א
סימני חגבים. ובו ג' סעיפים:
סימני חגבים כל שיש לו ד' רגלים וד' כנפים וכנפיו חופין את רוב אורך גופו ורוב היקפו ויש לו שני כרעים לנתר (פי' לקפץ ולהעתיק ממקום למקום) בהם ואפילו אין לו עכשיו ועתיד לגדלם לאחר זמן ואע"פ שיש בו כל הסימנים הללו אינו מותר אלא אם כן שמו חגב או שיש להם מסורת ששמו חגב:
ב
חגבים אינם טעונים שחיטה:
ג
ציר חגבים טמאים מותר :
באר היטב יורה דעה
פ״ה
א
כרעים. כתב הש"ך ואין חילוק בין ראשו ארוך ויש לו זנב או אם אין ראשו ארוך ואין לו זנב:
ב
מסורת. כ' הש"ך והצייד נאמן כמו לעיל סי' פ"ב גבי עוף והט"ז כתב ועכשיו נוהגין שלא לאכול שום חגב אפילו בידוע ששמו חגב לפי שאין אנו בקיאין בשמותיהן:
ג
שחיטה. ומ"מ אסור לאכלן חיין כדלעיל ר"ס י"ג:
ד
מותר. כ' הש"ך משמע אפילו הציר בעין מותר. (וטעמו שאין לחגבים דם אלא לחלוחית. הרמב"ם. אבל דעת הראב"ד דציר חגבים טמאים אוסר אפילו חגבים אחרים טהורים). ומהרש"ל פסק שאינו אוסר תערובתו אבל הציר בפני עצמו אסור עד כאן לשונו:
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
פ״ה
א
משנה חולין דף נ"ט וכתנא דבי ר' ישמעאל דף ס"ה:
ב
מסקנת הגמרא שם:
ג
שם במשנה:
ד
ברייתא שם דף ס"ה:
ה
כרבי יוסי במשנה דמפרש דברי הת"ק כדעת הרא"ש ובשם ריב"ן וש"פ והרמב"ם בפי' המשנה:
ו
הרמב"ם בתחלת הל' שחיטה ורש"י ותוספות והרא"ש שם:
ז
טור בשם הרמב"ם בפ"ג מהמ"א דין כ"ב ממשנה פ"ז דעדיות ופרק יו"ד דתרומות.
(°) וטעמא משום דאין בהן לחלוחית מה שאין כן בציר דגים:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
פ״ה
א
ואע"פ כו'. עבה"ג. ושם ס"ו א' במאי קמיפלגי כו' ותנא דמתני' מדלא קאמר סי' חמישי ואין ראשו כו' ש"מ דכתנא דר"י ס"ל וכן הסוגיא בפ"ב דע"ז דגרסינן שם דכ"ע ל"פ דשרי וכמ"ש בספ"מ דשבת דהוה מעבר כו' ולתנא דר"י אייתר חגב ששמו חגב ור' יוסי במתני' ע"כ מפרש דברי ת"ק:
(ליקוט) ואע"פ כו'. עתוס' ס"ה א' ד"ה רי"א כו' וסד"ה אלו. וא"ת דהשתא כו' ונראה כו' ובע"ז שם וש"מ אבל הרי"ף וקצת פוסקים ס"ל דת"ק ור"י פליגי ופ' כת"ק דא"צ לשמו חגב ואפ"ה ראשו ארוך מותר וכ' הרמב"ן דס"ל כתנא דת"כ ועבת"ה (ע"כ):
ב
חגבים. ע"ל ר"ס י"ג:
כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה
פ״ה:א׳
א
א) [סעיף א'] סימני חגבים וכו' ויש לו שני כרעים וכו' ואין חילוק בין ראשו ארוך ויש לו זנב או אם אין ראשו ארוך ואין לו זנב. טור. לבוש. ש"ך סק"א. פר"ח או' א' שפ"ד או' א'.
פ״ה:ב׳
א
ב) שם. ואפי' אין לו עכשיו ועתיד לגדלם לאחר זמן. וילפינן לה מדכתיב אשר לא כרעים באל"ף משמע שאין לו עכשיו ואפ"ה שרי. ב"י לבוש. פר"ח או' ב' ור"ל אע"ג שחין לו עכשיו אלא שאנו יודעים בזה המין שעתיד לגדל לאחר זמן מותר. לבוש. כריתי או' א' ואפי' אין לו כל הד' סימנים הללו ועתיד לגדל לאח"ז טהורה. כנה"ג בהגה"ט סוף או' ב' שפ"ד שם.
פ״ה:ג׳
א
ג) שם. אלא א"כ שמו חגב וכו' והצייד נאמן כמו לעיל סי' פ"ב גבי עוף וכ"כ הרמב"ם. ש"ך סק"ב. פר"ח או' ג' כריתי או' ב' שפ"ד או' ב'.
פ״ה:ד׳
א
ד) שם. אלא א"כ שמו חגב וכו' ועכשיו נוהגין שלא לאכול שום חגב אפי' בידוע ששמו חגב לפי שאין אנחנו בקיאין בשמותיהם. ט"ז סק"א. כנה"ג בהגב"י או' ג' וכתב וכ"ה המנהג במקומותינו. לה"פ או' א' בל"י או' א' חכ"א כלל ט"ל או' א' זב"צ או' א'.
פ״ה:ה׳
א
ה) ועתה שאין אנו אוכלים כ"א במסורת כל חגב שיש לו הד' סימנים ספיקא הוי ולא ודאי ונ"מ כשיש עוד ספק דהוי ס"ס. שפ"ד סוף או' א' זב"צ או' ב'.
פ״ה:ו׳
א
ו) והרבה מקומות יש בספרד שאוכלים אותו. הרשב"א בתה"ב ובחי' כנה"ג בהגב"י סוף או' ג' וכן המנהג בתימן שאוכלין אותו וא"כ התימנים ההולכים לעיר אחרת או הבאים לדור בירשת"ו מותר לאוכלם ע"פ המסורת שיש בידם כמ"ש לעיל סי' פ"ב סעי' ד' גבי עוף יעו"ש ובדברינו לשם או' ל'.
פ״ה:ז׳
א
ז) [סעיף ב'] חגבים אינם טעונים שחיטה. אבל מ"מ אסור לאכלם חיים וכדלעיל רסי' י"ג. ש"ך סק"ג. כריתי או' ג' והיינו משום בל תשקצו לא משום אמ"ה שכל שאין טעון שחיטה אין בו חמ"ה. שפ"ד או' ג' ועיין לעיל סי' י"ג סעי' א' ובדברינו לשם בס"ד.
פ״ה:ח׳
א
ח) ואין נותנין חגב טמא לקטן לשחק בו אפי' חי דילמא מיית ואכיל ליה והוי כאלו ספינן ליה איסורא בידים אבל ליתן לו חגב טהור חי ש"ד דלאו אורחיה למיכליה חי. פר"ח או' ד' מש"ז או' א' זב"צ או' ד'.
פ״ה:ט׳
א
ט) [סעיף ג'] ציר חגבים טמאים מותר. וטעמא משום שאין בהם לחלוחית. הרמב"ם פ"ג מהמ"א דין כ"א. טור בסוף הסי' והיינו שאין בהן לחלוחית שמן. לבוש.
פ״ה:י׳
א
י) שם. ציר חגבים טמאים מותר. משמע אפי' הציר בעין מותר וכן דעת הרמב"ם בחבורו ובפי' המשנה וכן דעת הר"ש והברטנורה פ"י דתרומות משנה ט' אבל דעת הראב"ד פ"ז דעדיות משנה ב' דציר חגבים טמאים אוסר אפי' חגבים אחרים טהורים ורש"ל פא"ט סי' קפ"א פסק שאין אוסר תערובתו אבל הציר בפ"ע אסור יעו"ש. ש"ך סק"ד. פר"ח או' ה' וכין דמידי דרבנן הוא נקטינן לקולא. פר"ח שם. זב"צ או' ה'.
פ״ה:י״א
א
יא) אע"ג דציר חגבים טמאים מותר מ"מ דם חגבים טמאים אסור. הרמב"ם שם פ"ו דין א'. פר"ח שם. כריתי או' ד' מש"ז או' ג' זב"צ או' ו'.
פ״ה:י״ב
א
יב) ציר חגבים טמאים ע"י בשול אסור דטעם כעיקר דאו' וע"י כבישה מעל"ע יש להסתפק. מש"ז שם. זב"צ או' ז'.
כרתי על שולחן ערוך יורה דעה
פ״ה
א
ועתיד לגדלם היינו שרוב המין כך הם שמגדלים אח"כ אזלינן בתר רוב שגם זה יגדלנו אח"כ ומות' לאוכלו עכשיו
ב
אלא אם כן שמו חגב ונאמן הצייד שכך שמו:
ג
אינם טעונים שחיטה אבל לאוכלן חיים אסור משום שיקוץ
ד
מותר היינו משום ציר אבל אם דמן אסור נחלקו בו המחברי' ויש להחמיר:
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
פ״ה:א׳
א
ויש לו שני כרעים כו'. ואין חילוק בין ראשו ארוך ויש לו זנב או אם אין ראשו ארוך ואין לו זנב. טור:
פ״ה:ב׳
א
אלא א"כ שמו חגב. והצייד נאמן כמו לעיל סי' פ"ב גבי עוף וכן כתב הרמב"ם:
פ״ה:ג׳
א
חגבים אינם טעונים שחיטה. אבל מכל מקום אסור לאכלן חיים וכדלעיל ר"ס י"ג:
פ״ה:ד׳
א
ציר חגבים טמאים מותר. משמע אפילו הציר בעין מותר וכן דעת הרמב"ם בחבורו ובפי' המשנה וכן דעת הר' שמשון והברטנורה פ"י דתרומות משנה ט' אבל דעת הראב"ד פ"ז דעדיות משנה ב' דציר חגבים טמאים אוסר אפילו חגבים אחרים טהורים וכ"נ דעת הראב"ד בהשגות ובעל קרבן אהרן פ' שמיני סוף פ' ד' סתם כפי' הרמב"ם וסייעתו ומהרש"ל פא"ט סי' קכ"א פסק שאינו אוסר תערובתו אבל הציר בפני עצמו אסור ע"ש:
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
פ״ה
א
אא"כ שמו חגב כו'. ועכשיו נוהגין שלא לאכול שום חגב אפי' בידוע ששמו חגב לפי שאין אנו בקיאין בשמותיהן:
ב
אינם טעונים שחיטה וכו'. הטעם דאתרבי חגבים בפסוק דזאת תורת הבהמה כמשמעו והעוף כמשמעו עוף ולא שרץ העוף דהיינו מינין קטנים וכל נפש חיה הרומשת במים אלו דגים ולכל נפש השורצת על הארץ אלו חגבים הרי שהזכיר חגבים אחר דגים מה דגים אינן טעונין שחיטה אף חגבים אינן טעונין שחיטה וכ"כ בה"ג וכו':
ג
מותר. ולא מבעיא דאינו אוסר את תערובתו אלא אפילו הציר עצמו טהור וטעמו לפי שאין לחגבים דם אלא לחלוחית בעלמא:
יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה
פ״ה
א
(סימן פ"ה סעיף א') סימני חגבים כל שיש לו ד' רגלים וד' כנפים וכנפיו חופין את רובו אורך גופו ורוב היקפו. בגמ' דע"ז פ' אין מעמידין (דף ל"ז) מייתי הא דתנן בעדיות פ"ח מ"ד פלוגתא ר' יוסי בן יועזר ורבנן באיל קמצא אי טהור הוא. ומפרש פלוגתייהו אי סגי ברוב כל דהו פרש"י דהיינו אם נמדדו אותו ימצאו רוב בצמצום דיוסי בן יועזר סבר דסגי ברוב כל דהו ורבנן סברי בעינן רובא דמינכר. פרש"י רוב הנראה לעינים. ומזה ראיה ברורה למ"ש ר"ס כ"א ע"ש. ומדברי הרמב"ם בפי' המשניות נראה דהילכתא כיוסי בן יועזר דתנן בבחירתא כוותי'. וצ"ע על הרמב"ם בחיבורו ועל הט"ו שהשמיטו זה ולא ביארו איזה רוב בעינן וצ"ל דמדסתמו דבעינן שיהא חופה רובו ממילא משמע דסגי ברוב ע"י מדידה. וכמ"ש הט"ו ר"ס כ"א לענין הכשר שחיטה ודו"ק ולדידן אין נפקותא בזה שאין חגב נאכל אלא במסורת:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כרתי על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5