א
דין אם ניטל השליא. ובו ב' סעיפים:
בהמה או עוף שניטל האם שהולד מונח בה כשרה: הגה וכל שכן ניקב דכשר (ד"ע) ויש מחמירין לאסור בניקב או נימוק (שם ורוקח ועס"ק ג' והגה' ש"ד סימן פ"ח בשם א"ז ואו"ה כלל נ"ה) ויש להחמיר אם לא במקום הפסד מרובה:
ב
ניטלה שלחופית שמי רגלים נקוים לתוכה כשרה ויש אוסרין: (והכי נהוג להטריף אפי' בניקב) (טור בשם ר"ח והגהמי"י פ"ח מה"ש בשם התוס' ריש דף מ"ח ואגודה וכ"ה בהג"ה ש"ד סימן פ"ח בשם א"ז וד"מ בשם מהרא"י ומהרש"ל בא"ו שלו סימן צ"ו בשם ראבי"ה ור"י):
באר היטב יורה דעה
מ״ה
א
עוף. כתב מהרש"ל בשם ראבי"ה שאם ניטל בעוף המעיים שהביצה מונחת בו דטריפה וכ' הב"ח דיש להחמיר היכא דליכא הפסד מרובה. (ופר"ח חולק ויש לחקור אם נמצא לה ב' האם מה דינה ויראה דזה תלוי בחילוק הפירושים בהאי דכל יתר כנטול דמי עיין כנה"ג קס"ג):
ב
נימוק. כ' הש"ך דבנחתך כשירה. (והב"ח החמיר אפי' בהפ"מ בניקב או נימוק האם מיהו בנחתך מקצתו כשירה. ופר"ח כתב לדינא נקטינן להקל בניקב ובנחתך קצת ובנימוק ומכ"ש ניטל ע"ש. ולפ"ז בעוף שנמצא לפעמים בשלל של ביצים שקורין בל"א גשוואל"ני אייע"ר והביצים נימוקים כמו מוגלא כשר בהפ"מ לרמ"א ולש"ך ופר"ח אפי' בלא הפ"מ אם נימוק הולד במעי בהמה עיין פר"ח וכנה"ג דמכשירין דומיא דנימוק האם שהולד מונח בו ורוב הפוסקים מטריפין הולד והבהמה (עיין בס' א"ח סי' י"ח ופר"ח ס"ס זה):
ג
להטריף. וכ"ש ניטל וכ"כ תוס' פ' א"ט דף מ"ח אם ניקב בית השתן או ניטל טריפה. שוורים המשתינים דם צריך לבדוק השלחופית ששם מי השתנה אם לא ניקבה מותרים באכילה (הגהות לה"פ) וכ' מהרש"ל שמצאו מחט תחוב בשלל של ביצים והטריפוהו משום שהיה בחלל הגוף ושמא ניקבה א' מאברים הפנימי':
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
מ״ה
א
משנה חולין דף נ"ד ובגמ' דף נ"ה:
ב
טור בשם ראב"ן וכן הסכים הרא"ש:
ג
שם בשם רבינו חננאל וכ"פ בשערים והגהות מיימוני בפ"ח מהלכות שחיטה בשם התוס' וכ"כ הרוקח:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
מ״ה
א
או עוף. עתוס' נ"ו ב' ד"ה איבעיא כו' ומיהו שמא כו' ונראה דגרסינן כו'. וכ"פ הפוסקים:
ב
וכ"ש כו'. כמש"ל סי' מ' ס"ה:
ג
ויש מחמירין כו'. דמדמין לטחול ועד"מ ולפי מש"ל סי' מ"ג ס"ב דנחתך שוה לניקב וכאן כשר כמ"ש בבכורות כ"ח וסנהדרין ל"ג א"כ ה"ה לניקב:
(ליקוט) ויש מחמירין כו'. א"ל שחר כמ"ש סי' נ' ס"ב ואין לדמות לטחול כמ"ש הרא"ש רפ"ג דדוקא טחול שאין נקובתו כשאד נקובות שדוקא בסומכיה כו' ועוד דא"כ הל"ל הורו בטרפחת כטחול ולא ה"ל למיתליא בזפק דהא זפק כשר בניקב לכ"ע (ע"כ):
ד
ניטלה כו'. כמ"ש (נ"ד א') דאין להוסיף על הטרפות ועוד דדמי לחלחולת כו' שם נ' א' הואיל וירכים כו' אין חוזרין לגוף וה"ה כאן:
ה
ויש אוסרין. שסוברין שהוא בכלל בני מעיים:
כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה
מ״ה:א׳
א
א) [סעיף א'] בהמה או עוף שניטל האם שהולד מונח בה כשרה. והתו' חולין נ"ו ע"ב ד"ה איבעיא והפו' כתבו לר' חננאל בעוף טרפה וע"כ כתב הב"ח דיש להחמיר היכא דליכא הפ"מ. וכ"כ הש"ך סק"א. לה"פ או' א' בל"י או' א' תב"ש או' א' וכתב ודלא כהפר"ח. שפ"ד או' א' מחב"ר סוף או' א' ער"ה או' א' חכ"א כלל י"ט או' א' ענ"ה סי' כ"ד או' א' זב"ש או' א' בי"צ או' ב' זב"צ או' א'.
מ״ה:ב׳
א
ב) ובעוף המעי שהבצים מונחים בו הוא כמו אם בבהמה. ב"ח. פרישה או' א' לה"פ שם. בל"י שם. כריתי או' א' תב"ש שם. שפ"ד שם. חכ"א שם. בי"צ שם. זב"ת או' א' ועיין לקמן או' י"ב.
מ״ה:ג׳
א
ג) שם. בהמה או עוף שניטל האם וכו' ואם יש ב' בבהמה כתב הכנה"ג בהגה"ט רסי' זה דלמ"ד דניקב טריפה לפי' הרמב"ן אם השתים דבוקות טרפה וגם לפי' הרשב"א כל שא"א לינטל אם לא תינקב השנית טרפה יעו"ש ונראה להכשיר מכח ס"ס ספק אם ניקב נמי כשרה והלכה כמ"ד ניטל כשרה וכ"ש ניקבה ואת"ל הלכה כמ"ד ניטלה כשרה אבל ניקבה טרפה ספק אם הלכה כרש"י וסיעתו דכל היתר כנטול היינו אף האחר והו"ל ניטלה וכשרה. מחב"ר או' ב' וכתב שכ"כ השפ"ד או' א' ברכ"י בשיו"ב או' א' וכתב שכן מסיק הכנה"ג בשו"ת בעי חיי סי' ס"ז להתיר בין כשהם נפרדות בין כשהם דביקות. זר"א או' קנ"ו. ענ"ה שם או' ג' תו"ז סי' ג' או' ה' מיהו הלב"ש בחי' דינים ליו"ד או' י"ח כתב דאין להכשיר אלא בהפ"מ.
מ״ה:ד׳
א
ד) ומיהו אם נמצאו ב' בעוף יש להכשיר אף בהפסד מועט. שפ"ד שם. מחב"ר שם. אבל הער"ה או' ב' כתב דבעוף אם דבוקית זו בזו יש להחמיר שלא במקום הפסד. וכ"כ הלב"ש בחי' דינים ליו"ד או' י"ח. אכן אם א' גדולה וא' קטנה כשר גם באין הפ"מ אפי' הם דבוקים יחד מיהו אם א' מהם דבוקה באבר א' דמטריף בנקב כגון בדקין וכיוצא אין כשר אלא בהפ"מ בין שהגדולה דבוקה שם או הקטנה לב"ש שם. פ"ת או' א'.
מ״ה:ה׳
א
ה) שם הגה. ויש מחמירין בניקב או נימוק ויש להחמיר אם לא במקום הפ"מ. וכן הסכים המחב"ר או' ו' ואו' ח' שה"מ או' ג' חכ"א כלל י"ט או' ב' בי"צ או' א' ענ"ה שם או' ה' זב"צ או' ד'. וכ"ה מנהג עה"ק ירושת"ו ושלוניק"י להחמיר. הרב פרי האדמה ח"ג דף מ"ד ע"ב. מחב"ר בקו"א או' ב' ענ"ה שם או' ו' זב"צ שם. והשו"ג או' ה' כתב דבשלוניק"י נוהגין לאסור בניקב או נימוק אפי' בהפ"מ. ענ"ה שם.
מ״ה:ו׳
א
ו) שם בהגה. ויש להחמיר אם לא במקום הפ"מ. וכן בשעת הדחק יש להקל. שה"מ שם.
מ״ה:ז׳
א
ז) נחתך קצת מן האם יש להכשיר אפי' בלא הפ"מ ודלא כחגורת שמואל או' ג' דמחמיר שלא בהפ"מ. מחב"ר או' ז' ענ"ה שם או' ז' זב"צ או' ה'.
מ״ה:ח׳
א
ח) אם נימוק הולד בתוך שליא של בהמה אין להכשיר כ"א בהפ"מ. בל"י סוף או' ג' תב"ש סוף או' ב' מש"ז סוף או' א' מחב"ר או' ט' חכ"א שם. בי"צ שם. ענ"ה שם או' ח' תו"ז שם או' ג' קומץ כלל ה' או' י"ח. זב"צ או' ו' ועיין לקמן או' י"ב.
מ״ה:ט׳
א
ט) תרנגולים שנמצאים בשליתן ביצים סרוחים וקרושים יש להכשיר. אמונת שמואל סי' י"ח. פר"ח או' ב' שה"מ או' ג' מיהו התב"ש שם כתב דאין להכשיר כ"א בהפ"מ וכ"כ ביה"ל או' א' בל"י שם. מחב"ר או' יו"ד. זר"א או' קנ"ז בי"צ או' ג' קומץ שם. זב"צ או' ז' וה"ה בשעת הדחק או בע"ש יש להכשיר. שפ"ד או' ג' מחב"ר שם. בי"צ בעמ"ז או' י"ד. ועיין לקמן או' י"א.
מ״ה:י׳
א
י) במקומות שנהגו להתיר בביצים הנז' כהוראת הגאונים הרב אמונת שמואל והפר"ח אין להחמיר לאחרום והמחמיר לעצמו אף במקומות הנז' קדוש יאמר לו. מחב"ר או' י"א. זב"צ או' ח'.
מ״ה:י״א
א
יא) בעה"ק ירושת"ו ובארץ מצרים נהגו להתיר אם נמצאו ביצים קרושות כהוראת הרב אמונת שמואל והפר"ח. מחב"ר או' י"ב. וכ"כ השו"ג במחי' או' א' דכן עשו מעשה פעמים הרבה ובלבד שיהא האם שלימה עכ"ל והב"ד ענ"ה או' ט' תו"ז שם או' ט' וכ"כ הברכ"י בשיו"ב או' ב' בשם שו"ת קרית חנה סי' י"א שקבל מרבותיו שקבלו מרבותיהם להתור וכן דעת רבו המחבר שבו"י יעו"ש.
מ״ה:י״ב
א
יב) נימוק הולד באם הבהמה שהיא השליא שהולד מונח בו או שנמצאו בעוף ביצים קרושים וסרוחים יש לבדוק להאם שלהם דאם לא נימוק יש להכשיר בהפ"מ אף בעוף ואם נימוק אזי בבהמה יש להכשיר בהפ"מ ובעוף יש להטריף אפי' בהפ"מ. קומץ כלל ה' או' י"ח. וכ"כ הבי"צ או' ב' דניקב וכ"ש נימוק האם של העוף שהביצים מונחים בה טריפה אפי' בהפ"מ.
מ״ה:י״ג
א
יג) והא דאמרינן דניקב האם בעוף טרפה היינו המעיים שהשלל מונח בתוכו אבל לא השלל שהוא האשכול שהביצים בתוכו. מש"ז או' א' בי"צ בעמ"ז או' י"א.
מ״ה:י״ד
א
יד) אם נמצא מחט תחיב בשלל של הביצים טרפה דחיישינן שמא ניקבו א' מאברים הפנימיים. או"ה כלל נ"א או' ט"ז. ב"ח בשם רש"ל. ט"ז סק"א. ביה"ל או' א' חכ"א כלל י"ט או' ה' זב"ת או' ב' ענ"ה סי' כ"ד או' ט"ו. בי"צ או' ג' זב"צ או' ט'.
מ״ה:ט״ו
א
טו) אם נשתנה מראית האם והיתה שחורה ושלקיה ולא חזרה למראיתה עכ"ז כשרה וה"ט דאעיקרא דשינוי מראה דפוסל י"א דה"ד כשראינו שנפל לאור כמ"ש לקמן סי' ב"ן ובניקב האם אי כשרה אי טרפה הוא מחלוקת והו"ל ס"ס. זכ"ל הלכות טרפיות על סי' זה. זב"ש או' י"א. ענ"ה שם או' ט"ז. זב"צ או' י"א ויש שם ט"ס.
מ״ה:ט״ז
א
טז) בהמה שהפילה ולד מת יכול לשוחטה בו ביום ולבדוק האם ואין בזה חשש כלל ודלא כהקצבים שיש להם קבלה להמתין עד ג' ימים. תו"ז שם או' ו' זב"צ או' י"ב.
מ״ה:י״ז
א
טוב) [סעיף ב'] ניטלה שלפוחית שמי רגלים נקיים לתוכה כשרה ויש אוסרים. וכ"ה דעת כמה פו' לאסור ומשמע אפי' בהפ"מ והכי נקטינן. מחב"ר או' ט"ו. שה"מ או' ד' ענ"ה שם או' יו"ד. זב"צ או' י"ג.
מ״ה:י״ח
א
חי) שם הגה. והכי נהוג להטריף אפי' בניקב. ויש לאסור בכל מקום אפי' לא נודע המנהג דאיסור זה תלוי באשלי רברבי. תב"ש או' ג' מחב"ר או' ט"ז וכתב וכן עיקר. ענ"ה שם או' י"א. בי"צ או' ד' קומץ שם או' י"ט. זב"צ או' י"ד.
מ״ה:י״ט
א
יט) שורים המשתינים דם יש לבדוק בשלפוחית ואם לא ניקבה מותרים. לה"פ או' ד' בל"י או' ד' שפ"ד או' ה' מחב"ר או' י"ט. חכ"א שם או' ד' ענ"ה שם או' י"ד. זב"ש או' יו"ד. בי"צ שם. קומץ שם. וחד מן הראיות לזה דכל הגידים נקבצים לשם ונתלה הדבר שהדם בא מן הגידים שניתקו מעבודת פרך וכן נמצאו בספרי רפואות ומה"ט כתבו לעצור הדם לאדם ליקח סמרטוטין ולשרותם במים קרים מאד ולכרוך סביב גיד האמה ונעצר הדם בדוק ומנוסה. לה"פ שם. זב"צ או' י"ט.
מ״ה:כ׳
א
ך) ואם לא בדק יש לאסור אפי' בהפ"מ. מק"מ או' ג' אבל השפ"ד שם כתב אפשר להקל בהפ"מ. וכ"כ מחב"ר או' ך' ענ"ה שם. בי"צ בעמ"ז או' ט"ז. קומץ שם. זב"צ או' ך'.
מ״ה:כ״א
א
כא) ואם נמצא עוד איזה רעותא באלו המשתינים דם אעפ"י שעפ"י הדין כשר מ"מ בהצטרף חולי זה הו"ל תר"ל ויש להטריף. בל"י שם. מחב"ר או' כ"א ענ"ה שם. בי"צ בעמ"ז שם. זב"צ או' כ"א.
מ״ה:כ״ב
א
כב) פרות המשתינות דם יש לאסור החלב בחיים אם לא אחר שפסק ממנה הדם זמן גדול. מק"מ שם. אבל בשו"ת נחלת ישראל סי' ח' כתב דהחלב מותר בחיים וכתב שכמה גאונים הסכימו עמו. טו"ט תניינא סי' קנ"א. זב"צ או' כ"ב.
מ״ה:כ״ג
א
כג) שם בהגה. והכי נהוג להטריף אפי' בניקב. וכן בניטל יש להטריף. תו' חולין מ"ח ע"א ד"ה שלפוחית. לה"פ שם, בל"י שם.
מ״ה:כ״ד
א
כד) שינוי מראה בשלפוחית של מי רגלים אינו ס"ס וע"כ יש להטריף. דע"ק או' ד' זב"צ או' ט"ו.
מ״ה:כ״ה
א
כה) עוף אין לו כיס השתן ואם בטנה צבה וכשקרעוה אחר שחיטה זב ממנה מים זכים יש לבדוק במעיים ובריאה ובכל איברים שהנקב פוסל בהם ואם לא נמצא רעותא יש להכשיר. ב"ח בתשו' סי' זק"ן. והתב"ש או' ג' מגמגם בה ומסיק דאין להקל כ"א בהפ"מ. מחב"ר או' ח"י. ענ"ה שם או' י"ג. זב"ש או' ז' בי"צ בתה"ב או' ב' קומץ שם או' ך' זב"צ או' ט' ועיין לעיל סי' ט"ל או' שצ"ד.
מ״ה:כ״ו
א
כו) תרנגולת זו שנמצא בה מים בחלל שכתבנו שיש להכשיר בהפ"מ וכן בהמה שנמצא בה מים בחלל הגם שמותרת אחר הבדיקה מ"מ יש חשש סכנה לאכול ממנה. שבו"י ח"ב סי' ס"ה. בי"צ בתה"ב או' ג' קומץ שם. זב"ש או' י"ב. מק"מ סוף או' ג' וכתב ומנהגינו להודיע לשואל ופורש מעצמו משום סכנה ושמעתי כשהמים בשלפוחית אין חשש סכנה עכ"ל ואם המים הם אדומים או שחורים יש לחוש ואפי' הם בשלפוחית וכן מנהגינו. זב"צ או' י"ז. ומיהו מדברי המק"מ הנז' משמע דכל שהוא בשלפוחית אין לחוש ואפי' אם הם אדומים או שחורים וכ"ז אם היתה בטנה צבה ג"כ כמ"ש באו' הקודם. ומיהו נראה דלאו דוקא בטנה צבה אלא ה"ה אם הבני מעיים צבים ונפוחים.
מ״ה:כ״ז
א
כז) וכה"ג שמעתי על התרנגולים שרגליהם נפוחה אפי' בעצם התחתון שיש לחוש שבאו מחולי פדגר"א והאוכלם בא לידי חולי זה שהדבר מצוי לתרנגולים לכן שומר נפשו ירחק מהם. שבו"י שם. בי"צ בתה"ב שם.
מ״ה:כ״ח
א
כח) וכן בהמה שבחייה היו יוצאים מי רגלים תמיד ושוב נשחטה והיה מים בחלל הגוף יש להכשיר בהפ"מ בבדיקת כל האברים הפנימיים וגם הושט היטב שאין בהם רעותא והריאה צריכה נפיחה ואמנם קשה בדיקה זו מאד לעיין בכל אבר ואבר וגם בדיקת הריאה בזה צריך להניח כל הריאה בפושרין ולבדוק ולכן קשה מאד להקל אפי' בהפ"מ ויותר טוב להחמיר. נוב"י מה"ת יו"ד סי' כ"ה. פ"ת או' ג'.
מ״ה:כ״ט
א
כט) בהמה שהיה כיס השתן שלה דבוק בכוליא ונחסרה הכוליא עד מקום החריץ כשרה. זר"א יו"ד סי' ח' זב"ש או' ט' זב"צ או' כ"ג.
כרתי על שולחן ערוך יורה דעה
מ״ה
א
או עוף בעוף שלל של בצים היינו כמו אם בבהמה:
ב
עוף ודעת התוס' לפרש ר"ח דשלחופת טרפה בעוף והפר"ח דחה דבריו ועיין פלתי שישבתי דברי ר"ח וע"ש דלכך נקרא אם ועיקר השם מטרפחת שהוא אם האפרוחים. וכך נקרא בברייתא.
ג
לאסור בניקב עיין פלתי שהארכתי לברר דעיקר הדין דכשר והמקיל לא הפסיד במקום ה"מ כדעת רמ"א:
ד
נימוק ואם נימוק הולד במעי פרה אי יש לאסור פרה עיין פלתי מ"ש בזה ולכ"ע אם רחם הבהמה שלם דלית כאן חשש כלל:
ה
אפי' בניקב וניקב כיס השתן אין להוסיף על טריפות ואין זה שלחופית שמי שתן נקוים לה:
פלתי על שולחן ערוך יורה דעה
מ״ה
א
או עוף והתוס' בדף נ"ה ע"ב ד"ה איבעי כתבו לפרש דברי ר"ת דפסק בטרפות לחומרא בניטל אף דאסיקנן בבכורת לטוע' בד"מ מאן דמטריף בניטל ותי' דר"ח מירי בעוף בשלל של ביצים. ובו הורו להטריף. ובאמת דברי ר"ח דברי קבלה הן וראוי לחוש לדבריו. איברא הפר"ח דחה דבריו בטענתו כשם דקתני אלו כשרות בבהמה ניטל אם כך באלו טריפות בעוף ה"ל למיתני ניטל טרפחת זהו טענתו #י) ואין בדבריו ממש דאדרבה הדין עמו דאיך יתכן למיתני הורו בטרפחת לאיסורא מה דלית בי' מחלוקות כלל וכך אמרו תמיד הלכה מכלל דפליגי וכן הדבר מדקתני הורו מכלל דאיכא דמורה להתירא ואי הוא הא ר"ט חזר לגבי רבנן ואמר הלכה חמורך טרפון ע"ש. אבל הוא הדבר שאמ' הפר"ח התנא דמשנה דלא קחשיב טרפות בעוף הוא דמכשר בעוף כמו בהמה. ולכך הם הורו להחמיר ולאסור והם עשו מעשה והורו וכוותי' נקטינן לחומרא #יא) וזהו כוונת התוס' דתו' על מה דלא תנא לוי יתר העוף משום דלא מיירי בפלוגתא כמו דלא מנה ניטלה הנוצה דמטרף ר' יהודא ולכאורה הדבר תמו' דשם לא רצה למנות טרפות מה דרבים פליגי עלה אבל כאן אי איפוא מי דפליג דבבכורות בבהמה שנינו אבל בעוף לא מצינו דמכשיר ועיי' מהרש"א ומהר"מ מלובלין ולפמ"ש ניחא תנא דידן תנא דמשנה דלא קחשיב באלו טרפות פליגי ומכשיר ושפיר לא מעייל נפשי' בפלוגתא וברור ונכון. ואמרתי כי לכך אמרו אם ואמרו טרפחת כי אם כינוי לבהמה וטרפחת לעוף וקצרו בלשונם כסדר וצריך להיות מטרפחת ומטר בכל לשון יון רומי אף כי בלשון עברי אם כחץ למטר"ה היינו נרתק ואם לחצי' ופחו לשון אפרחים קטנים התלוי' באשכול כדאמרינן ביעי דפחי ע"ש ברש"י וערוך וזהו מטרפחת אם לאפרוחים וקצרו בלשון והשמיטו מ"מ מן טרפחת וצ"ל מטרפחת וכינוי לאם ביצים ולענ"ד זהו הי' קבלה בר"ח:
ב
ויש מחמירין לאסור בנקב. ודעת האחרונים להחמיר #יב) ואני לא ידעתי עיקר ומרא דהך הוא רוקח והוא כפי מ"ש הב"י בשמו סי' מ"ב דעתו להתיר נטלה המרה וש"מ דלא ס"ל כלל התוס' היכי דניקב טריפה ה"ה ניטל דהא מרה ניקב טריפה וניטל כשר לדעתו וא"כ אף כאן באם י"ל ניקב טריפה ומ"מ ניטל אם כשר כסתם דמשנה. אבל לפי דפסקנין לעיל סי' מ"א נוטל מרה טריפה דדינו שוה לניקב וא"כ אם אנו מטריפין פה ניקב אף ניטל טריפה ובהדי' תנן ניטל כשר. ולכן אין לדין שרש ומכ"ש דברי הב"ח שזכינו לתשובתו וכל מ"ש ראי' מפרק א"ט דחוק ובנוי על יסוד רעוע במח"כ הרמה והעיק' הקושי' מה שהקשה הב"ח בתשובה הוא איך נעלם מר"ט משנה שהיה מקובל אז בידם אף כי לא היה בכתב קודם רבי נטלה אם כשרה ומה היו צריכין לעדתו של טובי' הרופא. י"ל בפשוט כי ודאי ידע מה שהי' מסורת בידם נטלה אם כשרה רק חשב הפירוש על נברא חסר דלא כאיב לה אבל בניטל בידים דכאיב לה טריפה. אבל בנבראת חסר ידע לה וכבר אמרו בגמ' דיבמות פ"ו על שרה אין לה ולד אפי' בית ולד לא היה לה ושרה לא היה טריפ' אבל בניטל בידד דכאו' לה לא סבר להכשיר וזה פשוט ולכך הביאו עדות מטובי' הרופ' דחותכיו במצרים בידים האם ולק"מ. ובנימוק דמטריף לא הבנתי דא"כ ניטל האם למה כשר הא מתחילה נימוק קצת ואח"כ נימוק כולו ואיך טרפות יחזור לכשרותו כמו בסי' שלפני זה וכ"ת באמת טרפה ומעשה דר"ט היה ניטל בידים כעובד' דעדות דתודה במצרים א"כ מה זה שנתחבטו האחרונים בהא דהורו בטרפחת לאסורא הא ה"ל טועה בדבר משנה דעובדא היה בסתם ניטל ולא ידעו אי בסתם או ביד והטריפוהו כהך דלעיל בכוליא אבל ר"ט ידע היה שניטל ביד וע"כ צ"ל דלא ס"ל לתוס' ויתר מחברים דין זה ולכן אין להחמיר ועיין לקמן בהל' נדה סי' קצ"ד דבררתי מתוך דברי הרמב"ם בפי' המשנה דנחתך האם טריפה. והנה הב"ח ואחרונים העתיקו בשם א"ז דנימוק הולד במעי אמו אף הפרה טריפ' חוץ שליל כשרה ואחרונים כתבו דאין להוסיף על הטריפות #א) ולי קשיא דא"כ הרי בהמה טריפה מבלי אות ורושם בגופה כי נימוק הולד בקרבה וא"כ בפ' כל התערובות דפריך הגמ' נתערבה בטריפה ה"ד מנא ידעו וכו' ע"ש שדחק ולא משני בכה"ג דבהמה טריפה ואין אות ורושם בגופי' וא"כ א"א להכירו #ב) ואולי ס"ל לא"ז כדעת התוס' דהקשו בנתערב טריפה אמאי ירעו הא אין פודין קדשים לכלבים בשלמא למ"ד דהם טריפה בדרוסה או בנפולה א"ש דאחר שחיט' בדקינן ליה אלא למ"ד ולד טריפה מא"ל והיינו דתוס' אזלי לשיטתו דס"ל ולד טריפה לר"א להדיוט אסור אבל לפירש"י דרק לגבוה אסור אין מקום לקו' התוס' וא"כ הא"ז ס"ל כרש"י גבי ולד טריפה ובדרוסה ונפולה כתיב התוס' דיש לה בדיקה אבל בהך גוונא שהקשינו דנימא בדנימוק הולד. דא"כ אין לאם תקנה וטריפה לעולם ונצבה וגם קמה קושי' התוס' הא אין פודין כו' אלא דבלא"ה קושי' אחרונים מה יועיל ויזיק שנימוק הולד להטריף הבהמה וכי להוסיף על הטריפות שמנו חז"ל באנו ולכן נראה כמש"ל דניטל האם בסתם אילו הוה תלינן שמתחיל' נימוק האם אחת לאחת עד שנימוקו כולה א"כ הרי טריפה כנ"ל דכבר נטרפה בתחלת הנימוק ואיך תחזור לכשרותה אבל מסתם לא תלינן בנימוק ואמרינן מחמת חולשא ניטלה בפ"א בלי נימוק אך אם ראינו שמקד' נימוק הולד בקרבה הרי הוחזק להיות חולשא זו להמיק בקרבה כיולדה נימוק וא"כ אם נטלה אח"כ תלינן מכח נימוק היה הדבר הזה וטרפה דאינו חוזר לכשרותו ודו"ק וא"כ מ"ש הא"ז נימוק הולד היינו דגם ניטל האם ולק"מ ודו"ק:
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
מ״ה
א
או עוף. [עבה"ט ומ"ש ויש לחקור אם נמצא לה ב' האם כו'. עיין בספר לבושי שרד סימן י"ח שכתב דתרנגולת שנמצאו בה שני מעיים שהביצה מונחת אינו כשר אלא בהפ"מ ואולם אם אינם דבוקים זה בזה מי שירצה להתיר באין הפ"מ אין מזחיחים אותו אכן אם אחת גדולה ואחת קטנה כשר גם באין הפ"מ אפי' אם הם דבוקים יחד מיהו אם אחת מהן דבוקה באבר אחר דמיטרף בנקב כגון בדקין וכיוצא אינו כשר אלא בהפ"מ בין שהגדולה דבוקה בין שהקטנה דבוקה ע"ש בטעם הדבר]:
ב
או נימוק. עבה"ט ומ"ש לענין גישוואלני ביצים בעוף עיין בזה בתשובת אמונת שמואל סימן י"ח שכתב בפשיטות להתיר ועיין בשו"ת קרית חנה סי' י"א שפקפק ע"ז וסיים מ"מ קבלתי מרבותי להתירו בלי פקפוק ע"ש ועיין פמ"ג שדעתו להחמיר באין הפ"מ. ועיין בתשובת מקום שמואל סי' כ"ח:
ג
אפילו בניקב. עיין בתשובת נו"ב תניינא חלק יו"ד סי' נ"ה בענין בהמה שבחייה היו יוצאים מי רגליה תמיד ושוב נשחטה והיה מים בחלל הגוף וכתב דאין הטפטוף ראייה לנקיבת כיס השתן להטריפו ע"י זה ולכן יש להכשיר בהפ"מ בבדיקת כל איברים הפנימים וגם הוושט היטב שאין בהם שום ריעותא והריאה צריכה נפיחה ואמנם לפי שקשה בדיקה זו מאד לעיין בכל אבר וגם הריאה צריך להניח בפושרין ולבדוק ולכן קשה להקל אפילו בהפ"מ יותר טוב להחמיר ע"ש. ומה שהשיג שם על השואל שכתב שאף הב"ח בתשובה שרוצה להכשיר דוקא בעוף אבל לא בבהמה וכתב הוא ז"ל שלא ידע הפרש בין עוף לבהמה. הנה השואל הזה כוון לדבר הפר"ח שכ"כ בהדיא הביאו הבה"ט בסימן מ"ח סק"ב וכדומה שלא עיין בתשובת ב"ח עצמו שכתב שם בהדיא הטעם דעוף אין לו כיס השתן ע"ש:
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
מ״ה:א׳
א
או עוף כו'. והתוס' והפוסקים כתבו לר"ח בעוף טרפה וכן הוא בהגהת ש"ד סי' פ"ח ובא"ו דמהרש"ל סי' צ"ו וז"ל כ' ראבי"ה שאם ניטל בעוף המעיים וזהו שהביצה מונחת בו ר"ח ור"י פוסקים בעוף לאיסור מא"ז עכ"ל וכ"פ הב"ח דיש להחמיר היכא דליכא הפסד מרובה וכ"פ באו"ה כלל נ"ה דין ט' וכן מסיק בד"מ וכ' וראיתי בא"ז כדבריהם:
מ״ה:ב׳
א
וכ"ש ניקב. כלומר לפי הכלל דקי"ל לקמן סי' נ' ס"ב דכל אבר שאם ניקב טרפה כו' אם ניטל טרפה אלא דיש מחמירין בניקב כו' וכ"כ בד"מ אבל בניטל האם לכ"ע כשרה כדאיתא במשנה ובש"ס בהדיא:
מ״ה:ג׳
א
ויש מחמירין כו'. והב"ח כ' דנראה מסוגיא דש"ס פא"ט ופ' אחד דיני ממונות דמדינא אסור בניקב או נימוק האם ולפיכך אפילו בהפסד מרובה אסור מיהו בנחתך מקצתו כשרה עכ"ל ולא נתבררו לי דבריו וכן בתוספות פא"ט (דף מ"ח ע"א) והאגודה שם סימן מ"ז משמע להדיא דניקב האם כשרה וכן משמע מרוקח סי' שצ"ח וכן נראה מדברי שאר פוסקים:
מ״ה:ד׳
א
בניקב כו'. ומבואר בהגהת ש"ד ובאו"ה שם דבנחתך כשרה ומביאם בד"מ והכי איתא בש"ס פ' אחד דיני ממונות (סנהדרין דף ל"ג ע"א):
מ״ה:ה׳
א
והכי נהוג כו'. וכ"כ מהרש"ל בא"ו שלו שם דיראה לנהוג הכי אלא שבספרו פא"ט סימן מ"ב חזר בו עיין שם:
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
מ״ה
א
ויש מחמירין. הוא הרוקח שמביא ב"י וכ' עליו ואיני יודע מנין לו דסברא הוא דלא חמיר נימוק מניטל עכ"ל וכ"כ רש"ל שלא נראה לו כדברי הרוקח דמנין לו לחלק בין נימוק לניטל ואין להוסיף על הטרפות עכ"ל גם רמ"א בד"מ כ' דהרא"ש ורשב"א ור"ן ור' ירוחם מכשירין אלא דבאין הפסד מרובה החמיר כאן. ומבואר בב"י ע"פ מסקנת התו' שגם בעוף בשלל של ביצים שלו דינו כמו בבהמה באם. רש"ל הביא מעשה שמצאו מחט תחוב בשלל של ביצים והטריפוה משום שהוא בחלל הגוף ושמא ניקבה אחד מהאיברים וכן הוא באו"ה:
יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה
מ״ה
א
(סימן מ"ה סעיף א') בהמה או עוף שניטל האם שהולד מונח בתוכה כשירה. עי' בשו"ת אמונת שמואל סי' ח"י שהתיר עוף שנמצא בו (געשוואלענע אייער) והמעי שמונחים בו לא ניקב ולא נימוק. וכן נימוק הולד במעי בהמה כשרה:
יד אפרים על שלחן ערוך יורה דעה
מ״ה
א
בהמה או עוף. עבה"ט ומ"ש בשם כנה"ג כשיש לה שני אם כתב במח"ב להכשיר מכח ס"ס בין בבהמה בין בעוף אף בלא הפ"מ:
ב
לאסור בניקב או נימוק. עבה"ט ועיין בשו"ת פרי האדמה דף מ"ד דבירושלים עה"ק המנהג להטריף בנימוק ע"ש ועיין בתשובת ב"ח סי' קנ"ו בנימוק או ניקב האם יש להחמיר ודוקא בניטל או נחתך אפילו מקצתה די"ל נחתך לחוד וניקב לחוד ואע"ג דבטחול לא קיי"ל הכי. ומ"מ לגבי האם דלא נתברר היתירא יש לחוש באיסור דאורייתא ע"ש ובלה"ק העתיק דברי הב"ח בקיצור ואינו מכוון ע"ש ועי' בנו"ב מ"ת סי' ק"ה בבהמה שבחייה היו מי רגלים יוצאים אין להטריף מחמת טפטוף השתן רק מחמת שנמצא מים בחלל הגוף ויבואר לקמן סי' נ' וע"ש מה שכתבתי בעוף דג"כ טריפ' בניקב כיס השתן. ונפלאתי שהרי הביא שם מתשובת ב"ח ושם מבואר בסי' קמ"ז דעוף אין לו כיס השתן כלל (ובהג"ה בן המחבר הרגיש בו אך לא כתב שכן הוא בתשובת ב"ח) והנראה שלא היה לפניו גוף התשובה רק מה שהעתיק השואל בדבריו ועי' במקום שמואל סי' ק"ח בשלל של ביצים שניקב או נימוק יש להתיר במקום קצת צורך והמחמיר יחמיר לעצמו ע"ש ועיין בדברי אא"ז בת"ש מ"ש בזה ואין לזוז מדבריו שהם סולת נקייה:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כרתי על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פלתי על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
יד אפרים על שלחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5