שולחן ערוך, יורה דעה קל״ב: שלא ליהנות מיין נסך. ובו ז' סעיפים: – עם 17 מפרשים

א

שלא ליהנות מיין נסך. ובו ז' סעיפים:
עובד כוכבים שנגע ביין שלנו אע"פ שאסור בהנאה מותר ליקח דמיו מאותו העובד כוכבים שאסרו או אותו העובד כוכבים ימכרנו ויתן דמיו לישראל ואם מכרו הישראל לעובד כוכבים אחר אם נתן לו המעות קודם שיתן לו הישראל היין המעות אסורים בהנאה ואם לקח העובד כוכבים היין תחילה ואחר כך נתן המעות לישראל יש מי שאומר שאף על פי שלבעל היין שמכרו אסורים בהנאה לאחרים מותרים: הגה וכל זה לא מיירי אלא בעובדי כוכבים שמנסכין אבל בזמן הזה כל מגע שלהם אינו אוסר רק בשתיה (רש"י בשם הגאונים) כמו שנתבאר לעיל סימן קכ"ג:

ב

ישראל שמכר יינו לעובד כוכבים פסק עד שלא משך דמיו מותרים שמשפסק סמכה דעתו ומשמשך קנה ויין נסך אינו נעשה עד שיגע בו נמצא בשעת מכירה היה מותר אבל אם משך העובד כוכבים היין עד שלא פסק דמיו אסורים שהרי לא סמכה דעתו אע"פ שמשך (ומאחר שבא לרשות העובד כוכבים אין הישראל נזהר בו ויש לחוש שנגע) ונמצא שכשנגע עדיין לא סמכה דעתו ליקח ונאסר היין בנגיעתו והרי זה כמוכר סתם יינם במה דברים אמורים כשמדד הישראל לכליו (או לכליו של עובד כוכבים שאין בו עכבת יין) (טור) אבל אם מדד לכלי העובד כוכבים שיש בו עכבת (פי' מקום שהיין מתעכב בו) יין או לכלי ישראל שביד העובד כוכבים והיה העובד כוכבים מנדנד הכלי אם היה מונח בקרקע או שהיה אוחזו בידו באויר דאז ע"כ הוא מנדנד צריך ליקח הדמים ואח"כ ימדוד: הגה מיהו אם מדד לכלי של עובד כוכבים שיש בו עכבת יין שאינו נאסר רק מכח תערובות מעט יין שהיה בכלי בדיעבד כולו מותר בהנאה חוץ מדמי מעט היין שהיה בכלי ואפילו לכתחילה אינו אסור רק כשהיה מעט מהיין בפי הכלי של עובד כוכבים דנאסר היין מיד אבל אם היה עכבת יין בשולי הכלי והכלי של עובד כוכבים היה עומד בחצירו של עובד כוכבים או שתפסו בידו או שעומד ברשות המוכר ואמר לו המוכר יקנה לך כליך מותר דמיד שבא לאויר הכלי קנאו ולא נאסר היין עד שנגע בעכבת יין שבשולי הכלי העובד כוכבים וכן אם מדדו העובד כוכבים והגביהו תחילה לקנותו הכל מותר דהרי קנאו תחילה קודם שמדד אבל אם לא הגביהו ומדד דינו כשאר יין הבא מכח עובד כוכבים כמו שנתבאר לעיל סימן קכ"ה וכל זה לא מיירי אלא בימיהם שהיו העובדי כוכבים מנסכים ואוסרים בהנאה במגען אבל בזמן הזה שאין העובדי כוכבים מנסכים ואין אוסרין במגען רק בשתייה בכל ענין מותר בהנאה וכן המנהג פשוט למכור יין לעובד כוכבים ואין מקפידים בכל אלו הדינים (הכל בטור):

ג

פועלים ישראלים שעשו מלאכה אצל עובד כוכבים ושלח להם חבית של יין בשכרם אם עד שלא קבלוה בשכרם מותר שיאמרו לו עד שאתה שולח לנו חבית זו תהא שלך ותתן לנו דמים כנגדה (ר"ן) ואם משקבלוה בשכרם אסור (ר' ירוחם והרא"ש) (וע"ל סימן קכ"ג דאף משקבלה שרי בזמן הזה):

ד

מי ששכר פועלים עובדי כוכבים ופסק להם מזונות אסור להשקותם יין נסך ואם אמר להם צאו ושתו מחנוני פלוני ואני פורע אם לא הקדים לו דינר מותר אע"פ שייחד לו דינר והוא בעין ביד בעל הבית אבל אם הקדים לו דינר אסור ודוקא כשאמר לו יהא דינר זה בידך עד שתשקה לפועלים ואני אחשוב עמך באחרונה אבל אם נתנו לו להוציאו עכשיו אם יצטרך לו מותר. (וכן מי שמזמן עובד כוכבים אצלו מותר ליתן מעות לעבדו לקנות להם יי"נ) (כל בו):

ה

ישראל שיש לו יין וצריך ליתן ממנו חלק ידוע למלך יכול לומר לעובד כוכבים פייס למלך בשבילי אע"פ שהעובדי כוכבים נותן יין נסך והוא חוזר ונותן לו דמים אבל אסור לומר לו היה במקומי ליתן למלך:

ו

שר שהיה מחלק יינו לעם ולוקח מהם דמיו לא יאמר ישראל לעובד כוכבים הא לך ד' זוז והכנס תחתי באוצר השר כדי שיקח העובד כוכבים אותו יין שכתבו בשם הישראל וליתן העובד כוכבים הדמים לשר אבל אומר לו הא לך ד' זוז ומלטני מן האוצר:

ז

ישראל שהיה נושה בעובד כוכבים מנה והלך ומכר אלילים ויין נסך והביא לו דמיהם הרי זה מותר ואם אמר לו קודם שימכור המתן לי עד שאמכור אלילים או יין נסך שיש לי ואביא לך אע"פ שהוא סתם יינם ומכר והביא לו הרי זה אסור מפני שהישראל רוצה בקיומו כדי שיפרע ממנו חובו: הגה ויש אומרים דאין איסור זה של רוצה בקיומו אלא דוקא אם אינו יכול להפרע ממקום אחר אבל אם יוכל להפרע ממקום אחר וכל שכן אם יש לו ערב מותר (כל בו בשם הר"ן וטור בשם ר"י ורא"ש ור' ירוחם בשם התוס' ומרדכי ריש פ' בתרא דעבודת כוכבים) ומיהו בזמן הזה שאין העובדי כוכבים מנסכין אין להחמיר בסתם יינם ובכל ענין שאמר המתן עד שאביא לך שרי (רשב"א לדעת הגאונים ור"ן) וע"ל סימן קמ"ד:

א

דמיו. דלאו דמי מכירה לקח אלא דמי ההיזק ואפילו אין העובד כוכבים רוצה ליתן המעות עד שיתן לו הישראל היין שרי כ"כ הר"ן וכתב הש"ך משמע דאפילו אסרו בשוגג דבכה"ג פטור מלשלם כדאיתא בח"מ סי' שפ"ה אפ"ה מותר ליקח דמיו מאותו העובד כוכבים דמ"מ הזיקו:

ב

אסורים. פי' אפי' לאחרים לפי שכבר נאסר היין קודם מכירה. ט"ז:

ג

שלבעל. משום קנס אבל לאחרים מותרים דכיון שאחר שקנה העובד כוכבים היין במשיכה נתן הדמים לא הוי דמי יי"נ ומ"מ גם לאחרים לא שרי אלא בהפסד מרובה הא לא"ה אסור ואע"ג דלא נ"מ ביי"נ דקי"ל דשרי בהנאה בזה"ז מ"מ נ"מ למוכר עבודת כוכבים ומשמשיה דדין אחד יש לעבודת כוכבים ויי"נ וע"ל ס"ס קמ"ד עכ"ל הש"ך:

ד

שנתבאר. דמגען מותר בהנאה במקום הפסד:

ה

דעתו. ולא נקנה לו במשיכה זו כיון שעדיין לא פסק. טור:

ו

יינם. כ' הש"ך ואפילו לאותו עובד כוכבים עצמו ג"כ אסור למכור כיון שהיו עסוקין במכירה קודם שנאסר גרע טפי והדבר נראה דמשום מכירה לוקח המעות ולא משום הזיקו (ולבוש וב"ח בק"א כתבו בענין אחר) וכתב הב"י דאם נזהר הישראל יפה יפה וידע דודאי לא נגע דמיו מותרים:

ז

בד"א. דפסק עד שלא משך מותר:

ח

עכבת. או לכלי שיש בו טופח על מנת להטפיח: מנדנד

ט

מנדנד. כתב הש"ך ולדעת הר"ב סימן קכ"ד סעיף י"ז אינו אסור בנדנוד בלא הגבהה ומכל מקום יש לתמוה למה כתב כאן דדמיו אסורין הא קיימא לן בסימן קכ"ו דניצוק אינו אוסר אלא בשתיה וכאן אין איסור אלא משום ניצוק ועוד קשה על מ"ש המחבר דע"כ הוא מנדנד כשאוחזו בידו דהא אמרינן בש"ס ס"ס כי מטא לאוירא כו' ע"כ הבין דמה שתירץ לו מקודם אי דקא רמא למנא דישראל ה"נ ל"צ דרמי למנא דעובד כוכבים היינו שהעובד כוכבים אוחזו בידו דאל"כ לא קניא כי מטא לאוירא וכ"מ נמי מדמתרץ בתר הכי אי דנקט ליה עובד כוכבים לכלי בידיה ה"נ כו' וא"כ איך הבין לל"ל דרמא למנא דעובד כוכבים הא אפילו רמא למנא דישראל והעובד כוכבים אוחזו אסור משום דע"כ מתנדנד וצ"ע עכ"ל (ונ"ל דלק"מ דאנן השתא קיימינן למאי דס"ל ניצוק חיבור לפ"ז כשמנדנד עובד כוכבים הכלי נאסר קלוח העליון מהתחתון ע"י ניצוק אבל בש"ס הוא אליבא דמ"ד דלא אמרינן ניצוק חיבור כדאיתא שם להדיא ע"ש ע"כ לא איכפת לן כשמנדנד שהרי הוא קונה בעוד שהוא באויר הכלי ובזה לא שייך נדנוד כשעדיין הוא באויר ומן התחתון לא נאסר דלא ס"ל ניצוק חיבור וכעין זה מתרץ בב"י דברי הרמב"ם ע"ש ודו"ק):

י

מעט. פי' אם הוא שוה שום דבר והוא של ישראל אסור ואם יש ס' כנגד העכבת יין כולו מותר אף בשתיה כדלקמן סימן קל"ד ס"ד בהג"ה ש"ך:

יא

שנגע. כתב הש"ך משום דלא שייך כאן ניצוק חיבור דבסתם יינם לא אמרינן ניצוק חיבור אלא בשתיה ולא בהנאה ומ"מ קשה על הרב דכתב כדברי הטור ורשב"א דכשתופס העובד כוכבים הכלי בידו מותר אפילו לכתחלה וסתם כדברי הרמב"ם והמחבר דבאחזו עובד כוכבים בידו באויר אסור וצ"ל דהרב מפרש דהא דאסר המחבר באוחזו בידו באויר ונדנדו הוא משום דקודם שהגיע לכלי ע"י נדנוד נוגע בראש הכלי ונאסר הכלי מיד ע"י נדנוד אבל בתופס באויר בנחת בענין ששופך באמצע הכלי שאינו נאסר אלא הטפה ראשונה שבתחתית הכלי לא מיתסר משום ניצוק דכיון דאפילו בתערובות שרי בדיעבד א"נ הר"ב מפרש דהאי בד"א שכתב המחבר קאי אדסמיך ליה אם לא פסק וה"ק בד"א דלא נאסר אלא מחמת שיגע בו דש"מ דאם נזהר שלא נגע מותר כשמודד לכליו של ישראל אבל לכליו של עובד כוכבים או לכליו של ישראל ביד עובד כוכבים ומנדנד העובד כוכבים הכלי אסור מיד קודם שיגע בו וצריך ליקח הדמים תחלה והשתא לא אמרינן דקנה מיד שהגיע לאויר דהגבהה ושום משיכה אינו מועיל עד שפסק תחלה כמו שכתוב בח"מ סימן ר' ס"ז וכתב ב"י דהוא הדין אם שכר לו הישראל מקומו מותר ויוציאנו משם קודם שיאסר שלא יטול שכירות יין נסך:

יב

תחלה. אבל הגביה בשעה שמדד אינו קונה שאותה הגבהה אינה לקני' אלא למדידה. הרשב"א:

יג

מקפידים. מיהו לכתחילה יש ליזהר כמ"ש בסימן קכ"ד סכ"ד דבמקום שאין הפסד אף בזה"ז אין להתיר בהנאה. ש"ך:

יד

משקבלוה. כתב הש"ך אבל לא קבלוה בשכרם אע"פ שנכנס לרשותם לא זכו בו שאין חצירו של אדם קונה לו בע"כ ועי' בח"מ סי' ר':

טו

שרי. דסתם יינם בזה"ז מותר בהנאה במקום הפסד ואם כן הכא נמי שרי. ש"ך:

טז

מותר. כ' הש"ך דהטור השיג ע"ז ונראה שדבריו הם עיקר דכיון שהקדים לו דינר מיד נקנה לו היין ובשליחותו נתנו להם מיהו במקום הפסד קי"ל דסתם יינם בזמן הזה מותר בהנאה:

יז

לעבדו. כתב הב"ח פי' שנותן לעבדו דינר שיקנה לאלו העובדי כוכבים דמזכה לעובדי כוכבים על ידי עבדו הדינר ונעשה שליח לקנות היין בעבור העובד כוכבים ומשמע אבל אם אמר לו בסתם קנה יין כך וכך אין העבד קונה היין אלא לבע"ה ואסור ונראה דוקא עבדו אבל אסור לומר כך לישראל אחר דרוצה בקיומו של יי"נ עד שיעשה שליחותו לעובד כוכבים כדלקמן סימן קל"ג ס"ה מיהו כתב הב"י בבד"ה דיש לפקפק בזה משום דיד עבד כיד רבו דמי:

יח

פייס. ואפילו הוא בענין שאין הישראל היה יכול ליפטר מן השר אלא ביין מותר כיון שלא פירש לעובד כוכבים בפירוש שיתן לשר יי"נ עכ"ל הלבוש והוא מדברי תוס' אבל בהיה במקומי כתב הב"ח דמשמע אפילו היה יכול לפייסו בדברים אחרים מ"מ כיון שא"ל היה במקומי כו' אסור לכ"ע:

יט

שכתבו. כתב הש"ך אפי' לא כתבו עליו אלא שאומר הכנס תחתי שלא יכתבו עלי ג"כ אסור:

כ

ומלטני. והטור מסיים וי"א שאם כתבו כבר על הישראל חלקו אסור בכל לשון שאמר לו ואין היתר אלא כל זמן שלא כתבו שמותר לומר לעובד כוככים פייס בשבילי שלא יכתבו עלי:

כא

מותר. כתב הש"ך דמדברי הב"ח נראה דהיכא שאינו ידוע שמכרו לצרכו אף ביי"נ איכא למיחש שמא מכרו לחזור ולקנות בו יין נסך כדלקמן סימן קמ"ד גבי עבודת כוכבים אבל הדרישה שם חילק בין עבודת כוכבים ליין נסך דביי"נ לא חיישי' מן הסתם שלקחו לחזור ולקנות בו יין נסך ע"ש:

א

מימרא דרב אשי עבודת כוכבים דף נ"ט:

ב

טור וכ"כ רבינו ירוחם מההיא דאם בא עליה ואח"כ נתן לה אתננה מותר שם דף ס"ב וכן הדין בעבודת כוכבי' מ"מ לו אסורי' משום קנס:

ג

לשון הרמב"ם פי"ג מהמ"א ממשנה שם דף ע"א:

ד

שם בגמ' ממימרא דרב:

ה

ב"י לדעת הרמב"ם כדלעיל בסימן קכ"ד סעיף י"ז כמו שציינתי שם:

ו

משנה שם דף ע"א:

ז

ברייתא שם:

ח

כדמפרש רב פפא שם:

ט

טור וכ"כ הרשב"א וכתב הב"י שיותר נכון לפרש דברי הרמב"ם שגם דעתו כן:

י

טור בשם הרשב"א מהא דנתן לה אתננה וציינתיו לעיל סעיף א':

יא

מימרא דרב יהודה אמר רב שם דף ע"א וברייתא שם:

יב

טור בשם ר"י:

יג

הרשב"א בשם מקצת הגאונים שכן פי' הברייתא דלעיל וכ"כ הרמב"ם בפי"ג מהמ"א:

יד

לשון הרמב"ם שם מברייתא שם דף ס"ד:

א

או אותו כו'. טור וכמ"ש בתוס' נ"ז ב' בד"ה לאפוקי. וחזר ר"ת כו' והרא"ש שם:

ב

ואם מכרו כו'. שתופס דמיו כמש"ש ס"ב א' אלא הואיל כו':

ג

(ליקוט) אם נתן לו כו'. דהוי כמו נתן לה ואח"כ בא עליה דפרכינן שם ליחול עליה איסור כו' (ע"כ):

ד

ואם כו' יש כו'. תוס' שם ב' בד"ה יאות כו' ועוד הוסיף כו' והרא"ש ומרדכי שם:
(ליקוט) יש מי כו'. והרמב"ן חולק על זה ודבריו נראין והר"נ דחק לדחות דבריו ע"ש בארוכה ודברי הרמב"ן עיקר (ע"כ):

ה

(ליקוט) שאע"פ שלבעל כו'. הרא"ש שם ואפי' אם מעות מותרים ה"מ לישראל אחר כו' וכשיטת התוס' ורש"י שם נ"ד ב' ושם ס"ב א' תוס' ד"ה התנן כו' ובחולין גבי חמצן כו' ועמ"ש בא"ח סי' תמ"ג וסי' ת"נ דהר"ן וש"פ מתירין אף לעצמן בדיעבד (ע"כ):

ו

וכ"ז כו'. בתוס' הנ"ל ד"ה לאפוקי כו' וכנ"ל ר"ס קכ"ג:

ז

ישראל כו'. ערש"י במתני' ד"ה המוכר כו' ובגמ' שם ב' ת"ש המוכר כו' וערש"י שם ד"ה פסק כו' ועתוס' בד"ה רב אשי כו' פר"ת כו' וע"ל סי' ש"כ ס"ו מש"ש:
(ליקוט) ישראל כו'. עד סוף הסעיף לשון הרמב"ם רק מ"ש שיש בו עכבת יין ומ"ש והיה העובד כוכבים עד הוא מנדנד הוא לשון המחבר ועוד בדברי הרמב"ם פסק עד שלא מדד כו' מדד עד שלא פסק כו' כלשון מתני' וכ' ב"י דהרמב"ם מפרש למתני' בשמדד ישראל לכליו וכך נתנו לעובד כוכבים וכך משכו העובד כוכבים מידו בכליו של ישראל ואח"כ נגע בו כו' ומדד דקתני מתני' והרמב"ם ל"ד אלא היינו לומר דמדד ונתן לעובד כוכבים ומשכו כו' וטעמא דנקט מדידה במקום משיכה נראה דהיינו משום דאין דרך לפסוק בין מדידה למשיכה אלא או קודם מדידה או אחר משיכה וז"ש בש"ע משך במקום מדד (ע"כ):

ח

שהרי לא סמכה כו'. גמ' שם:

ט

ומאחר כו'. לשון הטור מדד עד שלא פסק אסור אע"ג שאין כאן אלא תערובת של סתם יין קרוב הדבר שיגע אחר שימשכנו כו':

י

בד"א כו'. שם בגמ':
(ליקוט) בד"א כו'. גמ' שם ואי ס"ד משיכה כו' אי דקא כייל כו' אלמא דוקא כה"ג משיכה מתני:

יא

אבל אם כו'. שם ל"צ דקא כייל כו' ואע"ג דפריך שם ס"ס כו' ומשני והב"ע כגון כו' וכ"כ הטור והרב בהג"ה י"ל משום דהוצרך בגמ' לזה משום קושית הגמ' ס"ס כי מטא כו' ש"מ ניצוק חיבור אבל לפי דקי"ל ניצוק חיבור א"צ לזה וסגי בתי' הראשון לבד ל"צ דקא כייל כו' וז"ש או לכלי של כו' אע"ג דבגמ' אמרו דכה"ג אפילו בכלי של עובד כוכבים מותר דאמרינן שם אי דנקיט ליה עובד כוכבים כו' אבל לפי מ"ש ניחא דכ"ז למ"ד ניצוק אינו חיבור אבל למ"ד חיבור אפילו בכליו של ישראל וכמו שמפרש ואילך המחבר והיה העובד כוכבים מנדנד כו' שאז נאסר מה שבכלי וה"ה ככלי של עובד כוכבים אבל הטור והרב כ' כמסקנא כ' ב"י דס"ל בדעת דניצוק בסתם יינם אינו אסור בהנאה ועסי' קכ"ו בטור וב"י ועש"ך ואמר שיש בו עכבת יין ר"ל אפילו בשוליו ור"ל טופח ע"מ להטפיח דבלא"ה אינו נאסר בהנאה כמ"ש במתני' פ"ב (כ"ט ב') נודות העובדי כוכבים כו' ודמיו מותרין:

יב

מנדנד כו'. כמש"ל סי' קכ"ד סי"ח:

יג

דאז ע"כ כו'. עש"ך שהקשה עליו (ע"כ):

יד

צריך ליקח כו'. עתוס' שם ד"ה שקילו כו' א"נ כו' וכ"פ הרמב"ם בפ"א מה' זכיה הלכה י"ד וכתב המ"מ שם שלמד מסוגיא זו ודלא כהסוגיא דבכורות י"ג א"ב מה עמיתך בחדא כו' וכ"כ הרמב"ם בפ"ד מה' בכורות ועמ"ש בח"מ ס"ס קצ"ד:

טו

ומיהו כו'. גמ' שם וכרשב"ג דקי"ל כוותיה אף יין ביין בסתם יינם כמש"ש ע"ד א':
(ליקוט) ומיהו אם כו'. שם וכמאן דלא כרשב"ג כו' ואנן קיי"ל כרשב"ג בסתם יינם אפי' יין ביין כמש"ש ע"ד א' ומ"מ לכתחלה אסור. טור וצ"ע דשם משמע דאפי' לכתחלה מותר דאל"כ מאי פריך לרב דהא רב לכתחלה קאמר [וכ"כ הר"ן שלכן השמיט הרי"ף כ"ז] ואפשר דפריך על מ"ש וכי שקליתו דמי יי"נ כו' וצ"ע:

טז

חוץ מדמי כו'. בטור ליתא דהעכבת הוא של עובד כוכבים וגם אינו שוה כלום ועש"ך (ע"כ):
(ליקוט) חוץ מדמי מעט כו'. עש"ך ס"ק כ' אבל ל"ק מידי דס"ל כמ"ש הר"ן על מתני' נטל את המשפך כו' והאי אסור בהנאה קאמר דאי בשתיה בלאו עכבת אסור משום קנקנים של עובד כוכבים ולפ"ז אנן דקי"ל כרשב"ג לא קי"ל כהך מתני' ולפיכך יש לתמוה על הרי"ף שכתבה אלא שאפילו לרשב"ג דשרי למכור כולו כו' דוקא במפרש אבל בסתם אע"פ שאינו נהנה מן האיסור אסור והטור שלא כ' דוקא במפרש וכ' סתם בדיעבד מותר דק"ל כו' ס"ל כתוס' שם ד"ה אם יש כו' אע"ג דלקמן כו' וכמ"ש בסי' קל"ז ס"א ואם הוא כו' וא"כ האי אסור בשתיה וכ"כ המרדכי שם וכ"כ הר"ן שם בשם אחרים ועמ"ש בר"ס קל"ז וכ"כ בא"ח סי' תמ"ז ס"י שאינה נמכרת ביוקר כו' אלמא אפילו בסתם מותר (ע"כ):

יז

ואפילו לכתחלה כו'. גמ' שם וקי"ל בב"ב בכליו של לוקח ברשות מוכר בא"ל זיל קני דקני כמש"ש פ"ו א' אבל בלא"ה הוא בעיא דלא איפשיטא ופסקו הפוסקים לקולא דלא קני:
(ליקוט) ואפי' לכתחלה כו'. שם ס"ס כי מטא כו' והב"ע כגון דאיכא כו' וכנ"ל (בס"ק י"א) אבל להרמב"ם א"צ לזה ואפי' בדיעבד (כמ"ש הרמב"ם שם בהלכה כ"ד ואם מדד ולא לקח דמים אע"פ שפסק דמיו אסורים כו' וע"ש בהשגות ובלח"מ) דס"ל ניצוק כולו אסור אף לרשב"ג ודלא כתוס' והרב לעיל סי' קכ"ו ס"ה בהג"ה (וע"ש בס"ק י"א בליקוט ב'):

יח

אבל אם כו'. שם ס"ס כי מטא כו':

יט

והכלי של כו'. שם ותיקני ליה כו' ש"מ כו' משא"כ ברשות העובד כוכבים ודוקא ברשות עובד כוכבים ועה"מ סי' ד' ס"ג בהג"ה:

כ

או שתפסו בידו. שם אי דנקיט ליה כו':

כא

או שעומד כו'. שם ש"מ כליו כו' וקי"ל באמר זיל קני דקנה כמ"ש בב"ב פ"ו א' וכמש"ש בש"ע (ע"כ):

כב

דמיד שבא כו'. עיין ט"ז וש"ך:

כג

(ליקוט) וכן אם מדדו כו'. כן פי' הרשב"א בשם ר"ח ורמב"ן דמדדו העובד כוכבים לעצמו ומשך תחלה קודם שמדד דאע"פ שהגביהו בשעה שמדד לא קנה מפני שאותו הגבהה לא היתה לקנותו והיין נאסר מיד במדידתו אע"פ שלא נגע מחמת כחו וכמש"ש תרגמא ר"ש בעובד כוכבים כו' והרשב"א לטעמיה דס"ל דכחו אסור אף בהנאה אבל הרא"ש והטור פסקו דמותר בהנאה ולכן אף במדידת העובד כוכבים צריך לכל הנך וז"ש אבל אם כו' דינו כו' (ע"כ):

כד

והגביהו תחלה. עש"ך:

כה

וכ"ז כו'. כנ"ל ס"א בהג"ה:
(ליקוט) וכ"ז לא כו'. אע"ג דמההוא נכרי עובד כוכבים מותר כמש"ש נ"ט ב' כתב ב"י לדעת הרמב"ם ניהא דס"ל דוקא בשנתכוין להזיקו אבל לרשב"א שחולק וכתב דאפי' שלא בכוונה אסור צ"ע ול"נ דבכה"ג אף הרשב"א מודה כיון שמדעת הישראל נוגע (ע"כ):

כו

מי ששכר כו'. כמש"ש ס"ג ב' רב אשי אמר כו':

כז

אם לא כו'. כתי' דר"פ דר"א ל"פ אר"פ אלא דקשיא ליה ואני מחשב מיבעי ליה:

כח

אע"פ כו'. דמ"ש בגמ' שם כיון דלא מייחד שיעבודיה. ל"ד דהא לא נקנה לעובד כוכבים הדינר. ת"ה ע"ש:

כט

ודוקא כו'. כמש"ש א' ה"ד אי דא"ל קני כו' אלא דא"ל ליהוי כו' אלמא אף בכה"ג מותר. שם:
(ליקוט) ודוקא כשא"ל כו'. עמש"ש משום דהקדים דינר אסור משום דדמי לנתן ואח"כ בא דפריך גמ' ליחול עליה איסור כו' כנ"ל משא"כ בכה"ג דמשני שם אלא דא"ל ליהוי גביך כו'. וצ"ע דהא אמרינן שם דוקא בקדמה והקריבתו מותר בכה"ג וצ"ע (ועבת"ה) וכן הטור חלק עליו בזה ע"ש (ע"כ):

ל

וכן מי כו'. דמזכה לעובד כוכבים הדינר ע"י עבדו ונ"ל דעבדו ל"ד דיד עבד כיד רבו וכמ"ש בב"מ צ"ט א' וש"מ אלא ר"ל לשכירו:

לא

(ליקוט) ישראל כו' אבל כו'. כפירש"י ותוס' שם (ע"כ):

לב

אע"פ כו'. שם וערש"י ד"ה צא כו':

לג

אבל כו'. שם מתבי כו':

לד

ישראל כו'. כדעת הרי"ף שכתב דמ"ש בפ"א (י"ב א') ובפ"ב (ל"ג א') דרמי עבודת כוכבים אסורין אידחי ליד מהך ברייתא ועסי' קמ"ד ס"א:

לה

וי"א כו'. תוס' שם ד"ה אבל אם כו' ע"ש והרא"ש וש"פ:

לו

מיהו בזה"ז כו'. בת"ה הקצר כ' אע"ג דלא סבירא לן כרש"י ותוס' מ"מ כדאי הם לסמוך עליהם בדבר זה כו' והביאו ב"י:

א

מאותו העובד כוכבים. דלאו דמי מכירה לוקח אלא דמי ההיזק ואפילו אין העובד כוכבים רוצה ליתן המעות עד שיתן לו הישראל היין שרי כ"כ הר"ן ומביאו ב"י:

א

שאסרו. משמע דאפילו אסרו בשוגג דבכה"ג פטור מלשלם וכדאיתא בח"מ סימן שפ"ה אפ"ה מותר ליקח דמיו מאותו העובד כוכבים דמ"מ הזיקו וכ"פ הרשב"א וכ"פ הב"ח:

א

יש מי שאומר כו'. כתב זה בשם יש מי שאומר משום דרבינו ירוחם מביא בשם י"א דלא שרי אלא כשמכר העובד כוכבים היין ואח"כ פרע לישראל שאין ביד העובד כוכבים שום דבר כשפרע לישראל והביאו ב"י ומוכח מדבריו שם להדיא דאפילו לאחרים אסור כל שלא מכר העובד כוכבים היין והוא דעת ה"ר אלחנן שהביא הרא"ש ריש פ' בתרא דעבודת כוכבי' והדרישה הבין דמ"ש המחבר כן בשם יש מי שאומר היינו משום דסבירא ליה דלדעת הטור אף לבעל היין מותר כשלוקח היין תחלה והא ודאי ליתא לא בדעת הטור ולא בדעת המחבר ולענין דינא אע"פ שנעלם מהב"י דברי הרא"ש ריש פרק בתרא דעבודת כוכבים שמהן הוציאו הטור ורבינו ירוחם דבריהם דפסק הרא"ש שם כדעת היש מי שאומר מ"מ הרי הרמב"ן והר"ן ר"פ בתרא דעבודת כוכבים אוסרים וכ' הר"ן שכן נראה גם כן דעת רש"י וגם רבינו ירוחם לא הכריע מיהו דעת המרדכי שם כהרא"ש וכן מסקנת התוספות שם בשם ר"י ומביאם ב"י לקמן ס"ס קמ"ד הלכך במקום הפסד מרובה שרי הא לאו הכי אסור ואע"ג דלא נ"מ ביי"נ דקי"ל דשרי בהנאה בזמן הזה מכל מקום נ"מ למכר עבודת כוכבים ומשמשיה כדאיתא להדיא בפוסקים דה"ה בעבודת כוכבים והוא פשוט וע"ל ס"ס קמ"ד:

א

שלבעל היין שמכרו אסורים. משום קנס כדאית' ברבינו ירוחם שהביא הב"י וכן באשר"י שם וע"ל סי' רט"ו ס"ק א':

א

לאחרים מותרים. דכיון שאחר שקנה העובד כוכבים היין במשיכה נתן הדמים לא הוי דמי יי"נ טור והרא"ש שם:

א

כמו שנתבאר לעיל ר"ס קכ"ג. דמגען מותר בהנאה במקום הפסד:

א

שמשפסק סמכה דעתו כו'. וליכא למיחש שמא יגע בו קודם המשיכה דכיון שלא בא לרשות העובד כוכבים מסתמא הישראל נזהר בו שלא יגע:

א

דמיו אסורין. משמע אע"פ שמדד ישראל דמכל מקום כיון שבא לרשות העובד כוכבים אין הישראל נזהר ממגע עובד כוכבים וכן הוכיח ד"מ בטור והשיג על הבית יוסף וכן כ' הדרישה והב"ח וכב"י דאם נזהר הישראל יפה יפה וידע דודאי לא נגע דמיו מותרים ומביאו ד"מ:

א

לא סמכה דעתו. ולא נקנה לו במשיכה זו כיון שעדיין לא פסק. טור:

א

ונאסר היין כו'. והדמים אסורים אבל אם לקח הדמין קודם לכן בענין שנקנה היין לעובד כוכבים מיד דמיו מותרין כדלקמן:

א

והרי זה כמוכר סתם יינם. הקשה בית יוסף דהא לאותו העובד כוכבים עצמו שרי כדלעיל בריש הסימן והניחו בצ"ע והעתיקו ד"מ ודרישה ולפעד"נ דהכא כיון שהיו עסוקין במכירה קודם שנאסר גרע טפי והדבר נראה דמשום מכירה לוקח המעות ולא משום היזקו והעט"ז והב"ח בקונטרס אחרון תירצו בענין אחר:

א

במה דברים אמורים. דפסק עד שלא משך מותר וע"ל ס"ק כ"ד:

א

עכבת יין. או לכלי טופח ע"מ להטפיח רבינו ירוחם ני"ז ח"ג:

א

מנדנד הכלי. דאז אסור מחמת נדנוד העובד כוכבים כדלעיל סימן קכ"ד ס"ק ל"ה וסימן קכ"ה ס"ק י"ז ולדעת הרב שם אינו אסור בנדנוד בלא הגבהה ע"ש:

א

או שהיה אוחזו בידו כו'. ולא אמרינן דמיד שבא לאויר הכלי מיד קנאו דכיון שנפלה בו טפה ראשונה ונאסרה מפני שנפלה לכלי שביד עובד כוכבים כל היין שבכלי העליון נאסר משום ניצוק ב"י:

א

דאז ע"כ הוא מנדנד. קשיא לי על זה מדפריך בש"ס ס"ס כי מטא לאוירא כו' על כרחך הבין דמה שתירץ לו מקודם אי דקא רמי למנא דישראל הכי נמי לא צריכא דרמי למנא דעובד כוכבים היינו שהעובד כוכבים אוחזו בידו דאם לא כן לא קנייה כי מטא לאוירא וכן משמע נמי מדמתרץ בתר הכי אי דנקיט ליה עובד כוכבים לכלי בידיה הכי נמי כו' ואם כן איך הבין לל"ל דרמא למנא דעובד כוכבים הא אפילו רמא למנא דישראל והעובד כוכבים אוחזו אסור משום דע"כ מתנדנד וצ"ע:

א

צריך ליקח הדמים. דעובד כוכבים קונה בין במשיכה בין בכסף וכ"כ הרב המגיד פ"א מהל' זכייה ומתנה ב"י וע"ל סי' ש"ד ס"י ומה שכתבתי שם:

א

ואחר כך ימדוד. וסיים הרמב"ם ואם מדד ולא לקח דמים אע"פ שפסק דמיו אסורי' שמשעה שיגיע לכלי נאסר כסתם יינם עכ"ל והמחבר השמיט זה משום דסבירא ליה דכיון דמיד שהגיע לכלי קנהו ולא מיתסר אלא משום ניצוק ולא אמרינן ניצוק לסתם יינם אלא לאסור בשתיה וכ"כ בבדק הבית וז"ל ומ"מ יש לתמוה עליו למה כתב דמיו אסורים לפמ"ש בסי' קכ"ו דניצוק אינו אוסר אלא בשתיה עד כאן לשונו ומכל מקום בזה דצריך ליקח הדמים תחלה פסק כהרמב"ם דסבירא ליה דלכתחלה מיהא אסור וע"ל ס"ק כ"ד גבי ומכל מקום קשיא על הרב כו':

א

כולו מותר בהנאה. אם יש ס' כנגד העכבת יין כולו מותר אף בשתיה כדלקמן סי' קל"ד ס"ב בהג"ה וכך כתב הרא"ש פרק בתרא דעבודת כוכבים ומביאו הב"ח:

א

חוץ מדמי מעט היין. לאו דוקא וגם הטור לא סיים כן והיינו משום דהעכבת יין הוא של עובד כוכבים וגם אינו שוה כלום והרב אשמועינן דהיכא דשוה שום דבר והוא של ישראל אסור:

א

ואפילו לכתחלה אינו אסור כו'. כתב הפרישה סעיף י"ג דהיינו שמתחלה עשה במזיד כדי שיתבטל העכבת יין ויהא מותר לו בדיעבד לכך אפילו דיעבד נמי אסור כדלעיל סימן צ"ט כל האיסורים שרבה עליהם במזיד אסורים עכ"ל ולא משמע כן ועוד דהכא ודאי לא שייך ביטול איסור לכתחלה דודאי לא היתה כוונתו לבטל העכבת יין ועוד תימה דא"כ מאי פריך בש"ס כמאן דלא כרשב"ג הא אפילו לרשב"ג בכה"ג אסור אפילו דיעבד משום מבטל איסור (ודברי הטור הן הן דברי הרב ע"ש) אלא ודאי בדיעבד בכל ענין מותר וזה ברור:

א

וא"ל המוכר יקנה לך כליך. כתב ב"י בשם הרשב"ץ דה"ה אם שכר לו הישראל מקומו מותר ויוציאנו משם קודם שיאסר שלא יטול שכירת יי"נ עכ"ל ומביאו ד"מ ועמ"ש עוד ב"י לקמן בשם א"ח ועיין עוד בח"מ סי' ר' יתר דרכי הקנייה ומשם תלמוד לכאן:

א

מותר. ואי משום הטפת יין הא לית ליה הנאה מיניה שאינו שוה כלום ועוד שהיא של עובד כוכבים וכ"כ הרשב"א בת"ה ומביאו ב"י בסי' קל"ד דף קל"ח ריש ע"ד וכ"כ הר"ן ומביאו ב"י בסי' קכ"ו:

א

דמיד שבא לאויר כו'. הקשה ב"י דכל זה אמרינן בש"ס למ"ד ניצוק אינו חבור אבל למאי דקי"ל לעיל סימן קכ"ו דניצוק חבור אפי' נקיט ליה עובד כוכבים לכלי בידיה או שעומד בחצירו לעולם אסור דקודם שבא לאויר נאסר משום ניצוק ותירץ דאפי' מ"ד ניצוק חיבור מודה דאם עירה לסתם יינם לא מיתסר אלא בשתיה ומביאו ד"מ והב"ח כתב עליו ושארי ליה מאריה דכבר התבאר דליתא להאי פירושא לדעת הטור והרשב"א וכמו שהארכתי בזה בסי' קכ"ו בס"ד ע"ש היטב עכ"ל התפלל על אחרים והוא צריך לאותו דבר כי הדבר ברור ופשוט שדעת הרשב"א בתה"א (דף קנ"א ע"ג) דבסתם יינם לא אמרינן ניצוק חבור אלא לאסור בשתיה ולא בהנאה ומביאו ב"י בס"ס קכ"ו וכ"כ הב"ח גופיה שם ורשב"א עצמו שם פי' בהדיא כאן כמ"ש הב"י ע"ש מיהו דברי הטור דוחק לתרץ כן ע"ש ומה שתירץ הב"ח וז"ל דהטור כ"כ לפי המסקנא בסי' קכ"ו דבהפסד מרובה יש להתיר ניצוק הלכך מתיר כאן אף בשתיה בדיעבד דמסתמא ודאי איכא הפסד מרובה כשיהא נאסר כל היין שמדד לעובד כוכבים אף בהנאה עכ"ל תמוה לי טובא דהרי אין הפסד כלל שהרי בדיעבד מותר למכרו לעובד כוכבים וא"כ כמו שעלה בדעתו למכרו לעובד כוכבים כן הוא מוכרו גם עתה ואיך יעלה על הדעת להתירו בשתיה ואע"ג דאמרינן לעיל סי' קכ"ו סעיף ב' דאפילו היכא שאפשר למכרו לעובד כוכבים חשיב הפסד מרובה היינו משום שצריך לזלזל התם במכירה קצת וכדמשמע התם להדיא אבל הכא אין כאן הפסד כלל שכמו שהיה רוצה למכרו לכתחלה מוכרו גם עתה (וכ"ש שפסק המדה דאל"כ לא היה קונה כליו ורשותו של עובד כוכבים) ועוד תימה מ"ש דודאי איכא הפסד מרובה כשיאסר כל היין שמדד בהנאה והלא ודאי בהנאה הוא מותר וכמ"ש הטור והרב ועוד דהא מיירי הכא שמותר למכרו לכתחלה בענין זה:

ב

ומה שנ"ל לתרץ בזה הוא משום דס"ל להטור דודאי הסברא נותנת דהיכא דבדיעבד מותר אפי' בתערובות ממש דיש להתיר בניצוק אף לכתחלה וכה"ג כתבו הרא"ש והטור לעיל ר"ס קכ"ה דאם עירה העובד כוכבים יין מכלי דאף דמה שיצא לחוץ אסור משום כחו מה שבפנים לא מיתסר משום ניצוק כיון דלא נאסר אלא משום כחו ולא משום צד נגיעה ממש כש"כ הכא דבדיעבד שרי לגמרי דאפשר דאפילו מאן דסובר התם דאסור משום ניצוק היינו משום דמה שיצא לחוץ מיהת אסור בדיעבד משא"כ הכא ומה דקאמר בש"ס דלמ"ד ניצוק חיבור אסור היינו משום דבש"ס מיירי להדיא דאפילו דיעבד אסור ודלא כרשב"ג אלא יין ביין בכל שהוא אסור אף למכרו לעובד כוכבים חוץ מדמי איסור שבו אבל לדידן דקי"ל כרשב"ג דדיעבד מותר א"כ לא שייך הכא לאסור משום ניצוק ואלו דברים ברורים וקילורין הם לעינים:

ג

ומ"מ קשיא על הרב דכתב כדברי הטור (והרשב"א) דכשתופס העובד כוכבים הכלי בידו מותר אפילו לכתחלה וסתם כדברי הרמב"ם והמחבר דבאוחזו עובדי כוכבי' בידו באויר אסור וצ"ל דהרב מפרש דהא דאסר המחבר באוחזו בידו באויר ונדנדו הוא משום דקודם שהגיע לכלי ע"י נדנוד נוגע בראש הכלי ונאסר הכל מיד ע"י נדנוד אבל בתופס באויר בנחת בענין ששופך באמצע הכלי שאינו נאסר אלא הטפה הראשונה שבתחתית הכלי לא מיתסר משום ניצוק או משום דניצוק לסתם יינם מותר בהנאה וכהרשב"א וב"י או משום דכיון דאפילו בתערובות שרי בדיעבד לא מיתסר משום ניצוק ודוחק א"נ הרב מפרש דהאי בד"א שכתבו הרמב"ם והמחבר קאי אדסמוך ליה אשלא פסק וה"ק בד"א דלא נאסר אלא מחמת שיגע בו דש"מ דאם נזהר שלא נגע מותר וכמ"ש לעיל ס"ק ח' בשמדד לכליו של ישראל אבל לכליו של עובד כוכבים או לכלי של ישראל שביד העובד כוכבים ומנדנד העובד כוכבים הכלי אסור מיד קודם שיגע בו וצריך ליקח הדמים תחלה והשתא לא אמרינן דקנה מיד שהגיע לאויר דהגבהה ושום משיכה אינו מועיל עד שפסק תחלה כדאיתא בטור ופוסקים וכמו שנתבאר בח"מ סימן ר' סעיף ז' (והשתא לק"מ מה שהקשה הב"י בבדק הבית על הרמב"ם והבאתיו לעיל ס"ק י"ח מיהו בלאו הכי נמי לק"מ די"ל דהרמב"ם סובר כהראב"ד שהביא הרשב"א בת"ה והב"י בס"ס קכ"ו דניצוק לסתם יינם אוסר הכל בהנאה):

א

והגביהו תחלה. אבל בהגביה בשעה שמודד אינו קונה שאותה הגבהה אינה לקנייה אלא למדידה. הרשב"א והביאוהו האחרונים:

א

ואין מקפידים כו'. מיהו לכתחלה יש ליזהר כמ"ש בסי' קכ"ד ס"ק ע"א וסי' קכ"ח ס"ק ד' דבמקום שאין הפסד אף בזמן הזה אין להתיר בהנאה:

א

משקבלוה בשכרם. אבל לא קבלוה בשכרם אע"פ שנכנס לרשותם לא זכו בו שאין חצירו של אדם קונה לו בע"כ שם ועיין בח"מ סי' ר':

א

וע"ל סי' קכ"ג. דשם נתבאר דסתם יינם בזמן הזה מותר בהנאה במקום הפסד וא"כ הכא נמי שרי:

א

אם לא הקדים כו'. עיין בא"ח סימן ת"נ סעיף ו' ובמ"ש שם:

א

הקדים לו דינר אסור. דהשתא מדבעה"ב קא אכלי:

א

אבל אם נתנו כו'. הטור השיג ע"ז וז"ל ואינו נראה דכיון שהקדים לו דינר מיד נקנה לו היין ובשליחות ונתנו להם ע"כ וכב"י אין ספק שלא ראה דברי הרשב"א בתה"א שהוכיח כן מנתן לה טלה באתננה ואח"כ בא עליה דאתננה מותר ע"כ וע"פ זה פסק כהרשב"א ונמשכו אחריו הפרישה והב"ח אבל לפע"ד לדעת הטור דל"ד לנתן לה טלה כו' דמשום דבשעה שבא עליה לא ה"ל טלה ברשותיה אלא ברשותה אבל הכא מיד שהקדים לו הדינר נקנה לו היין וכמ"ש הטור וה"ל כאילו הפקיד היין לחנווני ובשליחותו נתנו להם ואולי ידע הטור ראיות הרשב"א ואף על פי כן השיג עליו וכן משמע לכאורה בתוס' (בעבודת כוכבים דף ס"ז ריש ע"ב) במה שכתבו דכל המקבל מעות מחבירו בשביל חפץ שיתן לו נכסיו משועבדים כו' וע"ש וכן ר' ירוחם ושאר פוסקים כתבו סתם שאם הקדים לו דינר אסור ולא חילקו מיהו במקו' הפסד קי"ל דסתם יינם בזמן הזה מותר בהנאה:

א

מותר ליתן מעות כו'. כ' הב"ח פי' שנותן לעבדו דינר שיקנה לאלו העובדי כוכבים דמזכה לעובד כוכבים הדינר ע"י עבדו והוא נעשה שליח לקנות היין בעבור העובד כוכבים ומשמע אבל אם א"ל בסתם קנה יין כך וכך אין העבד קונה היין אלא לבעה"ב ואסור ונראה דוקא עבדו אבל אסור לומר כך לישראל אחר דרוצה בקיומו של יי"נ עד שיעשה שליחותו לעובד כוכבים כדלקמן סימן קל"ג סעיף ה' בדין מזוג לעובד כוכבים בחנם ע"ש ע"כ:

א

לעבדו כו'. והב"י בב"ה כ' ע"ז ויש לפקפק בזה משום דיד עבד כיד רבו דמי ע"כ:

א

והוא חוזר ונותן לו דמים. ואפילו הוא בענין שאין הישראל היה יכול ליפטר מן המלך אלא ביין מותר כיון שלא פירש לעובד כוכבי' בפירוש שיתן למלך יי"נ עכ"ל עט"ז והוא מדברי התוס' ומביאם ב"י:

א

היה במקומי כו'. משמע דאפילו היה יכול לפייסו בדברים אחרים מ"מ כיון שא"ל היה במקומי כו' אסור לכ"ע ב"ח ועיין עוד שם:

א

והכנס תחתי. כתב הפרישה שכ"ה דכה"ג אסור אפילו לא כתבו עליו אלא שאומר הכנס תחתי שלא יכתבו עלי:

א

אבל כו'. והטור מסיים וי"א שאם כתבו כבר על הישראל חלקו אסור בכל לשון שיאמר לו ואין היתר אלא כל זמן שלא כתבו שמותר לומר לעובד כוכבים פייס בשבילי שלא יכתבו עלי ע"כ וכן הוא בעט"ז:

א

הרי זה מותר. מדברי הב"ח נראה דהיכא דאינו ידוע שמכרו לצרכו אף ביי"נ איכא למיחש שמא מכרו לחזור ולקנות בו יי"נ כדלקמן ס"ס קמ"ד גבי עבודת כוכבים אבל הדרישה בסימן קמ"ד חילק בין עבודת כוכבים ליי"נ דביי"נ לא חיישינן מן הסתם שלקחו לחזור ולקנות בו יי"נ ע"ש:

א

וי"א כו'. והראב"ד חילק כשבידו לנגשו ומרצונו ממתין לו אסור שהרי על ידו מתקיים ע"א אבל כשאין בידו לנגשו וע"כ ממתין לו מותר עכ"ל טור ודברי הראב"ד הביאו הרשב"א והר"ן ורבינו ירוחם במסקנא:

א

וע"ל סי' קכ"ד. וכן הוא בעט"ז ול"נ דט"ס הוא וצ"ל סי' קמ"ד:

א

מותר ליקח דמיו מאותו עובד כוכבים. דלאו מכר הוא אלא אומר לו שפכת ייני ואבדת ממוני ודמי יין כשר קא שקיל ואע"ג דעובד כוכבים לא יהיב דמי אלא אם כן יהיב ליה ישראל חמרא מכל מקום לא מתסר דהרי בתורת תשלומי נזקו חייב לו ולא משום מכר כ"כ ב"י בשם הר"ן:

ב

המעות אסורים. פירוש אפי' לאחרים לפי שכבר נאסר היין קודם המכירה:

ג

ואם לקח העובד כוכבים היין תחילה כו'. כ"כ הטור ומקור זה ממה דאיתא פרק השוכר דף ס"ב בסופו דבי רבי ינאי יזפי פירי שביעית מעניים ופרעו להו בשמינית ולא אמרינן דעניים עבדי איסורא שכשמקבלין הפרעון אין האיסור בעולם והוה כההיא דתנן אתנן זונה אחר שבא עליה דמותר האתנן להקרבה דמתנה בעלמא הוה ולמדו התוספות שם דה"ה לענין מכר עובד כוכבים בהקפה כיון שמשכה העובד כוכבים תכף קנאה ואח"כ הויין המעות שנותן כמתנה בעלמא אלא דהרא"ש כתב שם דהמעות אינם מותרים רק לאחר אבל לא לו דנהנה מדמי עבודת כוכבים ויליף לה ממי שמכר ערלה וקידש אשה בדמיה שהיא מקודשת אבל לו עצמו המעות אסורין נמצא דההיתר הוא לאחר הוא תלמוד ערוך גבי שביעית שזכרנו רק האיסור לעצמו הוא נלמד ממכירת ערלה והב"י אישתמיטתיה כאן לימוד ההיתר לאחרים ממה שזכרנו רק למדו מסברא דנפשיה מקודש אשה בדמי ערלה שהיא מקודשת ולפיכך הוקשה לו דילמא שאני התם בערלה שאינה תופסת דמיה ולפיכך כתב כאן יש מי שאומר כו' דמותר לאחרים והיינו דעת הר"ר ירוחם שמביא בית יוסף ולא דק דההיתר הוא תלמוד ערוך שזכרנו ואין שייך על זה יש מי שאומר אלא על האיסור לעצמו היה לו לכתוב יש מי שאומר שהוא ה"ר ירוחם שמביא ב"י וכן דעת הרא"ש שזכרתי:

ד

ומשמשך קנה. דבעובד כוכבים קונה משיכה או כסף ומ"ה צריך ליקח הדמים דאז קונה בכסף:

ה

מנדנד הכלי. זהו לדעת הרמב"ם שכל הסעיף הוא לשונו והוא אזיל לטעמיה דכתב בסימן קכ"ד סעיף י"ז אחז כלי פתוח כו' אבל כתבתי שם דלא קי"ל כן:

ו

דמיד שבא לאויר הכלי כו'. בגמרא אמר בזה דאי הוה ס"ל ניצוק חיבור הוה אמרינן שבעוד היין באויר הכלי נעשה איסור מכח ניצוק חיבור שהקילוח נוגע בקצה התחתון בעכבת היין דלמטה ונאסר כולו. וא"כ לדידן דקי"ל באמת ניצוק חיבור כמ"ש סי' קכ"ו בהפסד מועט קיי"ל לאיסור וא"ל דהכא מיירי בהפסד מרובה דאם כן ה"ל לחלק בכך ותו דהא ודאי כשמערה מכלי בשעת מדידה הוא אינו כ"כ הרבה. ונ"ל דלדידן דקי"ל בתערובת יין מוכרו כולו חוץ מיין נסך שבו יש להקל בזה בניצוק חיבור אפילו לכתחלה והב"י תירץ בדרך אחר עיין שם:

ז

וכן אם מדדו העובד כוכבים כו'. הטור כ"כ ופירוש דבריו הוא בדרך זה דבמתני' איתא פסק ומדד מותר לא פסק ומדד אסור והך רישא יש לה ב' פירושים רש"י פירשו שישראל מדד לתוך כלי של עובד כוכבים וכמו שהאריך הטור בחילוקי דינים אלו ור"ח ור"ת פירשו שאפי' מדד העובד כוכבים מותר דמיירי שהעובד כוכבים עשה כבר משיכה וקנאה קודם המדידה ע"כ מותר גם בזה וע"כ כ' הטור גם פי' זה דגם בזה מותר כל שקנאו העובד כוכבים תחלה אלא דנרא' לו מסברא דנפשי' דלכתחלה אסו' משום שקרוב ליגע ביין כיון שהוא עוסק עמו במדידתו והוכרח הטור לכתוב כן פה מה שלא כתב בשאר דוכתי דאסור בכח העובד כוכבים לפי שבשאר דוכתי עכ"פ אסור בשתייה אם כן ודאי לא יעשה כן לכתחלה מה שאין כן כאן דהוה של העובד כוכבים קמ"ל דאפילו הכי לא יעשה כן לכתחלה שקרוב ליגע נמצא דשקיל דמי יי"נ כיון שלא עשה משיכה כהוגן תחלה ולא מצאתי מקור לזה על כן נראה דמסברא דנפשיה כתבו בטור אח"כ כתב רבינו פירושא דסיפא דמתני' דלעיל מדד עד שלא פסק דאסור והיינו בין מדדו ישראל בין מדדו עובד כוכבים ועשה משיכה מכל מקום לא יצא עדיין מרשות ישראל כיון שלא פסק הקצבה לא סמכא דעתיה שיהיה מושוה עמו וע"כ קרוב הדבר שנגע בו וזה שכתב הטור אע"ג דאין כאן אלא תערובות סתם יינם דהיינו [דא"ל] דמאי דמותר ברישא ביש עכבית יין בשוליו אסור כאן כיון שלא קנאו עדיין כיון שלא פסק תחלה אבל במה שמותר ברישא בליכא עכבית יין כלל שרי גם כאן זהו אינו נכון דאמאי קתני בסיפא דמתני' סתם דמיו אסורים ואיסור דעכבית יין אינו אלא ימכור חוץ מדמי יין נסך ואמאי אמרה מתניתין כל הדמים אסורים ותו דלשון אסור משמע אפילו דיעבד ואי משום עכבית יין מותר דיעבד כמו שכתב לעיל ע"כ תירץ דהאיסור שמא יגע בו אחר המשיכה וא"כ אפילו באין בו עכבית יין כלל נמי אסור וראיתי מי שדחק ללא צורך בכאן ויש להקשות כיון דברישא דהיינו לא הגביהו תחלה לקנותו כתב גם כן שקרוב הדבר ליגע ואפילו הכי לא אסור רק לכתחלה ונראה שברישא לא עשה העובד כוכבים משיכה כראוי רק שמדדו אינו מורגל כ"כ אצלו כמו בסיפא שמשכו לקנותו מורגל ביה טפי ויותר קרוב הדבר ליגע ע"כ אפילו דיעבד אסור כן נ"ל פי' דברי הטור ולא כב"י שפירש מדדו עד שלא פסק מיירי דוקא בעובד כוכבים שמדדו וכבר השיגו בד"מ באורך וכתב שמיירי בין מדד עובד כוכבים בין מדד ישראל אסור כיון שעיקר הטעם שמא יגע ביין מאחר שקנאו במשיכה והא דכתב הטור לעיל ומיהו בדיעבד מותר דקי"ל כו' התם לא קנאו העובד כוכבים במשיכה רק ע"י רשותו או שאמר ליה ישראל יקנה לך כליך ע"כ אינו מורגל כ"כ אילו כמו אם קנאו במשיכה. והקשה הב"י הא כתב בתחילת הסימן דמאותו עובד כוכבים דנסכיה שרי ליטול המעות ולא קשה מידי דהכא שאני שהישראל נתן לו רשות ליגע כיון שמסרו לידו מה שאין כן לעיל:

ח

ודוקא כשאמר לו יהא דינר זה בידך כו'. הרשב"א בתה"ה הוכיח זה דהוקשה לו כי הקדים לו דינר מאי הוה הא מדיהבי ליה קנייה עובד כוכבים דסתמא דמילתא נתנו לו שיוציאו ובשעת נתינת המעות ליכא איסורא דלא שקילי יין נסך וכי שקלי פועלים בתר הכי לא הוה הדינר של ישראל וה"ל כנתן טלה באתנן ואח"כ בא עליה דאתננה מותר ע"כ פי' דמיירי כמ"ש כאן ודוקא כו' והטור כתב על זה ואינו נראה דכיון שהקדים לו הדינר מיד נקנה לו היין ובשליחת' נתנו להם ע"כ וכתב ב"י שאין ספק שלא ראה הטור דברי תה"ה אלא הקצר ראה ולפיכך נחלק אבל אי ראה הארוך לא נחלק דמאי שנא מאתנן שמביא הרשב"א) ולעד"נ דברי הטור נכונים דאע"ג דמעות אינן קונות היינו בעובד כוכבים לדעת הטור לעיל בסימן זה אבל ישראל מישראל מעות קונות דבר תורה כדאיתא פרק הזהב ואם כן ישראל מעובד כוכבים כ"ש דקונה במעות כדאיתא בח"מ סימן קכ"ו דאם ישראל מישראל מפקיע במעמד שלשתן ק"ו מעובד כוכבים הכא נמי כן הוא וכיון שהקדים לו דינר על היין נקנה לו במעותיו יין כנגדו וכ"ת מאי איכפת לן בהאי קנין הא אין הישראל נהנה ממנו לזה אמר שהעובד כוכבים נותנו בשליחות ישראל בעל היין לפועלים שלו וזה אין שייך באתנן לומר שקנה שום דבר באתנן ההוא נמצא דאין לאתנן שייכות להביאה שאחר כך ולפיכך שרי התם כן נראה לע"ד ליישב דברי הטור אבל הרשב"א לא חשיב זה לקונה ממנו יין נסך דהא סתם קאמר שיתן להם אכילה ושתייה ולא זכר יין נסך:

ט

מותר ליתן מעות לעבדו לקנות להם יין נסך כצ"ל. והטעם בכל בו כיון שהוא אומר לקנות בעבורם נמצא שהיין אינו שלו:

י

אף על פי שהעובד כוכבים נותן יי"נ כו'. ואע"ג דלא מצי לסלוקי ליה בזוזי מותר כיון שלא אמר ליה בפירוש תן לו כן כ' הטור בשם ר"י:

יא

הרי זה מותר. כתב הטור והא דאמרינן דמי עבודת כוכבי' ביד עובד כוכבים אסורין דוקא כשמוכר לקנות בדמיו צרכי עבודת כוכבי' שאז נשארו הדמים באיסורן ע"כ לשונו ואע"ג דבעלמא קיימא לן הזמנה לאו מלתא היא מ"מ הכא שאני כיון שבאו מעובד כוכבים ושם ישובו ומבואר בסימן קמ"ד דאפי' מספק יש לחוש שמא מכרה לצורך קניית עבודת כוכבים:

א

המעות אסורים. עבה"ט וע' תשובת תשב"ץ ח"א סי' י"ד ישראל מכר לעובד כוכבים חבית יין כשר בתנאי קודם שימשכם העובד כוכבי' וינסכם יכתוב לישראל המוכר כתב שיעבוד בכת"י ואחר כך ימשכם ויעשה עמם כרצונם אין אסור רק כשמוכר מעט כדי לנסך אבל במוכר חביות לסחורה אין איסור רק לענין הפירעון שלא יהיה דמי יי"נ ביד הישראל וצריך לדעת איך לנהוג ע"ש:

א

(סימן קל"ב בש"ע סעיף ב') ישראל שמכר יינו כו' והרי זה כמוכר סתם יינם. עיין ש"ך ס"ק י"א הקשה ב"י דהא לאותו עובד כוכבי' עצמו שרי כו' כדלעיל והב"ח בקונט' אחרון תי' בענין אחר והיינו בשלמא לעיל שנסכו עובד כוכבים שלא מדעתו לכך יוכל לקבל מאותו עובד כוכבים דמי יין משא"כ הכא דמרצונו ומדעתו היה מנסך העובד כוכבים להיין גם לאותו עובד כוכבים אסור דברים הללו ברורים הם רק ע"ש ולפ"ז הא כתב לעיל בסימן קכ"ט דאם הודיע שהפליג אם שהה כדי כו' אסור וה"ה דאסור למכור לעובד כוכבים זה באשר שמרצונו עשה עכ"ל הב"ח ואינו דומה כלל להך דהכא בשלמא הכא נתן היין ליד עובד כוכבים כדי לנסך אותו משא"כ התם דאף אם הודיע שהפליג מ"מ לא היה רצונו שינסך רק שהיה סבר שלא ינסך ושרי למכור אותו לעובד כוכבים עצמו וק"ל:

ב

(שם בסעיף ב') דאז ע"כ הוא מנדנד. עיין ש"ך ס"ק ט"ז שמקשה דהוא נגד הש"ס ר"פ השוכר את הפועלים דף ע"א ע"ב והניח בצ"ע ונראה דלק"מ דודאי כל הוכחה דר"א דקאמר ואי ס"ד משיכה בעובד כוכבים קונה מדמשכא קנה ויי"נ הוי עד דנגע הוא הכל למ"ד ניצוק אינו חיבור אבל למ"ד ניצוק חיבור שפיר י"ל דמשיכה בעובד כוכבים קונה ואפ"ה אי לאו דשקיל דמי בתחילה דמיו אסורין והיינו כיון דנקט העובד כוכבים כלי והוי מה שבתוך הקרקעית הכלי יי"נ ונאסר הקילוח של מעלה אפי' קודם ביאתו לתוך הכלי וניטל דמי יי"נ רק למ"ד ניצוק לא הוי חיבור א"כ אף שמנדנד הכלי ונאסר היין שבקרקעית הכלי מ"מ הקילוח אינו נאסר וא"כ שבא הקילוח לתוך הכלי קני עובד כוכבים במשיכה וא"כ לא הוי דמי יי"נ א"ו דמשיכה אינה קונה בעובד כוכבים לפ"ז אין מקום לקושיית הש"ך והדברים ברורים:

ג

(שם בהג"ה) מיהו אם מדד לכלי של עובד כוכבים כו' דמיד שבאו לאויר הכלי קנאו ולא נאסר היין עד שנגע כו'. עיין ש"ך ס"ק כ"ד ונ"ל בזה הוא משום דס"ל להטור דודאי הסברא נותנת דהיכ' דבדיעבד מותר אפילו בתערובת ממש דיש להתיר בניצוק אף לכתחלה ע"ש ולכאורה דבריו תמוהים א"כ כנ"ל ניצוק דקיי"ל לעיל סימן קכ"ז דהוי חיבור והיינו אם מערה לכלי שיש בו יין של עובד כוכבים נאסר היין שבכלי שמערה ממנו דהוי כמו נתערב תחתון בעליון ואע"ג דקי"ל כר"ש בן גמליאל דמותר למכור הכל חוץ מדמי יי"נ שבו וא"כ מותר תערובות בדיעבד ואפ"ה אמרינן ניצוק חיבור וצ"ל דס"ל להש"ך דודאי היכא שניכר היי"נ כדלעיל סי' קכ"ו ומקרי שם איסור עליו בכה"ג שפיר אמרינן ניצוק חיבור אבל הכא שהוא רק מעט עכבת היין שאין בו שוה פרוטה ע"ז לא מקרי שם איסור כלל ובכה"ג לא אמרינן ניצוק חיבור אך על מה שתירץ על הא דכתב בדברי הטור דכשתופס עובד כוכבים הכלי בידו מותר וע"ז תי' וזה לשונו או משום דכיון אפילו בתערובת שרי בדיעבד לא מתסר משום ניצוק חיבור דברי אלה אין להם שחר כלל דהנה ב' טעמים איכא בניצוק חיבור א' דאם מערה לכלי שיש בו יי"נ הניצוק מחברם וה"ל כאלו יין נסך מעורב בהו במה שלמעלה וטעם ב' אם נגע העובד כוכבים ביין שלמטה הניצוק מחבר כאלו נגע למעלה והנ"מ הוא זה אם אמרי' דנאסר מטעם תערובת אמרינן ימכר הכל חוץ מדמי יי"נ שבו אבל היכא דנגע למטה והוי מה שלמעלה נמי כאלו נגע בו נאסר הכל ולא שייך למכור הכל חוץ מדמי יי"נ שבו לפ"ז ק' על הש"ך דהא היכא שתפס העובד כוכבים בידו הכלי דאסור הוא מטעם דא"א שלא ינדנד ונאסר הכל והוי כאלו נגע למעלה העובד כוכבים ג"כ יותר נ"ל לתרץ דברי רמ"א כיון דבלא"ה בהפסד מרובה קי"ל דניצוק א"ח כר"ת א"כ ה"ה הכא לענין לקבל הדמים שפיר יש לסמוך עליהם אף שלא במקום הפסד מרובה:

ד

(סעיף ד') מי ששכר פועלים כו' אבל אם נתנו עובד כוכבים ליה להוציא עכשיו כו'. עש"ך ס"ק ל"א אבל לפענ"ד לדעת הטור דלא דמי כו' עיין שם ולכאורה הוא נגד הש"ס דעבודת כוכבי' דף ס"ג בפ' השוכר דקאמר בא עלי' ואח"כ נתן לה אתננה מותר ורמינהו כו' א"ר נחמן בר יצחק אמר רב חסדא לא קשיא הא דאמר לה התבעלי לי בטלה זה כיון דבשעת ביאה נתחייב ליתן לה הטלה זה דווקא לאתנן לכן אסור אפילו נתן אח"כ והא דאמר התבעלי לי בטלה סתם כיון דלא הוברר הטלה בשעת ביאה אף שנתן לה אח"כ מותר א"כ ה"ה כאן דבשעה שנתן להם הדינר עדיין לא הוברר היין כלל ואיזה יין שירצה נותן אח"כ לפועלים וא"כ למה אמרינן הכא דהוי כאלו הופקד והתם לא אמרינן הכי דהא הבעילה דהתם הוי כמו נתינת מעות לחנוני דהכא ויש לתרץ דטובא איכא בינייהו דהכא ביי"נ דחליפי יי"נ ג"כ אסור בהנאה א"כ כיון שהקדים הדינר קנה היי"נ ואף דיכול ליתן לו איזה יין שירצה מ"מ יין מחויב ליתן לו והלכך אח"כ כשנותן לפועלים ממ"נ או דנותן היין שאמר תחלה בשעת נתינת המעות או שהוא חליפין הרי נהנה מאיסורי הנאה או מיי"נ עצמו או מחליפי יי"נ דג"כ אסור בהנאה משא"כ גבי אתנן דחליפין מותרין לכך אם לא הוברר הטלה בשעת ביאה ליכא שם אתנן עליה רק שם חליפין ומותר ולא דמי כלל לנדון דהכא וק"ל: