שולחן ערוך, יורה דעה כ״ט – עם 17 מפרשים

א

שמונה מיני טריפות וסימנם. ובו סעיף א':
שמונה מיני טריפות הן וסימנם ד"ן חנ"ק נפ"ש. דרוסה. נקובה חסרה. נטולה. קרועה. נפולה פסוקה. שבורה: (סימן זה הוא בסמ"ג דף קמ"א ע"ב וב"י לא הביאו):

א

דרוסה. פי' שדרסה ארי וכ"ה בסי' נ"ז:

ב

נקובה. פי' נקיבת קרום של מוח בסי' שאחר זה ותורבץ הוושט בסי' ל"ג ונקיבת הקנה בסימן ל"ד ונקיבת הריאה בסי' ל"ו ונקיבת המרה בסי' מ"ב ונקיבת הלב בסי' מ' ונקיבת הטחול בסי' מ"ג ונקיבת האם בסי' מ"ה ונקיבת הדקין בסי' מ"ו ונקיבת קיבה וכרס והמסס ובית הכוסות בסי' מ"ח ונקיבת הקורקבן בסימן מ"ט:

ג

חסרה. היינו בתחלת ברייתה והיינו חסרו האונות בסימן ל"ה:

ד

נטולה. היינו ניטל לחי התחתון והעליון בסימן ל"ג ונטולת הכבד בסימן מ"א וניטלת צומת הגידין בסי' נ"ו ובכלל נטולה הוא ג"כ גלודה שבסימן נ"ט:

ה

קרועה. פי' שנקרע רוב בשר החופה את הכרס בסימן מ"ח:

ו

נפולה. היינו נפולה ממש בסי' נ"ח:

ז

פסוקה. פי' פסוקת חוט השדרה בסי' ל"ב ופסוקת הגרגרת בסי' ל"ד:

ח

שבורה. פי' נשברה רוב צלעותיה שבסימן נ"ד וחביסת הגלגולת שבסי' שאחר זה ועקירת צלע בסי' נ"ד וכל הטריפות נכללין באלו השמונה ש"ך וכ' הרמב"ם אין לך בהדיא אלא דרוסה לכך החמירו בה וכל ספק שיסתפק בדרוסה אסור. ושאר מיני טריפות יש בהן ספיקן מותרין ותמה ב"י שלא מצא שום ספק טריפה שיהיה מותר ואני תמה דלפ"ז לא מקשה מידי גמרא דחולין דף מ"ג ע"ב ולעולא מ"ש ספק דרוסה ודו"ק וע"ש בתוס' וברא"ש. ועיין בפר"ח ובט"ז ועיין בב"ח שהקשה ג"כ בזה (מהרמ"ט):

א

מימרא דעול' חולין דף מ"ב ובמשנה שם שנויים י"ח מיני טריפות והרמב"ם בפ"י מה"ש מנה ע' טריפות בפרטן אלא שאלו הח' הם סוגים יותר כוללים ועוד שאמר דהל' למשה מסיני הם:

א

שמנה כו'. אע"ג דבמתני' תנא ח"י טרפות נכללין באלו השמנה כמש"ש דכל נקובי חשבינן בחד והן עשר ואע"ג דבגמ' אמרו נקובי תמניא הן היינו אם חשבינן להמסס ובית הכוסות לחד ואפקינן מרה ופסוקי תרי חשבינן ג"כ לחד כמש"ש ונשארים אלו השמנה ובגמ' השיב שם כסדר שאמרו כמתני' לבד דרוסה וכאן חשיב לפי הסימן והוא מדברי הסמ"ג וכן בסג"ר ושב שמעתא נכללין בהן לבד לקותא כמש"ש וערש"י שם אבל אנן קי"ל כרכיש וז"ש שם נ"ה ב' הלכתא כרכיש לאפוקי מעולא וכבר הרגישו בזה ב"י וד"מ ע"ש ושם:
(ליקוט) שמנה כו'. ואע"ג דאמרינן שם לאפוקי לקותא כו' וקי"ל כרכיש כמש"ש נ"ה ב' מ"מ בכלל חסורה הוא לפי' הרי"ף שהוא כמו נתמסמס ואע"ג דניטל הכוליא כשרה. לקתה גרוע כמו כוליא שהקטינה ואע"ג דאמר לאפוקי לקותא היינו למערבא דאמרי כל הפוסל בריאה כשר בכוליא וע"כ לאו בכלל חסרה הוא דא"כ גם בריאה יפסול כמו ניקבה אבל למסקנא דגם בריאה פסולה בכלל חסורה היא כמו לקותא דריאה וכן כל התמסמסה דטריפות (ע"כ):

ב

חסרה. היינו הריאה שחסרה אע"ג דשם מ"ז ב' אמרו דדוקא אליבא דר"ש ואנן לא קי"ל כר"ש כמש"ש מ"ט א' לאו דוקא אליבא דר"ש דגם לרבנן משכחינן כמש"ש מ"ז א' חסיר כו' וע"ל סי' ל"ה ס"ו (וע"ל סי' ל"ו ס"ק י"ד) אלא דבלא"ה שפיר משני ובזה ניחא הסוגיא שם מ"ב ולא צריך לרחוקי כר"ש כמ"ש תוס' שם ד"ה אפיק כו' ועש"ך ס"ק ד' וכן משכחת חסרון בשדרה וגולגולת ועתוס' (שם ד"ה ואמר) שדחקו עצמן בגולגולת (וערמב"ן ורשב"א):

א

א) [סעיף א'] שמונה מיני טריפות הן. כלומר וכל הטריפות נכללין בכלל אלו השמונה. טור. לבוש. ש"ך סק"א. וכל הטריפות הם. מבוארים לקמן בסימנים הבאים. וכתב הרמב"ם פ"י מה"ש דין ט' נמצאו כל הטריפות כשיפרטו ואפשר שימצאו בבהמה וחיה שבעים. ועי"ש שמנה כל השבעים טרפיות בפרטות יעו"ש.

א

ב) טרפות הטריפה הוא ממ"ש בתורה ובשר בשדה טרפה לא תאכלו אשר פירושו שטרפו חיה או עוף הדורס רק כפי המסורת לא דיבר הכתוב אלא בהוה ודבר המצוי אבל נלמד הימנו כל חולי ומכאוב הגורמים חולשא ומיתה לבעל חי כמו דרוסה טריפה וקבלו שהם שבעים טרפות. כריתי או' ג' ועיין בגמ' חולין מ"ב ע"א.

א

ג) אחד שאכל עוף ואח"כ מצא בו א' מי"ח טריפות א"צ כפרה על מה שאכל דהוי אונס. פנים מאירות ח"ב סי' מ"א וח"ג סי' י"ט והביא ראיה ממשנה פסחים ד' ע"א ומתו' דביצה דף כ"ה ד"ה אורח ארעא יעו"ש. פ"ת או' א' זב"צ או' ג' ומ"מ אם אפשר יש להתענות יום א' או לתת דבר מה לצדקה לכפר על שאינה לו דבר זה. ועיין בדברינו לאו"ח סי' של"ד שכתבנו איזה תיקונים למי שנכשל בעבירה יעו"ש.

א

ד) שם. וסימנם ד"ן חנ"ק נפ"ש. הסימן הזה יפה לענין ונאה לבנין כי הטרפות ההם הן חונקין נפשות בדין. שישן סודות. זב"ת או' ב' זב"צ או' א' ועוד י"ל כי בא לרמוז שהשי"ת דן למי שחונק נפש ר"ל שאינו נזהר בטוב בשחיטה ובבדיקה והו"ל כחונק נפש.

א

ה) בהמה שנרבעת מאדם מותרת באכילה. מחב"ר או' ד' ברכ"י בשיו"ב סי' קנ"ג או' א' ער"ה סי' קנ"ג או' ב' ומיהו כתב בתשו' ח"צ סי' פ"ד דנרבעה לישראל נכון לשוחטה ולהעבירה מן העולם משום ובערת הרע מקרבך וגם שלא יאמרו זו שנתקל פלוני בה ובמקום שנהגו הגוים שלא לאוכלה והוא מפורסם יש להחמיר משום חילול ה' יעו"ש. ער"ה שם. זב"צ או' ב'.

א

ו) שם. דרוסה. היינו שדרסה ארי וכה"ג וית' לקמן בסי' נ"ז. ש"ך סק"ב. פר"ח או' ב' וטעמא לאו משום דסופה לינקב דא"כ בכלל נקובה היא אלא טעמא דדרוסה שהארס שורף וסופו למות. תו' ר"פ א"ט. פר"ח שם.

א

ז) שם. נקובה. היינו נקיבת קרום של מוח שבסי' שאח"ז ונקיבת הושט ותורבץ הושט שבסי' ל"ג וכו' וכיוצא בהן. ש"ך סק"ג.

א

ח) שם. חסרה. היינו בתחלת ברייתה והיינו חסרו האונות שבסי' ל"ה וכיוצא בהן. ש"ך סק"ד.

א

ט) שם. נטולה. היינו ניטל לחי העליון והתחתון בסי' ל"ג ונטילת הכבד שבסי' מ"א וכו' ש"ך סק"ה.

א

י) שם. קרועה. היינו נקרע רוב בשר החופה את הכרם שבסי' מ"ח וכיוצא בו. ש"ך סק"ו.

א

יא) שם. נפילה. היינו נפולה ממש לקמן סי' נ"ח. ש"ך סק"ז.

א

יב) שם. פסוקה. היינו פסוקת חוט השדרה שבסי' ל"ב ופסוקת הגרגרת שבסי' ל"ד וכיוצא בהן. ש"ך סק"ח.

א

יג) שם. שבורה. היינו נשברה רוב צלעותיה שבסי' נ"ד. ש"ך סק"ט. ולא הארכנו בזה משום דכולם יתבארו לקמן בסימנים הבאים כל אחד במקומו המיוחד לו ורק כאן ריש מילין אמר להבין הסימן.

א

שמונה באמת הם יותר משמונה וראוי להיות תשעה וסי' דן חנק לנפש והיא לקתה בכוליא דטריפה כמבואר לקמן סי' מ"ד והש"ע לישנא דגמ' נקט ועיין פלתי מ"ט בזה:

ב

מיני כי כל א' כולל טריפות הרבה וכל דין נקוב' בכל איברים הם תתת סוג נקובה וכן בכל דברים ובפרטן מנאם הרמב"ם בפ"י מהל' שחיטה והן שבעי' וסי' ול"א יחי"ה:

ג

טריפות הטריפ' הוא מ"ש בתורה ובשר בשדה טרפה לא תאכלו. אשר פירושו שטרפו חיה או עוף הדורס. רק כפי המסורת לא דיבר הכתוב רק בהוה ודבר המצוי אבל נלמד הימנו כל חולי ומכאוב הגורמים חולשא ומיתה לבעלי חי כמו דרוסה טרפה: וקבלו שהם שבעים טרפות הנ"ל:

ד

הן ואלו טרפות יש בהו ודאי ספק וסי' לודאי שאין חי' יב"ח וקאמר הגמ' ריש פרק א"ט הטעם דכתיב זאת החיה אשר תאכל חיה אכול ושאינה חיה לא תאכל מכאן לטריפה שאין חיה ואולם הרמב"ם בהל' מ"א כ' הואיל וכתיב לכלב תשליכון אותו כלומר שהיא עומדת להשלכת כלב כי היא מתה ומינה ילפי' לשארי טריפות והטור העתיקו ותמה הרב הט"ז ויתר מחבר' למה שינ' הרמב"ם מלימוד הגמ' וכן להיפוך ועיין פלתי מ"ש בזה באריכות גם תמצא שם ישוב לקושיא שיש על רש"י בתורה בענין זה:

ה

וסימנם בגמ' נאמר הלמ"מ הם שנמסרו ועיין פלתי שצ"ל שנמסרו כך דרך כלל טריפות נקובה וכו' וחז"ל כפי חכמתם ועוצם בינתם בפלפל התורה וכדומה בררו ענין כלל הוא איך יסתעף הימנה פרטיה. ויתבאר במקומו כל א' על בורי' גלל כן אין פה מקומו לפלפל בו:

א

שמונה וכו' בגמ' ריש פ' א"ט אמרי' שמונה מיני טרפות דן חנק נפש. לאפוקי לקותא דלא לאפוקי רכיש דאמר לקתה בכוליא טריפה. #א) והקשה הלח"מ הרמב"ם וכן הש"ע פסקו כרכיש כדאמרי' בגמ' הלכתא כרכיש א"כ ה"ל לחשוב לקותא ג"כ והן תשעה. ולא תי' כלום נראה ליישבו. #ב) או דבאמת קשי' להו איך אמרי' לאפוקי דרכיש ולקמן פסקינן הלכה כרכיש ולכן ס"ל דבגמ' א' רכיש לקתה בכולי' טריפה בני מערב' אמרו והוא דמגיע לקותא עד מקום חריץ. וס"ל לרמב"ם דבני מערב' פליגי על רכי' דלדיד' א"צ להגיע למקום חריץ כלל. והנה הרמב"ם וכן הש"ע פסקו דאין לקותא בכולי' של עוף פוסל ולפ"ז י"ל הא דלא מנה לקותא באלו ח' טריפות דמה דמנה עולא הן בקבלה בין בבהמה ובין בעוף ולכך לא מנה לקותא דליתנהו בעוף אך הרשב"א בתה"א דף נ' נתן טעם דלכך לא פוסל בעוף דעיקר טריפות במקום חריץ ולובין וזה אינו בעוף ולפ"ז ה"מ לבני מערבא דלא מטרפי עד שיגיע למקום חריץ וא"כ לא שייך בעוף וי"ל דלכך לא קחשיב עולא לקותא דבין בעוף ובהמה בעי אבל לרכיש דס"ל דלא בעי לקותא למקום חריץ א"כ תו ליכא סברא לחלק בין בהמה לעוף וא"כ דגם בעוף טרפה קושיא שפיר ה"ל למחשב לקותא וצ"ל דלא ס"ל הך דרכיש. וא"כ א"ש הגמ' קאמר לאפוקי דרכיש דאיהו ס"ל לא בעינן למקום חריץ וא"כ אף בעוף טריפה ואלו ס"ל עולא כוותי' ה"ל למחשב לקותא אלא דלא ס"ל רק כבני מערבא דבעינן למקום חריץ וא"כ בעוף כשר ולא קחשיב כהנ"ל וא"כ לא קשה לרמב"ם והש"ע דפסקו כבני מערב' ועוף באמת כשר. #ג) ויותר מתיישב לשיטת האגור דנתן טעם כמ"ש הפר"ח בסי' מ"ד דכל הטרפות דלקת' בכולי' משום דילקו בני מעים והם התלוים במקום חריץ. ולכך בעוף כשר דאין תלוי בבני מעים. ולכאורה קשה אם עיקר הטריפות משום בני מעים איך יחשוב לקותא דרכיש בכלל ח"י טריפות שם בגמ' וכן ס"ד למחשב גבי שמנה מיני טרפות הא אין טרפות רק מחמת נקיבת בני מעים והא תנא להו וכ"כ התוס' שם דלכך לא מנה חסרון גלגולת הואיל דסיבת הטריפות שיקוב קרום והא תנא ליה ניקב קרום וא"כ ה"ה בזה וצ"ל דרכיש דס"ל לא בעינין לקות' לחריץ ע"כ טריפות מחמת עצמו דקודם חריץ לא מתחבר לבני מעים וא"כ א"ש הא דקאמר הגמר' דעולא לא ס"ל דרכיש ולאפוקי היינו רכיש דס"ל דהוי טרפות מחמת עצמו וא"כ ה"ל למנותו אבל לדידן דקיי"ל כבני מערב' דבעינן לקות' למקום חריץ א"כ לא קשה דלחשיב ליה דאמרי' הטעם משום בני מעים וכבר תנא לי'. ובס"ק שאח"ז תמצא עוד ישוב:

ב

מיני בגמ' אמרי' ח' מיני טרפות נאמרו למשה מסיני וכן כ' הרמב"ם ויש להבין לפי מ"ש הרמב"ם בהקדמת סדר זרעים כי כל מה שלמדו חז"ל מרוחב דעתם ועוצם בינתם בהו נפלה שכחה ומחלוקת אבל מה שקבלו הלמ"מ לא יפול בו מחלוקת ושכחה כלל והן הן הדברים כהווייתן תמיד ע"ש ואם אלו טריפות הלמ"מ הא מצינו בם מחלוקת חסרון בשדרה ב"ש וב"ה ניקב מרה ר"י ב"י מכשיר גלודה נחלקו ר"מ וחכמים צומת גידין ונשבר רגלי' פליגי וכו'. ולכן צ"ל כמו שכתבתי בכרתי כי לא נמסר למשה מסיני רק כללים יש ח' מיני טריפות ומסורת וכו' וחז"ל הוציאו לאור פרטי טרפות איך ומה וכל טוב אופני הטריפות כפי סדר למודם וחכמתם וא"כ חסרון היה הלמ"מ ויכלול בו חסרון שדרה או חולי' אחת או שתיי' נקובה היה הלמ"מ וכולל נקבים רבים ניקב הלב וכדומה שאין בו ספק וחז"ל נחלקו ונסתפקו אם גם במרה חל נקובה וכן כולם. וזהו שייך בכל שמנה מינים הנ"ל אבל לקותא אלו היה זה הלמ"מ הא לקותא לא מצינו שום טרפות רק לקתה בכולי' וא"כ קשה איך מצינו בו מחלוקת דאיכא אמוראי דלא ס"ל הך דרכיש א"כ חל מחלוקת על הלמ"מ דל"ל דהקבלה הי' על אחר דהא ליכא וצ"ל דבאמת אף כי לקתה בכולי' טריפה היינו שחז"ל דנו אותם כפי עוצם שכלם וכחם החזקה בתורה אבל הלמ"מ לית בו (ועי' במחברי' הבדל מה שיש ממה שהוציאו חז"ל משכלם או במה שבא הלמ"מ) ועיין נקודת הכסף דס"ל ג"כ סברא זו לחלק בין הלמ"מ או טריפה מצד דברי חז"ל אלא שלא נחית לדייק ולברר הדבר כמו שכתבתי. וא"כ א"ש לאפוקי לקותא דאינו הל"מ אבל מ"מ אסורה היא. #ד) ולכן הרמב"ם כתב באלו ח' טריפות הלמ"מ. ובמחבר נשמט הלמ"מ. ואינו נכון.

ג

טריפות הן ע' כרתי שכתבתי שהט"ז ויתר מחברים תמהו על הטור ורמב"ם שהוציאו מהך פסוק לכלב תשליכון אותו דטריפה אינה חיה ובגמ' קאמר ר"ל דכתיב זאת החיה חיה ושאינו חיה אינו אכול ולמה שינו להביא ראיה אחריני: מה שנראה כי ודאי אף למ"ד טריפה חי' מ"מ אם ניקבו סימנים של שחיטה ודאי אינו חי כדקי"ל באמת נבלה היא ומתה. וא"כ י"ל דכך המשך הפסוק ובשר בשדה טריפה לא תאכלו הורה לנו הפסוק איסור לאו דטריפה וקאמר הפסוק אפי' שהטריפות כ"כ עד שלכלב תשליכון אותו שהוא טריפה בסימנים אשר ודאי לכלב תשליכון מ"מ שחיטה מטהר הוא רק משום בשר בשדה טריפה ל"ת. וכך המשך פסוק טריפה שסופו למות ה"א נבלה. היא קמ"ל דמ"מ שחיטה מטהרה ואינו לוקה רק משום טריפה. רק זהו אם ניקבו סימנים שחיטה מטהרה מידי נבלה אבל אי באמת אינה מטהר' א"כ ל"ל זה. ובפ' השוחט דף ל"ב ס"ל לר"ל בשחט שלא במקום חתך שהי' מעיקרא שחיטתו משוי לי' רק טריפה ור"ל ס"ל דמ"מ הוי נבילה והכי קי"ל. #ה) וא"כ א"ש דודאי הרמב"ם תפס הך דרש לכלב תשליכון שהוא דרש הפשוט וכדרך הרמב"ם דתופ' תמיד דרך הפשוט והקצר דל"ל הא י"ל דקרא אתיא אפי' שהוא בסימנים שעומד ודאי לכלב מ"מ הוי טריפה דזה באמת אינו דפסול בשחיטה אין שחיטה מטהר אבל ר"ל אזיל לשיטתו דר"ל דשחיטה מטה' אפי' בניקב סימנים א"כ שפיר י"ל דקרא מורה זה דאפי' בכה"ג שחיטה מועיל ולכך הוצרך ר"ל להביא דרש' אחריני זאת החי' וכו'. ועוד #ו) י"ל דבגמ' יליף הך מ"ד דס"ל דטריפה חיה מן קרא להבדיל בין חיה נאכלת בין חיה שאינה נאכלת היינו טריפה וקראו הפסוק חיה. וא"כ י"ל הא דאיצטריך קרא זאת החיה דטריפה אינה חיה ולא יליף מן לכלב תשליכון וכו' דהך פסוק דכלב אינו מיותר דחז"ל דרשוהו בפסחים פ"ב אותו אתה משליך ואי אתה משליך שאר אסורין או חולין בעזרה. רק הרמב"ם יליף לי' ממשמעות הפסוק אף דאינו מיותר רק זו נכון אם אין דרש אחר למולו אבל כיון שיש כאן פסוק להבדיל הנ"ל להורות דטריפה חי' א"כ מהכ"ת נימא דאינו חי' כיון דפסוק לכלב אינו מיוחד להך דרשא ואינו מיותר ולכך דרשינן מן זאת החיה דמלת חי' מיותר דה"ל רק לכתוב זאת אשר תאכלו להורות דטריפה אינו חי' ועכצ"ל ולהבדיל על דרשא אחריני. והנה לכאורה יש להקשות מנלי' למדרש בפסוק ולהבדיל על טריפה וא"כ טריפה חיה דזה דוחק דהתורה יקרא לטריפה חיה דאף דחי מ"מ חיה לא מיקרי דחי' משמע בריאה בתכלית הבריאה משא"כ טריפה דלכ"ע בתכלית החולשא. וכ"כ התוס' חולין דף ק"מ ד"ה טריפות וכו' ה"ל למדרש בפשוט לפי דעת בה"ג והתוס' ופוסקים דעיקר סימנים אינו טריפה וחי' יחי' וחלבה מותר רק שחיטה לא מהני ואסורה באכיל' א"כ זה מכוון בפסוק בין החיה אשר לא תאכל שהיא חיה ובריא' באמת עד שחלבה מותר ומ"מ לא תאכל כדין מיקר אבל מנלן להביא ראי' על טריפה. רק קרא מוסב על עוף ובהמה ואין עיקור סימנים בעוף לחד מ"ד א"כ ליכא לפ' בקרא כך. ובחולין דף כ' ע"ב ברש"י ד"ה ההוא דר"י כתב רש"י דזהו אי יש עיקור או אין עיקור בעוף תליא אי יש שחיטה לעוף מהתורה או לא ע"ש. ואמרינן בגמ' דנזיר במשנה איש מדיר בנו בנזיר ס"ל ר"י הלכה היא בנזיר ור"ל אמר לחנכו במצות ופריך הגמ' הא מולק בחטאת עוף ומשני קסבר ר"ל אין שחיטה לעוף מהתורה וא"כ א"ש דר"ל שפיר הי' מוכרח ללמוד דטריפה אינו חיה מן זאת החיה דמותר דל"ל מן לכלב כו' כיון דלאו מיותר הא י"ל מהך להבדיל דטריפה חי ואת"ל. דלמא הך קרא על עיקור נתכוון זה אינו דר"ל סבר אין שחיטה לעוף מהתורה ואם כן אף עיקור ליתא בעוף וקרא להבדיל מוסב על עוף ג"כ. אבל לדידן דקי"ל יש שחיטה לעוף ויש עיקור לעוף מהתורה א"כ שפיר י"ל להבדיל על עיקור כהנ"ל ואין מקום לטעות ותפס רמב"ם וטור דרך קצרה ופשוטה כי פשוט' של קרא לכלב תשליכון אותו. ומדי #ז) דברי בזה יש לעורר ברש"י בתור' דמפרש על קרא להבדיל הנ"ל בין יש בו סימני טהרה ובין יש בו סימני טריפה והיינו חיה בלתי נאכלת ועיין מזרחי וא"כ ס"ל טריפה' חי'. ובפ' מצורע צפרים חיות פירש"י להוציא טריפה ומבואר בגמ' דחולין דף ק"מ דזהו למ"ד דטריפה אינו חי' וכ"כ הרמב"ן שם ברש"י וא"כ דברי רש"י סותרין זה את זה. ובמזרחי לא מצאתי שעמד בו ולעיין בשאר מפרשי תורה אפס אצלי הפנאי וצ"ע לכאורה: ומה #ח) שנ"ל בישובו דבלא"ה יש לדייק דגמ' קאמר הך תנא דבי ר"י דס"ל טריפה חיה יליף לי' מן פסוק ולהבדיל וכו' ואורח' דתלמודא למפרך כאשר הקשה מקדם על זאת החי' וכו' ואידך וכאן לא פרי' וצריך טעם וצ"ל דהרשב"א ומהרש"ל האריכו דהא דטריפה חיה או אינו חי' הוא רק לספק טריפות אבל ודאי טריפה אפילו חיה ימים רבים מ"מ טרפה והוסיף מהרש"ל בטעם דרוב טריפות אינו חיים אבל מעוט' חיים ולכך בספק טריפה אזלינן בתר רובא ומדחי ש"מ דאינו טרפה כי רוב טריפות מתים אבל בודאי טריפה אמרינן מן מועט הוא וא"כ י"ל דזהו הפי' בקרא מן החיה דהיינו טרפה ודאי והי' חי' מ"מ לא תאכלו להוציא מלב השואל בתשו' רשב"א דס"ד הואיל וחי שרי והורה לנו התורה אע"פ שהי' חי' מ"מ לא תאכל כיון דאיהו טריפה וזהו טעמא של ר"ל דס"ל טריפה אינו חי' אמנם ר"י יליף מ"מ מן קרא להבדיל וכו' דכל כונת ר"י אי טריפה חי או לא הוא לספק טריפה דאי טריפה חי אין להתיר ספק טריפה אף דחי יב"ח ושפיר הוכיח ר"י עכ"פ אהך קרא דאיכא טריפה דחי ואמת הוא רק מיעוט מ"מ אין להתיר בספק טריפות דתנא דבי ר"י ור"י הכל חד (עיין קדושין ד"מ) ור' ישמעאל ס"ל בבכור' ד"כ דחיישי' למעוט' וא"כ אף בספק טריפה י"ל מן מיעו' היא ומ"מ טריפה וא"ש וא"כ אין כאן סתיר' בדברי רש"י ודבריו נכונים דלדידן דאזלינן בתר רובא שפיר י"ל דהפסוק מיירי בטרפות ודאי ואין כאן קושי' ודו"ק. עמש"ל סי' ל' ול"א:

א

מיני טריפות. ע' בתשובת אא"ז פנים מאירות ח"ב סי' מ"א ובחלק ג' סימן י"ט שכתב באחד שאכל עוף ואח"כ מצא בו אחד מי"ח טריפות שאין צריך כפרה על מה שאכל דהוי אונס והביא ראיה ממשנה דפסחים ד' ע"א ומתוס' דביצה דף כ"ה ד"ה אורח ארעא ע"ש. [ועי' בת' חמדת שלמה סי' א' מ"ש בזה]:

ב

נטולה. עש"ך סק"ה ועיין בתשובת מקום שמואל סי' כ"ח:

ג

שבורה. עבה"ט בשם ב"י שתמה על הרמב"ם שלא מצא שום ספק טריפות שיהא מותר. ותימא דלקמן סוס"י ל"ב כתב הב"י גופיה דטעם הרמב"ם שפוסק דעד סוף פרשה שניה הוא כח חוט השדרה ולא יותר משום דשאר מיני טריפות ספיקותיהן מותרים ע"ש א"כ שפיר מצינו דספק טרפה מותרת וצ"ע כעת:

א

שמונה מיני טריפות הן כו'. כלומר וכל הטריפות נכללין בכלל אלו השמונה:

א

דרוסה. היינו שדרסה ארי וכה"ג ויתבאר בסי' נ"ז:

א

נקובה. היינו נקיבת קרום של מוח שבסימן שאחר זה ונקיבת הוושט ותורבץ הושט שבסימן ל"ג ונקיבת הקנה במקום שמתפשט לריאה ולכבד שבסוף סי' ל"ד ונקיבת הריאה וסמפוניה בסי' ל"ו ונקיבת המרה בסי' מ"ב ונקיבת הטחול בסימן מ"ג ונקיבת האם בסי' מ"ה ונקיבת הדקין בסימן מ"ו ונקיבת קיבה וכרס והמסס ובית הכוסות בסימן מ"ח ונקיבת הקורקבן בסי' מ"ט וכיוצא בהן:

א

חסרה. היינו בתחלת ברייתה והיינו חסרו האונות שבסימן ל"ה וכיוצא בהן וכן כל שניקב טרפה ה"ה אם חסר טרפה וכדלקמן סי' נ':

א

נטולה. היינו ניטל לחי התחתון והעליון בסימן ל"ג ונטילת הכבד שבסי' מ"א וניטלו צומות הגידין שבסימן נ"ו וכן כל אבר שניקב טריפה הוא הדין אם ניטל כדלקמן סי' נ' ופירש"י דבכלל נטולה היינו גלודה שבסימן נ"ט שניטל עורה ודלא ככסף משנה פ"י מה"ש שכתב דגלודה היא בכלל קרועה:

א

קרועה. היינו נקרע רוב בשר החופה את הכרס שבסימן מ"ח וכיוצא בו:

א

נפולה. היינו נפולה ממש לקמן סימן נ"ח:

א

פסוקה. היינו פסוקת חוט השדרה שבסי' ל"ב ופסוקת הגרגרת שבסימן ל"ד וכיוצא בהן:

א

שבורה. היינו נשברה רוב צלעותיה שבסי' נ"ד ולפי' רש"י נדלדלו הסימנין ברובן (שבסימן כ"ד סט"ז) וחביסת הגולגולת (שבסי' שאח"ז) ועקירת צלע (שבסי' נ"ד) בכלל שבורה ודלא ככ"מ שם שכתב דנדלדלו סימנים הוא בכלל נפולה וכן משמע לשון הרמב"ם פ"ט מה"ש סימנים שנדלדלו ברובן טריפה ואפילו שלא מחמת נפילה עכ"ל ומדאיצטריך רש"י לפרושי דסימנים שנדלדלו הוי בכלל שבורה אלמא סבירא ליה דסימנים שנדלדלו ברובן טרפה ממש הוי וכן משמע לשון הרמב"ם ועיין מה שכתבתי בסימן כ"ד ס"ק כ"ג:

א

שמונה מיני טריפות כו'. כתב הטור בשם הרמב"ם אע"פ שכולם הלכה למשה מסיני אין לך בפירוש אלא דרוסה ולכן החמירו בה וכל ספק שיסתפק בדרוסה אסור ושאר מיני ז' טריפות יש בהן ספק שמותרין ותמה ב"י שלא מצא שום ספק טריפה שיהא מותר כו' עכ"ל ונ"ל דאספק ספקא קאי דבשאר טריפות יש היתר בס"ס ואילו בדרוסה מצינו איסור אפילו בס"ס דהיינו בהוא שותק והן מקרקרין אסרינן בסי' נ"ז סעיף ט' משום ספק דרוסה אע"ג שיש שם ס"ס ספק שמא לא נגע בהם עדיין אלא שמחמת מורא הם צועקים ואת"ל נגע בהם שמא לא הטיל בהם ארס ואת"ל הטיל ארס דילמא הכה אותם למטה מן החלל של הגוף במקום שאין הארס ממיתה ואפי' הכי אנו אוסרים זהו שאמר כל ספק שיסתפק כלומר אפילו אם יש בה הרבה ספיקות בפעם אחת אסרינן ואין כן בשאר טריפות דכלל גדול בס"ס דמותר ואע"ג דאנו מקילים גם בדרוסה בס"ס כמבואר סימן נ"ז סעיף י"ג היינו כשיש ספק אם היה שם הדורס או לא אבל אם היה שם בודאי לא מהני שאר ספיקות ועוד נראה לתרץ ע"פ דברי התוספות בפא"ט דף מ"ג שהקשו אמאי לא נימא לענין ספק דרוסה נשחטה הותרה ותירצו דדרוסה שכיחי טפי לאיסור מלהיתר ולזה כוון גם כאן בספק דרוסה להחמיר. בטור כתוב וא"א לומר בטריפה בעלמא כו' דהא כתיב לכלב תשליכון אותו קשה למה לא יליף ממה שמצינו בגמרא מנא לן דטריפה אינה חיה דכתיב זאת החיה כו' חיה אכול ושאינה חיה לא תיכול ש"מ דבחיות דוקא תליא מילתא וכן קשה להיפך מ"ט לא יליף בגמרא מקרא דלכלב ותו קשה במ"ש הטור דכי היכי דגבי נבילה כו' הא גבי נבילה אין לימוד ע"ז אלא מסברא אמר לעיל מה לי נבילה כו' א"כ נימא גם כאן מכח האי סברא ומאי אולמי' האי סברא דנבילה לסברא זאת מטריפה וכ"ת שיש איזה סברא טובה בזה בנבילה מנ"ל באמת לומר כי היכי דגבי נבילה כו' ונ"ל דהא דקאמר לעיל דמה לי נבילה לאו אסברא קא סמיך בזה אלא כיון דקרא אמר נבילה שפירושו מתה הרי שם של מתה כולל הן מתה מחמת עצמה הן מחמת אחרים נמצא דהוה כאילו נכתב בפי' שאין חילוק בזה בנבילה וע"כ א"א לפרש הטריפה שכבר מתה אלא ע"כ שהיא חיה עדיין אלא שיש עדיין לנו לומר שבטריפה יש חילוק כיון דלשון טריפה פירושו על ידי ארי ומשמעותו אפילו טריפה כל שהוא וא"כ תקשה לך במה שמצינו בפסוק זאת החיה שפשוט לכל שמשם יליף דבחיות תליא מילתא וקשיא אהדדי ומחמת קושיא זאת הייתי מוכרח לומר דיש חילוק בין טריפות ארי שהוא אפי' בכל שהוא בין טריפות שמחמת עצמו שהוא תלוי דוקא בחיות ע"כ כתב הטור דגם כן טריפה הזהיר הכתוב שלא תפרשו על כל שהוא מדכתב אצלו לכלב כו' ממילא גם כאן אי אפשר לפ' על כל שהוא ומפרשינן ליה דתלי בחיות וע"ז אמר כי היכי דגבי נבילה כו' פירוש כיון שגם כאן תלוי בחיות ממילא הוה דינו כמו בנבילה שמפורש בפסוק דאין חילוק. וא"ל למה לי תרי קראי לכלב וגם זאת החיה יש לומר דאי לאו זאת חיה ה"א דמ"ש לכלב שהוא ראוי לכלב לא תלוי בחיות אלא במסוכנת דאיהי נמי לא חזיא לאדם אלא לכלב ואי לאו קרא לכלב הייתי מוכרח לחלק בטריפה בין עצמה לאחרים מכח קשיא דטריפה משמע כל שהוא אבל השתא דכתיב לכלב נסתר הפירוש של כל שהוא ושפיר אמרינן דגם מעצמה הוי הדין כמו בארי כיון שאין לך קושיא המכרחת לזה אמרינן טפי מסתבר לדמותו לנבילה נמצא הטור לא הוצרך להביא זאת החי' שהוא פשוט ובגמרא לא הוצרך להביא קרא דלכלב כי היה פשוט להם דמשמעות הפסוק מיירי בראוי לכלב ולא במכה כל שהוא והכל ניחא בס"ד:

א

(סימן כ"ט סעיף א') שמונה מיני טריפות דין וסימנם ד"ן חנ"ק נפ"ש. יש כאן מבוכה רבה בב"י ובד"מ ואמרתי אענה גם אני חלקי:
גרסינן בש"ס ר"פ א"ט אמר עולא שמונה מיני טריפות נאמרו לו למשה בסיני. והם אלו שמנה הש"ע כאן. וקאמר הש"ס לאפוקי לקותא דרכיש בר פפא דאמר לקתה בכוליא אחת טריפה ופרש"י ופליג עולא עלי' לפי שאינה בכלל אלו. וכתב עוד וא"ת ישנה בכלל נקובה כו' הא ניקבה הכוליא כשרה. ותמה הב"י על הרמב"ם והטור שמנו רק אלו השמונה שהרי פסקו כרכיש וא"כ ה"ל למימר ט' מיני טריפות יש. ותירוצו דחוק מאד כמ"ש בד"מ ע"ש:
ולפעד"נ ליישב על נכון דס"ל להרמב"ם והטור דלקתה כוליא בכלל נטולה. שהרי לקתה קיי"ל ר"ס מ"ר דהיינו נתמסמס וקיי"ל נתמסמס הבשר רואין אותו כאלו אינו כדאית' בש"ס פא"ט (דף נ"ג) ופסקוה הפוסקים והט"ו סי' מ"ח ס"ה וס"ס נ' וסי' נ"ה ס"י דכל מקום דטריפה בניטול נתמסמס הרי הוא כאילו אינו וניטל ע"י חולי. וא"כ שפיר הוי נתמסמסה הכוליא ניטול ע"י חולי וכן קיי"ל בסימן מ"ד ס"ה ו' דהקטינה הכוליא או ניטלו לגמרי ע"י חולי דטריפה וא"כ שפיר הוי לקתה דהיינו נתמסמסה בכלל ניטול ע"י חולי שהרי הוא כאילו ניטול ואינו. וזה נ"ל נכון מאד:
אמנם הש"ס דייק שפיר דעולא פליג ארכיש שהרי אין לקתה בכלל א' מהן דליכא למימר דבכלל נטולה דאמר הוא דהא תנן (דף נ"ד) נטלו הכליות כשירה והאיך סתם עולא דנטלו הכליות טריפה ואי קאי אלקתה דהיינו נתמסמסה דהויא נטולה זה לא השמיענו עולא בשום מקום וה"ל לפרש דקיי"ל אמורא צריך לפרש דבריו (וכה"ג בתוספות מנחות (דף ל"ט ע"ב) דאמר דפליגא משום שאמורא צריך לפרש דבריו). וס"ל לתלמודא דעולא דמנה נטולה קאי על שאר אברים שנטרפים בנטולה כגון כבד ר"ם מ"א אבל לא קאי כלל אכוליא דאיך סתם היפך המשנה ואי ס"ל דטריפה בלקתה ה"ל לומר בהדיא ולא לכלול טריפות שלה בכלל נטולה בסתם. אלא ש"מ דלא קאי אכוליא דפליג ארכיש. וגם מוכח בב"י ורשב"א דצ"ל דס"ל לתלמודא דעולא לא ס"ל שום טריפות בכוליא דהיינו גם הקטינה דאי הוה ס"ל דטריפה א"כ כשמנה נטולה קאי גם אכוליא שאם הקטינה הרי ניטלה וא"כ גם לקתה בכלל ומנ"ל דמפיק לקתה. אלא מוכרת דס"ל להש"ס דא"א שיכלול שום טריפות הכוליא בנטולה דאמר והיינו מטעם דכתיבנא דה"ל לפרש ולא לסתום היפך המשנה. אבל הרמב"ם והטור והש"ע שפסקו בהדיא סימן מ"ד דהקטינה טריפה ולקתה דטריפה. א"כ שפיר הוא בכלל נטולה. וכבר פירשו הא דתנן ניטלו הכליות כשרה הוא בנברא כך כמ"ש סי' מ"ד ס"ו.
סוף דבר כיון דנכלל שפיר נכלל אלא דתלמודא דייק דעולא לא ה"ל לסתום. אבל הרמב"ם והט"ו הרי פירשו בהדיא טריפות הכוליא ושפיר כללו אותו כאן כמ"ש:

א

(סימן כ"ט) סעיף א שמונה מיני טריפות ד"ן חנ"ק נפ"ש. כך כתב הרמב"ם ע"ש. והק' הב"י על הרמב"ם דהא אמרי' בגמרא על מימרא דעולא דאתי לאפוקי לקותא דרכיש בר פפא הלכך קחשיב שמונה מיני טריפות ותו לא. אבל הרמב"ם דמביא דברי רכיש להלכה ה"ל למיתי ט' מיני טריפות. ועיין בטור באורך לישנא דב"י. וי"ל דהנה לשיטה זו דרוצין לומר גבי צומת הגידין דאם נחתך בצומת הגידין טריפה ואם הלך וחתך למעלה תחזור לכשרותה י"ל ג"כ ה"נ גבי כוליא וודאי דאף אם לקתה בכוליא טריפה אבל אם הלך אח"כ ונטל כל הכוליא ביד תחזור לכשרותה הלכך לפ"ז א"ש דעולא שממעט לקתה בכוליא היינו משום דלא קחשיב רק הני טריפות דנשארו בטריפות לעולם אבל טריפות דיכול לחזור לכשרותה לא קחשיב אבל באמת דהוא מודה דלקתה בכוליא טריפה אם לא ניטל הכולי' אח"כ וה"ה הרמב"ם נמי חשיב כה"ג בח' מיני טריפות דאסרינן לעולם אבל לקתה בכוליא לא חשיב בהני כלל ובאמת לקותא כולי' טריפה אם לא נטל כולי' ודו"ק. [אמר המגיה מה שיישב בזה דברי הרמב"ם תמוה דחדא דנראה דהרמב"ם לא ס"ל כלל דטריפות דצומת הגידין יוכל לחזור לכשרותו. ועוד דהא הרמב"ם כתב בפ"ח הלכה ט"ז נטולה כיצד וכו' ואלו הן צומת הגידין אלמא דחשיב גם הדברים כשחוזר לכשרותו. ע"כ הגה"ה מהרב הג' מהר"ש נ"י מ"ץ דק"ק ווילנא]:
באופן אחר י"ל ע"פ הא דאמרינן בפרק אלו טריפות דף נ"ד ע"א אתמר אר"י אלו טריפות דווקא ור"ל אמר אלו כשרות דווקא וכ' תוס' ד"ה לדרב מתנה וא"ת ואמאי מוקי פלוגתייהו בדרב מתנה לוקמי בדרכיש וכו' וי"ל דקים להו למסדר גמ' דפליגי בדרב מתנה ע"כ והנה י"ל דהרמב"ם והטור לא ניחא להו לדוחק ולתרץ כמ"ש רק דס"ל לתרץ דהש"ס ס"ל דליכא מאן דמכשיר דרכיש והא דאמרינן לאפוקי דרכיש היינו דלא הוי טריפות מצד עצמו אלא משום דסופן של בני מעיים לנקוב והוי בכלל נקובה ובהא פליגי עולא ורכיש דרכיש ס"ל הוי טריפות מצד עצמו ויש לחושבו בתוך הי"ח טריפות ועולא ס"ל דלא הוי טריפות מצד עצמו ולא יכול למיחשבי' תוך הי"ח טריפות לפ"ז א"ש דעת הרמב"ם והטור דכתבו להא דעולא ואף דפסקו דלקתה בכולי' טריפה [אמר המגיה גם זה תמוה דמנ"ל להש"ס דרכיש סבר דהוי טריפות מצד עצמו וטפי הו"ל לומר דלא פליגי כלל רק הא דעולא לא חשיב לה משום שאינו טריפות מצד עצמו וצ"ע]: