א
דין מכת הגרגרת. ובו י' סעיפים:
גרגרת שנפסק רוב חללה במקום הראוי לשחיטה או למעלה מזה הרי זו אסורה:
ב
אם ניקבה נקב שיש בו חסרון כאיסר אסורה ואם ניטלה ממנו רצועה לארכה אי כד מעגלת לה הויא כאיסר אסורה ויש מי שאומר שאין אנו בקיאים בשיעור כאיסר הלכך משערים אותו ברוב רוחב חלל הקנה: הגה ולפי מה שיתבאר בסמוך דשיעור איסר הוא פחות מרוב אם כן מי שאינו בקי יבא להקל על כן נראה דרצה לומר רוב רוחב חלל קנה של עוף דהוא פחות מכאיסר ומי שאינו בקי יטריף בכל ענין. (ד"ע):
ג
ניקב סביב היקפה נקבים דקים זה אצל זה כנקבי הנפה אם אין בהם חסרון מצטרפין לרוב חללה ואם יש בהם חסרון מצטרפין לכאיסר שאם יש כאיסר בנקבים עם השלם שביניהם אסורה והוא שהנקבים סמוכין כל כך שאין בין נקב לנקב כמלא נקב אבל אם יש ביניהם יותר משיעור זה אין מה שביניהם מצטרף:
ד
בעוף אם ניקב כנפה חותך המקום המנוקב כנפה ומשימו על פי חלל הקנה אם יש בו כדי לחפות רוב הקנה אסורה: הגה ואם נחסרה גרגרת של עוף י"א דמשערין כמו בנקובה כנפה (הרי"ף והרמב"ם) וי"א דמשערין הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו לפי ערך השיעור שהוא בבהמה כאיסר (רש"י והרא"ש ורבי ירוחם):
ה
יש אומרים שאם נפחתה כמו דלת שלא ניטל הפחת אלא תלוי ועומד וזקוף שם כדלת על פי הארובה כיון שהדלת סותם הנקב צריך שיהא הפחת גדול כדי שיכנס ויצא בו איסר דהיינו יותר מכאיסר:
ו
י"א שאם ניקבה נקב מפולש משני צדדים אע"פ שאין בנקב אלא כדי שיכנס בו איסר לרחבו דהיינו כעובי איסר אסורה:
ז
נסדקה כולה לארכה אע"פ שלא חסר ממנה כלום אסורה ואם נשאר ממנה כל שהוא למעלה ולמטה במקום הראויה לשחיטה כשרה מפני שכל מה שהצואר נמשך הסדק סוגר והולך הלכך הדר חלים:
ח
ניקבה למטה ממקום שחיטה במשהו טריפה:
ט
מצא גרגרת שנפסקה או חסר ואינו ידוע אם נעשה מחיים (ולא יוכל לתלות שמחמת השחיטה נעשה ששחט בשני מקומות) (ב"י בשם חידושי רשב"א) פוסקה במקום אחר ורואה אם הם שוים כשירה ואם לאו אסורה ואין מדמין אלא מחוליא לחוליא או מבר חוליא לבר חוליא אבל לא מחוליא לבר חוליא ולא מבר חוליא לחוליא: הגה ואנו אין בקיאין בבדיקה ויש להטריף בכל ענין וכל דינים אלו דנקובה וחסרון בגרגרת הם דוקא כשידוע שהוא מחמת חולי (ב"י ואו"ה כלל נ"א) אבל אם נעשה מחמת קוץ או מחט לדידן דלא בקיאינן בבדיקת הושט טריפה בכל ענין דחיישינן שמא ניקב הוושט דלא גרע מאלו היה הצואר מלוכלך בדם כמו שנתבאר לעיל סימן ל"ג:
י
הקנה בסופו משנכנס תחת (החזה) מתפצל ומשם יפרד והיה לשלושה ראשים האחד נוטה ללב ואחד לכבד ואחד לריאה ושלשתן נקובתן במשהו: הגה מיהו בקנה הלב שהוא שומן שיורד בין ערוגות הריאה ללב רגילין להיות בו נקבים קטנים דקים והיינו רביתייהו ולא מקרי נקבים וכשר (הגהות אשיר"י פא"ט ורוקח ובשערים שער ל"א):
באר היטב יורה דעה
ל״ד
א
חללה. וכתב בש"ך אבל רוב עובי הדופן של הקנה אינו משלים לרוב שדופן הקנה עב מלמעלה ולצד הצואר אינו אלא קרום דק ואינה אסורה עד שיפסק רוב החלל ועובי דופן אינו משלים לרוב (שם) וכן אם נפסק מלמטה למעלה שיש רוב חללה אע"פ שרוב עובי קיים טריפה (מהרמ"ט):
ב
אסורה. וכתב בש"ך דהוי נבילה ואין להקשות הא קיימא לן לעיל סימן כ"ד סעיף ט"ו בעיקור אפילו לא נשאר אלא מיעוט מחובר במקום אחד כשר התם מיירי שלא נעקר הסימן אלא ממקום חבורו בלחי לכך לא מטריף ברוב אבל הכא שהקלקול בגוף הסימן לכך ברובא מטרפא אבל למטה ממקום השחיטה נקיבתו במשהו:
ג
ענין. והש"ך והט"ז חולקין על זה וס"ל דמשמע בכל עוף ובהמה בקנה דידיה קאמר וקושית הרמ"א מתרץ הש"ך בענין אחר וגם הט"ז מתרץ קושית הרמ"א בענין אחר ופוסק ג"כ דיש לשער בבהמה ברוב חלל הבהמה ובספר כנה"ג הניח הדבר בצ"ע:
ד
חללה. ופי' הש"ך דוקא שניקב סביב הקיפו ממש כזה). אבל אין הנקבים שאין בהם חסרון שבאורך הקנה מצטרפין לרוב ההיקף דלא יהא אלא נסדקה הילכך נקבים שאין בהם חסרון לעולם לא פסלי אלא כשהם עומדים בהיקף הגרגרת אבל נקבים שיש בהם חסרון לא שייך אלא כשעומדים באמצע או באורך הגרגרת דאי בהיקף אפילו אין בהם חסרון פסלי ולפ"ז לשון המחבר מגומגם שכתב ואם ניקב סביב הקיפה אם אין בהם וכו' ואם יש בהם וכו' משמע דביש בהם חסרון נמי אסביב הקיפה קאי וזה אינו וצ"ל דהכי קאמר אם אין בהם חסרון אז אינו טריפה בהיקף מעט אלא בעינן שיקפוהו הקנה ברובו אבל אם יש בו חסרון אם יש כאיסר בנקבים טריפה אע"פ שאינן מקיפים רובו אלא שעומדים קצת נקבים בהיקף וגם קצת באורך דאי אפשר כשיש הרבה נקבים ששיעורם כאיסר שלא יקיפו מעט הקנה עכ"ל:
ה
אסורה. ופי' הש"ך שאם יש בו כאיסר אע"פ שאינו בהיקף רוב הקנה טריפה ובזה מתורץ קושית רמ"א מה שמקשה בסעיף שלפני זה דבאמת רוב החלל היא פחות מאיסר והא דבעינן אם יש בו חסרון דאינו נטרף אלא אם יש בו כאיסר משום דאינו עומד בהיקף רוב החלל וכן כתב הט"ז:
ו
מצטרף. וכ' בש"ך דמשמע מדברי המחבר מאחר שלא כ' דין זה למעלה דבאין בהן חסרון אין השלם מצטרף אפי' אין בין נקב לנקב כמלא נקב. וגם משמע שאין חילוק בין בהמה לעוף לענין צירוף השלם אלא ביש בהם חסרון אפי' בבהמה מצטרף לכאיסר כשאין בין נקב לנקב כמלא נקב וכשאין בהם חסרון אפי' בעוף אין השלם מצטרף להיקף רוב גרגרת דידיה:
ז
אסורה. ופי' הש"ך דמשערין עם השלם כשאין בין נקב לנקב שלא כמלא הנקב ודוקא בנקבים שיש בהם חסרון אבל באין בהם חסרון אז אין מצטרפין השלם שביניהם ומשערין גם בעוף ברוב היקף הקנה דידה:
ח
כאיסר. ופי' הש"ך בנקבה כנפה כ"ע מודו שמשערין ברוב הקנה אבל חסרון במקום אחד ס"ל משערין הגדול לפי גדלו ומבואר בדברי הרא"ש דה"ה דבכל מקום דמשערין בבהמה כגון חסרון הגלגולת כסלע בסי' ל' וכן בניטלה הכבד דבעינן שישתיירו שני זיתים בבהמה כדלקמן סי' מ"א סעיף ב' משערין בעוף לפי ערך השיעור בבהמה:
ט
איסר. וכתב בש"ך לדידן כיון דלא ידעינן שיעורו דאיסר משערינן באם חופה רוב הקנה בין בבהמה בין בעוף:
י
אסורה. וכתב בש"ך דכן הדין בין בבהמה בין בעוף דלא כהפוסקים דס"ל דדוקא בעוף הדין כן:
יא
חלים. וכ' בש"ך בשם ב"י ומהרש"ל אפילו אם נשאר למעלה כ"ש במקום שאינו ראוי לשחיטה דהינו למעלה מטבעת הגדולה לא מהני ואסור וכ"ש למטה ממקום שחיטה:
יב
טריפה. והטעם דמשם ואילך נידון כריאה וע"ל סי' כ' איזו נקרא למטה ממקום שחיטה:
יג
מקומות. וכתב בש"ך דמשמע מדברי רמ"א שאם יכול להיות שמחמת ששחט בשני מקומות נעשה תלינן אפי' בחסרה ואע"ג דלעיל סימן כ"ד סעיף י"ט כ' אם נמצא טבעת על הסכין דאע"ג דיש לומר שע"י גלגול הגרגרת נעשה אפילו הכי אמרינן כל ספק בשחיטה פסול אפילו בנחתך הטבעת מצד א' צ"ל דאפשר דהכא מיירי שלא נחסר הטבעת אלא שני חצאי טבעת דבוקים זה בזה עם העור שביניהם דאז תלינן בסכין שהוליך והביא נעשה א"נ הכא מיירי שנחסר הגרגרת בעקום כזה א"נ שנחסר העור שבין הטבעות א"נ מיירי כשמותחין הקנה מתרמי החסרון כנגד חיתוך העור דבהכי איכא הוכחא שמחמת סכין נעשה מיהו בקושי יש להתיר בכה"ג דמי יודע למתוח כראוי:
יד
ענין. וכתב בש"ך שכ"כ ג"כ בסי' ל"ו גבי ריאה ואפילו למיכנף עשרה ולהקיף אין עושין ג"כ. ובס' אפי רברבי כ' אם יש עוד צד להתיר מקלינן בבדיקה. אבל כל האחרונים מחמירין שלא להקיף בכל ענין וכן המנהג. ואין מקיפין מחולית בהמה זו לבהמה אחרת (דרישה):
טו
חולי. וכתב בש"ך וה"ה כשתפס הקנה לבדו באופן שידע בודאי שלא נגע בוושט ועיין בס"ס כ"א ובסי' כ"ג סעיף ל':
טז
לכבד. היינו המזרק הגדול שבכבד אבל בסמפונות הקטנים עיין סי' מ"א:
יז
וכשר. והטעם שהם פיות הסמפונות ולא נקבים והלכך אם יש שם נקבים שלא במקום פיות הסמפונות טריפה:
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
ל״ד
א
משנה שם חולין דף מ"ב:
ב
מההוא עובדא דאתא לקמי' דרב וכו' שם דף מ"ד
(°) פי' לאפוקי למטה כדלקמן סעיף ח':
ג
שם במשנה וכרשב"ג:
ד
מימרא דרבה בר בר חנה וכו' שם דף מ"ה:
ה
הרשב"א בחידושיו שם (בשם בעל העיטור):
ו
מימר' דרב יהוד' וכו' וכדמפרש ר' חלבו וכו' שם:
ז
הרא"ש והר"ן שם:
ח
הר"ן שם (וכן משמע מפי' רש"י):
ט
מימרא דר' יצחק בר נחמני שם:
י
מימרא דרב נחמן ולפי פרש"י שם והתוספת שם וכ"כ הרשב"א בת"ה ורבינו ירוחם:
יא
הרי"ף כפי פירוש הרא"ש וכ"ה דעת הרמב"ם בפ"ג מה"ש:
יב
שם במשנה:
יג
כרבי יוחנן שם דף מ"ה:
יד
כפרש"י שם:
(°) פי' מתחבר:
טו
מהא דיתיב רבי יוחנן ור"ל וכו' שם:
טז
מימרא דאביי ורבא שם דף כ'
(°) לפי' רש"י הוא מחציו של טבעת כלפי מטה ממקום שמתחילין להיות דקין והרמב"ם פי' שהוא החוליא הקטנה שבין שני חוליות והיא רכה משתיהן:
יז
מימרא דאמימר ואיכא תרי לישני דכתבו התוס' דאזלינן לחומר' וכן הסכמת הפוסקים:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
ל״ד
א
הלכך משערין כו'. דאפי' בעוף כשר כ"ש בבהמה דחיותה מרובה:
ב
ולפי מה כו'. ר"ל דבס"ד בש"ע בעוף אם כו' ובהג"ה כתב ואם כו' וי"א דמשערין כו' והוא דעת הרא"ש שכתב דבעיא דעופא מאי ל"ק אלא דוקא אנפה דאם ישער אותו ג"כ לפי גדלו וקטנו יפסל במעט אלמא דאיסר פחות הוא מרוב:
ג
שאם יש כו'. כמ"ש בעוף מקפלו כו' אלמא עם השלם שביניהם משערינן:
ד
והוא כו'. כשיעור סמיכת נקבי הנפה ובנפה קיימינן. רש"י:
ה
ואם נחסרה כו'. כפי' הרי"ף בעופא מאי אכל חסרון גרגרת העוף:
ו
וי"א כו'. כפי' רש"י ורא"ש דל"ק אלא אנפה אבל בנחסרה הוא כמו בכל שיעורי טרפות דמשערין כו':
ז
ולא יוכל כו'. כמש"ש מ"מ א':
כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה
ל״ד:א׳
א
א) [סעיף א'] גרגרת שנפסק רוב חללה וכו' שדופן הקנה עב מלמעלה ולצד הצואר אינו אלא קרום דק ואינה אסורה עד שיפסק רוב החלל ועובי דופן הקנה אינו משלים לרוב. הכי איתא בש"ס ופו' ש"ך סק"א. פר"ח או' א' לה"פ או' א' בל"י או' א' וכן אם נפסק מלמטה למעלה שיש רוב חללה אעפ"י שרוב עובי קיים טרפה. פר"ח שם. זב"ת או' א' ומיהו בטבעת גדולה רוב היקף הוי רוב חלל. רשד"ם. זב"ת שם. ור"ל לפי שכולה עבה ולא כמו הקנה שלצד הצואר הוא דק ועיין לעיל סי' כ"א או' א'.
ל״ד:ב׳
א
ב) מעשה שהביאו לפנינו תרנגולת א' אחר ששחטו אותה וראו בקנה למטה ממקום ששחטו מקום א' שהוסרה הגרגרת ממנו דהיינו הטבעת הקשה ולא נשאר כ"א קרום המחברם דהיינו קרום הרך שהוא בפני הטבעות והוא נקרא קנה כמ"ש לעיל סי' כ"א או' א' ואותו קרום היה שלם מכל צד ולא היה בו שום ריעותא והיה נראה שמתחלת ברייתה היתה כן והכשרנוה כמ"ש מרן ז"ל דבעינן רוב חללה והכא כל החלל שלם וכמ"ש הטור ז"ל דאם לא נפסק רוב חללה אעפ"י שהוא רוב הקיפה וכו' כשרה יעו"ש והגם דחסרה כל הטבעת אין בכך כלום דהלכה כמ"ד רוב חללה והכשרנו בפומבי. זב"צ או' א'.
ל״ד:ג׳
א
ג) שם. או למעלה מזה וכו' פי' למעלה מן המקום הראוי לשחיטה נמי דינא הכי דפסוקת הגרגרת ברובא אבל למטה ממקום הראוי לשחיטה במשהו טרפה כמ"ש לקמן סעי' ח' ב"י. ט"ז סק"א. ש"ך סק"ב. פר"ח או' ב' לה"פ או' ב' ואו' ג' בל"י או' ב' שו"ג או' ב' זב"ת או' ב' בי"צ או' א' ועיין לעיל סי' ך' סעי' א' איזה מקום נקרא למטה משיעור שחיטה בעוף ובבהמה יעו"ש.
ל״ד:ד׳
א
ד) ואם נפסק בכמה מקומות מיצטרפי לרובא לא מבעיא בהיקף א' דזה פשוט מדין ניקבה נקבים שאין בהן חסרון דסעי' ג' אלא אפי' זה למעלה מזה ולמטה בצד אחר נמי מיצטרפי. תב"ש או' א' ענ"ה סי' ח' או' ה'.
ל״ד:ה׳
א
ה) ודע דכל הדינים שעד סעי' ז' כולם אפי' למעלה ממקום שחיטה. כ"כ הב"ח בשם או"ה. תב"ש שם. שפ"ד או' ב' בי"צ בתה"ב או' א'.
ל״ד:ו׳
א
ו) [סעיף ב'] אם ניקבה נקב שיש בו חסרון כאיסר וכו' הגה. ולפי מה שיתבאר בסמוך וכו' על כן נראה דר"ל רוב רוחב חלל קנה של עוף וכו' עיין ט"ז סק"ג וש"ך סק"ד שחולקין על דברי מור"ם הנז' וס"ל דמשערין ברוב רוחב חלל קנה של בהמה יעו"ש אבל התב"ש או' ב' הסכים לדברי מור"ם ז' שמשערין בקנה של עוף יעו"ש. וכן הסכים הבי"צ או' ה' קומץ או' ב' ענ"ה שם או' ז' תו"ז סי' ל"ח או' ו' וכתב עוד התב"ש או' ז' דמשערין בעוף בינוני ואווז וכיוצא בו נקרא בינוני יעו"ש. וכ"כ הבי"צ בעמ"ז או' ט' קומץ שם. ענ"ה שם.
ל״ד:ז׳
א
ז) [סעיף ג'] ניקב סביב היקפה נקבים דקים וכו' פי' דוקא שניקב סביב היקפה ממש אבל אין הנקבים שאין בהם חסרון שבאורך הקנה מצטרפין לרוב ההיקף דלא יהא אלא נסדקה הלכך נקבים שאין בהם חסרון לעולם לא פסלי אלא כשהן עומדין בהיקף הגרגרת ברובה. ש"ך סק"ה. לה"פ או' ה' זב"ת או' ח' בי"צ או' ד'.
ל״ד:ח׳
א
ח) שם. ואם יש בהם חסרון מצטרפין לכאיסר וכו' מדכתב גבי נקבים שיש בהם חסרון שאם יש כאיסר בנקבים עם השלם שביניהם וכו' ולא כתב נמי הכי ברישא גבי נקבים שאין בהם חסרון שגם השלם שביניהם מצטרף לרובא מכלל דס"ל דבאין בהן חסרון אין השלם מצטרף אפי' אין בין נקב לנקב כמלא נקב וגם משמע שאין חילוק בין בהמה לעוף לענין צירוף השלם אלא ביש בהם חסרון אפי' בבהמה מצטרף השלם לכאיסר כשאין בין נקב לנקב כמלא נקב וכשאין בהם חסרון אפי' בעוף אין השלם מצטרף להיקף רוב הגרגרת דידיה. ש"ך סק"ו. לה"פ או' ו' בל"י או' ד' כריתי או' ח' וכתב ודלא כפר"ח. וכ"כ הער"ה או' א' תו"ז שם או' ה' אבל התב"ש או' ד' הסכים כדברי הפר"ח דאפי' בנקבים שאין בהם חסרון דמצטרפין לרובא מצטרפין גם השלם שביניהם אם אין בין נקב לנקב כמלא נקב יעו"ש. וכ"פ הבי"צ או' ה' ענ"ה סי' ח' או' ח' קומץ או' א' אלא שכתב שם הקומץ דבהפ"מ יש להקל כדברי הש"ך ודעמיה.
ל״ד:ט׳
א
ט) שם. ואם יש בהם חסרון מצטרפין לכאיסר. בין אם הם לארכה בין אם הם סביב הקיפה. לבוש. והוא כשאין בין נקב לנקב כמלא נקב דאל"כ אין מצטרפין דהדר ברי.
ל״ד:י׳
א
י) [סעיף ד'] ובעוף אם ניקב כנפה חותך המקום וכו' פי' נקבים שיש בהם חסרון דשיעורן בבהמה כאיסר ובעוף דליכא בגרגרת דידיה כאיסר ואם נשער לפי ערך שיעור איסר בבהמה א"כ יהיה קטן מאד שיעור חסרונו דכשנצטרף ג"כ השלם שביניהם ויהיה בזה חומרא גדולה הלכך שיעורו באם חופה וכו' אבל בנקבים שאין בהם חסרון דבעינן שיהיו עומדים בהיקף הגרגרת אין חילוק בין בהמה לעוף דלעולם מצטרפין כל חד וחד רוב היקף גרגרת דידיה. כ"כ הרא"ש ורי"ו. ש"ך סק"ז. פר"ח או' ו' זב"ת או' י"א. ועיין לעיל או' ו'.
ל״ד:י״א
א
יא) שם. ומשימו על פי חלל הקנה וכו' משמע דאף השלם שביניהם מצטרף כשאין בין נקב לנקב כמלא נקב מיהו ה"ד בנקבים שיש בהן חסרון דבבהמה משערינן כאיסר ובעוף באם חופה אבל באין בהם חסרון אז אין מצטרף השלם שביניהם. ש"ך סק"ח. אבל הפר"ח או' ז' כתב דאף בנקבים שאין בהם חסרון מצטרף השלם. וכבר כתבנו לעיל או' ח' דדעת האחרונים להחמיר כדברי הפר"ח יעו"ש.
ל״ד:י״ב
א
יב) שם הגה. ואם נחסר גרגרת של עוף י"א דמשערין כמו בנקובה כנפה וי"א דמשערין הגדול לפי גדלו וכו' וסברא ראשונה היא העיקר. פר"ח או' ח' זב"ת או' י"ג.
ל״ד:י״ג
א
יג) [סעיף ה'] י"א שאם נפחתה כמו דלת וכו' סעי' זה וסעי' שאחריו ראוי להיות הכל בסעי' אחד דהכא והתם אסוקי מילתא היא דהכא כתב פי' רש"י והתם כתב פי' הרמב"ם ולפי שהרי"ף והרמב"ם הם שני עמודי הוראה נקט רבינו סברתם באחרונה די"א וי"א הלכה כבתראי. שו"ג או' י"ב. ועיין בדברינו לאו"ח סי' י"ג או' ז'.
ל״ד:י״ד
א
יד) [סעיף ז'] נסדקה כולה לארכה וכו' ואם נשאר ממנה כל שהוא למעלה ולמטה במקום הראויה לשחיטה כשרה וכו' י"א דשיור דלמעלה אפי' שלא במקום שחיטה ורק שיור דלמטה צ"ל במקום שחיטה. ב"י. וכ"כ הלבוש. וי"א דגם שיור דלמעלה צ"ל במקום שחיטה. וכ"ה דעת הב"ח. וכן הסכים הש"ך ס"ק י"ג. פר"ח או' י"ב. לה"פ או' ט' תב"ש או' י"א. חכ"א כלל ט"ז או' י"ט. ענ"ה סי' ח' או' י"א. תו"ז או' יו"ד. ומקום שחיטה בקנה עיין לעיל סי' ך' סעי' א' ובדברינו לשם בס"ד.
ל״ד:ט״ו
א
טו) שם. ואם נשאר ממנה כל שהוא למעלה ולמטה במקום הראויה לשחיטה כשרה וכו' וי"א דלא סגי במשהו אלא בעינן חוליא כלישנא דגמ' דמחמיר וכ"פ בסה"ת ובסמ"ג וכתבו עוד וכמה חוליא ג' טבעות וכן הסכים רש"י בפירושו דחוליא ג' טבעות אלא שכתב דלא גרסינן איכא דאמרי אבל בהגמ"י ספ"ג הביא דברי הסמ"ג וסה"ת לפסק הלכה וכ"פ הסמ"ק והב"ד הב"ח וכתב והכי נקטינן דלא כמ"ש בש"ע יעו"ש. וכ"כ הש"ך בספרו הארוך דבעינן שישתייר למטה ג' טבעות ולמעלה ג' טבעות שזהו פי' חוליא לרוב פו' אם לא במקום הפ"מ יעו"ש. וכ"ה דעת התב"ש או' יו"ד. בי"צ בעמ"ז או' ד'.
ל״ד:ט״ז
א
טז) שם. הלכך הדר חלים. שהולך ומתדבק וחוזר ומתרפא. לבוש.
ל״ד:י״ז
א
טוב) [סעיף ח'] ניקבה למטה ממקום שחיטה וכו' ועיין בסי' ך' סעי' א' איזו נקרא למטה ממקום שחיטה בעוף ובבהמה.
ל״ד:י״ח
א
חי) שם. במשהו טרפה. דמשם ואילך נידון כריאה לאסור בנקיבה כדלקמן בסעי' יו"ד. ש"ך ס"ק ט"ו. פר"ח או' י"ד. לה"פ או' י"א. כריתי או' י"ז.
ל״ד:י״ט
א
יט) [סעיף ט'] מצא גרגרת שנפסקה וכו' ודוקא ששהתה זמן רב אחר שחיטה שנוכל לתלות שנעשה דבר זה לאחר מיתה אבל אי תכף ומיד שחט ומצא הגרגרת פסוקה במציאות דלא מצי למתלי בשחיטה טריפה ואין מדמין בזה. פר"ת או' ח' זב"ת או' כ"ד. ענה סי' ח' סוף או' י"ד.
ל״ד:כ׳
א
ך) שם הגה. ולא יוכל לתלות וכו' משמע הא אם יכול לתלות שמחמת ששחט בב' וג' מקומות נעשה תלינן וא"צ לדמות. וכ"כ ב"י בשם חי' הרשב"א. ש"ך ס"ק ט"ז. פר"ת או' ט' זב"ת או' כ"ה. ועיין לעיל סי' כ"ד סעי' י"ט.
ל״ד:כ״א
א
כא) שם. ואין מדמין אלא מחוליא לחוליא או מבר חוליא לבר חוליא וכו' י"א חוליא ג' טבעות ובר חוליא הוא מקום הדק שבקנה שאצל הצואר וי"א חוליא טבעת ובר חוליא הוא הבשר הדק שבין טבעת לטבעת כמ"ש בטור וב"י יעו"ש. והשתא לא בקיאינן בהכי. הרב מהריק"ש בהגהו' מחב"ר או' ד'.
ל״ד:כ״ב
א
כב) שם הגה. ואנו אין בקיאין בבדיקה ויש להטריף וכו' וכ"כ ג"כ לענין הקפה בריאה בסי' ל"ו ססעי' ה' בהגה שאין אנו בקיאין בבדיקה כזו יעו"ש. ובס' אפי רברבי כתב דאם יש עוד קצת צד להתיר יש להקל ע"י בדיקה. ש"ך ס"ק י"ח. כנה"ג בהגב"י או' כ"ג. פר"ח או' י"ז. לה"פ או' י"ב. אבל האחרונים מחמירים בזה שלא להקיף בכל ענין. בל"י או' ז' שפ"ד או' י"ח. ענ"ה סי' ח' או' י"ד. וכן המנהג. בל"י שם.
ל״ד:כ״ג
א
כג) ואע"ג דלא בקיאינן השתא בהקפה כדי להתיר ספק טרפה היכא שנחלף הטרפה בין הכשרות ולא ידעינן איזה הוא נוכל לסמוך על ההקף להשליך הטרפה ולהתיר האחרות. רש"ל פא"ט סי' נ"ח. וכ"כ דמש"א. כנה"ג שם או' כ"ד. ענ"ה שם.
ל״ד:כ״ד
א
כד) שם בהגה. דוקא כשידוע שהוא מחמת חולי. א"נ שתפס הקנה לבדו בידו באופן שיודע בודאי שלא נגע בושט. ב"י. ש"ך ס"ק י"ט. פר"ח או' י"ח. לה"פ או' י"ג. כריתי או' ך' זב"ת או' ל' ועיין לעיל סי' כ"א או' ח"י.
ל״ד:כ״ה
א
כה) ואם יש ספק בנקיבת הקנה אם ע"י קוץ או ע"י חולי י"א דכשר דדוקא בושט אנו מטריפין משום דבושט שכיחי קוצים ולא מהני ס"ס במקום השכיח אבל בגרגרת לא שכיח קוצים ולכן בספק אם ע"י קוץ או ע"י חולי יש להכשיר מטעם ס"ס. שפ"ד או' י"ט. וכ"כ השפ"ד לעיל סי' ל"ג או' ז' יעו"ש. בי"צ בעמ"ז או' י"ז. עשרון או' ו' כר"ש. ומיירי שהעור שלם מבחוץ ומשו"ה מכשירין בספק קוץ או חולי אבל אם עור החיצון הוא נקוב פשיטא דיש לתלות שבא ע"י קוץ דנכנס לו מבחוץ וגם אפי' אם אין העור לפנינו לבודקו יש להטריף אם ספק ע"י קוץ או חולי משום דאין לה חזקת היתר. בי"צ בעמ"ז שם. וי"א דגם אם הוא ספק אם ע"י קוץ או חולי יש להטריף. תב"ש לעיל סי' ל"ג או' ח' שו"ג או' כ"ב. חכ"א כלל ט"ז או' כ"ב. מק"מ או' י"ז וכתב להשיג על דברי השפ"ד הנז' יעו"ש. ומ"מ בהפ"מ יש להכשיר. זב"צ או' ג'.
ל״ד:כ״ו
א
כו) ומטעם זה הכשרנו במעשה שבא לידינו עוף א' שהיה מצד א' של הקנה מעט גרר יבש מצד העליון של הקנה ולא בצד שמחובר בושט והסירו הגרר היבש מן הקנה ונמצא הקנה נקוב אבל הושט היה שלם ונקי ובר ובדקו העור מבחוץ ג"כ והיה שלם ובריא ואין בו שום ריעותא והכשרנו שהיה הפ"מ. זב"צ או' ד'.
ל״ד:כ״ז
א
כז) [סעיף יוד'] הקנה בסופו וכו' האחד נוטה ללב. והוא המזרק הגדול שיוצא ממנו לריאה. הרמב"ם פ"ו מה' שחיטה הלכה ה' ב"י. ש"ך סק"ך. פר"ח או' י"ט. לה"פ או' י"ד. בל"י או' ט' שפ"ד או' ך' בי"צ בעמ"ז או' י"ח. ועיין לקמן סי' מ' סעי' ד'.
ל״ד:כ״ח
א
כח) שם. ואחד לכבד. והיינו המזרק הגדול שבכבד והוא נקרא סמפונא רבא דכבדא. ש"ך ס"ק כ"א פר"ח או' ך' לה"פ או' ט"ו בל"י או' יו"ד. שפ"ד או' כ"א. אבל סמפונו' קטנים שבכבד לדעת הרמב"ם שם הלכה ח' נקיבתו במשהו אבל שאר הפו' חלוקים עליו כמ"ש בב"י. וכ"כ השפ"ד שם קנה הכבד קודם שיכנס לבשר הכבד אבל לאח"כ אין טריפות פוסל בו דלא כהרמב"ם שפוסל ניקבו קנה הכבד עכ"ד. וכ"כ בי"צ בעמ"ז או' י"ט. ודין הסמפונות הקטנים שבריאה ית' דינם לקמן סי' ל"ו סעי' ו' יעו"ש.
ל״ד:כ״ט
א
כט) שם. ושלשתם נקובתן במשהו. וכתב הפר"ת או' י"ב דכולן טרפותן רק ספק ומצטרף לס"ס אבל השפ"ד או' ט"ו כתב דשל לב וריאה ודאי טרפה יעו"ש. וכ"כ ענ"ה סי' ח' או' י"ג. מק"מ או' י"ח.
ל״ד:ל׳
א
ל) שם הגה. מיהו בקנה הלב וכו' רגילים להיות בו נקבים וכו' והם פיות הסמפונות. ב"י. והלכך אם יש נקבים שלא במקום פיות הסמפונות טרפה. ש"ך ס"ק כ"ב. פר"ח חו' כ"א. לה"פ או' ט"ז. שה"מ או' י"ז. ומשמע דגם שיש עליהם חלב טהור אינו סותם וטרפה דהא דגם בנקבים הרגילים להיות בו כתב ב"י בשם הג"א הטעם דכשר הואיל וחלב טהור חופהו יעו"ש מיהו הבל"י או' י"א חלק על דברי הש"ך ומכשיר אף בנקבים שלא במקום פיות הסמפונות הואיל ועליהם חלב טהור שסותם יעו"ש וכן השפ"ד או' כ"ב ומק"מ או' י"ט הניחו דברי הש"ך הנז' בצ"ע ולענין דינא נראה כיון דהש"ך והפר"ח וכו' סתמו לאסור וגם השפ"ד והמק"מ לא החליטו להתיר רק הניחו בצ"ע יש להחמיר דאפשר דיש לחלק דזה החלב אינו סותם אלא נקבים שרגילים להיות בו מתחלת ברייתו ולא נקבים אחרים.
ל״ד:ל״א
א
לא) אם במקומות הסמפונות ניקב השומן טרפה. בל"י שם. שפ"ד שם. מחב"ר או' ו' זב"צ או' ו' ועיין לקמן סי' מ' או' טו"ב.
כרתי על שולחן ערוך יורה דעה
ל״ד
א
רוב חללה כי דופן הקנה עב מאד א' יותר מחבירו ואם תצטרף עובי הדופן הוא פחות מרוב חללה:
ב
אסורה וזה חמור יותר מעיקור שנעקר ממקום חיבורו כי כאן פסידא בקנה עצמו ולכך היא נבילה
ג
ברוב רוחב חלל הקנה זהו דעת רשב"א בחידושיו ולמד הואיל דאמרי' בעוף מקפלו ומניחו ע"פ הקנה ה"ה בבהמה. ועיין פלתי שהארכתי בזה לברר הרשב"א
ד
לפי שיתבאר בסמוך הש"ך והט"ז לא ירדו לכוונת הרמ"א זולת בן הש"ך בנה"כ דמפרש כוונת רמ"א על מ"ש בסעיף ד' דוקא נקבו כנפה מניחה ע"פ קנה ולא בנחסרה דנפיש שיעורא ועיין פלתי מה שכתבתי בישובו:
ה
יטרוף בכל ענין עיין פלתי דשיעור חצי רוחב חלל הקנה דידיה ודאי כשר ע"ש
ו
אם אין בהם חסרון האחרונים תמהו למה זוטר שיעורא דאין בהם חסרון דסגי ברוב היקף הקנה מיש בהם חסרון דבעי שטח איסר שאם תחתכו לרצועת דקות יעלו כמה הקפות של קנה עי' ש"ך וט"ז דתי' דביש בהם חסרון אף שעומדים באורך הקנה משא"כ אין בהם חסרון דוקא בהיקף אבל לאורך הקנה הא נסדקה לאורכו כשר ועיין פלתי מה שיש להקשות בדבריהם ועמ"ש ההבדל בין חסרון לאין בו חסרון בישוב הגון ע"ש
ז
לכאיסר היינו אפי' איסר מצומצם ודלא כרמב"ם בפי' המשנה דמכשיר איסור מצומצם עיין פלתי מ"ש
ח
והוא שהנקבי' כו' היינו ביש חסרון מצטרף השלם אבל לא באין בו חסרון דאז אין השלם מצטרף כן הסכמת המחבר ואחרונים דלא כפר"ח עיין פלתי:
ט
כדי לחפות היינו עם שלם שביניהם כמלא חסרון ביש בו חסרון דוקא:
י
אסור' ולדידן דלא ידיע לן שיעורא דאיסור גם בבהמה בנקבה כנפה מקפלו והניחו עפ"י הקנה דידיה כמו בעוף עיין פלתי
יא
וי"א דמשערין זו דעת הרא"ש דה"א דנתנו חכמים זהו השיעור היינו בנקבה כנפה דבלא"ה השלם מצטרף וא"כ בציר ליה שיעורא למאוד אבל בנחסר כא' לא ועיין פלתי
יב
תלוי ועומד זהו פירש"י על שאלת הש"ס נפתחה כדלת.
יג
דהיינו יותר מאיסור והיינו בבהמה אבל בעוף משערין לפי ערך להך י"א בס"ד עי' פלתי
יד
נקב מפולש זהו פי' הרי"ף על נפתחה כדלת ועי' פלתי דהמחבר תפס לעיקר כרש"י ולהחמיר לחוש לשיטת הרי"ף ע"ש
טו
כעובי איסר עיין פלתי די"ל זהו בעוף ובבהמה לפי ערך
טז
הראוי לשחיטה ודעת מהרש"ל להחמיר דבעי שיור למטה מטבעת גדולה
יז
במשהו דשם דינו כריאה:
יח
בשני מקומות עמש"ל בזה בסי' כ"ד
יט
ואין אנו בקיאים ובס' אפי רברבי כתב במקום שיש עוד קצת להתיר יש לסמוך על בדיקה זו ואפשר שדעתו היתה רחבה להבחין ולדמות כמ"ש בש"ע אבל בעו"ה חשכה עינינו ואין אתנו יודע ממש להבחין בין תכלת לכרתי אף כי בדבר כזה שצריך בחינה רבה ובמעט ענין ישתנה ברגע ח"ו לצרף בסמיכה כל דהו:
כ
מחמת חולי או שברור לו שלא פגע בוושט ש"ך
כא
דחיישינן שמא ניקב וושט משמע מזה אפי' במקום ידוע אינו בקיאין בבדיקה דלא כש"ך לעיל וכ"כ אחרונים:
פלתי על שולחן ערוך יורה דעה
ל״ד
א
נקב שיש בו חסרון הש"ך והט"ז ופר"ח תמהו דהא רוב היקף הקנה הוא רק דבר מועט שיש לו אורך ולא רוחב חוט בעלמא מקיפו אבל איסר דיש לו אורך ורוחב וא"כ אם תחתכו לרצועות יעלה היקף ממטבע הקטן באורך רב למאוד כאשר נדפס הציון בש"ך זיל קרי בי' וא"כ איך יהי' אין בו חסרון חמור מיש בו חסרון ושיעורו דילי' זוטר' ע"ש שמחלקים במעמד הנקבים אם הם בהיקף או באורך דבאורך לא הוי רק נסדק וכשר משא"כ ביש בו חסרון הן שעומדים בהיקף או באורך בכאיסר טריפה: ויש #ה) להבין לפירושם דהגמ' דפריך על הא דאמר אם נקבה כנפה מצטרפים לרובא למה לא מצטרפין לאיסר ופירשו התו' בד"ה אשתמיטתה וכו' דס"ל לס"ד דאיירי בנקבים שיש בו חסרון כנפה וקשה מ"מ מה קושי' דלמא איירי דעומדים בהקיפה ולא לאורך וא"כ פשיטא דמצטרפין לרובא ולשון כנפה משמע היקף כמ"ש רש"י: גם דאמרי' בגמ' נטלה הימנו רצועה מצטרפין לאיסר פי' הטור לארכו וקשה הא חסרון המשנה דקתני בכאיסר ע"כ איירי בלארכו דלרחבו א"צ איסר לדבריהם וגם לישנא בטור דכ' בפי' בהיקף קשה להולמן כמ"ש הש"ך גופי': ונראה #ו) בפשוט דודאי מה דכשר בשחיטה פוסל בנפסק או ניטל וע"ל סי' כ"א דאם שחט בקנה במקום א' ואח"כ גמרו במקום שני אם אינו בצד א' כזה והוא רובא כשר וא"כ ה"ה אם נפסק כזה אם הוי רובא טריפה אבל אם שחט בצד א' כזה אין שחיטה מועיל ולא אמרי' אם תצטרף באורך הו רובא דהא רוב הקנה קיים ומה לנו אם באותו מקום נחתך פעם א' או הרבה פעמי' זה אחר זה וא"כ ה"ה בנפסק בכה"ג כזה אין מצטרפין לרובא דהא לא נפסק רוב הקנה אך ה"מ בנפס' שאין בו חסרון הטריפות לא מחמת פסוקת הקנה רק מחמת חסרון א"כ אין נ"מ יהיה באיזה אופן שיהיה טריפה: וא"כ ניקבה כנפה קתני פירושו נקבים בהיקף הקנה זה למטה מזה כזה ודאי אם תקח כמות הנקב ותחתוך אותו לרצועות ותצטרפן הרי כאן רוב היקף אך א"א לצרפן דהנקב כזה הוא מלא סדקים כזה ואין מצטרף רק קו העליון כי שארי קוים הם זה למטה מזה ואינם מטריפים כמש"ל וקו העליון לבד אינו רוב ולכך האיסר שצייר הש"ך על דף איסר אין לך רק קו עליון כי שאר הקוים ורצועו' הנמתחים הם זה תחת זה ואין מצטרף להיקף כהנ"ל ולכך כשר עד שיהיה נקבים עומדים כזה אשר אם תקח רק קו עליון לבד מ"מ עולים רוב היקף טריפה. משא"כ אם עולה נקבים לאיסר אמרינן דהכל מצטרפין כל נקבין ולא קו עליון לבד דלא מטעם פסוקה מטריפין רק מטעם חסרון והרי חסר לפניך מ"ש אם הם זה בצד זה או זה למטה מזה וא"ש ולק"מ. והכל נכון וברור ואריכות בזה ללא צורך רק שים עיניך במה שכתבתי ויתבררו הדברים:
ב
ולפי מה שיתבאר בסמוך וכו' האחרונים ז"ל לא ירדו לכוונת הרמ"א עד שבא הרב הגדול בנו של הרב הש"ך בספרו נקודת הכסף וביאר דברי הרמ"א ביאור היטיב כי כוונתו על הרא"ש דפי' בהא דאיבעיא בעופא וכו' אינקבה כנפה דאם נצטרף שלם ביניהם וגם לערך איסר בבהמה זוטרי' ליה שיעורא עד מאוד וע"ז קאמר הגמרא מקפלו וכו' ש"מ דהך שיעורא נפיש מהך שיעורא דאיסור וא"כ יפה הקשה רמ"א דכתב להקל וע"ש: והנה על הרשב"א שהביא דין זה בחידושים לא קשיא כי הוא קאי על דברי הרי"ף דהביא הך בעי בעופא על המשנה דקתני חסרון קנה בכאיסר ועלה קשאל בעופא וע"ז משני מקפלו וכו' והא ודאי דמשערין לפי ערך כמ"ש הרא"ש וא"כ ערך איסר בעוף כמו איסר בבהמה ומ"מ סגי במקפלו ומניח ע"פ הקנה ש"מ דאידי ואידי חד שיעורא ומכ"ש אם נבא ליישב קושית הרא"ש על הרי"ף דלמה לא בעי בכל השעורים בעופא מהו אלא דפשיטא ליה דמשערין לפי ערך שור הגדול א"כ ס"ד כ"כ לענין נקיבת הקנה רק די"ל בכל מיני טריפות אין בעצם הבדל בין בהמה לעוף רק זה גדול וזה קטן ופשיטא דמשערין לפי ערך בהמה גופיה שור וגדי וטלה הרך וקטן הכל לפי ערך אבל בקנה דבבהמה אם שחט הקנה לבד חין מועיל שחיטה דלא תליא בי' חיותא לבד אבל בעוף אם שחט קנה לבד שחיטה מועיל דנפק חיותא וש"מ דבקנה לחוד תליא חיותא א"כ איך מדמה טריפות דבהמה בענין קנה לטריפות עוף דבהו נפק חיותא בפסוקת הקנה ביותר ויותר מבהמה ושפיר פריך ומשני הגמ' דבאמת בעוף נתנו שיעור מקפלו וכו' וא"כ מוכח דהוא שיעור קטן מערך איסר דאל"כ אדרבה מה שיש מהסברא להחמיר בעוף אתה מיקל. וא"כ דברי בעל עיטור שהעתיק הרשב"א בשמו נכונים: אך קושי' הרמ"א על המחבר דמעתיק בס"ד כהרא"ש דהך בעופא קאי על נקבה כנפה וא"כ לא ה"ל לסתום פה כרשב"א ובאמת י"ל דס"ל למחבר ודאי אף הרא"ש ע"כ מודה דזה וזה חד שיעורא דאל"כ ה"ל להקשות ארי"ף בקצרה דאיך נקל בעוף ליתן שיעור יותר מן ערך איסר #ז) ואם כי כך הי' מסורת לחז"ל להיות שיעור חופהו וכו' נמסר לעוף פשיטא דאין מקום לתמיהת הרא"ש למה שאל בעופא גבי נקובת הקנה ולא בשאר טריפות דשם לא ידע דיש סברא לחלק לא שאל דמהכ"ת ודאי משערין הכל לפי ערך כמ"ש הרא"ש אבל בכנפה ידע דיש מסורת שיש לעוף שיעור אחר ולכך שאל מהו השיעור והשיב מקפלו וכו' ולק"מ #ח) אלא דבלא"ה יש להתלמד בדברי הרא"ש דמפרש כפירש"י דשאלה בעופא קאי על נקבה כנפה והיינו דידע כי משערין בעוף לפי ערך בהמה שיעור חסרון קטן מאד אין מחמירי' בשיעור קטן כזה לצרף השל' עם החסרון קטן למאד ומשני דלא אלא שיעור אחר נתנו חז"ל וכו' וק' אם שורת הדין דמשערין לפי ערך וגם השלם שביניהם מצטרף דסופו לחסור ומה בכך דקטן מאד יהי' קטן או גדול כך תורת ה' תמימה להטריף כמות שהוא אם קטן או גדול והא ושט במשהו מטריף ויותר תמוה דמשני דנתנו שיעור אחר וכי מרחמין בדין בשביל ששיעורו קטן ובקל יטרוף בהו נתנו שיעור אחר להקל נגד שורת הדין דין זה לא שמענו בטריפות ודוחק לו' דזהו שהשלם מצטרף הוא רק חומרא דרבנן והן אמרו והן אמרו להקל. דזה דוחק וא"כ חומרו קולו לכן נראה ודאי אם עפ"י הדין בא השיעור וחסרון ודבר דמטרף בו בתכלית הקטנות והמיעוט לאו משגיחין בי' ומה בכך שהוא הקטן כך נתן בעל התורה בחוקותי' הישרים והצדיקים רק זהו לשער בעוף בערך בהמה בשיעורים הללו סלע ואיסר וכזית וכדומה לעשות מרך מכוון כמעט בכל אלה לא מצאתי איש שיודע שיעור הללו על בורי' רק הואיל א"א לכוין נחמיר להקטין השיעור בתכליתו עד שיצא ספק מלבנו שזהו ודאי ערך השיעור לגבי בהמה כי כך חובותינו וכך יפה לנו: ולכך לא שאל על שום טריפות סלע וכזית וכדומה אבל לגבי חסרון בגרגרת דבלא"ה מחמירינן לצרף השלם שביניהם דסופו להתבלות ולרתוק א"צ בצירוף תרי חומרות ולרתוק א"צ בצירוף תרי חומרות שלם הנ"ל להחמיר בשיעור הערך מחמת חסרון ידיעה א"כ יכבד מאוד עד שבנקב קטן יטרוף ולכך השיבו דמה שהשלם מצטרף מה לעשות רק מחמת חסרון ערך ולא תצרף להחמיר ביותר יש כאן שיעור אחר מקפלו וכו' ובזה א"צ אומד ושיעור ערך עד שתצרך להחמיר בו ואי שיש חומר מחמת שלם שביניהם לא משגיחין כיון ששורת הדין כך. וזה ברור בדברי הרא"ש וא"כ מוכח דשיעו' מקפלו חד שיעורא עם איסר דאל"כ איך יעברו על הדין ליתן שיעור אחר להקל משל תור' א"ו חד שעורא והקולא הוא רק בניקב' כנפה לבל יצטרך להחמיר בערך האיסר כמ"ש כי בזה מקפלו וכו' שעורו מובן. וא"כ דברי רשב"א לכ"ע אתמר אך עם כל זה לבי חוכך דאף דלא ידעינן כמה איסר ואף דאמרינן פשיטא זוטרא ובגמ' דברכות עד שיראה איסר כנגד לבו פי' מטבע קטן מונח בקרקע ואם אינו שוחה הרבה לא יפול בו הראות מ"מ יש לדחות כי מי יודע אולי בערך מטבע אחר היא קטן ומ"מ בעצם היא גדולה רק זהו הוא לדקד' שיעור' דסלע נפיש מאיסר כנודע ושיעור דסלע שליש טפח כהנ"ל ס"ס למ"ד והיא לערך אצבע ומחצה ועין ראתה ותעידה בבהמה בקנה שלה יוכל להכניס כמה אצבעות אגודל ברווח לכן צ"ע לדינא. וביותר נראה דס"ל לרשב"א הא דחזינן בעוף מקפלו ומניחו וכו' והחוש מעיד דהוא גדול מאיסר כמ"ש דשניהם במסורת מחז"ל חלל רוב רוחב הקנה בעינן בלתי ספק כי העיקר טריפות תלוי ברוב בפסוקת הגרגרת זהו בהקף וזהו ברוחב רק לפעמים בבהמה קטנה הקנה קטן ושיעור כיסוי רוב רוחב הקנה מעט נתנו שיעור בכאיסר שאם אין בו איסר אף שמכסה רוב רוחב מ"מ כשירה ותרווייהו בעינן ולכך בבהמה משערינן בכאיסר אף שלפעמים אין בו חיפוי רוב קנה מ"מ החמירו ונתנו שיעור בכאיסר אבל בעוף שקשה לשער בערך נשאר שיעור חיפוי קנה וא"ש וצ"ע לדינא כי הרשב"א גופי' נסתפק בהו ולא החליטו להלכה למעשה: והנה מדברי הרא"ש נלמוד דאם אין בנקבי' ושלם לחפות חצי מרוב רוחב חלל הקנה דודאי כשר דהא הרא"ש כתב כל החרדה הוא הואיל ושלם שביניהם מצטרף ואם הנקבים ושלם מחפים רוב רוחב הקנה הנקבים לבדן חופים חצי רוב רוחב הקנה דהא שלם שביניהם הוא רק כמלא נקב פשוט. ואם חצי רוב רוחב הקנה נפיש מערך איסר א"כ עדיין קשה מ"ש בזה בעוף דלא משערין לפי ערך ואי דכאן מחמירין לצרף השלם דל שלם מהכא ואין מהצירוף הלא הנקבים לבדן אינן מחפים יותר מן חצי רוב רוחב הקנה והוא נפיש מאיסר ועדיין אתה מכשיר האסורה דשיעור בכאיסר וע"כ צ"ל דחצי הנ"ל ה"ל ודאי פחות מאיסר ומותר לכ"ע רק השלם שביניהם שמצטרף הוא הגורם שיעור אחר ודו"ק כי זה ברור:
ג
השלם שביניהם דעת הש"ע דבאין בו נקבים אין מצטרף השלם שביניהם דלא כר"ן וכן כתב הש"ך דכן דעת רש"י ורשב"א וטור ורא"ש והפר"ח רוצה להחמיר כר"ן ואין לדחות דברי הש"ע ובפרט דלהרמב"ם לא מצטרף השלם פי' בנקבים שיש בו חסרון ונראה דזהו דעת הרי"ף ולכך מפרש הך איבעי בעופא קאי אמשנה נקב שחסרה כאיסר ועקר האיבעי' ממקומו אשר נאמרה על נקבה כנפה ושתלה במקום אחר על הך משנה והוא הטעם דס"ל אי אניקבה כנפה קאי איך קאמר מקפלה ומניחה עפ"י חלל הקנה הא איכא שלם ביניהו ואין כאן חיפוי להטריף דהא השלם אינו מצטרף ולכך מפרשי ליה הרי"ף על הך משנה דחסרה באחד כאיסר ולזו שפיר שייך מקפלה דאין כאן שלם בתוכו וחיפוי הקנה מעיד מל רב חסרנה ודוק. וא"כ עכ"פ מדברי כולם נלמוד דאין השלם מצטרף באין בו חסרון וכדאי לסמוך ונכון:
ד
אסורה ואמרינן בגמ' באיסר כיתר מאיסר ודייק הגמ' ועד אינו בכלל ולכך פסקו כולם איסר מצומצם טריפה ולא תכשיר רק בהיותה פחות מאיסר ואולם הרמב"ם בפי' המשנה כתב להדיא דאיסור מצומצם כשר וכבר תמה הפר"ח וצריך לדחוק דרמב"ם מפרש בגמ' כך איסר הנאמר במשנה אין כוונתו על איסר דזה כשר רק כוונת המשנה דקתני כאיסור היינו יתר מאיסר גופי' כשרה ודייק הגמ' דע"כ ס"ל עד ולא עד בכלל דאי בהלל איך אפשר לומר דמשנה דקתני עד כמה תחסר עד כאיסר פירושו יותר מאיסור ועד בכלל אם כן הרבה יכנס דהכל בכלל יתר ואין כאן שיעור מוגבל א"ו דלא בכלל ואם כן כל שהוא יתר מאיסור אינו בכלל היתרא ואין מותר רק איסור מצומצם והן הן דברי הרמב"ם ודו"ק:
ה
תלוי ועומד וכו' זהו פירש"י אבל הרי"ף מפרש כמ"ש בסעיף של אחריו דהנקב מפולש. #א) וא"כ יש לתמוה על מחבר דהביא שני דיעות ביחד ואי הא לאו הא. #ב) וצ"ל דתפס לעיקר כפירש"י דנקב מפולש ואיסר בעוביו כרי"ף מאן דכיר שמי' לא נזכר במשנה כלל ולכך פסק לדינ' כרש"י דהואיל פחת עומד בעינן איסר מרווח אבל הך בנקב מפולש אין סברא לאוסרו כי עובי איסר לא נזכר ומ"מ חש לדברי הרי"ף הואיל ונפק מפומי' וסתם ג"כ לאסור אבל העיקר כפי' רש"י ולכך מתיר בהיות הפתח תלוי ועומד שאינו אסור רק בנכנס האיסר מרווח. ונראה דהרי"ף אזיל לשיטתו דס"ל הך בעופא מאי קאי אחסרון כאיסר דאין לשער בעוף באיסר כהנ"ל ונתנו חז"ל שיעור אחר לחפות רוב החלל קנה וקשה עדיין בנפחתה כדלת בעופא מאי דכדי שתכנס איסר במרווח הא בעופא ליכא שיעור איסור כלל. ולכך הרי"ף דפי' נקב מפולש וכדי שתכנס איסר בעוביו וזה אף בעוף יתכן דעובי איסור במציאות בעוף כמו בהמה ולק"מ משא"כ רש"י דמפרש בעופא על נקבה כנפה אבל בחסרון איסור משערינן לפי ערך כמ"ש הרא"ש א"כ ה"ה בנפחתה כדלת משערינן לפי ערך וא"ש: ובאמת יש להבין למה בכל הדברים משערין בבהמה ובעוף הכל לפי גדלו וקטנו ובזה בעובי איסר בנפחתה כדלת יהיה בהמה ועוף בשוה בשיעורו כדמשמע מתוך דברי הפוסקים והש"ך ולכן הרי"ף והרמב"ם חשבו שזה השיעור לאמר בעוף ומזה ההיפוך דבהמה צריך יותר והערך מהופך וצ"ע:
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
ל״ד
א
ה"ז אסורה. [עבה"ט ועיין בס' לבושי שרד שנסתפק דאפשר הא דהוי נבילה הוא דוקא בפסוקת הגרגרת ברובא אבל בדין חסרון הגרגרת דסעיף ב' דשיעורו כאיסר אעפ"י שהרוב שלם לא הוי נבילה ואף שהרמב"ם ז"ל כתב בכל דיני החסרון שהוא נבילה י"ל דלגרמיה הוא שכתב כן אבל לדעת התוס' פא"ט דף מ"ג סד"ה הנך דטריפות דחסרון גרגרת הוא רק על שם סופו דסופו להיות נפסק רוב א"כ י"ל כיון דעכשיו הגרגרת עדיין בריא הוי שחיטתו שחיטה מעליא ומטהר מידי נבילה ומכ"ש שאינו נבילה מחיים כו' ושוב העלה דגם חסרון גרגרת הוא ג"כ נבילה כמו פסוקת הגרגרת ואפילו בדין דסעיף ג' בנקבה נקבים הרבה שיש בהם חסרון והשלם שביניהם מצטרף לאיסור נמי הוי נבילה אע"ג דהא דקי"ל דהשלם מצטרף היינו משום שסופו לינטל ג"כ ויהיה כאיסר ואז יהיה סופו ליפסק רוב ואם כן זה נידון שתי פעמים על שם סופו אפ"ה דינו כפסוקה ונ"מ אם הוא נבילה לענין או"ב דנוהג בטריפה ואינו נוהג בנבילה (כדלעיל סימן ט"ז ס"ט) אכן הביצים מתרנגולת כזה דינם כדין ביצת טריפה דאסורה מדאורייתא ולא כביצת נבילה דאינה אסורה אלא מדרבנן. וכן ביצת נקובת הוושט ופסוקת הגרגרת ממש הוא דאורייתא ע"ש]:
ב
דווקא. [בתשובת ח"ס ס"ס מ"ח כתב ע"ז וז"ל צ"ע מלקמן סימן מ"ט ס"ד ועט"ז שם ומה שתירץ בנה"כ שם דבוושט שכיחי קוצים לא שייך הכא ול"ש לחלק דבוושט הוי איתחזק איסורא ולא אמרינן ס"ס דליתא כמ"ש בתשובה (סימן כ"ה) הובא לעיל סימן ל"ג ס"ד עכ"ל]:
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
ל״ד
א
או למעלה מזה. אבל למטה ממקום שחיטה נקיבתו במשהו כמ"ש לקמן:
ב
ברוב רוחב חלל הקנה. הטעם בזה מדמצינו אפילו בעוף דחיותו מועט דמותר אם מקפלו ומניחו על רוחב חלל הקנה כמ"ש סעיף ג' כ"ש בבהמה דחיותו גדול כ"כ הרשב"א:
ג
ולפי מה שיתבאר כו'. היינו בסעיף ג' דבאין חסרון דקיל היא ברוב וביש חסרון דחמיר הוא כאיסר וא"ל קושית רמ"א דנגד רוב ההיקף הוה איסר זוטר מיניה אבל נגד רוב רוחב חלל הקנה איסר גדול ממנו פשוט דזה אינו דשיעור גדול יש במכסה כל שטח רוחב החלל וממלא אותו ממה שיש בחוט המקיף סביב ההיקף של הקנה וע"כ תירץ רמ"א דמיירי כאן בחלל קנה עוף ודברי הרשב"א אינם משמע כן דלא הזכיר כלל עוף וז"כ א"ל דעיקר החומרא בסמוך דנצרף השלם עם הנקבים דא"כ קשה היה לנו לצרף ולשער בין הכל ברוב ההיקף כמו באין חסרון בנקבים ולמה ניזול כאן לקולא לשער בכאיסר וראיתי רבים דוחקים עצמם לתרץ קושית רמ"א בדרכים אחרי' ולא שוה לי והנראה לע"ד דליכא קושיא כל עיקר דודאי אנו רואים דבסדק יש חילוק בין אורך לרוחב דבאורך אין סדק מזיק אפילו גדול מאד וברוחב מזיק ברוב היקף הקנה שזהו פסוקת הגרגרת שהיא הל"מ ברוב אלא דאם יש חסרון בנקב ובאותו חסרון יש בו חלק מן הרוחב ומן האורך דצד האורך שבו אינו מזיק מה תאמר דמזיק עכ"פ מצד החסרון שבו הנה באותו חסרון עיקר ההיזק מחמת חלק הרוחב שבו ואתה רוצה למותחו ולעשות ממנו כמו סדק ולמדוד בו ברוב היקף הקנה אני אומר לך תמתח אותו לאורך הקנה ולא יפסל כלום ע"כ נתנו חכמים שיעור כאיסר שאם כל חלל החסרון כאיסר שהוא יותר מרוב היקף אם תמתח אותו ותעשה ממנו סדק לרחבו מ"מ בעינן דוקא כשיעור זה כיון שבאמת אין כל הנקב ברוחב רק שעם חלק האורך נעשה כך אחר שתמתח אותו ע"כ אנו מטריפין כשיעור זה אע"פ שרוב היקף קיים ומיעוטו יש בו נקב בחסרון כשיעור איסר עם האורך וע"כ גם בסיפא ניחא מטעם זה דשם מיירי שהנקבים בהיקף הקנה ע"כ אם אין בהם חסרון אנו משערין ברובו בהיקיפו כשאר פסוקת הגרגרת שנסדק סדק אחד ברחבו ברובו ה"נ בהנהו סדקים קטנים ואע"ג דהנהו סדקים קטנים הם ארוכים מאד מ"מ לאורך הגרגרת אין אנו מצטרפין רק רוחב שלהם כי האורך אינו מזיק כלל אין אנו חושבין רק רוחבו באורך כל שהוא ואם היה רוב ההיקף שלם כשר אבל אם יש חסרון בנקבים קטנים אלו אז החסרון גורם לך שתשער גם כל האורך כיון שבכל האורך יש בו חלק הרוחב ומזיק בו בזה דינו כמו שנחסר נקב אחד גדול כשיעור כל הנקבים אלו עם השלם שביניהם ושיעורו כאיסר וכדלעיל ממש והחומרא בזה דאע"פ שרוב היקף הקנה לא נלקה כלל טרפה כיון שיש חלל כאיסר נמצא הך כאיסר אין בו חומרא טפי משיעור רוב ההיקף דתרוייהו חדא הם אלא ששיעור רוב הוא באם אין חסרון ואין אתה חושב רק רוחב הסדקים לא האורך כלל ואם יש חסרון אתה חושב גם האורך כיון שיש בו חסרון ומ"מ לא נאמר דהוה כאילו כולו כשיעור הרוחב אלא קים להו לחכמים דבחלל כאיסר יש בו לקותא מצד רוחב שלו כשיעור רוב ההיקף אבל בפחות מאיסר כשר אע"פ שיש שיעור רוב אם תמתח אותו ולפ"ז יפה אמרו מי שאינו בקי בשיעור כאיסר יחמיר לשער ברוב ההיקף והחומרא בזה דביש נקב בחסרון אנו חושבים כל החסרון כאלו הוא לרוחבו נמצא טרפה אפי' אם החסרון בחלל כפחות מאיסר כנלע"ד ברור אחר שירדתי לעומקו של דבר בסייעתא דשמיא והצעתי הדבר לפני גדולים והוטב בעיניהם:
יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה
ל״ד
א
(סימן ל"ד סעיף ב') אין אנו בקיאין בשיעור כאיסר הלכך משערין אותו ברוב רוחב חלל הקנה. עט"ז וש"ך דמסקי דשיעור איסר הוא יותר מרוב חלל הקנה דבהמה כדי ליישב קושית רמ"א. ודברי הש"ך צ"ע דבס"ק ז' הביא דברי הרא"ש ור' ירוחם דמוכח מדבריהם להדיא איפכא דשיעור איסר הוא פחות מרוב חלל דבהמה שהרי כתבו בבעיא דבעופא מאי הוא בנקבין הרבה ומבעיא ליה דבבהמה שיעורו כאיסר ובעוף שאין בגרגרת דידיה כאיסר. ואם נשער לפי ערך השיעור שבבהמה יהיה קטן מאד שיעור חסרונו. ואם נצרף השלם יהיה בזה חומרא גדולה ומש"ה משערין איתו בחפיית רוב חלל הקנה דידי' עכ"ד. ואי אמרת דשיעור איסר דבהמה הוא יותר מרוב חללו א"כ לפי ערך שיעור זה בעוף ג"כ הוא יותר מרוב חלל קנה שלו והאיך כתבו שאם נשער לפי ערך השיעור איסר שבבהמה יהיה קטן מאד שיעור חסרונו. מוכח להדיא דשיעור איסר דבהמה הוא פחות מרוב חלל שלו. וא"כ לפי ערך השיעור בעוף ג"כ הוא קטן מרוב חלל קנה שלו ומש"ה משערין אותו בחפיית רוב חלל קנה שלו שהוא פחות משיעור חסרונו לפי ערך. ואלו בנקב א' משערין לפי ערך שהוא פחות מזה כמ"ש הג"ה ס"ד בשם י"א. והש"ך לא הרגיש בזה. ומ"ש הש"ך בס"ק ד' שכן מוכח בר' ירוחם דשיעור איסר הוא יותר מרוב ליתא שהרי כתב להדיא כמ"ש וצ"ע:
ב
(סעיף ד' בהג"ה) ואם נחסרה גרגרת של עוף י"א דמשערי' כמו בניקבה כנפה (הרי"ף והרמב"ם). יש לי להביא ראיה לדבריהם מהירושלמי דספ"ג דנדה דגרסי' התם ר' זעירא בשם שמואל גרגרת העוף ברובו אתא עובדא קומי ר' יוסי בא' שניקב מלא מחט. והשיב וכי אין אנו יודעין איזהו רובו ע"כ. וע"כ דזה היו מסופקים אש משערי' בנקב לפי ערך השיעור איסר דבהמה ואפשר לשער והשיב דאין חשש בזה דברובו משערינן וזה אנו יודעים ודו"ק:
ג
(סעיף ט') מצא גרגרת שנפסקה וא"י אם נעשה מחיים ולא יוכל לתלות שמחמת השחיטה נעשה ששחט בשני מקומות. משמע דאי יכול לתלות שנעשה מחמת השחיטה ששחט בב׳ מקומות תלינן וכשירה. אע"ג דלפי מ״ש הג"ה סי׳ כ״ג דשהייה פוסלת בכל שהוא בין בבהמה ובין בעוף. וכן לדעת המחבר ר״ס הנ״ל שהיית העוף היא מועטת א"כ א"א להתיר בשחט בב׳ מקומות אא"כ יודע שלא שהה כלל כמ"ש האחרונים ס״ס כ״א. מ״מ נראה דכאן שרי מחמת ס"ס ספק לאחר שחיטה נעשה בלא שחיטת בשני מקומות. (את״ל מחמת ששחט בשני מקומות שמא לאחר גמר שחיטה רוב שני סימנים שחט עוד בקנה למעלה או למטה. ועוד דזהו חומרא יתירא לפסול שהייה משהו ובספק לא מחמרינן ודו"ק. ועיין באחרונים סימן כ"ג וס״ס כ״א׃ שלום
נקודות הכסף על שולחן ערוך יורה דעה
ל״ד
א
(סימן ל"ד סעיף ב' בהג"ה) שיעור איסר. ברמב"ם בפי' המשנה בפ"ב דחולין דאיסר הוא ארבעה גרגרי שעורים ועוביו כראוי וצורתו עגולה ובפ"ק דקידושין דף י' סלע הוא ד' דינרין ודינר הוא כ"ד איסרין נמצא שהאיסר הוא אחד מצ"ו חלקי' מסלע וסלע הוא שליש טפח דהיינו שלשה גרעיני תמרים וכן הוא בסימן מ"ח ובשפתי כהן סי' ל' ס"ק ח' ע"ש:
מטה יהונתן על שלחן ערוך יורה דעה
ל״ד
א
(סימן ל"ד סעיף ב') הלכך משערי' אותה ברוב רוחב חלל הקנה. עי' ש"ך סק"ד נראה מדבריו שרוצה לפרש דקושית הרמ"א הוא בניקב שאין בהם חסרון משערין לרובא וכשיש בהם חסרון לכאיסור והק' עלי' מה שהקש' ע"ש ואמ"ו נ"י דודאי לא עלה על דעת הרמ"א מעולם אלא קושייתו כך דהנה יש מי שאומר שהב"י המחבר הוא דעת רשב"א והוכיח כן מפירוש הרי"ף שפירש בעופא מאי לא קאי אניקבה כנפה אלא דבעי ליה בנחסרה כיון שאין כל הקנה בעוף כאיסור איך משערין ומתרץ מקפלו ומניחו ע"פ הקנה לפ"ז מוכח דשיעור איסור הוא גדול מאם חופה וזה וודאי ס"ל להרי"ף דמשערינן הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו וא"א דשיעורא איסור הוא קטן מאם חופה היכי קאמר דמשערין באם חופה יהיה יותר חומרא א"כ קו' הרמ"א כך שהרי המחבר פסק לקמן סעי' ד' כשיטת רש"י והרא"ש היכי קאמר הכא דמשערין ברוב רוחב החלל הקנה לפ"ז אין מקום לקו' הש"ך אבל בכל זאת יש לתרץ קו' הרמ"א דהא י"ל לשיטת רש"י והרא"ש דס"ל דהשלם שבניהם הוי כמאן דליתא דמי' א"כ כיון דשיעור איסור הוא כן מעם החופה ואין משערינן הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו איך ניקל הוא בשיעור איסור מיד הוא טריפה ודוחק לומר דס"ל הא דמצטרפין השלם הוא רק מדרבנן והם אמרו והם אמרו אע"כ צ"ל דגם הרא"ש ס"ל דשיעור איסור הוא שיעור גדול מעם החופה וא"ל דא"כ יהיה שיעור דמעם החופה יותר קטן א"כ גם בזה א"א לעמוד עליו י"ל הא דכתב הרא"ש א"א לעמוד עליו דוודאי אם כל א' יבא להחמיר ולהטריף בניקב כ"ש לכך קאמר דמשערין בעם החופה שהוא שיעור ידוע ומוגבל וכ"כ הש"ך סי' נ"ה לפרש דברי הרא"ש כך א"כ ל"מ הרמ"א מידי דאע"פ שפי' המחבר כרש"י והרא"ש אפ"ה י"ל דשיעור איסור הוא גדול מעם החופה וכפי' זה מוכח ע"כ מדברי הרא"ש דא"ל דס"ל להרא"ש דגם חופה גדול מכאיסור א"כ הא דמקשי על הרי"ף ועוד מאי קמבעיא לי' הכא טפי בשאר איסורין כו' הוה ליה להקשות כיון דשיער איסר הוא קטן מאי קאמר דמשערין באם חופה הלא יבא להקל דאם הוא רק כאיסר מיד הוא טריפה וא"ל דלא רצה להקשות כן די"ל דס"ל להרי"ף דהלכה למשה מסיני הוא כך בעוף אם נחסר כאיסר אינו טריפ' עד שיהיה נחסר כשיעו' אם חופה כו' א"כ עדיין לא מקשי הרא"ש למה קמבעיא הכא טפי כו' משום דשאר הוי ידע דמשערין הגדול לפי גדלו וכו' אך הכא דשיעור איסר לא נמסר לעוף כלל לכך קמבעיא בעופא מאי אע"כ צ"ל דגם הרא"ש ס"ל דשיעור איסר הוא גדול מאם חופה וס"ל דשיעור איסר הוא נמסר לעוף לכך מקשי שפיר לשיטת ר"א מאי קמבעיא כו' אבל זה י"ל לשיטת הרשב"א דהא איסר הוא קטן מסלע וסלע הוא שליש טפח והוא ז' שלישי אצבעות א"כ ע"כ שיעור הא' פחות מזה א"כ איך קאמר דשיעור איסור הוא גדול מאם חופה וזה הדבר החוש הראות מכחיש דהרי עינינו רואות הרוחב פי קנה בשור גדול הוא רוחב לקרוב ד' אצבעות וי"ל דס"ל להרשב"א אליבי' דרי"ף דשני שיעורים נמסרו למשה אם רובו חופה הוא גדול משערי' באם חופה ואם איסר הוא גדול מאם חופה משערין באיסר ולתרץ קושית הרא"ש על הרי"ף הוצרך לפרש כך דאל"כ קשה מאי קמבעי הכא טפי משאר איסור ולפמ"ש דמבעי' בעופא הך שעור נמסר גם בעוף א"כ משערין הגדול לפי גדלו לפי' רק שיעור איסר א"ד שלא נמסר לעוף כלל ומשערין בא"ח וקאמר דמשערין באם חופה דשיעור איסר לא נמסר כלל בעוף:
ב
(ש"ע סעיף ה') וי"א דאם נפחתה בדלת כו'. י"ל ממ"ש המחבר בסעיף הוא פירוש רש"י מהא דקאמר הש"ס נפחתה כדלת דהיינו כיון שהפח' עדיין עומד צריך קצת שיעור גדול מאם ניטל' ממנו ומ"ש המחבר בסעיף שאח"ז הוא פי' הרי"ף בנפתחה כדלת אם כן הרב המחבר מזכה שטרא לבי תרי לקולא וצ"ל דס"ל להרי"ף אם עדיין הפחת עומד שם מותר לגמרי דלא הוי כנחסרה כלל לפ"ז י"ל דהמחבר תופס שיטת הרי"ף לעיקר לכך שאם ניקבה נקב מפולש צריך שיהיה כעובי' איסר ומ"מ חייש לשיטת רש"י לחומרא דאפי' עדיין הפחת עומד שם אם נכנס ויוצא איסר טריפה:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כרתי על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
נקודות הכסף על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פלתי על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5