שולחן ערוך, יורה דעה כ״ו: דין נקב בוושט או בבני מעים קודם [גמר] השחיטה. ובו ב' סעיפים: – עם 17 מפרשים

א

דין נקב בוושט או בבני מעים קודם [גמר] השחיטה. ובו ב' סעיפים:
ניקב הוושט בשעת שחיטה כנגד המקום ששחט כבר טריפה:

ב

שחט הקנה וניקבה הריאה קודם ששחט הוושט או ששחט הוושט וניקבו בני מעים קודם ששחט הקנה טריפה:

א

טריפה. וכתב בש"ך היינו קודם גמר שחיטת הושט אבל לאחר ששחט רובו כשר אפי' לדידן דפסלינן כל הלכות שחיטה במעוט בתרא דהתם היינו במעוט שנשאר בעצמו אבל מה שנשחט כבר נכשר ועוד דשאני הכא דלא אירע פסול דרך שחיטה כלל ואפי' אם עדיין לא שחט הקנה כלל כן פסק מהרש"ל וכל האחרונים דלא כהב"ח שמחמיר בזה:

ב

טריפה. וכ' בש"ך אע"ג שחיי הריאה תלוים בקנה וחיי המעיים תלוים בושט אפילו הכי שייך בהם טרפות עד שישחוט שניהם קנה וושט וכ' בט"ז ולא דמי למ"ש לעיל דאם ניקב הושט אחר שחיטת רובו דיש להתיר יש לומר דשאני הכא דיש בעלמא טריפות למעיים בפני עצמן בלא הושט ע"כ גם כאן אוסר הנקב אחר שחיטת הוושט משא"כ בוושט עצמו דכיון שנשחט רובו הרי הוא כמאן דליתא:

א

תוספות והרא"ש והר"ן אהא דרבי זירא ליבן סכין וכו' חולין דף ח'

ב

(כפי שטת התוס' שם דלרב אחא בר יעקב רבי זירא פליג אר"ל כו' וכן פסק הרא"ש והרמב"ם בפ"ז מה"ש):

א

(ליקוט) ניקב כו'. עבה"ג וגם ממ"ש (י"ז ב') צריכה בדיקה אתלת רוחתא. ת"ה (ע"כ):

ב

שחט הקנה כו'. עתוס' שם ל"ב ב' ד"ה והדר ביה כו':
(ליקוט) שהם כו'. כפי' תוס' שם דמש"ש והדר ביה ר"ז כו' ר"ל מבעיותו שבעי ר"ז כו' ומשני לעולם כו' ומ"ש כאן מאחר שנולדו כו' לא פריך אלא לדברי רבה וקי"ל כר"ז לחומרא ועוד דקשיא רר"ל אדר"ל כמש"ש ומי ארשב"ל הכי כו' ולא ידעינן מהי חזר בו. ור"ח מפרש כפירש"י דמ"ש הדר ביה מההיא דכאן דפריך מאחר כו' ומשני לדבריו כו' מ"ש כאן מאחר כו' כפי' תוס' וליה לא ס"ל אלא בכ"ע טריפה אלא לר"ל דמכשיר מאחר כו' וקיי"ל כר"ז כנ"ל. אבל בת"ה פסק כר"ל וכרבה דהוי ר"ז יחיד לגבייהו ועוד מדאמר רב אחא ב"י ש"מ מדר"ל כו' ש"מ כר"ל ס"ל וכ"ש לפירש"י דלר"ז מותר הכל קי"ל כר"ל לחומרא בשל תורה כו' (ע"כ):

א

א) [סעיף א'] ניקב הושט בשעת שחיטה וכו' וה"ה נפגם קצת במקום ששחט בצד החתוך קודם ששחט הרוב טרפה. שמ"ח או' א' שפ"ד או' או' זב"צ או' א'.

א

ב) שם. ניקב הושט בשעת שחיטה וכו' היינו קודם גמר שחיטת הושט אבל לאחר ששחט רובו כשר. רש"ל פ' השוחט סי' י"ז. ט"ז סק"א. ש"ך סק"א וכתב וכ"ש אם ניקב הושט אחר שנשחט כולו קודם שחיטת הקנה דכשר ודלא כהב"ח שכתב דצ"ע למעשה. וכ"כ הפר"ח או' א' פר"ת או' א' לה"פ או' א' בל"י או' א' אמנם השמ"ח או' א' כתב שאין להקל בזה כ"א במקום הפ"מ ובעל נפש יחוש להחמיר לעצמו. וכ"כ המחב"ר או' א' דבהפ"ע יש להכשיר.

א

ג) והיינו דוקא אם לאחר ששחט הרוב ניקב במקום שחיטה אבל אם ניקב בתרבץ או הקנה בכנפי הריאה הוי כאבר אחר וטרפה מספק. שמ"ח שם ותב"ש או' ג' והב"ד השפ"ד או' א' וכתב ונכון הוא. זב"צ או' ג'.

א

ד) [סעיף ב'] שחט הקנה וניקבה הריאה וכו' בבהמה איירי דאי בעוף כיון ששחט סי' א' תו לא מיטרפא אם לא שניקב קודם רובו של א' מהם. וכ"כ הרשד"ם בקיצור ה' שחיטה. וכ"כ רי"ו בנתיב ט"ו או' יו"ד. כנה"ג בהגה"ט או' א' בל"י או' ב' זב"צ או' ז'.

א

ה) שם. שחט הקנה וניקבה הריאה וכו' אעפ"י שחיי הריאה תלויין בקנה וחיי המעים תלויין בושט אפ"ה שייך בהם חיות עד שישחוט שניהם קנה וושט. טור. ש"ך סק"ב. לה"פ או' ב' בל"י או' ג' שמ"ח או' ב' זב"ת או' ב'.

א

בשעת שחיט' היינו קודם שחיטת הרוב

ב

טריפה ואם שחט רוב הקנ' בבהמה או ושט ונקבו הקנה או הושט דעת הדרישה דכשר וב"ח מחמיר לאסור ועי' פלתי דכתבתי לפי מנהגינו לאסור עיקור במיעוט בתרא אף בזה יש לאסור

ג

שחט קנה וכו' אפי' לדעת הנ"ל דאם ניקב הקנה כשר אמנם ריא' שהוא אבר אחר ואין ענין כלל לאותו אבר אמרינן טריפות לחצי חיות ואף דנשחט א' מסימני' חל טרפות על שאר אברים ונכון:

א

טריפה והיינו דעדיין לא נשחט רוב הושט אבל אם כבר נשחט הושט רובו אם ניקב כשר דכבר הוא כלא הי' כן העלו רוב מחברים ראשונים ואחרונים זולת הב"ח ובאמת מה צורך אריכות בזה הלא התוס' חולין ד"ל ע"ב ד"ה החליד וכו' כתבו להדיא וז"ל וכאן נמי אם לאחר שחיטת הרוב עקר המיעוט שחיטתו כשרה כיון שלא הוי דרך שחיטתו עכ"ל הרי דבר מבואר דעקר המיעוט מקרי שלא דרך שחיט'. ואמת כי קשי' לי הא דפליגי רבנן וריב"י בקנה השוחט בטבעת גדולה ובכל הגרמה הכל בקנה ולא פליגי נמי בושט דשחט הרוב במקומו ומיעוט בתרא הגרים בתורבץ ושט לרבנן דבעינן כל שחיטה במקומו פסול ולריב"י הא רוב שחיטה במקומה ואי דניקב משהו בתורבץ ושט אוסר הא כבר נשחט רוב ושט ואין שום נקב ופיסוק פוסל בו. אך ממקום שבאו התוס' והרא"ש פ"ק דחולין וכן רשב"א בתשוב' סי' שס"ו כולה עונים ואומרים דעיקור לא הוי דרך שחיטה וא"כ לפי דברי רמ"א דאף בעיקור מחמירין במיעוט א"כ ה"ה בניקב הסימן לאחר שחיטת רובו וכאן לא שייך דזהו דרך שחיטה דהא הם הסכימו דעיקור לא הוי דרך שחיטה. ודוחק לומר דמחמירין סברי דהוי עיקור דרך שחיטה דזה דחוק לכן יש להחמיר שלא במקום פסידא כדעת הב"ח:

ב

טריפה ואע"פ שבסעיף הקודם נאמר אם שחט וושט ונקב כשר יש לחלק בין שאר אבר לאותו אבר כ"כ הדרישה וכן משמע בתשובת רשב"א. וכן מוכח מדברי רא"ש דכתב דלא קי"ל כר"ל דאמר שחט קנה ונקבה ריאה כשרה דר"ל אמר שני דברים סותרים כאן ששחט במקום חתך וכו' ולא ידעינן הי מינייהו באחרונה ועבדינן לחומרא. ויש להבין הא הך דאם נפסק הקנה דמועיל אח"כ שחיטה לא קאי להלכה דהא ר' יוחנן לא ס"ל הכי ותי' אלו אסורים קתני וא"כ הלכה כר"י. ול"ל הך מלתא רק אידך דינא כמאן דמנחן בדקולא. (וכן צריך לומר להנך דלעיל בס"ק שלפני זה הא י"ל כתי' ר"ל בנפסק גרגרת ברובו מ"מ מועיל בו שחיטה מכ"ש דחל עליו טרפות ומ"ש דנפסק בעצמו או על ידי שחיטה. והא הרא"ש חושש לתרין מילין דה"ל להחמיר. וצ"ל דזה ודאי תקום הך תי' דהא ר"י פליג וסבירא ליה כל שנפסק תו לא מועיל שחיטה והרי הוא כשחוט ועומד) וצ"ל דס"ל לרא"ש פלוגתא רחוקה לא עבדינן דכיון דר"ל ס"ל אפילו באותו אבר עצמו חל שחיטה וטריפות לאחר שנפסק ור"י פליג דוקא באותו אבר אבל בשאר אברים מודה ר"י לר"ל דחל טריפות והכי הלכתא ודו"ק:

א

ניקב הוושט כו'. היינו קודם גמר שחיטת הוושט אבל לאחר ששחט רובו כשר אפילו לדידן דפסלינן כל הלכות שחיטה במיעוט בתרא דהתם היינו במיעוט הנשאר עצמו אבל מה שנשחט כבר נכשר ועוד דשאני הכא דלא אירע הפסול דרך שחיטה כלל וכן משמע מפרש"י ריש דף ח' ע"ש ומשאר פוסקים ואף שעדיין לא נשחט הקנה מ"מ אין טרפות פוסל בוושט שנשחט כבר וכמ"ש הרשב"א וכ"פ מהרש"ל פ' השוחט סי' י"ז וכ"כ הדרישה וכ"ש אם ניקב הוושט אחר שנשחט כולו קודם שחיטת הקנה דכשר דלא כהב"ח ודו"ק:

א

וניקבה הריאה כו'. אע"פ שחיי הריאה תלויין בקנה וחיי המעיים תלויין בוושט אפ"ה שייך בהן טרפות עד שישחוט שניהם קנה וושט. טור:

א

כנגד המקום ששחט כבר. כתב רש"ל בפ' השוחט סי' י"ז נ"ל אם נפסק הקנה עצמו אחר שחיטת הקנה שלא נטרפה בזה וכן אם ניקב הוושט לאחר שנשחט ודין המוזכר בכאן הוא קודם שגמר שחיטת הוושט אבל לאחר ששחט הרוב לא מסתבר כלל שיפסול ע"כ:

ב

קודם ששחט הקנה טריפה. דלא אמרינן כיון ששחט הוושט הוו המעיים כמונחים בסל וכן הריאה אחר שחיטת הקנה דקי"ל יש טריפות לחצי חיות ולכאורה יש להקשות מזה על מ"ש בסמוך בשם רש"ל דאין איסור בנקיבת הוושט אחר שחיטת רובן י"ל שאני הכא דיש בעלמא טריפות למעיים בפני עצמן בלא הוושט וע"כ גם כאן אוסר הנקב בהם אחר שחיטת הוושט משא"כ בוושט עצמו דכיון שנשחט רובו הרי הוא כמאן דליתיה: