שולחן ערוך, יורה דעה פ״ו: סימני ביצים ודיניהם. ובו י' סעיפים: – עם 17 מפרשים

א

סימני ביצים ודיניהם. ובו י' סעיפים:
סימני ביצים להכיר שהם מעוף טהור אם שני ראשיה כדין או חדין או שהיה חלמון מבחוץ וחלבון מבפנים בידוע שהוא ביצת עוף טמא ואפילו אם יאמר המוכר שהם מעוף טהור אין סומכין עליו ואם ראשו אחד כד ועגול וראשו השני חד ועגול וחלבון מבחוץ וחלמון מבפנים אפשר שהיא ביצת עוף טמא ואפשר שהיא ביצת עוף טהור לפיכך שואל לצייד ישראל (או עובד כוכבים) (טור וב"י בשם ה"ה וכ"כ בשם הר"י ן' חביב) המוכר אם אמר ליה של עוף פלוני הוא ואנו מכירים שאותו עוף טהור הוא סומך עליו ואם אמר של עוף טהור ולא אמר שמו אינו סומך עליו לפיכך אין לוקחין ביצים מן העובדי כוכבים אלא א"כ היה מכיר אותם ויש לו בהם טביעות עין שהם ביצי עוף פלוני טהור ואין חוששין להם שמא הם ביצי טריפה או נבילה:

ב

עכשיו נוהגים ליקח ביצים בסתם מכל אדם לפי שאין ביצי עוף טמא מצוי בינינו: הגה ודוקא בביצים השכיחים דהיינו ביצת תרנגולים או אווזות וכיוצא בהן אבל אין לוקחין ביצים מעופות שאינם שכיחים יותר מעופות טמאים עד שיראה בסימנים כמו שנתבאר (ארוך כלל מ"ב):

ג

ביצת נבילה וטריפה אפילו נגמרה שכיוצא בה נמכרת בשוק אסורה ואפי' נתערבה באלף כולן אסורות אבל ספק אם היא ביצת נבילה או אם היא ביצת שחוטה מותרת אפילו בלא תערובות אבל ספק אם היא ביצת טריפה או ביצת שחוטה אסורה: הגה ואם נשחטה התרנגולת ונמצאת טריפה דין ביצים כדין חלב שנחלב מבהמה (ב"י) ועיין לעיל סימן פ"א:

ד

הכה תרנגולת על זנבה והפילה ביצתה קודם שנגמרה מותרת ואין כאן משום אבר מן החי והוא שאינה מעורה בגידין:

ה

ביצת עוף טמא שנתבשלה עם אחרות אם היא בקליפתה אינה אוסרת ואם היא קלופה אוסרת (ואם היא נקובה דינה כקלופה) (ארוך כלל מ"ב והג"ה ש"ד) וצריך ס"א ביצים של היתר כנגדה לבטלה (ואפילו אינה שלימה רק טרופה) (בארוך וב"י בשם הרשב"א) ואם נתבשלה בתבשיל של היתר אין צריך אלא ששים מן התבשיל לבטלה וביצה שיש בה אפרוח או דם אוסרת המתבשל עמה אפילו אם אינה קלופה: הגה וקליפות האיסור מצטרפים גם עם ההיתר לבטל האיסור וכ"ש קליפות ההיתר (תא"ו נט"ו וירושלמי וש"ס עיין ס"ק י"ד) וע"ל סימן צ"ט:

ו

ביצת טריפה ונבילה דינה כדין ביצת עוף טמא דכל שאינה קלופה ונתבשלה עם אחרות אינה אוסרת דמיא דביעי בעלמא היא: הגה וי"א דכל ביצים דינם שוה ואוסרים אפילו אינם קלופים (טור בשם בה"ת ורוב הפוסקים) וכן יש לנהוג במקום שאין הפסד מרובה אבל בהפסד מרובה יש לסמוך אמקילין:

ז

אפרוח שנולד מביצת נבילה וטריפה מותר: הגה ויש אומרים דלא נהיגין כן (בארוך) ולכתחלה יזהר:

ח

ביצת עוף טמא שהתחיל העוף להתרקם בה היו לוקים עליה משו' שרץ העוף וביצת עוף טהור שהתחיל העוף להתרקם בה ואכלה היו מכין אותו מכת מרדות:

ט

טריפה אינה יולדת לפיכך עוף שהוא ספק טריפה והטיל ביצים משהין אותו עד שיטיל כל ביציו שטוען כבר אם יטעון פעם אחרת כשרה ונדע זה כששהתה בין סוף לידה לתחלת לידה כ"א יום שלמים כי כן זמן עיבורה והוא הדין לתרנגולת שלא ילדה מעולם שנולד בה ספק טרפות שאם ילדה אחר כ"א יום מזמן שנולד בה ספק טרפות היא והביצים מותרים (אורחת חיים מביאו ב"י בס"ס נ"ז):

י

אין מוכרין ביצת נבילה וטריפה לעובד כוכבים שמא יחזור וימכרנה לישראל כיצד יעשה יטרפנה בקערה וימכרנה לעובד כוכבים שאז ודאי לא יקנה אותה ישראל ממנו במה דברים אמורים שרואים אותה טרופה בידו שיש לחוש שישראל מכרה לו מפני שהיא טריפה אבל מותר לקנות ממנו פת שנילוש בביצים במקום שנוהגין לאכול פת של עובד כוכבים כיון שאין רואים אותה טרופה בידו: הגה ויש אומרים דעכשיו דאין נזהרין מפת של עובדי כוכבים אין למכור לעובד כוכבים ביצה אסורה אפילו טרופה דחיישינן שמא יערבנה עם פת וימכרנה לישראל (ארוך כלל מ"ב ומ"ד בשם סמ"ק) והכי נהוג במקום דנוהגין לעשות הפת עם ביצים ונוהגין בו היתר לקנותו אבל בשאר מקומות אין לחוש:

א

המוכר. כתב הש"ך אפילו ישראל המוחזק בכשרות אומר שהם מעוף פלוני ואנו מכירין שאותו עוף טהור הוא אין סומכין עליו ואפי' אם יראה לנו העוף ויאמר שהביצים באים ממנו אינו נאמן דודאי משקר:

ב

סומך. הטעם דכשאומר של עוף פלוני הוא חזקה דאינו משקר משום שירא שמא יביאו ביצי אותו עוף ויראה שאינן דומין לאלו ונמצא מתבדה וכ' הט"ז וליכא למימר כיון דאיכא ביצי עורבים דומים לדיונה הא מצי להשתמיט ולומר דיונה היא דמ"מ מירתת דלמא יהב ישראל דעתיה עילויה שא"א שלא יהא הפרש כל דהו ביניהם:

ג

אינו. הטעם דכשיביאו ביצי עוף טהור ולא ידמו מצי למימר לא של עוף זה אמרתי לכם אלא של עוף אחר שאין אתם מכירים והוא טהור:

ד

טריפה. שרוב ביצים כשרים הם וכ' הש"ך דלדעת הרב בהג"ה אפילו בלא טביעת עין סומכין עליו כשאומר מעוף פלוני הוא ואנו מכירין שהוא טהור:

ה

בסימנים. כתב הט"ז אפילו הביאה העובדת כוכבים ושיברה לפנינו שלא בכונה ולא הכרנו עדיין בטביעת עין שהם של תרנגולת אפ"ה מותר וסמכינן ארובה אלא במקום שאומר העובד כוכבים בפירוש שהם ממין דלא שכיח אז צריך סימנים וכתב הש"ך בשם ת"ח דהמנהג לקנות ביצי בר אווזות שקורין ענט"א מקצתן בקליפתן לבנות ומקצתן ירוקות בקליפתן כי מכירין בהם שהן ביצי בר אווזות שדרכן בכך:

ו

נבלה. כתב הש"ך דביצת נבילה אינה אסורה אלא מדרבנן דמן התורה מותר דהא א"א שתגמר לאחר מיתה וביצת טריפה אסורה מן התורה מפני שאח"כ נגמרה באיסור ואפילו לא נטרפה אלא סמוך לשחיטה אסור מן התורה (דלא פלוג) וע"ל ס"ס ע"ט וס"ס פ"ז ס"ה:

ז

באלף. אביצת נבלה נמי קאי דכיון שהיא ביצת נבלה בודאי איתחזק איסורא ולא בטיל. משא"כ כשהיא ספק ביצת נבלה דהוי ספקא דרבנן ולקולא. ובספק ביצת טריפה דהוא מה"ת החמירו בה. אך צ"ע לפי מה שפסק המחבר ורמ"א בסימן ק"י ה"ל ליבטל ברובא דיבש ביבש חד בתרי בטל ודוקא ביצה שיש בה אפרוח הוי בריה אבל ביצה דעלמא לא. וצ"ע:

ח

מותרת. דהוי ספיקא דרבנן ואפילו ידענו בודאי מאיזה תרנגולת היא אלא שספק אם התרנגולת היא נבלה או שחוטה כגון ספק בשחיטה דקי"ל שהוא פסול הביצה מותרת:

ט

קלופה. כתב הש"ך משמע אעפ"י שהאחרים גם כן בקליפתן אסור עד ס"א וקליפת ההיתר מצטרף על דרך משל כשיש חמשים ביצים של היתר והקליפות מחזיקים י' ביצים לא סגי בהכי אלא צריך ס"א (והטעם הואיל וקלופה היא כח האור שולט בה ומוציא גוף האיסור והוי כביצה שיש בה אפרוח שאוסרת אפילו אינה קלופה ט"ז וכן הסכים הש"ך). ודלא כב"ח שמיקל אם האסורה קלופה וההיתר אינה קלופה ומתיר הכל וזה אינו נראה כלל ע"ש:

י

ס"א. הטעם כתבו הרבה פוסקים לפי שיש ביצים גדולים וקטנים לפיכך הוסיפו א' ולטעם זה כשנתבשלה בתבשיל היתר א"צ אלא ס' מן התבשיל לבטלה וזהו דעת המחבר אבל הרמב"ם כ' הטעם מפני שהיא בריה בפני עצמה עשו בה היכר והוסיפו בשיעורה ולטעם זה אפילו בתבשיל צריך ס"א לבטל מיהו לטעם זה אם נטרפה בקערה א"צ אלא ס' ולדעת המחבר צריך ס"א ונראה להחמיר כשני הסברות עכ"ל:

יא

אפרוח. הטעם שהבשר נ"ט וה"ה לנמצא בה קורט דם דשדא תיכלא בכולא כדלעיל סימן ס"ו וחשיב כיש בו אפרוח ודוקא שידוע שהדם הוא במקום האוסרו אבל בספק תערובות מותר כבסי' ס"ו:

יב

צ"ט. פי' דשם נתבאר דבמקום שאין הפסד אין לצרף עצמות האיסור לבטל וה"ה כאן ובט"ז מחלק דדוקא בתבשיל מצטרפין קליפת האיסור עם ההיתר אבל לא בסתם ביצים צריך ס"א לבטלו:

יג

מותר. הטעם איתא בש"ס ופוסקים מפני שאין האפרוח נוצר מהביצה עד לאחר שנסרחת והוי כעפרא בעלמא:

יד

וי"א. כתב הש"ך ובעט"ז השמיט כל הג"ה זו ויפה כוון דמה לנו להחמיר בדבר שנמצא מפורש להיתר בש"ס וכל הפוסקים והט"ז כ' הטעם שיש לחוש שמא ישהנה בביתו שיניחנה תחת התרנגולת כדי לעשות ממנה אפרוח ויהיה מותר ויש לחוש לתקלה שמא בתוך כך יאכלנה כמו שמצינו דבר זה מפורש במשנה פ"ח דתרומות דמשום טעם זה גזרו דגם הגידולי תרומה יהיו תרומה שלא ישהנה התרומה טמאה עד זמן הזרע לזרעה וצ"ע לתרץ זה בגמרא עכ"ל. ובנקודת הכסף השיג ע"ז דל"ד לתרומה דשכיחא ע"ש:

טו

מרדות. הקשה הפרישה דהא בסי' ס"ו כ' הטור דאם ידוע שהוא מרוקם האפרוח חייבים עליו מן התורה ותירץ דש"ה דנמצא דם תוך הביצה מ"ה אסור מן התורה משום דם משא"כ כאן דכבר נתהפך הדם ונעשה גבלא ועפרא הוא ואין בו איסור דאורייתא ובט"ז בסי' ס"ו תירץ דכאן מיירי שאין בו דם רק ריקום בשר וזהו מדרבנן עכ"ל:

טז

משהין. כתב הט"ז ול"ד למ"ש רמ"א בסימן נ"ז דחיישינן לתקלה אפילו בספק טריפה א' התם שאני דצריך להשהות י"ב חודש אבל כאן הוא זמן מועט. אבל בה"י כתב אפילו גבי עוף אין משהין כ"א יום אלא תיכף ומיד ימיתנו וימכור לעובד כוכבים דהיינו ימכור לעובד כוכבים וימיתנו אח"כ העובד כוכבים ע"ל סימן נ"ז:

יז

ספק. כתב הש"ך אבל ודאי טריפה לא ועי' סימן נ"ז וסימן פ"א:

יח

בד"א. שאסור לקנות מעובד כוכבים:

יט

נהוג. וכתב בת"ח דאפ"ה אין לקנות ביצים טרופות מעובד כוכבים ע"ש וכ' הש"ך מיהו יכול להיות דהני פוסקים המתירים מיירי בעובד כוכבים שאינו נחתום אבל בעובד כוכבים נחתום שכיח טובא שמערב עם הפת ביצים טרופות וחיישינן שמא ימכרנו לישראל עכ"ל:

א

לשון הרמב"ם בפ"ג מהמ"א דין י"ח מברייתא חולין דף ס"ד:

ב

כדמפרש ר' זירא שם:

ג

שם ברמב"ם לפי גירסתו בגמ' וכנלע"ד שהוא ג"כ ד' הראב"ד שם בהשגותיו שפירש דבריו דאיירי בישראל שאינו מוחזק בנאמנות פי' וגם אינו חשוד.
(°) עיין במה שציינתי לעיל בסי' פ"ג סעיף ז':

ד

הרא"ש והרשב"א והר"ן שם וכ"כ ה"ה:

ה

משנה פ' ז' דעדיות וכב"ה והטעם דביצה טריפה מפני שגדלה באיסור וביצת נבילה החמירו בה חכמים משום איסור נבילה שהיא דאורייתא ולכן ספיקא מותר כיון דלא אתחזק איסורא:

ו

טור ובשם סה"ת וכרבי יוחנן דאמר את שדרכו לימנות שנינו ביצה דף ג' חולין דף צ"ח ועי' בסימן ק"י דלא פסק כן:

ז

ברייתא חולין דף ס"ד גיעולי ביצים וכפי' הערוך הסכמת התוס' והרא"ש וש"פ:

ח

טור בשם הרשב"א שאם היא מעורה בגידין ה"ז כבשר שפירש מן החי:

ט

טור וכדעת הירושל' במסכת תרומות ועי' בסימן צ"ה סעיף ב' במה שציינתי שם וכ"כ הרשב"א וש"פ:

י

מימרא דרב שמן בר אבא חולין דף צ"ח והטעם לפי שאין הביצים שוין בגדלן רמב"ן וש"פ:
(°) כתב הב"י ע"כ לבטל הטעם קאמר דאלו לבטל הביצים עצמם הרי כתב דאפי' נתערבה באלף כולן אסורות ובביצת אפרוח מיהא משמע דלדברי הכל חשיבא בריה ואפילו באלף לא בטלה וכו' ולקמן בסי' צ"ח סעיף ז' פסק בהדיא דצריך ס"א לבטל פליטתה:

יא

טור בשם אביו הרא"ש וכ"כ שם התוספות והרשב"א:

יב

הרשב"א בת"ה:

יג

מסקנת הגמרא תמורה דף ל"א:

יד

טור בשם הרמב"ם (פ"ג מהמ"א דין ח') מדין ביצת השרץ חולין דף ס"ד:

טו

אפי' רבנן דפליגי אראב"י כמו שציינתי לעיל בסי' ט"ו מודו כשלא יצא לאויר העולם אסור מדרבנן:

טז

ציינתיו לעיל בסימן ע"ז סעיף י"ח:

יז

ברייתא חולין דף ס"ד:

יח

תוספות והרא"ש והרשב"א וש"פ שם:

א

ואפילו כו'. ריש י"ט ג' ב' ואם נתערבה כו' וכתנא דליטרא קציעות כו' ולכן אפילו ביצת נבילה כולן אסורות ונמשך הטוש"ע אחר סה"ת שכן ס"ל ע"ש. אבל בסי' ק"י ס"א פסק כחכמים ואף בהג"ה פסק כר' יוחנן והוא מחלוקת בפוסקים. עש"ך כאן ושם:

ב

(ליקוט) אבל ספק אם היא ביצת נבילה כו'. כיון שאינו אסור אלא מדרבנן כמ"ש תוס' בב"ק מ"ז א' סד"ה מ"ט ובי"ט ו' ב' בד"ה ביצים כו' וש"מ ע"ש ושם (ע"כ):

ג

והוא כו'. עתוס' ד"ה גיעולי בשם הירושלמי ביצים שהרקימו אסורות אבל הרוקח סי' תמ"ו גורס ביצים שהקרימו מותרות דגיעולי ביצים אינן מותרות אלא בקרום והוא השיעור שאינה מעורה:

ד

ביצת כו'. שם צ"ז צ"ח:

ה

ואם היא כו'. עתוס' שם ד"ה בביצת בשם הירושלמי והביאו הר"ן שם וז"ל ביצים טהורות ששלקן עם הטמאות מותרות הדא דתימר ששלקן בקליפיהן אבל שלקן כשהן קלופות שיעור אחר יש להן והביאו תוס' נ"כ שם ס"ד ב' ד"ה גיעולי וט"ס שם וצ"ל כמ"ש בר"ן ודלא כהרמב"ן שהתיר אפילו בקלופים כיון דלא שנינן בגמ' דילן דבקלופות איירי:

ו

ואפילו. דהרמב"ם כתב הטעם מפני שהיא בריה לכך הוסיפו אחת וא"כ כשהיא טרופה א"צ רק ס' אבל הרשב"א הקשה עליו דהא כולה סוגיא דשם לבטל פליטתה אלא משום דיש בהן גדולות וקטנות וז"ש ואם נתבשלה כו':

ז

וביצה שיש כו'. גמ' שם:

ח

או דם. דשדא תכלא בכולה כמ"ש בפ' א"ט (ס"ט ב') . תוס' שם ד"ה בביצת:

ט

וקליפות כו'. ירושלמי פ"י דתרומות ביצה בס' כו' א"ר חנניא הירק והקליפה והמים מצטרפין אר"ז ואיסורו מתוכו רב חונא אמר קליפי איסור מעלין את ההיתר והביאו הרא"ש בפ' ג"ה סי' ל':

י

ביצת כו'. כמש"ו דמיא כו' כמש"ש:

יא

וי"א כו'. פליג ג"כ אס"ה דאין הולכין אחר לשון ב"א דהא אקשינן עלה ואע"ג דשנינן שינויי הוא ולא סמכינן עליה. שם.
(ליקוט) וי"א כו'. משום שדחו שם אי משום הא לא אריא כו'. סה"ת אבל בת"ה חלק עליו כיון דכולהו אמוראי ס"ל כן ליתא להאי דיחויא (ע"כ):
(ליקוט) וי"א כו'. דשינוייא היא ולא סמכינן עלה כמש"ש ועיקר מחלוקתם תליא בפי' דגמ' שם ס"ד ב' דלפירש"י מוכח בהדיא כשינוייא דידן דמותרות אבל סברא האחרונה מפ' כפי' תוס' שם ד"ה גיעולי כו' וכ' שם שבתוספתא משמע כפי' ר"ת ע"ש וכי דייקת בתוספתא זו (לפי הגירסא שהביאו תוס') משמע ג"כ כסברא האחרונה כאן מדתניא שם ביצים ששלקן עם ביצים טמאים כו' (גיעולי כו') ביצים ששלקן ומצא כו' משמע דברישא ביצים טמאים ממש (ול"ל דפרושי קמפרש מדמפסיק בנתיים בבבה דגיעולי כו'. ונראה שזהו כוונת הר"ן שתמה עליו הפר"ח בסס"ק י"א. אמנם לפי הגירסא שלנו ועוד כ' שם בתוס' שבירושלמי משמע כפירש"י ומשמע בהדיא דמותרות (ע"כ)):

יב

וי"א כו'. עש"ך:

יג

וביצת כו'. שם ואע"ג דראב"י הוא כמ"ש בפ"א די"ט (ו' ב') בכה"ג שלא יצא לאויר העולם אף רבנן מודי כמ"ש בר"ס ט"ו (ועמש"ש):

א

א) [סעיף א'] סימני ביצים להכיר שהם מעוף טהור אם שני ראשיה כדין או חדין וכו' ואפי' אם יאמר המוכר שהם מעוף טהור אין סומכין עליו. ואפי' ישראל שמוחזק בכשרות ואומר שהם מעוף פלוני ואנו מכירין שאותו עוף פלוני הוא טהור אין סומכין עליו שהוא ודאי טמא ואפי' אם יראה לנו העוף ויאמר זה העוף שהביצים באים ממנו אינו נאמן דודאי משקר. ש"ך סק"א. פר"ח או' א' פר"ת או' ב' מנ"י על התו"ח כלל ס"ו או' ג' שפ"ד או' א' חכ"א כלל ט"ל או' ב' בי"צ ח"א בעמ"ז או' ג' מק"מ או' א' ערוך השלחן או' א' זב"צ או' א'.

א

ב) ואפי' יבואו שני עדים וישבעו. שהוא מעוף טהור עדים שקרים הם ורוצים להכשיל באיסור. ערוך השלחן שם. ואפי' העידו עליו מאה עדים שהוא טהור לא יועיל דבודאי משקרי. חכ"א שם.

א

ג) ומיהו היכא דאיכא לפנינו עוף טהור הנאכל במסורת ובסימניו והטיל ביצה לפנינו ע"ז הדרך נראה דשרי. פר"ת שם. זב"צ או' ב'.

א

ד) ביצה ששני ראשיה כדין או חדין שנמצאת בלול של תרנגולים חשש גדול הוא זה ובא מעשה וחפשו ומדדו שהיה הצד האחד חד מן האחר כחוט השערה אמרתי כל מדות חכמים כן הוא. שו"ת הלק"ט ח"א סי' ל"ד. שפ"ד חו' ו' מחב"ר או' א' זב"צ או' ג' וכתב וע"כ מקום שימצא כן צריך למדוד הב' ראשים ואם נמצא ראש הא' יותר מחבירו יכשירנו.

א

ה) שם. ואם ראשו א' כד ועגול וראשו הב' חד ועגול וחלבון מבחוץ וחלמון מבפנים וכו' ביצה שיש לה שני חלמונים יש להתיר. פר"ח סוף או' ה' לה"פ או' א' בל"י או' א' שו"ג מחו' או' א' שפ"ד שם. מחב"ר או' ב' וכתב וכן המנהג פשוט שמצויים לפעמים ביצים בשתי חלמונים ואוכלים אותם ואין פוצה פה. זב"צ או' ד' וכתב וכן המנהג בעיר בגדאד יע"א.

א

ו) וכן לפעמים נמצא ביצה קטנה בתוך הגדולה והיא מותרת. פר"ח שם בשם ס' שער השמים. לה"פ שם. בל"י שם. מחב"ר שם וכתב וכן העיד לי חכם חסיד שהוא ראה בעיניו ביצה קטנה בקליפה בתוך ביצה אחרת. זב"צ או' ה'.

א

ז) נמצאת ביצה קטנה א' בין ביצי תרנגולות קטנה מחברותיה מעט ושברוה ונמצאת כל החלבון לבן מבלי חלמון כלל הביצה זו טמאה. מהריק"ש בהגהו' על הש"ע ובתשו' אהלי יעקב סי' ק"ה. פר"ח שם וכתב זולתי אם נתבטלה מין במינו ברובא דאז יש להתיר. לה"פ שם. בל"י שם. שו"ג שם. מחב"ר שם. וכתב שם מהריק"ש בסוף התשו' אחר שכתבתי זה אמרו לי שהתרנגולת כשפוסקת מלהטיל ביצים מטלת ביצה א' שכולה חלבון ועכ"ז כשהעכו"ם מוכר הביצים לא סמכינן אהכי להתירה כשאין בה סימן טהרה עכ"ל ומשמע דאם נמצאת בלול תרנגולים שבביתו יש לסמוך להתירה אמנם צריך שתהיה קטנה ביותר כמ"ש בס' שער השמים ולא כנידון מהריק"ש שכתב בתשובותיו שהיתה קטנה מחברותיה. מחב"ר שם. וכ"כ הפר"ח שם בשם ס' שער השמים והוא שתהיה קטנה עד מאד. לה"פ שם. בל"י שם. והיינו שהוא פחות מאגוז ועגול ככדור. שו"ג שם.

א

ח) שם. לפיכך שואל לצייד ישראל. הגה. או עכו"ם. דעת המחבר כדעת הרמב"ם פ"ג מהמ"א דדוקא בישראל שאינו מוחזק בכשרות סומכים עליו אבל בעכו"ם לעולם אין סומכים עליו אבל הרמב"ן והר"ן והטור חולקין עליו וס"ל דבעכו"ם נמי סומכין עליו כמו שסומכים על ישראל שאינו מוחזק בכשרות וכן עיקר. ש"ך סק"ב. פר"ח או' ב' לה"פ או' ב' אבל הפר"ת או' ג' הסכים לדברי הרמב"ם והש"ע. וכתב הרב זב"צ או' ז' הגם דהאחרונים העלו כס' ההגה ז"ל דעכו"ם נאמן אנו אין לנו אלא דעת מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו עכ"ל והבי"צ ח"א בעמ"ז או' ח' כתב דלצורך גדול כגון בע"ש או לשמחת יו"ט איכא צד להקל אבל בלא זה אין להקל כיון דהמחבר מחמיר.

א

ט) שם. אם אמר ליה של עוף פלוני הוא וכו' הטעם דכשאומר של עוף פלוני הוא חזקה שאינו משקר משום שירא שמא יביאו ביצי אותו עוף ויראו שאינן דומין לאלו ונמצא מתבדה משא"כ כשאינו אומר אלא של עוף טהור הוא דכשיביאו ביצי עוף טהור ולא ידמו מצי למימר לא של עוף זה אמרתי לכם אלא של עוף אחר שאין אתם מכירו והוא טהור. ש"ך סק"ג.

א

י) שם. ואם אמר של עוף טהור ולא אמר שמו אינו סומך עליו. וה"ה באומר שמו אלא שאין אנו מכירין אותו אין לסמוך עליו. ט"ז סק"ב. כריתי או' ד' בי"צ ח"א או' א'.

א

יא) שם. לפיכך אין לוקחים ביצים מן העכו"ם אלא א"כ היה מכיר אותם ויש לו בהם טביעות עין וכו' ולדעת הרב בהגה (שכתבנו לעיל או' ח' דבעכו"ם נמי סומכין כמו בישראל) אפי' בלא טביעות עין סומכין עליו כשאומר מעוף פלוני הוא ואנו מכירין שהוא טהור. ש"ך סק"ד. פר"ח או' ג'.

א

יב) שם. ואין חוששין להם שמא הם ביצי טריפה וכו' דבתר רובא אזלינן ורוב ביצים כשירים הם. ט"ז סק"ד. ש"ך סק"ה. פר"ח סוף או' ד' כריתי או' ו'.

א

יג) ואף שלוקחים פת שטוח עם ביצים מעכו"ם נמי דלא חיישינן לתרי מיעוטא שמא של עוף טמא או ממיעוט טריפות משום דעכשיו אין מצוי בינינו כלל עוף טמא שמטילין ביצים בין הבריות ולא מצטרפין לתרי מיעוטא. מש"ז או' ד' ושפ"ד או' ה' משמע אבל היכא דשכיח ביצי עוף טמא מצטרפי תרי מיעוטא ואין ליקח פת שטוח בביצים מן העכו"ם. ועיין לקמן סעי' יו"ד ובסי' קי"ב סעי' ו'.

א

יד) [סעיף ב'] עכשיו נוהגין ליקח ביצים בסתם מכל אדם וכו' ואפי' מנכרי. לבוש. פר"ת או' ד' ערוך השלחן או' י"ב. זב"צ או' ט'.

א

טו) שם. עכשיו נוהגין ליקח ביצים בסתם מכל אדם וכו' משמע אפי' אין לו בהם טביעות עין ואינו אומר משל עוף פלוני וטהור הוא ואפי' אינו אומר כלום לוקחים ואפי' מעכו"ם כל שאין שני ראשיהם כדים או חדים מטעם שאין עוף טמא מצוי בינינו אבל הרב המגיד פי' דהא דנוהגים ליקח עכשיו מכל אדם היינו טעמא לפי שאין לוקחין אלא ביצי תרנגולת ואווז ואותן ניכרים בטביעת עין עכ"ל משמע דוקא כשיש לו בהם טביעת עין מותר וכ"מ דעת הרב בהגה וכ"כ בתו"ח ריש כלל ס"ו בהדיא. ומשמע מדברי התו"ח שם דבביצי תרנגולת ואווז א"צ לבדוק כלל ולעיין אחר הסימנים וכ"מ מדבריו כאן בהגה וכ"כ באו"ה כלל מ"ב דין ס"ז. ש"ך סק"ו. מיהו בערוך השלחן שם כתב דגם כוונת הש"ע כרמ"א וכדברי המ"מ ורמ"א לפרושי אתי ומ"ש הש"ך דלפלוגי אתא אינו מוכרע.

א

טז) שם הגה. ודוקא בביצים השכיחים דהיינו ביצת תרנגולים וכו' ואם הביא עכו"ם ביצים ושברם בפנינו שלא בכוונה ולא הכרנום עדיין בטביעת עין שהיא של תרנגולת מותר דאזלינן בתר רובא ודלא כמי שאסר. ט"ז סק"ה. פר"ח או' ה' מנ"י על התו"ח כלל ס"ז או' א' מש"ז או' ה' אבל כשהם שלמים לפנינו ואנו מכירים אותם שאינם מתרנגולת ואווזות אין להתירם. פר"ח שם. וכן במקום שאומר העכו"ם בפירוש שהם ממין דלא שכיח דאז צריך סימנים אין להתירם. ט"ז שם. מנ"י שם. מש"ז שם.

א

טוב) שם בהגה. דהיינו ביצת תרנגולים או אווזות וכו' וכן המנהג לקנות ביצים בר אווזות מקצתן בקליפין לבנים ומקצתן ירוקין בקליפתן כי מכירין בהם שהם ביצי בר אווזות שדרכן בכך. תו"ח כלל ס"ו דין א' ש"ך סק"ז. פר"ח או' ו' לה"פ או' ד' בל"י או' ג'.

א

חי) מין של בר אווזא שהיא מין קטן מהאחר הדבר פשוט שהיא מין טהור. פר"ח שם. לה"פ שם.

א

יט) ויש מין אחר של אווז שנקראין אווזות הבר שהן גדלים בין בצעי המים ובל"א קורין אותו ווילד"י ענט"ן מותרות. פר"ח שם. בל"י שם. וכ"כ לעיל סי' פ"ב או' י"ד.

א

ך) והנה בקצת מקומות אוסרים אווזות ובר אווזות שחרטומיהן שחורות וקורין אותם ווילד"י גענ"ז או קיצקי"ש ואפ"ה לוקחין ביצים ואין חוששין שמא מהם הם הביצים דיש כמה דעות שהם עצמם מותרים ואף שאנו מחמירין אין להחמיר מספק בביצים ועוד דאין שכיח שיטילו ביצים בין הבריות. שפ"ד או' ז' ועיין לעיל סי' פ"ב או' כ"ג.

א

כא) ונראה דבמקומות הללו אין לאכול אלא ביצי תרנגולים ואווזות אבל של עופות הקטנים כגון של צפורים אסור דדמו לשל סנונית לכן כל ביצה המנוקדת בנקודות שחורות או שקליפה אינה לבנה ה"ז יצאה מכלל ביצי תרנגולת ואווזים המצויים בינינו שהם לנו בחזקת טהרה ויכול להיות דטמאים הם ואסורים אפילו בזה"ז. פר"ת או' ד' זב"צ או' י"א.

א

כב) וכן פעם הביאו פה בעיר קדשנו ירשת"ו ביצים כמו ביצת תרנגולת אלא שהיה בקליפה שלהם מעט ירקות ואינה לבנה כמו קליפת ביצת תרנגולת והעידו שפעם א' ג"כ הביאו מזה הביצים מקדמת דנא לפני הב"ד ואסרום משום ביצי עוף טמא ושברנו א' מהם וראינו שהחלבון שלהם הוא בצד החלמון וגם היה החלבון שלהם קלוש כמו מים ולא עב כמו חלבון ביצת תרנגולת ונתברר לנו שהם מעוף טמא וע"כ צריך אדם ליתן דעתו ע"ז מפני שאין הפרש בוניהם לביצת תרנגולת אלא מעט הירקות כנז'.

א

כג) מעשה בעכו"ם שהביא ביצים למכור והיו משונים במראיתם ונוטים קצת לשחרות ומנומרים בנקודות אבל צורתם כביצי תרנגולת ראשן א' כד והב' חד וחלבון בחוץ וחלמון בפנים ואסרם הרב מהר"ש צרור כיון דאין להם קבלה מפורשת וכ"ש שאמרו עכו"ם שהם מעוף שאין אוכלין אותו. שו"ת בית יהודה בסופו דף קט"ו ע"ב או' ס"ז. מחב"ר או' ג' זב"צ או' י"ב.

א

כד) [סעיף ג'] ביצת נבילה וטריפה וכו' ביצת נבילה אינו אסור אלא מדרבנן דמה"ת מותר דהא א"א שתגמר לאחר מיתה וביצת טרפה אסורה מה"ת מפני שאח"כ נגמרה באיסור ואפי' לא נטרפה אלא סמוך לשחיטה אסור מה"ת (ר"ל שהחמירו בה כשל תורה) דלא פלוג. כ"כ ב"י והסכים עמו התו"ח ריש כלל ע"א. ש"ך סק"ח. בל"י או' ה' פליתי או' ד' חכ"א כלל ט"ל או' ד'.

א

כה) וביאור הדברים דאם שחט העוף ונתנבלה בידו בא' מהדברים המפסידים את השחיטה כנ"ל סי' כ"ג וכ"ד ומצא בה ביצה גמורה בקליפתה שכיוצא בה נמכרת בשוק אסורה וה"ט שכל זמן שהיא בבטן העוף עובר ירך אמו הוא והרי היא כמוה. וביצת טרפה היינו טרפה מחיים כגון שנשמטו אגפיו וכו' כנ"ל בסי' נ"ג סעי' ג' או נשבר עצם הקולית וכו' כנ"ל בסי' נ"ה סעי' א' ואח"כ הטילה ביצה ד"ה אסורה מפני שגדלה באיסור. שו"ג או' ה' ועיין עוד מזה פר"ח או' ז' ופר"ת או' ה'.

א

כו) שם. אפי' נגמרה שכיוצא בה נמכרת בשוק אסורה. ואפי' ילדה מיד שנטרפה אסורה גזירה אטו מעורה בגידין. ב"י בשם הרשב"א. ט"ז סק"ו. בל"י שם. והיינו בילדה מיד שנטרפה מדרבנן כמו ביצת נבילה. ומיהו בספק טרפה אין מקילין ובספק נבילה מקילין. מש"ז או' ו' ור"ל אפי' בילדה מיד שנטרפה שהיא מדרבנן אין מקילין בספק משום לא פלוג כמ"ש לעיל סוף או' כ"ד.

א

כז) שם. ואפי' נתערבה באלף כולן אסורות. אנבילה נמי קאי דכיון שהיא ביצת נבילה בודאי אתחזק איסורא ולא בטיל משא"כ כשהיא ספק ביצת נבילה דהוי ספיקא בדרבנן לקולא. ש"ך סק"ט. פר"ח או' ח' שפ"ד או' ט' זב"צ או' י"ד.

א

כח) שם. ואפי' נתערבה באלף כולם אסורות. והטעם משום דהוה דבר שבמנין. ט"ז סק"ז. לה"פ או' ה' בל"י או' ד' ועיין באו' שאח"ז.

א

כט) שם. ואפי' נתערבה באלף כולם אסורות האחרונים הקשו על מרן ז"ל דכאן סותר למה שפסק בסי' ק"י סעי' א' דגם דבר שדרך למנותו תמיד בטל יעו"ש וגם על הרמ"א הקשה הש"ך סק"י דשם בסי' ק"י פסק דדבר שדרכו למנות תמיד לא בטיל משמע הא ביצים שלפעמים מוכרים סל מלא ביצים בטיל וכמ"ש בתו"ח ריש כלל מ"ב וכאן לא דבר כלום יעו"ש ומ"מ לענין דינא האידנא שאינו נמצא כלל בגבולינו למכור סל מלא ביצים באומד בלי מנין פשיטא דאפי' באלף לא בטיל וכמ"ש רש"ל פג"ה סי' ן' והביאו הש"ך סי' ק"י סק"ט. וכ"כ המש"ז סי' זה או' ז' ובשפ"ד או' יו"ד וכ"כ חכ"א כלל ט"ל או' ד' בי"צ ח"ב בעמ"ז או' ד' זב"צ או' ט"ו. וכתב שם בשפ"ד ואפי' בהפ"מ לא בטיל. וית' עוד זה לקמן בסי' ק"י סעי' א' יעו"ש.

א

ל) שם. אבל ספק אם היא ביצת נבילה או אם היא ביצת שחוטה מותרת וכו' ולא מבעיא בספק אם זו הביצה היא מתרנגולת נבילה או מתרנגולת אחרת שהיא שחוטה דמותר אלא אפי' ידענו בודאי מאיזה תרנגולת היא אלא שספק אם התרנגולת היא נבילה או שחוטה כגון ספק בשחיטה דק"ל שהוא פסול הביצה מותרת. ש"ך ס"ק י"א. כנה"ג בהגה"ט או' ה' פר"ח או' יו"ד. פר"ת או' ז' לה"פ או' ז' בל"י או' ו' הל"פ בסעי' ג' שו"ג או' ח' שפ"ד או' י"א. חכ"א שם או' ה' בי"צ שם בעמ"ז או' ה' מק"מ או' ו' זב"צ או' ט"ז.

א

לא) והא דאמרינן כגון ספק בשחיטה מותרת מיירי בספק שהה ודרס או סכין פגומה כמבואר סי' י"ח בש"ך או' א' דהוי רק ספק משא"כ אם לא בדק בסימנין אם שחט הרוב דהוי ודאי נבילה אין סברא להתיר הביצה כה"ג. שפ"ד שם. זב"צ או' י"ז. וכ"כ השו"ג שם דהשוחט עוף בסכין בדוק ונמצא פגומה דהיא נבילה כנז"ל סי' י"ח סעי' א' דהביצה מותרת שהרי משום חששא שמא בעור נפגמה הוא דנבילה כנז' שם. ועיין בדברינו לשם או' ד'.

א

לב) שם הגה. ואם נשחטה התרנגולת ונמצאת טרפה דין ביצים כדין חלב שנחלב מבהמה ועיין לעיל סי' פ"א. ור"ל כדין גבינות שנעשו מחלב בהמה ואח"כ נמצאת טרפה שנת' בסי' פ"א סעי' ב' ב"י. ועיין בדברינו לשם בס"ד.

א

לג) ותרנגולת שלא נמצא בה מרה וקודם ששחטה היה לו ביצים ממנה עיין לעיל סי' מ"ב או' נ"ו.

א

לד) [סעיף ד'] הכה תרנגולת על זנבה והפילה ביצתה קודם שנגמרה מותרת וכו' והוא שאינה מעורה בגידין. אבל אם היתה מעורה בגידין ה"ז כבשר הפורש מן החי ואסורה. טור בשם הרשב"א. ב"ח פרישה או' ט' ש"ך ס"ק י"ג. פר"ח או' י"א. שפ"ד או' י"ג. חכ"א שם או' ז' בי"צ ח"ב או' ג'.

א

לה) ולאו דוקא הכה הוא דבעינן שלא יהיו מעורות אלא אפי' היא מאליה הטילה ביצה כמעשיה בכל יום אם היא מעורה הרי היא כבשר הפורש מן החי. פר"ת או' ח' שפ"ד שם. חכ"א שם. בי"צ שם בעמ"ז או' ח'.

א

לו) שם. והוא שאינה מעורה בגידין. וא"ת מהיכן אנו יודעין זה י"ל דשפיר נוכל לידע זה דזה ידוע דכל דבר שהוא מתנתק מחבירו מוכרח להיות רושם בדבר שהוא מנותק ממנו וא"כ הכא אם אנו רואים דזו הביצה לא יש בה קצת מן החוט שהיתה תלויה בו או אפי' גומא לא יש בביצה הנז' כדי שנאמר שמכאן נתנתק החוט אלא שחלקה לגמרי ולא יש בה שום רושם כלל ה"ז בודאי שלא היתה תלויה ומחוברת באשכול אבל אם ראינו בביצה הנז' קצת חוט שנשאר תלוי בביצה או אפי' אין בה חוט אלא יש בה גומה קטנה או רושם שהיה שם חוט ה"ז ספק מעורה בגידין ואסורה. זב"צ או' כ"ב.

א

לז) ואפי' אם הביצה הזאת נגמרו החלמון והחלבון שלה אפ"ה אפשר להיות מעורה בגידין. כנה"ג בשו"ת בע"ח חי"ד סי' קמ"ט דף צ"ט ע"ב. זב"צ שם.

א

לח) תרנגולת שהפילה ביצתה קודם שנגמרה הקליפה הקשה נוהגין לאוסרה משום אבר מן החי ואין לה תקנה ואמר מורי הרב ז"ל שהמתירה הוא טועה. וטעם המנהג דאוסרים בקליפה הרכה הפנימית משום דחוששין לאותם חוטים האדומים הנראים לפעמים בקליפה דשמא הן הן הגידין הנז' בפו' ונקראת מעורה בגידין. שו"ת בית יהודה ח"א בסוף הספר במנהגי ארגיל דף קי"ד ע"ד או' ס"ב. מחב"ר או' ה' וכתב שם זב"צ דכ"ה מנהג בגדאד יע"א. ומיהו כל זה לכתחלה אבל אם נתערבה בתבשיל ודאי שאינה אוסרת עד שתהיה מעורה ממש בגידין כמ"ש הש"ע. בית יהודה שם. זב"צ שם.

א

טל) [סעיף ה'] ביצת עוף טמא שנתבשלה עם אחרות אם היא בקליפתה אינה אוסרת. דלא יהיבא טעמא כשהיא בקליפתה כיון שאין בה ממש רק מיא בעלמא ואין כח האור שולט בתוך הביצה להוציא גוף האיסור ממנה משא"כ בביצת אפרוח שיש שם איסור שהוא דבר ממש כל מה שיוצא ממנה אפי' דרך קליפתה אוסר האחרים. ט"ז סק"ט. מש"ז או' ט' בי"צ ח"ב בעמ"ז או' יו"ד.

א

מ) שם. אם היא בקליפתה אינה אוסרת. טעמא דמילתא משום דאמרינן בש"ס מיא דביעי נינהו ואין טעם כלל ולזה אפי' חדא בחדא שרי ותרי (של עוף טמא) בחדא נמי שרי אלא דמדרבנן אסיר מידי דהוה דאסרו איסור פגום לאוכלם בעין וכל דאיכא רובה הוי כבעיניה. פר"ת או' ט'.

א

מא) וביצה שנולדה ביו"ט שנתבשלה עם ביצים אחרים וכולם עם קליפתם אם יש לאסור כל הביצים משום דבר שיש לו מתירים עיין בדברינו לאו"ח סי' תקי"ג או' י"ב שהבאנו פלוגתא בזה וכתבנו שם דבמקום הצורך ומניעת שמחת יו"ט יש לסמוך על המתירין יעו"ש.

א

מב) שם. ואם היא קלופה אוסרת. ואפי' אם המותרות אינם קלופות רק האסורה קלופה אסור. פרישה או' י"א. ט"ז סק"י דלא כב"ח. ש"ך ס"ק ט"ו. כנה"ג בהגב"י או' ל"ג. פר"ח או' י"ב. לה"פ או' י"ב בל"י או' ח' הל"פ בסעי' ד' כריתי או' י"ב. מנ"י על התו"ח כלל ס"ג או' ד' מש"ז או' יו"ד. ער"ה או' ג' חכ"א כלל ט"ל או' ח' בי"צ שם או' ד' מק"מ או' ח' ערוך השלחן או' ל"א. זב"צ או' כ"ה.

א

מג) ואם המותרות קלופות והאסורה אינה קלופה גם בזה יש לאסור. פרישה שם. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. מש"ז שם. ומיהו בתשו' הרשב"א סי' מ"ו משמע דאם האסורה אינה קלופה הגם דהמותרות קלופות מותר. וכ"מ בט"ז שם. וכ"כ הכריתי שם דכ"מ מסתימת הש"ע דשרי. וכ"כ הער"ה שם. וכ"מ מדברי החכ"א שם. ולענין דינא יש להכשיר בהפ"מ. זב"צ או' כ"ו וכתב דהגם דהמש"ז שם כתב דבהפ"מ אינו אומר לא איסור ולא היתר אלו היה רואה דברי הרשב"א הנז' לא היה כותב כן.

א

מד) שם הגה. ואם היא נקובה דינה כקלופה. והגם דכל הביצים יש נקבים בקליפתם כמ"ש ב"י לקמן סי' צ"ה בשם תשו' הרשב"א סי' תקי"ו מ"מ יש לחלק דהתם הנקבים הם בטבע ואין בהם חסרון אבל הכא נקב ממש דים בו חסרון. פר"ח או' י"ג. לה"פ או' י"ג. בל"י או' ט' שו"ג או' ט"ו. זב"צ או' כ"ז וכתב ודלא כהט"ז ס"ק י"א שהניח בצ"ע.

א

מה) וה"ה ביצה סדוקה דינה כנקובה. זב"צ או' כ"ח.

א

מו) שם. וצריך ס"א ביצים של היתר כנגדה לבטלה. פי' אין לשער ביצה האסורה אלא ממה שיש בתוכה אבל לא משערין נגד קליפתה אלא אדרבא הקליפה של ביצה אסורה מצטרפת עם הקליפות של היתר ע"ד משל הרי שיש נ"ה ביצים של היתר והקליפות מחזיקים ו' ביצים הוו ס"א ומותרים. פר"ח או' י"ד. וכ"פ הש"ך ס"ק ט"ו. מנ"י על התו"ח כלל ס"ג או' ז' לה"פ או' י"ד. הל"פ בסעי' ה' מש"ז סו' או' יו"ד. ער"ה או' ה' זב"צ או' כ"ט. ועיין לקמן או' נ"א.

א

מז) שם. וצריך ס"א ביצים של היתר וכו' והטעם כתבו הרבה פו' דלפי שיש בביצים גדולים וקטנים והבא לבעל ביצה אינו משגיח עליה לראות אם זו וכולן שוות ממש לפיכך הוסיפו א' ולטעם זה כשנתבשלה בתבשיל היתר א"צ אלא ס' מן התבשיל לבטלה וזהו דעת המחבר אבל הרמב"ם פט"ו מהמ"א דין י"ט כתב הטעם מפני שהיא בריה בפ"ע עשו בה היכר והוסיפו בשיעורה ולטעמו של הרמב"ם אפי' בתבשיל צריך ס"א בתבשיל לבטלה. מיהו לטעמו של הרמב"ם היכא דנטרפה בקערה א"צ ס"א ולטעם הפו' והמחבר צריך ס"א. ולכן נראה להחמיר כשני הטעמים. ש"ך ס"ק ט"ז. ומיהו י"א דביצה לא הוי בריה אלא א"כ יש בה אפרוח אבל אם אין בה אפרוח לא הוי בריה וסגי בס' וכ"כ הער"ה או' ד' אלא שסיים לענין דינא יש להחמיר כטעם הרמב"ם ושאר פו' דביצת אפרוח לעולם צריך ס"א אפי' בתבשיל וביצת עוף טמא קלופה עם ביצים אחרים צריך ס"א אבל בתבשיל סגי בס' כשאר איסורים יעו"ש. והב"ד זב"צ או' ל' וכתב ומ"מ בהפ"מ או בשעת הדחק יש לסמוך על דברי מרן ז"ל ודעמיה להתיר בתבשיל אף בביצת אפרוח בס'. אבל עם ביצים לכ"ע צריך ס"א כמ"ש לקמן סי' צ"ח סעי' ז' יעו"ש.

א

מח) שם. וצריך ס"א ביצים של היתר וכו' והיינו לבטל הטעם אבל לבטל הביצה עצמה אפי' נתערבה באלף כולם אסורות. ב"י. ש"ך שם. חכ"א כלל ט"ל או' ח' ועיין לעיל או' כ"ח.

א

מט) שם. וביצה שיש בה אפרוח או דם אוסרת וכו' שהבשר נותן טעם ולא שנא בין טמאה לטהורה כיון שיש בה אפרוח וה"ה לנמצא בה קורט דם דשדא תיכלא בכולה כדלעיל סי' ס"ו וחשיב כיש בה אפרוח. ש"ך ס"ק י"ז. פר"ח או' ט"ו. לה"פ או' ט"ו. ועיין לקמן סי' ק' או' ח'.

א

נ) ודוקא שידוע שהדם הוא במקום האוסרו אבל בספק התערובות מותר כדלעיל סי' ס"ו סעי' ד' בהגה. ש"ך שם. פר"ח שם. לה"ף שם. בל"י או' י"א. חכ"א שם או' ט' וה"ד אם הספק הוא אם היה הדם על החלמון או על החלבון אבל אם היה על החלמון זהו אסור אפי' ע"י תערובת כמ"ש לעיל סי' ס"ו או' י"ט יעו"ש. ועוד עי"ש או' ך' ואו' כ"א.

א

נא) שם הגה. וקליפות האיסור מצטרפים גם עם ההיתר וכו' קאי אביצה אסורה שנתבשלה עם ביצים מותרות וכ"ה בהדיא בתו"ח כלל ס"ג דין ד' ודלא כהט"ז ס"ק י"ג שכתב דקאי אתבשיל אבל עם ביצים אין הקליפות מצטרפים וכ"כ המנ"י על התו"ח שם או' ז' לדחות דברי הט"ז הנז' וכתב דנעלם ממנו דברי התו"ח הנז' יעו"ש. וכ"כ לעיל או' מ"ו בשם כמה אחרונים.

א

בנ) שם בהגה. ועיין לקמן סי' צ"ט. כלומר דשם סעי' א' בהגה נת' דבמקום שאין הפסד אין לצרף עצמות האיסור לבטל וה"ה לכאן. ש"ך ס"ק י"ח. אמנם המנ"י שם או' ט' כתב דגם לדעת רמ"א ז"ל ה"ד בעצמות שיש בהם לחות אין לצרפם במקום שאין הפ"מ אבל בקליפות ביצים מצטרפים לבטל האיסור אפי' באין הפ"מ ודלא כהש"ך. וכ"כ השפ"ד או' י"ח. ער"ה או' ה' זב"צ או' ל"ג.

א

גנ) וה"ה הרוטב מצטרף לס"א ביצים. מנ"י שם סוף או' ז' כריתי או' ט"ו. שפ"ד או' י"ז. זב"צ או' ל"ד. ור"ל דביצי ההיתר והקליפות והמים כולם מצטרפים לבטל ביצה האסורה.

א

דנ) [סעיף ו'] ביצת טריפה ונבילה וכו' הגה. וי"א דכל ביצים דינם שוה ואוסרים אפי' אינם קלופים. ר"ל בין ביצת עוף טמא ובין ביצת נבילה וטרפה אפי' כולם אינם קלופים לא ביצת האסורה ולא ביצים המותרים צריך ס"א ביצים לבטלה.

א

הנ) שם בהגה. וכן יש לנהוג במקום שאין הפ"מ וכו' ודעת הש"ך ס"ק י"ט כדברי הש"ע להקל אף באין הפ"מ. לה"פ או' י"ז בל"י או' י"ג. הל"פ סעי' ו' ומיהו השפ"ד או' י"ט כתב הגם דהש"ך מצדד להקל כדברי הש"ע מ"מ באין הפ"מ ראוי לפסוק כרמ"א דאוסר באין קלופות עכ"ל וממ"ש ראוי לפסוק כרמ"א וכו' משמע הא אם בא להקל כפסק הש"ע אפי' בהפסד מועט אין מוחין בידו וכ"ש לספרדים הנוהגין כפסק הש"ע דשרי אפי' בהפסד מועט אבל באין הפסד כלום ראוי לחוש לדעת האוסרים.

א

ונ) [סעיף ז'] אפרוח שנולד מביצת נבילה וטרפה מותר. הטעם איתא בש"ס ופו' מפני שאין האפרוח נוצר מן הביצה עד לאחר שנסרחת והוי כעפרא בעלמא. ש"ך ס"ק ך' לה"פ או' י"ח. חכ"א כלל ט"ל או' יו"ד. ערוך השלחן או' י"ט.

א

זנ) שם הגה. וי"א דלא נהיגין כן ולכתחלה יזהר. ובלבוש השמיט כל הגה זו ויפה כיון דמה לנו להחמיר בדבר שנמצא מפורש להתיר בש"ס ובכל הפו' גם בד"מ ובתו"ח כלל ס"ד דין ב' כתב על האו"ה שאין טעם לדבריו וכן בסימני התו"ח שם סתם כהמחבר. ש"ך ס"ק כ"א. כנה"ג בהגב"י או' מ"ו. פר"ח או' י"ט. מנ"י על התו"ח שם או' ג' לה"פ או' י"ט. בל"י או' י"ד. מש"ז או' י"ד. ערוך השלחן או' ך' זב"צ או' ל"ו.

א

חנ) וגם לכתחלה מותר להושיב תרנגולת על ביצי טרפה דדומה למי שבא להפסיד גופה של נבילה עד שתהא פגומה ומותרת לו. ער"ה או' ו' בשם הרא"ה ודלא כשאלת יעב"ץ סי' קנ"א דאוסר לכתחלה. זב"צ או' ל"ז.

א

טנ) [סעיף ט'] טרפה אינה יולדת לפיכך עוף שהוא ספק טרפה וכו' אבל ודאי טרפה לא. ש"ך ס"ק כ"ד. פר"ח או' כ"ג. לה"פ או' ך' שפ"ד או' כ"ד. בי"צ ח"ב בעמ"ז או' כ"א. ערוך השלחן או' כ"ד. זב"צ או' ל"ח.

א

ס) שם. משהין אותו עד שיטיל כל ביציו וכו' ולא דמי למ"ש רמ"א סי' נ"ז סעי' י"ח דחיישינן לתקלה אפי' בספק טרפה א' סתם שאני דצריך להשהות יב"ח משא"כ כאן שהוא זמן מועט. הגהות שע"ד בדיני ביצים סי' ע"ג. ט"ז ס"ק ט"ז. לה"פ או' כ"א. מש"ז או' ט"ז. ערוך השלחן שם.

א

סא) שם. אם יטעון פעם אחרת כשרה. כלומר אם יטעון ויטיל ביצים אבל בטעינה לחוד לא שרי. ש"ך ס"ק כ"ה. וכ"כ לעיל סי' נ"ז או' ק"ו בשם כמה פו' דלא כפר"ח יעו"ש.

א

סב) שם. אם יטעון פעם אחרת כשרה. וכן כל הביצים למפרע כשרים. ש"ך ס"ק כ"ו. לה"פ או' כ"ג. הל"פ סעי' ט' פר"ת או' י"ד וכתב ולא אמרינן מעשה נסים נעשו לה ונתרפאת אלא הרי הוברר הספק דלאו טרפה היא. שפ"ד או' כ"ה. בי"צ ח"ב או' ז' ערוך השלחן שם. זב"צ או' מ' ועיין בדברינו לעיל על סי' נ"ז סעי' י"ח עוד כמה דינים מזה יעו"ש.

א

סג) [סעיף יוד'] אין מוכרין ביצת נבילה וטרפה לעכו"ם וכו' בד"א שרואין אותה וכו' כלומר בד"א שאסור לקנות מעכו"ם שרואין אותה טרופה בידו וכו' ש"ך ס"ק כ"ח. פר"ח או' כ"ו. לה"פ או' כ"ד.

א

סד) שם הגה. ויש אומרים דעכשיו דאין נזהרין מפת של עכו"ם אין למכור לעכו"ם וכו' אבל במקום שאין נותנים ביצים בפת מותר למכור לעכו"ם ביצים טרופות וכמ"ש בסוף ההגה אבל בשאר מקומות אין לחוש.

א

סה) שם הגה. וי"א דעכשיו דאין נזהרין מפת של עכו"ם אין למכור לעכו"ם וכו' מיהו הש"ך ס"ק ל' כתב בשם כמה פו' דאפי' במקום שאין נזהרין מפת של עכו"ם מותר למכור לעכו"ם ביצה אסורה טרופה וטעמא דכולי האי לא חיישינן שיערבו עם הפת וגם ימכרנו לישראל וע"כ כתב דיכול להיות דכל הני פו' מיירי בעכו"ם שאינו נחתום אבל בעכו"ם נחתום שכיח טובא שמערב עם הפת ביצים טרופות וחיישינן שמא ימכרנו לישראל יעו"ש. וכן הסכים הפר"ח או' כ"ח דדוקא לנחתום אסור למכור. וכ"כ הפר"ת או' ט"ו. לה"פ או' כ"ו. בל"י או' י"ז. שפ"ד או' כ"ט. חכ"א כלל ט"ל או' י"א.

א

סו) שם בהגה. והכי נהוג וכו' ר"ל שלא למכור לעכו"ם ביצים אסורות אפי' טרופות. ואפ"ה אין לקנות ביצים טרופות מן העכו"ם דיש לחוש למיעוט שמא מכר לו ישראל טרופות מאחר שחזינן ריעותא שהם טרופות. תו"ח סוף כלל ס"ח. ש"ך ס"ק ל"א. פר"ח או' כ"ט. לה"פ או' כ"ז. בל"י או' י"ח. כריתי או' י"ט. שפ"ד או' ל"א. בי"צ ח"ב או' ח' ערוך השלחן או' כ"ג.

א

סז) ופי' טרופות היינו שהם טרופות לגמרי שהכל מעורב ביחד חלבון וחלבון אבל אם הם שבורות שהחלבון והחלבון שלם באומר משל עוף פלוני טהור סגי. ומינה שאין מוכרין להם אלא א"כ טרופות ומעורבות לגמרי וכ"כ הרשב"א בחי' פר"ח שם. לה"פ שם. ומנהג בגדאד יע"א שאין לקנות מן העכו"ם ביצים שבורות אפי' אם החלבון והחלמון שלימים. זב"צ או' מ"ג. ומ"מ אם עדיין הם בקליפתם ונסדקה הקליפה החיצונה ואפי' אם הוסר ממנה מעט לכ"ע שרי לקנותם מן העכו"ם.

א

ואפי' אם יאמר וכו' ואפי' מוחזק בכשרות ואמר זהו העוף ואלו הביצים אינו נאמן כי מכחיש התורה פר"ת אני כתבתי בפלתי דליתא ונאמר אין כאן הכחשה:

ב

שואל לצייד ישראל זהו דעת הרמב"ם הא דקתני לוקחים מכל אדם היינו ישראל אינו מוחזק בכשרות אבל לא א"י אפי' באומר של עוף פלוני והרמ"א ס"ל אף בא"י סמכינן על אמירת עוף פלוני דמירתת ועיין פלתי שישבתי מה דק' לרמב"ם מסוגי' הש"ס:

ג

ואנו מכירין דאל"כ דלמא טעה וחושב שהוא טהור ואינו

ד

ולא אמר שמו לאו דוקא אפי' שאמר שמו רק שאין יודעים שהוא טהור רק אורחא דמילתא נקט מסתמא אם אומר שמו ידעו אם הוא טהור דעופות שכיחי:

ה

טב"ע זהו דעת הרמב"ם דס"ל בא"י לא מהני של עוף פלוני טהור דלא מירתת. אבל לאידך פוסקים סגי באומר של עוף פלוני דמירתת

ו

ביצה טריפה דאזלינן בתר רובא והא דלא אזלינן בתר רוב דרובא טהורים תי' תוס' דיש יותר מינים שטהורים מטמאים אבל עופות גופא יש במין טמא יותר:

ז

כיוצא ואם הביצה נגמרה קודם שקרה לתרנגולת טריפה מ"מ אסורה עיין פליתי מ"ש בזה ועשיתי סמוכים מדברי הגמ':

ח

נתערבה באלף כולן אסורות להרב המחבר דל"ל דבר שבמנין קשה ועי' פלתי מ"ש בזה:

ט

בלי תערובת דביצת נבלה דרבנן וספקא דרבנן לקולא אבל ספק טרפה היא מדאורייתא ולהחמיר:

י

והוא שאינו מעורה בגידין עיין לקמן סי' פ"ז מ"ש בזה ומ"ש שם בפלתי ע"ש.

יא

ואם הם בקליפתה עיין פלתי מ"ש בזה באריכות כי מדברי תוס' משמע החילוק בין קלופת אבל לא מטעם שכ' הש"ך דהם עולים לשיעור ס' דזה אינו רק הטעם דאין להם פליטה כ"כ והוא בביצת אפרוח אבל ביצת טמא אין פולטים כלל בקליפ' דמעכב הקליפ' ע"ש:

יב

אם היא קלופה אף שאחרים בקליפתן אוסרת הואיל איסור קלוף ש"ך בשם פרישה ע"ש ואם האיסור אינו קלוף וההיתר קלוף משמע מסתימת לשון הש"ע דשרי ועיין פלתי דלכאורה סותרים דברי ירושלמי ומ"ש בישוב מדברי הגמ' וצ"ע:

יג

ס"א כתב הש"ך רבים נותנים טעם דיש במין ביצים קטנים וגדולים לפיכך הוסיפו אחת במנין. ולפ"ז אם נתבשל עם תבשיל א"צ ס"א וא"כ אם הביצה טרופה צריך ס"א אבל הרמב"ם כ' הואי' הוא ברי' הוסיפו אח' במנין וא"כ אם הביצה טרופה בטלה חשיבתה ואם נתבשל בתבשיל מ"מ צריך ס"א עיין פלתי שהארכתי מה שביקש הש"ך לומר דדעת התוס' כרמב"ם וע"ש דנראה הפוכו וגם הארכתי בביאור דברי הרמב"ם דקרוי ברי' מה כוונתו. וכתבתי דגם ברמב"ם צ"ל במינו קטנים וגדולים ע"ש

יד

או דם במקום האוסר לעיל ס"ו דהוי כבשר וצ"ע:

טו

וקליפות אסור ה"ה הרוטב מצטרף לס"א ביצים:

טז

וי"א עיין פלתי מ"ש בישוב דיעה זו דהו' לכאורה נגד הגמ' דקאמר מיא בעי בעלמא ולכן הש"ך דחה דיעה זו בידים להקל ויש להם מה שיסמכו להחמיר:

יז

כיצד יעשה יטרפנה דעת הפר"ת דאם אף לאחר הטריפה עומדים החלבון וחלמון בפ"ע וניכרים וא"כ יש לסמוך על סימן דחלבון וחלמון בצירוף של פלוני ושרי ליקח מא"י ולעומת זה אסור למכור לו על אופן הזה ביצה טריפה דיבא ויקח הימנו אם לאו שטורף הביצה כ"כ עד שאין ניכר אם חלבון וחלמון כד או לא. ועיין פלתי מ"ש בזה בישוב דברי הגמ' לפיכך

יח

וי"א וכו' ודעת הפר"ח ויתר פוסקים להתיר אם לא בידוע שנותן ביצים לפת. ונר' אפי' ידוע ג"כ יש להקל דלאו ביצה זו לבד יתן הנחתם האומן לתוך הפת רק הרבה בצים וא"כ הרי הם בטילים ברוב טרם שיתנם לפת וכהנה צדדים יותר לכן בדעבד אין לחוש:

יט

והכי נהוג ומ"מ אין ליקח ביצים טרופות:

א

ואפי' אם יאמר המוכר וכו' ע' ש"ך ס"ק א' דאפי' ישראל מוחזק בכשרות מ"מ אינו נאמן דשקר מבורר הוא וכ"כ הפר"ח ועמש"ל בסי' פ"ג שכתבתי בס"ק דנראה נכון כדעת לבוש במוחזק בכשרות צריך חקירה אבל אם עומד בחקירה נאמן ע"ש:

ב

לפיכך שואל לציד ישראל וכו' זהו דעת הרמב"ם דס"ל דוקא ישראל חשוד מירתת אבל א"י לא מירתת ולכך לא סמכינן לקנות הימנו רק ע"י טב"ע והרמ"א הגיה או אינו ישראל דנמשך אחרי הפוסקים החולקין וס"ל דאף בא"י סמכינן וע' ש"ך והנה גירסת הרמב"ם היה כגירסת הרי"ף והרא"ש לוקחין בצים מ"מ ולא כגי' דידן מן א"י ומפרש לי' הרמב"ם דקאי על ישראל חשוד דאין מוחזק בכשרות אבל א"י דלא מירתת לא סמכינן רק אט"ע והק' לח"מ א"כ מה פריך הגמ' וכה"ג מי זבינן מיני' דתנן אין לוקחין מא"י בצים טרופת מה ענין א"י לישראל חשוד מזה זבינין ומזה לא זבינן ע"ש והארכתי בזה בחידושי לישבו באופנים שונים. ומהשנראה קרוב לפשוט הוא דאבוה דשמואל מוקי לברייתא באומר של עוף פלוני ויצדק זה לפי מסקנא דאין לסמוך אסימנין רק בכה"ג באומר של עוף פלוני אבל להס"ד דסמכינן אסימנין גרידא א"כ יש להבין מה דוחקא לאבוה דשמואל לומר דברייתא איירי בטרופות וצריך לומר של עוף פלוני ולא מוקי בפשיטות שהן שלימות ולכך לוקחין דסמכינן אסימנין וצריך לומר דלשון לוקחין בצים כל מקום משמע בכל אופן אפי' טרופה ולכך הוצרך לומר באומר של עוף פלוני רק אם באת לדייק לישנא בכל מקום אף אתה תאמר בע"כ דגם אינו ישראל בכלל דלישנא בכל מקום אף א"י במשמע וזהו קו' הגמ' לאבוה דשמואל מה דוחקא בטרופת ובאמר של עוף פלוני לוקמי בשלימ' וא"צ לאמירה ואי דלשון בכ"מ דחיקי לי' הא בטרופות לא מזבינן מא"י כדתנן וכו' א"כ ע"כ מוכרח לומר בכ"מ לאו דוקא ואין א"י בכלל א"כ אף אתה אומר אין טרופת בכלל כיון דלאו דוקא בכ"מ אמר בשנימה וא"צ לשל עוף פלוני ומשני הגמ' באמת סימנין לאו דאורייתא וא"כ לאו מלתא בכ"מ דחיקי לי' רק שורת הדין אפי' בשלימים לא מהני סימנין בלי אמירה: ועוד י"ל דהר"ן נתן טעם בעכו"ם דלכך קרבי דגים אינן נקחין מן שאינו מוחזק בכשרות לא דחששו שהוא בשאט נפש ובזדון לבב ימכור טמא בחזקת טהור רק דחששו לקלות דעתו יקנה מעכו"ם ויסמוך על דבריו וימכור לישראל והמכשלה תחת ידו ע"ש וא"כ ה"ה ביצים דלא סמכינן עלי' ג"כ הטעם דיקנה מאינו ישראל אך זהו מהצורך אי סימנין דאורייתא אבל אי סימנין לאו דאורייתא אין צריך לזה י"ל הוא לקלות דעתו יסמוך אסימנין ולא יתן על לבו דאיכא עורבא דדמיא ליונה ויחזיקן בחזקת היתר וימכור לישראל ובאמת סימנין לאו דאורייתא ונ"מ בין שני חששות אם יש לו ביצים טרופות א"כ אי סימנין דאורייתא ל"ל דהי' אצלו שלימות ונשתברו דא"כ הי' רואה בסימנין קודם שבירה ולהכשיל במזיד לא נחשד וצ"ל החשש דקנהו א"י בהיותן טרופ' אך לפ"ז הא דאין לוקחין טרופה מא"י ולמה לא אזלינן בתר רובא צ"ל כמ"ש גבי טריפות במקולין דשורת הדין ליקח מא"י ומבלי לחוש לטרופות דרוב כשרות הם רק א"כ בהזדמן טרפה אסור למוכרו לא"י שמא ימכרו לישראל עשו חז"ל מבלי לקנות מא"י כדי שיהי' ישראל רשאי למוכרו וזהו דייק הברייתא אין מוכרין כו' אא"כ טרופות בקערה לפיכך אין לוקחין וכו' וק' איך הותר למכור לא"י דלמא ימכרנו לישראל בלתי מוחזק בכשרות והוא ימכרנו לישראל וצ"ל דלא נחשדו ישראלי' אפי' בלתי מוחזקין בכשרות לקנות ביצים טרופת מא"י הואיל אסרוהו חז"ל או דבאמת אף מישראל כה"ג אסור לקנות וא"כ דברי הגמ' א"ש דבס"ד סימנין דאוריי' וק' למה לא יקחו מישר' בלתי חשוד וצ"ל כהר"ן דחשש דיקנה מא"י ופריך הגמ' וכה"ג מי מזבינן וכו' וא"כ ק' בממ"נ או דלא ימכרו לא"י שמא ימכרנו לישראל חשוד או בנמצא ביד ישראל חשוד מותר דהא איך קונה מא"י דלולי זאת אסור למכור לא"י וצ"ל דבאמת אין לקנות טרופה מישראל חשוד דהא מוקי לי' ברייתא דלוקחין בטרופות ומשני הגמ' דלעולם לא חיישינן דיקח מא"י רק סימנים לאו דאורייתא והוא לקלותו יסמוך אסימנין כנ"ל וא"ש ודוק כי נכון: ודע לפי גי' הרי"ף לוקחין ביצים בכ"מ ומוקמינן לי' בישראל חשוד אף בחולין דף קי"ו ע"ב דפריך הגמ' על הא דס"ד לומר דאוסר קיבה של גדי מניקה ביד עכו"ם שמא ינק מן טריפה ופריך הגמ' ומי חיישינן והתנן לוקחין ביצים מעכו"ם ואין חושש לא משום נבלה ולא משום טריפה צריך לגרוס לוקחין בצים מכ"מ ואין חוששין וכו' והיינו ג"כ בישראל חשוד לשיטת הרמב"ם ול"ק איך מדמה ישראל חשוד לעכו"ם די"ל בשלמא לענין חשש ביצת עוף טמא בזו יש הבדל דישראל מירתת ולכך באומר של עוף פלוני נאמן משא"כ עכו"ם לא מרתת אבל בענין חשש משום נבלה טרפה הטעם דאזלינן בתר רובא א"כ בזה שוה ישראל חשוד לעכו"ם ושפיר מדמה הגמ' אהדדי ולק"מ והש"ך חשב להביא מהך ראיה לסתור דברי רמב"ם ובאמת אין ראיה מכרעת: והנה לכל השיטות יש לדקדק קצת מה פריך הגמ' על גדי מהך בצים דודאי טרפה מעוטי רק יש כאן ב' חששות אולי ינקה מן טמאה או מן כשרה והיא טריפה וסמוך תרי מעוטי ואתרע רובא משא"כ בבצים הא אוקמינן באומר של עוף פלוני טהור א"כ תו ליכא חשש טמא רק חשש טרפה וזהו מיעוטא ולא חיישינן לי' וצ"ל דק' לגמ' למה נקט ר"ה בלישנא שמא ינק מו טרפה ולא קאמר שמא ינק מן טמאה דשכיח יותר כמבואר שם בגמ' וצ"ל דר"ה אמר למילתי' אפי' במקום שאין טמא שכיח בעדר מ"מ אסור מחשש טרפה ופריך הגמ' שפיר הא לטרפה לחוד לא חיישינן כדתנן לוקחין בצים וא"ש ודו"ק:

ג

עד שיראה בסימנים משמע דבסימני' לחוד מהני ואין צריך שיאמר מעוף פלוני אף באו"ה וכפי מה שכתב ת"ח כלל ס"ו משמע דבעי אמירה ג"כ אבל מן דברי הרמ"א משמע דבסימנים לחוד וכן נראה נכון דבלא"ה העלו התוס' דאצלינו לא שכיח טמאים רק אנו מחמירין א"כ ודאי בחשש רחוק בזה סמכינן אסימנים אף דלאו דאוריי' ועוד כל חשש דלמא אף דלא שכיח דלמא מ"מ הזדמן עוף טמא וכולי האי נימא שהזדמן עוף טמא ובכה"ג דביציו דומים לשל טהור זהו מן מיעוטא דמיעוטא כולי האי לא חיישינן:

ד

ביצת נבלה וטרפה וכו' כתב הש"ך בס"ק ק' ביצת טרפה אסורה מהתורה מפני שאחר כך נגמרה באיסור ואפי' לא נטרפה אלא סמוך לשחיטה אסור מהתורה דלא פלוג ביה. ודבריו מגומגמים דאיך שייך בשל תורה לא פלוג ואדרבה מבואר ברשב"א בחידושיו לחולין ות"ה דכל שנטרפה סמוך ליציאתה ומאתמול נגמרה מהתורה מותר רק מדרבנן אסור גזרה משום מעורה בגידין ולכך עלה ברוח הב"י דיהיה בו ספקא לקולא כמו בספק נבלה והעלה הב"י משום לא פלוג עשאו כשל תורה ודנין בו ספיקא להחמיר. וזה ברור ופשוט: ועשיתי סמך לזה מהך פ"ק דביצה דתנן א' ביצה שנולדה בשבת וי"ט אסורה וספיקא אסורה ומוקמינן לי' בגמ' בס"ד דקאי אספק טרפה ויש להבין מה קמ"ל פשיטא דכל ספק תורה אסור ומה ארי' ספק ביצה דנקט וגם זה ענין מה זה להך דנולד בשבת וי"ט אלא דלדומי' נקט כמו ביצה הנולדת ביו"ט ושבת דמאתמול נגמרה קודם חל איסור שבת ויו"ט כדקיי"ל דביצה דמתיילדה היום מאתמול נגמרה כן ביצת טרפה אף שנגמרה קודם חל איסור טרפה דנולד הטריפות אח"כ וזהו כונת רק איסור דרבנן מ"מ ספיקו אסורה וטובא קמ"ל כדעת הב"י ודמי' קצת להך דנולד ביו"ט דנגמרה קודם חל איסור וכן בטרפה. ובזה יש ליישב ג"כ במ"ש הש"ך לקמן בסי' ק"ב על רשב"א דכ' יראה דספק טריפה לא הוי דשיל"מ דהא גמ' ערוכה היא דספק טריפה פריך הגמ' ליבטל ברובא ועמש"ל באריכות דלפ"ז ניחא דגמ' ס"ל ע"כ ספק טריפה בכה"ג דאל"כ מה קמ"ל וכמ"ש ובס"ד טרם דחדית לן רב אשי ס"ל בדרבנן לא אמרינן דשיל"מ לא בטל ושפיר פריך ודו"ק:

ה

ואפי' נתערב באלף וכו' יפה תמה הש"ך בס"ק י' דמחבר אגב ריהט' נמשך אחרי הטור והוא ס"ל דביצה הוי דבר שבמנין ולא בטל אבל לפי דקי"ל דלא הוי דבר שבמנין פשיטא דבטל חד בתרי כדין יבש ביבש ופשוט אלא שכ' שי"ל דלכך ס"ל דביצה לא בטיל משום דס"ל דהוי ברי' ודבר זה אינו דא"כ מה פריך הגמ' בביצה א"א ספק טריפה למה נתערב באלף אסורה ואמת יש דעת מחברי' דס"ל ביצה קרוי ברי' רק הם ס"ל כדעת ר"ש ורשב"א דבריה בטל באלף ושפיר ק' למה נתערב באלף אסור הא ברי' בטלה משא"כ הטור דפסק לקמן סי' ק' דאפי' באלף לא בטל ברי' ל"ל דביצה הוו ברי' ופשוט:

ו

אם היא בקליפתה אינה אוסרת זהו כי אע"פ שבגמ' לא נזכר חילוק זה בירושלמי תרומה פ"י נזכר החילוק והש"ך כתב בס"ק י"ד דמירושלמי אין ראיה דירושלמי קאי על ביצת אפרוח והטעם באינה קלופות א"צ ס' הוא דקליפות מצטרפין משא"כ בקלופות והפר"ח הביא גי' בירושל' דנאמר בהדיא וכן היא גירסת הר"ן ביצת טמאות ששלקן עם טהורות מותר הדא דתימא בשלקו בקליפתן אבל בלי קליפות שיעור אחר יש ובאמת לפי גירסא זו אין מקום לדברי הש"ך אבל באמת בתוס' חולין דף ס"ד ע"ב ד"ה געולי גירסא אחרת רב הונא אמר קליפי איסור מעלות את ההיתר הדא תימא ששלקן בקליפתן וכו' אבל קלופת באינו קלופות אינו קלופות בקלופות צריך שיעור אחר וע"ז סובבים דברי ש"ך דמיירי בביצת אפרוח ובאמת נכון היא דאי כגירסת הר"ן איך קאמר אבל אינם קלופות וכו' צריך שיעור אחר משמע עכ"פ בכולו אינו קלופות צריך עכ"פ שיעור רק בקלופות יש שיעור אחר להחמיר דיהיב יותר טעמא אבל עכ"פ צריך לעולם שיעור והא אמרינן מותר לגמרי וא"צ שיעור כלל וכדאמרינן בגמ' אבל לגי' התוס' ניחא דקאמר מעלות איסור וא"כ צריך שיעור וקאמר בקלופה צריך יותר שיעור ומעתה לא קשה הא באמת א"צ שיעור דלדעת התוס' איירי בביצת אפרוח וכמו שכ' הש"ך והוא דעת תוספת וברור: איברא מ"ש הש"ך דלכך צריך שיעור אחר דכאן קליפות מצטרפות זהו לא נראה לתוס' דמה קמ"ל אם קלופות פשיטא דאינו קליפה מצטרף דהא ליתנהו ומה קאמר קלופות באינו קלופות צריך שיעור אחר אינו קלופות הא הקליפה מצטרף ובקלופה מה יצטרף ודברי הש"ך קשין להולמן אם לא בדוחק ולכך פי' התוס' דלא איירי מצירוף רק אלעיל קאי דשיעור במ"ז והיינו בביצת אפרוח וע"ז קאמר לחלק דוקא באינו קלופות אבל בקלופות צריך יותר ממ"ז וכו' וזה פשוט. ואי קשה א"כ דאף דאינו קלופות מ"מ אסור רק יש חילוק בשעורים מה הקשו התוס' בדף צ"ח ד"ה בכביצה מירושלמי דלשני בקלופות הא בס"ד לא איירי בביצת אפרוח ומותר לגמרי ובזה לא מצינו חילוק בירושלמי כבר נשמר תוס' מזה וכתבו כיון דחזינן דעכ"פ יש חילוק בין קלופות לאינו קלופות לגבי אפרוח ה"ה דיש מקום לחלק אף לענין בצים טמאין בין קלופות לאינו קלופות וזה שכתבו בירושלמי משמע דיש חילוק בין קלופות לאינו קלופות ושמא לענין זה נמי יש חילוק עכ"ל הרי כמ"ש דהתוס' ס"ל דירושלמי איירי בביצת אפרוח רק קו' התוס' מנלן להקשות ועכ"פ נלמד דביצת אפרוח צריך עכ"פ שיעור וביצת עוף טמא אינו אוסר כלל: והנה מדברי הש"ע משמע דאם הביצה האסורה אינו קלופה דאינו אוסרת אף שהביצה של היתר קלופה ולא כן משמע בירושלמי שממנו מקור הדין לחלק בין קלופה לאינו דמבואר להדיא אם הטהורים קלופות דצריך שיעור אחר וצ"ל דס"ל שני קלופות א' דטמאה ואחד דטהורה מעכבים הפליטה אבל לא קלופה אחת. ואולי דס"ל דהא בגמ' פריך סתם ביצה בס' והא אמרי אינשי וכו' והקשו התוס' הא י"ל בקליפות ותירץ דסדרן הי' לבשל בלי קליפה וקשה עדיין לוקמי הא דאמרינן ביצה בס' לא שנתבשלה עם שארי בצים רק עם תבשיל ובהכי ניחא דלא פליג ר"נ אהך דקי"ל ביצה בס"א וא"כ אין כאן רק קלופה אחת וצריך לומר דהגמ' פליג בזה וס"ל אפי' קלופה אחת מעכב הפליטה אך זה יש לדחות דבאמת המ"ל כן רק דעדיין קשה מהך דאמרי אינשי על הברייתא דקתני להדיא בצים ששלקן עם בצים אחרים דאסור ולכך מתרץ ביש בו אפרוח דגם הך ברייתא מיושב:

ז

וצריך ס"א כתב הש"ך בס"ק לפי הטעם שיש בביצת גדולות או קטנים אם נתבשלו עם תבשיל א"צ רק ס' וכמ"ש המחבר אבל לפי דעת הרמב"ם דהוי ברי' ולכך הוסיפו א' אפי' בתבשיל נמי וכ' הש"ך דמתוס' תולין דף צ"ח ד"ה איבעי דהקשו מ"ש ביצה משאר איסורים ולא תי' דגם כאן צריך ס' רק דבמינו גדולים וקטנים ש"מ דלא ס"ל הך סברה ודבריו לא הבנתי דז"ל התוס' בהא דמספקא לי' בהא דאמר ריב"ל ביצה בס' אסורה או בס' היתר או בנ"ט היתר והקשה תוס' דלקמן אמר ריב"ל כל איסורין שבתורה בס' משמע ס' היתר כמו גיד בס' ואין גיד מהמנין וי"ל דהתם משמי' דבר קפרא אמר לה אבל הכא מדקאמר בס' אסור משמע שפיר בס' של היתר נמי אסור וכו' עכ"ל ונראה דהבין הש"ך דקושי' מתוספת למה בשאר איסורין בס' וכאן בס"א. ובזה תמך יסוד ראיי' שלו ואין זה נכון דא"כ מה צורך תוס' להביא ראי' מן גיד אדרבה אם אמרינן בנ"ט היתר הקושי' יותר חזקה וגם תי' התוס' אבל הכא וכו' אינו ענין כלל לקושי'. לכן ברור דקושי' התוס' מאי מספקא לי' כיון דאמר סתם כל איסורין שבתורה בס' ולא הוציא ביצה מן הכלל ש"מ דאף ביצה בכלל וכ"ת אף דנימא בס' היתר עדין צ"ל דיוצא מכלל דכאן בעינן ס' היתר ובשאר איסורים סגי בנ"ט לזה הביא התוס' ראי' מגיד דגם שם פי' בס' היתר וא"כ י"ל בביצה ג"כ שיהי' כל איסורין בדקדוק מבלי יוצא מהכלל ותי' התוס' דההיא בר קפרא אמרו ולא קשה מ"מ למה לנו לעשות מחלוקת בין ריב"ל ובר קפרא נימא דגם ריב"ל ס"ל דסגי בס' היתר וע"ז כתבו מדקאמר בס' משמע בס' של היתר והיינו כיון דבאנו להשוות ריב"ל עם בר קפרא א"כ כמו דלב"ק פי' ששים ששים היתר דכן הדין בגיד וכו' א"כ אף במילתא ריב"ל פי' ששים ששים היתר ושפיר מספקא וא"ש ודו"ק. ולפ"ז נק"מ דסוף כל סוף סתמא קאמר כל איסורים בתורה ואלו בביצים צריך ס"א וקו' התוס' על נכון. ואדרבה יש קצת ראיי' דלא ס"ל לתוס' כדעת רמב"ם דלרמב"ם הא דאמר ר' נחמן ביצה בס' ע"כ פליג אמאי דקיימ"ל ביצה בס"א דל"ל דר"נ מיירי בנתערבה בנימוח' דבטלה חשיבות דא"כ לא פריך הגמ' והא מיא בעלמא וע' חדושי רשב"א וצ"ל דפליג וכ"כ תו' בדף צ"ז ע"ב ד"ה ביצה דלכך קאמר ר"נ ביצה ולא שאר איסורין משום דאיכא ביצה טמא וכו' וזהו דוחק דהא ר"נ לא איירי בטמא רק ביש בו אפרוח ולא תי' בפשוט דביצה צריכין להוציא מדעת מ"ד וכפי דקי"ל באמת דצריך ס"א מלבד הביצה וטובא קמ"ל ועכצ"ל דתוס' ס"ל הטעם משום במינו קטנים וכו' וא"כ אף ר"נ ס"ל כן רק ר"נ איירי בבישל עם תבשיל וסגי בס' וא"כ ליכא מקום טעות דבשאר תבשיל ליכא למ"ך דבעי ס"א. ובזה יש לכוין אפשר דכ' התוס' דאיכא ביצה טמא וכו' הא ר"נ לא איירי רק ביש בו אפרוח דבאמת לר"נ א"צ לאפרוח כמש"ל דהא ר"נ איירי בתבשיל והוי לי' היתר קלוף ולכ"ע אסור וכמש"ל רק גמ' משני לתרוצי הברייתא אבל ר"נ באמת איירי אף בטמא ושפיר איצטריך ודו"ק: והנה כל הפוסקים פירשו דברי רמב"ם דנתן טעם דביצה קרוי ברי' היינו ביש בו אפרוח אבל בביצת טמא לא וא"צ ס"א. והש"ך ס"ל דרמב"ם ס"ל דביצה בעצמו קרוי ברי' וכבר כתבתי לעיל דלא יתכן בדברי הרמב"ם דס"ל ברי' אפי' באלף לא בטיל וקשי' לי' הך סוגיא דביצה ופשוט: והנה קשיא לי בדברי הרמב"ם דא"כ הך דס"ל ביצה בס"א הא ברייתא מפורשת ביצה שיש בו אפרוח שנתבשל עם שאר בצים בנ"ט והיינו ס' ולא ס"א כמו נ"ט בכל דוכתי בס' בשלמא לאידך טעמא דיש במינו גדולים וקטנים ל"ק דהיינו ס' והיינו נ"ט דבאמת אם אתה משוה אותן אין כאן רק ס' ובנתבשל בתבשיל באמת סגי בס' בנ"ט אבל להרמב"ם הא אפי' בנתבשל לא סגי בס' א"כ איך קתני בנ"ט וכי יפלגו אמוראי אברייתא מפורשת: לכן הי' דעתי נוטה לומר דבלא"ה עמדו היש"ש והפר"ח למה בביצה שהוא ברי' הוסיפו חז"ל בפליטתו משעור ס' ולמה לא נימא כן בשאר ברי' גיד הנשה וכדומה ועמ"ש לישב בדוחק למאוד. ולכן נ' דגם הרמב"ם ס"ל טעם הפוסקים דלכך הוסיפו א' דיש במינו קטנים עם גדולים רק הרמב"ם ס"ל מדקתני סתם ביצה בס"א משמע אפי' עם תבשיל דהא סתמא קתני ולא חילק והא בתבשיל לא שייך הך טעמא דקטנים עם גדולים לכך נתן הרמב"ם הטעם דהוסיפו במנין היותו ברי' והיינו דאי משום ברי' לחוד לא תקנו להוסיף ולכך בכל ברי' לא מצינו חומרא כזו רק כאן בביצים עם בצים בלא"ה שורת הדין להיות ס"א משום קטנים וגדולים ועילה מצאו היותו ברי' לאסור אפי' בתבשיל דלא שייך הך טעמא ולחשיבות הברי' עשהו לא פלוג בין עם בצים בין עם תבשיל בעלמא ותמיד יהי' ס"א וא"ש וא"כ גם ברייתא אתיא על נכון ביצה בבצים הטעם משום גדולים וקטנים וזהו עיקר הטעם וא"ש בנ"ט דהיא היא שיעור נ"ט כמ"ש לדעת אינך הפוסקים: ובאמת מש"ל דמירושלמי משמע דאם איסור אינו קלוף והיתר קלוף דאוסר ואם נימא דגם גמרא ס"ל כן רק כמ"ש התוס' דאורחא הוא למבשל בלי קלוף עדיין קשה הא נתבשל במים וא"כ המים בולעין דמים הוי כקלופי' וחנ"נ לדעת ר"י וחוזרין ונבלעין בביצים של היתר אף שאינו קלופים דמים הן כקלופין וא"כ לא פריך הגמ' מידי ונ"ל דפליטת ביצה כ"כ קלוש ואינו עובר דרך שני קליפות ולכך אף דהמים נ"נ מ"מ כאשר יכנסו לתוך ביצה היתר בלתי קלוף אין בליעת ביצה אסורה הולך עם המים דאינו עובר שני קליפות ואין הנאסר יכול לאסור ודוחק דלא סגי דכ"ש מן ביצה הולך עמו עם המים ולא שייך תו אין הנאסר יכול לאסור גם בלא"ה יש להבין הא דקאמרי אינשי כמיא דבעי בעלמא מנא ידעו אינשי זה הרוח נבואה בקרבם דהא אם נתבשלה הביצה עם אינו מינו והיינו תבשיל הא באמת יהיב טעמא דאין מינו קלופה וכשהיתר קלוף מקבל טעם ואם בשאר בצים וכולם אין קליפות הא ה"ל מין במינו אין כאן טעם כלל ולא יורגש מעולם דהא הוא מין במינו וא"כ מאין יודעין דנותן טעם או אינו נותן לכן יותר טוב לומר דבזה ודאי תלמודא דידן חולק אירושלמי וס"ל אם ביצת איסור בקליפתה אינו אוסרת אפי' ההיתר קלוף וכל כונת התוס' ליישב דלא פליג הגמ' לגמרי וס"ל להתיר אפי' באיסור קלוף לזה תי' דרגילין הי' לבשל בצים בקליפתן אבל בזה אם האיסור אינו קלוף יהי' ההיתר קלוף מ"מ אינו אוסר ודברי הש"ע מכוונים: ובזה יש ליישב מה שהקשה התוס' על רש"י דפירש בחולין דף ס"ד ע"ב גיעולי בצים מותרים דטמאה נתבשלה עם טהורה לא אוסר דמיא בעלמא נינהו והקשו שם התוס' כמו שכתב הרשב"א דא"כ הא דפרכינן על ר"נ מהא דאמרי אינשי וכו' ולא פרכינן מברייתא דהכא ולפמ"ש ניחא דברייתא י"ל ה"מ בשניהן אינו קלופות אבל מילתא דר"נ איירי בהיתר קלוף כמ"ש דמיירי בתבשיל ולכך פריך מהא דאמרי אינשי וכו' דע"כ איירי בתבשיל דאל"כ מנא ידעו כמ"ש אם לא שנאמר כמ"ש דאף דשניהם אינו קלופים מ"מ ה"ל כקלוף דרוטב נ"נ כמ"ש ודו"ק: מיהו על הך קושי' הרשב"א י"ל תי' אחר והוא ידוע מ"ש דנחלקו אם יש בגידין בנותן טעם ולא אמרינן ליקום אמילתא ע"י קפילא דטעם קלוש' אית להו ובזו נחלקו אי טעם ממש הוא או לא ולפ"ז י"ל ודאי יהבי טעמא רק משום קלוש והך ברייתא ס"ל כתנא אין בגידין בנ"ט דטעם קלוש לא טעמי' מיקרי וא"כ אף געולי ביצי' לאו טעמא מיקרי ושרי אבל ר"נ דאמר גיד בס' ע"כ ס"ל יש בגידין בנ"ט דדוחק לומר דקאי על שומן שהוא רק מצות פרישה ועיין ר"ת דס"ל דאם אין גיד אוסר אין שומנו אוסר וא"כ ס"ל יש בגידין בנ"ט והיינו דטעם קלוש טעמא נקרא א"כ אף בביצים כן ולכך בעינן ס' ולק"מ ולכך פריך מהא דאמרי אינשי שהוא יתד שלא תמוט דאין בו טעם כלל רק מיא בעלמא וא"ש: וקליפי האיסור ה"ה הרוטב מצטרף לס"א ביצים ופשוט:

ח

וי"א וכו' זהו דברי בעה"ת וקשה עלי שידחה דברי הגמ' בגמרא פריך מהך דאמרי אינשי וטרח ליישבו ובעה"ת ידחה אותו בקש ולומר דאין משגיחין במה דאמרי אינשי וכבר תמה היש"ש ע"ש. ומה שנ"ל דס"ל לבעל התרומות הטעם דבעינן ס"א כמ"ש הרמב"ם דמשום דהואיל דלא בטיל גוף הביצה עשהו בפליטתו היכר להוסיף א' ואפשר דס"ל דלא אמרו כן בשאר ברי' דלא שכיח שיבשל איסור עם היתר אבל בביצים שכיח כי דרכן לבשל בלי קליפות כמ"ש התוס' וא"כ מי יודע אם לא בתוך א' אפרוח או דם וכפתחו הרי הריעותא ולכך גזרו בו חז"ל להוסיף במנין א' וס"ל לבה"ת לא משום ברי' דהא בגמ' סתם נאמר ביצים משמע אפי' ביצת טריפה וטמאה ולא שיש בו אפרוח לבד רק ס"ל לבה"ת דביצה לא בטל מתורת חשיבות דבר שבמנין דפסק כתנא דליטרא קציעות ואם כן מ"ש אם אין בטל מחמת ברי' או אינו בטל מחמת חשיבות דבר שבמנין סוף כל סוף חשוב הוא והוסיפו א' בפליטתו לאות שביצים עצמו אינו בטל והא דלא עשהו כן בשארי דבר שבמנין הטעם כמ"ש הטעם בברי' ומ"ש חשיבות דבריה או חשיבות דבר שבמנין: והנה ס"ל ודאי הא דאמרי אינשי מיא בעלמא אין הכוונה שאינם פולטים כלל דהא חוש הראות והרגש יעיד שנותן טעם רק מעט מזער וגוזמא בעלמא כמים רק ודאי דא"צ לס' לבטל פליטתו וסגי בעשרים או שלשים וזהו קושי' הגמ' ר"נ מחמיר ובעי ס' בלי ביצה כשאר איסורים הא אמרי אינשי דלא יהיב טעמא וא"כ מהכ"ת דנצרך כ"כ וזהו ברור בקו' הגמ' רק לכאורה אין זה קושיא דבאמת שורת הדין לבטל פליטת ביצה א"צ ס' רק הגע עצמך ס"א ודאי אינו צריך דכל איסורים בס' וצ"ל דהחמירו להוסיף על שיעור וא"כ לו יהי' דסגי באמת בשלשים וארבעים הא החמירו להוסיף על שיעור ומ"ש דהחמירו להוסיף א' או יותר סוף כל סוף המה ראו להחמיר ולהוסיף בו משארי איסורים להיכר דגוף ביצה לא בטיל וא"כ אין קושיא ולכך ס"ל קושי' הגמ' קאי הכל לס"ד דביצה בס' ולא הוסיפו בשיעורו ושפיר הקשה הגמ' למה בס' בשלשים או ארבעים סגי דלא יהבי טעמא עד שהוא למשל בפי הבריות דהוא רק מיא בעלמא והוצרך הגמ' לכנוס בשנוי' דחיקא אבל למסקנא קיימ"ל ביצה בס"א דהוסיפו להיכר יותר משעור שאר איסורים א"כ לק"מ כמ"ש דמה בכך דאין נ"ט חז"ל החמירו להוסיף בשעורים משאר איסורים וא"צ לכל הנ"ל וא"ש ולק"מ ודו"ק:

ט

אם יטעון וכו' הפר"ח מחולק פה וכן לעיל סימן נ"ז עם מהרש"ל אם בעינן דוקא לידה כדעת מהרש"ל או טעינה לחוד סגי והפר"ח נסתייע מדברי הר"ן דכתב דאין טריפה מתעבר ואין להביא ראי' לפר"ח דאל"כ הא דאמר אמימר הני ביעי שיחלי קמא אסורה וא"כ ה"ל זו"ז גורם ומותר והדר בי' הגמ' דקיימ"ל טריפה אינה יולדת וקשה עדיין נימא כך דשחלי קמא אף דשחט תרנגולת ומצא בה בצים אסורים דעם התרנגולת נטרפה אבל שחלא בתרא זו"ז גורם ומותר אם שחט תרנגולת ומצא בה בצים דאין כאן טריפות וביצה נבילה לא מקרי כיון דשחיטה היה כהוגן ומטהר מידי נבלה ויש לדחוק דמ"מ כמו דאסרו חז"ל ביצת נבלה משום מראית עין כן אסרו ביצת שחיטה טריפה מפני מראית עין: איברא בזה יש לדקדק בהך פלוגתא דר"א ור"י ולד טריפה וכו' דנאיד הגמ' מאוקימתא דזה וזה גורם ומחלוקת שנטרפה ואח"כ נתעברה דטריפה אינו מולד נימא דשחט טרפה ונמצא בה בן ט' חי דקיימ"ל ד' סימנים אכשיר רחמנא והרי יש לו שחיטה גמורה ומותר ולר"א איסור דזוז"ג אסור ולר"י מותר דזוז"ג מותר וא"צ למהדר ולומר דפליגי בעובר ירך אמו ודוחק לומר דאפשר כי אמר מהרש"ל בלא כלו לו חדשיו אבל בכלו חדשיו ודאי דהוי כילוד והרי זה לידה גמורה דלא משמע כן מדברי היש"ש דכתב דלמא אם הי' מולידה היה מתה בו ואפשר לומר אף דקיימ"ל ד' סימנין אכשיר ביה רחמנא לקדשי' אפשר דמפסלי מידי דהוי יוצא דופן דפסול בקדשים דכתיב כי תלד וגם בזה ליכא לידה דנמצא במעי אמו ואמו לא הועיל שחיטה כלל ור"א אמר יקריב ודו"ק: עכ"פ לדינא יש להחמיר כמהרש"ל ועמש"ל בהל' טרפות ביותר ביאור:

י

כיצד יעשה יטרפנה בקערה וכו' וכתב הפר"ח דאם חלבון וחלמון אינו מעורבים דא"כ יש לסמוך אסימן בצירוף של עוף פלוני אסור למכור לעכו"ם טריפה דהא שרי ליקח הימנו ולא אסרו רק בטרופות וכ"כ הרשב"א דאם חלבון וחלמון בפ"ע היינו ביצה שלימות דמותר ליקח ומה נ"מ בקלופה וא"כ אף הוא אסור למכור טרפה לעכו"ם עד שיטרפנה. והנה יש לדקדק א"כ מה לפיכך אין לוקחין הא כשמטורף בלא"ה אין לוקחין מחשש טמא כבר כתבו כי האר"י ז"ל באמת ס"ל הך לפיכך לאו דוקא ובלא"ה אין לוקחין משום דלמא טמא הוא וע' בב"י מ"ש בשם רי"ו דר"י לא גריס לפיכך ולכך ס"ל דלכך מותר למכור דבלא"ה לא יזבון ישראל מחשש עוף טמא ולכך בזה"ז דאין חשש טמא דלא שכיח לעולם אסור למכור ובאמת בש"ע מבואר לאיסור והרשב"א תי' דמ"מ העכו"ם מירתת דלמא יקיף זה הביצה עם ביצת עוף פלוני ולא ידמו להדדי וכבר כתב עליו הר"ן שזהו דוחק אלא שאני איני מבין כלל הך סימנים ראש אחד כד וראש אחד חד וכדומה דאמרו עליו סימנים דרבנן דמשמע דרבנן דחקרו תקנו ויסדו אלו הסימנים מה נ"מ אי לא אמר הנכרי מעוף פלוני הלא סימנים הללו אינו מועילים לדינא ואי באמר של עוף פלוני אפי' ליכא סימנים והביצה מטורפת מ"מ נאמן לשיטות רשב"א דמירתת ומה טיבו של סימנים כלל ששנו אותו חז"ל בדבריהם והם אינן מעלין ולא מורידין וצ"ל במי שאינו מוחזק בכשרות מד"ת נאמן רק דחכמים תקנו דלא יהיה נאמן ואינם נקחים אלא ממומחה וא"כ בסימנים הנ"ל יש ליקח הימנו דהימנוהו רבנן בדרבנן אבל בש"ע לא משמע כן דאפי' באינו מוחזק בכשרות בעינן תרתי והר"ן תי' דקמשמע לן אפי' במקום שאין עוף טמא מצוי מ"מ אסור לקנות מחשש טריפה הואיל וטרופות בקערה: ואני איני מבין כיון דאמרינן באמירת של עוף פלוני אינו משקר ואינו אומר בדדמי דמירתת א"כ למה לא ימכור ישראל לעכו"ם אפי' ביצת טרפה שלם רק לא יאמר לו של עוף פלוני טהור וא"כ למשקר לא חיישינן דמירתת וא"כ הא לא יקנה ישראל הימנו דצריך לומר של עוף פלוני טהור וזה לא יאמר דמנא ידע' המוכר לא הגיד לו ובדדמי לא אמר דמירתת וצ"ל דחיישינן דישראל יכירנו בטב"ע דהוא מעוף טהור וא"כ יאכלנו ולפ"ז בלא"ה א"ש לפיכך דאפי' מכיר בטב"ע דהוא מעוף טהור וא"צ לכל דחוקים ודו"ק:

א

[ביצת נבילה. עבה"ט ועיין פמ"ג שכתב דביצה גמורה מאותן ששה נבילות דמטמאים מחיים המנויין בפ"ק דחולין צ"ע לדינא אי הוי ד"ת ע"ש ועיין בספר לבושי שרד אות י"ד שכתב עליו דבחנם נסתפק והדבר פשוט דהוי כביצת נבלה ממש וע"ש עוד דביצת נקיבת הושט ופסוקת הגרגרת הוא דאורייתא וכבר הבאתי זאת לעיל סימן ל"ד ס"א]:

ב

ונמצאת טרפה. עיין בתשובת חינוך ב"י סי' פ"ו בתרנגולת שלא נמצא לה מרה וגם לא נרגש שום מרירות בכבד ויש הרבה ביצים מתרנגולת זו כי היתה בבית יותר משנה וכבר בשלו ואכלו מביצים הללו ועדיין בעין הרבה ונתערבו בביצים אחרים וצידד בזה הואיל דרבו המכשירים בחסרה המרה וגם יש עוד כמה צדדים להקל ע"כ יש להתיר הכליה שהוא הפ"מ אבל הביצים יש למכור לעובד כוכבים באופן שאין חשש שימכור לישראל דהיינו למכור כשהם שבורים ע"ש ולענ"ד נראה דלפי דעתו דיש בזה כמה צדדים להקל ע"כ מותר למכור לעובד כוכבים אף כשהם שלמים וכמ"ש הש"ך לעיל סימן נ"ז ס"ק נ"א ע"ש. ועיין בשו"ת זכרון יצחק חלק יו"ד סי' ד' שהאריך בזה והעלה דאותם הביצים עצמם אין להתיר אפילו מה שהטילה קודם ג"י אכן אם נתערבו הביצים ברוב ביצים אחרים מותרים כדין יבש ביבש מין במינו שיש לצרף דעת הפוסקים דביצים לא הוי דבר שבמנין וגם יש לצרף דעת הפוסקים שהביא הש"ך בדיני ס"ס אות א' דאם נודע שני הספיקות כאחד מתירין אפי' ספק אחד בגוף וס' א' בתערובת אפילו בדבר חשוב ופסק כן הש"ך בהפ"מ א"כ בנ"ד אפילו שלא בהפ"מ שרי לאכול שנים שנים ודוקא אם לא נתערבו בהם הביצים שהטילה בתוך ג"י סמוך לשחיטה אבל אם נתערבו בהם גם אחד מאלו שהטילה בתוך ג"י קשה להקל ע"ש:

ג

וקליפות האיסור. עיין מ"ש לקמן סי' צ"ט ס"ק א' בשם תשובת מהר"י הלוי סי' כ"ז:

ד

ולכתחלה יזהר. עבה"ט ס"ק י"ד ועיין בשאילת יעב"ץ ח"א סימן קנ"א שדחה טעם זה וכתב הוא דאין כוונת הרמ"א ז"ל דלכתחלה יזהר שלא לאכול האפרוח אלא כוונתו יזהר שלא להושיב תרנגולת על ביצת טרפה דזה אסור משום דדמי למבטל איסור וכתב עוד דאולי אפילו האפרוח אסור למי שהושיב התרנגולת על ביצה אסורה כדין המבטל איסור דאסור למבטל עצמו כדלקמן סימן צ"ט ס"ה ולא שרי אלא למי שלא נעשה בשבילו ע"ש:

ה

שלמים. עיין בתשובת בית אפרים חיו"ד סוף סי' ע"ז שכתב די"ל שאין ר"ל שלמים מעל"ע ואפי' מאמצע יום לאמצע יום אלא ר"ל שלמים ממש לחשבון הימים מערב ועד ערב וצ"ע עכ"ל:

ו

ביצת כו'. עיין בתשובת נו"ב תניינא חיו"ד סוף סי' קפ"ו שתמה על הטור והמחבר דהרי בברייתא בחולין ד' ס"ד לא שנינו אלא ביצת טרפה וכ"ה גירסת הרא"ש ומנ"ל למילף גם ביצת נבילה שאינו אסור אלא מדרבנן וע"ש בחלק או"ח סוף סי' ע' שכתב ולדברי המרדכי בפ' כ"ש דהא דרבא במסכת ע"ג בחיטין שנפל עליהן חביתא דחמרא מיירי בי"נ דרבנן ניחא ע"ש ועיין לקמן סי' קי"ב סעיף י"א ומ"ש שם:

ז

בקערה וימכרנה. [עיין בתשובת ח"ס סימן י"ט הובא לעיל סי' ס"ב סק"א]:

א

(סימן פ"ו ש"ך סק"י) דלא בעינן בריית נשמה. תמיהני דלומר דביצת טריפה ונבילה הוי ברי' ולומר דבריה אפילו באלף לא בטל זהו א"א דאיך נפרש סוגיא דפ"ק דביצה דפרכינן א"ה אימא סיפא נתערבה באלף וכו' ולא אמר מטעם בריה. גם ביסוד הדבר דלתוס' והרא"ש כיון דס"ל דלא בעי' בריית נשמה ביצה טריפה ונבילה הוי ברי' לענ"ד אינו דהרי ס"ל לתוס' והרא"ש דדוקא עוף טמא וכן גיד דמפורש שם העצם בקרא ובין גדול ובין קטן משמע. אבל נבילת עוף לא הוי בריה כיון דנזכר רק שם איסור בקרא ולא שם עצם א"כ ה"נ ביצת נבילה וטריפה דמה לי עוף נבילה ומה לי ביצת נבילה:

א

ואפילו אם יאמר המוכר כו'. פי' אפילו אם יאמר המוכר אפי' ישראל שמוחזק בכשרות שהם מעוף פלוני ואנו מכירין שאותו עוף פלוני הוא טהור אין סומכין עליו שהוא ודאי טמא ואפי' אם יראה לנו העוף ויאמר זה העוף שהביצים באים ממנו אינו נאמן דודאי משקר וע"ל סי' פ"ג ס"ק כ"ו:

א

לפיכך שואל לצייד ישראל כו'. דעת המחבר כדעת הרמב"ם פ"ג מהמ"א דדוקא בישראל שאינו מוחזק בכשרות סומכין עליו אבל בעובד כוכבים לעולם אין סומכין עליו לפיכך כתב שאין לוקחים ביצים מן העובד כוכבים אלא א"כ היה מכיר בהם ויש לו בהם טביעת עין וכמ"ש הרמב"ם שם דהיינו בכה"ג דוקא לוקחים ממנו אבל כשאומר מעוף פלוני וטהור הוא אין סומכין עליו אבל הרמב"ן והר"ן והטור חולקין עליו וס"ל דבעובד כוכבים נמי סומכין עליו כמו שסומכין על ישראל שאינו מוחזק בכשרות וכ"כ בספרי שהוא דעת הרבה פוסקים ממה שכתבו גבי עוברי דגים בספ"ב דמס' עבודת כוכבים וכן הוכחתי שם מן הש"ס דפא"ט שכן עיקר. עוד הוכחתי שם כן מן הש"ס דפ' כל הבשר (חולין דף קי"ו) ע"ש וזה דעת הר"ב ומה שלא הגיה כלום אמ"ש המחבר לפיכך אין לוקחים כו' לפי שסמך עצמו אמ"ש קודם לכן או עובד כוכבים דש"מ דבעובד כוכבים נמי סומכים וממילא נשמע דזה לא כתב המחבר אלא לסברתו ובעט"ז ערבב הדברים שבתחלה כתב או עובד כוכבים ולבסוף כתב לפיכך אין לוקחין כו' ועיין בסימן פ"ג ס"ק כ"ד וכ"ה:

א

של עוף פלוני הוא וכו'. הטעם דכשאומר של עוף פלוני הוא חזקה שאינו משקר משום שירא שמא יביאו ביצי אותו עוף ויראו שאינן דומין לאלו ונמצא מתבדה משא"כ כשאינו אומר אלא של עוף טהור הוא דכשיביאו ביצי עוף טהור ולא ידמו מצי למימר לא של עוף זה אמרתי לכם אלא של עוף אחר שאין אתם מכירו והוא טהור:

א

אלא אם היה מכיר כו'. ולדעת הר"ב בהג"ה אפילו בלא טביעת עין סומכין עליו כשאומר מעוף פלוני הוא ואנו מכירין שהוא טהור וכמ"ש בס"ק ב':

א

ואין חוששין להם כו'. שרוב ביצים כשרים הם:

א

עכשיו נוהגים ליקח ביצים בסתם כו'. לפי שאין עוף טמא מצוי בינינו משמע אפי' אין לו בהם טביעת עין ואינו אומר משל עוף פלוני וטהור הוא ואפי' אינו אומר כלום לוקחים אפי' מעובד כוכבים כל שאין שני ראשיהם כדים או חדים מטעם שאין עוף טמא מצוי בינינו אבל הרב המגיד פירש דהא דנוהגים ליקח עכשיו מכל אדם היינו טעמא לפי שאין לוקחים אלא ביצי תרנגולת ואווז ואותן ניכרים בטביעת עין עכ"ל משמע דוקא כשיש לו בהן טביעת עין מותר וכ"מ דעת הר"ב בהג"ה וכ"כ בת"ח ריש כלל ס"ו בהדיא ומשמע מדברי הר"ב בת"ח שם דבביצי תרנגולת ואווז אין צריך לבדוק כלל ולעיין אחר הסימנים וכן משמע מדבריו כאן בהגה וכן כתב באו"ה כלל מ"ב דס"ז ועיין בס"ס זה ובמ"ש שם בס"ד:

א

או אווזות. וכתוב בת"ח שם וכן המנהג לקנות ביצים בר אווזות (שקורין ענט"א) מקצתן בקליפתן לבנות ומקצתן ירוקות בקליפתן כי מכירין בהן שהן ביצי בר אווזות שדרכן בכך עכ"ל וזה שכתב כאן וכיוצא בהן:

א

ביצת נבילה וטריפה כו'. ביצת נבילה אינו אסור אלא מדרבנן דמן התורה מותר דהא א"א שתגמר לאחר מיתה וביצת טרפה אסורה מן התורה מפני שאח"כ נגמרה באיסור ואפי' לא נטרפה אלא סמוך לשחיטה אסור מן התורה דלא פלוג כ"כ ב"י והסכים עמו הרב בת"ח ריש כלל ע"א וע"ל ס"ס ע"ט ובמ"ש שם וע"ל סי' פ"ז ס"ה ובמ"ש שם:

א

ואפי' נתערבה כו'. אנבלה נמי קאי דכיון שהיא ביצת נבילה בודאי איתחזק איסורא ולא בטיל משא"כ כשהיא ספק ביצת נבילה דהוי ספיקא בדרבנן לקולא:

א

באלף כולן אסורות. תימה דזה אינו אלא לסברת סה"ת דס"ל דדבר שדרכו לימכר פעמים באומד ופעמים במנין כמו ביצה לא בטיל אבל לפי מה שפסק המחבר לקמן ר"ס ק"י כהרמב"ם וסייעתו דאפילו דברים שדרכן למנות לעולם בטלים ואף להר"ב בהגהה דפסק שם דדבר שדרכו למנות תמיד לא בטיל מ"מ ביצים שלפעמים מוכרין סל מלא ביצים בטיל וכדאמר בש"ס ריש ביצה בהדיא וכמו שיתבאר שם (וכ"כ בת"ח סוף כלל ס"ג בהדיא) א"כ הכא אמאי באלף אסורות ה"ל ליבטל ברובא דיבש ביבש חד בתרי בטל וכדלקמן סי' ק"ט ואף שהטור כתב ג"כ דבאלף אסורות היינו טעמא משום דדעת הטור דדבר שפעמים נמכר במנין ופעמים באומד כמו ביצה לא בטיל כמו שהביא בשם בעל העיטור בר"ס ק"י ואף שהביא דעת הרמב"ם שם באחרונה מ"מ אפשר דס"ל דעת בעל העיטור עיקר להחמיר וכ"כ בת"ח כלל מ"ב סוף ד"א שדעת הטור כדעת בעל העיטור א"נ דהטור אזיל לטעמיה דס"ל כהתוספות והרא"ש דביצה חשוב בריה דלא בעינן בריית נשמה אבל המחבר שפסק בסי' ק' דדוקא ביצה שיש בה אפרוח הוי בריה כיון שיש בו נשמה אבל ביצה דעלמא לא כיון שלא היה בו חיות א"כ אמאי נתערבה באלף כולן אסורות וצ"ע ולענין דינא ע"ל סי' ק"י ס"ק ט':

א

או אם היא ביצת שחוטה כו'. נ"ל דלא מבעיא בספק אם זו הביצה היא מתרנגולת נבלה או מתרנגולת אחרת שהיא שחוטה דמותר אלא אפי' ידענו בודאי מאיזה תרנגולת היא אלא שספק אם התרנגולת היא נבילה או שחוטה כגון ספק בשחיטה דקיימא לן שהוא פסול הביצה מותרת ודוק:

א

וע"ל סי' פ"א. ע"ש ס"ב נתבאר על נכון בס"ד:

א

והוא שאינה מעורה בגידין. אבל אם היתה מעורה בגידין הרי זה כבשר הפורש מן החי ואסורה עכ"ל הטור בשם הרשב"א וע"ל סי' פ"ז ס"ק ט' מ"ש בזה:

א

ואם היא קלופה כו'. ודעת הרמב"ם והרמב"ן (וכ"פ הרא"ה בס' ב"ה דף ק"ח ע"ב) דאין חילוק וכתבו הפוסקים דהכי משמע בש"ס דילן אלא שיש לחוש להירושלמי ולפעד"נ דברי הרמב"ם וסייעתו דבירושלמי משמע דלא מחלק בהכי אלא דמחלק דבאינן קלופות א"צ ס' אלא סגי במ"ה או מ"ו משום דהקליפות מעלין האיסור אבל בקלופות צריך שיעור יותר וקאי אביצת אפרוח ע"ש ודוק:

א

היא קלופה אוסרת. משמע אע"פ שהאחרים בקליפתן וכן פי' בפרישה סי"א והב"ח בקו' אחרון כתב עליו תימה גדולה שיכתוב בספר פי' בדוי שאין לו שורש ולא ענף בש"ס ובפסקי הגאונים אלא הדבר ברור דכשהאחרות אינן קלופו' אע"פ שהאסורה קלופה אינה אוסרת עכ"ל ותמהני מאד עליו שהרי בירושלמי שממנו הוציאו הפוסקים האי דינא מפורש כן בהדיא וכ"כ הרשב"א פא"ט והסמ"ג לאוין קל"ב (דף מ"ה ע"א) והסמ"ק סי' ר"ז וכ"כ הרשב"א בתשובה סי' מ"ו וז"ל וכדגרסי' בירושלמי כו' קלופות עם שאינן קלופות צריכין שיעור אלמא כל שהאסורה קלופה אוסרת את המותרות אע"פ שאין המותרות קלופות אין הקליפה מעכבת מלבלוע עכ"ל ובאמת מה שהביאו לזה הוא מה שכתב בחיבורו וזה לשונו ונראה דצריך לפרש דכל הביצי' הם קלופו' דאם האחרות אינן קלופות לא היה צריך ס"א משום דאיכא ביצים גדולים וקטנים דהא ודאי דהקליפה שעל ס' ביצים ממלאים מה שחסר מן הקטנים עכ"ל וז"א דודאי הקליפות מצטרפין לבטל האיסור וכמ"ש הרב בהג"ה בסמוך אבל אנן הכי קאמרינן דכשתחשוב הקליפות לבטל צריך כל כך ביצים כדי שיהיה בין הכל ס"א וע"ד משל כשיש חמשים ביצים של היתר והקליפות מחזיקים י' ביצים לא סגי בהכי (וכן נראה לפע"ד מוכח בש"ס פג"ה דצ"ח ע"א דקאמר התם ההוא דאתא לקמי' דר"ג בר רבי א"ל אבא לא שער במ"ז ואנא אשער במ"ה ורש"י פי' התם הסוגיא דקאי אתרבא ולא ירדתי לסוף דעתו דפרושא דשמעתא לא משמע הכי כלל אלא נראה דקאי אביצים דמיירי התם וקאמר אבא לא שער במ"ז לפי שהקליפות של מ"ז ביצים שהיו לפניו היו מצטרפים שעלו לס"א ואני אשער באלו שלפני שגדולות יותר במ"ה והיינו דפריך התם אר' חייא דאמר כלום יש ל' בתמיה ומשני גוזמא כלומר דודאי א"א של' ביצים גדולות יעלו ס"א אבל לפי' רש"י ק' מאי פריך ולל"ל גוזמא דהא ע"כ מיקל בחצי שעור וא"כ אפילו בל' סגי וכדמר ב"ר אשי התם דסבר לשעוריה בל' פלגי דזיתא והכי איתא להדיא בירושלמי דתרומות פר' בצל כדפי' וזה ברור) ודלא כהפרישה סי"ב שתירץ אהא דלא סגי בס' בצירוף הקליפות משום שחששו חכמים שמא ביצה אסורה יהיה גדולה כ"כ שתוך שלה יהיה גדול משאר ביצים דהיתר עם קליפתן עכ"ל כי זה הוא דבר שאין לו שחר והשכל והחוש מכחישו שהיאך אפשר שלא יהא בקליפות של ס' ביצים כביצה אחת מהן אלא ודאי העיקר כמו שכתבתי והוא ברור ואמת:

א

וצריך ס"א ביצים של היתר כו'. הטעם כתבו הרבה פוסקים דלפי שיש בביצים גדולים וקטנים והבא לבטל ביצה אינו משגיח עליה לראות אם זו וכולן שוות ממש לפיכך הוסיפו אחת עכ"ל ולטעם זה כשנתבשלה בתבשיל היתר א"צ אלא ס' מן התבשיל לבטלה וזה דעת המחבר אבל הרמב"ם פט"ו מהמ"א דין י"ט כתב הטעם מפני שהיא בריה בפני עצמה עשו בה היכר והוסיפו בשיעורה עכ"ל (וכל זה לא מיירי אלא לבטל פליטתה אבל לא לבטל גוף הביצה כדאיתא ברשב"א וב"י ופשוט הוא) והוכחתי בספרי דר"ל שהביצה עצמה היא בריה בפני עצמה וכדעת התוס' והרא"ש והרשב"א בפג"ה בשם הראב"ד ומביאו ב"י לקמן סי' ק"י ושאר פוסקים דביצה הוה בריה והרשב"א בחדושיו דף ק"ו ע"א והב"י הבינו דלאפרוח שבה קרי הרמב"ם בריה ולפעד"נ כמ"ש (ולפ"ז לדידן דקי"ל בקלופה או בנקובה אוסר' אפילו אין בה אפרוח צריך ס"א אפי' בתבשיל להחמיר) ולטעמו של הרמב"ם אפי' בתבשיל צריך ס"א מן התבשיל לבטלה מיהו לטעמו של הרמב"ם היכא שנטרפה בקערה א"צ ס"א ולטעם הפוסקים והמחבר צריך ס"א וכדכתב ג"כ הרב בהג"ה וכתבתי שם שטעם הרמב"ם נראה עיקר בש"ס ושכן משמע בתוספות פג"ה (דף צ"ח ע"א) ד"ה אבעיא כו' ממאי דכתבו שם ומיהו ק' כו' ויישבו בדוחק ולא תירצו דודאי כל האסורים שבתורה בס' וגם בביצים סגי בס' בתבשיל אלא דנתבשלה עם ביצים שאני דלפי שהבא לשער אינו משגיח הוסיפו א' בשיעורה כדי שיהא ס' בודאי אלא ודאי ס"ל דטעמא לאו משום דלפי שיש בביצים גדולים וקטנים כו' אלא מדינא צריך ס"א ע"ש ודוק ולכן נראה להחמיר כשני הטעמים וכ"נ דעת מהרש"ל פג"ה סימן מ"ג ורנ"ש להחמיר כשני הטעמים ועיין בסימן ק"ו עוד מדיני בישול ביצים:

א

וביצה שיש בה אפרוח כו'. שהבשר נותן טעם ול"ש בין טמאה לטהורה כיון שיש בה אפרוח וה"ה לנמצא בה קורט דם דשדא תיכלא בכולי כדלעיל סי' ס"ו וחשיב כיש בו אפרוח כ"כ הפוסקים ודוקא שידוע שהדם הוא במקום האוסרו אבל בספק התערובות מותר כדלעיל סי' ס"ו וס"ד בהג"ה ועמ"ש שם וע"ל סי' צ"ח ס"ז:

א

וע"ל סימן צ"ט. כלומר דשם ס"א בהגהה נתבאר דבמקום שאין הפסד אין לצרף עצמות האיסור לבטל וה"ה כאן ועמ"ש שם ס"ק א':

א

וי"א כו' וכן יש לנהוג כו'. ולקמן סי' צ"ח כתב המחבר ביצה שיש בה אפרוח או טפת דם שנתבשלה עם אחרות צריך ס"א לבטל פליטתן עכ"ל ומשמע אבל ביצת טמאה וטרפה אין צריך ביטול ולא הגיה שם הר"ב כלום והיינו משום שנראה עיקר בש"ס ופוסקים כהמחבר:

א

אפרוח שנולד כו' מותר. הטעם איתא בש"ס ופוסקים מפני שאין האפרוח נוצר מן הביצה עד לאחר שנסרחת והוי כעפרא בעלמא:

א

וי"א כו'. ובעט"ז השמיט כל הג"ה זו ויפה כוון דמה לנו להחמיר בדבר שנמצא מפורש להתיר בש"ס ובכל הפוסקים גם בד"מ ובת"ח כלל ס"ד ד"ב כתב על האו"ה שאין טעם לדבריו וכן בסימני ת"ח שם סתם כהמחבר:

א

ולכתחלה יזהר. פי' באפרוח זה שנולד יזהר לכתחלה:

א

שהתחיל העוף להתרקם כו'. כ"כ הטור בשם הרמב"ם והקשה הפרישה דהא כתב הטור לעיל סי' ס"ו דאם ידוע שהוא מרוקם האפרוח חייבים עליו מן התורה ותירץ דשאני התם דנמצא דם בתוך הביצה וממנה יולד האפרוח מ"ה אסור משא"כ כאן דכבר נתהפך הדם ונעשה גבלא ונפסקה ממנו העוף שאין עוד דם בעוף לפנינו ועוף טהור מצד עצמו מותר אלא שעדיין לא יצא לאויר העולם ואף שעדיין אין בו חיות להיות עליו שם עוף מ"מ גבלא ועפרא הוא ואינו איסור דאוריית' עכ"ל והב"ח בקונטרס אחרון כתב ע"ז שהם דברים בדוים בלי סמך ושום ראיה ותירץ בחיבורו דהטור סובר כר"י שהביא במסקנא בסי' ס"ו דמתיר גם הדם אם נמצא חוץ לקשר א"כ לדידי' אין שום דם ביצים אסור מדאורייתא ודברי הש"ע א"א ליישב כלל שהרי בר"ס ס"ו כתב דחייבין עליו דאוריי' וכאן כתב מכת מרדות עכ"ל ובאמת לפי מ"ש הב"י בר"ס ס"ו דהרמב"ם (דהכא) חולק אמ"ש הטור דאם ידוע שהוא מרוקם האפרוח חייבין עליו דאורייתא א"כ דברי המחבר בש"ע א"א ליישב אבל תימא דהרי הטור גופיה העתיק דברי הרמב"ם בסתם ועל דברי הב"ח ק' דהא הטור כתב בסי' ס"ו בסתם חייבים עליו מן התורה וגם הרא"ש בתשוב' כלל כ' סי' ד' (ומביאה ב"י בסי' ס"ו) סובר דדם ריקום אסור מדאורייתא ומ"ש הטור אח"כ דר"י התיר גם הדם חוץ לקשר אינו סותר למ"ש בתחלה סתם חייבים עליו דאורייתא דודאי כשנמצא חוץ לקשר מותר לגמרי וכשנמצא על הקשר שהוא דם ריקום אסור מן התורה ועוד מדכתבו הרא"ש והטור אח"כ בסי' ס"ו וטוב להחמיר כו' ע"ש משמע להדיא דס"ל דדם ריקום דאוריית' אלא דברי הפרישה נראין ברורים בטעמן ומצאתי סמך וראיה לדבריו ממ"ש המרדכי פא"ט שראבי"ה קבל מרא"מ דאם הדם בחלמון באותו ענין שאינו ניכר בו מקום התחלת האפרוח אז דוקא הוא אסור משום תורת דם אבל אם מלא דם וניכר בו מקום התחלת האפרוח מותר דסמוך לרקומו הוי כעפר בעלמא עכ"ל ואע"ג דב"י כ' בסי' ס"ו ע"ז ונראה דדברים אלו דחוים הם ואין כן דעת הפוסקים עכ"ל י"ל דלא פליג אלא על מה שהתיר לגמרי אבל מדאורייתא מיהת שרי ואפשר גם דברי המחבר יש ליישב כן וחזר בו ממ"ש ר"ס ס"ו דהרמב"ם חולק על הטור וכן משמע קצת בספרו בדק הבית בסי' זה:

א

עוף שהוא ספק טרפה כו'. אבל ודאי טרפה לא וע' סימן פ"א ס"ק ה' וכבר נתבארו דינים אלו בס"ס נ"ז ע"ש:

א

אם יטעון כו'. כלומר אם יטעון ויטיל ביצים אבל בטעינה לחוד לא שרי וכמ"ש לעיל סי' נ"ז ס"ק מ"ה:

א

כשרה. וכן כל הביצים למפרע כשרים:

א

אין מוכרים. ע"ל סי' פ"ד ס"ק י"ח:

א

בד"א שרואין כו'. כלומר בד"א שאסור לקנות מעובד כוכבים שרואין כו':

א

פת שנילוש בביצים במקום כו'. ע"ל סי' קי"ב ובמ"ש שם:

א

ויש אומרים כו'. ודעת הטור משמע דאפילו במקום שאין נזהרין מפת של עובדי כוכבים מותר למכרו לו טרפה וכן נ"ל שהוא דעת התוספות פרק א"ט (דף ס"ד ע"א ד"ה סימנים) והרשב"א והמרדכי לשם וכ"כ הר"ן שם להדיא וכן משמע דעת הסמ"ג וכן נראה מדברי שאר פוסקים וטעמא דכולי האי לא חיישינן שיערבו עם הפת וגם ימכרנו לישראל גם רוב עיסתן אינן נילושין אלא בביצים שלמות וכדאיתא בש"ד סימן ס"ח ובא"ו של מהרי"ל בדיני ביצים ושאר פוסקים ומ"ש הרב והכי נהוג היינו ע"פ מ"ש בת"ח כלל ס"ז ד"ד בשם או"ה כלל מ"ב דכן נוהגין אבל באו"ה שלפנינו אינו כתוב שם שכן נוהגין גם לא ראיתי מנהג בזה וכן נראה להדיא דעת מהרש"ל פא"ט סקי"ח דשרי מיהו יכול להיות דכל הני פוסקים מיירי בעובד כוכבים שאינו נחתום אבל בעובד כוכבים נחתום שכיח טובא שמערב עם הפת ביצים טרופות וחיישינן שמא ימכרנו לישראל ובהכי מיירי הסמ"ק והאו"ה גם הב"ח כ' סברא זו אע"פ שמדברי הרב בת"ח שם וכאן נראה דלכל עובד כוכבים אסור למכור:

א

והכי נהוג במקום כו'. וכתב בת"ח דאפ"ה אין לקנות ביצים טרופות מן עובד כוכבים ע"ש:

א

סומך עליו. דחזקה שאינו משקר דירא שמא יביאו ביצי אותו עוף ויראו שאינם דומין לאלו וליכא למימר כיון דאיכא ביצי עורבים דומים לדיונה כדאיתא בגמרא הא מצי להשתמט ולומר דיונה היא י"ל דמ"מ מרתת דילמא יהב ישראל דעתיה עילויה וסומכ' לדיונה ומכיר שא"א שלא יהא הפרש כל דהו ביניהם ב"י בשם רשב"א:

ב

ולא אמר שמו. ה"ה באומר שמו אלא שאין אנו מכירין אותו: בטור כתוב אם אומר משל עוף כו' אבל אם אמר סתם כו' ואינו מזכירו קשה למה לא אמר ההיפוך דרישא דהיינו שאומר שמו אלא שאין אנו מכירין אותו נ"ל דכוונת הטור בזה דתרתי למעליותא בעינן האחד שיזכיר שמו בפרטות השני שיהיה מהמין המצוי בינינו וזה שכתב ואנו מכירין אותו דהיינו שרוב העם יודעים עמנו ובזה נרויח שהעובד כוכבים מירתת שמא יתפס על שקרו אבל אם אינו מצוי בינינו מה מועיל ההיכר שהעובד כוכבים חושב שהישראל לא יכירו והרוצה לשקר ירחיק עדותו. נמצא אם אין כאן אלא חדא למעליותא לא מבעיא אם מזכיר שמו והוא אינו מצוי פשיטא שלא מרתת כמו שאמרנו וזהו א"צ להזכירו אלא אם אומר בלשון זה שהוא מעופות המצויים בינינו דהיינו שאנו מכירין המינים הטהורים המצויים בינינו ה"א דמירתת העובד כוכבים שמא יתברר שאין זה מאותן המצויים ובודאי אינו משקר קמ"ל דלא אלא צריך שיזכיר שמו ג"כ בפירוש אע"פ שהוא מאותן המצויין בינינו וזהו מכוין בלשון הטור שאמר דוקא אם אומר משל עוף פלוני ואנו מכירין אותו דהיינו שהוא מצוי אבל אם אומר סתם משל עוף טהור הוא דהיינו שאומר שהוא מאותן המינים המצויין בינינו אלא שאין מזכירו בפירוש אסור והכל נכון מצד הדין ומצד הלשון:

ג

אין לוקחין ביצים מעובד כוכבים. כתב הטור ונראה שאין לחלק בין עובד כוכבים לישראל חשוד הביא הב"י בשם הר"י ן' חביב ב' פירושים וכתב שלפי הדין פי' השני עיקר אלא שאין הלשון משמע כן נ"ל פירושו של פירוש השני צ"ל דהטור כתב האי ונראה דרך פירוש על הרמב"ם וליה לא ס"ל דהא איהו כתב בסמוך דגם מהעובד כוכבים מהני מכירין וא"צ טביעת עין אלא שהרמב"ם חולק ע"ז. ומ"מ נ"ל להוכיח מן הלשון כפי' בתרא דאי לפי' קמא קאמר הרמב"ם דגמרא איירי בישראל חשוד אלא שהרמב"ם מחלק מסברא דגבי עובד כוכבים צריך טביעת עין והטור חולק ואמר שגם עובד כוכבים הוה כישראל חשוד היה לו לומר ונראה שאין לחלק בין ישראל חשוד לעובד כוכבים דדרך לנקוט תחלה מה שנזכר בפי' ולומר שאין חילוק בין אותו שנזכר בגמרא לאותו שרוצה הרמב"ם לחלק מסברתו משא"כ לפירוש בתרא קאמר הרמב"ם על ישראל סתם הנזכר בגמרא אבל בעובד כוכבים לא מיירי ממילא שפיר כתב הטור דאין נראה בכוונת הרמב"ם דוקא עובד כוכבים אלא אפי' ישראל חשוד הוה כמוהו א"כ נקט תחלה מה שהוזכר בפי' בדברי הרמב"ם דהיינו עובד כוכבים דע"ז נתכוין הרמב"ם לחדש אותו דצריך טביעת עין ועל זה אמר שהוא הדין דישראל חשוד הוה כמוהו:

ד

שמא הם ביצי טריפה. דבתר רובא אזלינן:

ה

דהיינו ביצת תרנגולים. פירוש שאנו יודעים בודאי שהיתה שלימה והיה בה צורת ביצת תרנגולי' אבל אם הביאה עובד כוכבים ושברה בפנינו שלא בכוונה ולא הכרנוה עדיין בט"ע שהיא של תרנגולת אסורה כן משמע כאן ובאו"ה כלל מ"ב שכתב ואומר ר"י וה"מ בביצת תרנגולת אבל בביצים של שאר עופות צריך לעיין בסימנים עכ"ל ובאמת זה אינו דהא אפי' בנילוש בפת אמרינן סוף סי' זה דמותר אלא ע"כ דבכל גווני סמכינן ארובא אלא במקום שאומר העובד כוכבי' בפירוש שהם ממין דלא שכיח דאז צריך סימנים וזה כתוב בת"ח בשם התוספות והרא"ש אלא דבשם הרב המגיד כ' ועוד דאנו אין קונים רק של תרנגולים ואווזות ודברי רמ"א כאן הם שלא בדקדוק:

ו

אפי' נגמרה. וכתב ב"י בשם רשב"א אפילו ילדה מיד שנטרפה אסורה גזירה אטו מעורה בגידין:

ז

ואפי' נתערבה באלף כו'. הטעם דהוה דבר שבמנין ותימה על המחבר ש"ע שבסי' ק"י סעיף א' פסק דדבר שדרכו למנותו תמיד בטל ע"ש לענין הלכה:

ח

ספק אם היא ביצת נבילה כו'. דביצת נבילה אפילו ודאי אינו אסור אלא מדרבנן והא דאסורה בנתערבה משום דשם איתחזק איסורא ב"י בשם מרדכי אבל ביצת טרפה אסורה מדאורייתא לפי שנגמרה באיסור ע"כ החמירו בספיקא:

ט

בקליפתה אינה אוסרת. דלא יהיבא טעמא כשהיא בקליפתה כיון שאין בה ממש רק מיא בעלמא אין כח האור שולט בתוך הביצה להוציא גוף האיסור ממנה מה שאין כן בביצת אפרוח שיש שם איסור שהוא דבר ממש כל מה שיוצא ממנה אפי' דרך קליפתה אוסר האחרים.

י

ואם היא קלופה. משמע שהיא לבדה קלופה ונתבשלה עם אחרים שאינם קלופים וכתוב בפרישה א"ל איך נכנס הטעם בתוך ביצה שאינה קלופה יש לומר דתרתי לא אמרינן שיצא ממש מתוך אינה קלופה ויכנס לתוך אינה קלופה והוא דחוק ונראה לי הטעם דכל שהביצה טמאה קלופה כח האור שולט שפיר בתוכה ומוציא ממנה גוף האיסור והוה בזה כמו ביצה שיש בה אפרוח או דם שאוסר אפי' כשאינה קלופה ומו"ח ז"ל חולק על פי' הדרישה וכתב שמיירי שגם הביצים המותרות שמתבשלים עמה הם קלופות והוכיח זה דאם לא כן לא היה צריך ס"א ביצים לבטל דהא הקליפות מצטרפין לבטל האיסור וכמ"ש רמ"א בסמוך אלא ודאי מיירי שכולן קלופות ולא דק בזה דאם כן בביצת אפרוח דלכולי עלמא אוסרת אפי' אינה קלופה כדמשמע בהדיא בגמרא דמיירי באינן קלופות כמו שכתבו התוס' שם ובעינן ס"א וכן בביצת עוף טמא בקליפתה רק שהיא נקובה כמו שכתב רמ"א כאן בעינן ס"א ביצים נגדה ואמאי לא סגי בפחות ויצטרפו כל הקליפות לשיעור הביטול אלא ע"כ דחכמים השוו מדותיהם משום דלפעמים יהיו בלא קליפה מתערבים יחד ועשו היכר בזה כמו שיתבאר בסמוך שלא יבא לידי טעות ועוד הביא ראיה מלשון הירושלמי שמביא הרא"ש בפרק גיד הנשה שכתב קלופות לשון רבים בלשון זה אבל קלופות יהבי טעמא ואין זה כלום דקלופות אביצים טמאים הרבה קאי שהרי כתב יהבי טעמא משמע שהאיסור הוא הרבה ואדרבה עיין בתוספות דף צ"ח כתבו בהדיא ונראה דטעמא שהיא קלופה אפשר שהיא אסורה ומביאין הירושלמי שמחלק בין קלופות לאינם קלופות למידי אחריני והוא לענין צירוף הקליפות לבטל כמ"ש הר"ן וכתבו שמא גם כאן יש לחלק כו' הרי לא הזכירו רק שהטמאה קלופה וכן כתוב להדיא בתשובת רשב"א סי' מ"ו וז"ל אלמא כל שאסורה קלופה אוסרת אע"פ שאין המותרות קלופות כו' עד כאן לשונו וכן בקיצור פסקי הרא"ש וכן בטור ובשלחן ערוך ובלבוש כולם לא הזכירו כאן קלופה רק על הטמאה עצמה וכן לשון רש"ל בפרק גיד הנשה סימן מ"ג וז"ל ופסקו התוס' כאן דביצים טמאים שנתבשלו עם הטהורות אינם נאסרות אם לא בנמצא בהם דם או שהטמאה קלופה עכ"ל והוא דבר ברור וחלילה להקל באם המותרות אינם קלופות אלא אין חילוק בהו רק בטמאה לחוד:

יא

ואם היא נקובה. עיין סי' צ"ה סעיף ב' מה שהקשיתי על זה:

יב

וצריך ס"א. הרמב"ן פירש הטעם לפי שיש ביצים קטנים וגדולים והבא לבטל ביצה אינו משגיח עליה לראות אם זו וכולן שוות לפיכך הוסיפו אחת עליהן ולא נצטרך לשער כל אחת ואחת עד כאן והכוונה שלא ימשך טעות מזה לשום אדם ובזה מתורץ הא הקליפות מצטרפות לבטל אלא חשו לתערובות בלא קליפות על כן עשו היכר בזה וכן פירש ב"י לטעם הרמב"ם שהוא משום היכר בעלמא ובדרישה דחק בחנם בזה וכתב שלפעמים ימצא ביצה אחת גדולה כ"כ מן השאר עד שאפי' כל הקליפו' לא יועילו לבטל והוא דבר זר וברור הוא כמו שכתבתי ומשום הכי בתבשיל היתר עם הביצה שאין חשש טעות אין צריך רק ס' לחוד:

יג

וביצה שיש בה אפרוח או דם כו'. פירוש שאם נתבשלה עם ביצים מותרים לחוד צריך ס"א ביצים מותרים אפילו אם הביצת אפרוח אינה קלופה ועוד יש חומרא בזה דבתבשיל אוסרת עד ס' אע"פ שאינה קלופה או נקובה. נמצא בשני דברים היא חמורה מביצה טמאה ומ"ש רמ"א וקליפת האיסור כו' קאי אתבשיל עם ביצת אפרוח שמצטרפת הקליפה של איסור עם התבשיל של היתר לבטל בס' ביצה האסורה וכל שכן קליפות ההיתר אם יש בתבשיל איזה קליפות של היתר שמצטרפים:

יד

אפרוח שנולד כו'. דאין האפרוח נוצר מן הביצה עד שתהיה נסרחת ונעשית כעפרא בעלמא והוא מימרא מפורשת בגמרא רק שהאו"ה כתב שאין נוהגים כן וכתב ד"מ עליו ולא ידעתי טעמו וכאן כתב רמ"א לכתחלה יש ליזהר ובלבוש לא כתב הך אזהרה לכתחלה ולי נראה טעם נכון לאו"ה בזה דיש לחוש שמא ישהנה בביתו שיניחנה תחת התרנגולת כדי לעשות ממנה אפרוח ויהיה מותר ויש לחוש לתקלה שמא בתוך כך יאכלנה כך כמו שמצינו דבר זה מפורש במשנה פ"ח דתרומות גידולי תרומה תרומה ופירשו שם היינו מדרבנן דחשו שמא יהיה תרומה טמאה ביד כהן כי היכי דלא לישהה לגביה עד זמן הזרע כדי לזרעה ואתי לידי תקלה על כן גזרו דגם הגידולים ליהוי תרומה והכי נמי יש לחוש שמא ישהנה עד זמן שיזדמן לו להושיבה תחת תרנגולת לעשות ממנה אפרוח וצ"ע לתרץ זה בגמרא:

טו

וביצת עוף טהור כו'. עיין מה שכתבתי מזה סי' ס"ו סעיף ב':

טז

משהין אותו כו'. ול"ד למ"ש רמ"א סי' נ"ז דחיישינן לתקלה אפילו בספק טריפה אחד התם שאני דצריך להשהות י"ב חודש משא"כ כאן שהוא זמן מועט וחילוק זה הוא בהגה' ש"ד בדיני ביצי' סי' ע"ג:

א

(סימן פ"ו סעיף י') אפרוח שנולד מביצת נבילה וטריפה מותר. שאין האפרוח נוצר אך לאחר שנסרחת הביצה והוי כעפרא בעלמא ט"ז וש"ך. וק"ל דבירושלמי ספ"א דערלה איתא ביצת הקדש שנעשית אפרוח כהנא אמר אסורה ופודה אותה כמו שהיא שוה עכשיו רי"א כמו שהיתה שוה מעיקרא ותקשי הא נמי אימתי קגביל לכי מסרחת כו'. וצ"ל דהקדש שאני שאף שנעשה אפר אסור. וה"ה בע"ז וכן בנטל"פ. וכ"מ בירושלמי פ"י דתרומות ופ"ב דמ"ש: