שולחן ערוך, יורה דעה קל״ד: דין יין שנתנסך ונתערב. ובו י"ג סעיפים: – עם 17 מפרשים

א

דין יין שנתנסך ונתערב. ובו י"ג סעיפים:
יין שנתנסך לעבודת כוכבים שנתערב ביין של היתר אוסר בהנאה בכל שהוא בד"א כשהורק היין המותר על טפה של יין נסך אבל אם עירה יין נסך מצרצור קטן (פי' פך קטן) לתוך הבור של יין אפי' עירה כל היום כולו ראשון ראשון בטל עירה מהחבית בין שעירה מהמותר לאיסור או מהאיסור למותר הכל אסור מפני שהעמוד היורד מפי החבית גדול:

ב

יין שאינו אסור אלא בשתייה אינו אוסר אלא בששים נתערב סתם יינם ביין מותר הרי זה אוסר בכל שהוא בשתייה וימכר כולו לעובד כוכבים ולוקח דמי היין האסור שבו ומשליכו לים המלח ויהנה בשאר המעות וכן אם נתערבה חבית של יין נסך בין החביות הכל אסורים בשתייה ומותרים בהנאה ויוליך דמי אותה חבית לים המלח כשימכור הכל לעובד כוכבים וכן בחבית של סתם יינם: הגה הא דחבית של יין נסך אוסר כל החביות שנתערבה בהן היינו דוקא בחביות גדולות שחשובות ואינן בטלות אבל אם הם קטנים ואינם חשובים חד בתרי בטיל כמו בשאר איסורים (תא"ו נ' י"ז) ואפילו בגדולות אם נפל אחד מן התערובות לים או נשרף האחרים כולם מותרים כמו בשאר איסורים (ג"ז שם) וע"ל סימן ק"י ויש אומרים דכל סתם יינם בזמן הזה בטל בששים (תשובת הרא"ש כלל כ"ט ומרדכי פרק השוכר ובארוך כלל ט"ז דין י"ד ור"ש סוף תרומות וע"פ) וכן נוהגין להקל ובמקום דנתערב על ידי נצוק חבור כדלעיל סימן קכ"ו אין היין העליון מועיל ליין התחתון לבטל האיסור (ב"י):

ג

מים שנתערבו ביין או יין במים בנותן טעם מפני שהם מין בשאינו מינו. במה דברים אמורים שנפל המשקה המותר לתוך המשקה האסור אבל אם נפל המשקה האסור לתוך המשקה המותר ראשון ראשון בטל והוא שיורק מצרצור קטן שהיה מריק ויורד מעט מעט ואם נתרבה המשקה האסור עד שיש בו כדי ליתן טעם אוסר והיאך יהיו המים אסורים כגון שהיו נעבדים או תקרובת לעבודת כוכבים: הגה דבריו בכאן סותרים זה את זה דכתב דאם נפל המשקה האסור להיתר ראשון ראשון בטל ואח"כ כתב דאם נתרבה האסור חוזר ואוסר והוא מחלוקת בין הפוסקים ולענין דינא סברא אחרונה היא עיקר:

ד

בור של יין שנפל בתוכו קיתון של מים תחילה ואח"כ נפל לתוכו יין נסך רואין את יין ההיתר כאילו אינו והמים שנפלו משערים אם יש בהם כדי לבטל טעם אותו יין נסך הרי המים רבים עליו ומבטלים אותו ויהיה הכל מותר ואם סתם יינם נתערב ביין של היתר אפילו לא נפל לתוכו קיתון של מים אלא לבסוף אם יש במים כדי לבטל טעם היין האסור מותר:

ה

כמה יהא במים ויהא בהם כדי לבטל טעם היין ששה חלקים כנגדו וכל שיש במים כשיעור הזה מותר אפי' בשתייה: הגה ואם אין במים כשיעור הזה מוכר הכל לעובד כוכבים חוץ מדמי יין נסך שבו (הרשב"א הסכים בזה לדעת רבותיו ודלא כהר"ן פרק השוכר) מיהו לא ימכור לעובד כוכבים הרבה ביחד שמא יחזור וימכור המים לישראל (דעת התוספות) וה"ה בכל דבר הנאסר במשהו וניקח מן העובד כוכבים דינא הכי (ב"י בשם הר"ן שכ"כ בשם הראב"ד) ועי' לקמן סימן קל"ז אם נתן יין בכלים אסורים מחמת יין נסך כיצד משערים לבטלו:

ו

חומץ (של) עובד כוכבים שנפל לתוך יין של היתר או יין (של) עובד כוכבים שנפל לחומץ (של) היתר בנותן טעם:

ז

חומץ של יין של עובד כוכבים שנפל לתוך חומץ שכר אוסר בכל שהוא מפני שהוא במינו ששניהם חומץ הם:

ח

יין (של) עובד כוכבים בין ישן בין חדש שנפל על ענבים אם הם שלימות ידיחם והם מותרות באכילה ואם הם מבוקעות או שניטל עוקצן אם יש בו בנותן טעם אסורות באכילה ויעצרם וימכרם לעובד כוכבים חוץ מדמי יין נסך שבהן אבל לא ימכרם כמו שהן שמא יחזור וימכרם לישראל ואם אין בו כדי ליתן טעם מותרות באכילה:

ט

יין (של) עובד כוכבים שנפל על גבי תאנים מותרים מפני שהיין פוגם בטעם התאנים:

י

נפל על עדשים ושעורים וכיוצא בהם ידיחם והם מותרים ואם עבר עליהם זמן רב ודאי בלעו ואין להם היתר בהדחה ומשערים אותם בנותן טעם:

יא

נפל על גבי חטים אין להם היתר בהדחה מפני שמתוך שיש בהם סדק היין נבלע בהם לפיכך אם יש ביין כדי ליתן טעם אסורות באכילה ולא ימכרם לעובד כוכבים שמא יחזור וימכרם לישראל אלא כיצד עושה טוחן אותם ועושה מהם פת ומוכרה לעובד כוכבים שלא בפני ישראל ואם הוא במקום שנהגו לאכול פת עובד כוכבים אין להם תקנה (למכרם לעובד כוכבים כי אם בפרוסות שאסור לקנות מעובד כוכבים בכל מקום) (כל בו) (כדלעיל סימן קי"ב):

יב

חומץ יין של עובד כוכבים שנפל לתוך גריסין רותחין פוגמין ומותרים אבל לתוך צוננים משביחים ואסורים אפילו הרתיחן אח"כ וחזרו להיות טעם לפגם: הגה ובשמים הבלועים מיין נסך ונתנם לתבשיל אם יש ששים נגד יין הבלוע בהן הכל שרי אע"ג דהבשמים לטעמא עבידי הואיל ואין אסורים מחמת עצמן בטילי ואם היין שבהן הוי לפגם בתבשיל אפילו ס' אינו צריך (ב"י בשם הרשב"א):

יג

כל המשקים של עובד כוכבים שדרכם לערב בהם יין או חומץ אסורים: הגה ועיין לעיל סימן קי"ד וכל זה במשקים שהיין והחומץ הוא בהם לשבח או שאינו פוגם אבל אם הוא לפגם כגון צבע שנתנו בהם חומץ או מלח שמבשלים עובדי כוכבים ונותנים בו יין או דם ללבנו (מרדכי פא"מ) או דיו של עובד כוכבים (ר"ת) מותר דכל זה הוי לפגם וה"ה בכל כיוצא בזה ויש מחמירים בדיו של עובד כוכבים מפני שלפעמים נותן קולמסו לתוך פיו והדיו עליו (ת"ה סימן קכ"ט כל בו בשם הר"ף) ועיין לעיל סימן קכ"ג דנוהגין היתר בדבר שנותנין בו חומץ הואיל והוי לפגם ונראה דהוא הדין בדיו אפילו היה בו ודאי יין נסך אינו אלא פגם ושרי כן נראה לי:

א

כשהורק. כתב הש"ך ואפי' היין המותר נפל בפעם א' הרבה על הטפה של יי"נ עד שיש ס' אפ"ה אסור וטעמא דמילתא שאותו דבר שעומד במקומו חשיב יותר מן הבא עליו אבל כשההיתר עומד במקומו והאיסור בא עליו ההיתר מבטל האיסור אלא א"כ נופל בבת א' כדי נ"ט ומיהו בהפסד מרובה וכה"ג יש לסמוך אפוסקים דס"ל דבהיתר לתוך איסור נמי אם נפל בבת א' ויש ס' מותר אלא דכשנפל מעט אמרי' ראשון ראשון בטל ואפי' ניתוסף אחר כך היתר ונתרבה עד ס' אין חוזר וניעור אף על גב דבשאר איסורים וכן ביין במים היה חוזר וניעור ביין נסך מין במינו החמירו מיהו כל זה בודאי יינם אבל בסתם יינם בזה"ז קי"ל דבכל ענין בטל בששים:

ב

בטל. משמע אפילו ליכא ס' והיינו דעת הרמב"ם אבל אנן לא קי"ל הכי אלא בעינן ס' כנגד כל מה שנפל דאל"כ חוזר וניעור ונאסר ש"ך וכ' הר"ן ואע"ג דקי"ל ניצוק חיבור שאין הניצוק חיבור אלא לומר שאותו היין שלמעלה דינו כאותו היין שנתערב למטה והרי הוא כמוהו וכיון שאותו שנפל למטה נתבטל ונעשה היתר היאך יאסור היין שלמעלה:

ג

שהעמוד. משמע מדברי הר"ן דדוקא כשלא נפסק הקילוח אבל אם נפסק הקילוח אין היין שבחבית חיבור ליין שבבור וכיון שבאותו שנפל לבדו ליכא כדי נ"ט בטל כמו בצרצור והטעם דגבי חבית נהגו לערות בכלי כיוצא בו לבור וכיון שסוף היין שבחבית לירד על ידי כלי זה ודרכו בכך א"א לומר בו ראשון ראשון בטל שכל שעומד ליפול ולהתערב חשבינן ליה כמעורב כבר משא"כ בצרצור קטן שאין דרך לערות בכלי כיוצא בו לבור אין אנו רואים כנפל וכמעורב עכ"ל הש"ך:

ד

ומשליכו. או ישרפנו ויקברנו ונראה דה"ה לכל מקום שהוא אבוד כנון נהר עמוק וכיוצא בו או ימכרנו לעובד כוכבים חוץ מדמי איסור שבו ואפילו מוכרו סתם שרי ואצ"ל לעובד כוכבים בשעת מכירה הריני מוכרו לך חוץ מדמי יין נסך שבו אבל כל זמן שלא הוליך הנאה לים המלח אסור כולו בהנאה ומיהו היכא שאין בו ממשות האיסור כגון שנתן יין בקנקנים של עובד כוכבים הכל מותר בהנאה שאין כאן דמי האיסור עכ"ל הש"ך וע"ל סי' קל"ז:

ה

דמי. וכשמוכר לעובד כוכבים חוץ מדמי חבית א' שרי וא"צ שוב הולכה לים המלח. ש"ך:

ו

בששים. וא"צ הולכת הנאה לים המלח או למכרו לעובד כוכבים חוץ מדמי איסור שבו כ"כ הב"ח אבל הש"ך חוכך בזה להחמיר דהא דבטל בזה"ז ומותר אפילו בשתיה היינו משום הפסד אבל איך יהנה לכתחלה מהיין נסך שנפל לשם אלא מוליך הנאה וכו' ומותר בשתיה עכ"ל:

ז

טעם. כ' הש"ך ואם נפלו המים לתוך היין אפי' מעט מעט כיון שנתרבו המים עד שאין היין נותן בהם טעם מותר מיהו קשה אמאי לא אמרינן חנ"נ בשלמא להפוסקים דס"ל דלא אמרינן חנ"נ בצונן ניחא אבל לדעת הרא"ש דס"ל דאף בצונן אמרינן חנ"נ כל שאינו נאסר במשהו והכא במים ביין נאסר בכדי נ"ט למה לא אמרינן חנ"נ ונראה דהרא"ש אזיל לטעמיה דס"ל דלא אמרינן חנ"נ אלא בבשר וחלב עכ"ל:

ח

סותרים. הנה בט"ז רוצה לתרץ דברי המחבר מאריך מאד בביאור דבריו ובנה"כ השיג עליו ודעתו נוטה כמ"ש בש"ך דנראה דטעות נפל בספרים וצ"ל וי"א אם נתרבה המשקה וכו' וסברא זו עיקר דלעולם טעמא לא בטיל אפילו מין במינו ואפילו בשאר איסורים כל שיש בו בכדי שיתן טעם בכנגדו בשאינו מינו לא בטיל וחוזר וניעור ש"ך [ול"נ דמ"ש המחבר ואם נתרבה המשקה כו' ר"ל שלא זרק מצרצור קטן אלא מחביות שהעמוד היורד מפי החביות גדול כמו בסעיף א' וכ"כ ב"ח ועי' ט"ז]:

ט

לבסוף. כ' הרא"ש והא דלא אמרינן חנ"נ ויצטרך לבטל היין דהיתר ודאיסור היינו כיון שנאסר במשהו לא אמרינן ביה חנ"נ עכ"ל ולפ"ז לדידן דמקילין בסתם יינם דאינו אוסר אלא בס' אם נתערב בשל איסור ואין בו ס' נגדו ודאי אמרינן חנ"נ וצריך ס' נגד הכל נמצא שמקולא שלנו נמשך חומרא אבל מ"מ יש קולא אחרת לדידן דגם היין של היתר מועיל לבטל האיסור ט"ז וע' בס"ק ז' מ"ש בשם הש"ך:

י

חלקים. כתב או"ה דווקא יין נסך במים אבל ביין או בתבשיל שמשביחו ודאי אסור הכל עד ס':

יא

חוץ. כתב הש"ך דזה הוא אפילו בסתם יינם בזה"ז אע"ג דשרי בהנאה היינו דוקא במקום הפסד מרובה ולפ"ז אם היה הסתם יינם של ישראל מותר למכרו כולו אפילו גם דמי יין נסך שבו שהרי אפילו היה בעין היה מותר למכרו:

יב

טעם. א"ל הא חומץ נ"ט לפגם ביין דאיכא דניחא ליה טפי בחלא. הרשב"א:

יג

במינו. דבתר שמא אזלינן מיהו לדידן בזה"ז בטל בס' דלא גרע מסתם יינם כדלעיל ס"ב בהג"ה ש"ך:

יד

ידיחם. והוא שלא שהו זמן רב:

טו

רב. כ' הט"ז דזמן מועט הוא מועט ממש דומיא דמיד וכל שיש שהות יותר מזה מיקרי מרובה עכ"ל (ובנה"כ חולק ע"ז וכתב דלמה יאסר בפחות מע"ל דהא צונן בצונן הוא ואפילו בדבר מאכל שנפל לחומץ בעינן מע"ל כמ"ש לעיל סי' ק"ד וק"ה וכ"ש הכא עכ"ל):

טז

תקנה. ואין למכרו לבע"ה עובד כוכבים דאין קונין ממנו כמ"ש סי' קי"ב דהא שם בס"ה מבואר דיש לפעמים היתר אף בשל בעה"ב ובפרישה תירץ שמא יחזור הבע"ה וימכרנו לפלטר ואינו נכון דא"כ יהיה אסור לקנות שום פת מן הפלטר מחשש שמא קנאו מבעה"ב עכ"ל הט"ז:

יז

בתבשיל. כ' הש"ך אבל אם הוא לשבח בתבשיל אע"ג דהיה נטל"פ בתבלין אסור דהא השתא נותן טעם בתבשיל כדלעיל סי' ק"ג ס"ב בהג"ה אבל אם היין נטל"פ בתבלין וגם בתבשיל התבלין מותרין באכילה ומותר אפילו לכתחלה ליתנן בתבשיל כן הוא בתשובת הרשב"א ופשוט הוא וע"ל ס"ס צ"ט וס"ס ק"ה עכ"ל:

א

משנה עבודת כוכבים דף ע"ב:

ב

אוקימתא דגמרא שם:

ג

מהא דכי אתא רב יצחק בר יוסף וכו' שם טור בשם אביו הרא"ש וכ"פ הרמב"ם בפט"ו וכתב הב"י אע"ג דרבים וגדולים פליגי עלייהו כיון דבמידי דרבנן נקטינן כוותייהו
(°) פי' מותר בהנא' ואסור בשתיה כדבסעי' דלקמן:

ד

תוס' שם במשנה בשם ר"ת וכ"כ הרא"ש והר"ן בשמו (וריב"ש והרא"ה בב"ה דף קכ"ז ע"ב):

ה

מההיא דאגרדימום דף נ"ח וממשנה נטל את המשפך וכו' דף ע"ב:

ו

כרשב"ג שם במשנה דף ע"ד וכרב נחמן שם בגמ':

ז

כר"א שם במשנה דף מ"ט דאיפסקא שם בגמרא דהלכתא כוותיה:

ח

כרב חסד' שם דף מ"ט וכר' אליעזר שם:

ט

כרשב"ג שם דף ע"ד:

י

לשון הרמב"ם בפט"ז מהמ"א ממשנה שם דף ע"ג וכאוקימתא דגמרא שם וכרב יצחק בר יוסף וכו' וציינתיו גם כן לעיל בסעיף א':

יא

כדעת התוספות שם אפי' מין בשאינו מינו והרא"ש שם בפסקיו והרמב"ן והרשב"א ונלע"ד דמכ"ש בסעיף א' בדין יי"נ מצרצור קטן לתוך הבור אם נתרבה כשיעור נתינת טעם אוסר שהרי כתבו הרשב"א בשם הר"ז והר"ן בשם הראב"ד דביי"נ ביין לא אמרי' קמא קמא בטיל אלא חוזר ונאסר כשנתרבה וביין במים כה"ג כתבו דראשון ראשון בטל ונתבטל והרי הוא היתר גמור ולא די לו שלא מצטרף עוד לאסור אלא אף להיתר מצטרף וכו' והרב ב"י פוסק כדעת החולקים עליהם ביין במים ומכ"ש ביין ביין:
(°) פי' שבתחלת דבריו כתב בד"א שנפל וכו' דמשמע בפירוש שאם נפל מצרצור אינו אוסר בנ"ט והוא מל' הרמב"ם וס"ל כדעת הראב"ד והר"ז שכתבתי לעיל אבל אין לדקדק מדברי המחבר שכתב בסעיף א' אפילו כל היום כולו לומר שאינו חוזר ונאסר שלשון זה הוא לשון ר' יצחק וכו' בגמ' ופירשו התוס' שם היינו שלא יפול כ"כ עד שלא יהא בהיתר ששים:

יב

מימרא דכי אתא רבין א"ר יוחנן שם דף ע"ג:

יג

כלישנא בתרא דרב שמואל בר יהודה שם בגמרא הסכמת הפוסקים וברישא ביין נסך שהוא איסור דאורייתא פסק כהרמב"ם דפסק כלישנא קמא
(°) מיהו בב"י פסק דלא כהרמב"ם ולא חלק בין יין נסך לסתם יינם ולעולם בטיל בין נפל מים תחלה בין נפל לבסוף ע"ש:

יד

טור בשם הראב"ד ור"י ורשב"א וריב"ש סימן תל"ג:

טו

פשוט שם בגמ' דף ס"ה:

טז

שם כרבא דריחיה חלא וטעמא חמרא חמרא:

יז

שם וכרבא דבתר שמא אזלינן:

יח

משנה שם דף ס"ה וכרבא שם דבתר שמא אזלינן:

יט

טור מהירושלמי וכתבוהו הרשב"א והר"ן:

כ

טור וכרשב"ג שם במשנה דף ע"ד:

כא

שם נלמד מדין החטים לקמן:

כב

משנה שם דף ס"ה:

כג

טור ונלמד ג"כ מדין החטים דאסרו משום שיש בהן סדק:

כד

שם בשם הרשב"א:

כה

עובדא בההוא כרי דחטי וכו' שם דף ס"ה וכשינויא דרב פפא שם:

כו

שם בגמ':

כז

כדהדר ביה רבא שם:

כח

טור וכן כתב הרשב"א וכתב אלא שורפן או מוליכן לים המלח.
(°) וכ"כ ב"י בשם א"ח:

כט

משנה שם דף ס"ה וכדמוקי לה רב יהודה וכו' וכי אתא רבין וכו' שם דף ס"ו:

ל

הרשב"א בתשובה:

א

(ליקוט) יין כו'. הכל לשון הרמב"ם (ע"כ):

ב

בד"א כו'. ערש"י שם ד"ה א"ל ר"ד כו' וכ"פ תוס' שם ד"ה רואין כו' וכ"פ הראב"ד והרז"ה והרמב"ן והרשב"א וכן הוא דעת הרי"ף שהשמיט כ"ז אבל הרא"ש כ' דרבין ל"פ דאיירי במערה מגיגית או שנפל בלא עירוי ועתוס' שם ד"ה כי. וי"ל דנפל כו' וד"ה ודוקא כו' וכ"פ הרמב"ם והטור:

ג

עירה מהחבית כו'. כר' יצחק שם. הרמב"ם אבל הרא"ש והטור פ' כר"ד דבשל סופרים כו':

ד

יין כו'. ממש"ש ב' בשלמא יי"נ משום כו' משא"כ בכה"ג דלית ביה משום לתא דעבודת כוכבים ועתוס' כ"ט ב' ד"ה יין כו'. הר"ן וריב"ש:

ה

נתערב כו'. הרשב"א ור"ן וש"פ דלא כר"ת ועבה"ג (ראית הפוסקים) ועתוס' שם א' ד"ה יין ביין כו' (וברא"ש שם ועברמב"ן ור"ן וריטב"א) ושם ע"א ב' ד"ה הב"ע כו' ושם נ"ו ב' סד"ה אבל כו' וז"ש בהג"ה וי"א כו' (וכן נוהגין להקל. ומדסתם משמע כדברי הב"ח דלא כהש"ך בס"ק ט"ו. והיינו משום דמצרפין גם דעת ר"ת):
(ליקוט) נתערב סתם יינם כו' כשימכור כו' וכן כו'. גם זה הכל לשון הרמב"ם וכדרך הרי"ף ומפ' דרשב"ג ודר"א דקאמר יוליך הנאה כו' חדא הוא אלא דמר נקיט רישא דמילתא ומר נקיט סיפא דמילתא. כ"מ וב"י וכ"כ הרמב"ם בפי' לספ"ג והלכה כר"א בכל ואפילו חבית כו' ומותר לו למכור כו' וכן בפ"ה על מתני' אלו אסורין כו' ימכר הכל לעובדי כוכבים כו' וזהו פירוש יוליך הנייה כו' וכ"כ תי"ט (ע"כ):

ו

ולוקח כו'. שם אמרינן רשבג"א כו' חוץ כו' וכ"כ הטור וכ' או מוכרו כולו לעובד כוכבים ולוקח כו' והוא כמש"ש מ"ט ב' ועבת"ה בזה כמה שיטות:
(ליקוט) ולוקח כו' וכן כו'. כדעת הרי"ף דס"ל דפדיון ביי"נ שוה למכירה ועמ"ש בליקוטים בסי' קמ"ב ס"ד (בס"ק ח') (ע"כ):

ז

וכן אם כו'. ר"ל כמש"ש אר"נ הלכה למעשה כו':

ח

הא דחבית כו'. ערש"י ע"ד א' ד"ה יי"נ כו' וד"ה וע"ז כו' וכ"כ בתוס' שם ד"ה אלו כו' וכמש"ש בגמ' דמתני בדבר שבמנין איירי ועתוס' דיבמות פ"א ב' ד"ה ר' יוחנן כו' אבל הר"ן כ' דכל שהוא משום לתא דעבודת כוכבים אפילו אינו דבר שבמנין כמ"ש בירושלמי יי"נ ועבודת כוכבים ועורות לבובין משום שנאמר לא ידבק בידך מאומה מן החרם ועתוס' דזבחים ע"ב א' ד"ה אלא כו' ועוד כ' הר"ן ראיה ממש"ש במתני' יי"נ שנפל לבור כו' אלמא אע"ג שאינו בעין אוסר ולא קי"ל כרב דימי ורב יצחק. אבל לפי מה שפסק בטוש"ע כרב יצחק א"כ ע"כ איבטיל ליה טעמא דירושלמי והירושלמי ס"ל דלא כר"ד ור"י:
(ליקוט) הא דחבית כו'. עתוס' דזבחים ע"ב א' בד"ה אלא כו' ובר"ש פ"ג דערלה שנסתפקו בזה אבל בעבודת כוכבים ע"ד א' בד"ה הא ס"ל כמ"ש כאן שכתבו וא"ת ויי"נ כו' וצ"ל כו' וכ"מ בגמ' דקאמר דלא חשיב כי אם דבר כו' אע"ג דיש לדחוק ודעת הרמב"ם כסברת הר"נ וכמ"ש בירושלמי שלכך לא חשיב בפט"ז מהמ"א לשלש ראשונות יי"נ ועבודת כוכבים ועורות לבובין (כנ"ל בר"ס ק"י בליקוט) (ע"כ):

ט

ואפילו בגדולות כו'. ת"ה ור"ן וכמ"ש בטבעת של ע"ז בזבחים ע"ד א':

י

בד"א כו'. גמ' שם ת"ש יין במים כו':

יא

ואם נתרבה כו'. תוס' שם ד"ה כי כו' וש"מ והרא"ש והטור:
(ליקוט) ואם נתרבה כו'. ה"ה בס"א ביין ביין כמ"ש תוס' ורא"ש שם אבל דברי המחבר עיקר דוקא במין בשא"מ אבל במינו דוקא עד רובו וכמ"ש ביבמות פ"ב ב' ועתוס' שם ד"ה אמר ועמ"ש בסי' צ"ט ס"ו בהג"ה (ע"כ):

יב

כגון כו'. שם מ"ז א' וש"מ:

יג

או כו'. שם נ"א ב' וש"מ:

יד

דבריו כו'. עתוס' שם ד"ה ת"ש כו':

טו

והוא מחלוקת כו'. דמ"ש בתחלה בד"א כו' הוא לשון הרמב"ם ולא ס"ל כדעת התוס':

טז

בור כו'. הרמב"ם פסק כלישנא קמא שם אבל הרשב"א והרא"ש פסקו כלישנא בתרא דלא בעי תחלה דבשל סופרים כו' וכ"פ בב"י ובש"ע כאן פסק ביי"נ גמור כיון שהוא מדאורייתא כלישנא קמא:

יז

כמה כו'. עמש"ל סי' קכ"ג ס"ח:

יח

ואם אין כו'. כמו יין ביין וכנ"ל ס"ב. הרשב"א וכתב דהראב"ד כ' דאם נתערב כדי שיהיו המים ראוי לשתיה ע"י בתורת יין אפילו ע"י הדחק אסור למכור כמש"ש ל"ח ב' וכבשין כו' אמר חזקיה ל"ש כו' וה"ה ביין ביין בסתם יינם אם נתערב כשיעור שכנגדו במים ראוין לשתיה כו' ויש סעד לזה בירושלמי גבי פלוגתא דרשב"ג וחכמים א"ר יוסי חד מן רבנן נפיק מבי וועדא ואמר אתפלגון ר"י ור"ל מר אמר הלכה כרשב"ג ומר אמר אין הלכה כרשב"ג ומורה רשב"ג ביין לתבשיל שהוא אסור אלמא בכל מכשירי אוכל מורה וסתר דבריו הרשב"א במ"ש אפי' יין ביין מדקאמר מודה רשב"ג כו' משמע דביין ביין אפי' בכה"ג חולק רשב"ג ועוד מדקא' בגמ' הלכה כו' יין ביין אבל כו' משמע דומיא דחבית כו' ומשמע מדבריו דביין במים מודה הרשב"א אע"ג שראייתו מכבשין דחה שם דחזקיה מתני' מפרש ודלא כרשב"ג מ"מ מהירושלמי הנ"ל מוכח כדבריו וכ"כ הר"ן וכתב וכ"ד הרשב"א אבל בב"י סי' קי"ד כתב דבת"ה הקצר פסק שלא כדברי הראב"ד וכ"פ שם בהג"ה ס"י:

יט

מיהו לא כו'. כמש"ש פ"ה ב' וכמ"ש בס"ח ועתוס' שם מ"ט ב' ד"ה ארג כו' וביבמות פ"א ב' ובזבחים ע"ב ב' סד"ה נתערבו וס"ל דה"ה ביין במים אבל מעט מעט מותר כמ"ש בא"ח סי' תס"ז ס"א ועמ"א שם ס"ק ב' שהשיג ע"ז:

כ

או כו'. תוס' שם ד"ה ואם כו' בשם ירושלמי והג"א שם וש"פ:

כא

ואם אין כו'. פלוגתא דאביי ורבא שם ושם תנן יי"נ כו' וז"ש למעלה בין חדש:

כב

(ליקוט) יין של כו'. עתוס' שם ד"ה ה"ג כו' וכ"ה גי' רי"ף ורא"ש וש"פ ודלא כספרים דגרסי נפל כו' וכ"ה גי' רש"י ע"ש בר"ה מעשה לסתור כו' ולדבריהם קשה מאי פריך בגמ' הא מדקתני סיפא זה הכלל כו' די"ל דלא קאי אלא אתאנים או תמרים (ע"כ):

כג

נפל כו'. כמש"ש תנן יי"נ כו' שאין כו' שאני חיטי כו' משא"כ בשעורין ועדשין:
(ליקוט) נפל על עדשים כו'. היינו בצונן וכמ"ש ידיחם כו' ואם כו' אבל ברותח מותר לגמרי כמש"ש ס"ח א' ב' יין שנפל כו' (ע"כ):
(ליקוט) על עדשים ושעורים כו'. הן דברי הרשב"א וכ' הר"נ ג"כ שם ולא כ' שם ושם אלא שעורין בלבד (ע"כ):

כד

ואם עבר כו'. כמ"ש בפסחים מ' א' ורבא אמר אסור כו' לא מבעיא כו' וכ"ש בנישורו זמן רב ואפי' לפי מאי דמסיק שם דמותר ללתות היינו משום דעסיק בלתיתה:
(ליקוט) ואם עבר כו'. דאפי' בלתיתה חיישינן להו לענין חמץ בפכ"ש (מ' א') דתניא שם אין לותתין כו' וכ"ש אם נשורו זמן מרובה. רשב"א ור"נ (ע"כ):

כה

לפיכך אם כו'. כמו בענבים. הרשב"א וטור דלא כהרמב"ם שאוסר בכ"ע:

כו

ואם הוא כו'. וכ"כ בהג"א שם ד"ה והשתא כו':

כז

כי אם כו'. כמש"ל סי' קי"ב סי"א:

כח

ובשמים כו'. כמש"ל ס"ס ק"ה:

כט

ואם היין כו'. ג"כ מטעם זה:

ל

כל המשקין כו'. כמ"ש במתני' ל"ה ב' וכבשין כו' ושם ל"ב א' ועתוס' שם ד"ה האי כו':

לא

או מלח כו'. עתוס' ל"ג א' ד"ה האי כו':

לב

או דיו כו' ויש מחמירים כו'. עבא"ח סי' תמ"ב ס"י מש"ש:

לג

וע"ל כו'. שם סכ"ה:

א

ראשון ראשון בטל. עיין בספר תפארת ישראל על משניות פאה פ"ז משנה ח' שכתב דדוקא בלח בלח אמרינן קמא קמא בטיל מדמתערב מיד בכולו דבלח יש בילה משא"כ בלח ביבש ע"ש:

ב

אבל אם הם קטנים. עיין פר"ח לעיל סי' ק"י סק"ד שכתב דהרמ"א לא כיון בזה להלכה דהעיקר כהרשב"א בת"ה ד' ק"ז שאין יבש ביבש בטל ברוב כ"א באיסור שהולכין אחר נתינת טעם כו' ע"ש ועי' בתשובת כנסת יחזקאל ר"ס ל"א שחולק עליו דמלבד שי"ל מאחר דהרא"ש חולק אהאי סברא כמבואר בא"ח סי' תמ"ז ע"כ פסק להקל בי"נ כדאיתא בירושלמי פרק אד"מ א"ר יהודה אין מדקדקין בי"נ. אף גם זאת האריך להוכיח דגם הרשב"א מודה בי"נ דבטל ע"ש ועי' בכו"פ ופמ"ג לעיל ר"ס ק"י:

ג

בזה"ז בטל בששים. עי' בתשובת כנסת יחזקאל סי' ל"א שכתב דבחביות גדולות של י"נ שאינו בטל חד בתרי נוהג גם בזה"ז וע"ש:

ד

בששים. עבה"ט בשם ש"ך ועי' בת' נו"ב תניינא פי"ד סימן ס"ח שכתב ליישב דעת הב"ח דכל היכא שאסור בזמן הש"ס וכל הפוסקים אז לא סמכינן בזה"ז על סברא דעובדי כוכבים בזה"ז לאו עובדי עבודת כוכבים הן רק במקום הפסד אבל לענין סתם יינם דלדעת ר"ת אפילו בזה"ז בטל בס' מצרפינן דעתו לסברא דעובד כוכבים בזה"ז כו' ושרינן אפילו שלא במקום הפסד וכתב דמ"מ מי יחלוק על הש"ך במקום שאין הפסד כלל. אבל אם אירע שאיזה מורה היה מתירו בלא הפסד לא הייתי סותר הוראתו. וכתב עוד שאם נתנו יין האסור לחביות בכדים קטנים שאין פיהם רחב כ"כ כמו גיגית גדולה יש להתיר אף בלי הפסד כלל דיש לצרף דעת הרא"ש שפסק כרב דימי שאם נפל איסורא לגו התירא אפילו מחבית לבור מותר ע"ש:

ה

דבריו בכאן סותרים. עיין בשו"ת כנסת יחזקאל סימן ל"א:

ו

הרבה ביחד. עיין במג"א סי' תס"ז סק"ב ובתשובת אא"ז פנים מאירות ח"ג סימן ל"ה:

ז

זמן רב. עבה"ט ועי' בתשובו' מקום שמואל סימן ל"ט:

ח

המשקים. עיין בתשובת נו"ב תניינא תי"ד סימן נ"ו שנשאל אודות עושי יין שרף שקורין קראמבאמבולי פערסקי ודומיהם ונותנים בתוך היורה בשר נבלה או שחוטה בלא מליחה והדחה בשעת הבישול כדי להעביר קוטרא וחריפת היי"ש אם מותר ליהודי לעשות כן ומה דין היי"ש הנעשה אצל עובד כוכבים והעלה דישראל אסור לכתחלה לעשות ע"י בשר נבלה או שחוטה שלא נמלח אף אם יש ביורה תיכף ס' אין מבטלין איסור לכתחלה וא"ל שאין כוונתם רק לעבורי קוטרא ולא מקרי מבטל איסור דכבר בארתי בנו"ב סימן כ"ו דזה דוקא היכא שכבר מעורב אלא שלא נתבטל (עמש"ל סימן פ"ד ס"ק ט' מזה) ולכן היהודי ימלח תחלה הבשר וידיחנו ואין לחוש שמא ישתה ממנו עם חלב דלא שכיח אך יש לחוש שדרך לשרות ביי"ש מעשה אופה שנילוש עם חמאה לכן יראה שיהיה ס' נגד הבשר ואפילו אם לא יהיה בתחלה רק אח"כ כשמוסיף עליו מותר. ויי"ש של עובד כוכבים אם ידוע שיש בו ס' אפילו לבסוף כל מה שנעשה אצל עובד כוכבים דיעבד הוא ובטל בס' ואם אין ס' אם רוב אומנים או מחצה על מחצה מערבין אסור אבל אם הרוב אין מערבין אז אסור לקנות מהם בבתיהם דהוי קבוע אבל מה שהחנונים קונים מהם ומוליכים למכור מותר מטעם כל דפריש מר"פ ע"ש. ועיין בב"י שמביא בשם הרשב"א בתשובה שכל דבר שעיקרו כך לא בטיל כו' ע"ש ובמג"א סימן תמ"ב סק"ה ועיין בתשובת נו"ב סימן הנ"ל שהביא דעת גדולי הראשונים דלית להו הך סברא וכתב דיש לסמוך להקל מאחר דאפילו להרשב"א אין זה רק מדרבנן עיין שם:

א

(סימן קל"ד סעיף י"ב בהגה"ה) אם יש ששים נגד יין הבלוע. במקור הדין ברשב"א איתא דצריך ס' נגד הבשמים דלא ידעינן כמה יין בלעו. ולדידן גם כן אם ידעי' כמה היה היין מ"מ הא קי"ל דחתיכה עצמה נעשה נבלה וראיתי בס' הזכרון ספ"ג דכתב שצריכים להגיה ברמ"א ס' נגד הבשמים:

ב

(סעיף י"ג בהגה"ה) או שאינו פוגם. היינו אף שאינו משביח מ"מ כיון דאינו פוגם אוסר כמ"ש בש"ך לעיל (סי' ק"ב סק"ג) בשם הג"א ועי' בפר"ח שם:

ג

(שם בהגה"ה) ונותנין בו יין או דם ללבנו. משמע דדם במלה הוי נטל"פ וקשה לי דהרי נסתר זה מדברי תוס' חולין (דף צ"ו ע"ב) ד"ה אפילו בסה"ד במ"ש ואפ"ה ל"א דמלח שנאסר מחמת דם וכו' וגם הר"ן בסוגיא דטפת חלב דטרח גם כן ליישב קושיא זו דתוספות הרי דנקטו כולם דראוים לומר דהמלח נעשה נבילה ואוסר להבשר וכן מבואר בהג"ה (לעיל סי' ק"ה) ובפ"מ שם וצ"ע:

א

כשהורק היין המותר כו'. ואפילו היין המותר נפל בפעם אחת הרבה על הטפה של יי"נ עד שיש ס' אפ"ה אסור וכ"כ הר"ן וז"ל וטעמא דמלתא שאותו דבר שעומד במקומו חשוב יותר מן הבא עליו ולפיכך כשהאיסור עומד במקומו אפילו משהו אוסר היין שבא עליו ואפילו חבית גדולה בבת א' משום חומרא דיי"נ אבל כשההיתר עומד במקומו והאיסור בא עליו ההיתר מבטל האיסו' אא"כ נופל בבת אחת כדי נ"ט וכ"נ מדברי הרמב"ם עכ"ל וכן עיקר בש"ס ועוד דהא הרבה פוסקים ס"ל דאפילו באיסור לתוך היתר אוסר במשהו ומיהו בהפסד מרובה וכה"ג יש לסמוך אהרמב"ן והרא"ש וטור דס"ל דבהית' לתוך איסור נמי אם נפל בבת אחת ויש ס' מותר אלא כשנפל מעט אמרי' ראשון ראשון בטיל ואפילו ניתוסף אח"כ היתר ונתרבה עד ס' אין חוזר וניעור אע"ג דבשאר איסורין וכן יין במים היה חוזר וניעור (ע"ל ס"ק י"ב) ביי"נ מין במינו החמירו וע"ש (ובעט"ז עירבב הדברים שפתח בדברי המחבר שהן דברי הרמב"ם וסיים בדברי הטור) מיהו כל זה בודאי יינם אבל בסתם יינם בזמן הזה קי"ל דבכל ענין בטיל בששים וכמו שיתבאר:

א

מצרצור. פרש"י והר"ן פך קטן:

א

ראשון ראשון בטל. כתב הר"ן אע"ג דקי"ל ניצוק חיבור שאין הניצוק חיבור אלא לומר שאותו היין שלמעלה דינו כאותו היין שנתערב למטה והרי הוא כמוהו וכיון שאותו שנופל למטה נתבטל ונעשה היתר היאך יאסור היין שלמעלה ודלא כהראב"ד דמפרש דמיירי שמקטף קטופי ע"כ ומביאו ב"י וד"מ בקצרה וכ"כ הרא"ש פרק בתרא דעבודת כוכבים גבי מחלוקת רש"י ור"ת בניצוק חיבור וז"ל דאע"ג דניצוק חיבור הכא לא הוי חבור כיון דאפילו שותת כל היום כולו בזה הענין ונתערב כולו הוי ראשון ראשון בטל ואין סברא להחמיר בניצוק יותר ממעורב ע"כ וע"ל ס"ק ט"ז:

א

בטל. משמע אפילו ליכא ס' כדלקמן סעיף ג' והיינו דעת הרמב"ם מיהו אנן לא קי"ל הכי אלא בעינן ס' כנגד כל מה שנפל דאל"כ חוזר וניעור ונאסר כדלקמן ס"ק י"ח:

א

מהחבית כו'. כתב הר"ן ולא ידעתי באיזה דבר החילוק שבין צרצור קטן לחבית דהיאך נתן דבריו לשיעורים בכיוצא בזה ונ"ל דהכי תריצתא דמילתא שמפני שנהגו לערות יין לבור על ידי חבית גדולה כיון שסוף היין שבחבית לירד על ידי כלי זה ודרכו בכך א"א לומר בו ראשון ראשון בטל שכל שעומד ליפול ולהתערב חשיבנא ליה כמעורב כבר משא"כ בצרצור קטן שמפני שאין דרך לערות בכלי כיוצא בו לבור אין אנו רואים כנפל וכמעורב אלא מה שירד כבר מש"ה אמרי' בכל כלי כיוצא בו ראשון ראשון בטל ע"כ:

א

מפני שהעמוד היורד כו'. משמע מדברי הר"ן שם להדיא דדוקא כשלא נפסק הקילוח [אבל נפסק הקילוח] אין היין שבחבית חבור ליין שבבור וכיון שבאותו שנפל לבדו ליכא כדי נ"ט בטל כמו בצרצור וע"ש:

א

בשתייה וימכר כו'. כלומר אבל בהנאה אית ליה תקנתא דימכר כו' אבל ודאי כל שלא הוליך הנאה לים המלח אסור כולו בהנאה:

א

וימכר כולו כו'. ולפ"ז היכא שאין בו ממשות האיסור כגון שנתן יין בקנקנים של עובד כוכבים הכל מותר בהנאה שאין כאן דמי האיסור. טור וע"ל סי' קל"ז:

א

ולוקח דמי כו'. ה"ה כשמוכר לעובד כוכבים חוץ מדמי איסור שבו מותר דשוה בכל מילי להולכת הנאה לים המלח כדאיתא בסק"י ובפוסקים וכ"פ ב"י והאחרונים. וכתב הטור בשם הרשב"א שאפילו מוכרו סתם שרי ואצ"ל לעובד כוכבים בשעת מכירה הריני מוכרו לך חוץ מדמי יי"נ:

א

לים המלח. או ישרפנו ויקברנו כדלעיל סי' קל"ג ס"א וכן הוא באגודה ר"פ בתרא דעבודת כוכבים ופשוט הוא ונראה דה"ה לכל מקום שהוא אבוד כגון נהר עמוק וכיוצא בו כדלעיל סי' ק"י ס"ק מ"ב:

א

חבית של יין נסך. ודאי אבל אם נתערב גוף ודאי יינם ביין לא מהני לא הולכת הנאה לים המלח ולא מכירה לעובד כוכבים חוץ מדמי איסור שבו כדאיתא בטור ופוסקים וכ"פ ב"י ואחרונים:

א

כשימכור הכל לעובד כוכבים. אבל כשמוכר לעובד כוכבים חוץ מדמי חבית א' שרי וא"צ שוב הולכ' לים המלח וכמו שנתבאר וע"ל סעיף ח':

א

בחביות גדולות כו'. ע"ל סי' ק"י ס"ק ה':

א

אם נפל כו'. ע"ל סי' ק"י סעיף ז' ובמ"ש שם:

א

בטל בס'. וא"צ הולכת הנאה ליה"מ או למכרו לעובד כוכבים חוץ מדמי איסור שבו. ב"ח. ואני חוכך בזה דהא במקום שאין הפסד קי"ל דאין חילוק בין זמן זה לזמן הש"ס וכדלעיל סי' קכ"ג וקכ"ד וקכ"ח וכמה דוכתי וא"כ הכא דמדינא סתם יינם אינו בטל בס' א"כ בזמן הזה הא דבטל ומותר אפילו בשתיי' היינו משום הפסד אבל איך יהנה לכתחלה מהיין נסך שנפל לשם אלא יוליך הנאה לים המלח ומותר בשתייה נ"ל:

א

בנ"ט כו'. ואם נפלו המים לתוך היין אפי' מעט מעט כיון שנתרבו המים עד שאין היין נותן בהם טעם מותר עכ"ל טור ונ"ל שכן מוכח מתוספות והרא"ש והרמב"ן שהביא הר"ן (דביין במים לעולם אזלינן בתר נ"ט ולא אמרינן ראשון ראשון בטל בשום ענין) למאי דאוקי ש"ס לרב דימי כולה מתני' בנפל היתירה לגו איסורא (ופסק הרא"ש כרב דימי) דלא כהב"ח ס"ה שנדחק לומר דלמסקנא ליתא להך אוקימתא:

ב

מיהו קשה אמאי לא אמרי' חתיכה נעשה נבילה ולהר"ן שם ניחא דכ' וה"ט דלא אמרינן חנ"נ אלא בדברים המתבשלים כבשר בחלב דדרך בישול אסרה תורה א"נ צונן לתוך חם שאף הוא דרך בישול אבל בגוונא אחרינא לא וה"נ משום דחתיכה נ"נ בשאר איסורים הוא מדרבנן בעלמא משום לתא דבשר בחלב ומש"ה לא אמרינן אלא דומיא דבשר בחלב עכ"ד וכן להפוסקים דלא אמרינן חנ"נ בלח בלח (וקי"ל הכי במקום הפסד גדול כמו שכ' הרב בסי' צ"ב ס"ד) ניחא אבל להרא"ש שכ' דהא דאמרי' (בסעיף ד') בנפל שם קיתון של מים לבסוף דמותר ולא אמרי' חנ"נ היינו משום שלא נפל מן היין האסור כדי נ"ט בהיתר אלא במשהו נאסר (ומיירי בנפל מן הגיגית לבור דאל"כ ס"ל להרא"ש התם ראשון ראשון בטל כיון דליכא נ"ט ודוק) (וכן כתב האו"ה כלל כ"ד דין ג' דדבר הנאסר במשהו לא אמרינן חנ"נ כשאין ס' וע"ש) (ור"ל כיון שמתחלה לא היה בכדי נ"ט כגון חתיכה וכה"ג שנאסר במשהו מחמת חמץ בפסח או דשיל"מ ונפלה אחר כך לקדרה אע"פ שאילו נפל האיסור מתחלה לקדרה היה אוסר במשהו מכל מקום עכשיו שרי כיון שאין כאן גוף איסור משהו בעין וכן משמע להדיא בסה"ת ובתוספות והרא"ש פרק ג"ה בשם ר"ת דלא כנראה מהדרישה סימן צ"ב דאוסר אחר כך גם כן במשהו כאילו נפל האיסור עצמו שאוסר במשהו שם ולא אמרינן דלא נ"נ במשהו אלא לענין אם האיסור משהו לא היה אוסר בתערובות ב' אף אילו נפל שם בעין וליתא אלא כדפי') וכל דבר שנאסר במשהו לא אמרינן חנ"נ עד כאן לשונו אלמא דאף בצונן אמרינן חנ"נ כל שאינו נאסר במשהו והכא במים ביין נאסר בכדי נ"ט ונראה דהרא"ש אזיל לטעמיה דס"ל דלא אמרינן חנ"נ רק בבשר בחלב וכדלעיל סי' צ"ב והא דהוצרך כאן לתרץ שנאסר במשהו היינו כמו שכתב בפרישה ס"ס י"א דביי"נ החמור שאוסר במשהו אי לאו ה"ט דכיון דנאסר במשהו לא אמרינן חנ"נ הוי חנ"נ אבל מים ביין אינו אוסר רק כדי נ"ט לאיסור אין חנ"נ דדמי לשאר איסורים אי נמי לרווחא דמלתא כתב כן הרא"ש לתרץ אפילו למ"ד חנ"נ בכל האיסורים:

א

דבריו בכאן כו'. והאחרונים כתבו ליישב דברי המחבר ולפי שדבריהם דחוקים לא הבאתי דבריהם ונ"ל לתרץ דמה שכתב ואם נתרבה המשקה האסור כו' היינו שנתרבה אח"כ כ"כ בפעם אחת עד שיש בו לבדו כדי ליתן טעם בהיתר אוסר ואשמעינן דל"ת דאפ"ה תשתרי דנימא דגם האיסור שנפל בתחלה יצטרף עם ההיתר וכסברת הראב"ד שהביאו הרשב"א והר"ן קמ"ל ויותר נראה דטעות נפל בספרים וצ"ל וי"א אם נתרבה המשקה האסור כו':

א

סברא האחרונה היא עיקר. כי כן הסכימו התוס' והרא"ש וטור והרמב"ן והרשב"א והר"ן דלעולם טעמא לא בטיל ואפילו במין במינו ואפי' בשאר איסורים כל שיש בו בכדי שיתן טעם בכנגדו בשאינו מינו לא בטיל וחוזר וניעור ובעט"ז כ' ויש להחמיר ולא נהירא דלא מטעם חומרא קי"ל הכי אלא דכך עיקר לענין הדין כמבואר בדברי הפוסקים וכן לעיל סוף מן צ"ט קיי"ל בפשיטות (וכן כתב העט"ז גופיה שם) דאיסור שנתבשל ואחר כך חזר ונפל עד שכשנצטרף עם השני אין ס' חוזר וניעור אפי' מין במינו ומבואר בדברי כל הפוסקים דיי"נ שלא במינו שוה לשאר איסורים עיין שם:

א

שנפל בתוכו קיתון כו'. ע"ל סימן קל"ז ס"ק ו' באיזה ענין מותר ליתן קיתון של מים אפילו לכתחלה:

א

ואם סתם יינם כו'. דהוי מדרבנן מקלינן טפי וע"ל ס"ק ט"ו אמאי לא אמרינן חנ"נ:

א

ששה חלקים. כתב האו"ה כלל כ"ג סוף דין ט"ו דוקא יין נסך במים אבל ביין או בתבשיל שמשביחו ודאי אסור הכל עד ששים ע"כ ופשוט הוא:

א

מוכר הכל לעובד כובבים כו'. כלומר אע"פ שהיין מכשירין המים בזה וכן בכל מקום שמכשירין האוכל מותר למכרו חוץ מדמי איסור שם:

א

חוץ מדמי יי"נ. משמע דמיירי גם בסתם יינם ואע"ג דסתם יינם בזמן הזה שרי בהנאה כדלעיל ר"ס קכ"ג היינו דוקא במקום הפסד ולפי זה אם היה הסתם יינם של ישראל מותר למכרו כולו אפי' גם דמי יי"נ שבו שהרי אפילו היה בעין היה מותר למכרו וק"ל:

א

הנאסר במשהו. כלומר שנאסר מחמת מיעוט האיסור שנפל לתוכו ואינו ניכר וה"ה נאסר מחמת שאין ס' וק"ל וע"ל סימן פ"ד ס"ק י"ח וס"ס פ"ו:

א

שהוא במינו. דבתר שמא אזלינן מיהו לדידן בזמן הזה בטל בס' דלא גרע מסתם יינם כדלעיל ס"ג בהג"ה:

א

ידיחם כו'. והוא שלא שהו זמן רב כדלקמן סעיף י':

א

זמן רב. נראה דמעת לעת בעינן כמ"ש לעיל סימן ק"ה ס"ק ב' וע"ש:

א

בטילי. כדלעיל ס"ס צ"ח וס"ס ק"ה וע"ש:

א

בתבשיל. אבל אי הוה לשבח בתבשיל אף על גב דהיה נותן טעם לפגם בתבלין אסור דהא השתא נותנין טעם לשבח בתבשיל כדלעיל סי' ק"ג ס"ב בהג"ה אבל אם היין נ"ט לפגם בתבלין וגם בתבשיל התבלין מותרין באכילה ומותר אפי' לכתחלה ליתנן בתבשיל כן הוא בתשובות הרשב"א שהיא בב"י ופשוט הוא:

א

מים שנתערבו כו'. רמ"א הקשה דדבריו סותרין זה את זה כו' ולע"ד נראה דדברי הש"ע נכונים ואילו לא כתבן ראויין הן עדיין להכתב דעיקר הקושיא היא מדכתב תחילה בנ"ט ועל זה אמר אבל אם נפל כו' דמשמע שבא להקל אפילו בנ"ט ועוד יש להקשות לכאורה מדכתב אם נפל האיסור להמותר ראשון ראשון בטל והיינו אפילו נתערב אח"כ יותר מכדי נתינת טעם דווקא דאי בפחות מכדי נתינת טעם אמאי כתב דדוקא שיזרוק מצרצור קטן כו' הא מצרצור גדול אסור אפילו בפחות מנתינת טעם והא בכל האיסורים הוה בנתינת טעם דוקא וכאן נמי הוה בכדי נתינת טעם כיון דמין באינו מינו הוא ואף על גב דבב"י בשם ר"ת הביא דבנפל איסור להיתר לא אמרינן קמא קמא בטל כשהקילוח גדול אפילו כשיש בהיתר לבטל הקילוח וזה הביא גם בדרישה אבל אין מזה ראייה דר"ת מיירי שם מיי"נ שנפל ליין דהוה מין במינו דאוסר בכל שהוא משא"כ באינו מינו דהוה בנ"ט אלא ודאי דהאי ראשון בטל היינו אם יש אפי' יותר מנ"ט וא"כ סותר מ"ש אח"כ ואם נתרבה וכו' ומו"ח ז"ל פירש דהאי ואם נתרבה פי' שמערה מכלי גדול שקילוחו גדול ואין זה במשמעות הלשון כלל ותו דאם הקילוח מצרצור קטן אינו אוסר אפי' ביותר מכדי נ"ט בהיתר למה יאסור קילוח גדול בכדי נ"ט דוקא דאי יש איסור מכח נ"ט למה יהיה מותר בקילוח קטן הא מ"מ נ"ט יש לפנינו תיתי מהיכי תיתי מ"מ הטעם שוה בזה ובזה ונלע"ד דהכל נכון דהסעיף הראשון הוא כולו לשון הרמב"ם פ' ט"ז דמ"א וכן הסעיף הזה עד מעט מעט הוא ג"כ ל' הרמב"ם והש"ע הוסיף עליו ואם נתרבה כו' והוא מוכרח דהוקשה לו בדברי הרמב"ם למה כתב בסעיף א' אפילו עירה כל היום ראשון ראשון בטל וכאן לא הזכיר לשון כל היום אלא ודאי דחילוק יש בדבר דאע"ג דבמין במינו באיסור להיתר בטל אפילו האיסור סך גדול היינו לפי שאין הטעם נשתנה וע"כ מועיל הביטול ראשון ראשון אבל באינו מינו היאך נתיר ביש בו נתינת טעם וכמו שכ' התוס' בפ' השוכר (ד' ע"ג) וז"ל ותדע שכן הוא דאי לא תימא הכי וכי אם אדם מערב חלב בקדרה של היתר מעט מעט בסירוגין עד שנתרבה לסוף שיש בנ"ט לקדרה וכי ס"ד שיהיה מותר מטעם קמא קמא בטיל אלא ודאי לא אמרי' קמא קמא בטיל כיון שיש מן האיסור בסוף בנתינת טעם עכ"ל וה"נ ס"ל לרמב"ם והיינו במין במינו יש בצד אחד חומרא מבאינו מינו ובצד אחד יש בו קולא מאינו מינו דהיינו במין במינו בהיתר לאיסור חמור מאד דאסור אפילו בכל שהוא איסור והיתר הרבה אבל באינו מינו אסור בנותן טעם דוקא ובאיסור לתוך היתר במינו יש קולא גדולה דהיינו בקילוח קטן אין אוסר אפי' עירה כל היום כיון שאין הטעם משתנה ואין איסור אלא מצד גזירת הכתוב מ"ה כיון שהראשון בטיל אין כאן גזירת הכתוב אבל באינו מינו שהאיסור מכח נ"ט אם נתרבה עד שיש כדי נ"ט בהיתר ודאי אסור אף על פי שבא לתוכו מעט מעט ומכל מקום בקילוח גדול שוין הן מין במינו עם מין באינו מינו כשהאיסור נפל לתוך היתר דהיינו כמו שאוסר במינו אפילו בפחות מכדי נ"ט ה"נ באינו מינו ואע"ג דבכל איסורין שבתורה אמרינן שאין האיסור בפחות מכדי נ"ט באינו מינו מכל מקום כאן שהאיסור משום עבודת כוכבים חמיר טפי ואוסר אפילו באינו מינו אפילו בפחות מכדי נ"ט כיון שהקילוח גדול דכמו שקילוח גדול יש לו חומרא במינו שמשוה יחד היתר לאיסור ואיסור להיתר ואסור בשניהם בכל שהוא ולא מהני ביטול ואפילו במקום ששייך בו ביטול ה"נ גורם הקילוח גדול באיסור עבודת כוכבים דאף באינו מינו אוסר בפחות מכדי נ"ט בהיתר והמשך דברי הסעיף הזה הם על נכון בדרך זה מים שנתערבו כו' יש כאן קולא דאינו אוסר רק בנ"ט בד"א שיש קולא כאן בהיתר לאיסור אבל מאיסור להיתר בדבר אחד יש כאן חומרא כמו במין במינו דהיינו דראשון בטיל דדוקא בצרצור קטן אמרינן כן כמו לעיל ונקט ראשון בטל לאשמועינן דוקא צרצור קטן כמו שכתב הרא"ש בשם ר"ת הביאו ב"י לענין חבית דהוי כמו צרצור לר"ת דהיתר שלו עד כדי נ"ט ואפ"ה אמר ראשון ראשון בטל אבל בקילוח גדול לא בטל כמו לעיל ואוסר אפילו בפחות מנ"ט ע"כ לא הוצרך להזכירו פה בפי' אלא שיש כאן באינו מינו חומרא אחת דכל שנתרבה ובא לידי נ"ט בהיתר אסור כאן אפילו בקילוח קטן ולא מהני לזה ראשון בטל משא"כ במינו לעיל מהני ראשון בטל אפילו באיסור שנתרבה הרבה מאד נמצא לפי זה גם מסקנת הש"ע כהרמ"א רק שבאינו מינו החמיר בקילוח גדול אפי' בפחות מכדי נ"ט בהיתר כיון שהוא עבודת כוכבים ואיסור עבודת כוכבים יש לו שני חומרות משאר איסורים האחד כשאיסור עבודת כוכבים למטה ונפל היתר אפי' הרבה מאד אין מבטלו עד שיבוא עליו היתר מאינו מינו ויבטל טעמו והשני אפילו במקום שיוכל להבטל דהיינו שהיתר למטה מ"מ אם הקילוח גדול אינו בטל וזהו אפילו באינו מינו ששייך בו ביטול באינו נ"ט בהיתר מ"מ הקילוח גדול מונע הביטול וקורא אני בזה על הש"ע סוד ה' ליראיו:

ב

שנפל המשקה המותר לתוך כו'. פירוש בין אם נפל בפעם אחת ההיתר הרבה שאין באיסור נ"ט בהיתר ובין שנפל מעט מעט ונתרבה אח"כ כ"כ הטור באינו מינו:

ג

והיאך יהיו המים אסורין. זה לשון רמב"ם ומורה על הכוונה שכתבתי דיש כאן חומרא אפילו באינו מינו בקילוח גדול וע"כ מפרש הרמב"ם דהיינו דוקא בנאסרו מכח עבודת כוכבים אבל אם נאסרו משאר איסור אפילו קילוח גדול נתבטל אם אינו נ"ט בהיתר:

ד

ואם סתם יינם נתערב כו'. זה חילק מסברא דנפשיה כי הרמב"ם מחמיר ובעי מים תחילה והרא"ש מקיל ומתיר אף בסוף והכריע הש"ע לחלק כן ודע שהרא"ש כתב והא דלא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה ויצטרך לבטל היין דהיתר ודאיסור היינו לפי שלא נפל יין ההיתר אלא משהו וכל שנאסר במשהו לא אמרי' חתיכה עצמה נעשית נבילה עכ"ל ולפי זה לדידן דמקילין בסתם יינם דאינו אוסר אלא בס' אם נתערב בשל איסור ואין ס' נגדו ודאי אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה וצריך ס' נגד הכל נמצא שמקולא שלנו נמשך חומרא אבל מ"מ יש קולא אחרת לדידן דגם היין של היתר מועיל לבטל האיסור:

ה

ששה חלקים כנגדו. הכי מצינו בגמרא פרק השוכר בשני כוסות א' של חולין ואחד של תרומה ונמזגו כל א' במים פירוש בג' חלקים מים דקיי"ל כל חמרא דלא דרי על חד תלת מיא לאו חמרא הוא רואין היין של חולין כאילו אינו ונמצא נשארו ששה חלקים מים מן היין של תרומה ומבטלין אותו כן פירש הראב"ד ור"י. ויש נותנים טעם לזה דחלק אחד יין שקול כנגד ג' חלקים מים ממילא בששה חלקים מים בטל היין שהוא חלק אחד ברוב ואין זה כלום דלא אמרו אלא שאין יין בפחות מזה דלא לידרי ג' חלקים מים אבל ודאי יש יינות שנושאים הרבה מים מזה אלא העיקר כיון דבגמרא מצינו כשיעור זה אין לנו להקל ולומר לבטל אף בפחות מזה:

ו

הרבה ביחד שמא כו'. כצ"ל ופירושו שלא ימכרם אלא מעט מעט וכדאיתא לענין חמץ בא"ח סי' תס"ז סעיף א':

ז

אם נתן יין בכלים אסורים כו'. בב"י הביא תשובת רשב"א דאם נתן יין כשר שמעורב בו כבר מים לכלי של עובד כוכבים האסור מחמת יי"נ דמים שביין כשר מבטלין הבליעה של האיסור דהיינו כדי קליפה מהכלי אבל לכתחלה לא דאין מבטלין איסור לכתחלה והב"י כ' על זה וצ"ע שהרי כבר נתן המים וכו' ול"נ דע"כ לא התיר ר"ת לשפוך מים לתוך הגיגית בשעת הבציר להתיר אם יפול אחר כך יין אסור אלא ספק אם יפול אבל כאן שודאי יוריק אותו לכלי איסור זה ודאי אסור לכתחלה ותו דאפילו לא היה יודע מתחלה שיוריק אותו לכלי איסור מ"מ עכשיו שמוריק וסומך שיהא בטיל מחמת המים שבו ומבטל האיסור שבכלי ואין מבטלין איסור לכתחלה ועמ"ש סי' קל"ו ס"ב. ולדידן אפי' אין שם מים היין כשר עצמו מבטל הקליפה כדלעיל סעיף ב' דנוהגין להקל אלא דאם מבטלו במים סגי בששה חלקים ואם מבטלו ביין כשר צריך ס' נגד האיסור דהיינו הקליפה:

ח

שנפל לתוך יין. א"ל הא חומץ נ"ט לפגם ביין דאיכא דניחא ליה טפי בחלא. רשב"א:

ט

ויעצרם וימכרם כו'. היינו בסתם יינם אבל ודאי יינם אין לו תקנה. רש"ל:

י

זמן רב כו'. לכאורה אין פי' להאי זמן רב כמה הוא אלא דבטור כתב דוקא שהדיחם מיד או לזמן מועט כו' משמע דזמן מועט הוא מועט דומיא דמיד וכל שיש שהות יותר מזה מקרי מרובה:

יא

במקום שנהגו לאכול פת של עובד כוכבים כו'. ואין למכרו לבע"ה עובד כוכבים דאין קונין ממנו כמ"ש סי' קי"ב דהא שם בסעיף ה' מבואר דיש לפעמים היתר אף בשל בע"ה. ובפרישה תירץ שמא יחזור הבע"ה וימכרנו לפלטר ואינו נכון דא"כ יהי' איסור לקנות שום פת מן הפלטר מחשש שמא קנאו מב"ה:

א

דבריו בכאן סותרים. עבה"ט ובנ"ב מ"ת סי' ס"ח ג' חביות יין חסירים ולקחו בשוגג מחביות של יין נסך ומילאו הג' חביות ואין כאן הפסד כלל שיכול למכרו באותו דמים ממש אם המילוי היה ע"י כלי שפיו רחב דלית ביה היתירא דקמא קמא בטל אין להתיר בביטול ס' אף באין הפסד רק במקום הפסד ואם אירע שמורה אחד התיר אף בלא הפסד אי"ן לסתור הוראתו אבל אם מלאו החביות בכדים קטנים שאין פיהם רחב כ"כ כגיגית שפיר יש להתיר כיון שיש מתירים בכה"ג בשתיה ע"י ביטול בס' ואף שבש"ע סימן קל"ד פסק דמחביות אסור מ"מ מצרפינן דעת הרא"ש להתיר עכ"פ בזה הזמן ומותר אפילו בלא הפסד ע"ש. וכתב בכנסת יחזקאל סימן ל"א מביאי יין שבדרך אירע מקרה שהוצרכו ד' חביות תיקון ע"י עובד כוכבים ולכן חששו להם להחזיקם בסתם יינם וכשבאו לבית לקח המשרת ד' חביות למלאות לו חביות ובתוך הד' חביות היה אחד מן הד' חביות הנ"ל שחששו להם והמילוי ע"י מינקת שמחזיק ערך חלק ך' מהחביות וכתב דאף דאין ס' וגם החביות סתומות דלא מהני ביטול מ"מ זה שמילא במינקת ובכל עת מפסיק לראות כמה צריך עוד אמרינן ראשון ראשון בטל. הגם דש"ך פוסק דחוזר וניעור וכן בשו"ת עה"ג סימן ע"ז שם לא היה הפ"מ שאיתן מושבו של בעל עה"ג בק"ק מיץ שמשם היין בא משא"כ בנ"ד דהוי הפ"מ וגם בהחשש שחששו להד' חביות היה מקום לצדד להתיר לכן יש להתיר בהפסד ומ"מ יש לחוש למ"ש הש"ך סימן קל"ד ס"ק ט"ו ע"ש לכן גם בזה ימכור חבית אחד לעובד כוכבים שלא יהנה מתערובו' מן איסור שנמכר בפחות כידוע שיין כשר ביוקר יותר מיין ש"ע ע"ש. ובתשב"ץ ח"ב סי' רס"ב ביי"נ שנתערב ביין כשר וחילק בין מערה מאיסור לתוך היתר ובין מערה מכלי גדול או מקטן ע"ש:

א

(סימן קל"ד בש"ע סעיף א') יין שנתנסך לעבודת כוכבים שנתערב ביין של היתר אסור בהנאה כו'. עי' ש"ך ס"ק א' שהביא בשם אבל מתו' מוכח דלא כהרמב"ן והרא"ש שהקשה בזבחי' ובנדה על הא דאמרינן בשבת ס"ה ובנדרים מ' דשמואל עביד לבנתי' מקוואות ביומי ניסן ומפצי ביומי תשרי משום שמא ירבה נוטפין על הזוחלין ומקש' לפי מאי דקי"ל אסו' לגו הית' קמא קמא בטיל א"כ ה"נ נימא קמא קמא בטיל ע"ש ולפ"ז ע"כ צ"ל דלתוס' ס"ל דלא כהרמב"ן דלהרמב"ן דס"ל היכא דאסור במשהו מן התור' או מדרבנן לא אמרינן קמא קמא בטיל ברוב ואפי' בנפל איסורא לתוך היתרא וגבי יי"נ הוא דאמרינן דאם נפל איסורא לתוך היתרא דקמא קמא בטיל ולא אמרי' חוזר וניעור א"כ מה קשה להו משמואל דהא שמואל ס"ל דמין במינו במשהו א"כ ליכא מאן דס"ל בכה"ג דקמא קמא בטיל אלא ע"כ דתוס' לא ס"ל כשיטת הרמב"ן אלא אף אם נפל ס' בבת אחת כיון דיי"נ אסור מן התורה בכל שהוא א"כ מה לי ס' בבת אחת או לא והא דמותר איסור לגו היתירא היינו משום דהיתירא עומד במקומו ואיסור בא לגבולו איכא חשיבות להיתר ואמרי' דאסור' קמא קמא בטיל הלכך שפיר מקשו מהא דשמואל ודו"ק:

ב

(שם סעיף ג') מים שנתערבו ביין או יין במים בנותן טעם כו'. עי' ש"ך ס"ק ט"ז מה שמקשה לשיטת רש"י אמאי לא נימא חנ"נ וכו' ע"ש. והנה כל קושייתו הוא לשיטת רא"ש שהביא לעיל סעיף א' דבבת אחת גם במין במינו מותר וע"כ דמיירי הכא בזה אחר זה משא"כ לשיטת תוס' דס"ל מין במינו נפל היתירא לגו אסורא אף ס' בב"א לא בטילים לק"מ דאיכא למימר דהכא מיירי בנפל מים בבת אחת באופן דלא שייך חנ"נ אבל לדעת הרא"ש דאם נפל בבת אחת מותר גם במין במינו אמרי' חתיכה נעשה נבילה. וי"ל דהא דאמרי' חתיכה נעשה נבילה הוא מב' טעמים. חדא כיון שנבלע בחתיכה איסור שוב אי אפשר לסוחטה ואף דאיכא אח"כ ס' נגד האיסור אין האיסור נפלט ממנו לעולם וצריך ס' נגד כל האיסור וחדא אף דאמרינן אפשר לסוחטה מ"מ כיון דנפל פעם אחת שם איסור על החתיכה שוב לא חזר להתירא והרמב"ם כתב פ"ט מהלכות מאכלות אסורות אם נפל טפת חלב בקדירה ולא נודע על איזה חתיכה נפל ינער הקדיר' כדי שיתערב כל הטעם בכולו ומקשי' עליו מאי אהני אם ינער כיון שנפל איסור על החתיכה האי חתיכה נ"נ ויצטרך ס' נגד כל החתיכה והשתא דלא נודע איזה הוא יצטרך ס' נגד החתיכה הגדול' שבקדירה ומתרצים כיון שלא נודע איזה חתיכה הוא שנפל עליו לא אמרי' חתיכה נעשה נבילה דלא אמרינן חתיכה נעשה נביל' אלא היכא דהוברר החתיכה ונקראת שם איסור עליו משא"כ היכא דלא נודע ולא הוכר החתיכה לא אמרי' חנ"נ ולפ"ז הכא לא שייך כלל חתיכה נעשה נבילה מצד דא"א לסוחטה בשלמא גבי איסור שנבלע בחתיכה ע"י בישול וכדומה בהא שייך לומר א"א לסוחטה משא"כ היכא שהדבר נבלע ומתערב שפיר אפשר לסוחטו ואי אמרת הטעם משום דכבר נקראת שם איסור עליו שוב לא חזר להתירא ג"כ לא שייך הכא דהא לא הוכר החתיכה בשעה שנבלעו האיסור והוי דומיא דקדירה שנפל בה טיפת חלב שכתב הרמב"ם דלא שייך בו חנ"נ ולק"מ:

ג

(שם סעיף ג') ואם נתרבה המשקה האסור כו'. דבריו בכאן סותרים זא"ז עיין ט"ז וש"ך ס"ק י"ד שרוצים לתרץ קושיית רמ"א ודבריהם דחוקים ונ"ל דהנה שיעור ביטול יין במים הוא אחד בששה כמ"ש המחבר לקמן ס"ה ואף דלפעמים ליכא טעם יין כלל אף בפחות מששה מ"מ לא פלוג רבנן דכל פעם צריך ששה חלקים מים אפילו ליכא טעם יין כלל והנה הא דפליגי הפוסקים לענין א"א חוזר וניעור או לא היינו לענין מין במינו דליכא טעם כלל משא"כ מין בשאינו מינו דאיכא נתינת טעם וודאי אמרינן חוזר וניעור דטעם כעיקר דאורייתא לפ"ז ודאי ס"ל להמחבר היכא דאיכא נתינת טעם אמרי' חוזר וניעור כמ"ש המחבר לעיל סי' צ"ט והכא הכי פי' אבל אם נפל המשקה האיסור לתוך המשקה מותר ראשון ראשון בטיל היינו אפילו נתרבה עד דליכא ד' חלקים מים ואיירי בליכא נתינת טעם ולא יהיה אסור אלא משום ל"פ דמ"מ צריך ו' חלקים ובכה"ג מותר כיון דליכא נתינת טעם דבכה"ג לא אמרי' חוזר וניעור והוי דומיא דמין במינו דלא אמרי' חוזר וניעור אבל אם נתרבה כ"כ עד שיהיה בו נתינת טעם שפיר אמרינן חוזר וניעור וזהו שכתב המחבר אם נתרבה עד שיהיה בו כדי ליתן טעם אסור ולק"מ ודו"ק כי הדברים ברורים:

ד

(שם סעיף ה' בהגה"ה) מיהו לא ימכור לעובד כוכבים הרבה ביחד שמא יחזור וימכור המים לישראל. קשה ממ"נ ימכור לישראל הא כבר בטיל טעמא ואי אית ביה טעם יין הא יטעום ישראל שיש בו טעם יין ולא ישתה המים ולפי מש"ל דאף דליכא טעם מ"מ אסרוה רבנן אי ליכא ששה חלקים מים משום ל"פ רבנן ניחא ועי"ל דחיישינן דלמא מערב הישראל המים במאכל באופן שלא ירגישו היין ואף דעכשיו ליכא טעם יין מ"מ מעיקרא כבר נאסר ואמרינן חנ"נ לכן אסור למכור הרבה ביחד:

ה

(שם סעיף י"א) ואם הוא במקום שנהגו לאכול פת עובד כוכבים כו'. עי' ט"ז ס"ק י"א מה שכתב ובפרישה תי' שמא יחזיר הב"ה וימכרנה לפלטר כו' ואינו נכון דא"כ יהיה אסור לקנות שום פת מפלטר מחשש שמא קנאו מעובד כוכבים ב"ה עכ"ל הט"ז ע"ש ולא היא דכן משמע בגמרא ערוכה בחולין דף נ"ה דבמקום שאין מכריזין הבשר הנמצא ביד עובד כוכבים מותר דאמרינן כל דפריש מרובא פריש ומ"מ אסור למכרו לעובד כוכבים טריפה במקום שאין מכריזין דחיישינן שמא יחזור וימכרנה לישראל וא"כ ה"ה הכא דלכתחלה שרי לקנות ממנו דאמרי' כל דפריש כו' אבל לכתחלה אסור למכור שמא ימכרנה לפלטר ולק"מ וק"ל: