א
דין מכה בעצם הגולגולת. ובו ב' סעיפים:
בהמה או חיה שנתרוצץ רוב עצם גולגלתה בין ברוב גבהה בין ברוב הקיפה טריפה אע"פ שהקרום קיים:
ב
נפחתה וחסר ממנה כסלע טריפה ואם ניקבה נקבים שיש בהן חסרון אם בין כלם כסלע שהוא שליש טפח טריפה: הגה אבל פחות מזה יש להכשיר אפילו בזמן הזה דלא חיישינן בבהמה לנקיבת קרום של מוח (כך משמע בטור ובא"ו הארוך כלל נ"ד) ובעוף המים כגון אווזא (ובר אווזא) (רשב"א ותשובת הרא"ש כלל כ' סימן ט') אפי' לא ניקב העצם אלא כל שהוא טריפה ועוף היבשה שנשכתה חולדה בשיניה בראשה או שנגפה בעץ או באבן מניח אצבעו בצד הנקב ונועץ אצבעו שם או מכניס ידו לתוך פיה ודוחק שם אם לא בצבץ המוח ולא יצא מהנקב בידוע שלא ניקב קרום של מוח וכשרה ואם יצא טריפה: הגה ואנן אין בקיאין בבדיקת הטריפות ולכן יש להטריף אם ניקב עצם הגלגולת בכל שהוא בעוף אפילו בעוף דיבשה (בשערים דמהרא"י שער ל"א ובא"ו הארוך כלל צ"ד):
באר היטב יורה דעה
ל׳
א
שנתרוצץ. פי' שהוכתה מכות רבות ולא נפחתה:
ב
טריפה. וכ' בט"ז דבטור כ' בין ברוב הקיפה דהיינו מאמצעיתה ולמעלה שהוא למטה מהעינים בין ברוב גובהה דהיינו ממקום שמתחיל לשפע והוא למעלה מהעינים ונראה פירושו שמתחלה נותן סי' היכן מתחיל מקום הטריפות ואמר מהאמצעית של גובה הראש ולמעלה דהוא למטה מהעינים לצד הארץ ומאותו מקום ולמעלה עד הקרנים בכל מקום שיהיה חביסה בהיקף בעיגול אותו מקום אפילו ברוב מאותו עיגול טריפה ורוב גבהה היינו שנחבס שלא בעיגול ההיקף אלא דרך גובהה שלה דהיינו מן העינים ולמעלה לצד הקרנים אם נקבה רוב אותו גובהה ג"כ טריפה אבל למטה ממקום שהתחיל לשפע אין שום סברא לאסור ברוב גובהה ואם בגובהה או בהקיפה לחוד לא הוי רוב ובשניהם הוי רוב דהיינו גובה עם הקיפה אסור דהא דאיבעי לן בגמ' אי רוב הקיפה או רוב גובה אפשר לומר דזהו נמי בכלל האיבעיא ולא איפשטא ועיין פר"ח וכנה"ג (מהרמ"ט):
ג
קיים. וכ' בש"ך אע"פ שגם קרום העליון קיים:
ד
טריפה. וכ' בש"ך וכי הוי כסלע מצומצם דינו כיתר מסלע ורוחב הסלע הוא פחות משליש טפח עיין ש"ך ופר"ח ודוקא בבהמה גדולה אבל בבריה קטנה משערין לפי קוטנה פר"ח בשם ר' ירוחם (שם):
ה
טריפה. ופי' הש"ך דצ"ל יותר מסלע דסלע לא הוי שליש טפח ע"ש שמביא ראיה לדבריו וכשאין בין נקב לנקב כמלא נקב השלם שביניהם נידון כנקב ובנקבים שאין בהם חסרון מסופק הש"ך אי מצטרפין לרובא כמו גרגרת. ופר"ח מכשיר בכל גווני ע"ש:
ו
טריפה. והטעם מפני שקרומו רך. יש מיני אווזות דלאחר שמסירין הנוצות מראשיהן נראה על הגולגולת גומא והעור שלם רק שכפוף לתחת ונראה כעין גומא וכאשר מתחילין לחתוך העור נראה בגלגולת סדק המגיע עד קרום המוח והקרום קיים כשירות דהכי רביתייהו. וכן יש עופות דיש להן גבשושית ותחתיו יש בעצם נקבים דקים עשוים ככברה כך רביתייהו (תשובת צ"צ סי' ע"א) ופר"ח מחמיר. תרנגולת שיש בעצם גלגולת חטוטרות גם הנוצה שעליה גבוה משאר נוצות שעל הגלגולת עיין פר"ח סי' נ' דמסיק אם לא שהה יב"ח או שלא הטילו ביצים יש להטריפם ואם לאו יש להקל בה"מ ע"ש ובתשובת חב"י שאלה ל"א כ' בשם אחרונים גם הגאון מוה' שמואל קאיידנויר העיד ששאל להגאון מ' נפתלי כ"ץ אב"ד דק"ק פפ"ד על אווזות הנ"ל ואמר דהכי רביתייהו עיין שם. (מהרמ"ט):
ז
בשיניה. וכ' בש"ך דאלו ביד יש לאסור משום דרוסה דיש דרוסה לחולדה בעופות. תרנגולת שניקב עצם קדרות המוח ועלה עצם בנקב או נתחבר סדק השבר ונסתם כבראשונה בשל ישראל יש להקל דאלו ניקב הקרום לא היה עצם נתגדל ונתחבר עד שאינו ניכר. הריק"ש בתשוב' סי' קכ"ה ופר"ח חולק עליו:
ח
דיבשה. וכ' בט"ז בשם רש"ל מיהו אם יורד דם מחמת שנקרע העור ועצם קיים כשר ואף בעוף של מים יש להכשיר וה"ה אם יש בגלגולת רק נפוח ועצם הגלגולת שלם כשר אף בעוף של מים (או"ה). ובש"ך כ' דוקא בנקב יש חילוק בין בהמה לעוף אבל בנחבסה אין חילוק:
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
ל׳
א
מימרא דרב שילא וכו' חולין דף נ"ב:
ב
בעיא דרבי ירמיה שם ולא נפשטא ולחומרא הסכמת הפוסקים:
ג
רמב"ם בפ"י מה"ש:
ד
מימרא דרב נחמן שם דף נ"ד כפי' רש"י שם וכ"פ הרמב"ם שם וכ"פ הרשב"א והר"ן והרמב"ן:
ה
ברייתא שם דף מ"ה אליבא דב"ש ומדב"ש נשמע לב"ה:
ו
ברייתא שם דף נ"ו וכדמוקי לה שם בגמרא הואיל וקרומו רך:
ז
משנה שם דף נ"ו ופי' הכתה שנשכתה דאילו ביד הוי דרוסה כדלקמן סי' נ"ז:
ח
מימר' דרב ושמואל ולוי שם:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
ל׳
א
או חיה. שהוא בכלל בהמה כמש"ש ע"א א' בהמה בכלל חיה מנלן דכתיב זאת כו' ומאותו הפ' יליף לטרפות שם מ"ב א' למ"ד אינה חיה והכי קי"ל שם נ"ח א' וא"כ בכ"מ שאמרו טרפות בבהמה ה"ה לחיה:
ב
אע"פ כו'. דאל"כ לא הוי פריך שם מ"ב ב' דנכלל בניקב הקרום ועתוס' שם:
ג
נפחתה כו'. עירובין ז' א' וכמ"ש בבכורות ל"ז ב' ובחולין נ"ד ב' וערש"י שם ד"ה כסלע. וכן פסקו כל הפוסקים דלא כר"ת ודעמיה בתוס' שם מ"ב ב' ד"ה ואמר ובבכורות שם ד"ה כדי ועתוס' בעירובין שם ד"ה כגון כו':
(ליקוט) נפחתה כו'. דלא כר"ת שפי' דמ"ש וכן לטריפה לא קאי אלא אשדרה ולא אגולגולת ועתוס' מ"ב ב' ד"ה ואר"י כו' ושם נ"ד ב' ד"ה כסלע כו' (ר"ל דמש"ה מפרש ר"ת שם דלא כפירש"י) ובבכורות וש"מ אבל הרשב"א וש"פ סתרו דבריו ע"ש באריכות והביאו ראיה ממ"ש נ"ז ב' דתניא ובגלגולת כו' אר"י בן המשולם כו' אלמא דגם לענין טרפות מתניא ע"ש (ע"כ):
ד
ואם ניקבה כו'. עבה"ג ועתוס' שם ד"ה מצטרפין:
ה
שיש בהם חסרון. ע"ש בגמ' דמדמי לכאיסר בגלגולת ושם ביש חסרון. ב"י:
ו
שהוא שליש כו'. שם נ' ב' וכפי' תוס' שם ד"ה לכשמתח כו' ולפ"ד כאן צ"ל מ"ש שם כסלע כשרה כו' דצריך בחוט יתר על טפח ובסי' מ"ח ס"ד לא כ' כן ועש"ך:
ז
אבל פחות כו'. דלא מחמרינן אלא בדבר הצריך בדיקה משום דאנן לא בקיאין בבדיקה כמ"ש למטה אבל כאן א"צ בדיקה ממ"ש ואלו טרפות בעוף כו' הכתה כו' והיינו דצריך בדיקה כמש"ש בגמ' ובבהמה אמר שם נ"ד א' ואלו כשרות כו' נפחתה כו' והיינו פחות מכסלע:
ח
ובר אווזא. שג"כ נקרא אווזא והוא יותר במים:
ט
בשיניה. דאילו בידה בכ"מ טרפה משום דרוסה. רש"י שם ועגמ' שם נ"ג א':
י
או שנגפה כו'. טור וטעם אחד להם משום קרום:
יא
מניח כו' או כו'. ב' פירושים אלו פי' הרי"ף וכ"כ הרמב"ם והטור:
יב
ואנן כו'. ערש"י שם נ"ב א' ד"ה כ' בה"ג כו' והסכים עם בה"ג המרדכי בסוף פ"ד וכ' ולא אמרינן נשחטה הותרה אלא בדבר שיש לתלות בהיתר משא"כ בחסרון חכמה וכ"כ הג"מ וכ' בא"ז אף רש"י לא כתב אלא לדורו אבל בדורותינו נדלדלה החכמה כו'. וכן הסכימו כל האחרונים וע"ל סי' נ"ז סי"ח וע' ספ"ב דנדה:
כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה
ל׳:א׳
א
א) [סעיף א'] בהמה או חיה שנתרוצץ רוב עצם נולגלתה. בגמ' איתא (חולין מ"ב ע"ב) גולגולת שנחבסה ברובה טריפה. ופירש"י שהוכתה מכות רבות ולא נפחתה ולא ניקב הקרום וכן פי' רי"ו שנתמעכה ונתרועעה הגלגולת ע"י הכאות והוא קרוב לשבירה ולא שבירה ממש וכ"כ הש"ך סק"א והפר"ח או' ב' כפירש"י אמנם הפרישה והדרישה האריך בענין זה ומשמע מדבריו נסדק הגלגולת קרי נחבסה ואעפ"י שכל הגלגולת שלם יעו"ש והב"ד התב"ש או' א' והביא עוד סמוכות לדברי הפרישה מדברי הפו' וע"כ כתב להחמיר ואפי' לא נתמעך רק נסדק לבד בין ברוב גבהה בין ברוב הקיפה טריפה יעו"ש. וכ"כ הכריתי או' ב' דיש להחמיר ככל הפירושים. וכ"כ השפ"ד או' א' חכ"א כלל ט"ו או' ה' עיני הכהן סי' ב' או' א' קומץ או' א' בי"צ או' א' זב"צ או' א'.
ל׳:ב׳
א
ב) וכן אם לא נסדק רק נמעך כרצועה ארוכה ברוחב מעט דינו כמו נסדק. תב"ש שם. עיני הכהן שם. בי"צ בתה"ב או' ב' מקדש מעט או' ה'.
ל׳:ג׳
א
ג) שם. בין ברוב גבהה בין ברוב הקיפה. ובביאור רוב גבהה ורוב הקיפה רבו הפירושים בב"י וב"ח ופרישה ודרישה והט"ז ומדברי כולם נראה לדינא דאין נקרא גלגולת כ"א מה שנגד המוט. תב"ש שם. עיני הכהן שם. בי"צ בתה"ב או' א' זב"צ או' ד'.
ל׳:ד׳
א
ד) שם. בין ברוב גבהה. שנחבס שלא בעיגול אלא דרך גבהה שהוא מעינים ולמעלה לצד הקרנים. בי"צ בעמ"ז או' ב'.
ל׳:ה׳
א
ה) שם. בין ברוב הקיפה. היינו בעיגול אותו מקום שהוא כנגד המוח. עמ"ז או' ג'.
ל׳:ו׳
א
ו) שם. אעפ"י שהקרום קיים. ר"ל אעפ"י שגם קרום העליון קיים. ש"ך סק"ב. פר"ח או' ג' לה"פ או' ד' בל"י או' ג' כריתי או' ד' שפ"ד או' ב' חכ"א כלל ט"ו או' ה' זב"ת או' ז' קומץ או' א' בי"צ או' א' זב"צ או' ה' ועיין לקמן סי' ל"א סעי' א'.
ל׳:ז׳
א
ז) שם. אעפ"י שהקרום קיים. דאם אין הקרום קיים תיפוק ליה משום נקיבת הקרום של מוח. שו"ג או' ג' מק"ח או' ב' ור"ל כמ"ש לקמן סי' ל"א סעי' א'.
ל׳:ח׳
א
ח) ובחבוס חצי גבהה וחצי הקיפה כשירה ולא אמרינן דמצטרפין. פר"ת סוף או' א' זב"ת או' ה' עיני הכהן או' ה' אבל הקומץ שם כתב דאם הוא רוב ע"י צירוף דהיינו שיש מיעוט בהיקף ומיעוט בגובה וע"י שתיהן יש רוב כדי אחד מהן טריפה. ועי"ש בעשרון או' ב' ומשמע דה"ד אם הם סמוכים מצטרפים אבל אם הם מרוחקים אין מצטרפים עד שיהיה רוב בא' מהם ואפשר דכ"ע יודו בזה.
ל׳:ט׳
א
ט) כתב מהריק"ש אי ספק אי הוי רובא או לאו שרי מכח ס"ס ס' אי הוי רובא ואת"ל דהוי רובא שמא לאו היינו רוב המטריף כיון דבעיא הוא בגמ' אי רו"ג או רוב הקפה והב"ד הפר"ח או' ב' וחלק עליו והפר"ת הסכים לדברי מהריק"ש אמנם הרב שערי המים על סי' זה האריך לקיים דברי הפר"ח וע"כ כתב דיש להחמיר דלא כמהריק"ש אם לא בהפ"מ אחר שחיטה יש לסמוך על מהריק"ש יעו"ש והב"ד זב"ת שם.
ל׳:י׳
א
י) וכתב מהריק"ש דעוף של יבשה שוה לבהמה ולחיה לדבר זה דנחבסה. והביאו הפר"ח או' א' ומשמע דעוף של מים כגון בר אווזא טריפה אע"ג דלא נחבסה ברובה מיהו התב"ש או' ב' כשב לדקדק מדברי הש"ך סק"ז דאפי' בעוף של מים ברובה. וכ"כ השפ"ד או' ז' שש"א או' א' ובספרו עיני הכהן סי' א' או' ד' אלא שכתב שם התב"ש דהיינו למאן דמפרש נחבסה נתרועעה קרוב להשבר אבל למאן דמפרש נחבסה נסדקה וכמ"ש לעיל או' א' פשיטא דאין זה כ"א בבהמה אבל בעוף אפי' דיבשה לדידן לית ליה תקנתא אפי' במשהו יעו"ש. וכ"כ השש"א שם ובעיני הכהן שם. אבל בשער המים או' א' כתב כדברי מהריק"ש והפר"ח דעוף דיבשה שוה לבהמה וחיה. וכ"כ הזב"ת או' א' משמע הא בעוף המים אפי' בנתרועעה כל שהוא טריפה. וכ"כ זב"צ או' ב' דבעוף של מים אם נתרועעה הגלגולת ע"י מכות רבות אף דלא נשברה והיינו כפי' הראשון יש להטריף אפי' במיעוטא משום דעוף של מים עורו רך ובעילא כל דהו חיישינן לנקיבת הקרום יעו"ש.
ל׳:י״א
א
יא) ומ"ש דעוף דיבשה שוה לבהמה וחיה ובעינן רובא מ"מ בעי בדיקה כי לפעמים יחסר כל דהו. פר"ת סוף או' א' עיני הכהן שם. ואף לדידן סגי בבדיקה משום דמדינא שרי. זב"צ או' ג' ור"ל משום דמדינא שרי היכא דליכא רובא.
ל׳:י״ב
א
יב) ואם נחבסה הגלגולת ברובא יש להטריף אפי' עברו עליה י"ב חודש. כנה"ג בהגה"ט או' ו' דלא כרש"ל. כריתי או' ד' תב"ש או' ח' ער"ה או' ג' בי"צ בעמ"ז או' ד' עיני הכהן שם או' ו' תו"ז סי' ל"ו או' ז'.
ל׳:י״ג
א
יג) ראש עוף הוכה וחלה כמה ימים מכיון שהולך ואוכל כראוי א"צ לבדוק קרום המוח ואף בנפוח עור החיצון אין חשש לניקב העצם ומכ"ש בעוף שאינו של מים וכגון שהוכה בדבר עב שאף אם גרם בהכאתו נקב בעצם מ"מ לא היה יכול אותו דבר ליכנס בעומק לנקוב גם הקרום. דע"ק או' א' זב"צ או' ז'.
ל׳:י״ד
א
יד) [סעיף ב'] נפחתה וחסר ממנה כסלע טריפה. וכי הוי כסלע מצומצם דינו כיתר מסלע וטריפה. ש"ך סק"ג. פר"ת או' ב' לה"פ או' ה' בל"י או' ד' זב"ת או' ט' חכ"א כלל ט"ו או' א' עיני הכהן סי' ב' או' ז' ור"ל דלא תימא דמ"ש כסלע היינו שיכנס לתוך הפחת סלע וא"כ הוי יותר מסלע דאמתא באמתא היכי יתיב אלא דגוף הפחת יהיה כסלע. שפ"ד או' ג' עיני הכהן שם. זב"צ או' א'.
ל׳:ט״ו
א
טו) ואם נסתפקו אם הגיע לסלע מצומצם או לא טריפה עד שיתברר שלא הגיע לסלע מצומצם. פר"ת שם. עיני הכהן שם. זב"צ או' ט'.
ל׳:ט״ז
א
טז) ואפי' אם גם הקרום העליון קיים טריפה. חכ"א שם. בי"צ או' ב' עיני הכהן שם. זב"צ או' יו"ד. ועיין לעיל או' ו' ואו' ז'.
ל׳:י״ז
א
טוב) ולא מהני שהיית י"ב חודש בטרפות דנפחתה. שפ"ד או' ה' בי"צ בעמ"ז או' ו' עיני הכהן שם. זב"צ או' י"א. ועיין לעיל או' י"ב.
ל׳:י״ח
א
חי) והא דבעינן חסרון כסלע היינו בבהמה גדולה ובבריה קטנה ובעוף משערינן לפי קטנן וכדלקמן בסי' מ"א סעי' ב' פר"ח או' ד' לה"פ או' ה' בל"י או' ד' תב"ש או' ג' שער המים או' ד' זב"ת או' ח' בי"צ או' ב' עיני הכהן שם. זב"צ או' י"ב.
ל׳:י״ט
א
יט) וכתב התב"ש או' ו' דלמאי דאסיקנא דהכל לפי גדלו וקטנו א"כ מי יודע באיזה שור הגדול שיעורו חז"ל כסלע והקטנות ממנו הם פחות מזה ולכן ראוי להמורה לשום עיניו ולבו בדקדוק שיעור זה לבל יכשל ח"ו עכ"ל. בי"צ בעמ"ז או' ט' עשרון או' ד' זב"צ שם.
ל׳:כ׳
א
ך) שם. ואם ניקבה נקבים שיש בהם חסרון וכו' משמע אבל אם ניקבה נקבים שאין בהם חסרון אפי' כי מצרפת להו הוי רובא לא פסלי בגלגולת. וכ"ה בהדיא בב"י. והגם דהש"ך סק"ד מספקא ליה בזה דעת הפר"ח או' ה' להכשיר. לה"פ או' ו' בל"י או' ה' תו"ז סי' ל"ו או' ט' אבל הדג"מ כתב דיש להחמיר כדברי הש"ך והב"ד פ"ת או' א' וכ"כ שער המים או' ה' ור"ל אעפ"י שאין בהם חסרון פסלי ברובא. והיינו רוב גבהה או רוב הקפה וכמ"ש שער המים שם. והתב"ש סוף או' ה' כתב דבנקבים שאין בהם חסרון יש להבחין אם נעשים ע"י הכאה מצטרפים לרובא ואם נראה שנעשו ע"י חולי יש להקל. בי"צ בעמ"ז או' ז' עיני הכהן סי' ב' או' ח'.
ל׳:כ״א
א
כא) ולפי מ"ש באו' א' דיש מפרשים דנחבסה היינו נסדקה מחמת מכה גדולה ואם הגיע עד הרוב טריפה לדבריהם ראוי להחמיר נמי אפי' יש ב' וג' סדקים ויותר ויש רוב בין כולם מצטרפין. תב"ש שם. עמ"ז או' ח' עיני הכהן שם.
ל׳:כ״ב
א
כב) שם. ואם ניקבה נקבים שיש בהם חסרון וכו' וכשאין בין נקב לנקב כמלא נקב השלם שביניהם נידון כנקוב ומצטרף לכסלע. ב"י. לבוש. פר"ח או' ה' לה"פ או' ו' תב"ש או' ה' שפ"ד או' ד' קומץ או' ב' בי"צ או' ב' עיני הכהן שם. תו"ז שם או' יו"ד. זב"צ או' יו"ד.
ל׳:כ״ג
א
כג) שם. שהוא שליש טפח וכו' והטפח הוא ד' גודלים כנודע וא"כ שליש טפח הוא רוחב גודל ושליש וכשתביא חוט אורך ד' גודלים ותעגלהו סביב תמצא בתוך עיגולו רוחב גודל ושליש שהוא שיעור כסלע והוא ע"פ מ"ש במס' עירובין פ"א מ"ה כל שיש בהקיפו ג' טפחים יש בו רוחב טפח וזהו לדברי הש"ע. והש"ך סק"ה כתב לפקפק בדברי הש"ע דהסלע אינו כ"א פחות משליש טפח אבל הפר"ח או' ו' כתב ליישב דברי הש"ע דהכא מיירי בסלע מצומצם והוא שליש טפח מצומצם יעו"ש. וכ"כ הפר"ת או' ד' זב"ת או' יו"ד. ועיין לעיל או' י"ד.
ל׳:כ״ד
א
כד) שם הגה. אבל פחות מזה יש להכשיר וכו' ומ"מ בעי בדיקה לראות אם ניקב הקרום ואם לא בדק הוי ספק טריפה. תב"ש או' ז' שער המים או' ז' זב"ת או' י"ב. בי"צ סוף או' ב' קומץ או' ג' עיני הכהן סי' ב' סוף או' ח' ואפי' נפחת הגלגולת ע"י חולי או מאיזה צד שיהיה צריך בדיקת ראייה להקרום. תב"ש שם. בי"צ בעמ"ז או' יו"ד. עשרון או' ה' ואע"ג דאנן ק"ל דאין אנחנו בקיאים בבדיקת קרום של מוח היינו בנקב משהו של עוף משא"כ בבהמה שא"א שינקוב הגלגולת כ"א דבר שהולך ועב למעלה אפשר לראותו במראית העין ובזה אנחנו בקיאין רק צריך לעיין היטב במראה. תב"ש שם. עמ"ז שם. עשרון שם. ומשמע דבין נפחת ע"י חולי או ע"י מכה אנחנו בקיאין בבדיקה זו אבל החכ"א כלל ט"ו או' א' כתב דדוקא אם יפחת מעצמו מחמת חולי אבל אם נפחת ע"י הכאת קוץ וכיוצא בו דצריך בדיקה מדינא כמו בסי' ל"ב סעי' ו' ולדידן אין בקיאין טריפה. וכ"כ השפ"ד או' ז' דבבהמה אף ניקב בדבר עב כל שאין כסלע בקיאין אנחנו דמסתמא אין דרך דבר עב לנקוב עצם הבהמה שהוא קשה אבל אם ניקב בחץ וכדומה אף בבהמה אין אנחנו בקיאין עכ"ל ואפשר דגם התב"ש ודעמיה יודו בזה דאין אנחנו בקיאין ולא אמרו בקיאין אלא אם ניקב בדבר עב כמ"ש השפ"ד וגם דברי החכ"א יש לפרש כן דלא אמר אין בקיאין אלא בקוץ שהוא דק וכיוצא בו אבל בדבר עב !יודה דבקיאין וכמ"ש השפ"ד ודו"ק.
ל׳:כ״ה
א
כה) שם. ובעוף המים כגון אווזא ובר אווזא וכו' אלא כל שהוא טריפה. וכטעם משום דקרומו רך. ב"י. ט"ז סק"ב. ולפ"ז אין חילוק בין ניקב ע"י אדם או ע"י חולי דהוי ודאי טריפה. מש"ז או' ב' בי"צ בעמ"ז או' י"א. זב"צ או' ט"ז.
ל׳:כ״ו
א
כו) ומעשה בא לידי באווזא שהיה העור שלם מבחוץ והיה נצרר הדם וחתכתי העור ומצאתי שהיה העצם נרקב וחסרון והטרפתי שאף העור שלם לא מהני דהעיקר תלוי בעצם. מש"ז שם. בי"צ בתה"ב או' ג' קומץ או' ה' זב"צ או' כ"ט.
ל׳:כ״ז
א
כז) שם. ובעוף המים כגון אווזא וכו' בעוף המים פשוט הוא דאין חילוק בין נקב שיש בו חסרון לאין בו חסרון או סדק משהו הכל טריפה. תב"ש או' ח' עיני הכהן סי' ב' או' ט' זב"צ או' י"ז.
ל׳:כ״ח
א
כח) שם. ועוף היבשה שנשכתה חולדה בשיניה וכו' דאילו ביד יש דרוסה לחולדה בעופות כדלקמן סי' נ"ז יעו"ש. ש"ך סק"ו. פר"ח או' ה' שפ"ד או' ו' ביאור הגר"א או' ט' זב"ת או' ט"ו.
ל׳:כ״ט
א
כט) שם. ועוף היבשה שנשכתה חולדה וכו' מניח אצבעו וכו' הגה. ואנן אין בקיאין בבדיקת הטרפות ולכן יש להטריף וכו' בכל שהוא בעוף אפי' בעוף דיבשה. וכן אנו נוהגין. שו"ג או' י"א. זכ"ל על סי' זה. זב"צ או' י"ח.
ל׳:ל׳
א
ל) ומיהו בעוף דיבשה דאנו מטריפין בניקב כל שהוא דאין אנו בקיאין בבדיקה בזה ודאי אם שהה י"ב חודש או כ"א יום יצא מכלל ספק אבל בעוף המים דקרומן רך הוא ודאי לא מהני שהיות י"ב חודש דכל שהוא ודאי לו חיה יחיה אלף שנים לא מהני. שפ"ד או' ה' בי"צ בתה"ב או' ג' קומץ או' ד' זב"צ או' י"ט.
ל׳:ל״א
א
לא) והיינו דוקא אם ניקב העצם אבל אם יורד דם מחמת שנקרע העור והעצם קיים כשר. ט"ז סק"ג בשם רש"ל. ואף בעוף של מים יש להכשיר. פר"ח או' ט' לה"פ או' ט' בל"י או' ז' מש"ז או' ג' זב"ת או' ך' זב"צ או' ך'.
ל׳:ל״ב
א
לב) וכן אם לא נמצא בגלגולת רק נפוח ועצם הגלגולת שלם כשר אף בעוף של מים. או"ה כלל נ"ד או' ו' כנה"ג בהגב"י או' ט"ו. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. תב"ש סוף הסי' מש"ז שם. זב"ת שם. ומ"מ בדיקה בעי לראות אם העצם שלם. קומץ או' ה' זב"צ או' כ"א.
ל׳:ל״ג
א
לג) עוף שיש איזה נגע בראשו כמה שוחטים מטריפין אפי' עצם הגלגולת שלם וטועים הם אלא יוציא החטיטה או הקליפה שיש בראשו נגעו ואם העצם שתחתיה שלם כשרה ואם לאו טריפה מספק ניקב קרום של מוח. שו"ג או' י"א. מחב"ר או' ה' זכ"ל שם. יא"פ. עיני הכהן סי' ב' או' ט"ז. זב"צ או' כ"ב.
ל׳:ל״ד
א
לד) אם בא לפניו עוף שיש לו נגע בראשו וקודם שיבדוק אם עצם הגלגולת שלם נאבד הראש כשרה מספק ספיקא. שו"ג שם. מחב"ר או' ו' זכ"ל שם. יא"פ. עיני הכהן שם. זב"צ אי' כ"ג.
ל׳:ל״ה
א
לה) פעם אחת בה לפנינו ראש מן הצאן וכעין ליחה היה יוצא מן הראש אצל הקרן וחלקנו וחתכנו הראש והסרנו המוח מן הראש והיה העצם שלם מן הראש והכשרנו כי הליחה לא בא ויצא אלא מן שורש הקרן. הגהות שערי דורא סי' פ"ו. ד"מ או' ב' וכ"כ בהגהות שבסוף או"ה שער נ"ד סי' ח' כנה"ג סי' ל"א בהגב"י או' ך' תב"ש סוף הסי' מחב"ר סי' ל"א או' ח' עיני הכהן סי' ג' או' י"א. ונלמוד מזה דכל דחזי רעותא כה"ג בעי בדיקה. תב"ש שם. ואפי' אם לא ראה נקב ממש בהעצם אלא ראה איזה ריעותא המורה על נקב צריך לפתוח הגלגולת ואם ראה העצם מבפנים שלם שוב א"צ לעיין בקרום. מקדש מעט או' י"ג. זב"צ או' כ"ד. ועיין לקמן או' מ"א.
ל׳:ל״ו
א
לו) יש מיני אווזות שלאחר שמסירים הנוצות מעל ראשיהם נראה כעין גומא על הגלגולת והעור שעל הגלגולת שלם רק שהעור כפוף לתחת ונראה כעין גומא וכאשר מתחילין לחתוך כדי לפצוע הראש נראה בגלגולת סדק ומגיע עד הקרום של מוח והקרום קיים כשרות דהכי רביתייהו וכן נמי יש עופות שיש להם גבשושית ותחתיו יש בעצם נקבים עשויים ככברה כך רביתייהו. צ"צ סי' ע"א. אכן דעת הפר"ח בסי' ן' או' ד' להחמיר אלא שסיים שאותם שחיות י"ב חודש ומטילות ביצים המיקל בהפ"מ לא הפסיד יעו"ש. והתב"ש או' ח' כתב דאף בחיות י"ב חודש ומטילות ביצים אין להתיר בהפ"מ אלא עוף דיבשה אבל באווזות אין להתיר כלל כ"א אחר בדיקת הגלגולת אם שלם הוא בלא סדק או נקב אפי' משהו יעו"ש. אמנם הבל"י או' ו' כתב בשם כמה גדולים להתיר בפשיטות באווזות הנ"ל דהיינו רביתייהו יעו"ש וכ"כ המחב"ר או' ג' דלענין הלכה רבו המתירין כמ"ש בתשו' חנוך בית יהודה סי' ל"א וגם הכנה"ג בסי' זה ובתשובותיו (קול בן לוי סי' כ"ח) מתיר גם הרב פני משה והרב נתיבות משפט והרב שדה יהושע ושבעה רבני קושטא התירו בפשיטות ככתוב בחוט המשולש. וכ"כ הרב כריתי ופליתי בסי' זה המיקל לא הפסיד יעו"ש. וכתב בס' באר מים חיים סי' ל' או' ח' שכן המנהג בירושת"ו להכשיר יעו"ש וכ"כ הזר"א ח"ג בקו' קיצור ה' טרפות או' ב' דאנן נהגינן כדעת הצ"צ יעו"ש וכ"כ השו"ג או' י"ב דכן המנהג. וכ"כ הרב זב"צ או' כ"ה דמנהגם להתיר בלא בדיקה משום דהיינו רביתייהו ורוב הפו' מתירים יעו"ש. מיהו בשו"ת נוב"י חי"ד סי' ה' מסיק שנתברר שכל האווזות יש להם נקב מתולדתם בעצם הגלגולת וכשהוא נקב קטן הוא מכשיר אך אם הוא גדול אינו מכשיר כ"א בהפ"מ יעו"ש והב"ד פ"ת או' ב' יעו"ש. נמצא בדין זה דיש חילוקי דעות וע"כ כל עיר יעשו כמנהגם ונהרא נהרא ופשטיה.
ל׳:ל״ז
א
לז) תרנגול שנשכו עכבר גדול שקורין ראט"ץ על ראשו וקרע כרבלתו ודאי דעכבר אינו דורס אך דאין להשהות י"ב חודש אלא לשוחטו מיד ולבדוק עצם הגלגולת שבזה גם אנו בקיאין ואם ניקב העצם איכא למיחש לקרום ובהא אין אנו בקיאין אבל לשחטו אחר זמן איכא למיחש שמא ניקב העצם והבריא. תשו' חת"ס חי"ד סי' נ"ח ונ"ט יעו"ש. פ"ת או' ד'.
ל׳:ל״ח
א
לח) תרנגולת שניקב או נשבר עצם קדירת המוח ואח"כ עלה עצם בנקב או נתחבר סדק השבר ונסתם כאשר בראשונה עד שאין ניכר בראשו שום סדק ולא נקב כלל בשל ישראל יש להקל ולהכשיר. מהריק"ש בס' אהלי יעקב סי' קכ"ד. אמנם הפר"ח או' ח' השיג על דבריו ואסר. וכן הסכים התב"ש סוף הסי' לאסור כדברי הפר"ח. שפ"ד או' ז' זר"א יו"ד בקיצור טרפיות שלו או' ד' מחב"ר או' ד' חכ"א כלל ט"ו או' ג' שער המים בסוף הסי' זב"ת או' ך' בי"צ בתה"ב או' ב' קומץ בסוף הסי' עיני הכהן סי' ב' או' ט"ו. תו"ז סי' ל"ז או' ח' זב"צ או' כ"ו.
ל׳:ל״ט
א
טל) אבל אם יש לתלות בהא שנברא כך מתחלת ברייתו יש להכשיר. זר"א שם. זב"צ או' כ"ז.
ל׳:מ׳
א
מ) ואפי' בבהמה שניקב עצם הגלגולת וספק יש בה כסלע או לאו ולא הספיק לבודקה ואח"כ נתחבר ונקשר יפה כבראשונה כמעשה דמהריק"ש יש להטריף. שפ"ד שם. בי"צ בתה"ב שם. עיני הכהן שם. זב"צ או' כ"ח.
ל׳:מ״א
א
מא) מעשה בראש כבש א' שהקרן שלו היה מתנדנד והיה יוצא ממנו תולעים והעור והבשר שבסביבות הקרן ג"כ התליעו וחתכו את הקרן ואת העור ואת הבשר הנז' וראו שעצם הגלגולת קיים ואין בו שום ריעותא והתירו בשופי. זב"צ או' ל' והוא פשוט ממ"ש לעיל או' ל"ה יעו"ש.
ב
מא) ג) ולא מקרי הפ"מ אלא היכא דמפסיד מן הקרן אבל אם אין מפסיד מן הקרן אעפ"י שמפסיד כל הריוח לא מקרי הפ"מ. ש"ך ססי' רמ"ב בקיצור הנהגת הוראת או"ה או' ג' דע"ק בכלל הפ"מ או' א' וכן מתבאר ממ"ש לעיל או' א' יעו"ש.
ג
מא) ד) וכתב שם דע"ק דהטפול שהיה למוכר בבהמה יש לחשבו עם הקרן דהיינו כמה היו נותנין עבור טפול כזה יעו"ש אמנם בפר"ח סי' ט"ל או' כ"ז לא משמע כן שכתב אין דומה הפסד מן הכיס להפסד ריוח שמפסיד השוחט שכירותו יעו"ש. מקדש מעט שם או' א' אמנם אם קנה שעורים לצורך הבהמה וכיוצא ודאי זה נחשב מהקרן כיון שמפסיד מכיסו. זב"צ שם או' ה'.
כרתי על שולחן ערוך יורה דעה
ל׳
א
בהמה וה"ה עוף רק הואיל בעוף יש הבדל בעוף של מים בבקיעה גרידא טריף. לא ביקש הש"ע להאריך ונקט רק בהמה וחיה:
ב
שנתרוצץ. יש בו לשון ריעותא וקרוב לשבירה ועדין לא נשבר ולכך נקט נתרוצץ אף דבגמ' נאמר נחבסה. וכן פי' הרד"ק על קנה רצוץ והרבה פירשו לשון סדק ושביר' ובכולם יש להחמיר:
ג
רוב גובה וכו' רבו הפי' והט"ז פי' דמן העיני' עד קרנים שטח המשוך הוא גובה והקיף באותו מקום בכל הגלגלת נקרא רוב הקפו ולפעמים נחבטה באותו מקום גבוה מן עינים עד קרני' אבל בהיקף הגלגלת שלם וכן להיפך רוב מקיף גלגלת נחבס' אבל מקום שטח גבוה מן עינים עד לקרני' שלם ויש להחמיר ולטרוף בשניהם:
ד
אע"פ שהקרום קיים היינו כל קרומ' תחתון ועליון ש"ך ופשוט דאין הטריפות מחמת קרום רק טריפות מחמת עצמן ולכך אפילו שחיה יב"ח טריפה דאין מועיל לודאי טריפות ודברי מהרש"ל בפי' א"ט סי' פ' צ"ע:
ה
כסלע עיין פלתי במה משערין סלע אם בכל בהמה וחיה שעורו סלע רק בעוף משערין לפי ערך או לא דברו רק בראמי' גדולים: וגם נברא חסר יש לצדד להקל ולכך באווזות שיש לפעמים נקב בגלגלת ונבראו כך ואפשר אם משערין לפי ערך ראמים גדולים ה"ל שעורא זוטא מ"מ יש להקל כי בלא"ה גדולי מחברים לא פסקו הך דינא עיין פלתי:
ו
נקבים וכו' דעת רבינו ב"י דשלם שבניהם מצטרף כמו בגרגרת סי' ל"ד והפר"ח מקיל ועיין פלתי שעשיתי סמו כי' לפר"ח:
ז
שיש בהן חסרון אבל אין בהן חסרון לא מצרפי לרובא כמו בגרגרת ב"י והסכי' הפר"ח והש"ך גמגם ועי' פלתי כי לא הבנתי טוב מחלקותם וספקתם
ח
כסלע אפי' מצומצם ודלא כפירוש משנה לרמב"ם עיין פלתי
ט
שליש טפח והרב הש"ך הקשה דסלע מצומצם אינו כ"כ כיון דיותר מסלע הוא כך שיעורו לקמן סי' מ"ח וגם טען דחכמי מדות אמרו דהך שיעור' כל שיש בהקפו טפח רחבו ואלכסונו שליש טפח אינו מדוקדק רק ז' טפחים באלכסון בהקפו כ"ב טפחים ויש לדייק לחומרא ועי' מ"ש פלתי בישוב כ"ז:
י
(טפח) טפח הוא ארבעה אצבעות אגודלים וא"כ שליש הוא אצבע ושליש אצבע ואצבע הוא כפי מ"ש הרמב"ם בהל' ס"ת פ' ט' הלכה ט' באורך שני שעורות בריווח ורוחב ז' שעורות בינונים בדוחק:
יא
בכל שהוא וכו' דקרומה רך ונשבר העצם נפסק קרום ובאווזת שיש להם נקב בגלגלת ולא בקרום והם מסוימין שהנצו' על ראשם גבוהים במקום ההוא שקורין בל"א שעפליך רבו המתירין והאוסרין ואני הארכתי בזה בפלתי ובררתי שיעור איסר שיש לשער בעוף לפי ערך בהמה והעלתי במקום דליכא פסידא דיש להחמיר אם לא שהאווזא כבר חיה יב"ח או הטילה ביצים אז המיקל לא הפסיד ות"ח יחמיר לעצמו:
יב
בכל שהוא בעוף היינו בדלא שהה יב"ח או ביצים ואם הגלגלת יש בו נפוח ולאחר שחתכו הנפוח הוא שלם כשר:
פלתי על שולחן ערוך יורה דעה
ל׳
א
נפתחה וחסר כסלע טריפה יש מיני אווזות שנבראו בחסרון בעצם גלגלתם אבל לא ניקב הקרום ויש סימן על ראשם בנוצות שהם קצת גבוה שקורין שעפליך וקצת חושבין לאסור בשני טענות א' כי כסלע כפי מ"ש רי"ו הוא בראם הגדו' ומכאן ואילך הכל לפי ערך וגדלו וא"כ לפי ערך ראם אווז' ומכ"ש בר אוזזא זו זוטר' לי' שעורי' למאד עד שנקב שיש בו חסרון כל דהו מיטרי' דהוי בערך חסרון כאיסור: ויש לעיין כי כבר כתבתי בסימן מ"א כי בזה מחלוקת רבוותא אי משערין מראמי' גדולים וממנו למטה הכל לפי ערך או כל בהמה וחי' גדולם וקטנה הכל שעורא חד רק בעוף משערין לפי ערך הבהמה ולפום הנך רבוותא א"כ בבהמה קטנה דשעור' סלע בעוף יש כאן ערך בהמות בחסרון ולא מועיל חסרון כל דהו כי אם לפחות שליש סלע וכדומה אבל לדעת האומרים דמן שור הגדול מתחיל הערך א"כ בעוף הנ"ל חסרון כל דהו מחשב סלע ועיין לקמן בסי' מ"א סתם הש"ע כהך דיעה ובאמת לפי הך דיעה ראשונה מרווח יותר דהא הך חסרון דסלע באדם אתמר בחסרון גלגלת לטמא באהל ואיך הי' ערך אדם וערך שור הגדול בשוה זו לא שמענו וגם אם במין ח' יש ג"כ ערך והבדל בין גדול לקטן כמו בין שור לעגל א"כ חסרון בגלגלת דאינו מטמא יהי' הבדל בין אדם גדול לאדם קטן וזהו לא מצינו בשום מקום ואם באנו להך דיעה דמשערין הכל לפי ערך שור גדול א"כ ע"כ צ"ל חסרון בגלגלת' היינו חסרון ביד ולא נברא חסר דהא אם בשור הגדול סלע שור בן יומו חסרון כל דהו מטריף וא"כ בנברא חסר הא אז הי' בן יומו ומטריף בחסרון כל דהו וכי יחזור הטריפה לכשרותו כשיגדל וא"כ איך יהי' ואיך תמצא חסרון בסלע ולמה קתני בניטל וכסלע לתני בנברא בחסרון כל דהו וזהו כונת ת"ה בסי' קע"ז דכתב דחסרון בשדרה היינו ניטל ביד ולא נברא חסר דהא כייל לי' בהדי חסרון גלגלת וזהו איירי בניטל ביד ולכאורה קשה היא גופי' מנ"ל ולפי מ"ש ניחא דס"ל לת"ה כהרא"ש דמשערין בשור הגדול ואם כן א"א בנברא חסר ודו"ק. כללו של דבר מכל צד משמע בכהאי גוונא בנברא מותר ועיין לקמן סי' ל"ד דכתב דשיעור איסר הוא לכל פחות חצי רוב רוחב הקנה אם כן פשיטא דסלע גדול מאיסר הוא לפחות שיעורו כך וזהו אינו באווזות: ובפרט כי זה חסרון דגלגלת לאו הסכמת כל פוסקים כי רבים חולקין ומכשירין ובפרט אם קרום העליון קיים בעל עיטור והרא"ש כפי שהעיד הטור בנו ורבינו יונה: ובדברי תוס' יש ספק כי הא דפריך בגמ' ריש פרק א"ט על ח"י טריפות שמנה ר"י ולחשוב חסרון בשדרה דתניא כמה חסרון בשדרה ב"ש אומר ב' חולי' וב"ה אומר חוליא אחת ואר"י אמר שמואל וכן לטריפה והקשה התוס' דשם ג"כ נאמר חסרון בגלגלת ב"ש אמר כמלא מקדח וב"ה אומר כדי שינטל מן החי וימות דהוא סלע ואר"י אמר שמואל וכן לטריפה ולמה פריך הגמ' מחסרון בשדרה ולא מחסרון בגלגלת ותי' דר"י לא קאי אגלגלת דס"ד דחסרון דגלגלת הוי עס חסרון דקרום ובהמה מיטרפה בנקיבת הקרום לבד והא דתנן בעירובין דחשיב תרי חומרא דסתרי כגון שדרה וגלגלת אגב שדרא נקט גלגלת וכו'. #א) צ"ע בתוס' כי יש להבין מה זה שכתבו בתוס' דס"ד דחסרון דגלגלת הוי עם חסרון דקרום הא לפי התוס' באמת כך הוא מדלא פריך בהך ואת"ל דס"ל לתוס' רק בס"ד אבל במסקנא חסרון גלגלת לבד בלי קרום ליטרף די"ל חסרון בשדרה וגלגלת חדא היא מלבד דתוס' שם ד"ה הנך כתבו אם אין שווין בשיעור לא חשבינן כחדא אף א"כ א"צ לתוס' לדחוק ולומר גלגלת דנקט בעירובין אגב שדרה וכדי נקטי דהא למסקנא משפט אחת לגלגלת כמו לשדרה. #ב) ונראה ליישב דלכאור' יש ליישב קושי' התוס' בפשוט דזה ודאי מקובל מקדמונים דחסרון בגלגלת כדי שינטל מן החי וימות ויש בזה המאמר חסרון בגלגלת שני פירושים אם כוונו לגלגלת בלבד אובצירוף הקרו' ומילתא דא נתברר מהך אי טריפה חיה או אינו חיה אי טריפה אינו חיה ובמשנה נאמר חסרון הקרום טריפה וכיון שאינו חי' הרי זה שניטל מן החי וימות וא"כ לאיזה צורך נאמר חסרון בגלגלת דל גלגלת מהכא הלא בחסרון הקרום לבד ניטל מן החי וימות וע"כ דכיוונו לחסרון גלגלת לבד אבל אי אמרינן טריפה חי א"כ אף דמיטריף בנקיבות הקרום מ"מ אינו שינטל מהחי וימות ולענין טומאות אוהל אינו טהור עד שיחסור כ"כ כדי שינטל מהחי וכו' דאז נפקא לי' מתורת אדם ולכך בעינן תרווייהו גלגלת וקרו' ואז גבר החולשא שינטל מהחי וימות וא"כ א"ש לדידן דקיי"ל טריפה אינו חי א"כ חסרון דגלגלת בעצם לבד מטריף ושפיר קאמר שמואל וכן לטרפה על גלגלת לבד ואמרינן בעירובין דהוי תרי חומרא וכו' אבל לתנא דבי ר"י דס"ל טריפה חי' י"ל כהנ"ל חסרון גלגלת היינו עם הקרום דאף דמיטריף בקרום מ"מ אינו בכלל שינטל מהחי וכו' וא"כ א"א לו למנותו בחשבון הטריפות דכבר חשב ליה ניקב הקרום וצ"ע לכאורה. ומה #ג) שיש ליישב נראה דקשי' לי' לתוס' קושיות התוס' בעירובין דמאי קמ"ל שמואל וכן לטריפה כיון דקתני שינטל מהחי וימות פשיטא דטריפה הוא דהא מיית וליישב כי תירץ התוס' בעירובין דחיקא ליה ולכך ס"ל דשמואל אמר למילתי' למאן דאמר טריפה חיה ולגבי טומאה מקובל בידינו דצריך להיות כ"כ שינטל מהחי וימות ואז טהור מטומאת אהל א"כ י"ל הנ"מ לטהר טומאת אוהל בעי שיעור סלע דאי הוי ליה חסרון כ"כ ודאי מיית אבל לטריפה לא בעינן שיעורו דסלע דבאמת אינו מיית ומ"מ טריפה היא דטריפה חיה ולכך קאמר שמואל לא כן היא וכן לטריפות דשיעור הנאמר בטומאה הוא הנאמר לענין טריפות ובעינן סלע דוקא וזה מין הטריפות חמו' עד שאפי' מיית ביה אע"ג דבעלמא טריפה חיה וא"כ קושי' התוס' שפיר מעירובין דל"ל דסוגיא דשם קאי למ"ד טריפה אינו חי' דהא עיקר מימרא דשמואל אתיא כמ"ד טריפה חי' ודו"ק. וכן מצאתי בנדה דף כ"ד דס"ל לשמואל בריה שיש לו ב' גבין וב' שדראו' דבאשה הוי ולד לטומאת לידה ואף דודאי טריפה דכל יתר כנטול דמי' ואילו גבי גוף אטום מסקינן למ"ד טריפה אינו חי' אינו טמאה לידה וע"כ צ"ל דס"ל לשמואל דטריפה חיה ודוק (ועיין מה שכתבתי לקמן בסי' ל"א). ומעתה גם דברי התוס' דכתבו לס"ד ניחא. #ד) דקשה לי' לתו' לר"ת דאוקי הך חסרון דגלגלת רק באדם ולא בשארי בעלי חיים הא קתני במתני' כדי שינטל מהחי וימות מלת מהחי מורה על כל מיני חיה דאל"כ ה"ל למתני מאדם וא"כ איך נימא לר"ת דאיירי דוקא באדם רק אי אמרינן טריפה חי' כדעת שמואל ותנא דבי ר"י וא"כ חסרון הקרום באדם כשר ובבהמה טריפה אבל מ"מ אינו בכלל ינטל מן החי וימות דטריפה חי' אבל בנחסר גם הגלגלת איכא תרתי לריעותא אז בכל בעלי חיי' כשינטל ימות ומיני' באדם אף דאית לי' מזל מיטרפא כיון דחזינן דהאי חולשא כ"כ עד שגורם מיתה בבעלי חיי' וא"ש וזו הכל לשמואל ולתנא דבי ר"י אבל לדידן דקיי"ל טריפה אינה חי' א"כ ל"ל חילוק ר"ת לחלק בין אדם לבהמה דהא מהחי קתני דכולל כל מיני בעלי חיים ותירץ הנ"ל לא שייך דהא טריפה אינו חי' וע"כ מקרה אחד לאדם ולבהמה ולתנא דבי ר"י לא קשה ולחשוב כו' דהוא ס"ל טריפה חי' ושפיר יש הבדל בין אדם לבהמה ושפיר כתבו התוס' לס"ד דבמסקנא לא קאי. וכן לתי' השני' בתו' דאיירי חסרון בגלגלת וניקב הקרום העליון אפי' למ"ד קרו' עילאה לבד באדם שאני דקרום התחתון קשה וקשה ג"כ היאך קתני במשנה כדי שינטל מהחי ומשמע בכל בעלי חיים והא בבהמה דקרום העליון בלבד מיטריף וצ"ל ג"כ כמו שכתבתי דטריפה חי' לכך לענין שימות בעינין אף בבהמה תרתי גלגולת וקרום והא דקאמרינן התם בעירובין וכן לטריפה וכו' הכל למ"ד טריפה חי' אבל לפי דקיימ"ל טריפה אינו חי' לא שניי' לן בין אדם ובהמה. ואמת כי בתוס' שאר דוכתי משמע דר"ת ס"ל כך באמת לחלק בין טרפות אדם לבהמה. אבל עכ"פ מתו' הנ"ל משמע להיפוך כו'. והנה עדות הטור נאמנ' כפי מה שהעיד בשם אביו הרא"ש דס"ל דמכשיר חסרון בגלגלת. ונוטים הדברים כי השמיט הך דינא. #ה) אבל מ"מ צריך ישוב כי מה שטענו עליו הא דהעתיק ר"נ כסל' כיות' מסלע י"ל כמ"ש המפרשים דקאי על גלוד' אך הא קשי' בטענותו על הרי"ף דמפרש בעופא מאי אם נחסר כאיסר וטען הרא"ש א"כ אף בחסרון גלגלת בסלע ג"כ ה"ל לשאול בעופא מאי ע"ש. ומזה מבואר דס"ל אף חסרון דגלגלת לטריפה אתמר בבהמה ובעוף ובאמת לולי דברי הטור הייתי חושב דהרא"ש ס"ל כדעת התוס' בעירובין דיש לחלק בין נטולה בידים דאז חולשא ביותר דטריפה לנטל ממילא או מחמת חולי דכשרה ולכך בגלגלת שחסרה דהיינו ע"י חולי וכדומה ס"ל לרא"ש דכשר ולכך העתיק המשנה כצורתה ולא כ' דחסרון סלע טריפה אבל על הרי"ף טען דעכ"פ דבנטל ביד וחסר סלע טריפה ה"ל לשאול בעופא כמה שיעורא אך בטלה דעתי בזה נגד הטור. #ו) ואולי י"ל לא להשיג על הרי"ף כ' הרא"ש הזאת רק לפרש דברי רש"י בא דרש"י פי' בעופא מאי על נקב כנפה ולא פי' כהרי"ף דקאי על חסרון כאיסור ומפרש הרא"ש דקשי' לי' לרש"י דא"כ אף בחסרון דגלגלת ה"ל לשאול דרש"י ס"ל חסרון בגלגלת טריפה בכסלע אבל באמת הרא"ש לנפשי' לא ס"ל. ויותר #ז) נראה דודאי ס"ל להרא"ש בנחסר גלגלת לחוד א"א לומר טריפה כמ"ש התוס' מעשים בכל יום בני אדם חיים שנים רב וגלגלת חסר רק י"ל בנחסר גלגלת וקרום עליון אז טריפה כמ"ש התוס'. אך אין לשון משנה סובלתו דקתני כמה חסרון בגלגלת וכו' ואין זכר מקרום כלל וקרום מאן דכר שמיה והנה הרי"ף פסק נקב קרום טריפה דקתני נקב היינו קרום התחתון כי העליון אינו מעלה ואינו מוריד וצ"נ דאף דסתמא קתני נקב קרום מ"מ אין עליון בכלל וכלא יחשב כי הוא בטל לגבי גלגלת וא"כ שפיר י"ל נחסר גלגלת דקתני היינו עם קרו' עליון והא דלא קתני ליה דהא בטל וטפל לגבי גלגלת כמו דלא מני לי' במשנה טריפות וקתני סתם ניקב קרו' והיינו קרו' תחתון ואין זכר לקרו' עליון אבל להרא"ש דס"ל בעינן נקיבות שני קרומים וא"כ ניקב קרום דקתני במשנה היינו קרום עליון ותחתון וא"כ א"א לומר דנחסר גלגלת במשנה היינו בצירוף קרום עליון דמאן דכר שמיה הקרום והא באלו טריפות נזכר קרום ולמה לא נזכר באהלות במשנה וע"כ צ"ל דלא כוונה במשנה אהנות דקתני חסרון גלגלת לקרום ובאמת אינו טרפה בבהמה ולפ"ז הרא"ש דטען על הרי"ף טען לשיטתו כי לשיטתו יפה טען ה"ל לשאול גם בחסרון גלגלת נמי בעופא דלשיטת הרי"ף הוי טריפות כחסרון גלגלת אבל לשיטת הרא"ש לא ס"ל דיש טריפות אך לפ"ז אף להרי"ף צ"ל דס"ל דחסרון גלגלת לחוד לא הוי עד דאינקב קרום עליון וצ"ע: והנה רי"ו כתב בשם ר"ת דנחסר גלגלת וניקב קרום עליון טריפה והקשה הב"י הא לר"ת ניקב קרום עליון לבד טריפה #ח) וי"ל דהא דאמרינן דגבי אדם קרום התחתון קשה ולכך בעינן גלגולת נמי כמ"ש התוס' ליישב מלתא דר"ת או כמ"ש ר"ת בעצמו דאדם יש לו מזל מ"מ נ"מ דהא דפסק ר"ת ניקב העליון לבד טריפה בבהמה מכח שני לשונות ואזלינן לחומרא א"כ הוי ספק לפ"ז בספק אי ניקב קרום עליון מותר מכח ס"ס ספק לא ניקב ואת"ל ניקב דלמא הלכה כמ"ד דבעינן קרום תחתון משא"כ בנחסר גלגלת דמדינא טריפה אפי' באדם ליכא כאן רק ספק אחד וטריפה ודו"ק: עכ"פ לא פלטי מספיקא כי גדולי חכמי מכשירין בחסרון בגלגלת ויש לצרף לעובד' הנ"ל. וטענ' ב' שטענו להריף אווזות הנ"ל עיין מ"ש בסוף הסי':
ב
שיש בהם חסרון האחרונים ובתוס' הש"ך נסתפקו באין בהם חסרון אם מצטרף לרוב ואני אומר רוב זו לא הבנתי אם כוונו כמו רוב גרגרת שפירשו היקף הקנה אף שהוא רק סדק בעלמא ואינו מחזיק כמות כלל זהו לא יתכן דא"כ קשיא קושי' אחרונים לקמן סי' ל"ד דמאיסר תוכל לחתוך רצועות על כמה וכמה רוב היקף ומכ"ש מסלע וא"כ ביש חסרון קיל מאין חסרון כמו שהקשו הש"ך וט"ז לקמן סי' ל"ד ובזה לא שייך תי' האחרונים בין אורך להיקף בזה אין נ"מ בין אורך ורוחב כלל ואם באמת כוונו שהיה כ"כ הרבה סדקין עד שבצירופין רוב כמות מגלגלת נסדק זהו בכלל גלגלת שנחבסה דהיינו שיש שברים וסדקים כמ"ש הערוך להדיא ברובא ואף שיש לחלק בחסרון בכח או במקרא כמ"ש הרשב"א בחידושיו יש לנו להחמיר בשל תורה ולא לסמוך על חילוק קלוש כזה:
ג
חסרון ואם השלם שביניהם מצטר' נחלק הב"י והש"ך. #ט) ולענ"ד מוכרע מדברי הרא"ש דטען על הרי"ף דפי' בעופא מאי על נחסר כאסר והקשה דא"כ אף בחסרון גלגלת כסלע ה"ל לשאול בעופא מאי ולכן פי' הרא"ש דשאלת הגמ' על נקבה כנפה הואיל מצטרף השלם וגם משערין לפי ערך בציר ליה שיעור' וק' עדיין ק' ה"ל גבי חסרון כסלע ג"כ למשאל דאם נצטר' השלם ולפי ערך בציר ליה שיעורא ומה בכך שסלע יותר גדול אף הערך משתנה ע"כ צ"ל הואיל הוא עצם וקשה ואינו נפחת ונתרע בקל וגם לרוב פוסקים טריפות חסרון גלגלת הוא שגורם שנקב בקרום וא"כ כשיש הפסק אין כאן גרם לנקיבת הקרום ולא דמי לגרגרת שהוא חסרון מצד עצמו:
ד
שהיא שליש טפח וכו' הגמ' אמרו ד' נ' ע"ב אר"נ סלע כיתר מסלע איסר כיתר מאיסור ולפי פרש"י ויתר מפרשים פירושו סלע מצומצם דינו כסלע ברחבה אבל לפמש"ל בסי' ל"ד ס"ל לרמב"ם דחסרון גרגרת כאיסר מצומצם כשר וקשה ע"ז הא אמרו חז"ל איסר כיתר מאיסר. #י) ונ"ל דאיהו מפרש איסר כיתר מאיס' פירש מה שנזכר בדברי משנה איסור פירושו איסור מרווח דהיינו יתר מכאיסר ועי' מש"ל סי' ל"ד ולפ"ד אף בחסרון בגלגלת דקתני סלע פירושו יתר מסלע ובהכי נכון דרמב"ם בהל' טריפות בחסרון סלע בגלגלת כתב בחסרון סלע טריפה ובהל' טומאות המת פ"ב כתב ג"כ בחסרון מגלגלת סלע טהור ואילו פ' סלע מצומצם וקשה כהנ"ל טומאה ה"ל להחמיר ולומר דטמא עד יותר מסלע כמבואר בגמ' דכל שיעורא דרבנן להחמיר עיין חידושי רשב"א שם אבל לפמ"ש דבאמת פירושו יותר מסלע לגמ' דתו ליכא להחמיר ביותר וא"כ הדבר סרה ממילא קושי' הש"ך שהקשה איך נתן הש"ע שיעור שליש טפח שהוא שיעור של יותר מסלע על סלע כמבואר לקמן סי' מ"ח דלפמ"ש אף בזה פירושו יותר מסלע ולק"מ: אך לישנא הש"ע ודעת רוב מחברים סלע מצומצם וא"כ קשה קושית הש"ך אבל לא על הש"ע לבד רק על הרא"ש קשה דס"ל גבי נקדרה כסלע אם נקדרה יותר מסלע טריפה שאם תמתת תעמוד על טפח פי' חוט המקיף את הקדירה כשתמתח יהיה טפח נמצא רוחב הסלע שליש טפח עכ"ל פתח מיתר מסלע וסיים דרוחב סלע שליש טפח. ועיין מעדני מלך שהגיה סלע במקום קדירה ואין ענין זה להך דלעיל ויותר ישוב היה להגיה במקום סלע יותר מסלע. #א) וכ"כ רבינו ירוחם להדיא כמ"ש המחבר דרוב סלע שליש טפח שהקיפו טפח ושם א"א לתלות בטעות והיה נראה לומר דקשה מאי פליגי בגמ' על הך נקדרה אי רוחב סלע או יותר מסלע הא במשנה לא נזכר שיעור רק שיעור קרע טפח וא"כ בא ומדוד אם סלע אלכסנו שליש טפח א"כ בהמתחו טפח בסלע טריפה דהוא קרע טפח הנאמר במשנה ואם סלע אין אלכסנו שליש טפח וא"כ אף בהקיפו אין טפח כשר דקרע טפח שנינו ובעי יותר מסלע שיהיה אלכסנו שליש טפח ומה פליגי בזה אמוראי בדבר שתינוק יוכל לברר לכן נראה דבהך פליגי במשנה קתני בגדולה טפח והוי כאילו נאמר עד טפח עיין תוס' דף נ"ד ע"ב ד"ה כסלע ומר סבר כך פי' בגדולה אם נקרע הרבה טפח טריפה ועד ולא עד בכלל א"כ טפח כשר ומר סבר מלמטה למעלה אם נקרע קרע קטן עד טפח כשירה הא טפח טריפה דלא עד בכלל וא"כ בזו נחלקו גבינא ס"ל דטפח טריפה ואף כסלע מצומצם טריפה הוא בהקיפו טפח ור"ח ב"א ס"ל דקרע טפח כשירה ולכך אף קדירה סלע כשר ובעיצן יתר מסלע ואז טריפה וא"ש ולא נחלקו במציאות. והן הן דברי הרא"ש. #ב) דפי' אחרי דפסק יותר מסלע בדברי גבינא כסלע שאם תמתת יהיה טפח נמצא רחב סלע שליש טפח ובזה ליכא מחלוקת רק נחלק אי טפח טריפה או כשר וקמ"ל דכשר אבל זה לכ"ע דסלע אלכסנו שליש טפח והקיפו טפח. והן הן דברי רי"ו שהחליט דרוחב סלע שליש טפח כנ"ל ומ"מ פסק יותר מסלע דוקא והיינו כמ"ש דקרע טפח כשר וישוב זו נכון בדברי הרא"ש ומהרי"ו אבל הש"ע אשר בסי' זו נמשך אחרי דברי הרא"ש ורי"ו ופסק דסלע הוא שליש טפח ובסי' מ"ח נמשך והעתיק ל' הרמב"ם שכתב על יתר מסלע שאם ימתח קרע זה יהיה קרע טפח והוא מורה בביאור שפחות מזה אין קרעו טפח וא"כ קשה איך נמשך פעם אחרי הרא"ש ופעם אחרי הרמב"ם. ונראה עוד דודאי קושי' הנ"ל חזקה איך יחלקו גבינא ור"ח ב"א במציאות נמדוד כמות סלע אם הקיפו טפח או בפחות ונקרע טפח שנינו במשנה ומש"ל דקרע טפח גופיה י"ל כשר דוחק. ומה #ג) שיש ליישב היא דרשב"א בחידושיו על הך מילתא דר"נ כסלע יותר מסלע העלה דעל חסרון בגלגלת קאמר ר"נ דסלע מצומצם כפי' רש"י וכתב רשב"א דשורת הדין לא מיטרוף רק כיתר מסלע רק להחמיר אמרו דאף בסלע טריפה ע"ש וצ"ל דהחמירו לבל יטעו ויהיה יותר והם יחשבו שהוא רק כסלע לכך החמירו אף בסלע להטריף. וצריך ליתן טעם לר' חייא בר אבא למה לא החמירו בקרע בכרם ג"כ להטריף בסלע כמו יותר מסלע משום טעות וצ"ל דזהו לא שכיח ולא גזרו משא"כ חסרון גלגלת שכיח כמ"ש התוס' ריש אלו טריפות הרבה בני אדם וכו' וגזרו. ובזה י"ל טעם מחלוקת גבינא ורחב"א דגבינא סבר גם בזה גזרו כמו חסרון בגלגלת ולכך מטריף אף בסלע מצומצם ור' חייא בר אבא ס"ל לא גזרו ובעי דוקא יותר מסלע ושניהם מודים בקרע טפח דטרפה וצ"ל למה לגבינא לא החמירו בקרע טפח להטריף אפי' בפחות מטפח כמו בסלע אבל הענין כי בסלעים שייך שפיר להחמיר כי נודע לכל עושה המטבעות כי אין שומרים תבנית המטבע כ"כ על בוריו שלא יהיה לפעמים א' רחב מחבירו מעט מכפי הכאות הדפוס ברקוע הכסו' ויש סלעים רחבים ויש סלעים בלתי רחבים ובינונים כפי הזדמן במלאכת המטבע ובאמת שיעור שליש טפח הוא סלע בינוני וקצת יש לחוש שיקח סלע רחב ועוד ויכשיר והוא שלא כדת לכך קבעו חז"ל כשיעור סלע מצומצם וא"כ אף שיקח סלע רחב לית לן בי' כי מהראוי באמת להיות יותר מסלע: אך זהו בסלעים אבל אם אנו משערין בקרע טפח ודאי כל אחד יוכל לשער בצמצום טפח או פחות מטפח ואין בו טעות ולכך לא גזרו בו והניחו על הדין טפח שהוא יותר מסלע ולא החמירו בו כלל כיון שאין מקום טעות ואתי' ככ"ע א"כ עכשיו דאין לנו סלעים לשער בו רק צריכין לשער אם הקדירה עגול עד שאלכסנו שליש טפח דבהקפו טפח בזו יש לשער אף שבאמת הוא יתר מסלע כמ"ש דכאן ליכא גזירה כי בין טפח נפחות מטפח ליכא מקום טעות וא"כ דברי הש"ע ברורין לענין חסרון גרגרת בעי רק סלע להחמיר כמ"ש דלא נטעה בין סלע לסלע אבל עכשיו דאין לנו סלע ואנו משערין בהקיף הקדירה הוא באלכסון הקדירה בשליש טפח ואף דזהו שעורו של סלע ויותר מה בכך כך הוא שורת הדין ומקום טעות שנחמיר במדת הטפח ליכא ולא שייך נמי טעי ולכך לא מטריף רק כפי הדין ודברי הש"ע זקוקים וברורים ודו"ק: והנה עוד קושיא א' הקשה הש"ך הא כלל כל שיש ברחבו טפח יש בהקיפו ג' טפחים אינו מדוקדק לפי חכמי הנדסה רק הוא טפח וחלק שביעית משליש טפח. קושיא גדולה לכאורה. #ד) וליישב דברי קדמונים וכו' כי הא דהיה מקובל קרע טפח הכרס טריפה היה הקבלה לקדירה אשר אלכסנו שליש טפח טריפה וממנו למדו חז"ל דקרע טפח טריפה דכל שיש בהקיפו טפח וכו' ותו לא קשה הא לפי חכמי הנדס' הוא טפח ושביעית משליש טפח דלחומרא לא דק להטריף אפי' בקרע טפח כל דהו. משא"כ אלו היה הקבלה על קרע טפח א"כ אלכסנו אפי' בפחות משליש טפח טריפה כפי חכמי הנדסה ומדות קשה כמ"ש ש"ך:
ה
ובעוף המים. הנה כתבתי לעיל ריש סימן אווזת ובר אווזת שיש להם נקב בגלגלת הראש אבל קרום שלה בלי דופי אשר פלפלנו בו מחמת חסרון גלגלת אבל הטענה כי אווזות שלנו כעוף של מים וא"צ נקיבות הקרום בזו לכ"ע וכבר עמדו גדולי הדור בזה והרב בעל צ"צ ראש מדברים להתיר וכ"כ רבו האוסרים ואני בביתי מחיתי לאוכלן ולא יהיה אלא כבשר שהורה בו חכם. #ה) אבל לאוסרו לעלמא לא ידעתי טעם ברור לאוסרו כי הרשב"א שכתב בתשובה סימן שפ"ג לאסור נקב בדקין כתב ואף שאומרין שנברא כך רבים מבהמות שיש לו כך מי יודע ורבים דאומרים שלא נברא כך רק מנגיחות השוורים וא"כ משמע בזה דכ"ע מודים שנברא כך אין לפקפק. ואמת להתיר מכל הני חיוי ברייתא אי' לי' קשה להתיר דאנן לא בקיאין כיצד יהיה שכיח ובאיזה אופן עד שנימא שיש כאן מין יוצא מכלל שארי אווזות ויש להם נימוס וטבע אחרת רק זו אם אמרינן לחדש מין בטבע חדשה אבל בזו האווזת דיבשה כשרות בכה"ג רק אווזות המים קרומן רך ומטריפים בנקב הגלגלת ואמרו אווזא דידן כאווזא דמיא דמי' והיינו משום דרובא הם אווז מים. אבל מ"מ אינו מוחלט שאין מין אווז כלל מיבשה עיין תשובת הרא"ש כלל ד' וא"כ כיון דחזינן דחיים הם י"ב חדשים ומולידים זו לראי' ולעדות שאווזות ההמה אינם מין אווז דמיא רק אווז דיבשה ואין נקב עצם לבד פוסלת ולכך הרי הם כשארי חיים לחיות ולהוליד ואם כי ודאי טריפה אין לידה וחיות יב"ח סימן זהו כי אין לשנות הכלל. אבל כאן אנו דנין אם הוא מין אווזות דמיטרף או לא וכיון שרואין דמוליד וחי ראיה ברורה שהם מין אווז דיבשה ואין כאן הכחשה לכלל טרפה אינו חי'. וכבר בקשו חז"ל להביא ראיה מן איוב וכדומה לברר הספק אם הוא טריפה אף כאן כיון דלא ברירי לן דטריפה סימן לידה י"ב חודש סימן גמור שהוא מן כשירים בעופות שאינם נטרפים בנקיבות עצם גרידא. וזה ברור. וגם בגמ' ופוסקים לא נזכר רק נשבר ונקב יש לחוש לנקיבות הקרום כי הקרום רך ונשען על העצם וכשנקב עצם כשל עוזר אבל במה שנברא בטבע הטבע מחזק ואימץ לקרום שיהיה ברי אולם ולא יפול בו חולשה ואין כאן שבירה ונקיבה רק כך היה וכך יתמיד וא"כ במה יטרוף ואף שדעת הרבה בטריפה לאסור ג"כ מה שנברא חסר מ"מ אין זהו טריפה מחמת עצמו רק מחשש שיקרה נקיבה לקרום א"כ נשבר אתמר אבל נברא חסר לא אתמר ומהכ"ת ניחוש לנקיבות הקרום מה שרואין שהתמיד בעוף זה ואין כאן רושם לנקובה מהכ"ת להטריף ולחדש דין בגמ' דתנן נשבר לומר נברא. וקצת יש לדייק מ"ש מהרא"י בשערים וכן או"ה דלא רצה לברר ענין עוף של מים דגם בעוף דיבשה אין אנו בקיאין בבדיקה וא"כ תו ליכא נ"מ. וקשה הא נ"מ טובא אם יולידו ביצים או יחיה יב"ח בעוף דיבשה כשר דהא אין כאן רק חשש טריפה. משא"כ בעוף דמים הא ודאי טריפה ולא יועיל יב"ח וטובא נ"מ. ולכן י"ל דס"ל אף בעוף המים הפי' הואיל וקרומו רך יש לחוש בשבירת העצם אולי אח"כ קרה נקב קטן לקרום הרך אבל לא ודאי אף בזו מועיל בצים ויב"ח ולכך ליכא נ"מ ודו"ק. כי זה כתבתי אשר המקיל בזה לא הפסיד ויש לו עמודים גדולים לסמוך:
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
ל׳
א
טריפה. עבה"ט מ"ש ובנקבים שאין בהם חסרון כו'. ועי' בדגמ"ר שכתב שגם דעת הטור כהב"י דמכשיר בזה. אלא שלדינא נראה לו להחמיר כדעת הש"ך ע"ש:
ב
אלא כ"ש טריפה. עבה"ט לענין אווזות שנמצא נקב בעצם גולגולתם בתולדה ועיין בתשובת שבו"י ח"ב סי' ס"ה שדעתו כדעת המקילין והעיד כן בשם חמיו הגאון מהר"ש ז"ל וכל ביתו ונכדיו הגאונים הורו להתיר ולא כמ"ש בתשובת חינוך ב"י שיש ליזהר לכתחלה שלא לקנות אווזות כאלו דהיא חומרא יתירה ע"ש ועי' בתשובת נו"ב חלק יו"ד סי' ה' שהעלה ג"כ להכשיר אם הנקב הוא קטן שאין לספק בו שיהיה לפ"ע שיעור סלע בבהמה אבל אם הוא גדול שיש לספק בו מצד חסרון גלגולת אין להתיר רק בהפ"מ ע"ש ועי' בתשובת פרי תבואה סי' ע"א שכתב דמקובל מרבותיו דנקב דק שאין נכנס בו רק חוט השערה של אדם אין לספק עליו דודאי אין בו כפי ערך שיעור סלע בבהמה ובזה אני נוהג להכשיר בפשיטות אף בספק אם שהו יב"ח. ובשהו יב"ח אני נוהג להתיר אף בלי בדיקה ע"ש וע' בנו"ב תניינא חי"ד סי' י"ב וסי' י"ח וי"ט ובתשובת שתי הלחם סי' מ"ב עוד מזה. [ועיין בתשובת ח"ס ס"ס נ"ה שהעלה דהני עופות דיבשה כגון תרנגולים שיש נקב מתחלת ברייתם וניכר גבשושית שבראשן שקורין שעפליך ואפי' נימא לפ"ע קוטנן יש בנקב כשיעור חסרון גלגולת מ"מ מותרין כיון שאינו ניטל מן החי רק חסר מתחלת ברייתו רק הפר"ח כתב שראוי להחמיר לעצמו וכן אנו נוהגין אבל מעיקר הדין נראה להתיר ואמנם עופות המים כגון אווזות שקרומן רך והעצם יגן על הקרום ואם אין העצם שלם סוף הקרום לינקב טריפה אפי' הוא מתחלת ברייתו ואפי' ירבה כחול ימים ויטיל ביצים דנהי דהשתא מגדל ביצים כיון שעדיין לא ניקב הקרום מ"מ כיון שסוף הקרום לינקב אפי' אחר כמה שנים כבר נטרף היום וכ"כ בשמ"ח וכן נוהגין כאן ובק"ק נ"ש ופ"פ דמיין ובכל קהלות ישראל ודלא כנו"ב בזה ע"ש]:
ג
בשיניה. עבה"ט ומ"ש תרנגולת שניקב כו'. עי' בתשובת נו"ב תניינא חלק יו"ד סי' י"ט בתשובה מבהמ"ח שהעלה ג"כ דאין להקל בזה חדא שאביו ז"ל בנו"ב קמא סי' ה' לא הכריע אי טריפות הגלגולת מצד עצמה או משום שסוף הקרום לינקב ואם כן אם הוא מצד עצמו פשיטא דלא מהני מה שחזר ונתרפא ואפי' אם הוא משום שסוף הקרום ליפסק ג"כ נראה דלא מהני מה שחזר ונתרפא ע"ש:
ד
אפילו בעוף דיבשה. [עבה"ט ועי' בתשובת ח"ס סי' נ"ח ונ"ט אודות התרנגול אשר עכבר גדול שקורין ראט"ץ נשכו על ראשו וקרע כרבלתו וכתב דהא ודאי דעכבר אינו דורס (אף אם הכה ביד) אך נשיכתו במקום גלגולת וקרע כרבלתו לגמרי צריך בדיקה במקום עצם וקרום של מוח וחמור מדרוסה ואין להשהותו יב"ח אלא יש לשוחטו מיד. ולבדוק עצם הגלגולת שבו גם אנו בקיאין. ואם ניקב העצם איכא למיחש לקרום ובהא אין אנו בקיאין. ומיהו נפל ברבוותא כמ"ש הטור סי' נ"ז בשם הרשב"א דבעי בדיקה מיד שנולד הספק אבל אחר זמן חיישינן שמא הבריא והסכים כן הב"י והב"ח ואולי הכא לא חיישינן לעצם שמא נתרפא כ"כ מהרה דעצם קשה הוא וצ"ע ע"ש]:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך יורה דעה
ל׳
א
(סימן ל' ש"ך סק"ד) אלא משום דסוף הקרום ליפסק. תמוה לי הא אדרבה מבואר בתוס' שם דבפחת' לא חשיב לה כיון דהוא רק משום דסוף הקרום ליפסק וא"כ מדפרכי' לחשוב גולגולת שנחבסה ברובה מוכח דזה טריפה מצד עצמות' וא"כ אם באנו להטריף הגולגולת נקבים שאין בהם חסרון ע"כ מדין נחבסה הוא וא"כ הוא מצד עצמו וצע"ג (אחר כך מצאתי בעזה"י שעמדו בזה האחרונים):
ב
(סעיף ב' הג"ה) דל"ח בבהמה לנקיבת קרום של מוח. ומ"מ בעי בדיקה במראית עין היטב שלא ניקב הקרום. תב"ש:
ג
(שם בהג"ה ב') אפי' בעוף דיבשה. ומ"מ אינו דומה ממש לעוף המים דבעוף המים יש לומר דבנקב כ"ש אפילו ע"י חולי טריפה כיון דליכא מגין על העור ובעוף דיבשה כיון דלא היה ע"י הכאה ל"ח לנקיבת הקרום גם בעוף היבשה ע"י קוץ מהני שהיית יב"ח וכ"ז בנקב משהו אבל אם נפחת כשיעור לפי ערך של סלע בבהמה טריפה ודאי אף ע"י חולי ולא מהני יב"ח:
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
ל׳:א׳
א
שנתרוצץ. היינו שנחבסה פירש"י שהוכתה מכות רבות ולא נפחתה:
ל׳:ב׳
א
אע"פ שהקרום קיים. ר"ל אע"פ שגם קרום העליון קיים:
ל׳:ג׳
א
כסלע. וכי הוי כסלע מצומצם דינו כיתר מכסלע וטרפה ש"ס ופוסקים:
ל׳:ד׳
א
נקבים שיש בהן חסרון כו'. ז"ל ב"י בגרגרת אמרינן בסי' ל"ד כו' עד כמו שיתבאר בסי' ל"ד ה"ה בגלגלת עכ"ל ולדבריו נקבים שאין בהם חסרון אפי' כי מצטרפת להו הוי רובא לא פסלי בגלגלת ולא ידעתי מנין לו להקל כ"כ דמסתבר לי דאה"נ דין הגלגלת בשיעורין דידיה שוה לגמרי לדין הגרגרת) והטור אטו כי רוכלא ליחשוב וליזל ולא כתב אלא דנקבים שיש בהם חסרון מצטרפין לכסלע וה"ה אין בהן חסרון מצטרפין לרובא. מיהו כשתמצי לומר דס"ל כמ"ש התוס' פרק א"ט דף מ"ב ע"ב דחסרון הגלגלת לאו מצד עצמו טרפה אלא משום דסוף הקרום ליפסק אפשר כיון דאין בהן חסרון אין סופו ליפסק ול"ד לגרגרת ועמ"ש בר"ס ל"ב ודו"ק:
ל׳:ה׳
א
שהוא שליש טפח. ז"ל ב"י ובסימן מ"ח יתבאר דרוחב סלע הוי שליש טפח עכ"ל וצ"ע דבסי' מ"ח ס"ד כתב המחבר דהעיגול של יתר מכסלע הוי טפח אם כן לפי מאי דקי"ל בכמה דוכתי בש"ס ופוסקים כל שיש ברחבו טפח יש בהקיפו של עיגול ג"ט א"כ הוי רוחב הסלע פחות משליש טפח (ומכ"ש לפי מה דכתב הרמב"ם בפי' המשנה פרק קמא דעירובין שההיקף של רוחב טפח הוא חלק השביעית בקרוב יותר מג"ט לפי התשבורת וכ"כ התוספות פ"ק דעירובין דף י"ד סוף ע"א דאין החשבון מדוקדק לפי חכמי המדו' א"כ כיון דההיקף לא הוי אלא טפח ביותר מסלע מכל שכן דרוחב סלע לא הוי שליש טפח דהיינו כסלע) ודוחק לומ' דלא דק בחשבון דהא אמרי' בכמה דוכתי בש"ס אימר דאמרינן לא דק לחומרא לקולא מי אמרינן ועוד דהא דק בב"י לפ' דשיעור כסלע מצומצם הוי כאן כיתר מסלע ונראה דהב"י נמשך למ"ש בסי' מ"ח וז"ל ואהא דאמרינן שאם תמתח תעמוד על טפח כתב הרא"ש חוט המקיף את הקדירה לכשימתח יהיה טפח נמצא רוחב הסלע שליש טפח עכ"ל אבל פשוט דהרא"ש קאי אסלע דמיירי התם בש"ס דהיינו יותר מכסלע וכמ"ש בדרישה שם סעיף י"א וכמ"ש המחבר גופיה שם דיתר מכסלע הוי היקפו טפח ואע"ג דהתוספות בפרק א"ט דף נ' ע"ב כתבו נמי כשתקיף הסלע בחוט וימתח החוט יהא בארכו טפח עכ"ל היינו למאי דס"ד דש"ס התם מעיקרא דכסלע נמי טרפה שאם תמתח תעמוד על טפח אבל למאי דמסיק בתר הכי דלא מטרפה אלא בכיתר מסלע א"כ ע"כ צ"ל דדוקא ההיקף של יתר מכסלע הוי טפח או דבעינן בהיקף מעט יותר מטפח א"כ לפי מאי דכתב המחבר בסימן מ"ח שההיקף של יתר מכסלע הוי טפח קשיא דהא רוחב הסלע הוי פחות משליש טפח וצ"ע:
ל׳:ו׳
א
שנשכתה חולדה בשיניה. דאילו ביד יש דרוסה לחולדה בעופות וכדלקמן סי' נ"ז וע"ל סי' ל"ד ס"ק ט':
ל׳:ז׳
א
ולכן יש להטריף אם ניקב עצם הגולגולת. אבל בנחבסה אין חילוק בין בהמה לעוף אפי' לדידן:
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
ל׳
א
ברוב גבהה. בטור ז"ל בין ברוב היקיפה דהיינו מאמצעיתא ולמעלה שהוא למטה מעינים בין ברוב גבהה דהיינו ממקום שמתחיל לשפע והוא למעלה מהעינים עכ"ל נראה פירושו שמתחלה נותן סימן היכן מתחיל מקום הטריפות ואמר מן האמצעית של גובה הראש ולמעלה דהוא למטה מהעינים לצד הארץ מאותו מקום ולמעלה עד הקרנים בכל מקום שיהיה חביסה בהיקף בעיגול אותו מקום אפי' ברוב מאותו עיגול טריפה ורוב גבהה היינו שנחבס שלא בעיגול ההיקף אלא דרך גבהה שלה דהיינו מן העינים ולמעלה לצד הקרנים אם נחבס רוב אותו גובה ג"כ טריפה אבל למטה ממקום שמתחיל לשפע אין שום סברא לאסור שם ברוב גובה:
ב
ובעוף המים. והטעם משום דקרומו רך:
ג
אפי' בעוף דיבשה. מ"מ אם יורד דם מחמת שנקרע העור והעצם קיים כשר כ"כ רש"ל:
יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה
ל׳
א
(סימן ל' סעיף א') בהמה או היה שנחבס עצם גולגלתה כו'. טריפה. בהגהת אשרי פא"ט בשם ראבי"ה כתב וכן בעוף (והכי אי' בירושלמי ספ"ג דנידה) דנחבסה פירושו שהוכתה מכות רבות ולא נפחתה ואפי' נקב כל שהוא מפולש ליתא ומש"ה כשר אפילו בעוף המים. ונ"ל דאפילו אם ניקב ע"י זה כשר אם אין שיעור ליטרוף בו מחמתו בעוף דיבשה אם לא שלט החולה כלל בקרום כמ"ש סי' ל"ג ס"ד בהג"ה. ועמ"ש בס"ס זה. ומיהו י"מ נחבסה היינו נסדקה:
ב
(שם) בין ברוב גובהה ובין ברוב הקיפה טריפה. מבואר ברמב"ם פ"י מה"ש דאינו אלא ספק טריפה. לפי שעלה בתיקו בש"ס אי הטריפות תלוי בגובהה או בהיקפה. אעפ"י שרוב היקפה גדול מרוב גובהה כמ"ש רש"י ור"ן וש"פ. מ"מ אפשר דעיקר החיות תלוי בגובהה. וכה"ג גבי מוח איכא למ"ד דהטריפות תלוי בתתאה ולא בעילאה וכמ"ש הט"ו ר"ס ל"א אעפ"י שהעליון עב וחזק יותר וכמ"ש התוס' (דף מ"ו ריש ע"ב) והרא"ש פא"ט סימן י"א. ונ"מ לענין אם יש עוד איזה ספק הוי ס"ס וכמ"ש לקמן בס"ד לענין הצטרפות הרוב דיש להקל עס"ק ו':
ג
(שם) טריפה. וכתבו האחרונים הגולגולת הפוסלת כשנחבסה הוא מהעינים ולמעלה. ועבב"י שפירש כן דברי רש"י והטור ועט"ז. וכן צ"ל במ"ש הג' אשר"י פא"ט. וז"ל כתב ראבי"ה וכן בעוף (עיין מ"ש בסמוך ריש סימן זה) ופירש רוב הגובה מכנגד המצח ולמעלה עד יותר או מן העורף עד יותר מאמצע גולגולת הרא"ש מא"ז עכ"ל. מבואר ממ"ש מכנגד המצח ולמעלה. ר"ל דשם הוא נקרא גולגולת ואם נחבס שם רוב גובהה טריפה וכן מאחורי הראש כנגד המצח נמי שיעורא הכי וז"ש או מן העורף כו' ר"ל מאחורי הרא"ש ודו"ק. אבל למטה מהעינים שהתחיל כבר לשפע כמ"ש בטור לא נקרא גולגולת אלא לחיים. וכדאי' להדיא בש"ס ס"פ הזרוע. איזהו לחי לענין מתנות כהונה מן הפרק של לחי. ופירש"י אצל הצדעים שקורין שליפי"ן והוא נגד העינים ממש ושם מתחילין לחיים העליונים. והכי אית' להדיא בר"ס קפ"א שהוא סוף הראש מקום חבורו ללחי. ומאחורי הראש נגד זה ג"כ לא נקרא גולגולת אלא עורף שהוא להדי פנים. וכדאי' בש"ס פ"ק דחולין (דף י"ט) ובלחיים לא נטרפו בנחבסה ואפילו בחסרה כסלע ואפילו להרמב"ם ז"ל שאוסר בניטול לחי העליון היינו כולו או רובו מה שאין כן בנחבסה והוא פשוט ועמ"ש ר"ס ל"ג בס"ד:
ד
(שם) ואעפ"י שהקרום קיים. ר"ל אעפ"י שגם קרום העליון קיים ש"ך. פי' לפירושו דלכאורה אפשר לפרש כוונת המחבר דר"ל שהקרום התחתון שבו תלוי הטריפות כמ"ש ר"ס שאח"ז ואותו הוא קיים דאל"כ בלא"ה טריפה אבל אה"נ דצריך נקיבת העליון עם חביסת גולגולת וכמ"ש התוס' ר"פ א"ט (דף מ"ב) לענין חסרה כסלע ומביאם הב"י. וזה בא הש"ך לפרש דאדרבה המחבר בא לשלול דעה זאת. ור"ל דנחבסה טריפה בלא שום נקיבה איזה קרום שיהיה:
איברא שצ"ע דלא ה"ל להמחבר לאשמועינן זה בנחבסה דליכא למ"ד דטרפותו מצד עצמו. דהתוס' לא כ"כ אלא בחסרה. והכי מוכח להדיא בתוס' שם שהרי מה שהכריחם לומר כן הוא משום שהקשו אמאי לא פריך תלמודא אתנא דבי ר"י דתנא מניינא י"ח טריפות ותו לא והאיכא חסרה כסלע ומש"ה תירצו דחסרה לאו מצד עצמו אלא עם נקיבת קרום העליון למ"ד קרמא תתאה טריפה. או משום דסוף הקרום ליפסק ע"ש. וא"כ לפ"ז מוכח דאלו נחבסה דפריך מינה על תנא דבי ר"י הוא מצד עצמו טריפה. ובחידושי כתבתי טעם לזה די"ל דנחבסה כאיב לה יותר מחסרה וכמ"ש הרשב"א ומביאו הב"י. וא"כ טפי ה"ל לאשמועינן זה בחסרה בס"ב וצ"ע. וצ"ל דאה"נ דבחסרה ס"ל דלא מצד עצמה טריפה אלא משום דסוף הקרום ליפסק. וכמ"ש הש"ך ס"ק ד' ע"ש ודו"ק:
ה
(סעיף ב') אם ניקבה נקבים שיש בהן חסרון אם בין כולם כסלע כו' טריפה. וכתב הב"י ואם אין בין נקב לנקב כמלא נקב גם השלם שביניהם מצטרף. כמו גבי גרגרת סימן ל"ד. ועי' בטור וב"י שלא ירדו לדעת הרא"ש בדין זה. שהטור כתב שמדבריו יראה להכשיר אפי' חסרה כסלע וכדעת ר' יונה ובה"ע. והב"י כתב ואין דברי רבינו נראין בזה. אבל באמת דעת הרא"ש מבואר ממ"ש גבי גרגרת בפא"ט בבעיא דבעופא מאי דהרי"ף פי' דקאי אחיסרון במקום א' והקשה הרא"ש וז"ל וקשה לפירושו דהא בעיא דמאי מבעיא ליה האי שיעור האיך משערין בעוף טפי מבשאר שיעורין כיוצא בו כגון גבי חסרון הגולגולת שהוא כסלע לב"ה ושיורא דכבד שהוא כשני זיתים כו' אלא ודאי מילתא דפשיטא היא דכל הני שיעורין בבהמה גדולה ובבריה קטנה משערין לפי קוטנה. הילכך נראה כפירש"י ומבעיא ליה בעוף דכי משערינן שיעור חסרון שלו כנגד איסר בבהמה גדולה אי מחמרינן בשיעור קטן כזה לצרף השלם עם החסרון כו' עכ"ל הרא"ש. הרי מבואר דעתו דס"ל דטריפה בחסרה כסלע בבהמה ובבריה קטנה לפי קוטנה ואם יש נקבים מצטרפין הנקבים וכמ"ש בש"ס (דף מ"ה נ"ז) ובגולגולת שיש בה נקב א' ארוך או אפילו יש בה נקבים הרבה כו'. וכמ"ש התוס' שם דה"ה לשיעורא דב"ה. וכ"כ הש"ע והד"מ. אבל מוכח להדיא ברא"ש שהבאתי דס"ל שאין השלם מצטרף. דא"כ גם לפירושו תקשי דאמאי מבעיא לי' אי מחמרינן בעוף לצרף השלם בגרגרת טפי מבגולגולת. אלא מוכרח דס"ל דפשיטא שאין שייך צירוף השלם בגולגולת אפילו בבהמה ודלא כהב"י. וכן דעת הפר"ח והכרו"פ. ומיהו בתב"ש כתב די"ל דלא קמיבעי' ליה אלא בשיעור דאיסר קטן אבל בשיעור כסלע פשיטא דמצטרפינן:
ובזה א"ש מה שהקשו התוס' שם על מימרא דר"י בן לוי דאמר ניטלה ממנה רצועה לארכה מצטרפת לכאיסר והקשו התוס' שם (דף מ"ה) תימא לאשמועינן ניקבה וכ"ש רצועה עכ"ל. ויש להבין מפני מה לא הקשו התוס' כן תחלה אברייתא דלמה לי' למתני כלל נקב א' ארוך הא כ"ש הוא מנקבים הרבה. ובמ"ש ניחא דאתא לאשמועינן דנקט נקבים הרבה דומיא דנקב א' שאין שייך שם צירוף כן בנקבים הרבה לא מצרפינן השלם. וכה"ג מדייק הב"ח בדברי הטור ר"ס ל"ב גבי פסיקת החוט דנקט הטור שנפסק עורו של החוט כולו או רובו. ודייק מזה הב"ח דנקט רובו דכולו לומר שאין נטרף בנקבים. וכן נ"ל לומר כאן בברייתא לענין השלם. וכן יש לדייק מדברי רש"י שם ד"ה מצטרפין נקבים הקטנים. משמע הנקבים עצמן. וכאן שדעת רש"י ותוספות והרא"ש והפר"ח שאין השלם מצטרף יש להקל:
ו
(עוד שם) נקבים שיש בהן חסרון מספקא ליה להש"ך באין בהן חסרון אי מצטרפי לרובא וה"ל נחבסה. וכבר כתבתי בסי' זה לעיל דנחבסה ברוב גובהה לחוד או ברוב היקפא לחוד הוי ספק וא"כ כאן הוי ס"ס ויש להקל:
ונלע"ד דהיינו שהוכתה מכות ונתרוצצה בסירוגין מעט מעט. אבל נקבים ממש אפילו אם תצרפנו לרוב ה"ל נפסקה הגולגולת ולא מצינו איסור פסיקה רק בגרגרת וחוט. כדאיתא בש"ס ר"פ א"ט (דף מ"ב) פסוקי תרין הוי. פירש"י גרגרת וחוט. ואפילו בחוט דעת הב"ח ומביאו הש"ך ר"ס ל"ב דלא מטרפינן בנקבים. ודברי הש"ך צ"ע דמשמע דאיירי בנקבים ממש דאי איירי בנחבסה מאי קאמר בסוף דבריו. ומיהו כשתמצי לומר דס"ל כמ"ש התוס' ר"פ א"ט דחסרון הגולגולת לאו מצד עצמה טריפה אלא משום דסוף הקרום ליפסק. וכיון שאין בנקבים חסרון אין סופו ליפסק עכ"ד ע"ש ואי בנחבסה הא ודאי מצ"ע טריפה כמה שכתבתי לעיל סוף סעיף א' וצ"ע:
ז
(שם בהג"ה) אבל פחות מזה יש להכשיר כו' דלא חיישינן בבהמה לנקיבת קרום של מוח. משמע דהיינו אפילו נקב שע"י קוץ ומחט שהרי דומיא למ"ש גבי עוף ס"ג דאסרינן בכל שהוא בנשכתה חולדה בשיניה דהיינו כמחט. ודומיא דהכי גבי בהמה לא חיישינן לנקיבת הקרום וצ"ע שהג"ה נמשך אחר או"ה ולא שת לבו לעיין בפרש"י ור"ן ורע"ב במשנה דאלו כשרות בבהמה (דף נ"ד) נפחתה הגולגולת ולא ניקב קרום של מוח. וכתבו וז"ל העצם נפחת ורואין אנו שלא ניקב קרום של מוח. עכ"ל אלמא דצריך לראות שלא ניקב כו' והמשנה איירי בפחות מסלע וכמ"ש בטור. וכ"מ בפירש"י דף נ"ח. ויש להביא ראיה מהא דאמר בסוטה דף מ"ח שהיו חובטין אותו במקלות בין קרניו א"ל עד מתי אתם מאכילין טריפות שמא ניקב קרום של מוח. ועוד הרי קיי"ל ר"ס נ"א בקוץ עד שתנקב לחלל. ואם ניקב לחלל חיישינן שמא ניקב א' מהאיברין שנקיבתן במשהו. וה"ה בכל האיברים שאם ניקב לחללו חיישינן שמא ניקב יותר וכמ"ש הרשב"א וכ"פ הרב בהג"ה בסימן ל"ג ס"ח לענין צווארו מלוכלך בדם. וכן בסימן כ"ג ס' שאם חתך רק העור חיישינן לסימנין. וכן בתולעת הנמצא בגולגולת חיישינן בסי' שאח"ז שמא ניקב הקרום וא"כ פשוט דאם ניקב במחט וכה"ג לחלל הגולגולת חיישינן שמא נגע בקרום וכ"ש לקרום עליון שהוא דבוק לעצם מבפנים. ואם ניקב טריפה לדעת הרב בהג"ה בר"ס שאח"ז והרבה מהאחרונים. נמצא כיון דצריך בדיקה ואין אנו בקיאין בזה כמ"ש סי' שאח"ז ס"ג וסי' כ"ז סי"ח יש להטריף ורש"י לטעמי' אזיל דס"ל דמהני בדיקא אפילו האידנא כמ"ש (ד' נ"ב) מה שאין כן לדידן ועוד נ"ל לומר דרש"י איירי שהפחת גדול ורואין אנו שלא נגע בקרום ובזה מהני אפי' לדידן כמ"ש סי' נ"א ס"ב. ואחר זמן רב שכתבתי זה מצאתי לא' מהאחרונים שכתב בשם תב"ש שגם בבהמה צריך בדיקת ראי' ודייק ממתניתין נפחתה כו' ופרש"י ורואין אנו כו' ע"ש. ולא ירדתי לסוף דעתו דאטו בבדיקת ראי' אנו בקיאין ואי בקיאין גם בעוף ה"ל לאסמוכי עלה שהרי איתא בש"ס (דף נ"ו) דרב שיזבי בדק בשימשא פרש"י נגד השמש מסתכל אם יראה נקב. ומביאו בב"י אלא ש"מ דלא מהני כנלע"ד ודו"ק אם לא שניקב ע"י חולי ורואין שלא שלט החולי כלל בקרום יש להכשיר וכמ"ש הג"ה סימן ל"ג ס"ד ע"ש:
ח
(שם בהג"ה) ואנן אין בקיאין בבדיקת הטריפות לכן יש להטריף אם ניקב עצם הגולגולת בכל שהוא אפילו בעוף דיבשה. עמ"ש בס"ק הקודם דגם בבהמה הדין כן וכתבתי שם דע"י חולי כשר אפי' בעוף דבבדיקה כמו לראות אם לא שלט החולי כלל בקרום אנו בקיאין זולת בעוף המים דאם ניקב עצם גולגלתו בכל שהוא אפילו ע"י חולי טריפה דנקיבת העצם הרי הוא כנקיבת קרומו לפי שקרומו רך ואינו מתקיים כמ"ש הב"י ע"ש:
ודע דאם ניקב ע"י חולי דבבהמה שיעורו כסלע ובעוף דיבשה שיעורו לפי קטנו. וכמבואר בדברי הרא"ש שהבאתי בש"ק ה' וכ"כ ר' ירוחם. וכ"כ הט"ו סימן מ"א ס"ב גבי כבד וכ"כ הש"ך סימן ל"ד ס"ק ט' ע"ש. ודע דבעוף המים צ"ל דמצד עצמו טריפה מדתני יתר עליהן עוף כו' ולא משום דסוף הקרום ליפסק וכ"מ בתוש' ס"פ המקשה (דף ע"ו ע"ב). ושוב מצאתי שכ"כ בנ"ב סימן ה' וע"ש שמכשיר בנברא כך שאין שבורה נקרא בכה"ג שנברא כך גם מכשיר בעוף המים שעור מגין מבחוץ על העצם:
כתב בהגהת ש"ד ומביאו בד"מ סי' זה וסימן ל"א ס"ק ט' וז"ל פ"א בא לפנינו ראש מן צאן והיתה ליחה יוצאת מן הראש אצל הקרן מן השורש של הקרן והנה חלקנו וחתכנו הראש לב' והוסרנו המוח מן הראש והיה העצם מן הראש שלם (כצ"ל) והכשרנוהו כי הליחה לא היתה יוצאת רק מן השורש של הקרן עכ"ל. ונראה פשוט דמשום השורש של הקרן לא מיטרפא. ואפי' נעקרו הקרניים מן השורש ונעשה גומא בראש אם עצם הראש שלם כשר. והכי מוכח להדיא בש"ס דבכורות (דף מ"ד) דמדקאמר נעקרו קרניהן ונעשה גומא הוי מום לגבוה ש"מ דלהדיוט כשרה. וכ"פ הרמב"ם והטי"ד סי' ש"ט:
יד אפרים על שלחן ערוך יורה דעה
ל׳
א
שהוא שליש טפח טרפה. עבה"ט ועי' במח"ב הביא ג"כ הרבה מתירין ועי' בשו"ת שבו"י ח"ב סימן כ"ה בתרנגולים ואווזים העליתי בספרי א"י ובסולת למנחה כדעת המקילין וכן נדפס בלה"ק שם וכן ראיתי בבית מוח"ז ובניו ונכדיו הגאונים להתיר. אך ראיתי בשו"ת חב"י מסברא דנפשיה שיש ליזהר לכתחלה שלא לקנות אווזות כאלו ועפ"ז נהגו כן איזה מורים להורות כן. והוא חומרא בלא טעם דא"כ גם בבני יונה מצינו כן ואמרינן בש"ס לעולם לא אסר לן יונה וכן באו"ה כלל נ"ו כ' וכן תורים ובני יונה לא מצינן במינו של איסור ואם איתא לדעת המחמירין נמצא במינו של איסור ואין לנו להוסיף עוד סימן טמא דלא מצינו בש"ס בסימני עופות טמאים עכ"ל וראייתו תמוה דמה ענין סימן טמא לכאן אנן מצד חסרון הגלגולת אתיין עלה. ומה שנמצא במינו של איסור ז"א דלא קאמר אלא באותן שאין בהם טריפות מי"ח טריפות והני כיון שיש חסרון בגלגלותם הם טריפות שבמקר' וע"י קלקול היצירה נתהוה בהם טריפות זה מתולדה כמו אם יש חסרון באבר אחר מתולדה שנטרף בו ועי' מ"ש לעיל על דברי הנ"ב בזה. וכתב בנ"ב סי' ה' באווזות שנמצא נקב בעצם גלגלותם וניכר שהיא מתולדה א' אם הנקב קטן שאין לספק בו שיהיה בו לפ"ע שיעור סלע בבהמה אני מכשיר אבל אם כבר הוא גדול שיש לספק בו מצד חסרון הגלגולת אני שולחו למורה אחר שמכשירו וכשאין שם מורה אחר שמזדקק להכשירו אם אז בהפ"מ גם אני מכשירו כיון שהוא מתחלת ברייתו י"ל שטריפות ניקב עצם הגלגולת היינו ניקב בכח. גם יש לצרף לזה שי"ל העור סותם הנקב אף דלש"ך סי' מ"ו ביש שיעור לחסרונו אינו סותם מ"מ חזי לאצטרופי בכה"ג ע"ש ועיין מ"ש בספרי בית אפרים סי' כ"ג להשיב על מ"ש בספר חידושי הרז"ה על דברי אא"ז ת"ש שהעלה לאיסור ובק"ה סי' מ"ח ושם בסי' ל"ט סי' ך"ו:
וכתב מח"ב בשם שולחן גבוה אף שיש איזה נגע בראשו כמה שוחטים מטריפים אפילו עצם הגלגולת שלם וטועים הם אלא יוציא החטיט' או הקליפה שיש בראשו נגעו ואם העצם שתחתיו שלם כשרה ואם לאו טריפה מספק ניקב קרום של מוח. ואם קודם שבדק אם העצם שלם אם לאו נאבד הראש כשר משום ס"ס:
מטה יהונתן על שלחן ערוך יורה דעה
ל׳
א
(סימן ל' סעיף א') בין ברוב גובה בין ברוב הקיפה. פי' רוב הכמות של הגובה או מן ההקיפה אבל אם נחבס רצועה אחת אע"פ שעלה על רוב גובהה או היקיפה כשירה:
ב
(שם סעיף ב') נפחתה וחסר ממנה כ"ש כסלע סריפה. זהו לשון הטור ואם נפחתה וחסר ממנה כסלע כתב רש"י שהיא טריפה ובעל העיטור כתב שהיא כשרה וכן יראה מדברי א"א הרא"ש ז"ל וכ' הב"י אין נראין דברי רבינו בזה שהרי כתב הרא"ש הא דאמר ר"נ כסלע כיתר מכסלע ומסתמא הוא תופס פירש"י ואמר מורי נ"י דקושיא זו יש לדחות ולומר דהרא"ש מביאה הא דר"נ לענין טומאה לא לענין טריפות כלל אבל אי קשיא הא קשיא דהנה זהו לשון הרא"ש בעופא מאי פי' רש"י נקבים דחסרון דעוף דליכא בגרגרת דילי' כאיסור כמה משערין וכו' ומתוך דברי רב אלפסי ז"ל משמע וכו' וקשה לפירוש רש"י וכו' ועוד מאי קמבעיא ליה האי שיעורא אי משערין בעוף טפי משאר איסורין כגון חסרון דגלגולת כמלא מקדח ולד"ה כסלע עכ"ל. הרי נראה בפירוש מדבריו דחסרון דגולגולת טריפה וצ"ל דוודאי הרא"ש סובר כשיטת בעל עיטור והא דכתב הכי פירוש כלומר מאי דוחקי ליה לרש"י לפרש כן ולא כדברי רב אלפס היינו משום דקשה ליה מאי קמבעי' ליה וכו' ורש"י לשיטתו דחסרון דגלגולת טריפה:
ג
(שם סעיף ב') ואם נקבה נקבים שיש בהן חסרון כו'. עי' ב"י שר"ל דנקבים שאין בה חסרון מצטרפים לרוב דומיא דגרגרת ולפי מ"ש לעיל דכל רובה דגולגולת היינו רוב הכמות לא שייך לומר כלל נקבים שאין בהם חסרון להצטרף ולא דמיא לגרגרת דשם איסור דסדק כל שהוא אם הוא לרחבה ברובה משא"כ כאן דסדק אינו אוסר כלל. ומ"ש הב"י ומיהו היכא דאית בהו חסרון כי היכא דגרגרת השלם שביניהם נידנו כנקוב ה"ה הכא אמז"ל דמהרא"ש שהבאתי לעיל בסמוך מוכח דע"כ בגולגולת אין השלם שביניהם מצטרפין מדכ' ועוד מאי קמבעי' ליה הכא טפי משאר איסורין כגון חסר דגלגלת הלכך נראה כפירש"י ומבעי' ליה בעוף כי משערין שיעור חסר שלו כנגד איסור בבהמה קטן מאד שיעור חסרונו אי מחמירין שיעור כזה לצרף השלם עם החסרון וא"א כמ"ש הב"י דגם בגלגלת מצטרפין השלם עם החסרון גם לפירש"י קשה למה לא מבעי' גם חסרון דגלגלת כי שם ג"כ מצטרף השלם עם החסרון וא"ל כיון דסלע גדול משיעור איסר א"כ י"ל דשם גבי עוף אף שמצטרפין השלם עם החסרון אין כל כך קטן מאד א"כ גם על פי' רב אלפס לק"מ כיון דבגלגלת שיש בה שיעור גדול פשיטא להגמרא דיכול לשער קטן לפי קטנו משא"כ בשאר איסורים דאינה כ"כ שיעור גדול קא מבעי' ליה בעופא מאי אע"כ צ"ל דלא כב"י ובגלגלת אין השלם מצטרף א"כ לק"מ לפירש"י דהגם לשער בעוף לפי ערך סלע בבהמה ג"כ תולין מ"מ פשיטא ליה להגמ' דמשערין ולא מבעיא ליה שיעור סלע הוא קטן בעוף רק בגרגרת ודו"ק:
ד
(שם סעיף ב') אפי' לא ניקב העצם אלא כל שהוא טריפה. והנה אותן אווזות ובר אווזות המצויים במדינותינו שיש על ראשם נוצות שקורין (שעפליך) וכשמסירין העור והנוצות יש נקבים בעצם הגלגלת וכבר כל האחרונים בתשובתם האריכו למצוא היתר עיין עליהם ורבים רוצים להתיר משום דהרבה מצויים ואמרי' היינו רביתי'. והמעיין בתשובת הרשב"א סימן ק"ח יראה שנדחה דבריהם ואין לנו לבדות מלבנו היינו רביתייהו אלא שכל אותו המין אית להו הך ריעותא כמו יונים דלית להו מרה דלא נמצא בשום א' מהן משא"כ אם יש בינייהו דלית להו הך ריעותא כלל אף שמצוי ביותר אין להתיר לדידן משום היינו ריבתייהו א"כ אין להתיר אותן אווזות משום האי טעמא ולאדמו"ר נראה למצוא היתר דהא דקי"ל בעוף המים נשבר העצם טריפה היינו דוקא בנשבר דמכח שבירת עצם נפל חולשא בקרום ותו לא קאי קרום משא"כ בנד"ד דנברא כך י"ל דגם בעוף המים קאי קרום וכ"מ בפירש"י דף נ"ו ד"ה וקרומו דק הלכך כי נשבר העצם תו לא קאי קרום עכ"ל משמע דוקא בנשבר ולא בנברא כך ועוד נוכל לומר דהאי דמטריפין נשבר עצם בעוף המים לאו דוקא דהוא וודאי טריפה אלא דהוא ספק טריפה. וא"כ דחזינן באותן אווזות דשהייה י"ב חודש וחיים וגם טענו ביצים ע"כ בנברא ליכא למיחש למידי וכ"מ ממרדכי ומדברי רמ"א בהגהות שכ' ואנן אין בקיאין ולכך יש להטריף וכו' בכל שהוא בעוף אפי' עוף דיבשה ואין חילוק כלל בין עוף דיבשה לעוף המים וזה וודאי בעוף היבש' שאין איסור לדידן אלא שאין אנו בקיאין דמהני י"ב חודש או אי הדר טענו א"כ גם בעוף המים הדין כך א"כ מוכח דלא הוי רק ס' טריפות כמ"ש:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כרתי על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פלתי על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
יד אפרים על שלחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5