכבר נקרא שם איסור על הכל בתערובות:

ח

ממשכנים. פירוש הב"ד יקחו ממנו משכון בעבור הנאתו שיחזיק לו העובד כוכבים טובה על זה וכתב רש"ל קנסא בעלמא הוא:

ט

מ"מ מיצר הוא אם תשבר וכו'. והא דלא אמר הטעם שיחזיק לו טובה על זה כמ"ש סעיף ד' נ"ל דעובד כוכבים אומר לו בפירוש מתחילה שלא יחזיק לו טובה בשביל זה ומ"ה כתב הטור בזה ואפילו א"ל העובד כוכבים שמור לי בחנם כו' דלכאורה הוא לשון מיותר אלא היה לו לכתוב ואפילו בחנם לא ישמור לו אלא להורות על מה שזכרתי שהעובד כוכבים א"ל בפירוש כן אפ"ה אסור מטעם רוצה בקיומו:

א

אסור להיות תורגמן. עשו"ת בית יהודה סימן כ"ז בקונה לעובד כוכבים יי"נ בחנם ?בני?ס סרו' אלא שלקח בזול ואמר לו שקנהו ביוקר מבואר בסימן קל"ג דאסור להיות תורגמן למכור וה"ה לקנות וכאן לא שייך ממשכנין כנגד שכרו דבאמת אין כאן שכר סרסרות שלא נעשה סרסור להמוכר והקונה אין נותן שכר סרסרו' אך הכא אסור טפי משום דאין לעובד כוכבים שליחות והו"ל כקונה לעצמו וחוזר ומכרו לישראל וכיון שע"י הקנין בא לו ריוח אותו תוספות אסור ואם נתערב במעט היתר יוליך הנאה ואם יושב ביחוד אצל עובד כוכבים לבדק מעות שפודה ונותן שכרו ביום שמכר יי"נ שכרו אסור ואם כל היום מוכר שאר דברים רק שעה א' מכר רואין אם מדקדק עמו ואם לא היה בודק אותה שעה לא היה נותן לו שכר כל היום אסור כדין העבר לי ק' חביות ע"ש:

א

(סימן קל"ג סעיף ג') עובד כוכבים ששכר את הפועל כו' שאם היה פחות מש"פ. עיין ש"ך ס"ק ז' שכתב זה למד מהרשב"א כו' ולפי מש"כ התוס' שם אינו וכו' אכן לענ"ד אין זה מוכרח וי"ל דתוס' ג"כ מודים הכא דהא כל טעמא דכל השכירות אסור בהנאה היינו משום דשייכי אהדדי כיון דשכרו למאה חביות אי לא היה מעביר גם להחבית של יין נסך לא היה פורע לו כלום אם כן כל השכירות בא מחמת שכירות דיי"נ וכ"ז אי הוי ש"פ א"כ איכא קפידא ולא ישלם גם השאר אבל אי ליכא שכרו של יי"נ ש"פ ודאי לא היה מקפיד בשביל זה שלא לשלם לו השכר לכך השכר מותר לכ"ע הואיל דלא מתהני מיי"נ [וזהו כוונת התוס' שם דאינו מקפיד משום שהוא פחות מש"פ וא"כ היינו הך דהתם]:

ב

(שם סעיף ו') אפי' אמר לו העובד כוכבים שמור בחנם כו'. עי' ט"ז ס"ק ז' שכתב הא דלא אמר הטעם דמחזיק לו טובה כו' ע"ש ובאמת לא קשה מידי דהא דקאסר לעיל בסעיף ד' בחנם בשביל חזקת טובה היינו היכא שעשה מעשה ביין נסך שהעבירו ממקום למקום וכדומה אבל הכא אין עושה מעשה רק יושב ומשמר למה יהיה אסור וצ"ל הטעם שהוא רוצה בקיומו ולא שייך הטעם שהחזיק טובה כדלעיל ולק"מ: