א
שלא ללוש עיסה בחלב. ובו ג' סעיפים:
אין לשין עיסה בחלב שמא יבוא לאכלה עם בשר ואם לש כל הפת אסור אפי' לאכלה לבדה ואם היה דבר מועט כדי אכילה בבת אחת או ששינה צורת הפת שתהא ניכרת שלא יאכל בה בשר מותר כיוצא בו אין אופין פת בתנור שטחו באליה ואם אפאו דינו כעיסה שנילושה בחלב: הגה ולכן נוהגין ללוש פת עם חלב בחג השבועות גם בשומן לכבוד שבת כי כל זה מחשב כדבר מועט גם כי צורתן משונה משאר פת וכ"ש פלאד"ן או פשטיד"א דמותרין (הגהות ש"ד) ואין לאפות שום פת עם פלאד"ן או פשטיד"א בתנור דחיישינן שמא יזוב מן השומן על הפת ואם זב תחתיו דינו כאלו נילוש עמו (ב"י בשם הגהות אשיר"י) ונוהגין לשום הטפילה בפי התנור (ב"י בשם הגהת ש"ד) ואפי' הוא במחבת נוהגין להחמיר לכתחלה:
ב
תנור שטחו באליה אין אופין בו פת עד שיסיקנו מבפנים עד שיתלבן ואפילו אם הוא של בוכיא (פירוש כלי חרס שמסיקין תחתיו ואופין עליו עוגות) אין לו היתירא על ידי היסק מבחוץ:
ג
פת שאפאו עם הצלי ודגים שצלאן בתנור אחד עם הבשר אסור לאכלם בחלב והני מילי בתנור קטן אבל בתנור גדול המחזיק שנים עשר עשרונים ופיו פתוח מותר ואם הצלי מכוסה וכן פשטיד"א שמכוסה הנקב שבו מותר אפילו בתנור צר (ועיין לקמן סימן ק"ח כיצד נוהגין):
באר היטב יורה דעה
צ״ז
א
עיסה. כ' בט"ז מזה נ"ל דמדוכה שדכין בה בשמים ומשתמשין הבשמים הן עם בשר הן עם חלב ופעם א' דכו שם שום עם מרק של שומן אווז ואח"כ מחזירין אותו הרוטב על האווז נ"ל שאותה מדוכה אסורה לדוך בה בשמים עוד אפי' לאכלן בבשר שמא יבוא לאכול בחלב וצריכה הכשר דוקא ואפי' דיעבד אסור בלא הכשר כמו הפת בכאן ול"ד למ"ש בסימן צ"ו ס"ג דתבלין שנדוכו במדוכה של בשר אסור בחלב אבל עם בשר מותר דשם מיירי שהמדוכה מיוחדת לבשר דוקא ואין לטעות שם עכ"ל (ופר"ח חולק ומתיר ע"ש):
ב
לבדה. גזירה שמא יאכלו עם בשר:
ג
פלאד"ן. כ' הש"ך ולכתחלה אין לאפות שום פת עם פלאד"ן או פשטיד"א בתנור אפי' רחב ואינו משופע אבל בדיעבד אם אין התנור משופע או שהפת למעלה מהפשטיד"א לא מחזקינן איסורא אבל אי חזינן דזב מהפשטיד"א לחוץ אפי' אינו זב תחת הפת אלא הפת רחוק מהפשטיד"א הפת אסור אף דיעבד ולא אמרינן דהוי ס"ס ספק זב תחתיו או לא ואת"ל זב שמא לא יאכלו עם חלב צ"ל דלא חשיב הרב האי שמא לא יאכלו לספיקא כיון דהרגילות הוא לאכול פת עם כל מיני אוכלין קרוב הדבר לאכלו ג"כ עם חלב ולפ"ז מ"ש הרב בהג"ה כאן ואם זב תחתיו ר"ל דזב תחת הפשטיד"א אפי' רחוק מן הפת ודלא כב"ח וע"ש וכ' הט"ז וז"ל נשאלתי באשה שאפתה פלאדי"ן של גבינה בתנור על גבי קרקע שלו בלא כלי ואח"כ שמו שם קדירה של בשר רותחת על אותו המקום שהיה הפלאדי"ן והשבתי שאין כאן איסור דחרסית של תנור שבלעו מן החלב לא גרע מקדירה שמבשלין בתוכו חלב ונגעה בקדירה של בשר דאין שם איסור כמ"ש הפוסקים בב' קדירות שנגעו זו בזו ורמ"א מביאו בסי' צ"ב ס"ח וכאן שהחמיר במחבת היינו לכתחילה דוקא עכ"ל (ובנה"כ כ' דצ"ע בזה דל"ד לשתי קדירות שהאיסור הוא בלוע אבל כאן האיסור מבחוץ על התנור ע"ש):
ד
מבפנים. כ' הט"ז והא דלא סגי בקנוח מפני שא"א לתנור להתקנח יפה והוי השמנונית בעין וא"ל מזה על מ"ש לעיל דקרקע של תנור הוי כבלוע בקדרה וכאן משמע דהוי איסור בעין דשאני כאן שהשמנונית עצמה מטיח ממנה בתנור ואינו מתקנח יפה משא"כ בפלאד"ן דלעיל שאין שם שומן בעין כלל בתנור אלא בליעה מן הפלאדי"ן דודאי לא נכחיש חוש הראות שרואין שמקומו יבש ומ"ש ס"א דחיישינן שמא יזוב וכו' היינו מספק:
ה
בחלב. כתב הש"ך ואע"ג דבר"ס ק"ח אם צלו בשר כשרה עם בשר נבילה בתנור א' אפי' קטן מותר בדיעבד הכא כיון דאפשר לאכלו בלא חלב הוי כלכתחלה וע"ל סי' ק"ח סימן קי"ו מדין סכנה:
ו
עשרונים. ושיעור עשרון הוא שיעור חלה והוא מ"ג ביצים וחומש ביצה (כמנין חל"ה. וחומש נרמז בה'. ושיעור חלה הוא לערך שלשה קוואר"ט. בה"י. ועי' סי' שכ"ד):
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
צ״ז
א
ברייתא פסחים דף ל' והביאו הרי"ף והרא"ש בפ"ח דחולין:
ב
מסקנת הגמרא וכפירש"י שם:
ג
כפירוש הרמב"ם בפ"ח מהמ"א והרשב"א בת"ה ורי"ף:
ד
שם בברייתא:
ה
שם בברייתא וכדמפרש שם בגמרא:
ו
טור בשם הרשב"א בת"ה בשם הגאונים ובשם ר"ת כרב וכדתני רב כהנ' וכו' וכעובד' דרבא שם בפסחים דף ע"ו:
ז
טור וכ"כ בסמ"ג בשם רבינו יעקב וסמ"ק והגמי"י בפ"ט מהמ"א:
ח
כ"כ התוס' שם והגהות אשר"י בפרק בתרא דעבודת כוכבים והמרדכי והגמי"י פרק ט"ו מהמ"א:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
צ״ז
א
(ליקוט) או ששינה. כפי' הרי"ף בפ' כ"ה:
ב
ואין לאפות כו' ואם כו'. מתנור שטחו דס"ב (ע"כ):
ג
ואפי' כו'. גמ' שם:
ד
פת כו'. עש"ך כיון שאפשר בע"א הוי לכתחלה ועסי' ק"ח:
(ליקוט) פת כו'. דתני רב כהנא כו' ואפילו לוי מודה דלוי ל"ק אלא דיעבד דהא שצלאו קאמר. רי"ף בפ' ג"ה ועסי' ק"ח:
ה
וה"מ כו'. תוס' דע"ז ס"ו ב' ואפילו לרב ע"ש:
ו
ואם הצלי כו'. כמ"ש בפ' כ"צ (ע"ו ב') כעין שתי קדרות ובע"ז שם בהבית סתומה דמותר אפילו בפת חמה לר' יהורה וכן לר' יוסי בחטים (ע"כ):
כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה
צ״ז:א׳
א
א) [סעיף א'] אין לשין עיסה בחלב וכו' וה"ה בשומן אווז וכיוצא ואף דהוי רק דרבנן מ"מ לא הוי גזירה לגזירה דקרוב לטעות שעל הלחם יחיה האדם ודרכו לאכול עם בשר וחלב ובשמים. שפ"ד או' א' ערוך השלחן או' ג' זב"צ או' א' וה"ד אם השמנונית הוא דבר מועט שנבלע בפת ולא מינכר אסור באכילה אבל אם השמנונית ניכר והרי הוא על פני הפת אין כאן בית מיחוש ושרי באכילה. פר"ח סוף או' ג' לה"פ או' ד' בל"י או' ד' שפ"ד שם. ערוך השלחן שם. זב"צ או' יו"ד.
צ״ז:ב׳
א
ב) מדוכה שדוכין בה בשמים ומשתמשין הבשמים הן עם בשר הן עם חלב ופעם א' דכו שם שום עם מרק משל שומן אווז נראה שאותה מדוכה אסורה לדוך בה עוד בשמים אפי' לאכול בבשר שמא יבא לאכול בחלב וצריכה הכשר דוקא ואפי' בדיעבד אסור בלא הכשר. ט"ז סק"א. כנה"ג בהגה"ט או' ב' בל"י או' א' פר"ת או' א' מש"ז או' א' ער"ה או' ב' מיהו הפר"ח או' א' חלק על דברי הט"ז הנז' וכתב דמותר לדוך באותה מדוכה בשמים פעם אחרת כדי לאכול עם בשר ולא חיישינן שמא ידוך בה בשמים לחלב דאין לנו לגזור גזירות מדעתינו ולא חששו אלא בפת משום דהוא עיקר חיות האדם ורגיל לאכול עם בשר ועם חלב גזרינן אבל מדוכה זו שרוצה ליחדה לבשר מותר ולא גזרינן. וכ"כ מנ"י על התו"ח כלל ס' או' ג' לה"פ או' א' שו"ג או' ג' ברכ"י בשיו"ב או' ג' חו"ד או' א' חכ"א כלל ן' או' ז' ערוך השלחן או' ב'.
צ״ז:ג׳
א
ג) שם. ואם לש כל הפת אסור אפי' לאכלה לבדה. גזרה שמא יאכלנה עם בשר. ש"ך סק"א. חו"ד או' ג' שפ"ד או' א' ערוך השלחן או' א'.
צ״ז:ד׳
א
ד) שם. ואם לש כל הפת אסור וכו' ודוקא כשיש בה חלב הרבה שאינה מתבטלת אבל אם אין בה חלב הרבה שמתבטל החלב בקמח (כגון שיש ס') מותר לאכלה עם בשר וכ"ש לאכלה לבדה. מהרימ"ט חי"ד סי' י"ח. כנה"ג בהגה"ט או' א' פר"ח או' א' בל"י או' ב' כריתי או' ד' ברכ"י בשיו"ב או' ד' חכ"א כלל ן' או' ד' ערוך השלחן או ז' זב"צ או' ג'.
צ״ז:ה׳
א
ה) מיהו לערב לכתחלה מעט חלב תוך הקמח ויבטלנו בס' כדי לאכלו עם בשר אסור דהוי מבטל איסור לכתחלה. מש"ז או' א' ער"ה או' א' וכתב ודלא ככנה"ג בתשו' סי' קל"ו שהתיר. זב"צ או' ד'.
צ״ז:ו׳
א
ו) ולערב לכתחלה מעט חלב תוך הקמח פחות מס' או עם היין כדי לתקנו אסור ואע"ג דרוצה לאכלו או לשתותו לבדו מ"מ כיון דדרך הפת לאכלו עם בשר אף דהשתא היתר הוא כיון דסופו לאכלו עם בשר הו"ל מבטל איסור לכתחלה. וכן ביין כיון דדרך לשתותו עם בשר אסור לערבו. צ"צ סי' ף' מנ"י על התו"ח כלל ס' או' א' ער"ה שם. ויש מתירין. מהרימ"ט שם. כנה"ג שם או' ג' ברכ"י בשיו"ב שם. חו"ד בביאור' או' ב' ועיין מש"ז שם ובדברינו לאו"ח סי' תמ"ז או' ק"ע. ונראה כיון דאיכא פלוגתא בזה לכתחלה אין לעשות ואם כבר עשה אין לאסור.
צ״ז:ז׳
א
ז) שם. ואם היה דבר מועט כדי אכילה בבת אחת וכו' והתו"ח כלל ס' דין ב' כתב כל שהוא דבר מועט ונאכל ליומיה לא חיישינן ביה לתקלה. שפ"ד או' א' חו"ד או' ד' ובביאו' או' ג' ערוך השלחן או' ד' אבל דעת הש"ע משמע דוקא כדי אכילה בבת אחת וכ"כ השפ"ד שם. דכ"ה דעת הש"ע. יד יהודה בקצר או' ו' וא"כ לספרדים שקבלו חומרות הש"ע אין להתיר אלא דוקא כדי אכילה בבת אחת.
צ״ז:ח׳
א
ח) ונראה דכדי אכילה בבת אחת היינו לכל אחד ואחד מבני הבית וכן ליומיה שכתב התו"ח היינו לכל אחד ואחד מבני הבית והוא פשוט. ואח"כ ראיתי שכ"כ ערוך השלחן שם להקל בזה.
צ״ז:ט׳
א
ט) שם. ואם היה דבר מועט וכו' פת שזבה תחתיו חלב יכול לחלק הפת לבעלי בתים לכל בעה"ב ככר א' והוי דבר מועט. פליתי בשם זקנו הגאון אלא שכתב עניו וצ"ע רק אם יש עוד צד להקל כדאי לסמוך עליו עכ"ל מיהו השפ"ד או' א' כתב על דברי הפליתי הנז' דאין לעשות מעשה כן לחלק להרבה ב"ב. וכ"כ החו"ד בביאו' או' ה' לב"ש בחי' דינים ליו"ד בביאו' או' קל"ט. פ"ת או' ג' ובהפ"מ יש להקל והיינו שיעשה סי' בכל ככר וככר דאם זב תחתיו שומן יתחוב בכל ככר עצם לסימן ואם זב חלב אז ימשח מלמעלה בגבינה וכיון שעושה ב' דברים (ר"ל לחלקו להרבה ב"ב ולעשות ג"כ סימן) יש להתיר ודוקא בזב תחתיו אבל לכתחלה לא יסמוך ע"ז כיון שהוא מפורש בגמ' חכ"א כלל ן' או' ה'.
צ״ז:י׳
א
י) מיהו אם נתערב ככר א' בלוע מבשר עם ככרות אחרים יכול לחלק כל הפת לב"ב הרבה באופן שיהיה בכל מקום פת מועט. לב"ש שם או' מ"א. פ"ת או' ב'.
צ״ז:י״א
א
יא) ואם לש פת עם חלב בשוגג שלא ידע מאיסור זה או נפל בשוגג מי אסור או לא קנסו כ"א היכא שעבר במזיד אאיסורא דרבנן לא בשוגג ומסתימת הפו' משמע אף בשוגג אסור כל שלא שינה צורת הפת וצ"ע. שפ"ד שם. פ"ת שם. וערוך השלחן או' ח' כתב דאין כאן ספק דלא חילקו חז"ל בזה ובכל אופן אסור יעו"ש. ומ"מ נראה דבכה"ג מותר למוכרו לב"ב הרבה ככר לכל א' כדי שיהא מועט לכל א' וגם שיניח בו סי' כנז' באו' הקודם.
צ״ז:י״ב
א
יב) שם. או ששינה צורת הפת וכו' והא דמועיל שינוי ה"ד בביתו אבל לעשות פת מרובה למכור בשוק אסור דיש לחוש לארחי ופרחי דאתו מעלמא דהם לא יודעים שדרך בני העיר ללוש אותם בחלב או באליה דהם לא יכירו בשינוי ואף על סמך שיודיעם אסור דחיישינן שמא ישכח מלהודיע. מהרימ"ט חי"ד סי' י"ח. כנה"ג בהגה"ט או' ד' פר"ח או' א' פר"ת או' ב' מנ"י על התו"ח כלל ס' או' ד' בל"י סוף או' ד' חו"ד או' ה' חכ"א כלל ן' או' ג' פ"ת או' ג' בי"צ בעמ"ז סוף או' ד' ערוך השלחן או' ז' ומיהו בדיעבד לא אסרינן משום חששת ארחי ופרחי. פר"ת שם. ומ"מ צריך להודיעם.
ב
יב) ובעיר מולדתי ויניציא"ה עושין גלוסקאות קטנות מאד ולשין אותם בחמאה ומוכרין בחנות והנה יש בדבר כמה טעמים להתיר חד דהו"ל שינוי כעין תורא ולא' מבני העיר ליכא למיחש שהרי נתפרסם המנהג ולארחי ופרחי ליכא למיחש שהרי ניכר ונרגש בהם ריח וטעם החמאה ועוד איכא טעמא אחרינא להיתר דהיינו שיש בתוכם סוק"ר וכיון דיש בתוכם מיני מתיקה אין דרך לאוכלן עם בשר. מזמור לדוד בסי' זה. ועיין לקמן או' ט"ו.
צ״ז:י״ג
א
יג) שם. או' ששינה צורת הפת וכו' ביסקוגו"ס (והוא מין רקיקין) שעושין בחלב אסורין והגם דהם משונים בצורתן לא מיקרי זה כעין תורא שאמרו בש"ס דשרי דהא עושין תדיר בצורה זו גם בלא חלב ויש לחוש שמא יטעה ויבא לאכול אותם שהם עם חלב עם בשר. ברכ"י בשיו"ב או' א' יא"פ בסוף סי' זה. וע"כ במדינתנו שעושין רקיקין דקים וגם עושין פת אפ"ה הרקיקין אסור ללושם עם חלב דהגם שהם משונים משאר פת מ"מ דרך הרקיקין כמו הפת נאכלם עם חלב או עם בשר. זב"צ או' ח'.
צ״ז:י״ד
א
יד) והא דמהני שינוי בפת מרובה ה"ד ששינה בשעת אפיה אבל אח"כ אינו מועיל כיון שכבר נאסר. חו"ד או' ה' פ"ת או' ג' בינת אדם בשער או"ה סי' נ"א. זב"צ או' י"ג.
צ״ז:ט״ו
א
טו) גלוסקאות של אלחש"ו אף שהיה בהם אליה בכדי נתינת טעם מותרים לפי שאין דרך לאכלם עם גבינה מאחר שממולאים מיני מתיקה. מהרימ"ט שם. כנה"ג בהגה"ט או' ה' פר"ח סוף או' א' לה"פ סוף או' א' בל"י או' ב' שו"ג מחו' או' ב' פ"ת שם. חכ"א כלל ן' סוף או' ג' ערוך השלחן או' ז' זב"צ או' י"א.
צ״ז:ט״ז
א
טז) בארץ הצבי ובטורקיאה נהגו לעשות בוריקא"ס ממולאים בבשר וכן עושים מלאות ביצים או ירק וגבינה וכיוצא והמנהג על הרוב לעשות של גבינה בשנוי על דרך כעין תורי וצריך להזהיר על זה. ברכ"י בשיו"ב או' ב' וצ"ל דשל בשר הם ניכרים אבל של גבינה דמעורבים עם ירק צריך שינוי שמא יבא לאכלם עם בשר.
צ״ז:י״ז
א
טוב) חטים שנשפך עליהם חלב אסור לטוחנן ולאכלם עם בשר והדחה לא סגי מאחר דאית בהו בקעים. מרדכי פ' כ"ש. משמע הא לאוכלם לבדם שרי. וה"ד אם הוא דבר מועט או ששינה צורת הפת אבל בלא"ה אסור לאכלו אפי' לבדו. ער"ה או' ד' וכ"ה לקמן סי' קל"ד סעי' י"א לגבי יי"נ שנפל ע"ג חטים יעו"ש רק דהתם אסורים באכילה והכא מותרים רק החשש שמא יאכלם עם בשר וע"כ צריך שנוי.
צ״ז:י״ח
א
חי) שם. כיוצא בו אין אופין פת בתנור שטחו באליה וכו' ואע"ג דיש ס' נגד השומן מ"מ כיון שהאיסור עומד במקומו שהרי הוא במקום דביקת הפת לתנור לכך כל הפת אסורה. מנ"י על התו"ח כלל ס' או' א' ועיין לקמן או' ך'.
צ״ז:י״ט
א
יט) וה"ד אם עשה כן לכתחלה דהוי כמבטל איסור בידים אבל בשוגג שלא ידע שטחו התנור וכיוצא ואפה פת י"ל דמהני טעימה ואפי' לאכלו עם חלב שרי. מש"ז סוף או' א' אמנם החכ"א כלל ן' או' ד' ובבינת אדם סי' ן' כתב אף בטעימה אין להתיר רק לאכלו לבדו. וכן הסכים זב"צ או' י"ז.
צ״ז:כ׳
א
ך) ובלא טעימה נמי אם יש ס' בפת נגד השומן אינו אוסר אלא כדי נעילה. מש"ז שם. וכ"פ בתשו' בית אפרים סי' ל"ז דאם יש ס' סגי בנעילת מקום. וכ"ה לקמן בסי' ק"ס סעי' ה' דכל דבר שיש לו פעפוע ויש ס' בחתיכה כנגד האיסור סגי בנטילת מקום יעו"ש והגם שמדברי המנ"י שכתבנו לעיל או' ח"י משמע דאסור לגמרי מ"מ כיון דהש"ע והגה ושאר אחרונים ס"ל דסגי בנ"מ אי איכא ס' הכי נקטינן. והיינו דאיכא בכל ככר וככר ס' כנגד השומן ואז סגי בנטילת מקום.
צ״ז:כ״א
א
כא) שם. ואם אפאו דינו כעיסה שנילושה בחלב. ומ"מ מותר למוכרו לעכו"ם משום דהוי ס"ס ספק שגוי זה ימכרנו לישראל או לא ואת"ל ימכרנו לישראל ספק אם יאכלנו עם בשר. וכ"ז אם כבר עשאו אבל אסור לעשותו לכתחלה למכרו לעכו"ם. פר"ת או' ג'.
צ״ז:כ״ב
א
כב) שם הגה. ולכן נוהגין ללוש פת עם חלב בחג השבועות. והטעם עיין באו"ח סי' תצ"ד סעי' ג' בהגה ובדברינו לשם כמה דינים השייכים לזה יעו"ש.
צ״ז:כ״ג
א
כג) שם בהגה. גם בשומן לכבוד שבת יש סמך לזה בפ' כל כתבי רבה בר רב הונא איקלע לבי רבה בר רב נחמן קריב ליה תלת סאוי טחיי ופי' רש"י רקיקין טחין פניהם בשומן אליה ע"כ. ולכבוד שבת עשאום כדאיתא התם. פר"ח או' ב' שו"ג או' ח'.
צ״ז:כ״ד
א
כד) שם בהגה. גם בשומן לכבוד שבת. ויש ליזהר שלא יניח עד אחר שבת ומתחלה יעשה קטנים שלא ישאיר עד אחר שבת. ב"ח. בל"י או' ג'.
צ״ז:כ״ה
א
כה) שם בהגה. וכ"ש פלאדי"ן או פשטיד"א דמותרין. פלאדי"ן הוא של גבינה ופשטיד"א הוא של בשר. ומ"ש וכ"ש דמותרין לפי שהם משונים וניכרים.
צ״ז:כ״ו
א
כו) שם בהגה. ואין לאפות שום פת עם פלאדי"ן וכו' פי' לכתחלה אין לאפות שום פת עם פלאדי"ן או פשטי"ד בתנור אפי' רחב ואינו משופע דחיישינן שמא יזוב ממנו אל הפת אבל בדיעבד אם אין התנור משופע או שהפת למעלה מן הפשטי"ד לא מחזקינן איסורא דשמא זב כיון דאפי' זב לא זב תחת הפת עצמו אבל אי חזינן דזב מן הפשטי"ד לחוץ אפי' אינו זב תחת הפת עצמו אלא הפת רחוק מן הפשטי"ד הפת אסור אפי' דיעבד. ש"ך סק"ב. פר"ח או' ג' לה"פ או' ג' בל"י או' ד' ועיין באו' שאח"ז.
צ״ז:כ״ז
א
כז) שם בהגה. ואם זב תחתיו דינו כאלו נילוש עמו. ולא בעינן שיהא נראה השומן תחת הפת ממש אלא כל שמתפשט חוץ לפשטיד"א ונבלע בתנור חיישינן שמא הלכה הבליעה עד הפת. ט"ז סק"ב. חו"ד או' ז' בי"צ בעמ"ז או' ה' ערוך השלחן או' י"א. וכ"כ באו' הקודם. מיהו הפליתי או' ג' כתב דהפת מותר דהא איכא נ"ט בר נ"ט דהיתרא הרוטב בתנור והתנור בפת וכ"כ בתשו' בית אפרים סי' ל"ז. והחכ"א כלל ן' או' א' כתב דבהפ"מ יש להתיר הפת אם לא זב תחת הפת ממש דהוי נ"ט בר נ"ט השומן בתנור והתנור בפת. ומשמע דמותר הפת היינו לאכלו לבדו או עם בשר אבל לא עם חלב. וכ"כ המש"ז או' ב' אלא דמשמע במש"ז שם דמותר לאכלו לבדו או עם בשר אפי' בלא הפ"מ. וה"ד לכתחלה אין לאכלו בחלב אבל בדיעבד אם נתנו לתוך חלב אין לאסור כיון דהוי נ"ט בר נ"ט. מש"ז שם. ועיין באו' שאח"ז.
צ״ז:כ״ח
א
כח) פת שנאפה עם עיסה שאין בה שומן בעין אלא טעם בלוע אפי' נגע בה ע"י לח רותח מותר בין עם בשר בין עם חלב דנ"ט בר נ"ט הוא אלא דלכתחלה אסור כמ"ש רמ"א לעיל סי' צ"ה סעי' ב' בהגה אבל בדיעבד אם נתנו לתוך החלב מותר לאכלו אפי' לכתחלה ולא גזרינן שמא יאכלנו בחלב כיון דבדיעבד אף אם אכלו בחלב לאו איסורא קאכיל. תשו' פני אריה ססי' מ"ח. פ"ת או' ד'.
צ״ז:כ״ט
א
כט) אם אפו בתנור פלאדי"ן של גבינה על קרקע שלו בלא כלי ואח"כ באותו מקום הושיבו שם קדרה של בשר רותחת כל שאין החלב בעין במקום ההוא בתנור מותר דהוי כשתי קדרות (לעיל סי' צ"ב סעי' ח' בהגה) של בשר ושל חלב שנוגעות זה בזה דלא אסרי אהדדי. ט"ז סק"ג. לה"פ או' א' הל"פ בסעי' א' מש"ז או' ג' חכ"א כלל ן' או' ב' וכ"כ לעיל סי' צ"ב או' ק"ג בשם כמה פו' וגם מה שהקשה הש"ך בנה"כ על דברי הט"ז הנז' כבר תרצו האחרונים כיעו"ש.
צ״ז:ל׳
א
ל) שם בהגה. ונוהגין לשום הטפילה בפי התנור. כוונתו לפשטיד"א כלומר שאין שמין הפשטיד"א בתוך התנור אלא בפי התנור דמשם אין הריח נכנס כ"כ וגם אין חשש שיזוב תחת הפת. ערוך השלחן או' י"א. והיינו בתנורים שפיהם מן הצד אבל בתנורים שפיהם למעלה אדרבא יניחם למטה כדי שאם יזובו יזובו למטה על האש שבקרקע התנור.
צ״ז:ל״א
א
לא) שם בהגה. ואפי' הוא במחבת נוהגין להחמיר לכתחלה. ר"ל דאפי' כשהפשטיד"א הוא בכלי כמו במחבת וכיוצא בזה נוהגין להחמיר לכתחלה משום חשש זיבה ומשום חשש ריח. ערוך השלחן שם.
צ״ז:ל״ב
א
לב) שם בהגה. ואפי' הוא במחבת נוהגין להחמיר וכו' דחיישינן שמא יזוב מאוגני המחבת בעין לחוץ מש"ז או' ג' זב"צ או' כ"ה.
צ״ז:ל״ג
א
לג) [סעיף ב'] תנור שטחו באליה וכו' ואפי' בפחות מס' חו"ד או' ח'.
צ״ז:ל״ד
א
לד) שם. אין אופין בו פת עד שיסיקנו מבפנים וכו' והא דלא סגי בקינוח מפני שא"א לתנור להתקנח יפה והוה השמנונית בעין עד שיוסק. ט"ז סק"ד. פר"ח או' ד' חו"ד או' ט' ערוך השלחן או' י"ב.
צ״ז:ל״ה
א
לה) שם. ואפי' אם הוא של בוכיא. פי' שהסיקו מבחוץ אעפ"י כן צריך היסק מבפנים. פר"ח או' ה' וכן אם טחו בחמאה וכלל גדול הוא דתנור של חרס העשוי ע"י רובדים א"א להתקנח יפה וע"כ בעי הסקה. ערוך השלחן שם.
צ״ז:ל״ו
א
לו) שם. ואפי' אם הוא של בוכיא. פי' הוא חלל כמין שפיתת קדרה ואופין בו בפנים וקאמר דבזה אפי' היסק לא מהני אם מסיקו בחוץ. ט"ז סק"ה. לה"פ או' ה' בל"י או' ו' מש"ז או' ה' ועיין באו"ח סי' תנ"א סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד.
צ״ז:ל״ז
א
לז) [סעיף ג'] פת שאפאו עם הצלי וכו' דבר ברור הוא דלא שייך ריחא אלא דוקא בתנור אבל אם נצלו זה אצל זה בלא תנור ליכא משום ריחא שהריח מתפזר והולך. קהלת יהודה בסעי' זה. זב"צ או' כ"ו.
צ״ז:ל״ח
א
לח) שם. ודגים שצלאן בתנור א' עם הבשר וכו' בכאן לא איירי אלא מדין איסורא אבל לענין סכנתא ית' לקמן רסי' קט"ז יעו"ש.
צ״ז:ל״ט
א
טל) שם. אסור לאכלם בחלב. ואע"ג דלקמן רסי' ק"ח אם צלו בשר כשרה עם בשר נבילה בתנור א' אפי' קטן מותר בדיעבד הכא כיון דאפשר לאכלו בלא חלב הוי כלכתחלה. ש"ך סק"ד. חו"ד או' יו"ד. שפ"ד או' ד' ערוך השלחן או' י"ג. קה"י שם. זב"צ או' כ"ז. ועיין לקמן סי' ק"ח או' ט'.
צ״ז:מ׳
א
מ) שם. המחזיק י"ב עשרונים וכו' וכל עשרון הוא שיעור חלה מי"ג ביצים וחומש ביצה. ש"ך סק"ה. לה"פ או' ז' בל"י או' ח' חו"ד או' י"א. ערוך השלחן שם. ועיין באו"ח סי' תנ"ו סעי' א' ובדברינו לשם בס"ד.
צ״ז:מ״א
א
מא) שם המחזיק י"ב עשרונים וכו' וכתב בתשו' יד אליהו סי' כ"ה דא"צ שיהא קרקעיתו של תנור מחזיק כ"כ אלא שיהא כל חלל התנור מחזיק כ"כ יעו"ש והב"ד השפ"ד או' ה' וכתב ואנו אין לנו אלא כמ"ש הפר"ח בקו"א בסי' צ"ז והמנ"י כלל ל"ה בסולת בלולה שקרקעית התנור מחזיק י"ב עשרונים ושיעור הפת עבה טפח יעו"ש וית' עוד לקמן בסי' ק"ח מאו' יו"ד ואילך יעו"ש.
צ״ז:מ״ב
א
מב) שם הגה. ועיין לקמן סי' ק"ח וכו' ובדברינו לשם בס"ד.
כרתי על שולחן ערוך יורה דעה
צ״ז
א
אין לשין ומדוכה שדכין בו תבלין בין לבשר ובין לחלב ודכו בו בשר אסור לדוך בו עוד בשמים טרם הגעלה אפי' לדוך בו בשמי' לבשר ט"ז ופר"ח השיג דאין להוסיף על גזרת חז"ל:
ב
ואם לש וכו' כה בעיר וכל גלילות הנחתומים אופים כל פת חטים עם חלב ומחיתי בבואי הנה לאכול כל פת גלוסקאות כפת שאפה באלי' ובעו"ה פורצים בו כי הוא דבר שאין רוב ציבור יכול לקיים בו וההיתר שלהם גמ' איירי במקרה אבל עירנו שידוע לכל ואין נחתום שאינו אופה בחלב וכל הפת נעשה כך א"כ כיון שידוע לרבים תו ליכא טעות וחששא דהכל יודעים דהוא נעשה בחלב ואף כי מהרי"ט בחלק י"ד סי' י"ח דחה סברא זו אוחזים בו מבלי שומעים קול מוחה. ומחמת חלב שחלבו עכו"ם ואין רואה סמכו עצמו אפר"ח דבמקום דחלב טמא ביוקר הן מחלב טהור לא חיישינן. והירא וחרד לדבר ה' ישמור נפשו ויזכה ללחם שמים:
ג
ואם היה דבר מועט ועמ"ש פלתי זקני הגאון הורה לחלק הפת לבתים לכל בית פת אחד והוי דבר מועט ע"ש:
ד
באלי' וכו' אם טעם הפת ואין בו טעם אלי' עיין מה שכתבתי פלתי דיש להחמיר ואם הפת ששים נגד האליה מותר כן הורה הרב המוסמך מהרי"ט ז"ל:
ה
זב תחתיו דעת הש"ך זב ל"ד וה"ה בצדו ועמ"ש פלתי דדוקא תחתיו ממש:
פלתי על שולחן ערוך יורה דעה
צ״ז
א
ואם אפו דינו כדין שנתבשל עם חלב והנה אם לועס הפת ולית ביה טעם חלב נראה ג"כ דאסור דאל"כ הא דאסרה רבה לפת לטעם טעמא דהא טעימא זו דהיתר' ונמסר לכל אדם ול"ל דבאמת טעם וטעם בי' טעימת דחלב א"כ מה תיובתא מברייתא הא שור שחוט לפניך דישבו טעם חלב ומה יועיל בו תיובתא ופירוק וע"כ צ"ל דהואיל משום גזירה אמרינן אף זו בכלל גזירה אפי' אין בו טעם חלב אולי לפעמים יתן טעם ומ"מ יאכלנו. ולפ"ז יש לפקפק על פסקי מהרי"ט חי"ד דפסד אם החלב בעיסה נתבטל בס' מותר דהא אפי' טעימה לא מהני ומ"ש טעימה דהיתרא אוס' ואולי ס"ל לחלק בתנור לפעמים נותן טעם ולפעמים אינו נותן טעם ואסרוהו משום ל"פ אבל אם אין נותן בו רק מעט חלב לומר אטו דיתן הרבה לא גזרינן ואף שסבר' קלושה הוא זה באיסור דרבנן כבר הורה זקן אבל על כל פנים אטעימה ליכא לסמוך: ושמעתי שזקני אבי אמי הגאון המפורס' מהורר ליב זונץ ז"ל הורה בפת שזבה תחתיו חלב שכולו אסור וצוה לחלקם לבתים לכל ב"ב ככר אחד וא"כ מ"ש מאלו אפה תחלה דבר מועט דמותר ה"ה ביש בכל בית דבר מועט דתו איכא היכרא וצ"ע ואם יש מקום עוד צידד להקל כדאי לסמוך עליו:
ב
ואם זב תחתיו וכו' הש"ך האריך דהך אם זב תחתיו ל"ד רק כיון דחזינן דזב מספקא אולי זב תחתיו ולא הוי רק חד ספיקא וסתר דברי עצמו לקמן סי' קכ"ב העלה לעיקר דאם בישל במקצת כלי מותר להשתמש בצד שני בלי הגעלה ש"מ דאינו מפעפע וגם יש להבין הא הך רק גזירה דרבנן ובחד ספיקא סגי דספיקא דרבנן לקולא ובדבריו משמע דאסרינן לפת ודוחק לומר דהוי אתחזיק איסור מה אתחזיק איסורא יש כאן. אמנם בלא"ה הפריז על המדה דהא איכא נ"ט בר נ"ט דהיתרא הרוטב בתנור והתנור בפת והוי היתרא והג"ה ס"ל נצלו בדיעבד אסור אבל לפי דקיימ"ל בדיעבד מותר ליתא לדינו ולכך צריך להיות דווקא דנזוב תחתיו ולשון רמ"א מדוקדק ואין לשנות:
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
צ״ז
א
אין לשין. עיין בתשובת צ"צ סי' פ' בענין אם מותר לתת חלב לתוך היין כדי שיהא לבן וצלול ע"ש ועיין בנ"צ:
ב
הפת אסור. עיין בספר לבושי שרד ס"ק קל"ח לענין אם נתערב ככר זה בככרות אחרות ע"ש היטב ועיין פמ"ג בשפ"ד סק"א שכתב דיש לעיין אם לש פת עם חלב בשוגג שלא ידע שזה אסור או נפל בשוגג חלב מי אסור או לא קנסו כ"א היכא שעבר במזיד ומסתימת הפוסקים משמע אף בשוגג אסור עכ"ד ועיין בנ"צ בזה.
ג
ששינה צורת הפת. עיין בתשובת מהרי"ט ח"ב סי' י"ח שכתב דאין מועיל שינוי רק בביתו אבל לעשות הפת מרובה למכור בשוק אסור דאורחים לא יכירו בשינוי ואף על סמך ההודעה אסור דחיישינן שמא ישכח מלהודיע ע"ש. ועיין ח"ד שכתב עוד דשינוי אין מועיל רק כששינה בשעת אפיה דלא היה עליו איסור כלל אבל לעשות שינוי אחר שכבר נאסר אינו מועיל וכן לחלקו להרבה ב"א שיגיע לכ"א דבר מועט אסור כיון שכבר נאסר ונעשה נבלה ע"ש וכן דעת הפמ"ג דלא ככו"פ בשם זקינו. וכתב עוד בתשובת מהרי"ט שם דהא דאסור אם ליכא שינוי דוקא היכא דאיכא חשש שיאכלן עם גבינה ביחד אבל היכא דליכא למיחש להכי כמו אותם הממולאים במיני מתיקה שאין דרך לאכלן עם גבינה מותר ללוש אותם עם שומן ולא חיישינן שמא אחריהם יאכל גבינה דדיינו במה שאסרו ואין לנו לגזור גזירה אחרת עליה ע"ש עוד טעמים לזה:
ד
ואין לאפות. עיין בתשובת פני אריה סוף סימן מ"ח שכתב דפת שנאפה עם עיסה שאין בה שומן בעין אלא טעם בלוע אפילו נגע בה ע"י לח רותח מותר בין עם בשר בין עם חלב דנ"ט בר נ"ט הוא אלא דלכתחלה אסור כמ"ש הרמ"א לעיל סימן צ"ה ס"ב בהגהה אבל בדיעבד אה נתנו לתוך החלב מותר לאוכלו ועם בשר מותר לאוכלו אפילו לכתחלה ולא גזרינן שמא יאכלנו בחלב כיון דבדיעבד אף אם אכלו בחלב לאו איסורא קאכיל ע"ש וע"ל סי' צ"ה סק"א:
ה
זב תחתיו. עבה"ט סק"ג בשם הש"ך וכ"כ הט"ז והנה בש"ע קטנים ד"א כתוב בשם הגאון מהר"ר עוזר ז"ל דדוקא קאמר הרמ"א ואם זב תחתיו היינו תחת הפת ממש דאל"כ הוי נ"ט בר נ"ט דשרי בדיעבד כו' ע"ש. וכן הקשה בכו"פ על הט"ז וש"ך ועיין בח"ד שכתב דלא קשה מידי דלא אמרינן נ"ט בר נ"ט רק כשטעם האחר הוא בלוע כבר אבל בשעת בישול לא שייך זה ע"ש (ועמש"ל סי' צ"ה ס"ק א') ועיין בתשובת בית אפרים חי"ד סימן ל"ז שנשאל על מעשה כזה בנשים שאפו לחמם לצורך שבת ואחת מהשכנות נתנה לחמניות ממולאות בצלים וחמאה וזב לקרקעית התנור והעלה דכיון דלא זב תחת הפת ממש הוי נ"ט בר נ"ט דלא כח"ד ועוד דכיון שהיה החמאה דבר מועט ואין בה בכדי נ"ט בפת מותר אליבא דכ"ע (ויש נ"מ בין הני שני הטעמים דאילו לטעם א' מ"מ לאוכלם עם חלב אסור דנ"ט בר נ"ט לכתחלה אסור אבל לטעם ב' אף לאוכלם עם חלב שרי מאחר שכבר נתבטל) ולענין אם צריך ס' בכל עוגה בפ"ע או מצטרף כל מה שבתנור נראה דיש להקל כאן כמ"ש הרמ"א לקמן סי' ק"ח לענין ריחא ע"ש באורך. ונראה דמה דנקט בלשון השאלה שאפו לחמם לצורך שבת אינו מדוקדק דא"כ למה לו להאריך בזה להתיר לאוכלו במלח משום נ"ט בר נ"ט דהלא כתב הרמ"א סעיף זה דלצורך שבת מיחשב כדבר מועט ובלאו הכי שרי והכוונה שאפו בע"ש ובאמת היה לימים הרבה:
ו
שטחו באליה. עיין בתשובת מהרי"ט ח"ב סימן י"ח מבואר שם דאפילו בפחות מכדי נ"ט אסור משום דהאיסור עומד במקומו ואינו מתבטל כו' ע"ש וכן הסכים בספר חוות דעת וס"ל לחלק בין אם נפל על הפת או שנדבק בתנור שטחוהו באליה דאז לא מהני ס' ובין אם נילוש החלב בתוך הפת דאז שרי אי איכא ששים ע"ש ועיין בתשובת בית אפרים חי"ד סימן ל"ז באמצע התשובה שחולק ודעתו דבכל ענין מהני ס' רק דצריך נטילה באותו מקום ע"ש:
ז
המחזיק י"ב עשרונים. עיין בתשובת יד אליהו סי' כ"ה שכתב דאין צריך שיהא קרקעיתו של תנור מחזיק כל כך אלא שיהא כל חלל התנור מחזיק כל כך ע"ש באריכות ועיין פמ"ג שאין דעתו כן רק דבעינן שיהא קרקעית התנור מחזיק י"ב עשרונים מפת עבה טפח:
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
צ״ז:א׳
א
אפילו לאכלה לבדה. גזירה שמא יאכלנה עם בשר:
צ״ז:ב׳
א
ואין לאפות כו'. פי' לכתחלה אין לאפות שום פת עם פלאדי"ן או פשטי"ד בתנור אפילו רחב ואינו משופע דחיישי' שמא יזוב ממנו אל הפת אבל בדיעבד אם אין התנור משופע או שהפת למעלה מן הפשטי"ד לא מחזקינן איסורא דשמא זב כיון דאפילו זב לא זב תחת הפת עצמו אבל אי חזינן דזב מן הפשטי"ד לחוץ אפילו אינו זב תחת הפת עצמו אלא הפת רחוק מן הפשטי"ד הפת אסור אף דיעבד וכדאיתא בהגה"א והגהת ש"ד והגהת או"ה כלל ל"ט בשם א"ז כל זה מוכח בת"ח כלל ל"ו ד"ט ע"ש ובסימני ת"ח ודו"ק וטעם לדבר נ"ל משום דמספקא לן אי בישול מפעפע בכל הכלי או לא וכמ"ש בסי' צ"ב ס"ק ט"ז והלכך היכא דלא חזינן דזב איכא ספק ספיקא ספק זב או לא זב ואת"ל זב שמא לא פעפע בכולו אבל כשהתנור משופע מסתמא זב תחת הפת עצמו וכן כשחזינן דזב ליכא אלא חדא ספיקא כנ"ל ודוק ואע"ג דבהגהת או"ה שם כ' בשם א"ז דבלא ראה דזב איכא בלאו הכי ספק ספיקא ספק זב או לא ואת"ל זב שמא לא יאכלו עם חלב עכ"ל שמא לא חשיב האי דשמא לא יאכלו עם חלב להרב ספיקא כלל כיון דהרגילות הוא לאכול פת עם כל מיני אוכלים קרוב הדבר לאכלו ג"כ עם חלב ולפ"ז מ"ש הרב בהג"ה כאן ואם זב תחתיו ר"ל זב תחת הפשטי"ד אפי' רחוק מן הפת וכן מוכרח לפרש לשון זה שהביא בת"ח שם בשם הגהת או"ה ע"ש ודוק והבית חדש כתב וז"ל ודלא כמ"ש ב"ה ע"ש דלא נאסר הפת אלא כשזב תחתיו ממש והבין כך מהגה"א הביאו ב"י ולא דק עכ"ל ולא עיין בת"ח כי המעיין שם יראה שהרב מביא בשם הגה"א בהדיא להפך דאפי' אינו זב תחת הפת אסור וכ"פ בסימני ת"ח שם ומוכח שם דעת הרב כאשר כתבתי:
צ״ז:ג׳
א
ודגים שצלאן כו'. לא איירי כאן אלא מדין איסור אבל מסכנתא לא מיירי וזה יתבאר בר"ס קי"ו בס"ד ע"ש:
צ״ז:ד׳
א
אסור לאכלן בחלב. ואע"ג דלקמן ר"ס ק"ח אם צלו בשר כשרה עם בשר נבילה בתנור א' אפי' קטן מותר בדיעבד הכא כיון דאפשר לאכלו בלא חלב הוי כלכתחלה וע"ל סי' ק"ח שם יתבארו על נכון דיני ריחא מילתא כי שם מקומם:
צ״ז:ה׳
א
עשרונים. וכל עשרון הוא שיעור חלה מ"ג ביצים וחומש ביצה:
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
צ״ז
א
שמא יבא לאכלה עם בשר כו'. מזה נראה לי דמדוכה שדוכין בה בשמים ומשתמשין הבשמים הן עם בשר והן עם חלב ופעם אחת דכו שם שום עם מרק משל שומן אווז ואחר כך מחזירין אותו הרוטב על האווז נ"ל שאותה מדוכה אסורה לדוך בה עוד בשמים אפילו לאכול בבשר שמא יבוא לאכול בחלב דומיא דכאן וצריכה הכשר דוקא ואפילו דיעבד אסור בלא הכשר כמו הפת דכאן ולא דמי למ"ש בסי' צ"ו סעיף ג' תבלין שנידוכו במדוכה של בשר אסור בחלב אבל עם בשר מותר שם מיירי שהמדוכה מיוחדת לבשר דוקא ואין לטעות שם כן נלע"ד פשוט:
ב
ואם זב תחתיו. לא בעינן שיהא נראה השומן תחת הפת ממש אלא כל שמתפשט חוץ לפשטיד"א ונבלע בתנור חיישינן שמא הלכה הבליעה עד הפת כן משמע בהגהת אשיר"י:
ג
ואפי' הוא במחבת. נשאלתי באשה שאפתה פלאדי"ן של גבינה בתנור על קרקע שלו בלא כלי ואח"כ שמה שם קדרה של בשר רותחת על אותו המקום שהיה הפלאדי"ן. והשבתי שאין כאן איסור דחרסית של תנור שבלעו מן החלב לא גרע מקדירה שמבשלין בתוכה חלב ונגעה בקדירה של בשר דאין שם איסור כמ"ש הפוסקים בשתי קדרות שנוגעות זו בזו ורמ"א מביאו סי' צ"ב סעיף ח' וכאן שהחמיר במחבת היינו לכתחלה דוקא:
ד
עד שיסיקנו מבפנים. הא דלא סגי בקינוח מפני שא"א לתנור להתקנח יפה והוה השמנונית בעין עד שיוסק כ"כ בתוספות וכ"כ הר"ן בפרק כ"ש ובפ' כ"ה ואין להקשות מזה על מה שכתבתי קודם לזה דקרקע של תנור הוה כבליעה בקדרה וכאן משמע דהוה איסור בעין דשאני כאן שהשמנונית עצמה מטיח ממנה בתנור ואותו לחות אינו מתקנח יפה בתנור משא"כ בפלאדי"ן דלעיל שאין שם שומן בעין כלל בתנור אלא בליעה מן הפלאדי"ן וסברא זאת כתובה בהדיא בהגהת אשר"י פרק כל הבשר בהג"ה המתחלת טלה או תרנגולת כו' וז"ל אבל דפשטיד"א אנו רואין שאינו פולט כלל אלא מקומו יבש כו' עכ"ל וא"ל ממה שכתב רמ"א סעיף א' שמא יזוב תחתיו דמשמע שיש איסור בעין תחת הפלאדי"ן לא קשיא דודאי לא נכחיש חוש הראות שרואין שמקומו יבש ותו דהא תרוייהו הנך דינים הם של הגהת אשר"י בשם א"ז אלא פשוט דסתם פלאדי"ן אין זב תחתיו כמו שאנו רואין תמיד אלא דלפעמים אירע שזב וכ"כ בהגהת אשר"י שמעתיק ב"י כאן וז"ל טוב ליזהר דילמא זב וכו' משמע דאינו ודאי זב:
ה
ואפילו אם הוא של בוכיא. פירוש הוא חלל כמין שפיתות קדירה ואופין בו בפנים וקאמר דבזה אפי' היסק לא מהני אם מסיקו בחוץ:
יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה
צ״ז
א
(סימן צ"ז סעיף א') אין אופין פת בתנור שטחו באליה כו'. עב"י מ"ש דנ"ל דמהני בזה ג"כ שינוי דכעין תורא. ועיין תוס' שבת (דף ע"ח):
ב
(שם בהג"ה) אין לאפות שום פת עם פלאדי"ן בתנור דחיישינן שמא יזוב מן השומן אל הפת. ואם זב תחתיו דינו כאלו נילוש עמו. ר"ל וכיון שדינו כאלו נילוש עמו אם זב תחתיו אסור אפי' לאכלו במלח. כמ"ש ר"ס זה. אבל אם אין זב תחתיו ממש לא ה"ל כאלו נילוש עמו ומותר לאכלו במלח לכתחילה. וגם אם נתערב בחלב בדיעבד שרי דה"ל נ"ט בר נ"ט מן השומן לתנור ומן התנור הלכה הבלוע עד הפת וה"ל טעם שני בפת. ואף דה"ל בישול מ"מ כבר כתב הג"ה בסי' צ"ה ס"ב דבדיעבד שרי. פי' אם כבר נתנו בחלב ה"ל דיעבד אם נאסור. אבל מ"מ לכתחילה אסור לאכלו בחלב דמה שכבר נתבשל לא חשוב דיעבד. דמ"מ אפשר לאכלו בלא חלב. ואי נתיר ליתן בחלב ה"ל לכתחילה. ועיין טור וב"י וד"מ וש"ע והג"ה ר"ס צ"ה ות"ח ותבין שורש הדברים. דלבשל לכתחילה דבר בכלי של בשר כדי ליתנו בחלב זה אפילו להב"י אסור. דהא בש"ס פ' כל הבשר (דף קי"א) איתא דגים שעלו כו' וכ"כ הט"ו ר"ס הנ"ל דגים שנתבשלו כו'. רק אם כבר נתבשל דעת המחבר ב"י דשרי לכתחילה ליתנו בחלב. ולהג"ה אסור אא"כ כבר נתנם לא אסרינן. וכל זה ברור ופשוט ולא הוצרכתי לכתבו רק כדי להוציא ממ"ש הרב מ' עוזר בס' אבן עוזר דלהג"ה אם כבר נאפה הפת עם הפשטיד"א ולא זב תחתיו דה"ל נ"ט בר נ"ט שרי לאוכלו בחלב ולא כוון יפה. ואפשר דר"ל אם אין לו פת אחר לאוכלו בחלב דזה ה"ל דיעבד. כמ"ש הג"ה סי' ק"ח לענין ריחא. ולא ידעתי מניין לו לדמות לריחא דש"ה דמקילינן בה. והכי איתא בתוס' פ' כל שעה (דף ל') דריחא קיל מתנור שטחו באליה עיין שם (ומיהו נ"ט בר נ"ט קיל מריחא כמ"ש המ"י ריש כלל נ"ז) והיינו שדקדק הג"ה שם בסי' ק"ח בצחות לשונו דזה מקרי לענין זה דיעבד. משמע שר"ל דדוקא לענין זה דריחא מקרי זה דיעבד מה שאין לו פת אחר לאכלו בחלב ולא לענין אחר. ועיין בבאר הגולה סי' צ"ה ס"ה. וכ"מ בפמ"ג דלכתחילה אסור לאכלו בחלב ובדיעבד שרי דהוה נ"ט בר נ"ט. ומיהו אם אין לו פת אחר לאכלו עם חלב יש להקל לפמ"ש המ"י דקיל מריחא:
יד אפרים על שלחן ערוך יורה דעה
צ״ז
א
אין אופין פת בתנור כו'. וכתב בשאילת יעב"ץ ח"א סימן ק"ג שהוא היה מונע בביתו להחם בתנור של חרס מאכלי חלב אחר שנשתמש בחמין מאכלי בשר ולא מחמת שיש לחוש לבליעה דאין חוששין מכלי אל כלי כמ"ש הט"ז סי' צ"ז באשה שאפתה פלאדי"ן כו' וכ"כ בסי' צ"ב וגם בט"ז א"ח ובמג"א סי' תנ"א שאפילו בפסח הקילו עכ"ל אך המניעה מטעם שלא יבא לידי מכשול להשים מאכלים בלי כלי וכה"ג התנור בולע ומבליע דכ"ח אינו יוצא מידי דפיו מיהו בשעת הדחק וצורך קצת אין למנוע להשתמש בכלי ובתנור של ברזל שבאשכנז א"צ להחמיר כלל דמיד מתלבן ע"י היסק והוא הכשרו אפי' נשפך עליו דבר לח כ"ש שאינו אלא ספק והרוצה להחמיר לעצמו דשמא יושיבו מאכל בלא כלי מיד שנשפך הדבר האוסרו ולא נתלבן עדיין מ"מ בדוכתא דלא רגילי לחמם מאכלים בלי הפסק אין להחמיר כלל ותדע שהרי מעשים בכל יום שמבשלים בשר בתנור וכיריים שמבשלין שם חלב וכן להיפוך אע"פ שלא אפשר שלא נשפך שם מהתבשילין וגם שופתין קדירה של היתר בצד איסור ואין חוששין לניצוצות עי' סי' קי"ח עכ"ל בקצרה וע"ש שכתב ואפי' הועמד כלי בשר בתוך רוטב של חלב או איפכא ג"כ אין המאכל נאסר רק הכלי וגדולה מזו איכא עובדא בש"ד כלל נ"ה כו' וכוונתו לעובדא דמהר"מ שבהגה"ה שם ומבואר בהג"ה סי' צ"ב ואין זה ענין לכאן דהתם מדין כלי שני אתי עלה משא"כ שהתנור הוא רותח ומה שנשפך עליו כלי ראשון הוא ותתאה גבר ומבליע ואוסר המאכל אם אין ס' ועיין בסי' קע"ז בח"א שהב"ח כתב לחוש כשתשים קערה כו' והמג"א כתב דאין הולכות מכלי אל כלי ע"ש: כתב בשאילת יעב"ץ דנהוג עלמא היתר בלחמניות דידן דמינכרי טובא ללוש אותם בחלב והשיג על מוהר"ם חאגיז בהלכות קטנות סי' נ"ו שכתב באפיית ביסקוגיס (כן הוא בלשונם לשון פראנקיאה איזה מין של רקיקין) בחלב שהשיב אביו מוהר"י חאגיז דלא הוי כעין תוארו והוי כשאר פת כיון שעושין תדיר מהם והבין בנו מהר"מ ז"ל דאהיתירא קא מהדר (וכ"כ מהר"מ בלקט הקמח בזה) ולא הרגיש בט"ס וצ"ל דלא מיקרי כעין תורא ורצה לומר דאותן ביסקוגס אינם כעין תורא דאמרינן דשרי והוה ליה כשאר פת דזה שהם דקין קצת לא מהני כיון שעושין מהן תדיר מחליף בשאר פת לאוכלן עם בשר ולכן אסורים לגמרי עיין שם:
מטה יהונתן על שלחן ערוך יורה דעה
צ״ז
א
(סימן צ"ז סעיף א' בהג"ה) ואין לאפות שום פת כו'. עיין ש"ך סק"ב שרוצה לאסור אם ודאי זב דאינו אלא חדא ספיקא ואדמ"ו דאינו מוכרח דהא הוי נ"ט בר נ"ט דהתיר' דכא אין זב תחת הלחם ממש רק שהתנור קבל טעם מן הבשר והלחם מן התנור ואע"פ שהבשר היה בעין במקום שזב מ"מ במקום לחם לא הוי בעין וליכא אלא טעם שנתפשט מן המקום שזב א"כ הוי נ"ט בר נ"ט ובהגהת אשר"י שאוסר בכה"ג היינו משום דס"ל נ"ט בר נ"ט ע"י בישול וצלי אסור אבל לדידן דקי"ל דבדיעבד נ"ט בר נ"ט אפי' ע"י בישול וצלי מותר ה"ה הכא נמי מותר ודו"ק:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כרתי על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פלתי על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
יד אפרים על שלחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5