שולחן ערוך, יורה דעה ל״ה: דין טריפות הריאה ואונותיה. ובו י' סעיפים: – עם 17 מפרשים

א

דין טריפות הריאה ואונותיה. ובו י' סעיפים:
ריאה שניקבה טריפה:

ב

חמשה אוני (פי' כעין אזנים) אית לריאה תלתא מימינא ותרי משמאלא כשהבהמה תלויה ברגליה ובני מעיה כלפי הטבח שאז ימין הבהמה וימין הטבח אחד ויש לה עוד בצד ימין אונה אחת קטנה ונקראת עינוניתא דורדא ואינה עומדת בסדר האונות אלא מרוחקת מהם לצד פנים ואם חסרה אחת מימין או מהשמאל או שהיו שנים מימין ושלשה משמאל טריפה: הגה צורות האונות של ימין אינן דומות לשל שמאל ואם נתחלף צורתן טריפה וכן כשאונה האמצעית של ימין גדולה מהתחתונה טריפה (מהרי"ו) ואם האונה של שמאל העליונה גדולה מאונה עליונה של ימין טריפה וכן אם האומא של ימין גדולה משל שמאל כל זה מיקרי חליף וטריפה (מהר"א מפרא"ג) . והורדא אם חסרה או אם יש לה שתים או שנמצאת בצד שמאל כשרה: הגה ובמדינות אלו נהגו להטריף () בין נמצאו ב' ורדות או אם חסרה או ששינתה מקומה (מהרי"ו וע"פ) והכי נהוג כי יש רבוותא סוברין כן ואין לשנות המנהג וכן אם שינתה תוארה וצורתה הרגילה בה טריפה (אגור) אם נמצאו בה ב' ורדות ויש להם שורש אחד כעובי אצבע אע"פ שיש בו סדק כשר (מ"כ בבד"י) (א"ז בשם ראבי"ה וכ"כ מהרי"ו והוא בהג"א) ואם אחד הפוך והשני אינו הפוך הולכין אחר היותר גדולה ואם היא אינה הפוכה כשר (בדיקות ישנים) . הורדא דרכה להיות בכיס ואם לא נמצא לה כיס או שיש לה שני כיסין או שיש לה כיס ואינה מונחת בתוכו ואף כשמניחין אותה בתוכו חוזרת ויוצאת ממנה כשנופחין הריאה טריפה (כל בו בשם הר"מ בר יודה והגהות במהרי"ו ובדיקות ישנים וקצת מפי השמועה הלכה למעשה בוירמיש' בשם מהר"ש מזיי"א) . וכל אלו הדינין אינן אלא במקומות שנוהגין להטריף בשתי ורדות או אין לה ורדא כלל אבל במקומות שמכשירין גם כל אלו החילוקים הם כשרים (ב"י) . אם חסר מקצת מן הורדא יש לבדוק באונות או באומא מצד שמאל (ס"א בצד ימין) אם נמצאת החתיכה החסירה יש אומרים דכשר כי כן נמצא לפעמים בגדיים וטלאים (כך מצא כתוב) וכן יש מכשירין אם יש לה תואר ורד בשורש שלה כעובי אצבע אע"פ שאין לה תואר ורד בראשה רק שלא תהא הפוכה ולא שינתה מקומה וכל אלו הדברים יש להקל מאחר דרבים מכשירים בכל ענין:

ג

נתוספו האונות במנינם אם היתה האונה היתרה בצד האונות או מלפני הריאה שהיא לעומת הלב מותרת ואם היתה על גבה שהוא לעומת הצלעות הרי זו טריפה והוא שתהיה כעלה של הדס אחר שנפחוה אבל אם היא פחות מזה כשרה: הגה ויש מחמירין לאסור כל יתרת שאינה בדרי דאוני (אשיר"י ומרדכי וסמ"ק ומהרי"ו וטור בשם העיטור וע"פ) וכן נוהגין במקצת מקומות לאסור יתרת אפילו מקמא ואין מחלקין בין מקמא בין מגבא אלא אם היא עומדת בדרי דאוני וכשנופחין אותה נוטה לקמא כשר ואם נוטה לגבה טריפה (מהרי"ו וב"י בשם מ"כ) ובמדינות אלו המנהג להכשיר יתרת מקמא ואין לשנות המנהג:

ד

נמצאת אונה יתרה בסוף שיפולי האומה כשרה (דזה מקרי בדרי דאוני) (ב"י):

ה

אונה של ימין הסמוכה לגרגרת במצר החזה אצל הצואר ממש התחתונה שהיא עליונה הסמוכה לצואר אם ימצא על גבה כטרפא דאסא כשרה מפני שכן דרכה ליפצל ודוקא ימנית אבל לא שמאלית ויש מי שאומר דדוקא למעלה מחציה אבל למטה מחציה טריפה: הגה הא דמכשרינן יתרת בדרי דאוני מכל מקום בעינן שלא יהיו יותר אונות בשמאל מבימין כגון שיהו ד' בשמאל וג' בימין (מהרי"ו) אבל אם הם שוה בשוה בכל צד ג' או ד' אונות ועומדות כלם בדרי דאוני כשר (שם בהג"ה) ואם נראה באונה אחת כמין סדק מצטרף להכשיר אבל לא להטריף דאין חוששין בסדקין להטריף (כך מצא כתוב) אונה שנתפצלה ויש לה שורש א' כעובי אצבע אינה נחשבת אלא לאחת (מהר"י מולין) ולא מקרי יתרת אלא אם יש לה צורת אונא אבל אם נמצא על גבי הריאה מקום גבוה רחב למטה ועב למעלה שאינו חד בראשו נקרא גבשושית וכשרה (מהרי"ו וב"י בשם מ"כ) וכן אם נמצא אונא על גבי הריאה וגומא תחתיה וכשנופחין הריאה כל האונ' נופלת לתוך הגומא ושוה לשאר הריאה (מה' רבינו יעקב ווייל וב"י) אע"פ שאינה נכנסת תוך הגומא אלא כשמניחים היד בנחת עליה כשרה דאין זה יתרת אלא פיצול הריאה ומאחר שיש לו גומא תחתיו לנוח בו אינו עתיד להתפרק כשאר יתרת וכשרה (ד"ע) ואין להכשיר פצול כזה רק מגבה דהפצול מונח על הגומא אבל מקמא הפצול נופל למטה וסופו להתפרק וטריפה (כך מצא כתוב) י"א דאם נמצא יתרת נגד חריץ הורדא דינו כמו פצול בגומא (מהר"י מולין בשם ר' מאיר שחטן) ואין לסמוך אזה רק בשעת הדחק והפסד מרובה:

ו

אחת מהאונו' שהיא פחותה מכעלה הדס אחר שנפחוה הוה לי' חסרה וטרפה:

ז

חסרה אחת מאונות הימין הורדא משלמת (ויש אומרים דאינה משלמת) (רש"י ותוס' והרא"ש) (והכי נהוג):

ח

ריאה שאין לה חתוכה דאונא טריפה ואם סדק כמראה הפרש ביניהם כשיעור עלה הדס בין בעיקרן בין באמצען בין בסופן כשרה: הגה ויש מכשירין בהיכר או סדק כל שהוא אע"פ שאינו כטרפא דאסא (רש"י והעיטור ותוס' וסמ"ג ורא"ש וטור ורבינו ירוחם ותשב"ץ ומרדכי בשם ה"ג ור"ח וש"ד וראבי"ה) ויש לסמוך עלייהו אם יש הפסד מרובה להטריף (צ"ל להכשיר) האונא התחתונה של ימין דרכה להיות עבה וארוכה מאונה האמצעית גם היא יותר גבוה משל שמאל ואם היא דבוקה לאומא לגמרי רק שנראה היכר סימנים אלו במקום שראוי להיות האונא מיקרי היכר וכשירה (מהרי"ו) וה"ה אם ניכר שם סימן אחר שניכר האונא קצת ואפילו היכר על ידי הסימפון הרגיל להיות באונא אם נמצא שם סימפון במקום הרגיל להיות אונא מיקרי היכר (מ"כ בשם מהרי"ק) וכל אלו הדברים בדקינן ומשערינן אחר שנפחו הריאה משום דבחיי הבהמה הריאה נפוחה יש אומרים דבגדיים וטלאים אין להטריף אם לא נמצאו אונות אפילו בלא היכר וסדק כלל דהכי רביתייהו ואורחייהו דבקטנות לית להו וכשמתגדלים גדילי האונות בהדייהו (בדיקות ישנים מהר"ש):

ט

אם בצד אחד של הריאה חסרה אונא א' אלא שבסוף האומא שבאותו הצד היתה בליטה גדולה כמו אונא אע"פ שדרך האונות להיות סמוכות זו לזו וכאן האומא מפסקת ביניהם כשרה: הגה ויש נוהגין להטריף בכי האי גוונא כי כל מה שלמטה מן הורדא מקרי שלא בדרי דאוני וכן נוהגין במדינות אלו:

י

אין כל הדברים הללו אמורים אלא בבהמה וחיה אבל העוף אין לו חיתוך אונות כבהמה ואם ימצא אין לו מנין ידוע:

א

לריאה. פי' אונה לשון אוזן. ואומה לשון אם דהיינו הגדולה שהאונות נפרדות ממנה והיא עיקר הריאה ועינוניתא דורדא מיקרי ע"ש קלישותא ואדמומיתא רש"י בחולין:

ב

מהשמאל. וכתב בש"ך אפילו איכא ד' בימין וחסרה אחת בשמאל טריפה דלא כתורת חיים דמכשיר בזה:

ג

טריפה. וכתב בש"ך וה"ה נמי ד' בשמאל וג' בימין הוי חליף וטריפה:

ד

וטריפה. וכ' מהרש"ל תמה אני על אלו הטריפות שהזכיר רמ"א מה שלא נזכר בתלמוד שלנו אלא ג' בימין וב' בשמאל ואינו מטריף אלא החילוף שהוזכר בש"ס וכתב הב"ח שיש לסמוך על דברי מהרש"ל במקום הפסד מרובה. וכ"כ הפר"ח וז"ל אנן מכשרינן בכה"ג. ואם האונה אמצעית גדולה מהאונה עליונה של ימין כשרה. וכן אם בצד ימין יש ד' אונות ובאונה העליונה היתה אונה קטנה והאונה אמצעית היתה גדולה יותר מהאונה הסמוכה לאומה דכשר עכ"ל. ועיין בס' ע"י מאלו הדינים. כתב בתשובת נ"ש סימן נ"ה הפסד מועט הוא כבד של תרנגולת ושל יונה וכל מה שהוא יותר מזה הוי ה"מ. ומי שלבו נוקפו נ"ל כל מה שהפסיד בקרן קצת יתר משתות הוי ה"מ בלי ספק. ויש לחלק בין עני לעשיר דאינו אצלו ה"מ אלא ביותר משתות עכ"ל. וכ' עוד מהרש"ל שאם הוורדא גדולה מהאונא שאצלה דהיינו אונא הסמוכה לאומה טריפה. וכתב בט"ז דיפה כתב דהא שמה עינוניתא ואם היא גדולה כל כך אין שם הזה עליה. וכתב עוד אם האומה למעלה והאונות למטה דטריפה וכתב בט"ז דנראה לי דבמקום דאיכא עוד ריעותא אע"ג דלא מטריף בשבילה מ"מ מצטרף בהדי ריעותא דלעיל וטריפה:

ה

שתים. אפילו אינה עומדת זו אצל זו ש"ך. ודוקא שיש להן ב' כיסין אבל אם הא' מונח בכיס והשני אין מונח בכיס אף שאותו שמונח בכיס אין לו תואר ורד והב' יש לו כשר אף לדידן (ד"א דף ק"ו):

ו

ורדות. וכ' בט"ז ואע"ג דקי"ל בסעיף ג' דיתרת מקמא כשר צ"ל דכאן מטרפינן מטעם דכל יתר כנטול דמי ולפי זה אין טריפות הוורדא אלא כששניהם במקום הוורדא ואין להם שורש אחד כעובי אצבע אחר הנפיחה ומ"מ אם משכחת אונה יתירה בפנים אפילו במקום וורדא אין כאן פסול דב' וורדות אין כאן דצורת האונה אינה דומה לוורדא וה"ה אם נמצא ב' וורדות א' מימין וא' משמאל דכשר דלא שייך לומר יתר כנטול כיון שאין היתר עומדת במקום הראוי לה. דוגמא לזה אמרינן גבי יתרת הרגל בסי' נ"ה סעיף ד' ומטעם יתרת אין לפסול כיון דמקמא היא דכשרה אפילו שלא בדרי דאוני עכ"ל:

ז

חסרה. וכתב בד"מ דאם היא פחותה מעלה של הדס לאחר נפיחה טריפה:

ח

מקומה. פי' שדרכה לעמוד למטה מהאונות ויש לה חריץ וכשנופחין הריאה החריץ מכוון נגד החיתוך שבין אונה לאומה וגבה כנגד הלב ופניה כנגד הכליות ואם נהפכה שהחריץ נגד הלב או גבה נגד החיתוך טריפה אבל אם החריץ הפוך מעט כנגד האונה או למטה לאומה כשרה מהרי"ו. ומהרש"ל כתב מה בכך שהחריץ הפוך אין זה אלא איבוד ממון של ישראל ויש לבטל מנהג זה. וכ' פר"ח שיפה כתב. עיין בשחיטת אחרונים והב"ח כתב היכא דליכא הפסד מרובה אין להורות היתר במה שנהגו איסור:

ט

טריפה. וכתב בש"ך בשם האגור אם אין לה חריץ כתואר הוורדא טריפה ואם היא גדולה כאונה הסמוכה לאומה או שפחותה מעלה הדס בנפיחה או שינתה תוארה שהיא משוכה וחדודה כאונה ולא עגולה יש להטריפה וכ' בש"ך דנראה לו דאפי' היא גדולה רק כמו האונה האמצעית של ימין טרפה מיהו ראיתי הרבה בודקים מקילים בענין זה ולא מטריפין אלא כשהיא גדולה כ"כ כאונה הסמוכה לאומה ונראה דאפילו למאן דמכשיר יתרת מקמא סעיף ג' מ"מ שינתה תוארה וגדולה כ"כ טריפה דהוי כמו חסרה הוורדא דזה אונה היא ולא וורדא עכ"ל:

י

אצבע. ופי' הש"ך דאין חילוק בין בגסה בין בדקה לעולם משערינן בעובי אצבע. פי' עובי אצבע ר"ל דשיעור גובה השורש של שניהם קודם שיתחלקו צריך שיהיה כאצבע:

יא

סדק. בשורש הנשאר אפילו יש בשניהם תואר ורדא כשר. מהרמ"ט:

יב

הפוך. פי' דיש להם שורש א' דאלו אין להם שורש א' אפילו שניהם אינם הפוכים טריפה דהוי כשני וורדות:

יג

כשר. וכתב בש"ך אבל אם שניהם שוים טריפה ואינו כשר עד שההפוכה תהיה קטנה משאינה הפוכה עוד משמע שם בדברי הר"ץ דשינתה תוארה דינה כהפוכה בזה. אם ב' ורדות כנ"ל נסרכין זה לזה ממעכין לפי המנהג שלנו שאנו ממעכין אף בגנב לבודקן:

יד

טריפה. והטעם כתבו האחרונים משום דאז ודאי שינתה הוורדא מקומה פורתא וכתב בש"ך בשם מהרש"ל דאפי' אין לו כיס כשר וכ"ש אם יש לו ב' כיסים או שאינה מונחת בכיס אלא שכל הבודקים נהגו להטריף וקשה להקל נגד המנהג אלא בהפסד מרובה וגבי מי שיש לו ב' כיסים מביא בהג"ה דדוקא יתר בצד ימין הוא טריפה משום דכל יתר כנטול דמי וכתב שכן נוהגים בק"ק קראקא וכתב מהר"ם שם וז"ל ונ"ל דוקא כשאין להכיס שבשמאל חלק וורדא דאל"כ אסור משום יתר וורדא אבל מדברי הט"ז לעיל משמע אף בזה כשר מאחר שאינה עומדת במקום הראוי לה כמו גבי רגל:

טו

כשרים. וכתב בש"ך אף למאן דמכשיר יתרת מקמא מיהו בשני וורדות או חסירה או שינתה מקומה טריפה. וההפרש שנדע איזה יתרת דוורדא ואיזה יתרת מקמא. הוא כשיש לה תואר וורד ממש אפי' עומדת היתרת בצד שמאל הוי יתרת דוורדא אבל כשאין לה תואר וורד ממש בענין שיש להחשיבו ליתרת יש להכשיר כיון שאינה עומדת במקום הורדא וכן אפי' אינה עומדת במקומה ואין לה תואר וורד ממש ויש לה כיס בפני עצמה הרי ניכר ששני וורדות הן וטריפה אבל אם אין לה תואר וורד כלל אף דיש לה כיס כשר. וט"ז כ' כשנמצא ב' וורדות דטריפה הטעם דכל יתר כנטול דמי ולפ"ז נ"ל שאין להטריף משום ב' ורדות אלא בששניהם עומדים במקום הראוי להיות ורדא ואין להם שורש כעובי אצבע אחר הנפיחה. ומ"מ אם משכחת אונה יתירה בפנים אפי' במקום הראוי להיות ורדא ואין לה צורת ורדא שאין פסול כאן באשר דשני ורדות אין כאן משום דצורות האונות אינו דומה להיות ורדא. וה"ה אם נמצא ב' ורדות א' בימין וא' בשמאל לא שייך כנטול דמי כיון שאין היתרת עומדת במקום הראוי לה עיין סי' נ"ה סעיף ה'. מצאתי כ' בכנה"ג בכוי שקורין בופו"ל דרכו להיות לו ב' ורדות וכן לרוב חיות השדה וכשירין אבל לשאר דינים הן סרכא בוורדות או לתואר וורדא ורחוקה והפוכה ולכל שאר טריפות הם כמו בהמה רק לענין יתרת דעינוניתא דאין להטריף בהם. וכ' הב"ח שמעשה כזה בא לידו כמה פעמים והכשיר ואם עומדת במקום הוורדא ממש קבלתי מפי אמ"ו דנוהגין להטריף אם יש לה תואר ורד קצת אבל אם דומה ממש לאונה יש להחשיבו יתרת מקמא ואם יש לו שורש א' ע"ל בזה הסעיף. ומ"ש רמ"א גבי חסר קצת מוורדא דיש לבדוק באומה של שמאל יש להגיה ימין וכן בת"ח דהא אם נמצא העינוניתא לצד שמאל טריפה. והש"ך דוחה דבריו ע"ש:

טז

וטלאים. וכתב בש"ך דמזה הלשון משמע לכאורה דאפילו בגסה דינא הכי כיון שנמצא לפעמים בגדיים וטלאים אבל בגליון שהביא הר"ץ איתא דדוקא בגדיים וטלאים אבל לא בגסה. ולענין דינא כתב הר"ץ שם ע"ז שאין אנו נוהגים כן אלא בכל שינתה מקומה אנן מטריפים אפילו בגדיים וטלאים ונ"ל הטעם כיון שהוא דבוק לאומה הוי ליה יתרת בעלמא ואין לו לעינוניתא דורדא כלום ואם יש עליו כיס א"כ ודאי ורד הוא אבל הוא ורדא בפני עצמו ולדעת הט"ז ממ"ש בס"ק ד' משמע דכשר אם יש עוד ורד בצד שמאל וכ' עוד שהר"ר ליברמן שוחט מפראג כ' בבדיקות שלו דעינוניתא צריך תואר ורד ואם אין לו תואר ורד אין בכך כלום לפי דעת מהר"ם שכתב אם חסירה הורדא קצת ואותה חתיכה נמצא באונה או באומה כשרה ומסתמא אם חסרה חתיכה ממילא אין לה תואר ורד ולדעתי אם כך נהג האכיל כל ימיו טריפות לישראל שהרי כבר כתבתי בשם כל הפוסקים דאם אין לה תואר ורד טריפה אבל באמת אין דינים אלו סותרים זה את זה כלל כי קבלתי מאמ"ו כשחסר מקצת הורדא ונמצא כך באונה או באומה אז מצטרפין יחד ונראה לעין שיש תואר ורד בין שניהם וכה"ג כתב מהר"ם דאם נמצא שני ורדות בשורש א' שאינו כעובי אצבע ואין לה תואר ורד אלא בצירוף מכשירין כי חשוב כחדא ועוד שגם בהנשאר מיירי שיש לה תואר ורד וכדכתב רמ"א דיש מכשירים אם יש לה תואר ורד בשורש שלה:

יז

מקומה. וכתב הש"ך בשם הר"ץ אם יש לו שורש א' אע"פ שנתקטנה ואין שם יותר אפ"ה כשר וכתב עוד בש"ך שבבדיקות חולק על דין זה וטעות הוא כי דברי הרמ"א הן עיקר:

יח

ענין. זה לא קאי אנמצא חסירה או ב' ורדות או שינתה מקומה דטריפות זה הוזכר ברש"י ותוס'. אלא קאי אשאר דינים שזכר הרמ"א. ט"ז. נוהגין שלא לאכול הורדא משום מיאוס מ"מ אם נמלח עם שאר בשר מותר כ"כ דמש"א. אם נמצאת הורד נקובה אע"פ שהכיס שלה סותמה טריפה ע"ש סי' ט"ז וכ"ג. והא דב' כיסין טרפה דוקא כשיש כותל א' לשניהם דאי אמרינן יתר כנטול דמי ליכא שום כיס. אבל רחוקים זה מזה דיש לכל א' כיס בפ"ע כשר כנה"ג. ושמעתי מבודק מומחה דוקא כשהעיניניתא נהנית משתיהן כגון שמונחין זע"ז והורדא מונחת בשתיהן וגם שיש לכל כיס גיד בקצותיו בשפה ואם חסר א' מכל אלו כשרה ע"ש דף צ"ה. אם הכיס של ורדא מדוחק שא"א לורד לצאת אלא ע"י פתיחה אע"ג דאין שם סירכא ובועה טריפה ולא מהני נפיחה דמש"א דף קע"ג. וכתב בש"ך בשם מהרש"ל בבדיקות כל מה שכתבו להקל בין בחילופים שלא הוזכר בש"ס או בגדלות דעינוניתא דורדא היינו דוקא דליכא שום ריעותא בריאה במלתא אחריתא אבל אם אית ביה ריעותא אפילו במילתא שאנו מכשירים מ"מ מאחר דאיכא צד חומרא להטריף לאיזה מאן דהוא אפילו דלא כהלכתא מ"מ בכל דהו מצטרף לסייע ידי האוסרים ואמרינן לקותא היא וטריפה:

יט

טריפה. משמע מדברי הפוסקים דאם נמצא יתרת דצריך לנפחה לראות אם נוטה לקמה או לגבה (ש"ך). וכתב עוד בש"ך ודוקא בליטה יתירה כט"ד אבל נתעקמה והולכת למעלה כשר כיון שעומדת במקום הכשר בשביל שבולטת לחוץ לא מטרפא (ואם נמצא יתרת בערוגה שהיא למעלה מהאונות סמוך לשדרה לפנים מן הריאה מצאתי כתוב דכשר) ול"נ דטריפה דזה נכלל ודאי בכלל ע"ג שהוזכר בש"ס. ט"ז:

כ

כשרה. וכתב בש"ך וה"ה יתר מט"ד (מ"ש שכן דרכה להתפצל פי' מפני דוחק החזה) (מהרמ"ט):

כא

טריפה. וכתב בט"ז בבדיקות יש על זה ב' פירושים. האחד פי' החציה הוא לצד חוד האונה אבל אם נמצא לצד שורש האונא טריפה ולפ"ז יהיה זה השיעור החצי ברוחב האונא ויש אומרים אף באורך האונא משערין דהיינו אותו החצי ברוחב שהכשרנו לאו כולו אלא דוקא חצי ארכו דהיינו נגד הקנה אבל לא צד השני שהוא לצד הריאה וכן פי' מהרש"ל ויש להחמיר כסברא אחרונה (ואנו נוהגין שמודדין כך נוטלין אונא של שמאל וסומך אצל האונא עליונה של ימין ובמקום שכלה אונא של שמאל משם ואילך נקרא צד חוד דהיינו לצד הראש וכשירה ומן מקום שמגעת אונא של שמאל ולצד הריאה היא נקראת למטה ואם שם הפיצול טרפה) (ע"י):

כב

כשר. וכתב מהרש"ל דמ"ש בליקוטים שאין להכשיר אם נמצא בכל צד ה' הוא שטות ואי אתי לידי אקנה משופרי שבו עכ"ל (ובהגהת מהרי"ו מטריף ורש"ל וב"ח מכשירין ופר"ח כתב ואני אומר דכל שבצד ימין איכא תלתא אונא כדינא מה איכפת לן אם יהיה יותר בצד שמאל דלא מיקרי חלוף אא"כ יש חסרון בצד ימין ולפיכך המיקל בזה לא הפסיד ע"ש ובב"י):

כג

להטריף. וכתב בש"ך ואם נמצא בצד שמאל ג' אונות וסדק לא הוי כד' אונות ומשמע דאפי' בריאה אחת מצטרפין להכשיר אבל לא להטריף כגון אם יש בצד שמאל אונא וג' סדקים אמרינן דסדק א' מועיל להכשיר והאחרים אינן כלום לחשבו חליף לטרוף ולא אמרי' ממה נפשך אלא אין חוששין בסדקין כלל להטריף מיהו כתב בט"ז אם יש בצד ימין ב' אונות וסדק ויש עוד ריעותא בצד שמאל דהיינו שיש בצד שמאל ג' אונות יש להטריף (ור"י פסק להתיר ורש"ל וב"ח אוסרים ופר"ח כ' דאין זה עיקר אלא יש להתיר בפשיטות וכ"כ ר"י וש"ך בנה"כ):

כד

אינה. וכ' בש"ך פי' דוקא להטריף אבל להכשיר לא גרע מסדק דכשר:

כה

וכשרה. וכתב בש"ך וה"ה אם נמצא עגול למעלה ג"כ כשר אבל אם נמצא למעלה או למטה חד ככובע הוי יתרת וטריפה ב"י וד"מ:

כו

וכשרה. דה"ה כשמגיע לדופני הבהמה יורד לגומא ואין צריך להתחכך בדופנה וכשר (מהרמ"ט). וכ' בט"ז אבל אם קצרה מהגומא טריפה דאז לא הוי פיצול אלא יתרת (ופר"ח וש"ך בנה"כ חולקים על ט"ז דלאו למעוטי קצרה מהגומא דהגם דיתרת היא מ"מ ס"ס אין עתידה להתפרק. אלא אתי למעוטי כשהיתה ארוכה יותר מהגומא דאז הוי טריפה):

כז

וטרפה. וכתב בש"ך ולא דמי ליתרת מקמא דכשר דהתם יתרת אונא הוא והוא חזק אבל פיצול שנתפצל מגוף הריאה סופו להתפרק וטרפה אבל אם אין גומא תחתיה מנהגנו להכשיר שזהו יתרת מקמא ש"ך ט"ז וכ' ע"י וצריך לידע שאין הפיצול טריפה אלא כשהי' כמו ט"ד דוקא לאחר נפיחת הריאה דכשהיא גדולה כ"כ אז בודאי סופו להתפרק. אבל יתרת ע"ג ערוגה טריפה אף כשאינה גדולה כט"ד באשר שהוא מתחכך בצלעות ע"ש בדין פיצול סימן א' וסי' ד':

כח

מרובה. וכתב בש"ך וכל זה לדעת הפוסלין יתרת מקמא אבל במקום שמכשירין פשיטא דגם זה כשר ע"כ. וצ"ע שהרי פיצול מקמא טריפה אפילו אם יתרת כשר כמ"ש לעיל וא"כ קשה על רמ"א שכתב שדינו כמו פיצול בגומא ואין לסמוך בזה כו' ואפשר דס"ל שמאחר שעומד כנגד החריץ והחריץ מגין עליו דינו כמו פיצול בגומא מגבה וצ"ע:

כט

משלמת. וכתב בש"ך אבל בשמאל אם חסר אונה אחת אף אם ורדא בשמאל אינה משלמת לכ"ע והב"ח חולק על זה:

ל

נהוג. והטעם איתא בש"ך משום דאינה עומדת בדרי דאונא אע"ג דקי"ל דכשר יתרת מקמא ולפי זה אפילו יתרת אונא מקמא אינה משלמת גם יש להטריף ולומר דאינה משלמת דא"כ הוי חסר הורדא וטריפה ועיין דמש"א דף ק"ז. וכתב בט"ז ס"ק י"ג אם נמצא יתרת בערוגה שהיא למעלה מהאונא סמוך לשדרה לפנים מן הריאה מ"כ דכשר ול"נ דטריפה שזהו נכלל טפי בעל גבה שאמר בתלמוד (וכתב עוד מ"ש רמ"א בשני ורדות שיש להם שורש א' שהוא כעובי אצבע מ"כ אע"פ שאין עובי אצבע שם וכ' ע"ז חכם א' מ"מ משך השורש בעינן כאצבע בין שני הורדות ול"נ דשיעור גובה השורש של שניהם קודם שמתחלק צריך שיהיה כאצבע):

לא

טריפה. וכתב בט"ז בשם מהרש"ל מעשה היה ברינוס ששחטו פרה שמינה וכשבדקוה לא מצאו בריאה לא אומה ולא אונה ולא ורדא ולא שום סדק רק היה כולה חלקה והיה כחתיכת בשר א' והיה שם בודק א' והוא היה מגודל בין חכמי עסטרייך ולקח סכין חד וחתך בקרום העליון פי' באותו הלבוש והכסוי העליון שנתקרם עליה ופתח אותו בנחת והיה קולף אותו ופשטו בנחת והפריד כולה מעליה אז ראה אותו הריאה כשאר הריאות והכשירוהו ואמר שראה מעשה כזה בעסטרייך ועיין ס"ס ל"ט:

לב

כשרה. וכתב בש"ך ודוקא כשהסדק עומד במקומו הראוי להיות אבל שאר סדקים אינן מועילים עכ"ל מהר"ם ורש"ל ואם האונא שאצל האומה חסרה קצת והאומא יותר גדולה ממה שרגילה וכשנופחין הריאה אז ממלא החסרון ויהיה שוה כראוי כשרה אבל אם היתה קטנה ממה שרגילה טריפה דמש"א דף ק"ח ע"ש עוד מדינים אלו:

לג

להטריף. ומהרש"ל מחלק וס"ל דאם כולה דבוקה א"כ היכא דהוי היכר משהו חזינן דהכי רביתייהו אבל בחסר אונא לא מכשרינן בסדק כ"ש אלא כשהוא כשיעור ט"ד והש"ך חולק עליו ומסכים לדברי רמ"א דאין חילוק אלא לעולם מכשרינן בסדק כ"ש וכ"כ הב"ח:

לד

וכשירה. וכתב בט"ז דה"ה בין אונא לאונא נמי מהני סימנים אלו:

לה

היכר. ומהרש"ל חולק על כל אלו הסימנים ואינו מכשיר אם נראה הפרש כט"ד וכתב בש"ך דאין להחמיר אם לא כשכולה דבוקה דהוי כמו אופתא אבל כשהריאה כתקונה רק שב' אונות דבוקות יחד יש להכשיר ע"י סמפון ובהגהת מהר"ץ מחלק דדוקא מאונא לאומא מועיל הסמפון ושאר סימנים ולא מאונא לאונא דבזה לא מהני סימנים אחרים ואפילו הסמפון לא מהני והגהות אחרות חולקין עליו דדינם שוה וכ"נ עיקר. ט"ז:

לו

בהדייהו. וכתב בש"ך ואין להתיר אם לא תוך ל' ללידתן בודאי וגם נגררין אחר אמם דתרוייהו בעינן אבל אחר למ"ד יום אף דנגררים אחר אמם ומניקתן חשיבי גדולים ופר"ח כתב דאין לסמוך על הני י"א. אבל מן הספק אמרינן שהוא לאחר למ"ד יום. וכתב עוד אם בצד א' של הטלה יש לו אונות כדרכו ובצד השני אין לו יש להטריף אף בגדיים וטלאים:

לז

נוהגים. וכתב בש"ך ולא דמי למ"ש בסעיף ד' דאם נמצא בסוף שפולי אומא דכשירה דשאני התם דהאונות הם כתיקונן והוי כיתרת בדרי דאוני אבל בחסר אונא אחת אין בליטה זו משלמת החסרון וכתב הב"ח מעשה בא לידי כמה פעמים בריאה שלא היה לה שום ריעותא אלא בצד שמאל יצאה בליטה מן האומא בחיתוך שבין אונא לאומא ממש במקום שדרך הורדא להיות עומד כנגדה בצד ימין ואותה בליטה היה לו כיס גמור ומונח בתוכו ולא היה לו צורת ורד כלל (וגם היה שוה לאומה בצד קמא) כאילו היה חתוך ממנה והכשרתיה משום דאותה בליטה לא היה לו יתרת מקמא ולא ורדא יתירה ואין כאן ריעותא אלא מצד כיס ואין סברא לאוסרה מכח זה עכ"ל. וכתב עליו הט"ז שנ"ל אפי' היה לו צורת ורד אין כאן איסור דמקרי יתרת מקמא וכשר לדידן ואין איסור שני וורדות אלא כששניהם עומדים בימין במקומם הראוי ואין כעובי אצבע ביניהן והכיס וודאי אינו אוסר דלא מצינו שבשביל כיס יתר יהיה איסור (ומיהו ק"ק שהרי כתב לעיל ואוסר בשני כיסין ואפשר דוקא אי קאי במקום הורדא ודו"ק). וכתב מהרש"ל אם היתרת של הריאה עומדת בדרי דאונה ונוטה לצד חוץ מעט ע"י הנפיחה טריפה אבל הב"י כתב דדוקא בליטה יתירה אבל נתעקמה והולכת למעלה כשר כיון שמושרשת במקום כשר עכ"ל:

א

משנה חולין דף מ"ב:

ב

מימרא דרבא שם דף מ"ז:

ג

מההוא עובדא דקמיה דרב אשי וכו' שם:

ד

סוף מימרא שם
(°) פי' לשון אם כי היא עיקר הריאה:

ה

הרא"ש שם בשם הגאונים וכתב הר"ן שנראה שכן הוא דעת הרי"ף והרמב"ם בפ"ח מהל' שחיטה וכ"פ הרשב"א בת"ה וכ"כ הטור:

ו

מסקנת הגמ' שם.

ז

הרמב"ם שם ממשמעות הגמ' דאמר אבל מגבה וכו' וכתב הר"ן שכ"נ דברי הרי"ף וכ"פ הרשב"א:

ח

תוספות וכ"פ האבי העזרי והרמב"ם שם והרא"ש שם וכ"כ הר"ן בשם הרמב"ן:

ט

מעשה לפני הרב ב"י וכדדייק לישנא דהרמב"ם שם ושכ"פ הרשב"א בת"ה (סי' ת"כ):

י

מרדכי בשם ראבי"ה ששמע מאביו:

יא

כ"כ הא"ז:

יב

מצא כתוב ומהרי"ו:

יג

טור בשם בעל העיטור:

יד

הרמב"ם בפ"ח מהל' שחיטה ולטעמיה אזיל כמ"ש לעיל בסעי' ג' שמכשיר יתרת מצד פנים:
(°) אם הורדא שבימין משלמת החסרון שבצד שמאל וכן נמצאת אונא חסרה מצד שמאל אם משלמת עי' בב"י ובב"ח:

טו

מימרא דרפרם האי ריאה דדמיא לאופתא וכו':

טז

לשון הרשב"א בת"ה הקצר וכפי' רש"י שם וכן פי' הב"י דברי הרמב"ם שם:

יז

הרמב"ם ות"ה הקצר שם:

יח

מעשה בא לפני הרב בית יוסף:

יט

הרמב"ם בפ"י מהלכות שחיטה:

א

כשהבהמה כו'. רש"י:

ב

צורות כו'. כ"ז בכלל חליף:

ג

והורדא אם חסרה. מדסבר ר"א למטרפיה ש"מ דלאו אורחיה בהכי. רש"י:

ד

או אם כו' או כו'. לא יהא אלא יתרת וכשר מקמא כמ"ש לקמן:

ה

ובמדינות כו'. שהוא בכלל חסיר כיון שדרכו להיות בכל הבהמות:

ו

בין כו'. כמ"ש נ"ח ב' כל יתר כו':

ז

או ששינתה מקומה. שהתוס' והר"ן הקשו על מ"ש שם ההוא ביני ביני כו' מהא דאמרינן ביני ביני טרפה וכתבו כגון שאין צורתה דומה לוורדא או שאינה במקומה וז"ש ג"כ למטה וכן אם שינתה תוארה כו' ואף דכ"ז לסברת הפוסלים יתרת מקמא מ"מ אף להמכשירים חסרה הורדא:

ח

אם כו' ויש כו'. כמ"ש גבי דקין נ"ח ב':

ט

אע"פ כו'. ר"ל באותו שורש דאין חוששין בסדקין להטריף כמ"ש בס"ה בהג"ה:

י

ואם אחד כו'. קאי אשורש אחד. ש"ך:

יא

הוורדא דרכה כו'. סובר דכ"ז בכלל שינתה צורתה:

יב

או שיש לה כו'. כנ"ל משום דכל יתר כו':

יג

ניתוספו האונות כו'. כמ"ש שם וה"מ מגואי אבל כו' ומדלא חילק מגואי גופא ש"מ דמגואי בכ"מ כשר:

יד

והוא כו'. ממש"ש אפי' כטרפא כו' ומשמע דוקא כטרפא דאסא וכמ"ש בפ"ב דברכות (ט"ו א') ופ"ג דפסחים ופ"ט דחולין ומינה מיל הוא דאינו חוזר כו':
(ליקוט) אבל אם היא כו'. אע"ג דקאמר אפי' דוקא קאמר כמ"ש בפ"ב דברכות ומינה מיל כו' ובפ"ט דב"ב (קמ"ו א') א"ר דוקא דינר כו'. ת"ה (ע"כ).

טו

ויש מחמירין כו'. כמש"ש אבל ביני ביני כו' ולא קאמר ולא היא דההוא ביני ביני כו' אלמא דלא הדר ביה מסברא הראשונה והא דקאמר וה"מ מגואי לא רצה להאריך ולחלק בגואי עצמו ומילתא דפסיקתא נקט:

טז

נמצאת כו'. אפי' להפוסלים יתרת מקמא כמש"ו בהג"ה. ב"י:

יז

הא דמכשרינן כו'. דאל"כ הוי חליף:

יח

ואם נראה כו'. דאף באופתא מכשרינן כמ"ש בס"ה:

יט

אונה שנתפצלה כו'. כמש"ל בס"ב ודוקא להכשיר כנ"ל:

כ

אחת מהאונות כו'. ממש"ש אפילו כטרפא כו' משמע הא פחותה מזה כמאן דליתא דמי.

כא

חסרה כו'. עי' בה"ג ור"ל דלשיטתו מקמא ובדרי דאוני חדא מילתא הוא:

כב

וי"א כו' והכי נהוג. ולא מטעמם דאינהו ס"ל יתרת מקמא פסול והוא פוסל משום חסרון הוורד ועש"ך:

כג

האונא התחתונה כו'. דבכ"ז יצא מכלל אופתא דאופתא אין לה היכר לגמרי. שם:

כד

אם בצד כו'. כמש"ל בס"ד:

כה

ויש נוהגין כו'. משמע דוקא כאן ועט"ז וש"ך:

א

א) [סעיף א'] ריאה שניקבה טרפה. מפני שרוח יוצא דרך שם ואינה יכולה לחיות. לבוש. זב"ת או' א'.

א

ב) שם. ריאה שניקבה טרפה. ודין ניקבה הריאה מבואר לקמן סי' ל"ו. וטעם שכתב מרן ז"ל סעי' זה כאן לומר דטעם טרפות הסדור בסי' זה הוא מטעם ניקבה הריאה. פר"ת או' א' זב"ת שם.

א

ג) ודע דהריאה מניפה ללב שלא ישרף מחום הטבעי והריאה דומה לנוד נפוח שאם מינקב בו נקב קטן משהו כל הרוח יוצא דרך שם ונשאר כמת וא"כ אינו יכול הריאה להניף ללב ועתיד לישרף ולמות ואע"ג דנקב זה כבר הוא סתום בסירכה או בבועה או במראה פסולה וכיוצא מן הטרפיות שית' לקמן הא ק"ל דקרום שעלה מחמת מכה לא כלום הוא שסופו ליסתר ולישאר הנקב פתוח כדלקמן סי' ל"ו סעי' ג' וזהו טעמו של כל טרפיות הריאה. שו"ג או' א'.

א

ד) ריאה שניקבא טרפה הל"מ וכל טריפות הריאה שית' בסימנים אלו כולם מחמת נקובה הם דק"ל לחז"ל שאם לקתה באחת מאותן לקותות סופה לינקב וכל העומד לינקב כנקוב דמי לכן כל הטריפות שיתבארו בה דאו' הם. שמ"ח או' א' חכ"א כלל ט' או' א' בי"צ או' א' קומץ ריש הסי'.

א

ה) [סעיף ב'] חמשה אוני אית לריאה וכו' ולמטה יש אומות גדולות א' לימין וא' לשמאל. ופי' אוני אוזן כי תרגום של אוזן אוני. ואומה נקראת הגדולה מלשון אם שהאונות נפרדות ממנה והיא עיקר הריאה. כ"כ הרא"ש גבי תרתי אונא דסריכן בשם ר"ת. ואונות ואומה הכל בשם ריאה. וי"מ שנקראת ריאה ע"ש שרואין ומעיינים בבדיקתה. פרישה או' א' ובגמ' פא"ט דמ"ט ע"א אמרינן למה נקרא ריאה שמאירה את העינים כלומר שהאוכל אותה ע"י סימנים המאירים את העינים אף היא מסייעת עמהן. כנה"ג בהגה"ט או' ד'.

א

ו) שם. ונקראת עינוניתא דוורדא. כמו אינוניתא אונא קטנה דוורדא על שם קלישתא ואדומה. רש"י חולין מ"ז ע"א. ט"ז סק"א. ש"ך סק"ב.

א

ז) שם. ואם חסרה אחת מימין או מהשמאל וכו' ואפי' איכא ד' בימין אי חסרה א' בשמאל טרפה. ש"ך סק"ג. כנה"ג שם או' י"א. פר"ח או' ג' פר"ת או' ב' לה"פ או' ד' בל"י או' ג' כריתי או' א' שמ"ח או' כ"ג. לב"ש או' מ' שפ"ד או' ג' זב"ת או' ד' בי"צ סי' ל"ה ח"ו או' א' קומץ כלל ד' מסי' ל"ה או' ב' שש"א סוף או' ב' ובספרו ענ"ה סי' ט' או' ב' זבח שמואל דף י"ז ע"ב. זב"צ או' א'.

א

ח) חסרה האומה טרפה בין משמאל בין מימין. תב"ש או' ב' מש"ז או' ב' שה"מ או' ה' ער"ה או' ב' שש"א או' ג' ענ"ה שם או' ג' אמרי טוב על בדיקות מהרי"ו או' ד' זב"ש דין ט"ו. זב"צ או' ב'.

א

ט) שם. או שהיו שנים מימין ושלשה משמאל טרפה. וה"ה נמי ד' בשמאל וג' בימין הוי חליף וטרפה כמ"ש הרב בהגה סעי' ה' ש"ך סק"ד. ועיין לקמן או' פ"ד.

א

י) שם הגה. צורות האונות של ימין אינן דומות לשל שמאל ואם נתחלף צורתן טריפה וכו' כל זה נקרא חליף וטרפה. אבל רש"ל ביש"ש פא"ט סי' נ"ד כתב דכל אלו לא נקרא חליף וכשרה. וכ"כ הפר"ח או' ה' פר"ת או' ג' שה"מ או' ו' זב"ת או' ו' וכ"כ השו"ג או' ו' דארבעה טרפיות הללו שמנה הרב ז"ל לא נהגו כן במקומו בני ספרד. וכ"כ זב"צ או' ד' דמנהג בגדאד יע"א להתיר בכל חילופים אלו כס' רש"ל ודעמיה. ומנהג בני אשכנז נכתוב באו' שאח"ז.

א

יא) שם בהגה. כל זה נקרא חליף וטרפה. וכ"כ הלבוש. והב"ח הביא דברי רש"ל הנז' וכתב ומ"מ היכא דליכא הפ"מ אין להורות היתר במה שנהגו לאסור אע"ג דמדינא ליכא איסורא עכ"ל והב"ד הט"ז סק"ב והש"ך סק"ה. וכ"פ חכ"א כלל ט' או' ז' אבל דעת הפליתי או' א' והכריתי או' י"ג להחמיר אפי' בהפ"מ וכתב דאין לפרוץ גדר בחומרא שקבלה בידינו מראשונים הגאונים יעו"ש וכ"פ השמ"ח או' כ"ו ועיין בתב"ש או' ה' מ"ש להשיג על דברי הב"ח והפר"ח הנז' יעו"ש. וכן הסכים הלב"ש או' מ"ט. בי"צ סי' ל"ה ח"ו או' ד' ואו' ה' קומץ או' ו' אהל יצחק סי' ו' או' ב' זב"ר סי' ד' או' ד'.

א

יב) ואי ליכא חליף רק שניהם שוים כגון אונות דימין ודשמאל כולם בצורה אחת כדימין או כולם כדשמאל א"נ אותן אונות או אומות הראיות להיות גדולה מחברתן הם שוים לחברתן יש להתיר בהפ"מ. שמ"ח שם. בי"צ שם או' ו' ובספרו אהל יצחק שם או' ג' קומץ שם. זב"ר שם בתמידים או' כ"ב.

א

יג) ודוקא שינויים הללו פוסלים באונות מטעם חליף אבל שינוי לצורה אחרת שאינה כצורה שכנגדה כגון שדרך האונות להיות משוכים וחדודים ועתה הם עגולים אפי' כוורדא ובענין אחר אין זה פוסל בה כיון דאין בה משום חילוף אונות או אומות. שמ"ח שם. קומץ או' ה' אהל יצחק שם. זב"ר שם בתמידים או' כ"ג. וכ"ז לבני אשכנז אבל בני ספרד בלא"ה נוהגין להכשיר כמ"ש לעיל או' יו"ד.

א

יד) ואם האונה למטה והאומה למעלה הוי חליף וטרפה. רש"ל פא"ט סי' ל"ד. ט"ז סק"ב. ש"ך סק"ה. והפר"ח או' ה' כתב דאנן מכשירין אף בכה"ג. וכ"כ הזב"ת או' ו' ענ"ה סי' יו"ד או' ט"ז. וכ"כ זב"צ או' ה' דמנהגם להכשיר כס' הפר"ח ודעמיה רק אם יש עוד ריעותא אחרת אפי' דלא מטריף בשבילה מ"מ הו"ל תרתי דריעותא ומנהגם להטריף. וזהו למנהג הספרדים אבל רבני אשכנז האחרונים פסקו כרש"ל להטריף אם האונה למטה והאומה למעלה. שמ"ח או' כ"ו. בי"צ סי' ל"ה ח"ו או' ה' ובספרו אהל יצחק סי' ו' או' ב' קומץ או' ד' זב"ר שם או' ו'.

א

טו) אם נעשו האונות גדולים כאומה דעת הפר"ח או' ג' להטריף דהוי חליף אבל הזב"ת או' ו' דחה דבריו יעו"ש וכן עיקר למנהג שאין אוסרים בשינוי תואר כלל. זב"צ או' ו'.

א

טז) שם. והוורדא אם חסרה וכו' והטעם דכיון דיש בהמות שאין להם וישנה במקצתן אין להטריף בשום שינוי שימצא בה בין שאין לה כלום ובין שימצאו ב' וג' ב"י בשם הרא"ש. ט"ז סק"ג. פר"ח או' ו' לה"פ או' ז' שה"מ או' ז' זב"ת או' ז'.

א

טוב) שם. או אם יש לה שתים. ואפי' אינם עומדות זו אצל זו. ש"ך סק"ו. שה"מ סוף או' ח' זב"ת שם.

א

חי) שם. והוורדא אם חסרה או אם יש לה שתים וכו' כשרה. וכ"ה מנהגינו. שו"ג סוף או' ז' זב"ת או' ו' ענ"ה סי' י"ב או' א' תו"ז סי' פ"ז או' ג' זב"צ או' ז' ואין שום שנוי פוסל בוורדה בין אם נמצאו ב' וורדות בין שינתה מקומה או תאורה או שיעורה בין אם לא נמצא לה כיס בין אם נמצאת בב' כיסין מנהגינו להתיר. זב"צ שם. והוא מדברי מור"ם בהגה שכתב אבל במקומות שמכשירים גם כל אלו החילוקים הם כשירים. וכ"כ מהריק"ש בהגהו' זב"ת או' ט'.

א

יט) שם הגה. ובמדינות אלו נהגו להטריף וכו' ר"ל במדינות אשכנז אבל במדינות ספרד נוהגין להכשיר כדברי הש"ע כמ"ש באו' הקודם.

א

ך) שם בהגה. בין נמצאו ב' וורדות וכו' היינו בבהמות אבל בחיות יש להכשיר שרוב חיות יש להם ב' ורדות. תב"ש או' מ"ב. דג"מ. קומץ כלל ה' מסי' ל"ה או' ג' בי"צ סי' ל"ה ח"ז בעמ"ז או' א' מק"מ או' קי"ב. אהל יצחק סי' ז' או' א' ודוקא לענין יתרת הורדות יצאו מכלל בהמה אבל לענין חסר הורדא או שינוי צורה ושינוי מקום אוסר גם בחיה. קומץ שם. אהל יצחק שם. בי"צ שם. מק"מ שם.

א

כא) שם בהגה. בין נמצאו ב' ורדות וכו' אנו אוסרים בזה מטעם דהוי חסרא הוורדא במקום הראוי דכיון דיש יתר כנטול דמי. וכן בשינתה מקומה דהיינו שעומדת בצד שמאל ולפ"ז אין טריפות דוורדא אלא כששניהם במקום הורדה ואין להם שורש א' כעובי האצבע אחר הנפיחה. ומ"מ אם משכחת אונה יתירה בפנים אפי' במקום הראוי להיות ורדא אין כאן פיסול דב' וורדות אין כאן דצורת האונה אינה דומה לוורדא. וה"ה אם נמצאו ב' ורדות א' בימין וא' בשמאל דלא שייך יתר כנטול דמי כיון שאין היתרת עומדת במקום הראוי לה ומטעם יתרת אין פסול דהא מקמא היא וכבר העיד עלינו רמ"א שהמנהג להכשיר בכל יתרת מקמא דמשמע דאפי' בלא דרי דאונה. ט"ז סק"ד. לה"פ או' ט' בל"י או' ז' ומיהו מ"ש הט"ז להכשיר בב' ורדות א' בימין וא' בשמאל השמ"ח או' כ"ח חולק ומטריף אם נמצא ורדא בשמאל משום דלא דמי ליתרת מקמא דאורחא בהכי יעו"ש. וכ"כ הלב"ש סוף או' ס"ג. בי"צ סי' ל"ה ח"ז או' א' ובעמ"ז שם סוף או' ב' ובספרו אי"צ סי' ז' או' א' קומץ כלל ה' מסי' ל"ה או' א' זב"ר סי' ג' או' ז' וה"ד ביש לה קצת צורת וורדא אבל אם אין בה צורת וורדא כלל כשרה. בי"צ שם או' ב' אהל יצחק שם או' ב' זב"ר עם.

א

כב) שם בהגה. או אם חסרה. ואם היא פחותה מעלה של הדס לאחר נפיחה טרפה. ש"ך סק"ז בשם האגור. לה"פ או' יו"ד. שמ"ח או' ל"א. שפ"ד או' ז' חכ"א כלל ט' או' כ"א. בי"צ שם או' ד' קומץ כלל א' מסי' ל"ה או' ב' זב"ר סי' ב' או' ב' ושיעור עלה של הדס עיין לקמן או' נ"ח.

א

כג) שם בהגה. או ששינתה מקומה. שדרכה לעמוד למטה מן האונות ויש לה חריץ וכשנופחין הריאה החריץ מכוון נגד החיתוך שבין אומה לאונה וגבה נגד הלב ופניה נגד הכליות. ואם נהפכה כגון שהחריץ נגד הלב וגבה נגד החיתוך טרפה. אבל אם החריץ הפוך מעט למעלה נגד האונות או למטה לאומה כשרה. מהרי"ו סי' ג' או' ב' ד"מ או' ג' ש"ך סק"ח. פר"ח או' ז' ורש"ל פא"ט סי' ל"א כתב מה בכך שהחריץ הפוך אין זה אלא אבוד ממונם של ישראל ויש לבטל המנהג עכ"ל והב"ד הש"ך שם. פר"ח שם. וכתב עליי הפר"ח שם דיפה כתב. והב"ד לה"פ או' י"א. בל"י או' ח' ובהפ"מ יש לסמוך על המקילין. חכ"א כלל ט' או' ך' פ"ת או' א' והתב"ש או' מ"ז הסכים לביה"ל שהשוחטים בזמן הזה נוהגים להטריף יעו"ש. שפ"ד או' ח' וכ"כ הלב"ש או' ס"ז דהמנהג לאסור בהיפוך גם בהפ"מ. בי"צ סי' ל"ה ח"ז בתה"ב או' ו' וכ"כ הקומץ כלל ה' מסי' ל"ה או' ו' דהמנהג להטריף. וכ"כ אהל יצחק סי' ז' או' ה' זב"ר סי' ב' או' ח'.

א

כד) שם בהגה. וכן אם שיגתה תוארה וכו' דהוי כחסרה ורדא כיון דאין לה תואר ורד וצ"ל עגולה כמו ורד ולא חדודה וגם לא גדולה כמו אונה הסמוכה לאומא. כריתי או' ז' ועיין עוד באו' שאח"ז.

א

כה) שם בהגה. וכן אם שינתה תוארה וכו' ואם אין לה חריץ כתואר עינוניתא דורדא טרפה ואם היא גדולה יותר מדאי כאונא הסמוכא לאומא או שינתה תוארה שיש לכל ורדא או שפחותה מעלה הדם בנפיחה טרפה. ל' תואר ר"ל צורתה הרגיל בה וא"כ כשהיא משוכה וחדודה כאונה ולא עגולה יש להטריפה. אגור סי' אלף ק"י. והב"ד ב"י. ומדברי התו' פא"ט (דף מ"ז ע"א) והמרדכי גבי עינוניתא דכל חויא ברייתא הכי אית להו נראה דאם שינתא תוארה בענין שאפי' רק גדולה כאחד משאר אונות טרפה. וכ"כ האגודה והרשב"א בחי' שם. וכ"כ רש"ל בבדיקות שלו שמ"כ בשם ספר איש זקן א' חכם שאם היא גדולה אפי' כמו אונא האמצעית של ימין טרפה וכ"מ ברש"ל פא"ט סי' ל"א שכתב ואם היא גדולה יותר מדאי טרפה ומדלא נתן שיעור אלמא כל שנשתנה גדלותה טרפה. וכ"נ דעת הרב בהגה שכתב סתם דאם שינתה תוארה טרפה. מיהו ראיתי הרבה בודקים מקילים בזה ולא מטריפין אלא כשהיא גדולה כ"כ כאונא הסמוכה לאומא וכן דעת מהרי"ו. ונראה דאפי' למאי דמכשירין יתרת מקמא בסעי' ג' מ"מ שינתה תוארה וגדולה כ"כ טרפה דהוי כמו חסרה הוורדא דזה אונא הוא ולא וורדא וכ"נ דעת הרב בהגה. ש"ך סק"ט. נמצא דיש פלוגתא בזה די"א דאין להטריף כ"א שהיא גדולה כמו אונא הסמוכה לאומא וי"א אפי' כמו אונא האמצעית וכ"כ השמ"ח או' ל"א דאם היא גדולה אפי' כאונא האמצעית של ימין אעפ"י שיש לה כל צורות וורדא טרפה ובהפ"מ אין לאסור כ"א כשהיא גדולה כאונה הימנית הסמוכה לאומא. וכן הסכים הלב"ש או' ע' בי"צ סי' ל"ה ח"ז או' ד' קומץ שם או' ז' אהל יצחק שם או' ו'.

א

כו) שם בהגה. ויש להם שורש א' כעובי אצבע. ואין חילוק בין בבהמה דקה בין בגסה לעולם משערינן כעובי אצבע. ש"ך סק"י. פר"ח או' ט' לה"פ או' י"ג. כריתי או' ח' שמ"ח שם. שפ"ד או' יו"ד. זב"ת או' יו"ד. בי"צ שם. זב"ר סי' ג' בתמימים או' פ"א.

א

כז) ועובי אצבע היינו שיעור גובה השורש של שניהם קודם שמתחלקים צריך שיהיה כאצבע. ט"ז סק"ה. פר"ח שם. לה"פ שם. זב"ר שם או' ט' זב"ת שם.

א

כח) אבל אם הם ב' ורדות חלוקות במקום עיקר ואח"כ חוזרים ומתחברים יחד ונעשים אחת כיון שבמקום השורש אינם מחוברים יחד בשיעור אצבע טרפה דהכל הולך אחר השורש וגם אפשר לתלות שנסרכו להדדי. בי"צ שם בעמ"ז או' י"ז. קומץ שם בעשרון או' י"ז. אהל יצחק שם בזב"ת או' ט"ז. זב"ר סי' ג' בתמימים או' ע"ח.

א

כט) זה שאמרנו אם יש להם שורש א' אין הדברים אמורים אלא אם שניהם מונחים בכיס א' אבל אם הם מונחים בשני כיסים יש להטריף. אהל יצחק שם. מיהו הבי"צ שם או' ה' כתב בין מונחים שניהם בכיס א' בין מונחים בשני כיסים כשרה. והקומץ שם או' ט' כתב דאם כל א' מונח בכיס א' אין להכשיר כ"א בהפ"מ. ואם א' יש לה כיס והשניה אין לה כיס אין להכשיר אלא בהפ"מ. בי"צ שם.

א

ל) שם בהגה. ויש להם שורש א' כעובי אצבע. וכל היכא שנזכר בסי' זה כעובי אצבע היינו אגודל בינוני ואין הכונה על עוביו של האגודל כ"א על רחבו ואמקום הרחב שבו. שמ"ח או' ל"ח. בי"צ סי' ל"ה ח"ז או' י"א. קומץ כלל ד' מסי' ל"ה או' כ"ג. אהל יצחק סי' ז' או' יו"ד. זב"צ אי' מ"ב. ועיין בדברינו לאו"ח סי' י"א או' י"ד ואו' ט"ו.

א

לא) שם בהגה. אעפ"י שיש בו סדק כשר. פי' בשורש הנשאר. ש"ך ס"ק י"א. פר"ח או' יו"ד. לה"פ או' י"ד. בל"י או' י"א. כריתי או' ט' שפ"ד או' י"א. זב"ת או' י"א. ואפי' שיש לשניהם תואר ורדא כשר. לה"פ שם. בל"י שם. כריתי שם. תב"ש או' נ"ג. בי"צ שם או' יו"ד. אהל יצחק שם או' ד' זב"ר סי' ג' או' ח' וכ"ש כשאין לכל א' תואר ורד כ"א ע"י צירוף דכשר. זב"ר שם בתמידים או' ס"ט. אבל אם אין להם שורש א' כעובי אצבע אע"ג דע"י צירוף הוא א' דבכל א' יש חצי תואר ורד מ"מ טרפה. בי"צ שם.

א

לב) שם בהגה. ואם אחד הפוך והשני אינו הפוך וכו' אדסמוך ליה דיש להם שורש א' קאי דאלו באין להם שורש א' פשיטא דאפי' שניהם אינם הפוכים טרפה דהו"ל שני ורדות. ש"ך ס"ק י"ב. פר"ח או' י"א. לה"פ או' ט"ו. בל"י או' י"ב. כריתי או' יו"ד. שפ"ד או' י"ב. ביאור הגר"א או' יו"ד. זב"ת או' י"ב.

א

לג) שם בהגה. הולכין אחר היותר גדולה וכו' וה"ה בשניהם שוים טרפה ואינו כשר עד שההפוכה תהיה קטנה משאינה הפוכה. ש"ך ס"ק י"ג. פר"ח או' י"ב. לה"פ או' ט"ז. בל"י או' י"ג. שמ"ח או' ל"ב. שפ"ד או' י"ג. זב"ת או' י"ג. בי"צ סי' ל"ה ח"ז או' ה' קומץ כלל ה' מסי' ל"ה או' יו"ד. אהל יצחק סי' ז' או' ג' זב"ר סי' ג' או' ח'.

א

לד) ואם שינתה תוארה דינה כהפוכה. ש"ך שם. פר"ח שם. לה"פ שם. שמ"ח שם. שפ"ד שם. זב"ת שם. בי"צ שם קומץ שם. זב"ר שם. ור"ל דהולכין אחר הגדולה ואם היא בתואר ורד כשרה. וכ"ז בשורש א' להם ואם אין להם שורש א' באחד הפוכה טרפה. שפ"ד שם. ואם א' שינתה מקומה אף שהיא קטנה יש להחמיר. שמ"ח שם. שפ"ד שם. ובהפ"מ יש להכשיר בקטנה ששינתה מקומה. לב"ש בהגהתו לשמ"ח שה בשמ"ח הנדפס עם הלב"ש. בי"צ שם. וכ"כ זב"ר שם בתמימים או' ע"ד בשם כמה פו' דמקילין בשינתה מקומה הקטנה כמו בהפוכה ושינתה תוארה יעו"ש וע"כ נראה דבהפ"מ יש להכשיר.

א

לה) ואם שני הורדות הנ"ל המה נסרכין זה לזה ממעכין לפי מנהג שלנו שאנחנו ממעכין אף בגנב (הוורדא קורין אותה גנב לפי שהיא נחבאת כגנב) ובודקין. לה"פ או' ט"ז. והוא ע"פ המנהג שכתב בהגה לקמן סי' ט"ל סעי' י"ג יעו"ש. ובש"ע שם סעי' ו'.

א

לו) ודע דבכל דיני שני ורדות שנתבארו בסי' זה הן בשורש א' הן באין להם שורש א' כל א' כפי דינו אין חילוק בין ב' ובין ג' או ד' בכל גווני דינם כמו בב' ורדות. לב"ש בהגהתו לשמ"ח סוף או' ל"ב. מק"מ או' קל"ב.

א

לז) שם בהגה. הורדא דרכה להיות בכיס ואם לא נמצא לה כיס וכו' דכל זה בכלל שינתה צורתה. ביאור הגר"א. והשפ"ד או' י"ב כתב ב' טעמים א' להצילה מרחיפת הריאה שלא תינקב והב' דקים להו דכל ורדא בלא כיס סופה לינטל יעו"ש.

א

לח) שם בהגה. ואם לא נמצא לה כיס וכו' ואם הכיס נקב מפולש כ"ע מודים דכשרה. שו"ת ארבעה טורי אבן סי' י"ט והסכים עמו אביו הגאון מוהר"ר אלעזר רוקח ז"ל יעו"ש. פ"ת או' ב' וכ"כ המש"ז או' ג' לב"ש סי' ל"ו או' ו' ועיין לקמן או' נ"ב.

א

טל) שם בהגה. ואם לא נמצא לה כיס וכו' ורש"ל פא"ט סי' ל"ב פסק דאפי' אין לה כיס כלל כשר וכ"ש אם יש לה ב' כיסים או שאינה מונחת בכיס. גם בתשו' משאת בנימין סי' ס"א הסכים לרש"ל אלא שכתב מאחר שכבר נהגו בארצות הללו לאסור כשחסר הכיס או שאינה מונחת בכיס אין לשנות המנהג דלא יהא אלא כדברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור וכו' אך בנמצא שני כיסים האריך להתיר יעו"ש כי דבריו נכונים אלא שכל הבודקים נוהגין להטריף וכ"כ בבדיקת הר"ץ ומהר"מ דכן נוהגין וקשה להקל נגד המנהג אם לא בהפ"מ וכה"ג. ש"ך ס"ק י"ד. לה"פ או' י"ז. בל"י או' י"ד. ומיהו מ"ש הש"ך דאין להקל נגד המנהג אם לא בהפ"מ וכה"ג דעת השפ"ד או' י"ד דלא קאי כ"א ביתיר כיס לא בחסר כיס דאין להתיר אף בהפ"מ וכ"כ הלב"ש או' ף' פ"ת או' ג' אבל מדברי הלה"פ שם משמע דקאי גם אחסר כיס וכ"כ הבל"י שם וכ"ה דעת חכ"א כלל ט' או' כ"ו. מיהו דעת התב"ש או' מ"ז להחמיר בכל זה אף בהפ"מ וכ"ה דעת הלב"ש שם. בי"צ סי' ל"ה ח"ז או' ו' קומץ כלל ה' מסי' ל"ה או' י"ב. אהל יצחק סי' ז' או' ז' זב"ר סי' ג' או' יו"ד. ונראה דבהפ"מ וגם שעת הדחק יש לסמוך על המתירין ביש לה ב' כיסים. ועיין לקמן סי' מ"א או' ס"ו.

א

מ) שם בהגה. או שיש לה שני כיסין וכו' ודוקא יתיר בצד ימין משום דכל יתר כנטול דמי אבל מצד שמאל כשר ודוקא כשאין לכיס שבשמאל חלק ורדא דאל"כ אסור משום יתיר ורדא. ש"ך ס"ק ט"ו. לה"פ או' י"ח שמ"ח או' ל"ג. בי"צ שם. אהל יצחק שם. זב"ר שם. ומיהו מ"ש בש"ך ודוקא כשאין לכיס שבשמאל חלק ורדא וכו' משמע הא אם יש בו צורת אונה כשר וכ"כ הקומץ שם דאם נמצא בכיס שמאל תואר יתרת ממש יש להכשיר בהפ"מ אבל השמ"ח שם כתב דאין להכשיר כ"א בכיס ריק ואין שום יתרת בתוכו. וכ"כ הבי"צ שם. אי"צ שם. זב"ר שם.

א

מא) שם בהגה. או שיש לה שני כיסין. ואם שניהם בימין בין שהורדא מונחת בשתיהן ובין בזו או בזו ובין שאינה מגעת להשני כלל להיות מונח בתוכו טרפה. שמ"ח שם. בי"צ שם. קומץ שם. אי"צ שם. זב"ר שם. ולא הוי יתיר כיס אלא כשיש לו גיד שפה לפיו כדרך הכיס דורדא אבל אם אין לו גיד הו"ל דלדול בעלמא ומ"מ אם הכיס דוורדא אין לו שפה זו אינה אסורה מחמת חסרון כיס כיון דמונחת בתוכו כראוי. שמ"ח או' ל"ד. בי"צ שם או' ז' קומץ שם או' י"ג. אי"צ שם בזב"ת או' י"ח. זב"ר שם או' י"א.

א

מב) שם בהגה. או שיש לה כיס ואינה מונחת בתוכו וכו' כלומר שיש לה כיס ואינה מונחת בתוכו דהיינו שאף כשמניחין אותה בתוכו חוזר ויוצא כשנופחין הריאה. ש"ך ס"ק ט"ז. לה"פ או' י"ט. שמ"ח שם. שפ"ד או' ט"ז. חכ"א כלל ט' או' כ"ז. בי"צ שם. קומץ שם. אי"צ שם.

א

מג) שם בהגה. אבל במקומות שמכשירים גם כל אלו החילוקים הם כשרים. וכ"כ לעיל או' ח"י יעו"ש.

א

מד) שם בהגה. אם חסר מקצת מן הוורדא יש לבדוק באונות וכו' אע"ג דלעיל כתב דאם אין לה תואר ורד דטרפה הכא מיירי בכה"ג שמצרפין יחד השני חתיכות ונראה לעין שיש תואר ורד בין שניהם א"נ כשהשאר יש בו תואר. ש"ך ס"ק י"ח. פר"ח או' י"ד. זב"ת או' ט"ז.

א

מה) שם בהגה. או באומה מצד שמאל וכו' ולא דמי זה לנמצא העינוניתא בצד שמאל דהכא השורש עומד במקום הראוי אלא שחסר קצת בראש העינוניתא וכך הוא רגיל למצוא בצד שמאל והיינו רבותייהו וכן בא מעשה לידי כמה פעמים. ש"ך ס"ק י"ט. פר"ח או' ט"ו. לה"פ או' כ"א. בל"י או' ט"ו. כריתי או' י"ב. שמ"ח או' ל"ו. שפ"ד או' י"ט. בי"צ שם או' ח' קומץ שם או' ט"ו. אי"צ שם או' ח'.

א

מו) שם בהגה. או באומה מצד שמאל וכו' וכ"ש מצד ימין. בל"י שם. שמ"ח שם. שפ"ד שם. בי"צ שם. קומץ שם. אי"צ שם.

א

מז) ואם יש לחתיכה זו כיס בפ"ע הו"ל כשתי ורדות וטרפה וכן אם נחלקו לג' אפי' בלא כיס יש להטריף. שמ"ח שם. בי"צ שם. קומץ שם. אי"צ שם.

א

מח) שם בהגה. י"א דכשר וכו' ואין להקל אלא בשעת הדחק או הפ"מ. שבו"י ח"ב ססי' ס' פ"ת או' ד' וכ"כ חכ"א כלל ט' או' כ"ח דאין להתיר בזה אפי' בגדיים וטלאים כ"א בהפ"מ.

א

מט) שם בהגה. וכל אלו הדברים יש להקל וכו' זה לא קאי אמ"ש בנמצא חסירה או שני ורדות או שינתה מקומה דטרפות זה הוזכר ברש"י ובתו' פא"ט אלא אשאר דינים שזכר בהגה קאי. ש"ך סק"ו. לה"פ או' כ"ד. בל"י או' ט"ז.

א

נ) שם בהגה. וכל אלו הדברים יש להקל וכו' כתב רש"ל בבדיקות כל מה שכתבו להקל בין בחילופים שלא הוזכר בש"ס או בגדלות דעינוניתא דוורדא ה"ד דליכא שום ריעותא בריאה במילתא אחריתא אבל אם אית בה ריעותא אחריתי אפי' במילתא שאנו מכשירין מ"מ מאחר דאיכא צד חומרא להטריף לאיזו מאן דהוא אפי' דלא כהלכתא מ"מ בכל שהוא מצטרף לסייע ידי האוסרים ואמרינן לקותא היא וטרפה עכ"ל וכה"ג כתב הר"ץ גבי מעשה שבא לידו כבש עם ב' כיסים יעו"ש. ש"ך ס"ק כ"ב. וכ"כ הט"ז הט"ז סוף סק"ב. שפ"ד או' כ"ב. ומיהו הפר"ח או' ט"ל כתב על דברי רש"ל הנז' דאין טעם לזה. וית' מזה לקמן בדין תר"ל.

א

נא) שם בהגה. וכל אלו הדברים יש להקל וכו' ועכשיו בזה"ז נוהגין השוחטים והבודקים להטריף הכל ואין עושין במדינות אלו שום שאלת חכם כדי להתיר. ביה"ל או' א' וכן הסכים התב"ש או' מ"ז. בי"צ שי' ל"ה ח"ז בעמ"ז או' כ"ג. אי"צ סי' ז' בזב"ת או' י"ז.

א

בנ) אם נמצאת הוורדא נקובה אעפ"י שהכיס שלה סותם את הנקב טריפה. הרמב"ם פ"ח מה"ש ה"א. כנה"ג בהגה"ט או' ט' פר"ח סי' ל"ו סוף או' א' לה"פ שם או' א' בל"י בסי' זה או' ו' מש"ז או' ג' לב"ש סי' ל"ו או' ו' זב"צ שם או' י"ב. ועיין לקמן סי' ט"ל סעי' ו'.

א

גנ) נוהגין להסיר הוורדא ולהשליכה ולא לאכלה משום מיאוס אבל אין איסור בדבר כמ"ש לקמן סי' ס"ה סעי' ד' בהגה יעו"ש.

א

דנ) [סעיף ג'] נתוספו האונות במנינם וכו' שהיו ד' מימין או ג' משמאל. טור. לבוש. זב"ת או' י"ט.

א

הנ) שם. נתוספו האונות במנינם וכו' ואם נמצא יתרת בערוגה שהיא למעלה מהאונות סמוך לשדרה לפנים מן הריאה מ"כ דכשר ולי נראה דטרפה שזהו נכלל טפי בכלל ע"ג שאמר התלמוד ממה שנכלל בגוואי. ט"ז ס"ק י"ג. כנה"ג בהגה"ט או' כ"ו ואו' ל' פר"ח סוף או' י"ז. לה"פ או' כ"ה. בל"י או' כ"ב. שמ"ח או' י"א. שה"מ או' כ"ו. מטה יוסף סי' ז' דף ל"ו ע"ב. שו"ג או' י"ב וכתב וכן המנהג להטריף. חכ"א כלל ט' או' ח' אי"צ סי' ג' או' א' זב"ר סי' ג' או' א' ובתמידים שם או' ו' תו"ז סי' ס' או' ט' זב"צ או' ח' וכתב ודלא כזב"ת או' ך' ועיין לקמן או' ק"ל.

א

ונ) יתרת ע"ג ערוגה והיא פחותה מט"ד כשרה. תב"ש או' י"ד וכתב ודלה כעי"צ שמטריף יעו"ש. וכן הסכים הלב"ש או' י"ז. בי"צ סי' ל"ה ח"ג בעמ"ז או' א' אי"צ שם בלק"י או' א' זב"ר שם. זב"צ או' ט'.

א

זנ) שם. אם היתה האונה היתרה בצד האונות או מלפני הריאה שהיא לעומת הלב וכו' והטעם דכשעומדת בצד פנים כיון שאינה דופקת על הצלעות אינה עתידה להתפרק וכשרה אבל כשהיא על גבה דופקת ומתחככת בצלעות וסופה להתפרק. כנה"ג בהגה"ט או' כ"ד. שו"ג או' י"א.

א

חנ) שם. או מלפני הריאה לעומת הלב וכו' הרוקח הביא בשם כמה רבנים דכל מקמא שרי בין לצד ימין בין לצד שמאל ומ"מ דעתי להטריף זולתי במקום שכבר נתפשט שם ההיתר שאין לבטל מנהגם. פר"ח או' י"ז. לה"פ או' כ"ה. זב"ת או' ך' וכן נוהגין במדינות אשכנז להכשיר יתרת מקמא כמ"ש בהגה סוף הסעי' וכ"ה מנהג הספרדים כמ"ש זב"צ או' י"ד.

א

טנ) שם. והוא שתהיה כעלה של הדס וכו' ושיעור טרפא דאסא י"א שהוא כצפורן של אגודל וי"א כפרק אמצעי של אגודל. בדיקות מהרי"ו סי' ב' סוף סעי' א' ד"מ או' י"ב. ולכן בכ"מ שנזכר שיעור ט"ד יש לפסוק כסברא החמורה שבשניהם. שמ"ח או' ז' מש"ז או' י"ג. חכ"א כלל ט' או' ג' בי"צ סי' ל"ה ח"ב או' ו' קומץ כלל א' מסי' ל"ה או' ב' ענ"ה סי' ט' או' ה' והיינו היכא דנתקטנה אחת מהן בעינן דוקא להיית כפרק אמצעי !וביתיר במקום המטריף נקטינן דהפי' הוא רק כצפורן אגודל בתר נפיחה טרפה. קומץ שם. זב"צ או' יו"ד. וכתב שם הרב זב"צ ודלא כהפר"ח דעשה שיעור אחר מדעתו גם דלא כהתו"ז סי' ס' או' ג' שהמציא סברא אחרת מדעתו אלא מ"ש בשם הפו' הנז' הוא העיקר יעו"ש.

א

ס) ובכל זה אין שום חילוק בין גסה לדקה ואפי' בגדיים וטלאים הרכים אך בתוך ל' ללידתן אם נתקטן בהם א' מכל אלו דיש להקל ולשער בצפורן אצבע משום דאמרינן בהו שסופו להתגדל ולעמוד על שיעורו. קומץ שם או' ג' מיהו במק"מ או' כ"ט כתב דאין להקל ולשער בגדיים וטלאים בצפורן אצבע אלא בהפ"מ.

א

סא) וכשאנו מודדים ט"ד אין אנו מודדים אותה מבחוץ שמבחוץ נראית גדולה אלא מעיקר חתוכה. כנה"ג בהגב"י או' ל"ה. שו"ג או' י"ג. קומץ שם.

א

סב) אם נמצא יתרת על גבה פחות מט"ד וא"א לנפחה לראות אם עולה בנפיחה ותהא כט"ד או לא שכבר נחתכה או שיש בזה היתרון מקום אטום עם לחה דא"א לעמוד בה בנפיחה ונאבדה בדיקתה כשרה דאחזוקי איסורא לא מחזקינן. כנה"ג בהגב"י או' ס"ח בשם מהר"י סמוט. וה"ד אם נודע שלא היה בה כשיעור קודם נפיחה דאמרינן דגם אחר נפיחה אין בה שיעור אבל אם נאבדה ולא נודע אם היה בה שיעור טרפה. ער"ה או' ח' והשמ"ח או' י"ד אסר אפי' אם בדקוהו קודם שנאבד ואין בו כט"ד עי"ש ונראה דבכה"ג דבדקיהו קודם שנאבד יש להתיר כמ"ש הכנה"ג ומ"מ נראה ודאי דאם נראה באומדן דעתא דאחר הנפיחה תהיה כט"ד כגון דגדולה קצת וקודם נפיחה קרובה לט"ד טרפה דודאי אחר הנפיחה נגדלת קצת. שש"א או' ו' וכ"כ בספרו ענ"ה סי' י"א או' ט"ו. זב"צ או' י"ב.

א

סג) וכל זה הוא דוקא ביתרת מגבה אבל אם א' מהאונות היא פחותה מט"ד וצריך לנופחה כמ"ש לקמן סעי' ו' אז הוא הדין בהפך שאם נודע בודאי שהוא פחותה מט"ד קודם שנפחוה ונאבדה יש להטריף. ובדין של הער"ה שלא נודע אם היה בה כשיעור ונאבדה ג"כ טרפה. ובדינו של השש"א דאם נראה באמדן דעתא דאחר הנפיחה תהיה כט"ד כגון שרואין אנחנו דהיא עכשיו קודם הנפיחה היא קרובה לט"ד יש להסתפק בזה דנוכל לומר שהיא כשרה ומ"מ לדינא צ"ע. זב"צ או' י"ג. ונראה כיון די"א דשיעור ט"ד כצפורן אגודל כמ"ש לעיל או' נ"ט ובזה ראינו קודם נפיחה באמדן דעתא שהיא קרובה לט"ד שהוא פרק אמצעי של אגודל בהפ"מ יש להכשיר.

א

סד) שם בהגה. וכשנופחין אותה נוטה לקמא כשר. מדברי המ"כ שהביא ב"י ומדברי המרדכי שהביא הר"ץ משמע דכיון שנמצא יתרת צריך לנפחה ולראות אי נוטה לקמא או לגבה. ש"ך ס"ק כ"ג. לה"פ או' כ"ו. בל"י או' ך' כריתי או' י"ג. שפ"ד או' כ"ג. ומיהו אם לא נפחוה אין להחמיר דאין דרך אונה להתעקם ואין לחוש מן הסתם זולת היכא שראינו שיש ריעותא דנוטה לגבה או שיוצאה מגבה דאז אם לא נפחוה אסורה דשמא אי נפחי לה הוי כט"ד. שמ"ח או' י"ד ובתב"ש או' י"ח. שפ"ד שם. בי"צ סי' ל"ה ח"ג או' ה' קומץ כלל ב' מסי' ל"ה או' ה' אי"צ סי' ג' בזב"ת או' ד' זב"ר סי' ג' או' ב' ועיין לקמן סי' ט"ל סעי' א' בהגה ובדברינו לשם בס"ד.

א

סה) שם בהגה. ואם נוטה לגבה טרפה. דוקא בליטה יתירה כט"ד אבל נתעקמה והולכת קצת למעלה אין כאן בית מיחוש. ש"ך ס"ק כ"ד. לה"פ או' כ"ז. בל"י או' כ"א. שמ"ח או' י"ג. שפ"ד או' כ"ד. זב"ת או' כ"ה. בי"צ שם או' ד' קומץ שם או' ג' זב"ר שם.

א

סו) וכן אם אין כאן יתרת רק שאונא א' מושרשת במקומה כראוי ומתעקמת לגבה כשרה ובהא אפי' העיקום בולט כט"ד כשרה דדוקא יתרת דבלא"ה רעועה היא וכי נוטה לגבה סופה להתפרק אבל כולהו אונית הראויות לה לאו ריעי נינהו וכיון שמושרשת במקומה אין הנטייה מקלקלה יכן אפי' שרשה גבוה מאותה שאצלה כט"ד אינו מזיק. שמ"ח שם. שפ"ד שם. בי"צ שם. קומץ שם או' ד' אי"צ שם או' ג' זב"ר שם.

א

סז) שם בהגה. ובמדינות אלו המנהג להכשיר יתרת מקמא וכו' וכ"ה מנהג הספרדים כמ"ש לעיל או' נ"ח יעו"ש.

א

סח) [סעיף ד'] נמצאת אונה יתרה בסוף שיפולי האומה כשרה. ואפי' האוסרים יתרת מקמא מכשרי בהאי משום דהאי קיימי בדרי דאוני מקרי. ב"י. רש"ל פא"ט סי' ל"ד. ש"ך ס"ק כ"ו. לה"פ או' כ"ח. בל"י או' כ"ג. כריתי או' ט"ו. שפ"ד או' כ"ו. זב"ת או' כ"ו ביאור הגר"א או' ט"ז. חכ"א כלל ט' או' יו"ד.

א

סט) ואפי' היא יש לה סנפון וא' מהדרי אין לה כשרה. מק"מ או' מ"ד. זב"צ או' ט"ז.

א

ע) שם הגה. דזה מקרי בדרי דאוני. ואם עומדת בדרי דאוני אפי' גדולות אפי' יש בכל צד יותר מחמשה אונות אפי' עומדים היתרים למטה מאומא בדרא דידה או שני אומות גדולות בצד אחד הכל אורחא הוא וכשרה רק שלא יהיה אונות בצד שמאל יותר מבצד ימין דכה"ג חליף מקרי וטרפה. שמ"ח או' י"א. בי"צ שם או' ב' אי"צ שם או' א' זב"ר שם. ענ"ה סי' י"א או' א' ועיין לקמן או' פ"ד ואו' פ"ה.

א

עא) [סעיף ה'] אונה של ימין וכו' אם ימצא על גבה כט"ד כשרה. וה"ה אפי' יותר מט"ד. לבוש. ש"ך ס"ק כ"ז. פר"ח או' כ"א. לה"פ או' כ"ט. בל"י או' כ"ד. שפ"ד או' כ"ז. שה"מ או' ל"ב. זב"ת או' כ"ט. חכ"א כלל ט' או' י"א. ענ"ה שם סוף או' ח' זב"צ או' ך'.

א

עב) ואע"ג דיתרת למעלה מחציה ברגל חמור כשרה מ"מ אינו משלים אם היה חסר אונה א' כנה"ג בהגה"ט או' י"א. שו"ג מתו' או' ח' זב"ת או' ל' לב"ש או' ט"ו. בי"צ סי' ל"ה ח"ד בעמ"ז או' א' פרי תבואה או' ל"א וחלק על הפליתי שהכשיר. והב"ד ענ"ה סי' ט' או' י"ח. וכן הלב"ש שם דחה דברי הפליתי הנז'

א

עג) שם בהגה. מפני שכן דרכה ליפצל. מפני דוחק החזה. ב"י. ש"ך ס"ק כ"ח. פר"ח או' כ"ב. לה"פ או' ל' בל"י או' כ"ה. זב"ת שם. והלכך לאו יתרת הוא אלא בתולדה ולא יתחכך ע"ג צלעות משא"כ יתרת ע"ג שלה כאורחיה וטרפה. שפ"ד או' כ"ח. והא דיתרת ע"ג טרפה אית ביה ט"ד כמ"ש בסעי' ג'.

א

עד) שם בהגה. מפני שכן דרכה ליפצל. עיין בתשו' גבעת שאול סי' נ"ו שמעשה בא לפניו שנמצא באונא זו על חודה ממש באותו צד שלצד הקנה בליטה קטנה פחות מט"ד והיתה שוה ממש לאונה שעלתה בנפיחה בשוה רק שסירכא יוצא מאותה בליטה לשומן החזה והסירכא עברה ע"י מיעוך והכשיר וכתב שאין לאסור משום תרתי לריעותא דכיון שדרכה ליפצל לא מקרי ריעותא כלל יעו"ש. פ"ת או' ז' והיינו להנוהגין להקל במיעוך כמ"ש לקמן סי' ט"ל סעי' י"ג בהגה אבל לדעת האוסרים במיעוך כמ"ש שם בהגה ובש"ע שם סעי' יו"ד בלא"ה אסורה משום הסירכה.

א

עה) שם בהגה. מפני שכן דרכה ליפצל. ואין חילוק דבין מגבה בין מקמא כשרה. ב"ח. בל"י או' כ"ה וכתב ודלא כהלה"פ או' ל"א שכתב בשם שחיטות שדוקא מגבה ולא מקמא מפני שמתחכך בגרגרת דהא מסתימת הש"ע משמע דאין חילוק יעו"ש. מיהו השמ"ח או' ט"ז ובתב"ש או' ך' כתב לאסור אם היא מקמא כדברי השחיטות הנז' ולענין דינא כתב המש"ז או' ח' באין הפ"מ יש לשמוע לדברי המחמירין. וכ"כ הלב"ש או' כ"ז. תשו' מאהבה בסי' זה. פנים מאירות ח"ב ססי' קנ"ז וכתב שכן הסכימו עמו כל חכמי העיר להכשיר בהפ"מ. קומץ כלל ב' מסי' ל"ה או' ז' וכתב כן שם בעשרון או' ט' בשם כמה פו' זב"ר סי' ג' בתמידים או' י"ב. ענ"ה סי' י"א או' ט' זב"צ או' כ"ה וכתב שכן עשו מעשה בעיר בגדאד יע"א והכשירו בהפ"מ. אמנם אם יש עוד ריעותא אסור אפי' בהפ"מ. מש"ז שם. תשו' מאהבה שם. זב"צ שם.

א

עו) שם. ויש מי שאומר וכו' הא דכתב זה בשם יש מי שאומר לאו משום דאיכא פלוגתא בזה אלא שכן דרכו של הרב"י דסברא יחידות נמי כותב אותה בשם יש מי שאומר וזה הסברא כתב אותה ב"י רק בשם א"ז.

א

עז) שם. דדוקא למעלה מחציה אבל למטה מחציה טרפה. כי אין שם שום דוחק. ב"י בשם א"ז.

א

עח) שם. דדוקא למעלה מחציה וכו' בבדיקות מהרי"ו הביא ע"ז ב' פירושים האחד פי' החציה הוא לצד חוד האונה אבל אם נמצא לצד שורש האונה טרפה ולפ"ז יהיה שיעור החצי ברוחב האונה. וי"א דאף באורך האונה משערין דהיינו אותו החצי ברוחב שהכשרנו לאו כולו אלא דוקא חצי ארכו דהיינו לצד הקנה אבל לא החצי השני שהוא לצד הריאה ויש להחמיר כסברא אחרונה. ט"ז סק"ח. פר"ח או' כ"ג. מש"ז או' ח' זב"ת או' ל"ב. נמצא דאין כשר אלא חלק רביעי מאונא העליונה. מש"ז שם. זב"צ או' כ"ב וכתב שכן מנהגם. והשמ"ח או' ט"ו כתב דדוקה בחציה לצד החוד אבל בחציה לצד השורש לא ודוקא חוץ לחריץ ההולך שם מלמעלה למטה באלכסון אבל מהחריץ ולצד השורש לא דבמקומות אלו אין שם דוחק עכ"ל וכ"כ הבי"צ סי' ל"ה ח"ד או' ב' קומץ שם או' ו' אי"צ סי' ה' או' ב' זב"ר סי' ג' סוף או' א' וא"כ כל אחד יעשה כחומרת מקומו. ומה שנגד החריץ עצמו אוסר. קומץ שם.

א

עט) שם. דדוקא למעלה מחציה אבל למטה מחציה טרפה. לכאורה ק' דיוקא אדיוקא דמתחלה כתב דדוקא למעלה מחציה משמע דאם היא באמצע ממש טרפה ואלו מסוף דבריו שכתב אבל למטה משמע דבאמצע כשרה ולכן נראה דדיוק ראשון עיקר דאם היא באמצע ממש טרפה. שה"מ או' ל"ד. זב"צ או' כ"ג.

א

פ) ואם נמצא יתרת ע"ג המקום שמפסיק בין מעלה למטה הנקרא חוטם נפחינן לריאה ורואים אם יש משורשה ועיקרה לצד מטה כט"ד טרפה ואם לאו כשרה אעפ"י שביתרון הוא גדול כיון שאינו משורש למטה כט"ד כשרה. מהר"י פיגון ז"ל וכ"כ כנה"ג בהגה"ט או' ל"א בשם מהר"ש גאון ז"ל. שו"ג מחו' או' ג' זב"צ או' כ"ד.

א

פא) כפתור מבשר הריאה תלוי בשיפולי אונא העליונה ואין בו כט"ד כשר. דע"ק או' ט' מק"מ או' נ"ג. זב"צ או' כ"ז.

א

פב) שו"ב אומרים שברוב יש בחודי אונא עליונה הימנית בליטות ואינם רעותא כלל. דע"ק או' י"א. מק"מ או' נ"ה. זב"צ או' כ"ח.

א

פג) שם הגה. הא דמכשרינן יתרת בדרי דאוני מ"מ בעינן שלא יהיו יותר וכו' דאם לא כן הוי חליף. ביאור הגר"א או' י"ז.

א

פד) שם בהגה. מ"מ בעינן שלא יהיו יותר אונות בשמאל מבימין וכו' והפר"ח או' כ"ד כתב שבצד ימין איכא תלתא אוני כדינו אף אם יהיו יותר בצד שמאל לא מקרי חליף וכשרה. והב"ד הפליתי או' ג' ובכריתי או' ט"ז וכתב דבמקום הפ"מ יש לסמוך עליו. וכ"כ שה"מ או' ל"ה דבשעת הדחק הרבה יש להקל. וכ"כ חכ"א כלל ט' או' ו' אבל הלבוש פסק כדברי מור"ם ז"ל וכ"ה דעת הב"ח. ש"ך סק"ד. וכ"פ השמ"ח או' כ"ג ועי"ש בתב"ש או' ל' שהשיג על דברי הפר"ח הנז' בי"צ סי' ל"ה ח"ו או' א' קומץ כלל ד' מסי' ל"ה או' ג' אי"צ סי' ו' או' א' זב"ר סי' ד' או' א' שש"א או' ד' ובספרו ענ"ה סי' יו"ד או' ג' זר"א או' ל"ב. וכ"כ לעיל או' ע' יעו"ש. וכ"כ זב"צ או' כ"ט דמנהגם להטריף אפי' בהפ"מ אם נמצא בשמאל יותר מימין.

א

פה) מצאתי בליקוטים שאין להכשיר רק עד עשרה אונות בשני צדדים דהיינו חמשה בכל צד ואם יש יותר טרפה כיון שיש יותר מחשבון האונות בכל צד סי' גיורא עד עשרה דרי לא תבזי ע"כ. ולפ"ד שאינו בנמצא ואם הוא בנמצא יהא רעוא שיבא לידי ואיזבין מניה דשופרי שופרי כי בודאי א' מן המבהילין בדה זאת מלבו. רש"ל פ"ג דחולין סי' כ"ט. ב"ח. ט"ז סק"ט. ש"ך ס"ק ל"א. כנה"ג בהגה"ט או' כ"ד. פר"ח שם. מש"ז או' ט' ובשפ"ד או' ל"א. זב"ת או' ל"ג. קומץ שם. זב"צ או' ל' וכ"כ לעיל או' ע'.

א

פו) ואם היה ג' בימין וד' בשמאל וצמקה א' מן השמאל טרפה. שפ"ד או' ה' ובסי' ל"ו או' כ"ט. לב"ש או' קי"ד. בי"צ שם בעמ"ז או' ב' קומץ בדיני תר"ל או' נ"ה. אי"צ שם בזב"ת או' י"ג. זב"ר שם במוספים או' ב' ענ"ה סי' יו"ד או' ט' זב"צ או' ל"א.

א

פז) ואי איכא ג' בימין וג' בשמאל ועוד א' בשמאל בסוף שפולי אומה יש להקל בהפ"מ דוקא. שמ"ח או' כ"ד. לב"ש או' מ"ב. בי"צ שם או' ב' אי"צ שם. זב"ר שם או' ב' ענ"ה שם או' ז' זב"צ או' ל"ב. ואם עבר עליה י"ב חדש משנולדה שרי אפי' באין הפ"מ כמו בכל ספק טרפה. לב"ש שם. בי"צ שם בעמ"ז או' ד'.

א

חפ) ואי איכא ד' בשמאל וג' בימין וא' בימין סוף שיפול האומא אין להקל אפי' בהפ"מ דאינה משלמת דיתיר אימא מקרי. שמ"ח שם. בי"צ שם או' ב' אי"צ שם. ענ"ה שם. והיינו לנוהגין כדברי מור"ם ז"ל בהגה סעי' ט' דאם חסרה אונה אין זו משלמת וא"כ הו"ל שמאל יותר מימין וטרפה אבל לנוהגין כדברי הש"ע שם דאם חסרה אונה זו משלמת א"כ ה"ה הכא הו"ל שוה בשוה וכשרה וכ"כ זב"צ או' ל"ג. ועוד הא איכא דעת הפר"ח דמכשיר ביתיר בשמאל מימין אי איכא ג' בימין כמ"ש לעיל או' פ"ד והגם דלא ק"ל בהא כוותיה מ"מ לסייעתא מיהא הוי לנוהגין כדברי הש"ע.

א

טפ) ואי איכא ג' בימין וג' בשמאל ויתרת מקמא בשמאל או אפי' ב' בשמאל וב' יתרת מקמא בשמאל יש להחמיר אפי' בהפ"מ אפי' לדידן דמקילין ביתרת מקמא דהא בלא"ה רבו האוסרים יתרת מקמא והכא איכא עוד טעם לאסור משום חליף ומה"ט נמי איפכא אי איכא ג' בימין וד' בשמאל ויתרת מקמא בימין כיון דנצטרף ריעותא דחליף בהדי חומרא דיתרת מקמא יש להחמיר אפי' בהפ"מ אפי' לדידן. שמ"ח שם. בי"צ שם או' ג' אי"צ שם. אמנם השפ"ד או' ה' כתב דג' מימין וב' יתרת משמאל יש להכשיר בהפ"מ יעו"ש. וכ"פ זב"ר סי' ד' או' ב' והלב"ש או' מ"ג מכשיר בזה אפי' באין הפ"מ וכ"מ בש"ע סעי' ג' דכל יתרת מקמא אינו פוסל בין בימין בין בשמאל בין א' בין ב' וכמ"ש לעיל או' נ"ח בשם הרוקח יעו"ש. ומיהו באיכא ג' בימין וד' בשמאל ויתרת מקמא בימין בזה נראה להחמיר כיון דנתוספו אונות דשמאל על הימין ויתרת מקמא אינה משלמת לאונה.

א

צ) שם בהגה. ואם נראה באונה אחת כמין סדק מצטרף להכשיר. כמ"ש לקמן בסעי' ח' יעו"ש. ש"ך ס"ק ל"ב.

א

צא) שם בהגה. אבל לא להטריף וכו' כגון אם יש בצד שמאל אונה וג' סדקים אמרינן דסדק א' מועיל להכשיר והאחרות אינן כלום לחשבו חליף ולא ממ"נ אי נחשב סדק לאונה הוי חליף דהוי ד' בשמאל וג' בימין אלא אין חוששין בסדקין כלל להטריף. ש"ך ס"ק ל"ג. בל"י או' כ"ח. שמ"ח או' כ"ה. שו"ג או' כ"ב. חכ"א כלל ט' או' י"ח. אי"צ סי' ב' או' ג' זב"צ או' ל"ד.

א

צב) ואי איכא בימין ב' אונות גדולות והג' ניכר בה חיתוך כדי להכשיר על ידו והיה שם שינוי אחר שבצד שמאל היו ג' אונות יש להחמיר בזה דאיכא תרתי לריעותא. ט"ז סק"י. שמ"ח שם. והלב"ש בהגהתו על השמ"ח שם כתב דיש להכשיר בהפ"מ. וכ"כ המש"ז או' יו"ד. חכ"א שם. אבל הרב"י בסוף הסי' כתב דדבר פשוט הוא שאין בזה שום צד איסור. וכ"כ הש"ך בנה"כ דכן עיקר וכן נוהגין בקאראקה ודלה כרש"ל פא"ט סי' ל"ג וב"ח שמחמירין בזה יעו"ש. וכן הסכים הפר"ח סוף או' ל"ח. לה"פ או' ל"ו. בל"י או' כ"ח. זב"צ או' ל"ה וכתב שכן נוהגין בעיר בגדאד יע"א.

א

צג) ואם היה בצד ימין ב' אונות וב' סדקים אף שהיה בצד שמאל ג' אונות ממש מ"מ כיון שע"י הסדקים ודאי יש בימין יותר מבצד שמאל אין כאן שום ריעותא ואפי' לדעת רש"ל וט"ז כשר. דג"מ. פ"ת או' ט' יד אליהו או' ל"ד. וכ"ה דעת הלב"ש כמ"ש באו' שאח"ז מיהו הר' פרי תבואה או' ע"ד חולק ומטריף בזה וע"כ כתב המנ"י ענף ה' או' ה' דיש לסמוך על המתירין בהפ"מ ובמקומות שנהגו להכשיר בזה אף באין הפ"מ אין לסתור מנהגם. וכ"כ דר"ת או' רל"ו.

א

צד) והיכא דיש ד' בשמאל ובימין יש ג' ואחד מהם יש בה סדק כשר בלי הפ"מ. לב"ש בהגהתו לשמ"ח שם. מק"מ או' צ"א. זב"צ שם וכתב וכן מנהגם להכשיר ודלא כהר' פרי תבואה או' ע"ה שהטריף בזה. אבל אם בשמאל ד' ובימין ב' עם ב' סדקים אין להתיר אלא בהפ"מ ואם בשמאל ה' ובימין ג' עם ב' סדקים כשר בלי הפ"מ. לב"ש שם. והא דכתב זה אפי' בלא הפ"מ משום דיש לצרף לזה דעת הפר"ח שכתבנו לעיל או' פ"ד דס"ל דכל שיש ג' בימין אפי' יש יותר בשמאל כשרה יעו"ש.

א

צה) שם בהגה. דאין חוששין בסדקין להטריף. בין שהסדק ניכר מב' עברי האינא אי שהילך דרך השיפול מצד קמא לגבה ובין שהוא רק מצד אחד והולך על פני כל משך אורך האונא עד שלא נשאר אפי' שורש כעובי אצבע בלא סדק בכל אלה מועיל ולא מזיק. קומץ כלל ד' מסי' ל"ה או' י"ט. זב"צ או' ל"ו.

א

צו) ואפי' לא ניכר הסדק עד אחר הסתכלות היטב נגד השמש מהני. רא"פ או' קמ"ד. מק"מ או' יו"ד. זב"צ או' ל"ז.

א

צז) שם בהגה. אונה שנתפצלה ויש לה שורש א' כעובי אצבע אינה נחשבת אלא לא' היינו להטריף אבל להכשיר פשיטא דלא גרע מהכשר סדק דסעי' ח' ש"ך ס"ק ל"ד. פר"ח או' כ"ו. לה"פ או' ל"ח. כריתי או' י"ט. שפ"ד או' ל"ד. שה"מ או' ל"ז. זר"א או' ל"ח. זב"ת או' ל"ה. בי"צ חלק ה' או' ה' זב"צ או' ל"ח. והכי פירושו אם יש ג' אונות גמורות בצד שמאל ואונא א' נתפצלה לב' ונשאר כעובי אצבע ובצד ימין יש ג"כ ג' אונות גמורות דלא תימא דהוי יותר בצד שמאל מבצד ימין ולהוי טרפה אלא כיון שנשאר השורש כעובי אצבע אינה נחשבת אלא א' והוי שוה בשוה וכשרה אבל להכשיר כגון שיש בצד שמאל ב' אונות ובצד ימין יש ג"כ ב' אונות ואונא א' שבצד ימין נתפצלה לב' ונשאר כעובי אצבע לא גרע מהכשר סדק ונחשב לג' אונות וכשרה. בי"צ שם בעמ"ז או' ט' זב"צ שם.

א

צח) שם בהגה. ויש לה שורש א' כעובי אצבע וכו' ואפי' אם יש בהשורש סדק עד למטה כשרה כמ"ש מור"ם ז"ל לעיל בהגה סעי' ב' גבי ב' ורדות יעו"ש. בית מאיר בסעי' זה. זב"צ או' ט"ל.

א

צט) אונא שנתפצלה לשנים בעובייה אם שורש א' להם כעובי אצבע נחשבים לא' ואם לאו אם החיצונה שורשה בולט לחוץ אפי' פחות מט"ד והפנימית שוה מקמא לשאר אונות שבצדה מזה נראה שהפנימית היא האונה הראויה להיות והחיצונה היא יתרת מגבה וטרפה. ואי אפכא הרי הפנימית יתרת מקמה ולדידן דמכשירין יתרת מקמה כשרה. ואם שניהם אינם בולטים כשרה דהא קיימו בדרא דאוני. ואם שניהם בולטים זו לקמה וזו לגבה יש להחמיר. שמ"ח או' כ"ב. בי"צ שם. מנ"י או' י"ד. מיהו מ"ש ואי אפכא וכו' כשרה הלב"ש או' ל"ג חולק וכתב דבכה"ג הוי ספק טרפה וכ"כ הבי"צ שם אך אם עבר עליה י"ב חודש ה"ז כשרה. לב"ש שם. וכ"כ הבי"צ שם בתה"ב או' ו' מנ"י שם. והיינו שעברו עליה י"ב חודש משנולדה.

א

ק) פיצול זה דעובי בין שיש להם שורש א' בין אין להם אף אם שניהם אינם בולטים אינו משלים חסרון כגון אם חסר א' מן האונות אין זה משלים. לב"ש או' ל"ה בי"צ חלק ה' או' ו'

א

קא) שם בהגה. ויש להם שורש א' כעובי אצבע וכו' ואם אין להם שורש א' כאצבע הם חשובים ב' לעולם כיון שיש בכל פיצול כט"ד. ענ"ה סי' יו"ד או' י"א.

א

קב) שם בהגה. אבל אם נמצא ע"ג הריאה מקום גבוה רחב למטה וכו' כמין הר. ב"י. זב"ת או' ל"ו. שו"ג או' כ"ג.

א

קג) שם בהגה. שאינו חד בראשו נקרא גבשושית וכשרה. ואם למעלה או למטה חד ככובע הוי יתיר וטרפה. ב"י בשם מ"כ. ט"ז ס"ק י"א. ש"ך ס"ק ל"ה. פר"ח או' כ"ז. לה"פ או' ט"ל. בל"י או' ל' שה"מ או' ל"ח. זב"צ או' ל"ז שו"ג שם. חכ"א כלל ט' או' י"ג. ענ"ה סי' י"א או' י"א. ופי' חד למטה היינו במקום שמתחלת לעלות נראית כמין סדק שהוא חד ככובע או שרחבה למעלה יותר מתחתיה ואם היא כט"ד טרפה. שמ"ח או' י"ז. בי"צ כלל ל"ה ח"ג או' ו' קומץ כלל ב' מסי' ל"ה או' ח' ענ"ה שם. ואם היא מגבה כט"ד טרפה ומקמא דינו כשאר יתרת מקמא וכשרה. בי"צ שם בעמ"ז או' יו"ד. והיינו לדידן דמכשירין יתרת מקמא. וכ"כ זב"צ או' מ"ג. ועיין לקמן סי' ל"ז בהגה לסעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד.

א

קד) והטעם דכשהוא חד למעלה או למטה טרפה היינו משום שהיא דופקת בצלעות ועתיד להתפרק כמ"ש הכנה"ג בהגב"י או' ע"ז. שו"ג שם.

א

קה) ואם הוא רחב למטה ועגול למעלה כשר. ט"ז שם. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. שמ"ח שם. מש"ז או' י"א. זב"ת שם. חכ"א שם. בי"צ שם. קומץ שם. ענ"ה שם. זב"צ או' מ"ד.

א

קו) הכלל בזה יתרת מגבה אם יש לו צורת אונא שהוא משוך וכט"ד טרפה הא פחות מט"ד או שאין לו צורת אונא כשרה. מש"ז שם.

א

קז) אם קודם נפיחה נראה כעין בליטה חדה למעלה או למטה ואחר הנפיחה אין שם חידוד כשרה שאין משערין בריאה אלא כמו שהיא נפיחה. וכן אם נמצא שם שני בליטות קטנים רחבים למטה ולמעלה אינם עבים כדי להטריף על ידו אלא ע"י הנפיחה הן מתקרבות אחת אל אחת ומתאימות כאלו היה הכל בליטה אחת עגולה כשרה. בי"צ שם בעמ"ז או' ט' זב"ר סי' ג' במוספים או' ז' מנ"י ענף ג' או' י"א. זב"צ או' מ"ה.

א

קח) אם חסרה אונא א' ויש במקום ההוא כעין הר הקרוי גבשושית אין להתיר דלאו אונא הוא כ"א כשהוא חד בשרשו או בראשו וכ"ש אם במקום הראוי להיות אונא יש פיצול וגומא תחתיה שאינו משלים. שמ"ח או' ט' בי"צ ח"ב או' ח'.

א

קט) זה שאמרנו שאין להטריף אם אין הבליטה חד למעלה או למטה לא נאמרו הדברים אלא בזמן שאינה מובדלת כלל מן הריאה והוא כעין הר הבולט אבל אם הוא מובדל מן הריאה כשיעור ט"ד אעפ"י שאינו משוך וחד כצורת אונא אלא עגול או צורה אחרת הרי זה יתרת וטרפה. מנ"י שם או' י"ב. זב"ר שם בתמידים או' ל"ג. מק"מ או' נ"ז. והיינו אם היא מגבה אבל אם היא מקמא לדידן דמכשירין יתרת מקמא כשרה. וכ"כ זב"צ או' מ"ז.

א

קי) שם בהגה. ושוה לשאר הריאה וכו' משמע דאם היא קצרה מהגומא דטרפה דאז לא הוי פיצול אלא יתרת. ט"ז ס"ק י"ב. בל"י או' ל"א. בית מאיר. אמנם הש"ך בנה"כ והפר"ח או' כ"ח חלקו על דברי הט"ז הנז' וכתבו דלאו אתי למעוטי קצרה מהגומא דהגם דיתרת היא מ"מ סוף סוף אינה עתידה להתפרק כשאר יתרת וכשרה אלא אתא למעוטי כשהיא ארוכה יותר מהגומא דאז הויא טרפה יעו"ש. וכן הסכים הלה"פ או' מ' כריתי או' כ"א. שמ"ח או' י"ח. מש"ז או' י"ב. שה"מ או' מ' זב"ת או' ל"ח. חכ"א כלל ט' או' ט' זב"ש דין כ"ה. ענ"ה סי' י"א או' י"ג. מיהו הלב"ש או' ח' שבאו' כ"ח כתב דאין להקל בזה אלא בהפ"מ. וכ"כ הבי"צ חלק ה' מסי' ל"ה או' ב' קומץ כלל ג' מסי' ל"ה או' א' אי"צ סי' ד' או' ב' מנ"י ענף ד' או' ד'.

א

קיא) שם בהגה. אעפ"י שאינה נכנסת תוך הגומא אלא כשמניחין היד בנחת עליה כשרה וכו' ואפי' כשמסירין היד היא חוזרת מיד ויוצאת קצת מהגומא אין להחמיר. שמ"ח שם. בי"צ שם או' א' קומץ שם. ענ"ה סי' י"א או' י"ג. זב"צ או' מ"ח.

א

קיב) וכל זה דוקא אם בעת שמונחת בגומא היא שוה מבחוץ לשאר הריאה ממש אבל אם היא גבוהה ובולטת למעלה אפי' כעין גבשושית שאינה חדה טרפה ואפי' אין גבהותה כט"ד רק שכל הפיצול כט"ד טרפה. שמ"ח שם. מש"ז או' י"ג. שפ"ד או' ל"ו. בי"צ שם או' ב' קומץ שם או' ב' ענ"ה שם. זב"צ או' נ"א. וי"א דאף אם אין בכל הפיצול כט"ד אין להקל אלא בהפ"מ. זב"ר סי' ג' בתמידים או' מ"ה.

א

קיג) שם בהגה. אעפ"י שאינה נכנסת תוך הגומא אלא כשמניחין היד בנחת וכו' ואין להכשיר בכה"ג כ"א כשנמצא חוץ לגומא וע"י נפיחה נכנסת קצת בגומא אלא שעדיין בולט לחוץ וע"י הנחת יד בנחת הוא יורד לתוך הגומא. או אם נמצא תוך הגומא ומחמת הנפיחה היא יוצאת קצת ובולט למעלה וע"י הנחת יד בנחת חוזרת להיות שוה לבשר הריאה אבל אם נמצא הפיצול כולו חוץ לגומא ואינו נכנס לתוך הגומא מחמת הנפיחה כלל רק מחמת הנחת יד בנחת אין להכשיר כ"א בהפ"מ. ואם אינו נכנס גם ע"י הנחת יד בנחת רק צריך להניח ביד ממש לתוך הגומא טרפה. וכן אם נכנס ע"י הנחת יד בנחת רק שאם נופחין אותה היא עולה מחמת הנפיחה ויוצא מהגומא טרפה. דכיון כשמסירין היד היא חוזרת לצאת כולה מתוך הגומא חיישינן שתתפרק. בי"צ שם בתה"ב או' א' מנ"י ענף ד' או' ב' והמיקל בהפ"מ אף שהוא בחוץ לגמרי אחר הנפיחה רק כשמניחין ביד נכנסת לתוך הגומא לא הפסיד. מנ"י שם.

א

קיד) אם הפיצול צד המחובר שבה למטה לצד השיפולי וצד הפרוד לצד השדרה בהא יש לחלק אם בנפיחה הולכת לתוכה ומונחת כהלכתה בלי שום תפיסת יד אדם יש להקל דכך היתה מונחת בתוכה בחיי הבהמה. אבל אם צריך להניח היד בנחת עליה אין לדיין בזה אלא מה שעיניו רואות מקום עמידת הפיצול וחיבורה ולפי הילוך הבהמה אם בפגעה בצלעות דוחין אותה להגומא כשרה ואם לאו טרפה, ואם אינו יכול להבחין יטריף מספק. שמ"ח או' י"ט. בי"צ שם או' ג' מנ"י שם או' ה'.

א

קטו) שם בהגה. ואין להכשיר פיצול כזה רק מגבה וכו' ומ"מ מיחשב ריעותא ואי איכא עוד ריעותא הוי תרתי לריעותא. בית אפרים חי"ד סי' כ"ו. פ"ת או' י"א.

א

קטז) שם בהגה. אבל מקמא הפצול נופל למטה וכו' ול"ד ליתרת מקמא דכשר דהתם יתרת האונא הוא ולא נתפצל מגוף הריאה והוא חזק אבל פיצול שנתפצל מגוף הריאה שיש גומא תחתיו וכשהופכים הריאה הפיצול נופל לגומא א"כ נראה שנתפצל מגוף הריאה ואינו חזק וסופו להתפרק וטרפה. ש"ך ס"ק ל"ז. כנה"ג בהגב"י או' פ"ד. פר"ח או' ל' לה"פ או' מ"ב. בל"י או' ל"ד. כריתי או' כ"ב. שמ"ח או' ך' שפ"ד או' ל"ז. שה"מ או' מ"ב. זר"א או' מ' זב"ת או' מ' בי"צ שם בעמ"ז או' ו' אי"צ סי' ד' בלק"י או' ו' ענ"ה סי' י"א או' י"ג. זב"צ או' נ"ח וכתב ודלא כהתו"ז סי' ס' או' ח' שכתב דאנן דמכשירין יתרת מקמא ה"נ אפי' בגומא דהוא הפך כל הפו' הנז'.

א

קיז) ואין הפיצול פוסל אלא כשהוא כמי ט"ד דוקא ואפי' לאחר נפיחת הריאה דאז בודאי סופה להתפרק. עולת יצחק על מהרי"ו. בדין פיצול או' ד' לה"פ שם. בל"י שם. אבל השמ"ח שם כתב דאפי' פחות עט"ד יש להטריף בדליכא הפ"מ. וכ"כ המש"ז או' י"ג. בי"צ שם או' ד' קומץ שם או' ז' אי"צ שם או' ג' זב"ר סי' ג' בתמידים או' נ"ב. מנ"י שם או' ו' ענ"ה שם. זב"צ או' נ"ט.

א

קיח) ואין חילוק בין פיצול מקמא דאומות או מקמא דאונות דלא כמהר"ל. עולת יצחק שם או' ג' לה"פ או' מ"א. בל"י או' ל"ג. זב"ת שם. זב"ר שם בתמידים או' מ"ח. זב"צ או' ס"ד.

א

קיט) ואף אם הפיצול מקמא מושרשת יפה בשורש עב וחזק יש להטריף. לב"ש או' ל"ח. פרי תבואה או' ס"ג. יא"פ. בי"צ חלק ה' או' ז' קומץ כלל ג' או' ז' אי"צ שם. זב"ר שם או' ו' מנ"י שם או' יו"ד. זב"צ או' נ"ז. זולת אם אין בו כט"ד דיש להכשיר אף באין הפ"מ. לב"ש שם. בי"צ שם. מנ"י שם.

א

קך) פיצול מקמא והוא קצר מן הגומא יש להחמיר בו דהוי ספק טרפה. לב"ש או' ט' שבאו' כ"ח. בי"צ שם בתה"ב או' ב' זב"ר שם במוספים או' י"ב. מנ"י שם או' ז' זב"צ או' ס'.

א

קכא) פיצול מקמא והוא ארוך יותר מן הגומא או רחב יותר לכאורה היה נראה להתיר משום דהוא ודאי יתרת וכל יתרת מקמא כשרה. ומ"מ יש לאסור משום תר"ל דיתרת מקמא אע"ג דכשרה מ"מ מצטרפת לתר"ל וכן חסרון בריאה אפי' כל שהוא דאנן מכשרינן הו"ל ריעותא כיון דהרמב"ם מטריף חסרון אפי' משהו (כמ"ש לקמן סי' ל"ו סעי' ח') וא"כ זה שנדון ליתרת הו"ל תר"ל דהיינו היתרת והגומא דהא שניהם סמוכים זה על זה ואסור אפי' אין בגומא שיעור המטריף דמ"מ ריעותא היא. לב"ש או' יו"ד שבאו' כ"ח בי"צ בתה"ב שם. מנ"י שם. זב"צ שם או' ס"א. אמנם הרא"פ או' ע"ז חולק ע"ז וכתב דאין זה מקרי תר"ל משום דהיכא שמצטרפין ריעותא דפלוגתא עם ריעותא אחרת בעי שיהיו הרעותות עומדות זע"ז ממש וא"כ אע"ג דרועותא דגומא הוי חסרון מבחוץ ויש לחוש לנקב לדעת התו' מ"מ הואיל דרעותא דיתרת לאו מטעם נקב הוא בעינן שיהיו עומדות זה על גבי זה ממש וכאן עיקר היתרת הוא על השורש היוצא מהריאה שהוא סמוך להגומא ולא עליה ממש ולכן מסיק שם שלא להטריף אלא א"כ נראה לעין שהוא פיצול אבל אם נראה שהוא יתרת ואין בגומא כשיעור חסרון כשר בהפ"מ עכ"פ ואם הוא ספק יש להכשיר בהפ"מ ושעת הדחק יחד יעו"ש. זב"ר במוספים שם. מנ"י שם בביאורים או' נ"א.

א

קכב) פיצול מקמא ברגל חמור וגומא תחתיה יש להכשיר והגם דפיצול מקמא וגומא תחתיה ק"ל להטריף זה משום שסופו להתפרק אבל כאן הגרגרת מחזיקו וגם אינו מתחכך בגרגרת כיון שגומא תחתיה. נוב"י יו"ד מה"ק סי' י"א. פ"ת או' י"ג. קומץ כלל ב' או' ז' ובעשרון שם או' ט' אי"צ סי' ה' בלק"י או' ה' זב"ר סי' ג' בתמידים או' נ"ה וכתב ודלא כלב"ש או' ך' שנסתפק בזה. זב"צ או' ס"ג.

א

קכג) היכא דאיכא פיצול וגומא תחתיה והיא בחיתוך האונא ואפי' שורש הפיצול הוא לצד החוד יש להכשיר משום דחברתה מגנת עליה ומוכרח הוא ליפול בתוך הגומא מפני דוחק אונא שאצלה. קומץ כלל ג' או' ה' ובעשרון שם או' ז' זב"צ או' ס"ה. ועיין לקמן או' קל"ד.

א

קכד) אם נמצא פיצול מקמא של הריאה וגומא תחתיה ויש לה כיס שמונח בתוכו אפ"ה יש להטריף משום דכיס לאו משום הגנה הוא אדרבא דגרוע הוא כי הכיס הולך ומתחכך בשורש של הפיצול ויש לחוש להתפרק והחילוק בין פיצול ליתרת דהפיצול יש לו גומא. זבח שמואל בדיני פיצול או' ב' ושם בליקוטי דינים בדיני פיצול או' ז' זב"צ או' ס"ו.

א

קכה) אם נמצא פיצול מגבה וגומא תחתיה רק שיש נקב בגומא תחת הפיצול אלא שמכסהו וסותם את הנקב היטב ואין הפיצול יוצא אף בקצתו מהגומא כשרה. פרי תבואה או' ס"ו קומץ שם או' ו' אמנם בזב"צ או' ס"ז כתב שאין הסברא כן אלא יש להטריף אם יש נקב בגומא אפי' אם הפיצול מכסהו ודינו כדין הריאה דכתב ההגה לקמן סי' ט"ל סעי' ד' דאפי' בכסדרן אם נמצא שם נקב בפועל בין החתוכים דטרפה וכן מנהגינו בחתוכין וה"נ בפיצול דכוותה דאם יש נקב בגומא בפועל דטרפה דמ"ש דבחיתוך נמי א' מגין על חבירו עכ"ל וכ"כ מק"מ או' ס"ב לדחות סברא זו והסכים להטריף יעו"ש. ומיהו מ"ש עוד שם הקומץ דאם יוצאת מהגומא סרכא מתוך הבועה ודבוקה בתחתית הפיצול עד שאין ניכר הסירכה והבועה כלל כשר זהו הדין עמו דכשרה דכן נמי הדין בחתוכין דסרכה בחתוכין ובועה תחתיה כשרה. זב"צ שם. ועיין לקמן סי' ט"ל או' ע"ד:

א

קכו) אם קודם הנפיחה היא רחבה מהגומא וע"י הנפיחה הפצול מתעגל ומתקצר ונכנס לתוך הגומא ושוה לשאר הריאה כשרה אבל אם הוא מתכפל ומתקמט ונכנס לתוך הגומא טרפה כיון שאינו שוה לשאר הריאה. פרי תבואה או' נ"ה. בית אברהם בלב"ת או' ל"ה וכ"כ מק"מ או' ס"א בשם פרי תבואה הנז' אלא שסיים מיהו לדעת נה"כ והפר"ח ג"ז כשר יעו"ש. ובהפ"מ יש להכשיר. זב"צ או' ס"ח.

א

קכז) אם הפצול נוטה לתוך הגומא אע"ג דהשורש עומד ע"ג הריאה כשרה דרואים שבשר הגומא הוא. אהל ישראל או' ל"א. ביא"ב בלב"ת או' ל"ו וכתב ועכ"פ צריך שלא יהיה השורש גבוה ט"ד אם הוא בענין דאפשר להחשיבו ליתרת. זב"צ או' ס"ט.

א

קכח) מצאתי כתוב במעשה שהיה בק"ק פבדמיי"ן בריאה שהיה עליה פצול מגבה וגומא תחתיה ועליה בועה וכשנפחו הריאה היתה שוה לשאר בשר הריאה ונופלת לתוך הגומא ורצו להטריפה מטעם תר"ל ואח"כ הכשירוה לפי שע"י הנפיחה הבשר מחפה הבועה ונעשה בהסכמת אב"ד ובני הישיבה. ביא"ב שם. זב"צ או' ע'

א

קכט) אם בתוך הפיצול נמצא סנפון כדרך אונה נ"ל דאסור להתב"ש אפי' בשוה לגומא. רא"פ או' ע"ח בשם זבח שמואל. מק"מ או' ס"ב וכתב והכי ודאי מסתבר דהסנפון מורה שמתולדה היה זה אונא בפ"ע אלא שסיים בצ"ע. זב"צ או' ע"א.

א

קל) אם נמצא פיצול בגומא לפנים בערוגה שלצד שומן השדרה אם שורשה לצד ראש הערוגה וחודה לצד השומן אז יש להקל ע"י הנחת היד. ובשורשה לצד השומן וחודה למעלה אז בעינן דוקא כניסת עצמיות. קומץ כלל ג' או' ד' והוא ע"פ מ"ש לעיל או' נ"ה בשם הט"ז והאחרונים דערוגה חשיב מגבה וע"כ אם נמצא שם יתרת טרפה יעו"ש וע"כ הכא נמי לגבי פיצול חשיב מגבה ופיצול מגבה כשרה וכ"כ בעשרון שם או' ו' ומ"ש באהל ישראל סי' ג' או' ל"ג להטריף כתב בעשרון שם שהוא ע"פ מ"כ שכתוב בט"ז שם שדחוהו מהלכה יעו"ש. וה"כ זב"צ או' ע"ב. וכ"כ זב"ר סי' ג' בתמידים או' ל"ז בשם תשו' הר הכרמל סי' ו' להכשיר.

א

קלא) פיצול מקמא בין הערוגות אצל שומן הלב למעלם ולא הגיעה למעלה לצד גב הריאה לצד השדרה רק בין ב' הערוגות בהדופן שלמעלה למטה והיה מושרש יפה והכשרתי כיון שלא היה שום צד סופו להתפרק בזה שהרי מלמעלה היה מושרש ומלמטה היה מפוצל וגם אם לא היה מושרש יפה והיה גומא תחתיו אין בזה צד ריעותא של פצול מקמא רק כפצול מגבה שאין בו חשש פירוק כ"ה בזה. דע"ק או' י"ב. מק"מ סוף או' ס"ה. זב"צ או' ע"ג.

א

קלב) שם בהגה. י"א שאם נמצא יתרת נגד חריץ הורדא וכו' כלומר תחת הורדא נגד החריץ וכ"ה בד"מ. ש"ך ס"ק ל"ח. פר"ח או' ל"א. לה"פ או' מ"ד. בל"י או' ל"ה. זב"ת או' מ"א.

א

קלג) שם בהגה. י"א דאם נמצא יתרת וכו' ואין לסמוך אזה רק בשעת הדחק וכו' והיינו במקום שאוסרים יתרת מקמא אין להכשיר זה רק בשעת הדחק אבל במקום שמכשירין יתרת מקמא פשיטא דגם זה כשר. ש"ך שם. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. שפ"ד או' ל"ח. חכ"א כלל ט' או' ט' זב"ת או' מ"ב. ענ"ה סי' י"א או' י"ג. בי"צ חלק ה' או' ד' קומץ כלל ג' או' ט' אי"צ סי' ד' או' ד' זב"צ או' ע"ד.

א

קלד) מעשה היה שאונא הסמוכה לאום בצד ימין היה בליטה א' בחוד ובחוד של האום שאצלה נמצא גומא א' וכשנופחין הריאה אותה הבליטה נכנסת בתוך הגומא הנז' שהיא באום וממלאה את הגומא ויהיה שוה לבשר הריאה והכשירו חכמי הישיבה משום דבזה לא חיישינן דתתפרק כיון שנכנסת בתוך הגומא ולא חשיבא כפיצול מקמא כיון דהוי בדרי דאוני. זב"צ או' ע"ה. ועיין לעיל או' קכ"ג.

א

קלה) [סעיף ו'] אחת מהאונות שהיא פחותה מכעלה הדס אחר שנפחוה וכו' והא דט"ד הוי לאחר נפיחה כתבוה התו' וכל המחברים והטעם הוא דהריאה בחיי הבהמה נפוחה היא הילכך אזלינן בכולה מילתא בתר נפיחה וכן בדין מראות הפוסלים הוי דוקא בתר נפיחה. ב"ח. וכ"ה לקמן בהגה סעי' ח' וכ"כ השמ"ח או' ה' פת"ב או' כ"ט. בי"צ ח"ב או' ה' מנ"י ענף ב' או' י"ז.

א

קלו) אונא שהיתה פחותה מט"ד ויש בה בועא ועי"ז יש בה שיעור ט"ד אם יש בה חוט בשר מקיף חשבינן לבועא כבשר וכשרה ואם אין בה חוט בשר מקיף טרפה. כנה"ג בהגב"י או' ס"ט. שפ"ד או' מ' וכתב הטעם משום דכיון דיש חוט בשר מקיף לסוף הדרא בריא והוי אונא שלימה כט"ד יעו"ש. שו"ג מחו' או' ה' ער"ה או' ט' שה"מ או' ל"א. שש"א או' ה' ובספרו ענ"ה סי' ט' או' ה' בי"צ סי' ל"ה חלק ג' בתה"ב או' ג' קומץ כלל א' מסי' ל"ה או' ו' אי"צ סי' ב' בזב"ת או' א' זב"ר סי' ב' במוספים או' ד' מנ"י ענף ב' או' ך' ומ"מ אם יש אונא פחותה מט"ד והבועא משלמת צריך שיהיה עם הבועא יותר מט"ד ולשער דאם יתרפא הבועא ועתיד המוגלא להתמעט שיהא נשאר אח"כ כט"ד דאי לא"ה יש להטריף. בי"צ שם. וכן הסכים זב"צ או' ע"ו. ולפ"ז נתתה דבריך לשיעורין דאיך נדע כמה יחסר כדי לשער שיהיה יותר גדול וע"כ י"ל ע"פ מ"ש לעיל או' נ"ט דיש פלוגתא בקשר גודל די"א שיעורו בצפורן גודל וי"א בפרק אמצעי של גודל וע"כ הכא יש למדוד שתהא האונא עם הבועא יותר מפרק אמצעי של גודל והאונא עצמה בלי הבועא יותר משיעור צפורן גודל כדי שאף שנאמר כשתתרפא ילך כל מקום הבועא לפחות ישאר שיעור למ"ד.

א

קלז) אונא שהיא פחותה מט"ד ויש עליה טינר משלימה כשרה אפי' בלא חוט בשר מקיף. כנה"ג בהגה"ט או' ל"ו. שש"א שם ובספרו ענ"ה שם. מיהו השו"ג שם כתב דגם בטינר בעינן חוט בשר מקיף. והמק"מ או' כ"ה כתב דבטינרי יש להקל בהפ"מ ושעת הדחק אף בלא היקף חוט בשר. וכ"כ זב"צ או' ע"ז.

א

קלח) אם יש יתרת על גבה שאין בה כט"ד רק ע"י בועא שבה בין אם יש לבועא חוט בשר מקיף בין אין בה טרפה דכיון שהבועא משלימתה לט"ד טרפה. כנה"ג שם או' כ"ה. מש"ז או' י"א. שו"ג או' י"ד. שש"א או' ה' תו"ז ס" י"ג או' ב' זב"צ או' ע"ח וכתב ודלא כהער"ה או' ט' שהכשיר באין חוט בשר מקיף. ומ"מ יתרת אפי' פחות מט"ד הוי רעותא ואם יש עליה בועא הוי תר"ל וטרפה. מש"ז שם. ענ"ה סי' י"א או' י"ב. זב"צ שם. ועיין לקמן בדיני תר"ל או' כ"א ואו' כ"ב.

א

קלט) אונא חנוקה ואין כט"ד רק בצירוף ב' החלקים ושרשם א' כאצבע מהני. ואם אינו כאצבע צריך שיהיה בחלק א' לבדו עם השורש כט"ד דחלק הב' עד השורש כליתיה. מק"מ או' כ"ו בשם רא"פ או' פ"ט. זב"צ או' ע"ט.

א

קמ) [סעיף ז'] חסרה א' מאונות הימין הורדא משלמת. הגה. וי"א דאינה משלמת והכי נהוג. מנהג הספרדים כדברי הש"ע דהורדא משלמת כמ"ש השו"ג או' כ"ו וכ"כ זב"צ או' פ"א. ומנהג אשכנזים כדברי מור"ם ז"ל שאינה משלמת.

א

קמא) שם. חסרה א' מאונות הימין הורדא משלמת אבל אם חסרה אונא מהשמאל והורדא בימין כדרכה אין משלמת לחסרון השמאל. וכן אם חסרה אונא מן השמאל ונמצא ורדה בשמאל אין הורדא משלמת. ב"י. והב"ח כתב דאם חסרה אונא בשמאל ויש ורדא בשמאל דמשלמת וכ"ה דעת הפר"ח או' ל"ב. אמנם הפר"ת או' י"ג כתב כדברי ב"י דאינה משלמת וכתב על דברי הפר"ח דליתא. וכ"כ השו"ג או' כ"ז דאינה משלמת. אבל השה"מ או' מ"ד הסכים לדברי הב"ח והפר"ח דמשלמת. וכ"כ הזב"ת או' מ"ה. ענ"ה סי' ט' או' ז' וכתב שם הזב"ת דכן הם נוהגין וכתב להוכיח כן מדברי עוד פו'   יעו"ש וע"כ נראה דיש להלוך בזה אחר המנהג כל מקום לפי מנהגו אם להקל אם להחמיר ואם אין מנהג בהפ"מ ושעת הדחק יש לסמוך על המתירין.

א

קמב) וכתב עוד שם הב"ח דאפי' חסרה האונא שבימין נראה שהורדה שבשמאל משלמת חסרונה. אבל הפר"ח שם חולק וכתב שאינה משלמת. וכ"כ הפר"ת שם. זב"ת שם. זב"צ או' פ"ה.

א

קמג) ואם חסרו מצד ימין ב' אונות ולא נמצא כ"א אונא א' וב' ורדות אינם משלימות לב' אונות. כנה"ג בהגב"י או' ץ'. שו"ג או' כ"ז. ער"ה או' י"ג. לב"ש או' י"ד. זב"ש או' כ"ד. ענ"ה שם או' ח' זב"צ או' פ"ו וכתב ודלא כשה"מ שהקל.

א

קמד) וכן אם חסרו ב' אונות מצד ימין ויש שם יתרת מקמא וורדא אין משלימין וטרפה. לב"ש שם. זב"צ או' פ"ז.

א

קמה) אם חסרה אונא א' מימין וחסרה הורדא ג"כ ונמצאת יתרת מקמא כט"ד משלים במקום אונא דאמרינן זאת היא הורדא ואעפ"י שאין לה צורת ורדא ואינה במקום ורדא לפי שאין שינוי פוסל בורדא לדידן. מהר"י פיגו"ן ז"ל במנהגי ב"י שבידיני. שו"ג במחו' או' ו' שה"מ סוף או' מ"ד. זב"ת סוף או' מ"ה. זב"ש או' ה' זב"צ או' פ"ח. ועיין לעיל או' י"ח.

א

קמו) ואם חסרה האומה דימין אין הורדא משלמת וטרפה. כנה"ג בהגה"ט סוף או' כ"א. שה"מ או' ה' שש"א או' ג' ובספרו ענ"ה סי' ט' או' ד' אמנם השו"ג במחו' או' ז' כתב שהורדא משלמת במקום אומה וכשרה ומ"ש הכנה"ג ששמע מבודק מומחה שנוהגין בשאלוניקי להטריף שקר ענה בו אותו בודק וכו' יעו"ש. וכ"כ הזב"ת סוף או' מ"ד דהורדה משלמת לאומא. וכ"כ יד דוד בהגה"ט ובהגב"י או' ד' זב"צ או' פ"ט וכתב וכן עיקר.

א

קמז) [סעיף ח'] ריאה שאין לה חתוכה דאונא טרפה. מעשה ששחטו פרה שמינה וכשבדקוה לא מצאו בריאה לא אומא ולא אונא ולא ורדא ולא שום סדק רק היתה כולה חלקה והיתה כחתיכת בשר אחד והיה שם בודק א' ולקח סכין חד וחתך בקרום העליון פי' באותו הלבוש והכיסוי העליון שנתקרם עליה ופתח אותו בנחת והיה קולף אותו ופושטו בנחת ומפרידו כולו מעליה ואז ראו אותה הריאה כשאר הריאות והכשירוה. רש"ל פא"ט סי' ל"ה. ט"ז ס"ק י"ד. כנה"ג בהגב"י או' ק"ו. לה"פ או' מ"ח. תב"ש או' מ"ב. חכ"א כלל ט' או' ט"ו. זב"ת או' נ"ג. ענ"ה סי' יו"ד או' י"ז. בי"צ סי' ל"ה חלק ח' או' ב' קומץ כלל ו' או' א' אי"צ סי' ח' בלק"י או' ה' תו"ז סי' פ"ז או' י"א. וגם אני בארץ מולדתי פיס יע"א בא לידי מעשה כזה ממש והכשירוה ואמר הבודק שזה בא מחמת ששתה מי משרת הפשתן כי היה הבודק רופא מובהק. מהר"א אזולאי בהגהו' כ"י. מחב"ר או' א' והתב"ש שם כתב דהקרום הזה נתקרם עליה מחמת שמנונית וכדומה. זב"צ או' ץ'. והאות לזה שאותו הקרום רפה ומתנועעת בהולכת היד עליה. קומץ שם. ועיין לקמן סוף או' קנ"ח.

א

קמח) ואף אם הריאה תחתיה בלא חיתוך אונות גמורות כ"א סדקים המורים על כל אונא ואומות שפיר דמי. פרי תבואה או' קכ"ט. קומץ שם. מק"מ או' קס"ח. וטעמו משום דדל קרום שלישי מהכא והו"ל כמו כל הריאות שמהני בהו סדקים. קומץ שם בעשרון או' ג' זב"צ או' צ"א.

א

קמט) ואם יש צלקת כעין קמטים תחת הבשר ההוא כשרה. מש"ז או' י"ד. פרי תבואה או' קכ"ח. ביא"ב או' מ"ג. מק"מ שם. ענ"ה שם. זב"צ או' צ"ב.

א

קנ) ונראה דלא מתכשרא כ"א אחר שנפחוה אחר הסרת הקרום ויראו שאין בה טרפות דאי לא נפחוה יש לחוש שמא מחמת נקב שבה או שאר טרפות קרם עליה עור זה. שמ"ח שם. בי"צ שם בתה"ב או' א' קומץ שם או' ב' אי"צ שם. ואם לא נפחוה אפי' בדיעבד טרפה. תב"ש או' נ"ח. קומץ שם. אי"צ שם. זב"צ או' צ"ד.

א

קנא) ואפי' עור זה דבוק או סרוך לדופן או לאיזה מקום יש להכשיר כל שאין הסרכה מהריאה עצמה. שמ"ח שם. בי"צ בתה"ב שם. ענ"ה שם. והיינו אף שאינו עובר ע"י מיעוך יש להכשיר דקרום זה לאו מאונא הוא. מש"ז או' י"ד. בי"צ בתה"ב שם. ביא"ב שם.. ענ"ה שם. זב"צ או' צ"ה.

א

קנב) ואם כשנופחין אותה עולה זה הקרום בנפיחה ודאי היא טרפה דלא גרע מסרכה תלויה העולה בנפיחה. והנפיחה תהיה כדרכה לא בחוזק ואם עלה הקרום בנפיחה כדרכה אין שום סברא להכשיר בזה. עצ"ל בסעי' זה. זב"צ או' צ"ו.

א

קנג) שם. ריאה שאין לה חתוכה דאונא טרפה. דהיינו שמשני צדדין אינן יכולין להכיר האונות טרפה משום שינוי בריאה. עולת יצחק על סעי' זה או' ב' לה"פ או' מ"ח. זב"ת או' מ"ו.

א

קנד) שם. ואם סדק כמראה הפרש ביניהם וכו' ודוקא כשהסדק עומד במקומו הראוי להיות אבל שאר סדקים אינם מועילים. מהרי"ו בה' בדיקות. רש"ל פא"ט סי' ל"ה. ש"ך ס"ק מ"ג. כנה"ג בהגב"י או' צ"ה. פר"ח או' ל"ד. לה"פ או' מ"ט בל"י או' ט"ל. שמ"ח או' ד' שפ"ד או' מ"ג. שה"מ או' מ"ו. זב"ת או' מ"ח. חכ"א כלל ט' או' ט"ו. פרי תבואה או' קכ"א. ביא"ב או' מ"ב. בי"צ ח"ב או' ג' ענ"ה סי' ט' או' יו"ד. זב"צ או' צ"ט.

א

קנה) ודוקא סדק כעין חתוך מועיל להכשיר אבל אם הסדק רחב וחלק למטה שנראה כעין חסרון מבחוץ ולא כשתים דבוקות אינו כלום להכשיר על ידו אעפ"י שהוא ארוך. שמ"ח שם. בי"צ שם בעמ"ז או' ה' ביא"ב בלב"ת או' מ"ב קומץ כלל א' או' ז' ענ"ה שם. מנ"י ענף ב' או' ג' זב"צ או' ק'.

א

קנו) שם. כשיעור עלה הדס וכו' הגה. ויש מכשירין בהיכר או סדק כל שהוא וכו' והשמ"ח שם חולק וכתב דאין להקל כ"א כשהסדק ארוך ברובו של מקום הראוי להיות פרוד למעלה או למטה (ר"ל בין שהסדק מקמא או מגבא) ורחבו ועמקו כל שהוא או אם יש סדק שארכו ועומקו כשיעור אורך ורוחב ט"ד יעו"ש ובתב"ש או' ח' וכ"כ הלב"ש על השמ"ח שם. וכ"כ הבי"צ שם. פרי תבואה או' ו' ביא"ב בלב"ת שם אלא שכתב שם בפרי תבואה דבהפ"מ ושעת הדחק יש להקל אף שאין באורך הסדק כשיעור ט"ד ע"י בודק מומחה שיודע להבחין שזה הסדק אינו מן השריטות הרגילים להיות בריאה ביא"ב בלב"ת שם. וכ"כ בקומץ שם דבהפ"מ יש להקל אפי' אין עמקו כשיעור ט"ד ובהפ"מ ודחק יחד יש להקל אף אם גם ארכו כל שהוא. וכ"כ המנ"י ענף ב' או' ד' וכ"ז לבני אשכנז שנוהגין כדברי מור"ם ז"ל וכתב בהגה להכשיר בהפ"מ בסדק כל שהוא אבל לבני ספרד שנוהגים כדברי הש"ע וס"ל דבעינן דוקא ארכו כט"ד אין להכשיר בשום אופן אם אין באורך הסדק כשיעור ט"ד אפי' בהפ"מ ושעת הדחק רק אם כבר נהגו כך להקל משנים קדמוניות וכמ"ש בדברינו לאו"ח סי' תס"ח או' נ"ו ומשם ואילך יעו"ש.

א

קנז) והיכר סדק מהני בין אם הריאה כולה דבוקה בין אם הריאה פרודה ודוקא ב' אונות דבוקות להדדי. ש"ך ס"ק מ"ד בשם כמה פו' ודלא כרש"ל פא"ט סי' ל"ה. כנה"ג בהגה"ט או' ל"ז. לה"פ או' ן' בל"י או' מ' זב"ת או' מ"ח. ענ"ה סי' ט' או' יו"ד. פרי תבואה או' ח' קומץ כלל א' או' ח' זב"צ א' ק"א.

א

קנח) ריאה שאין לה חיתוך אונות יגביה אותה כנגד השמש ואז יכול לראות אם יש שם סדקים. מהר"א אזולאי בהגהו' כ"י משם ס' תיקון הזבח. מחב"ר או' ה' וכ"כ התב"ש סוף או' נ"ו משם ס' בית לחם וכתב עליו אם כונתו לראות סדק מבחוץ פשוט הוא ואם כונתו לראות סדק תחת העור לא מהני דמ"מ שיעא כאופתא הוא וגרע מהיכר סדק. ואפשר כונתו שאח"כ יעשה כמ"ש לקמן סעי' מ"ב עכ"ל ור"ל שאח"כ יעשה !כמפשה שכתבנו לעיל או' קמ"ז יעו"ש. והב"ד השפ"ד או' מ"ז. פת"ב או' קכ"ד. בי"צ חלק ח' בעמ"ז או' ג' קומץ כלל ו' בעשרון או' ג' אי"צ סי' ח' בלק"י או' י"א. וירצה בזה שאם מפשיט העור העליון כולו חזינן שאין לקרום ההוא שייכות עם הריאה משא"כ כשרואה נגד השמש שיש סדק בפנים ובחוץ שלם אף שמפרידין בסכין בקרום העליון ולא מפקא זיקא לא מיבעיא לדידן דאין אנו בקיאין בבדיקה אלא אפי' מדינא דגמ' טרפה הוי דקרום העליון של ריאה הוי שיעא כאיפתא ומה דלא מפקא זיקא דקרום התחתון שלם הוא וא"כ ודאי הוי שיעא כאופתא. שפ"ד שם. וכ"כ זב"צ או' ק"ב דלא מהני הפשטת העור במעשה שכתבנו לעיל או' קמ"ז אלא א"כ הוא קרום ג' בפ"ע לא מן הריאה יעו"ש וכבר כתבנו לעיל סוף או' קמ"ז סי' לזה הקרום יעו"ש.

א

קנט) ואם נראה כעין שרטוט כל שהוא אפי' שלא במקום חתוכי דאוני ולמטה נראה כעין שרטוט כל שהוא מכוון כנגד שרטוט של מעלה כל שהוא כשרה דמוכחא מילתא דעתיד להיות חתוכי דאוני. מחב"ר שם בשם מטה יוסף. אבל הפת"ב או' כ"ה כתב שאין לסמוך ע"ז כלל. ביא"ב בלב"ת או' מ"ד. ועיין לעיל או' קנ"ד.

א

קס) שם בהגה. האונה התחתונה של ימין וכו' ורש"ל פא"ט סי' ל"ה חולק אכל זאת וכתב דלא יצא מכלל אופתא אם לא בהיכר סדק והיכר חיתוך אונות וכ"ש שלא יועיל מה שאומרים הבודקים המומחים שיש לכל אונא ואונא סנפון בפ"ע וא"כ רואים אחר אותן הסמפונות אם הם כדרכן ובמקומן ומכשירין אפי' בלא היכר סדק יעו"ש. והב"ד הש"ך או' מ"ה וכתב דבשתי אונות הדבוקות יש להכשיר ע"י סנפון כרמ"א וכן נהגו כל הבודקים אבל כשכל הריאה דבוקה בהא ודאי אין להכשיר ע"י סנפון וכה"ג רק בהיכר סדק וחיתוך יעו"ש. לה"פ או' נ"א. בל"י או' מ"א. פת"ב או' ך' ביא"ב או' מ"ד. אי"צ סי' ח' או' ה' קומץ כלל א' או' יו"ד. זב"ר סי' ב' או' ו'.

א

קסא) ואי איכא ג' אונות דבוקות או ב' אונות ואומא או ד' דבוקות בשנים אין להכשיר ג"כ כ"א ע"י סדק ואפי' האחרים פרודות כראוי ומ"מ בשעת הדחק יש להקל אפי' בכה"ג. שמ"ח או' מ' ביא"ב בלב"ת או' מ"ד. בי"צ חלק ח' או' א' אי"צ שם או' ו' קומץ שם.

א

קסב) ואין להתיר בסי' אלו אפי' במקום שנהגו ואפי' ע"י היכר סדק כ"א ע"י בקי ורגיל טובא בבדיקות הריאה ובהאסף כולהו טבחי דמתא כי בקל יכול לפגוע באיסור חסרה אונא שהוא דאו' שמ"ח סוף או' ג' פת"ב או' כ"ז. בי"צ ח"ב או' ב' אי"צ שם או' ד' וכ"ז לנוהגין כדברי מור"ם ז"ל אבל מנהג הספרדים להחמיר כדברי הש"ע כמ"ש לקמן או' קס"ד.

א

קסג) שם בהגה. ואפי' היכר ע"י הסימפון וכו' ודוקא סמפונות היוצאיה מן הקנה לריאה אבל שאר סמפונות אינם מועילים. ביא"ב או' מ"ד.

א

קסד) שם בהגה. ואפי' היכר ע"י הסימפון וכו' ואנחנו אין לנו אלא פסק המחבר שאין להכשיר אלא ע"י שיעור סדק כט"ד ולא סגי בהיכר דסינפון או שאר היכרים. פר"ח או' ל"ו. לה"פ או' נ"ב. שה"מ או' מ"ז. זב"ת או' נ"ב. ענ"ה סי' ט' או' י"ג. זב"צ או' ק"ד. ועיין לעיל סוף או' קנ"ו.

א

קסה) אע"ג דלכל אונה יש סימפון בפ"ע מ"מ אי אירע דנבדקה אונא א' ולא מצאו לה סמפון כשרה דלא קפדינן כ"א אאונא. אבל ריאה שחסרה והוכשרה ע"י היכר סדק או שאר היכרים ואירע דבדקוה ולא מצאו ב' סמפונות שתחלק לב' אונות אין להקל כ"א בהפ"מ ושעת הדחק. שמ"ח או' יו"ד. פת"ב או' יו"ד. קומץ כלל א' או' י"א. אי"צ סי' ב' בלק"י או' י"א. מנ"י ענף ב' או' ח' מיהו בס' גבעת שאול סי' ע"ה מכשיר אף בלא הפ"מ ושעת הדחק והב"ד פ"ת או' י"ד והלב"ש או' ט"ז וכתב שם הלב"ש דהמקל כדברי גבעת שאול לא הפסיד. ביא"ב בלב"ת או' ג' שבאות מ"ד. בי"צ ח"ב בתה"ב או' ד' זב"ר סי' ב' במוספים או' יו"ד.

א

קסו) אונא שאין לה סמפון אין זה נחשב ריעותא ולכן אעפ"י שיש עליה ריעותא אחרת אין מצטרפין. פת"ב בדיני תר"ל שבסוף סי' ט"ל או' נ"ו. ביא"ב בסי' זה בשפ"ז או' ג' שבאו' מ"ד. זב"צ או' ק"ו.

א

קסז) אם חסרו א' מהאונות וא' מהאונות גדולה במראה ובמשך כשיעור ב' אונות נדונות כשנים ואפי' בלא סדק כשרה. כנה"ג בהגב"י או' צ"ט בשם הרוקח. אבל הפר"ח או' ל"ז כתב דאין לסמוך על זה. שמ"ח או' ג' זב"ת או' נ"ג. פת"ב או' ה' בי"צ חלק ב' או' א' קומץ כלל א' או' ד' זב"ר סי' ב' או' ג' מנ"י ענף ב' או' ג' זב"צ או' ק"ז.

א

קסח) ואם יש סדק בא' מהם במקום שדרך להיות מפוצל אעפ"י שאינה גדולה ורחבה כשנים כשרה רק שיהיה בה כשיעור ט"ד לזה וכשיעור ט"ד לזה. פת"ב שם ורא"פ שם או' ז' בי"צ שם. קומץ שם. זב"ר שם. מנ"י שם. זב"צ או' ק"ח.

א

קסט) שם בהגה. וכל אלו הדברים בדקינן ומשערינן אחר שנפחו הריאה וכו' עיין לעיל או' קל"ה.

א

קע) שם בהגה. י"א דבגדיים וטלאים אין להטריף וכו' ואין נקראים רכים לענין זה רק תוך ל' ללידתן וגם נגררין אחר אמן שמניקתן אבל לאחר ל' יום אעפ"י שנגררין אחר אמן ומניקתן אפ"ה חשיבי כגדולים ומן הסתם אמרינן דהוא לאחר ל' יום דהיא גופא קולא גדולה להקל בדבר שלא נמצא בש"ס ופו' והבו דלא להוסיף עלה אלא בידעינן בודאי דהוא תוך ל' אבל מספק אסור. ש"ך ס"ק מ"ו. כנה"ג בהגה"ט או' מ' לה"פ או' נ"ד. בל"י או' מ"ב. שפ"ד או' מ"ו. שו"ג או' ל"ו. חכ"א כלל ט' או' י"ז. זב"ת או' נ"ג. מיהו השמ"ח או' מ"ג כתב דבהפ"מ ושעת הדחק יש לסמוך להתיר אפי' קצת אחר ל' כ"ז שנקראים בלשון בני אדם גדיים וטלאים כ"מ לפי לשונו. וכ"כ פת"ב או' קל"ב. ביא"ב בלב"ת או' ב' שבאות מ"ה. בי"צ חלק ח' בתה"ב או' ב' קומץ כלל ו' או' ד' זב"ר סי' ב' בתמידים או' מ"ז. ומ"מ אין להקל אם עבר ה' חדשים משעת הלידה ואם אין ידוע שעת הלידה יש להקל בהפ"מ ושעת הדחק עד תמוז ויש מקומות עד אב והמחמיר תע"ב. פת"ב שם. ביא"ב בלב"ת שם. קומץ שם. זב"ר בתמידים שם. מנ"י ענף ז' או' י"ד ועיין עוד לקמן או' קע"ד.

א

קעא) ואם בצד אחד יש להם חתוכי דאוני ובצד השני אין להם טרפה דכאן אין לומר מחמת קטנות לית להו. ט"ז ס"ק ט"ז. ש"ך שם. כנה"ג שם. פר"ח או' ל"ז. לה"פ שם. בל"י שם. שמ"ח שם. מש"ז או' ט"ז. חכ"א שם. זב"ת שם. פת"ב או' קל"ג. ביא"ב בשפ"ז או' מ"ה. בי"צ שם בעמ"ז או' ה' קומץ שם או' ה' אי"צ סי' ח' או' ז' ענ"ה סי' ט' או' י"ד. מנ"י שם או' ז' זב"צ או' קי"א.

א

קעב) אבל אם כולה חלקה ובצד א' יש סדקים ובצד ב' אין סדקים אין להטריף בשביל זה דסדק מועיל להכשיר ולא להטריף. מש"ז שם. פת"ב שם. ביא"ב בשפ"ז שם. בי"צ בעמ"ז שם. קומץ שם. אי"צ שם בלק"י או' י"ד. ענ"ה שם. מנ"י שם. זב"צ או' קי"ב. מיהו כתב הפת"ב שם דאין להכשיר בזה אלא בהפ"מ. וכ"כ הקומץ שם. מנ"י שם.

א

קעג) היתר זה דגדיים וטלאים יש מקומות שאין נוהגין כן (ביה"ל או' ג') רק מפרידין באצבע כל אונה מחברתה לראות אם הם פרודות ע"י עור לכל אחד ואין לשנות היכא דנהוג כן ואפי' במקום שאין מנהג המחמיר תע"ב. שמ"ח או' מ"ד. פת"ב או' קל"א. ביא"ב בלב"ת או' א' שבאו' מ"ה. בי"צ חלק ח' בעמ"ז או' ד' קומץ כלל ו' או' ו' זב"ר סי' ב' בתמידים או' מ"ה. מנ"י שם או' ט'.

א

קעד) שם בהגה. י"א דבגדיים וטלאים אין להטריף וכו' והפר"ח או' ל"ז כתב דאין לסמוך על הני י"א. וכ"כ הפר"ת או' ט"ו דאין לסמוך על סברא זו אלא כשימצאון כל הגדיים לפנינו במציאות זה אז סמכינן על סברא זו אבל אם ימצאון קצת גדיים בחיתוך אונות לא סמכינן להתיר דאמרינן אינך טרפה נינהו עכ"ל. וכ"כ פת"ב שם דבמקום שהגדיים והטלאים רובם בחיתוך אונות כדרכם אם נמצא קצת בלא חיתוך אונות אין להקל כ"א כשנפרדים באצבע כמ"ש באו' הקודם. וכ"כ ביא"ב בלב"ת שם. קומץ שם. זב"ר בתמידים שם. מנ"י שם.

א

קעה) שם בהגה. י"א דבגדיים וטלאים אין להטריף וכו' ודוקא בגדיים וטלאים דמין דקות הן אבל לא בעגלים דמין גסות הן. מכתב מאליהו בדין אופתא או' ט' ביא"ב בלב"ת שם. בי"צ בעמ"ז שם. קומץ שם או' ה' אי"צ סי' ח' או' ז' מנ"י שם או' יו"ד. זב"צ או' קי"ד.

א

קעו) הבופל"ו רובם ככולם אין להם חתוכי דאוני וכשרה כי כך רביתייהו. שו"ג מחו' או' יו"ד. זב"ת או' מ"ח. תו"ז סי' פ"ז או' י"ב. זב"צ או' קט"ו. ועיין לעיל סי' כ"ח או' כ"ב.

א

קעז) [סעיף ט'] אם בצד א' של הריאה חסרה אונה א' וכו' והיינו מצד שמאל דאם היה מצד ימין הורדא משלמת חסרון האונה כדלעיל סעי' ז' שו"ג או' ל"ז. וזהו לדברי הש"ע שם כיעו"ש.

א

קעח) שם. היתה בליטה גדולה. דאותה בליטה חשיבה אונא. ב"י. ומקרי נמי בדרי דאוני דאומא נמי מקרי אונא. זב"ת או' נ"ד.

א

קעט) שם הגה. ויש נוהגין להטריף וכו' וכתב בזב"צ או' קט"ז דמנהגם להכשיר כדברי הש"ע. והיינו למנהג הספרדים אבל מנהג האשכנזים להטריף כדברי מור"ם ז"ל וכמ"ש באו' שאח"ז.

א

קפ) שם בהגה. ויש נוהגים להטריף וכו' וכ"כ הר"ץ ושאר האחרונים שכן נוהגין להטריף. ש"ך ס"ק מ"ז. לה"פ או' נ"ה. בל"י או' מ"ג. שמ"ח או' ח' בי"צ חלק ב' או' ז' אי"צ סי' ג' או' ו' זב"ר סי' ב' או' ד' מנ"י ענף ב' או' י"ט.

א

קפא) אם נמצאו האונות בשלימות אלא שאחת מהנה פחותה מט"ד ובאונה שבצדה יש סדק המועיל שנת' ענינו לעיל כשרה. פת"ב או' ט' ער"ה סי' ט' או' י"ז. זב"צ או' קי"ז.

א

קפב) ריאה שהיה לה בצד שמאל בליטה מן האומא בחתוך שבין אונא לאומא ממש במקום שדרך הורדא להיות עומדת כנגדו בצד ימין ואותה בליטה היה לה כיס גמור ומונחת בכיסה ולא היה לה צורת ורד כלל וגם היתה שוה לאומא מצד קמא כאלו היתה חתוכה ממנה כשרה. ב"ח. ט"ז ס"ק י"ז. פר"ח או' ל"ח. לה"פ שם. בל"י שם. זב"צ או' קי"ח.

א

קפג) מעשה שבצד ימין חסרה אונא א' ובסוף האומא של אותו הצד היה כמראה סדק הראוי להיות כדינו והטריפוה יען שכתבנו לעיל (או' קנ"ד) בשם האחרונים דהסדק אינו מכשיר אלא דוקא שהיה במקום הראוי להיות שם חתוכי אונא אבל במקום אחר אינו מועיל והכא אין ראוי להיות שם אונא ואע"ג דאם היה שם אונא מכשרינן כמ"ש בש"ע מ"מ אין דרך להיות שם אונא וטרפה. זב"צ או' קי"ט. ור"ל דאף למכשירין אונא בסוף אומא כדברי הש"ע בכה"ג יש להטריף. ובפרט שבעיקר הדין שכתב הש"ע יש חולקים בכה"ג בודאי יש להטריף.

א

קפד) [סעיף יוד'] אין כל הדברים הללו אמורים אלא בבהמה וחיה אבל העוף אין לו וכו' אבל שאר טריפות הריאה שיתבארו בסימנים שלפנינו הבאים מחמת נקובת הריאה או חסרונו כולם שייכים גם בעוף רק שא"צ לבדוק אחריהם דלא שכיח בהם. שמ"ח או' מ"ה. פת"ב או' קל"ז. ומשמע הא אם נמצא יש להטריף והוא פשוט.

א

קפה) ודע דעוף פוסל בריאה שלו כל הטרפות שפוסל בבהמה מראות ובועות וסירכות זולת אין לו מנין אונות כמו בבהמה ומיהו א"צ לבדוק דלא הוי מיעוט המצוי כמו בבהמה. ומ"מ לצלעות מקום שהריאה נחבאת שם דבוקה היא והכי רביתייהו אלא מחוץ אם נסרכה למקום אחר אסור. שפ"ד או' מ"ז לב"ש בהגהתו לשמ"ח שם. ביא"ב בשפ"ז או' מ"ז. בי"צ חלק ח' בחה"ב או' ב' מנ"י ענף ז' או' י"א. זב"צ או' ך'.

א

קפו) שם. אבל העוף אין לו חיתוך אונות וכו' ודוקא חתוך אונות אינו פוסל בעוף אבל ניקבה הריאה או דאית קוץ מבחוץ כנגד הריאה חיישינן לנקיבת הריאה וטרפה כדלקמן סי' נ"ג. שו"ג או' ט"ל. זב"צ שם.

א

או מהשמאל ואם יש בשמאל א' וארבעה בימין ג"כ טריפה דגם זה בכלל חליף וחסר בצד שמאל הש"ך ופר"ח דלא כת"ח:

ב

ב' בימין וכו' וכן ג' מימין וד' משמאל הוי חליף וטריפה:

ג

כל זה מיקרי חליף ורש"ל ורוב אחרונים כתבו להתיר באחד במקום הפסד מרובה עמ"ש פלתי שיש להיות מתון בזה ולא לפרוץ גדר בחומרא שקבלה בידינו מראשונים הגאונים אשר ח"ו לומר עליהם שטעו ע"ש:

ד

והורדא אם חסרה זהו דעת הרמב"ם דס"ל דלא היה מקובל אצל חז"ל שצריך להיות ורדא ולכך אם חסרה או יתרה אין קפידא אפי' אין עומדים זבצ"ז הכל כשר.

ה

נמצא ב' ורדות הט"ז נתן טעם דודאי יתרת מקמא כשר רק ה"ל יתר ורדא וה"ל כחסרא ורדא ועיין פלתי שהארכתי בזה ופלפלתי בדברי רמב"ם ע"ש:

ו

או אם חסרה ואם היא פחות מטרפא דאסא כשר שינתה מקומה שדרכו להיות עומד לממס מאונות ולקמא וחריץ אשר בנפיחה הוא בין חיתוך אונא ואומא ואם חריץ הפוך שגבוה נגד החיתוך וחריץ נגד הלב טריפה כ"כ מהרי"ו ומהרש"ל ופר"ח חולקים וצ"ע.

ז

שינתה תוארה דהוי כחסרא ורדא כיון דאין לה תואר ורד וצריך להיות עגולה כמו ורד ולא חדודה וגם לא גדולה כמו אונא הסמוכה כי לשון הגמרא וקרי אוניניתא דורדא לא נאמר רק להורות דצריך תואר כמו שושנה:

ח

כעובי אצבע והוא כמו לקמן סי' ט"ז גבי בני מעים וכו' ואין הבדל בין גסה לדקה.

ט

בו סדק בשורש וכן יש לשניהם תואר ורד:

י

ואם אחד הפוך וכו' והיינו שורש א' אבל בשני שרשים אפי' אינו הפוכים כלל טריפה ש"ך

יא

טרפה דודאי שינתה הורדא מקומה:

יב

י"א דכשר כי כך רבותייהו אף דורדא צריך להיות בימין ומה בכך דיש קצת בשמאל או שחסרה ואבדה התואר מ"מ הואיל דרך להיות כך אין להחמיר ונראה כי סומכין ע"ז הואיל בלא"ה כל דברים הללו חומר' ורבו פוסקים המכשירים

יג

וכשנופחין משמע דצריך לנפוח הריאה בנמצא יתרת דהוי כריעותא

יד

ואם נוטה לגבה טריפה דעת ב"י אם השרש במקום הכשר מה בכך שמתעקם והולך למעלה ורבים אוסרים אם בליטה הנוטה לחוץ כטרפא דאסא

טו

בסוף שיפולי אומא לא משום דהוי יתרת מקמא רק מטעם דה"ל בדרי דאוני ולכ"ע אפי' לאוסרים יתר' מקמא זה כשר

טז

הא דמכשירין וכו' ופר"ח גם בזה דעתו להכשיר כיון דאיכא מנין הרי בכל צד ועיין פלתי במקום הפסד יש לסמוך עליו

יז

אם הם שוה בשוה אפי' מכל צד חמשה אחרונים דלא כהגה' מהרי"ו

יח

ולא להטריף ואם נמצא אונא א' בשמאל ובה ג' סדקים אמרינן להכשיר דהוי כאלו הם שנים ולא כאלו הם שלשה והטעם דרוב בהמות יש להם שני' מהשמאל לכך אמרינן מסתמא הך סדק הוא לאונא בפ"ע כדי להשוות אותה ארוב דעלמא דרוב יש להם רק שנים.

יט

אלא אחת היינו להטריף אבל להכשיר לא גרע מסדק ש"ך

כ

רחב למטה דנראה דהוא רק גבשושית מריאה:

כא

לתוך הגומא ואפילו אינה ממלאת כל הגומא אבל אם היא גדולה בכמות מגומא טריפה נה"כ ופר"ח

כב

אבל מקמא דהפיצול מגוף הריאה ונופל למט' וסופו להתפר' ולא דמי ליתר' מקמא דאינו מגוף הריאה ולא שייך סופו להתפרק.

כג

וטרפה עיין פלתי מ"ש בזה דקשיא מגמ' ריאה שנקבה או חסרה:

כד

אבל בשמאל אינה משלמת אף דגם ורדא בשמאל והב"ח חולק:

כה

דאינה משלמת ויתרת מקמא ג"כ לא משלים ש"ך ועייין פלתי שדעתי פיצול באונות עליונות מצטרף להשלים דלא גרע מסדק

כו

חתוכה דאוני טריפה עמ"ש בפלתי שהקשה דהא בלא"ה ה"ל חסרה מנין אונות ומה קמ"ל בזה דדמי' לאופתא ואי דיש סדק בלא"ה כשר ע"ש ודו"ק:

כז

אבל בעוף עיין פלתי מ"ש בזה בישוב הגמ':

א

כל זה מיקרי חליף וטריפה האחרונים ובראשם מהרש"ל חולק להכשירן כי אין להם שרש בגמ' ובאמת אלו אפשר לצייר דהראשונים טעו בזה ודאי יש מקום להתיר אבל זה רחוק להאמין שיחשבו שיש לזה שרש בגמ' כי אלו כוונת הגמ' על הך חילוף היה ליה לגמ' לומר ראשון תואר וצורת האונה ומקומו ואח"ה לומר עליו חילוף וטריפה אבל כיון שלא הזכיר כלל מזה חלוף איך שייך וטריפ' הא עדיין לא נזכר צורתו האמיתי עד שיחול עליו חילוף ושום בר דעת לא יסתפק בזה דיהיה כוונת הגמ' חל על חלופים הללו שלא עברו כלל בגמ' וגדול לבעלי הורא' מהרי"ו הביאו בתשוב' שלו וברור דבר קבלה היה בידו מקדמונים כי התורה היה מסור לחכמי אשכנז ובקעה מצאו וגדרי גדר וקיימו וקיבלו לעשות כפי שחיטת מהרי"ו א"כ איך אפשר לבטלו בשלמא אי נוכל לתלו' בטעות שחשב שכך פי' בגמ' אליף וטעה בהבנתו הוי מנהג בטעות אבל זה לא עלה בלבי שיהיה גדולי הדור כאלה אשר מהם ממש יצא תורה באשכנז ואגפי' יטעו בדברים פשוטים כאלה ואין זה רק מסור' בידם מקדמונים וקבלו לעשות כן וא"כ הרי איסור גמור לשנות מנהג זה כיון שאינו בטעות ומה נדע אשר לא ידעו הם והרבה דברים שיש במסורת מה שלא נזכר בדברי חז"ל כמו בשר ששהה ג"י בלא מליחה וכדומה וח"ו לשנות ולכן רבים סומכים עצמן אדברי מהרש"ל ומקילן ביותר וח"ו להקל והרי זה פורץ גדר מה שקבלה בידינו מאבותינו והם היה להם מסורת לאסור בחלופים כאלה ח"ו שיטעו בדבר פשוט ואל תטוש תורת אמך:

ב

אם נמצאו ב' ורדות הט"ז בס"ק ד' הקשה הא לקמן פסקינן דיתרת מקמא כשר ולמה יטרוף בב' ורדות ותי' לאו משום יתרת אסרינן רק הואיל ולה' תואר ורד ה"ל כל יתר כנטול דמי וחסרה ורד טריפה עכ"ל: ועדיין קשה דהא אמרינן בגמרא האי ביני ביני דאתא וכו' סבר למטרפי' אמר כל הני חיוי ברייתא אית ליה וקרו להו עינונת' דורדא ופירש"י דחד היה ומכח זה פי' אי חסר כשר דהא ס"ד לטרוף כדאיתא אבל רבינו אפרים תי' חד ודאי מעכב רק שם היה תרי ומ"מ הכשיר. #א) וא"כ קשה בנמצ' ב' ורדות מה מפרשינן בגמ' בכל הני חיוי דברייתא וכו' אי הפי' כפריש"י דה"ל רק חד אינוני' דורדא א"כ הא לפי' זה העלו רש"י ותוס' דחסרא ורדא כשר א"כ ביש לה שני ורדות ג"כ כשר דמשום יתרת ליכא למטרף דהא חסרה ורד כשר ואי דמפרשי כפירש רבינו אפרים בשני ורדות היה העובד' פשיטא דכשר דהא אכשיר לה להדיא משום דכל הני חיוי ברייתא ודוחק לומר דאצלינו לא שייך כל הני חיוי ברייתא דהא לא שכיח באמת דזה נגד משמעות הפוסקים #ב) וצ"ל דמפרש ליה כפירש"י ומ"מ אף דלפי' זה חסרא ורדא כשר מ"מ ביש שנים טריפה דס"ל כפי' הרמב"ן כל יתר כנטול דמי והוי נקב במקום ההוא ואף כאן דכנטל הורדא דמי ה"ל ניקב הריאה וכ"כ הש"ע לקמן גבי טחול דלדעת הרמב"ן אם שני טחול ודבק בסימכי' טריפה אף דניטל טחול כשר מ"מ זהו הוי כנקוב בסומכי' וכן י"ל כאן וא"ש ודוק: אלא שאני לא ידעתי #ג) התוס' החליטו אם כפי' ר"א דעובדא היה בתרי אוניית' ומזה החליטו דבחסר ורדא טריפה מנ"ל כיון דאיהו לא מכשרי יתרת מקמאי י"ל דלכך חשב למטרפי' דהוי יתרת אבל לא דכנטל הורדא דמי דמה בכך אם חסרה ורדא כיון דאין מקובל דצריך להיות ורדא רק שם האיסור דהוי יתרת שלא בדרא דאונא ומנ"ל להוסיף טריפות דרבא אמר ה' אוני ועלה קאמר או חסיר ויתיר טריפה ולא הזכיר כלל מן ורדא וגם קצת מוכח דלא קאי עלה אם חסר דהא יתיר לא קאי עלה ולית דכר מן ורדא וא"כ מאין הפסק בא לאסור ויש ליישב: והנה יש לתמוה ברמב"ם דפסק חסרא ורדא או שנים כשר ויתרת קמא ג"כ כשר א"כ מה טעם ולאיזה צורך אמר ליה כל הני חיוא ברייתא אית ליה מהכ"ת להטריף אי משום ורדא הא בכל אופן כשר ואי משום יתרת הא יתרת מקמ' כשר: וצ"ל דס"ל לרמב"ם הא דמתיריו כל יתרת מקמא היינו הואיל וחזינן דכל הני חיוא אית ליה ש"מ דאין מספר חמשה אוני מוחלט כי ורדא ג"כ בכלל יתרת אוני נחשב וראינן דאית ליה אחד ושנים אף כל יתרת מקמא כשר משא"כ לולי דחיוא ברייתא אית ליה הוי יתרת מקמא טריפה ודו"ק:

ג

מ"מ בעינן שלא יהיה יותר אונות בשמאל מימין והפר"ח השיג בס"ק צ"ד ע"ז דכיון דאיכא תלתא בימין מה נ"מ אם בשמאל יותר ונסתיי' מדברי הרמב"ם ע"ש ואף דעתי נוטה לכך דהא בגמרא נאמר חלוף טריפה וע"כ הכוונה דנחסר והיה רק ב' מימין ובשמאל ג' דאי הכל קרוי חילף אף דיש בימין ג' ובשמאל ד' זהו ליכא למימר בכוונת רבא דהא רבא ס"ל ליתר' אפי' בדרי דאונא טריפה וא"כ אין כאן במציאות ואי איכא יתרת בלא"ה טריפה וא"כ דלא נתכוון רבא לזה א"כ אף דאנן קיימ"ל דלא כרבא להכשיר יתרת מ"מ אין לנו לחדש טריפות בחלוף מה דלא עלה ברוח רבא מעולם שיהיה זה נכלל בכלל חילוף. לכן במקום הפסד מרובה אפשר להקל ולסמוך ארמב"ם וסיעתו כמו שכתב הפר"ח:

ד

אבל מקמא הפיצול נופל למטה וסופו להתפרק וכתבו הש"ך ופר"ח אפילו למ"ד יתרת מקמא כשר הכי שאני דהפיצול מגוף הריאה וכשנפחי' הריאה הפיצול נופל למטה והרי נראה שנתפצל מגוף הריאה וסופו להתפרק וטריפה ואין להקשות כיון דטעם הואיל נתפצל מגוף הריאה א"כ הא דטרחינן בגמ' מ"ז ע"ב למצוא פי' על הא דקתני ריאה שנקבה או שחיסרה מהו שחסרה נימא בכה"ג שנחסרה מגוף הריאה ונתפצל והוא מקמאי וטריפה וזהו קמ"ל דכה"ג טריפה דסופו להתפרק ואי דא"כ דטעמא דסופו לפרוק וניקבה הריאה וא"כ לית כאן י"ח טריפות דנקבה וחסרה בחדא חשבינן דהא במסקנא דאוקמי' לא צריכה אלא לר"ש ג"כ חסרה היינו נקבה: ועיין לקמן בסי' ל"ו ושם תמצא תירץ לכל קושי' האלה כחדא ונראה כיון דטריפת זה אינו מחמת יתרת רק מחמת שסופו להתפרק אפי' בפחות מטרפא דאסא טריפה שסופו להתפרק ולומר אם אינו כ"כ גדול הריאה אינה מתפרקת דזה דוחק ומנלן להקל באיסור תורה כ"כ ודלא כמהר"ץ בהג"ה שחיטות דמיקל בזה:

ה

סדק והעלו דאמרי' בסדקים להכשיר ולא להטריף ואפי' במקום אחד כמ"ש הש"ך והיינו דמקילין משום הואיל רוב ריאה אין חסר מצינו ולכך כל מה דנוכל לומר להו שאינן בכלל חסר אמרינן אם כן נראה הוא הדין באונה עליונה שנתפצלה הפצולים משלימין למנין אונות דאף דמקילין לבל יהיה יתירות מ"מ הרי כאן מנין אונא להשלים וזה פשוט דעדיף מסדקים:

ו

ויש מכשירין וכו' ומהרש"ל הסכים לרמב"ם ובאמת יש להבין בגמ' דאמרי' דמי לאופת' דשוע' טריפה מה צורך לכך הא חסרה אונות ובהדיא אמרי' חסר מן ה' אונות טריפה וכאן הא חסרו כולם ומדברי מהרש"ל נראה דס"ל היכי דבוקה כולה יותר יש להתיר דאין סדר שיהיה חסירין אבל בחסרה א' או ב' גרוע ביותר וזהו דוחק והש"ך כתב כדברי הר"ן דביש היכר כל דהו אמרי' דנסרכה להדדי וזה אינו מועיל להך דאמרי' דמיא לאופתא בממ"נ אי יש היכר הא באמת כשר ואי אין היכר ת"ל דהוי חסר ומהש"ך נראה דמחמת חסר היכר כל דהו מהני משא"כ בשביל דמיא לאופתא בעינן היכר סדק. ולבבי אומר דהא כל אונה מוקפת קרום הריאה ובתוכו מונח כבשר הריאה וא"כ אף שתי אונות כראי' כחד נבדוק אם נחתך אותו ומצינו לכל אחד קרום מיוחד הרי ברור דהיה שני אונות דהא יש כאן שני קרומים ואם נסרכו בחוזק בידוע דימצאו בדביקן שני קרומים תכופים זה לזה וזה לאות שהיה שני אונות רק נסרכו ואין כאן פסול מחמת חסר דהא היה שני קרומים רק פסול דדמי' לאופתא ובזה מועיל סדק וכדומה אבל אם נחתך האונות ואין כאן קרום א"כ מוכח דהוא רק אונה אחת וחסר המנין וטריפה ולא מועיל סדק וסמפון דהרי ריעותא לפניך וא"ש. ונקט מיהו לדינא להחמיר ומבלי לסמוך אסדק וסימפון אם נחתך ואין כאן רק קרום אחד ודוחק לומר ולהקל דכ"כ נדבקו ביחד עד שא"א להכיר בין קרום א' או שנים ונדבקו דזה קשה במציאות שיהיה ד' קרומים כי בלא"ה לכל אונה יש שני קרומים שיהיה נדבקו ארבע ולא יורגש. ולכן יש להחמיר ואם ניכר הקרום פשיטא דאין כאן חסר רק מחמת דמי' לאופתא וא"כ סרו כל קושי' הנ"ל ודו"ק:

ז

ואם ימצא אין לו מנין ידוע והא דלא משני בחולין דף נ"ו בהא דאמר חזקיה אין ריאה לעוף ופריך הגמ' הא חזינן דאי' לי' ודחה הגמ' לא לנפול ולא לחמור ולא קמשני בפשוט לא למנין הריאה לענין חסר המנין ויתיר וחליף דאין להם מנין ידוע ודוחק לומר דבחר בהנך תרתי שהוא טריפות השנוים במשנה משא"כ הך דחסיר ויתיר רק מימרא ונראה לומר דיש להבין דשם פליגי ר"י ושמואל בשמוטת גף בעוף אם טרפה או תבדוק שמא נקבה הריאה ועלה קאמר חזקיה אין ריאה לעוף הרי דמיירי מזה שאין לחוש לנקובות הריאה שאתה מצריך בדיקה וא"כ איך שייך לא לנפול ולא נחמור מה ענין זה להך חששא שמא נקבה הריאה וי"ל דכך כוונתו בנפלה מגג דאין חוששין לבדוק הריאה ולא חיישינן שמא נשתברו צלעות או נתרסקו עצמות הקטנים המחוברים לה לריאה ונקבו וע"כ דלא מחזקינן ריעותא בריאה א"כ ה"ה בשמוטת גף לא מחזקינן ריעותא בריאה והם חלקו דיותר יש ריעותא בשמוטת גף מן נפולה וא"כ א"ש דל"ל דכוונתו על חסר ויתיר דמה ענין זה לשמוטת הגף דעלה קאי מימרא דחזקיה:

א

ששינתה מקומה. עבה"ט ועיין בספר באר יעקב העלה לענין נמצא חריץ הפוך דבבהמת ישראל ואיכא הפסד מרובה יש להתיר אף הבהמה ומכ"ש להתיר החלב והסכימו עמו החברים ע"ש ועיין מזה בשו"ת זכרון יוסף חלק יו"ד סימן ב' וסימן ג' באריכות. [ומ"ש הבה"ט סק"ד בשם ת' נ"ש הפסד מועט הוא כו' עמש"ל סימן ל"א סק"ב מזה]:

ב

ואם לא נמצא לה כיס. עיין בשו"ת ארבעה טורי אבן סימן י"ט דאם ניקב הכיס נקב מפולש כ"ע מודים דכשרה והסכים עמו אביו הגאון מוהר"ר אלעזר רוקח ז"ל ע"ש:

ג

כיס. עבה"ט של הרב מהרי"ט ז"ל העתיק בשם ש"ך דבהפ"מ יש להקל. ונראה שהבין מ"ש הש"ך בסוף ס"ק י"ד דבהפ"מ יש להתיר קאי גם אתחלת דבריו באם חסר הכיס או שאינה מונחת בכיס ולענ"ד נראה מסידור לשון הש"ך דלא קאי רק ביתר כיס אבל בהנך אין להתיר אף בהפ"מ וכן פירש הפמ"ג. ועיין בתשובת פרי תבואה סימן ס"ב שהוא מסופק בזה איך הוא הפירוש בדברי הש"ך והוא פוסח על שתי הסעיפים והעלה לדינא דאם חיתה הבהמה י"ב חודש ראוי להכשיר בהפ"מ אפי' גוף הבהמות וכ"ש הגבינות שנעשו ממנה ע"ש:

ד

דכשר. עיין בתשובת שבו"י ח"ב סוף סימן ס' דאין להקל אלא בשעת הדחק או הפ"מ ע"ש. ועיין בתשובת בית אפרים חיו"ד סימן י"ג וי"ד בענין זה הרבה חידושי דינים ע"ש באריכות:

ה

אף על פי שאין לה תואר ורד. [עיין בתשובת ח"ס סימן ל"ב מבואר שם דהרמ"א כאן מיירי אף אם בראשה חדודה כצורת אונה ע"ש]:

ו

לגבה טריפה. [עבה"ט מ"ש ודוקא בליטה כו' ועיין בשמ"ח סעיף י"ג דמשמע מדבריו דעיקום הנוטה כשיעור ט"ד קורא לה בליטה וטריפה. ומה שהוא פחות מזה קורא לו עיקום קצת וכשר ע"ש. והביאו ג"כ בפמ"ג ועיין בת' ח"ס סי' ל' שהאריך בזה ודעתו להורות דבעיקום לית לן בה אפילו כט"ד ורק בליטה ממש טריפה אם היא כט"ד. והגדר בזה מה נקרא בליטה או עיקום. נראה דכל שהיא מושרשת כראוי בדרא אחד עם האונות ורק למעלה בגובהה וחודה נוטה לגבה מקרי עיקום ושריא אפילו יתר מט"ד דמבואר דאין חילוק בין ט"ד ליתר מט"ד. אמנם אם במקום שרשה היא מתעבה ובולטת גם חוץ למקומה לגבה ואדרבה למעלה היא הולכת ביושר ולא מתעקמת אלא למטה במקום שרשה בולטת לחוץ זה הוא בליטה וטריפה אם הבליטה היא כט"ד משא"כ באונה שאינה יתרת כשירה אפילו בכה"ג ע"ש שהאריך להביא ראיות לפי' זה ושכן עיקר לדינא רק המחמיר לעצמו תע"ב]:

ז

דרכה ליפצל. עיין בתשובת גבעת שאול סימן נ"ו שמעשה בא לפניו שנמצא באונא זו על חודה ממש באותו צד שלצד הקנה בליטה קטנה פחות מט"ד והיתה שוה ממש לאונא שעלתה בנפיחה בשוה רק שסירכא יוצא מאותה בליטה לשומן החזה והסירכא עברה ע"י מיעוך והכשיר וכתב שאין לאסור משום תרתי לריעותא דכיון שדרכה ליפצל לא מקרי ריעותא כלל ע"ש עוד:

ח

דדוקא למעלה מחציה. עי' בתשו' אא"ז פנים מאירות ח"ב סימן קנ"ז שהעלה דבחציה ולמעלה יש להכשיר בין אם היא מקמא או מגבה אבל מחצי ולצד מטה אם היא מגבה טריפה אבל מקמא ראוי להכשיר ע"פ שאלת חכם דלא כשחיטות מהר"ץ שכתב דאף מחציה ולמעלה דכשר דוקא מגבה אבל מקמא יש מטריפין לפי שמתפרקת וכ"כ בשחיטות גבול בנימין אבל הוא טעות ואין לחוש לזה וכתב דאין זה בכלל דברים המותרים כו' כי השוחטים לומדים השחיטות וסוברים כאילו ניתן מסיני כו' וכתב שהסכימו עמו כל חכמי העיר להכשיר ביתרת מקמא באשר שהרבה בהמות נמצאו כך ויש הפסד מרובה ע"ש ועיין בפמ"ג. [ועיין בתשובת ח"ס סימן ל"ח שכתב בזה וז"ל אם הוא יתרת מקמא ממש אוסר בתב"ש סק"כ. ואם עומד על החוד ממש וע"י נפיחה נראה דהשורש נוטה מקמא לכאורה טריפה כמו בשארי אונות שהיתרת נוטה לגבה ה"ה הכא במקמא ודוקא שהשורש נוטה ולא החוד בעלמא אמנם הבודקים מומחים שבכאן אמרו לי דאפי' היה השורש נוטה לקמא באונא העליונה צריך שיובחן זה בעוד הריאה בתוך הבהמה כי שם היא נדחקת במיצר החזה בחייה וכשמוציאים אותה רווח לה עלמא ועי"ז נוטה לפעמים השורש למקמא ע"כ צריך להבחין זה בעודה בבהמה במקום דוחקה ודברים של טעם הם עכ"ל]:

ט

להטריף. עבה"ט מ"ש מיהו כתב בט"ז כו' ועיין בדגמ"ר שכתב דאף הרש"ל וט"ז לא אסרו אלא בכה"ג דאף כי מצטרפת הסדק אכתי יש שוה בשוה בימין ובשמאל אבל אם היה בצד ימין ב' אונות וב' סדקים אף שהיה בצד שמאל ג' אונות ממש מ"מ כיון שע"י הסדקים יש בימין יותר משמאל אפי' לדעת רש"ל וט"ז כשר ע"ש:

י

אלא פיצול. עיין בתשו' מאיר נתיבים סימן מ"א:

יא

רק מגבה. עיין בתשובת בית אפרים חלק יו"ד סימן כ"ו שכתב דמ"מ מיחשב ריעותא ואי איכא עוד ריעותא הוי תרתי לריעותא ע"ש:

יב

אבל מקמא. עיין בפמ"ג בשפ"ד ס"ק נ"ז דאם הפיצול מושרש יפה אפשר להכשיר. ועיין בתשובת פרי תבואה סימן למ"ד וסימן ע' שהוא פוסח על שתי הסעיפים דבסימן למ"ד העלה דטריפה גמורה היא והסכים עמו הגאון מוהר"ש מפוזנן ועוד גדול אחד הורה בה לאיסורא אכן בסימן ע' שם בהגהה צידד להתיר בכה"ג שמושרש יפה וכתב שמ"ש בסימן ל' לאסור לפי שכבר הורה חכם אב"ד דשם לאסור ולש"ש נתכוונתי לשום אלם פה דוברת על צדיק עתק עכ"ד וע' בתשו' בית אפרים חי"ד סימן ז' וסימן ח' ויו"ד שהאריך הרבה בזה והעלה שחלילה להכשיר בזה ואפילו בלא גומא רק שניכר מעניינו שהוא פיצול ומכ"ש כשיש גומא והאריך שם לבאר הסימן שנדע אם הוא פיצול או יתרת והתרעם שם על שחיטות זבח שמואל שכתב להכשיר בזה אם הפיצול עב וחזק שנתן מכשול לרבים והסומך עליו הוא מאכיל טריפות בישראל ונזכר שם ששלשה גאוני עולם בדורו הורו בזה ג"כ לאסור וגם התרעם שם על תשובת פ"ת הנ"ל במ"ש ולשם שמים נתכוונתי כו' ע"ש. ועיין עוד בתשובות הנזכרות ובתשובת הר הכרמל חי"ד סימן ו' ובתשובת מאיר נתיבים סימן מ"א מ"ש עוד בענין פצול מקמא ע"ש באריכות:

יג

וסופו להתפרק וטרפה. עיין בתשובת נו"ב חיו"ד סימן י"א שכתב דכה"ג באונא עליונה שרי מפני שהגרגרת מחזיקו וגם אינו מתחכך בגרגרת כיון שגומא יש תחתיה וע"ש עוד. וכן כתבתי לעיל סק"ו בשם אא"ז בעל פנים מאירות ז"ל:

יד

סדק כמראה הפרש. עיין בתשובת גבעת שאול סימן ע"ה שמעשה בא לפניו בריאה של כבש שחסרה אונה אמצעית של ימין והיה סדק כמראה הפרש ביניהם וע"י מקרה אירע שחתכו הריאה ולא נמצא שם במקום החסרון רק סמפון אחד וראוי הי' להיות שני סמפונות כי כל אונא יש לה סמפון בפ"ע וע"כ אונא א' היא והאי סדק לאו כלום הוא וכתב דזה אינו דסמפון לא מהני רק להקל היכא דלא נמצא סדק אבל לא להחמיר היכא דנמצא סדק ולא נמצא סמפון ע"ש:

טו

היכר סימנים אלו. עיין בתשובת ב"א חיו"ד סימן י"ב בריאה שהיתה חלוקה לצד ימין ונמצא שם סדקים והאמצעית הנראית ע"י סדק היא גדולה מהארוכה ועבה ומבואר לעיל סעיף ב' בהגה"ה דאם האונה האמצעית של ימין גדולה מהתחתונה טריפה אמנם היה שם באמצע אונא האמצעית הנ"ל עוד סדק קטן פחות מכט"ד וע"ש שהעלה בזה להכשיר:

א

(סי' ל"ה ט"ז סק"ב) שאם הורדא גדולה מאונא. בש"ך סק"ט כתב בשם רש"ל בבדיקות דאפי' גדולה כאונה טריפה ועי' ש"ך סקכ"ב:

ב

(בא"ד) ונ"ל דבמקום. וכ"כ הרש"ל עצמו הובא בש"ך סקכ"ב:

ג

(שם סק"ד) אלא כששניהם במקום הורדא ואין כעובי אצבע ביניהם ט"ז ססי' זה:

ד

(ש"ך סק"ח) או גבה צ"ל וגבה:

ה

(שם סק"ט) דהוי כמו חסרה הורדא. בלא"ה אף להמכשירים חסר ורדא מ"מ טריפה מטעם דהוי יתרת אונא ובדרך ורד אף בקצת תואר ורד לא מכשרי' לדעת הש"ך סקי"ז דהוי יתיר ודו"ק:

ו

(סימן ל"ה סעיף ב' בהגה"ה) שרש א' כעובי אצבע. היינו רוחב גודל במקום רחבו:

ז

(ט"ז ס"ק ס') צריך שיהי' כאצבע. ובהפ"מ סגי שיהי' שרש א' כאצבע במשכו וכן בגבהו. ובאין הפ"מ צריך שיהי' בכל המשך שרש א' כעובי אצבע בגבהו:

ח

(ש"ך סקט"ו) אבל מצד שמאל כשר. משמע דבימין אף שאין הורדא נהנית משני כיסין אפ"ה טריפה ודוקא כשיש לכיס שפה לפיו אבל אם אין לו שפה הוי רק דלדול בעלמא ולא מקרי ב' כיסין ומכל מקום אם נמצא הורדא בלא שפה לא מקרי חסר כיס אחרונים:

ט

(שם סקט"ז) משום שאז ודאי שינתה מקומה. ר"ל דאף המכשירים חסר כיס מודים בזה:

י

(שם סקי"ז) אפי' עומרת היתרת בצד שמאל היינו מקמא בצד שמאל אבל בדרא ממש בצד שמאל כשר. תב"ש:

יא

(סעיף ב' בהג"ה) גם כל אלו החלוקים הם כשרים. קשה לי בחסר הכיס דהטעם דטריפה דהכיס הוא להגן מרחיפת הריאה עלה שלא תינקב א"כ אף להמכשירי' חסר ורדא מכ"מ יש לה ורדא וחסר הכיס מגרע גרע דתנקב הורדא הוי נקובת הריאה וצ"ע אח"כ ראיתי דעמד בזה בשמלה חדשה:

יב

(בהג"ה) אם נמצאת החתיכה החסירה. בלא כיס ודוקא נחלקת לב' אבל לג' טריפה תב"ש:

יג

(ש"ך סקי"ח) ע"י צירוף מכשירים. בתבואת שור סקנ"ג כתב דטריפה:

יד

(סעיף ב' בהג"ה) כעובי אצבע. היינו רוחב גודל במקום רחבו:

טו

(ש"ך סקכ"ד) דוקא בליטה יתירה. וכ' היש"ש דוקא ביתרת אבל בלא"ה אף שגבוה מאונה שאצלה כט"ד כשרה. הובא בתב"ש ואם יש בדרי דאונה ד' וא' מהם נוטה בליטה למעלה ויש לה סמפון לאונה אחרת אין סמפון. או שיש שינוי באחת מהאונות משאר האונות בגדלות וכמדומה אמרי' דהיא היא היתרת אמרינן ואותה שבולט למעלה היא העקרית וכשירה פר"ת (סמ"א):

טז

(סעיף ה') כטרפא דאסא כשירה. שיעוד ט"ד י"א ארכה ורחבה כאורך ורוחב צפורן גודל בינוני וי"א כאורך ורוחב פרק אמצעי של גודל בינוני לכן בכ"מ שנזכר ט"ד פסקי' כסברא החמורה שבשניהם ואין חילוק בזה בין גסה לדקה עכ"ל השמלה חדשה:

יז

(ש"ך סקל"א) בכל צד ה' טריפה. צ"ל יותר מה' כנה"ג:

יח

(ט"ז סקי"ב) קצרה מהגומא. בנקה"כ השיג דסוף סוף כיון דנח בגומא אין עתיד להתפרק ע"ש ולעד"נ כל שאנו דנין זה ליתרת אף באין סופו להתפרק טריפה מדין יתיר וכמ"ש הש"ך בעצמו סקל"ט בשם הרמ"א ובאמת לשון הרמ"א ומאחר שיש לו גומא תחתיו לנוח בו אינו עתיד להתפרק כשאר יתרת וכשירה לשון זה משמע דשאר יתרת הי' אסור משום סופה להתפרק אבל באמת הא יתרת מצד עצמותה פסול וצ"ע:

יט

(ש"ך סקל"ז) וכשהופכי' הריאה. משמע דאם דכשהופכי' הריאה נשאר הפיצול בגומא כשר ובתב"ש כתב להחמיר:

כ

(בא"ד) והיינו מטעמא דפרישית. לפ"ז יש לדון דאם אינו ממלא הגומא להט"ז סקי"ב דאין זה פיצול אלא יתרת הוא כשר כדין יתרת מקמא ואולם י"ל כיון דנשאר בגומא מקום ריקן דהא אין הפיצול ממלא אותו הוי עם היתרת מקמא תרתי לריעותא. ומה דכתב בד"מ אפי' ממלא כל הגומא זהו קאי להמטריפים יתרת מקמא מש"ה באינה ממלאה הגומא פשוט יותר דטריפה. אבל למנהגנו להכשיר יתרת מקמא י"ל בהיפוך דרק בממלא כל הגומא טריפה דהוי פיצול אבל לדעת התב"ש דהשיג על הט"ז דבכל ענין הוי פיצול דסופו לגדל ולמלאות הפיצול ממילא בקמא כה"ג טריפה:

כא

(ש"ך סקמ"ב) לחסרון דאונא ודו"ק. עדיין י"ל כיון דהיא בצורת ורד מה"ת נימא דהורדא חסירה והיא השלמה לאונא דלמא באמת היא ורדא והאונא חסירה אבל אונא מקמא י"ל דמשלים:

כב

(סעיף ח' בהג"ה) או סדק כל שהוא. ואם יש סירכ' באותו שטח השלם ממקום למקום ע' תשו' מהריט"ץ (סי' ס"ח):

כג

(הג"ה) סימנים אלו במקום שראוי. ומ"מ היכא דיש להריאה אונות כראוי אינו מזיק חסרון הסמפון. והיכא דמכשרי' בהיכר סדק א"צ לבדוק על הסמפון אבל אם בדק ומצא חסרון הסמפון אין להקל אלא בהפ"מ:

כד

(שם) ואפילו הכיר ע"י הסמפון. ר"ל אם אלו דיתר גבוה או עבה וארוכה:

כה

(שם) אם לא נמצאו אונות. וכן אם החיתוכי' פחותים מט"ד הוי כמו שאין להם כלל אונות ובשניהם אין להקל אלא היכא ררוב גדיים וטלאים באותו פרק ובאותו מקום נמצאו כן. פרי תבואה סעיף ז':

כו

(ש"ך סקמ"ז) ובמנינן וא"כ. ואם באחד מאותן אונות אין לו סמפון ובאונא שבסוף האומה יש לה סמפון י"ל דזה מורה דאותו שאין לו סמפון הוא היתר ואותן שלמטה מאומה הוא העיקר ואינו משלים וטריפה. ויש לרמותו לעובדא דהר"ץ הובא בשמ"ח (סל"ט) וכעת נדפס מחדש ספר פרי תבואה והאריך בזה בס"ק מ"ז:

א

ריאה שניקבה כו'. עיקר טרפות דנקיבת הריאה יתבאר לקמן ר"ס ל"ו ע"ש:

א

ונקראת עינוניתא דורדא. כמו אינוניא אזן קטן דורדא על שם קלישותא ואדומה. רש"י:

א

או מהשמאל. משמע דאפילו איכא ד' בימין אי חסרה א' בשמאל טרפה וכן משמע מכל הפוסקים והכי משמע נמי להדיא מדברי הפוסקים גבי השלמת הורדא ע"ש והוא פשוט בפי כל דלא כספר תורת חיים דמכשיר בזה:

א

או שהיו שנים מימין כו'. וה"ה נמי ד' בשמאל וג' בימין הוי חליף וטרפה כמ"ש הר"ב סעיף ה':

א

כל זה מקרי חליף. ומהרש"ל פא"ט סי' ל"ד מכשיר כל אלו החלופים ואינו מטריף אלא החילוף שהזכירו הט"ו והוא בש"ס ופוסקים והחילוף שהאומות למעלה והאונות למטה שהוזכר בדברי האחרונים וכ"פ הב"ח להקל בהפסד מרובה ע"ש:

א

או אם יש לה שתים. פירוש אפי' אינם עומדות זו אצל זו:

א

או אם חסרה כו'. וכתב בד"מ משמע באגור דאם היא פחותה מעלה של הדס לאחר נפיחה טרפה עכ"ל והוא מבואר כן באגור שהבאתי בס"ק ט':

א

או ששינתה מקומה. שדרכה לעמוד למטה מן האונות ויש לה חריץ וכשנופחים הריאה החריץ מכוון נגד החיתוך שבין אונה לאומה וגבה כנגד הלב ופניה כנגד הכליות ואם נהפכה שהחריץ נגד הלב או גבה כנגד החיתוך טרפה אבל אם החריץ הפוך מעט כנגד האונא או למטה לאומה כשרה עכ"ל מהרי"ו שם הובא בד"מ ועיין פירושו בשחיטות האחרונים ומהרש"ל פא"ט סי' ל"א כתב מה בכך שהחריץ הפוך אין זה אלא אבוד ממונם של ישראל ויש לבטל המנהג ע"כ:

א

וכן אם שינתה תוארה וצורתה כו'. ז"ל האגור סי' אלף ק"י אם אין לה חריץ כתואר עינוניתא דורדא טרפה ואם היא גדולה יותר מדאי כאונא הסמוכה לאומא או שינתה תוארה שיש לכל ורדא או שפחותה מעלה הדס בנפיחה טרפה ל' תואר ר"ל צורתה הרגיל בה וא"כ כשהיא משוכה וחדודה כאונא ולא עגולה יש להטריפה עכ"ל ומביאו ב"י ומהרש"ל שם סי' ל"א ומדברי התוס' פא"ט (דף מ"ז ע"א) והמרדכי גבי עינוניתא דכל חויא בריית' הכי אית להו נראה דאם שינתה תוארה בענין שאפילו רק גדולה כאחד משאר אונות טריפה וכ"כ האגודה והרשב"א בחידושיו שם וכ"כ מהרש"ל בבדיקות שלו שמ"כ בשם ספר איש זקן אחד חכם שאם היא גדולה אפילו כמו אונא האמצעית של ימין טרפה וכן משמע בסימני מהרש"ל פא"ט סי' ל"א שכתב ואם היא גדולה יותר מדאי טרפה ומדלא נתן שיעור אלמא כל שנשתנה גדלותה טרפה וכן נראה דעת הר"ב שכתב סתם דאם שינתה תוארה טרפה מיהו ראיתי הרבה בודקין מקילין בזה ולא מטריפים אלא כשהיא גדולה כ"כ כאונא הסמוכה לאומא וכן דעת מהרי"ו ונראה דאפילו למאי דמכשירין יתרת מקמא בסעיף ג' מ"מ שינתה תוארה וגדולה כ"כ טרפה דהוי כמו חסרה הורדא דזה אונא הוא ולא וורדא וכ"נ דעת הר"ב:

א

כעובי אצבע כו'. משמע דלעולם משערין כעובי אצבע בין בבהמה דקה בין בגסה וכן מסיק בד"מ וכ"פ מהרש"ל שם סי' ל"ב דלא כיש שכתבו דבגסה בעינן ב' אצבעות וכן לקמן סי' מ"ז גבי שני מעיים היוצאים ממקום א' דבעינן שיהא להם שורש א' כעובי אצבע לא מחלקי' בין דקה לגסה דמאחר שעובי אצבע נקרא שורש א' ה"ה בגסה:

א

אע"פ שישבו סדק. פי' בשורש הנשאר וכ"כ בד"מ:

א

ואם א' הפוך כו'. אדסמוך ליה דיש להם שורש א' קאי דאילו באין להם שורש א' פשיטא דאפילו שניהם אינם הפוכים טרפה דה"ל ב' ורדות וכן משמע להדיא בהגהות הר"ץ ע"ש:

א

הולכים אחר היותר גדולה ואם היא אינה הפוכה כו'. מדלא נקט איפכא הולכין אחר היותר גדולה ואם היא הפוכה טרפה משמע דה"ה בששניהם שוין טרפה וכן הביא בד"מ בשם בדיקות ישנים שכתבו בשם י"א דאינו כשר עד שההפוכה תהיה קטנה משאינה הפוכה וסיים בד"מ שם וכבר בא מעשה לידי כזה והכשרתי לפי שהקטנה היתה הפוכה עכ"ל דלא כהר"ץ שנסתפק בזה עוד משמע שם מדברי הר"ץ דשינתה תוארה דינה כהפוכה בזה וע"ש:

א

ואם לא נמצא לה כיס כו'. ומהרש"ל שם פסק דאפי' אין לה כיס כלל כשר וכ"ש אם יש לה ב' כיסים או שאינה מונחת בכיס גם בתשובת משאת בנימין סי' ס"א הסכים למהרש"ל אלא שכתב מאחר שכבר נהגו בארצות הללו לאסור כשחסר הכיס או שאינה מונחת בכיס אין לשנות המנהג דלא יהא אלא כדברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור כו' אך בנמצא שני כיסים האריך להתיר ע"ש כי דבריו נכונים אלא שכל הבודקים נוהגין להטריף וכ"כ בבדיקות הר"ץ ומהר"מ דכן נוהגין וקשה להקל נגד המנהג אם לא בהפסד מרובה וכה"ג:

א

או שיש לה ב' כיסין כו'. הר"ץ מביא לשון הר"ש מזיי"א עצמו דדוקא יתיר בצד ימין משום דכל יתר כנטול דמי (אבל מצד שמאל כשר) עכ"ל וכתב שכן נוהגין בק"ק קראקא ומביא מהר"מ בס' מח"ב וכ"פ הב"ח בס"ס זה וכ' מהר"מ שם ונ"ל דדוקא כשאין לכיס שבשמאל חלק ורדא דאל"כ אסור משום יתיר ורדא עכ"ל ופשוט הוא ועיין בס"ק י"ז מ"ש בשם הב"ח:

א

אוני. פירושו לשון אוזן ואומה לשון אם דהיינו הגדולה שהאונות נפרדות ממנה והיא עיקר הריאה כן כתב הרא"ש עינוניתא דורדא פי' אינוניא דהיינו אונא קטנה דורדא על שם קלישותה ואדומה. רש"י:

ב

צורות האונות כו'. הני דינים שבהג"ה זאת הביא רש"ל וכתב עליהם וז"ל ותמה אני מה סמך יש לאלו החילופי' ולהוסיף טריפות על מה שלא הוזכר בתלמוד אפי' ברמז דהא לא קאמר אלא ה' אוני אית לה לריאה ג' מימין וב' משמאל אבל כל הני חילוקים מאן דכר שמייהו שיהא נופל שם חילוף עליהם ואין זה אלא השחתת ממון ישראל עכ"ל וכתב מ"ו חמי ז"ל ומ"מ נראה היכא דליכא הפסד מרובה אין להורות היתר במה שנהגו לאיסור אע"ג דמדינא ליכא איסורא עכ"ל. וכתב רש"ל בשם בדיקות שאם הורדא גדולה מאונא שאצלה דהיינו אונא הסמוכה לאומה טריפה ויפה כתב דהא שמה עינוניתא ואם היא גדולה כל כך אין שם הזה עליה ע"כ לשונו. עוד כתב דאם האומה למעלה והאונות למטה דטריפה. ונ"ל דבמקום דאיכא עוד ריעותא אע"פ דלא מטריף בשבילה מכל מקום מצטרף בהדי ריעותא דלעיל וטריפה:

ג

והורדא אם חסרה כו'. הטעם כיון דיש במקצת בהמות ובמקצת אין להן אין להטריף בשום שינוי דורדות. שינתה תוארה וצורתה כתב רש"ל פירוש כשהיא משוכה כאונה ולא עגולה דודאי באונה אין קפידא אם אינה משוכה וחדודה דדוקא בעינוניתא אמרינן שינתה תוארה טרפה דדיני טרפות תלויים בדרכי גידול הריאה וקים להו לרבנן דאונה פעמים עגולה ופעמים חדודה אבל ורדא דינא עגולה עכ"ל האגור ועוד מ"כ שאם העינוניתא עגולה כולה בלי חריץ שהיא טרפה שהרי תוארה ידוע ולפי תוארה קראוה בשם זה עכ"ל:

ד

בין נמצאו שני ורדות כו'. לכאורה קשה הא כתב רמ"א בסעיף ג' דמנהגנו להכשיר כל יתרת מקמא ונראה דכאן אין הפסול משום יתרת אלא כיון דיש יתר וכל יתר כנטול דמי אם כן חסירה הורדא הראויה להיות וכן בשינתה מקומה דהיינו שעומדת בצד שמאל והטור כתב בשם הרא"ש דטרפה מטעם יתרת ולפ"ז היה לנו להכשיר דהא יתרת מקמא היא אלא דאנו אוסרים בזה מטעם דהוה חסרה הורדא במקום הראויה להיות ולפ"ז אין טריפות דורדא אלא כששניהם במקום הורדא ואין להם שורש אחד כעובי אצבע אחר הנפיחה ומ"מ אם משכחת אונה יתירה בפנים אפי' במקום הראוי להיות ורדא אין כאן פסול דב' ורדות אין כאן דצורת האונה אינה דומה לורדא כמ"ש התוספות בפרק א"ט גבי ההוא ביני ביני כו' וה"ה אם נמצאו ב' ורדות א' בימין ואחד בשמאל דלא שייך יתר כנטול דמי כיון שאין היתרת עומדת במקום הראוי לה דוגמא לזה אמרינן גבי יתרת רגל בסי' נ"ה סעיף ד' ומטעם יתרת אין פסול דהא מקמא היא וכבר העיד עלינו רמ"א שהמנהג להכשיר בכל יתרת מקמא דמשמע אפילו שלא בדרי דאוני כנ"ל:

ה

שורש אחד. מ"כ בשם א"ז אע"פ שאין עובי אצבע שם וכתב ע"ז חכם אחד מ"מ משך השורש בעינן כאצבע בין שני הורדות ולי נראה דשיעור גובה השורש של שניהם קודם שמתחלקים צריך שיהיה כאצבע:

ו

וכל אלו הדברים כו'. זה לא קאי אמ"ש בנמצא חסירה או שני ורדות או שינתה מקומה דטרפות זה הוזכר ברש"י ובתוס' פא"ט אלא אשאר דינים שזכר בהג"ה קאי. ורש"ל כתב להכשיר בדינים האסורים מחמת הכיס שזכר רמ"א דהא לא אידכר כיס בגמ' ובשינתה תוארה כתבתי כבר בסמוך בשמו דטרפה ועל דין הפוך שזכר רמ"א כאן דטרפה באם הורדא הפוכה והיינו שדרכה שיש לה חריץ מכוון נגד החיתוך שבין אונה לאומ' וגבה נגד הלב ופני' נגד הכליו' ואם נתהפכה כגון שהחריץ נגד הלב וגבה נגד החיתוך טריפה כן כתוב בבדיקות שלנו וכ' רש"ל ע"ז ולזה אין טעם וריח מאחר שלא שינתה צורתה ולא מקומה רק שהחריץ הפוך מה בכך אין זה אלא איבוד ממון ישראל ואי איישר חילי אבטליניה עכ"ל :

ז

דזה מקרי בדרי דאוני. עיין מה שכתבתי בסעיף ט' מזה:

ח

דדוקא למעלה מחציה כו'. בבדיקות מהרי"ו הביא ע"ז ב' פירושים הא' פי' החצייה הוא לצד חוד האונה אבל אם נמצא לצד שורש של אונה טרפה ולפ"ז יהיה שיעור החצי ברוחב האונה. וי"א דאף באורך האונה משערין דהיינו אותה החצי ברוחב שהכשרנו לאו כולו אלא דוקא חצי ארכו דהיינו נגד הקנה אבל לא החצי הב' שהוא לצד הריאה כנ"ל פי' דברי מהרי"ו וכן ראיתי לרש"ל שפירש כן ויש להחמיר כסברא אחרונה:

ט

בכל צד ג' או ד' כו'. כתב רש"ל דמ"ש בליקוטים שאין להכשיר רק עד עשרה אונות בב' צדדים דהיינו ה' בכל צד ולא יותר הוא דעת מבהיל ואי אתי לידי אקנה משופרי שבו:

י

מצטרף. בהג"ה אשר"י כתב מעשה שהיה בימין ב' אונות גדולות והג' ניכר בה חיתוך כדי להכשיר על ידו והיה שם שינוי אחר שבצד שמאל היו ג' אונות ואסר רב אחאי והשיב ר"י לא ידעתי למה אסר אם לא קבל מרבותיו כי נ"ל היתר גמור עכ"ל וכתב רש"ל ונראה להחמיר כרבותיו של רב אחאי ונראה) שגם רמ"א מחמיר בזה דאיכא תרתי לריעותא:

יא

נקרא גבשושית וכשרה. ואם למעלה או למטה חד ככובע טרפה ב"י ומ"כ דאם הוא רחב למטה ועגול למעלה כשר:

יב

ושוה לשאר הריאה. משמע דאם היה קצרה מהגומא דטרפה דאז לא הוה פיצול אלא יתרת:

יג

אבל מקמא כו'. פי' אם יש פצול שתחתיה גומא אמרינן כיון בהתחיל להתפצל סופו להתפרק לגמרי אבל אם אין שם גומא נתבאר לעיל דמנהגנו להכשיר יתרת מקמא. אם נמצא יתרת בערוגה שהיא למעלה מהאונות סמוך לשדרה לפנים מן הריאה מ"כ דכשר ולי נראה דטרפה שזהו נכלל טפי בכלל על גבו שאמר התלמוד ממה שנכלל בגוואי:

יד

שאין לה חתוכה דאונא. כתב רש"ל בשם הג"ה אחת מעשה היה ברינו"ס ששחטו פרה שמינה וכשבדקוה לא מצאו בריאה לא אומא ולא אונא ולא ורדא ולא שום סדק רק היתה כולה חלקה והיתה כחתיכת בשר אחד והיה שם בודק אחד והוא היה מגודל בין חכמי עסטרייך ולקח סכין חד וחתך בקרום העליון פי' באותו הלבוש והכיסוי העליון שנתקרס עליה ופתח אותו בנחת והי' קולף אותו ופשטו בנחת ומפרידו כולו מעליה אז ראו אותה הריאה כשאר הריאו' והכשירוה ואמר שראה מעשה כזה בעסטריי"ך והכשירוה חכמי עסטריי"ך ועיין מ"ש בס"ס ל"ט:

טו

ואם היא דבוקה לאומא לגמרי כו'. בהגהות הר"ץ כתב לחלק דדוקא באונא לאומא אמריני כן ולא באונא לאונא דשם לא מהני סימנים אלו והגהות אחרות חולקים עליו דדינם שוה וכ"נ עיקר:

טז

דבקטנות לית להו. לפ"ז נראה דאם בצד א' יש להם חיתוכי דאוני ובצד השני אין להם דטרפה דכאן אין לומר מחמת קטנות לית להו:

יז

שלמטה מן הורדא מקרי שלא בדרי דאונא. לכאורה יש לאסור גם ההוא דסעיף ד' מן טעם זה אבל לא משמע כן לשון רמ"א שלא כתב שום חילוק ונראה הטעם דלעיל כשר ממ"נ אי הוה שם בדרי דאונא פשיטא דכשר ואי לא הוה בדרי דאונא מחמת שהורדא חולקת ומסיימת שיעור האונות מ"מ כשר מטעם דהוה כמו יתרת מקמא כיון שאינו על גבה כמ"ש ב"י משא"כ כשיש לפניך חסרון אונא בבירור ואתה צריך להשלימו בתשלומין ברור דשמא מיקרי שלא בדרי דאונא ואין כאן תשלומין של חסר וכן ראיתי לרש"ל שפסק בכאן לאיסור וההיא דסעיף ד' להיתר. כתב מו"ח ז"ל מעשה בא לפני כמה פעמים בריאה שלא היה לה שום ריעותא אלא שבצד שמאל יצאה בליטה מן האומה בחיתוך שבין אונא לאומא ממש במקום שדרך הורדא להיות עומד כנגדו בצד ימין ואותה בליטה היה לו כיס גמור ומונח בתוכו ולא ה"ל צורת ורד כלל וגם היתה שוה לאומא מצד קמא כאילו היתה חתוכה ממנו והכשרתיה משום דאותה בליטה לא היתה לא יתרת מקמא ולא ורדא יתירה ואין כאן ריעותא אלא מצד כיס ואין סברא לאוסרה מכח זה כו' עכ"ל ונ"ל אפילו היה לה צורת ורד אין כאן איסור דמקרי יתרת מקמא וכשר לדידן ואין איסור שני ורדות אלא כששניהם עומדים בימין במקומם הראוי ואין כעובי אצבע ביניה' כמ"ש לעיל והכיס ודאי אין אוסר דלא מצינו שבשביל כיס יתר יהי' איסור כנ"ל: כתב רש"ל אם היתרת של הריאה עומדת בדרי דאונא ונוטה לצד חוץ מעט על ידי הנפיחה טרפה אבל הב"י כ' דדוקא בליטה יתרה אבל נתעקמה והולכת למעלה כשר כיון שמושרשת במקום כשר:

א

(סימן ל"ה סעיף ב בהג"ה ב') אם נמצאו בה ב' ורדות. ויש להם שורש א' כו' ואם א' הפוך והב' אינה הפוכה הולכין אחר היותר גדולה ואם היא אינה הפוכה כשר. כתב הש"ך דאיש להם שורש א' קאי דאי אין להם שורש א' בלא"ה טריפה משום ב' ורדות. מוכח מדבריו דאפילו אם א' מהן עומדת שלא במקומה ה"ל ב' ורדות ואף שהוא הפוכה מ"מ הרי יש לה תואר ורד וכיס. ולטעמיה אזיל שכתב בס"ק י"ז דב' ורדות שא' עומדת בצד שמאל טריפה אם יש לה תואר ורד כהווייתה ואפילו במקצת אם יש לה כיס. לדעתו היא חומרא יתירה דנלפע"ד מוכח להדיא באשר"י וטור וב"י בשם הר"י ן' חביב ז"ל דעינוניתא בשמאל נחשבת לאונא יתירא ולא לורדא כיון דשינתא מקומה. וא"כ לדידן הוי יתרת מקמא דנוהגין להכשיר כמ"ש הג"ה ס"ג. וכן יש להוכיח מדברי התוס' פא"ט (דף מ"ז) והר"ן והמרדכי שכתבו דהא דאמרינן דביני ביני טריפה היינו היכא דגדולה הרבה ואינו דומה לעינוניתא דורדא. אלמא דכשיש שנוי שאינה דומה לעינוניתא דורדא ה"ל יתרת אונא ולדידן כשירה. לכן נ"ל שאפי' את"ל להחמיר בשני ורדות שא' עומדת בצד שמאל כשיש לה תואר ורד כהווייתה מ"מ בשיש לה שנוי קצת אין להחמיר כמ"ש מדברי התוס' והרא"ש והר"ן והמרדכי וטור וב"י ור"י ן' חביב ז"ל. ומכ"ש הט"ז ופר"ח מקילים בשני ורדות שא' עומדת בשמאל. ולפ"ז דברי הג"ה אתי שפיר כפשטי' שאם נמצאו ב' ורדות וא' הפוכה כו' איירי שפיר שאין להם שורש א' אלא שא' עומדת ברחוק ונידונית כיתרת מקמא משום שנוי שהיא הפוכה ודו"ק. ובשו"ת באר יעקב כ' דבהפס"מ יש להתיר בהפוכה. ואם ניקב הכיס מתיר הפמ"ג וכ"כ בתב"ש ס"ס ל"ט. ומיהו מ"ש הפמ"ג ראיה מסירכא סימן ל"ט אינו ראיה לנקב כדאיתא סימן מ"א גבי טרפש הכבד דהא ה"נ טריפות דכיס לאו מצד עצמה אלא משום הורדא וא"כ מהני סתימה וכן משמע בתב"ש. וא"כ אין ראיה לנקב. אלא דבלא"ה נראה דכיון דגם האוסרים לא הזכירו אלא חסר ויתיר וסתמא אין נקב בכלל כדמוכח סימן נ'.
ועיין מ"ש בסימן מ"ה דבניקבה או נסרכה הקטנה אין להתיר וע"ש הטעם. וגדולה מזו אוסר התב"ש בשינתה הקטנה מקומה כיון שטריפות זה הוזכר בתוס' פא"ט. ואין זה סותר לסימן מ"ד ותשובת צ"צ גבי טחול דש"מ נמי מטעם נקיבה קאתינן. ועיין בשו"ת ז' יוסף בענין החלב של בהמה שנמצאה ורדא שלה הפוך יש להתיר קודם ג"י ובהפס"מ מתיר גם הבהמה. אך בנמצא חסר או יתיר ורדא אוסר הגבינות עד י"ב חודש וקודם י"ב חודש מותר ממ"נ או דאח"כ נעשה ואת"ל דנעשה מקודם א"כ מדחיתה יב"ח מוכח כמכשירין דגבי ספק פלוגתא מהני שהייה יב"ח או לידה משנולד הספק:

ב

(סעיף ה' בהג"ה) אם נמצא אונא ע"ג הריאה וגומא תחתיה כו' ושוה לשאר הריאה כו' כשרה. דאין זה יתרת אלא פיצול הריאה ומאחר שיש לה גומא תחתיו לנוח בו אינו עתיד להתפרק כשאר יתרת וכשירה. משמע דתרתי בעינן דאין זה יתרת ועוד דאינו עתיד להתפרק אבל אי הוה יתרת לא מהני מה שאינו עתיד להתפרק כגון אי היה הפיצול קצרה מהגומא דטריפה. וכ"כ הט"ז ודלא כהפר"ח ונקה"כ שהשיגו עליו כיון דסוף סוף אינו עתיד להתפרק ע"ש. ולא ירדתי לסוף דעתם. דא"כ אמאי ביתרת נגד חריץ הורד לא מכשר הג"ה אלא בשעת הדחק והפסד מרובה והלא החריץ הוא מגין על היתרת שאינו עתיד להתפרק. ובד"מ איתא להדיא דלא מכשר אלא משום דבלא"ה יש מכשירין יתרת מקמא אבל בלא זה לא היה מכשיר משום דאינו עתיד להתפרק כיון דיתרת היא וקיי"ל כל יתר כנטול דמי. וכן אי' להדיא במהרי"ו שהוא מקור דין זה והובא בד"מ וז"ל וצריך שתתמלא הגומא ולא יהא רחב יותר עכ"ל. מבואר להדיא דאם הפיצול קצרה מהגומא שאינה ממלא אותה והגומא רחבה וגבוהה יותר דטריפה דאז לא הוי פיצול אלא יתרת וכל יתר כנטול דמי. ועוד נראה טעם הגון דאפילו אי לא הוה יתרת מ"מ הרי כאן הוי גומא בריאה דקיי"ל בהג"ה סימן ל"ו ס"ח דאם החסרון ככף כפופה ויוכל להניח בחסרון זה אגודל דטריפה וכ"ש דכאן ה"ל תרתי לריעותא יתר וחסיר ודו"ק. ואחר כתבי זה כמה שנים בא לידי ס' תורת יקותיאל וראיתי שם כדברים האלה והנאני ות"ל:

ג

(סעיף ה' בהג"ה) האונה התחתונה כו'. עיין בש"ך מה שמחלק בין כשכל הריאה דבוקה דלא מהני היכר סי' אלו לאם ב' אונות דבוקות דמהני. ועפ"ז נ"ל ליישב מה שמקשים אהא דאמר רפרם דמיא לאופתא טריפה דל"ל ח"ד דבלא"ה תיפוק לי' דחסר אונא טריפה. ולפמ"ש הש"ך לק"מ דאיירי שאין לה חיתוכי דאוני אבל יש היכר סימנים אלו. וכן י"ל בזה מ"ש הלח"מ פ"י דהלכות שחיטה שמנה בשנים חסרה הריאה ממנין האונות ונמצאת הריאה בלא חיתוך אונים ואע"ג דכ"ש היא מחסר אונא א':

ד

(בהג"ה) יש אומרים דבגדיים וטלאים אין להטריף אם לא נמצאו בהם אונות כו'. וכשמתגדלין גדלין האונות בהדייהו. דוגמא לזה אית' בפ' אלו טריפות (דף ס"ה) ופ' אין מעמידין (דף ל"ט) גבי סימני דגים וחגבים דריש אעפ"י שאין לו עכשיו ועתיד לגדלן אח"ז דשרי וכ"פ הט"ו ר"ס פ"ג ור"ס פ"ה:

א

ריאה שניקבה. ועי' בספרי בית אפרים סי' כ' שכתבתי לברר דברי אא"ז בת"ש ר"ס ל"ה דכל טריפות דריאה מטעם נקובה הם לדידן רק הרמב"ם סובר דחסר סוג בפני עצמו וראיותיו ברורים ומחוורות כשמלה חדשה:

ב

או ששנתה מקומה. עבה"ט כתב בזכרון יוסף סי' ב' בעז בת שתים או שילדה ב"פ ואח"כ נשחטה ונמצאת העינוניתא הפוך שהיה החריץ כנגד הלב בדין הגבינות שנעשו מחלבה ע"ש ובספרי בית אפרים סי' ל"ה כתבתי בזה:

ג

ויוצא ממנה כשנופחין הריאה טריפה. עבה"ט ועי' בשו"ת פרי תבואה סי' ת"ג גבינות שנעשו מבהמה שנמצא הווררא חוץ לכיס:

ד

בגדיים וטלאים. עבה"ט ועי' בשבו"י ח"ב סי' ס' בהא דש"ע ס"ב בהג"ה אם נמצא חתיכה חסר מן הוורדא כשר דלפעמים נמצא כן בגדיים וטלאים שהקשו לו דודאי מסתמא גם בבהמות גדולות כן הוא שהרי לא נשתנה וכ' שי"ל דכשגדלי' נתגדל הוורדא ונעשה שלם. וגם י"ל דודאי ידוע מנהג הרועים כשמרגישין כחישות לא יניחום לגדל כו' ועיין בש"ך שמפקפק על קולא זו. ואין להקל כי אם בשעת הדחק והפ"מ. ועי' מ"ש שם בסי' ס"ה לענין טחול בעגלים ועי' בספרי בית אפרים בזה:

ה

נתוספו האונות כו'. ועי' בשבו"י ח"ג סי' ק"ג בשני בליטות בריאה מקמא דאונא העליונה כשר עיין בספרי בית אפרים סי' ל"ה עמ"ש:

ו

כטרפא דאסא כשירה. עבה"ט ועי' בנ"ב סי' י"א בדין פיצול באונא עליונה באמצע חריץ וגומא תחתיו והבאתי בספרי ב"א סי' ל"ה ס"ק סמ"ך ע"ש:

ז

אבל למטה מחציה טריפה. עבה"ט וכתב בפמ"א ח"ב סי' קנ"ד אונא של ימין שנמצאת בה יתרת למטה מחציו כו' עי' בספרי בית אפרים סימן ל"ה ס"ק:

ח

נקרא גבשושית וכשירה. עי' בה"ט ועי' בספרי שו"ת ב"א סי' כ"ו בפיצול מגבה וגומא תחתיו ויש עוד ריעות' שם מצטרף להיות תר"ל וטריפה ואין להכשיר רק באונות שנתפצלו ברחבן או בעוביין ושרש אחד להם בענין שאין ע"ז שם פיצול רק נחלק כמ"ש בספרי ולעיל סי' או ביתרת באונא עליונה במקום שכשר משום שדרכה להתפצל ואין זה בכלל ריעותא כלל אבל פיצול מתוך גומא ודאי הוי ריעותא ולא משום חשש יתרת אלא משום קלקול ושינוי בריאה ולכן בהצטרף אליו עוד ריעותא טריפה:

ט

וסופו להתפרק וטריפה. עבה"ט ועי' בספרי ב"א על טריפות הריאה בקו' התשובות סי' מ"ו הבאתי בשם דודי מו' הגאון מו"ה סענדיר בארוכ' ועבה שצימקה מקצתה ועי"ז נתקטנה מהאמצעית דלכאורה הו"ל תר"ל ומ"מ יש להקל בהפ"מ דבנ"ד אין נופל שום חילוק כלל כו' ע"ש מלתא בטעמא. ובספרי שו"ת ב"א ח"ש בכת"י כתבתי שאם יש לה בועא עם ריעותא דחליף אף במקומות שנהגו היתר בבועא של מ"ז עם עוד ריעותא יש להטריף בזה אף בהפ"מ ועיין מ"ש שם למנהג המקומות המכשירין חילוף כה"ג בהפ"מ עיין שם:

י

הוה ליה חסרה וטרפה. עבה"ט וכתב במאיר נתיבי' סי' מ"א שבריאה אחת היה נחלק לשנים בין שהוא באורך או בעוביו אין לחשבו לפיצול כל שהריאה יראה לעינים שדומה לתמונת נחלק. ושוב כתב שהיה יתיר כיס ואף שהורדא אינה מגעת לכיס הזה ובזה הרמ"א מכשיר ואף דלא משמע כן מהר"ץ מ"מ הוי להקל בהפ"מ. אפס שי"ל שזה החלק הדומה לנחלק הוא מן הורדא מחמת שקצת נראה שבצד ההוא אין הורדא בשלימות עיגול הראוי לה וקצת יש להסתפק שהיה מונח בצד אותו הכיס היתר כי כן היה כשנפחו הריאה מתדבקים המקומות הללו קצת ואף שאין לאותו חלק תואר ורדא מ"מ כשיש חלק חסר מן הוורדא ויש להחלק כיס בפ"ע יש להחמיר מחמת ג' ריעותות כמבואר בתשובה סימן ל"ה סעיף ל"ו מ"מ כאן שאף בלא צירוף החלק יש ורדא גמורא אין כאן ריעותא דחסר וגם לא ריעותא דיתיר מחמת שאין באותו חלק שום תואר ורד ויש להכשיר בהפ"מ ובאותו ריאה היה ג"כ יתרת הכשר סמוך להפיצול אין כאן תר"ל שהריעותות אינם סמוכות שמפסיק ביניהם בשר הריאה חזק ובריא האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ע"כ. ולפענ"ד לא נהירא לומר שדומה לתמונת נחלק אם יש מקום לדונו לתתיכה חסירה מורדא שהחכם עיניו בראשו להבחין ביניהם אם הוא זה או זה ואין מקום ליפול בו ספק כלל והתם שהחתיכה במקום נראה שאין לה שייכות לשם ואם אינו ענין לכאן תנהו ענין להשלים הורדא אבל כשעין רואה שהוא חלק מכאן לא חזי לאצטרופי לורדא ואם לא היה בורד תואר זולת החלק פשיטא שלא היינו מצטרכין כלל וגם בגוף הדבר שכתב כל שנראה לעין שדומה לנחלק אין לחשבו לפיצול הוא תמוה דמאין נדע הדבר שזה נחלק ולא פיצול ואמנם בגוף ענין פיצול ונחלק לדעת על בוריו מבואר באר היטב בספרי ב"א על טריפות סימן ל"ה ובספרי שו"ת בית אפרים חלק יו"ד סי'. ועי' בשו"ת פרי תבואה סימן ל' בענין פיצול מקמא בשורש יפה שכ' לאסור וע"ש בסי' ע' ומ"ש על דבריו בס' שו"ת ב"א ושם בררתי הכל יפה בעזה"י:

יא

שאין לה חתיכה דאוני טרפה. עבה"ט ועי' בשו"ת ב"א סימן ז' דבהא דמטרפינן פיצול מקמא אין נחלק בין שורש חזק או לא וכמ"ש בספרי ב"א על טריפות סי' ל"ה מתשובת דודי מ"ו הגאון מהר"ם זצ"ל. ומ"ש אא"ז בת"ש בנחלק להכשיר. היייו כששני החלקים שוים או חלק העליון קצר. ובזה כתב לחלק בין שורש אחד כאצבע ע"ש. וע"ש שכתבתי דכל שאינו ניכר מענינו ע"י שהוא פיצול כגון שיש לו גומא או אף בלא גומא לפעמים ניכר שנתפצל כגון בארוכה ועבה ונתפצל הדד מקמא. וכיוצא. אז טריפה בכל גווני אפילו יש שורש חזק לפנינו שהרי מתחלה היה מחובר לגמרי והתחיל להתפצל ולמה לא נחוש שיתפצל עוד יותר (ולא דמי ליתרת שהוא בולט מתוך הריאה והולך וגדל שזה שרשו חזק אפילו אם אינו עב. מ"מ כיון שדרך גידולו הוא משורש יפה מארבע רוחותיו. וזהו שכתבנו שהיתרת יש לה שורש חזק. משא"כ פיצול שאין לתת עליו שם שורש כלל. ובא ואראיך דוגמתו באילנות שענף היוצא מן הדד אף דק על דק ותלוי ועומד מלמטה אם לא תגע בו ביד לפשחו לא יפסוק לעולם ויהיה מתגדל והולך אבל אם הענף נפשח קצת מן הדק ותלוי למטה אף שמחובר עדיין הרבה מ"מ בקל יוכל להפשח שם מעט מעט עד שיפשח ויפול לגמרי. וכן הדבר הזה בבעל חי פשיטא שאין נדמות דבר שגדל מטבע בין דבר שיפול בו מקרה שע"י יתחיל להתפצל וקרוב שיהיה מתפצל והולך. ואפילו אם נאמר שיקרה לפעמים שיתפצל בטבע. מאן מפיס. וגם אפילו אם נאמר שמתפצל בטבע ג"כ י"ל שאח"כ יתפצל ממילא בדרך פירוק ולפי שהרבה אינם מבינים החילוק היטב אמרתי לבארו יפה):
אבל כשאין ניכר שהוא פיצול ומספקא לן אם הוא פיצול או יתרת טפי יש לנו לתלות ביתרת דהא להמכשירין יתרת מקמא אורחיה הוא ע"ש. וע"ש בספרי סי' ל"ח בעגל שנמצא בו פיצול מקמא בגומא. וגם היה הפיצול כמו תואר ורדא קצת. דפשיטא שיש להטריף אפילו למהר"מ במח"ב דמכשיר פיצול מקמא למאן דמכשיר יתרת מקמא. מ"מ מודה הכא להטריף ואפילו אם נמצא מגבה כה"ג יש מקום להטריף שרגלים לדבר שאין זה פיצול כיון שקצת תואר ורדא עליו א"כ טפי י"ל שהיא יתרת והגומא הוא חסרון בחוץ ע"ש. ובסימן יו"ד באמצע שם כתבתי עוד באורך בענין זה ושם העליתי סיומ' דפסקא היכי שנתפצלה ונחלקה האונא לשנים אף שלא התחיל חילוק ופיצול זה מראשו ממש מ"מ אם אחר הנפיחה פיצול זה מחובר ומהודק יחד ונראה כאחת אע"ג דבפיצול וגומא תחתיו כתב אא"ז להטריף אף אם כשנופחין אותה היא מונחת בגומא. והרי כתב דמלשון הש"ך ופר"ח לא משמע הכי רק מלשון הרמ"א משמע כן ולכן בכה"ג שאין כאן גומא רק שהוא חלוק מ"מ קורא אני עליהם יעמדו יחדיו תמיד מחוברים ולא יתפרדו ויש להקל בהפ"מ ובתנאי שאין שם כיס לפיצול. ואם נמצא כיס לפיצול זה כאשר הוא שכיח לפעמים כשנמצא ריעותא זו דפיצול נמצא אצלו כיס שנראה שהיה מונח בתוכו בחיי הבהמה ואף בשעת נפיחת הריאה אינו בכיס בכה"ג יש להטריף שהרי נראה לעין שלא גדל כא' עם האונא שריא תלויה למטה. ומה שהכיס מחזיקו אין זה מועיל ובפרט דהא קמן שלפעמים הוא יוצא ממנו ואין להכשיר אף בהפ"מ כ"א כשהם מתאימות ואין כיס להפיצול כלל. ואם אינם מתאימות שגם אחר הנפיחה הצד התחתון הקצר מהעליון אינו מתהדק אל העליון והוא תלוי למטה ונראה לעין שהוא פיצול ולא יתרת כגון בארוכה ועבה שהתחתון נדמה לו כהר שבצד קמא או בשאר אונות שלולי התחתון אין כאן תואר אונא כראוי ונראה לעין שזה התחתון משלימו וכשהופכין אותה התחתון מכוין למלאות חסרון העליון ונופל אל מקום התחלת הפיצול טריפה כדין כל פיצול מקמא עם גומא ולזה הסכימו כמה גדולים בחכמה ומנין ואם איזה שוחטים נהגו היתר בזה עפ"י שטעו בפירוש דברי אא"ז בשמ"ח בדין נחלק. מנהג בטעות הוא וצריך לבטלו. וע"ש לענין השוחט בשביל שהוציא טריפה פעם א' אין מעבירין אותו. אף שזה עבר ושנה שנמצא אחריו יתרת מקמא שאעפ"י שכשר מ"מ הא קמן שנתפצל ולא בדק כל הצורך. ומ"מ לפי דברי השואל הוא מוחזק בירא שמים אין להעבירו רק על חודש או שתים שיהיה מומחה עע"ג בבדיקת סכין והוצאת הריאה ואחר כך יקבל עליו בפני הבית דין שלא ישוב לכסלה וינהוג כדת הבודקים החרדים על דבר ה' ויחזור לכשרותו וחלילה להנותו בדברים כי נראה שהמכשלה הזאת בלי דעת כו' ע"ש:

יב

דרכה להיות עבה וארוכה כו'. ועיין בספרי שו"ת ב"א סי' יו"ד כתבתי דמ"ש אא"ז בת"ש סי' ל"ה דהיכא דניכר החסר ע"י סימן ארוכה ועבה צריך להסמיכה לאונא יהיה קצת יותר מט"ד י"ל דאם הם שוים טריפה אפילו בהפ"מ אע"ג דבסעיף כ"ו מכשיר בשוים בהפ"מ היינו באונות פרודות אבל בזה שחסר לפנינו ואין היכר רק ע"י סימן גרע ע"ש. וע"ש עוד סי' י"ב בריאה שהיתה חלקה בצד ימין בלי שום חיתוך אונות רק היתה ניכרת ע"י סדקים גמורים ההולך וסובב דרך שיפולי מעל"ע עד שתרא' משני עבריו באורך אונא הראוי להיות אך האונא האמצעית הנראית ע"י סדק הוא גדולה וארוכה ועבה כי היכר של ארוכה היה ניכר כהיכר המבואר ברמ"א שהיתה ארוכה ועבה מאונא האמצעית גם היתה גבוה יותר משל שמאל אך היתה קטנה יותר מאונא האמצעית אך היה באמצע אמצעית עוד סדק פחות מט"ד ונראה גם כן משני עבריו בשיפולי יש להכשיר בהפ"מ עיין שם:

יג

דבגדיים וטלאים. ועיין בספרי שו"ת ב"א סי' י"ג שנמצא חסר כל העיגול והקולשות מן הורדא והחתיכ' חסירי' נמצאת באומא השמאלי' בין אונא לאומא אך לא היתה מקמא רק על חודי האומא כמו סדרים והיה לחתיכה כיס בפ"ע בגיד שפה כדרך שאר כל הכיסים וכשנפחוה היתה יורדת לכיסה יפה יפה בנטיה לצד קמא לכיסה והיה נראה בה החריץ שהחריץ בה הגיד שפה יש להטריף כיון שרואין שזה חתיכת הורדא וכדמוכח מתוך הכיס אין מקום הורדא כ"א מקמא וכשעומדת בדרי הו"ל כשינתא מקומה ודוקא כשנמצא במקום שהיה רגילות שימצא ואין זה שינוי מקום כמ"ש הש"ך. ועי' מ"ש שם ביאור דברי הש"ך סוף ס"ק י"ח במ"ש ועוד בהנשאר יש תואר ע"ש. ועיין עוד שם סימן י"ד ריאה שהורדא חסר ממנה כל ראשה ולא נשאר רק שורש בעובי אצבע ושאר הוורדא החסירה נמצאת דבוקה באונא ארוכה ועבה ולא היה כל החסר דבוק במקום אחד רק חלוק לשנים עיין בשמ"ח בנחלק לג' יש להטריף אף אם השורש העומד במקומו הוא גדול כט"ד וכיון שא"צ לצרף החתיכה להשלים השיעור לא איכפת לן בחלוק לב' רק דוקא לג'. אבל אם כאן רק כעובי אצבע שהוא פחות מפרק אגודל בינוני שמשערין בו כט"ד אף בנחלק לשנים אין להתיר כמ"ש בספרי ב"א על טריפות סי' ל"ה ס"ק כ"ב וכ"ש שנחלק לג' ויש להטריף מתרי טעמי כו' ע"ש ושם הארכתי לבאר דברי הרמ"א ומח"ב וט"ז וש"ך בענין שינתה תוארה ויש שורש כאצבע בביאור יפה כיד ה' הטובה עלי וכתבתי שם תוכחת מוסר לזחוחי לב התוקעים עצמם לדבר הלכה וינעמו לאוזן שומעת המלאה לה דעת ויראת ה' ע"ש:

יד

ויש נוהגין להטריף. עבה"ט ועיין בשו"ת פרי תבואה סי' ל"ח בהיכר אונא ע"י סדק ויש חסרון:

א

(סימן ל"ה סעיף ב') כ"ז מיקרי חילוף וטריפה. ש"ך סק"ה ומהרש"ל פא"ט סי' ל"ז מכשיר כל אלו החלופים כו' ומהרי"ו ומהר"א מפראג שכ' דזה מיקרי חילוף. צ"ל דע"כ טריפות אלו מוזכר בגמרא דקאמר חסר או יתיר ע"כ פי' אם חסר או בערוגה אז מקרי נמי חסר או יתיר דלא כר"מ שכתב דחסר או יתיר פי' בכל שתי ערוגה כמ"ש הש"ך ס"ק ג' ע"ש א"כ אין לפרש חילוף היינו שיש בשמאל ג' ובימין ב' זה מיקרי חסר בימין ויתיר בשמאל אע"כ צ"ל דחילוף היינו בצורה כמ"ש רמ"א:

ב

(שם) הוורדא אם חסרה אם יש כו'. עט"ז סק"ד. ולשיטת המחבר אין להקשות הא דאמרו פ' א"ט דף מ"ז ע"א האי ביני וביני דאתי לקמיה דרב אסי סבר ר"א למטרפינהו א"ל ר"ה מר בר רב אוי' כל הני חיוי בריית' כו' יש לומר דזקיק לה כיון דבהמות שלהם לא היה להם ענוניתא דוורדא ואפ"ה קא חיי' א"ו יתרת מקמא כשר לכך היה צ"ל כל הני חוי ברייתא כו' אך לשיטת הרמ"א דס"ל חסרה וורדא דטריפה א"כ ע"כ צ"ל דמפרש האי ביני וביני כו' מיירי בב' וורדות וכמ"ש תוס' ד"ה כל הני כו' ע"ש ובנמצא ב' מ"מ מטריף להו קשה הא כל הני חוי ברייתא אית להו הכי ב' וורדות וצ"ל דמיירי שלא הי' אלא א' והא דלא קא"ל דיתרת מקמא כשר לאשמעינן היא גופא דאם נמצא ב' טריפה דלא דיינינן ליה ליתרת מקמא אלא משום יתרת דוורדא וש"מ דאם אין לה וורדא כלל או נמצא ב' טריפה: